אי סי איי טלקום בע"מ - איזון אחזקות

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אי סי איי טלקום בע"מ איזון אחזקות
 
אי סי איי טלקום בע"מ - איזון אחזקות
תיקים נוספים על אי סי איי טלקום בע"מ | תיקים נוספים על איזון אחזקות

3239
2655/98 א     25/11/1999




א 2655/98 אי סי איי טלקום בע"מ נ' איזון אחזקות




בעניין:
אי סי איי טלקום בע"מ

המבקשת
נגד
1. איזון אחזקות

2. ד"ר יוסף אברמוף
3. mr pierre gehot
המשיבים
החלטה

1. מהות הבקשה:
זוהי בקשה לסלק על הסף את התובענה בת.א 2655/98 - שהגישו המשיבים כנגד המבקשת - מכח תקנות 100 (1) ו- 100 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, ולחלופין לסלקה מהטעם שאין לדון בתובענה לסעד הצהרתי כאשר בידי תובע קיימת האפשרות לתבוע את מלוא הסעד הממשי.
2. רקע עובדתי:
א. הצדדים
המבקשת (הנתבעת בתיק העיקרי) היא:
אי.סי.איי. טלקום בע"מ, חברה לייצור ולשיווק מוצרי אלקטרוניקה ותקשורת. (להלן: "אי. סי. איי.").

המשיבים (התובעים בתיק העיקרי) הינם:
1. איזון החזקות בע"מ - חברה ישראלית העוסקת ביזמות ובהשקעות.
(להלן: איזון בע"מ).
2. דר' יוסף אברמוף - מנהלה הכללי של משיבה 1. (להלן: "אברמוף").
3. m. pierre geot (ג'הוט) - יועץ לשעבר לממשלת בלגיה ובעל
קשרים בקהילית העסקים ובחוגי הממשל בבלגיה. (להלן: ג'הוט).

ב. ההשתלשלות העובדתית
בתחילת שנות 1995 עמד להתפרסם מכרז למוצרי 'sdh' מטעם חברת התקשורת הממשלתית הבלגית belgacom (להלן: המכרז).
מוצרי 'sdh' הם מוצרים שמרכיבים מערכת תמסורת תשתיתית מקיפה, המיועדת לחיבור בין מרכזיות לבין עצמן, ובין מרכזיות לבין צמתי תקשורת גדולים, באמצעות תמסורת סינכרונית דרך סיבים אופטיים.

אברמוף, מנהלה הכללי של חברת איזון, יצר קשר עם א.סי.איי. באמצעות מר חזי לפיד, מנהלה של אי.סי.איי. בתקופה הרלוונטית.
ביום - 12.1.95, נערכה פגישה בין אברמוף ללפיד במשרדי איזון בע"מ ברמת-גן. (להלן: הפגישה הראשונה).
במסגרת פגישה זו סיפר אברמוף ללפיד על קשריו עם ג'הוט ועל כך ששותפו בבלגיה הוא בעל קשרים עסקיים בשוק הבלגי.
ביום - 18.1.95 שלחה איזון בע"מ ללפיד מכתב ובו הודיעה על כתובת משרדם בבריסל (להלן נספח א' לכתב התביעה).

ביום - 24.1.97, התקיימה פגישה, במשרד איזון בע"מ בבריסל, בין אברמוף וג'הוט מצד אחד לבין לפיד מצד שני (להלן: הפגישה השניה).
העתק מכתב פנימי של אי.סי.איי. מיום 26.1.95, שנכתב ע"י לפיד מסכם את הפגישה השניה לרבות הדברים שנמסרו ללפיד ע"י אברמוף (להלן: נספח ה' לכתב ההגנה).

ביום - 9.2.95 שלח מר יעקב שטיין - מנהל השיווק הבכיר של אי.סי.איי. לאברמוף, פקס ובו פרטים על המכרז (להלן: נספח ד' לכתב ההגנה).

ביום - 13.2.95 נערכה בבלגיה, פגישה בין יעקב שטיין לג'הוט (הפגישה השלישית).

ביום - 16.2.95 שלח מר יעקב שטיין לאנשי א.סי.איי. - מזכר פנימי בו הוא מדווח על הפגישה השלישית.
(העתק מסיכום הפגישה לפי ניסוחו של מר שטיין -נספח ב' לכתב התביעה, וכן נספח ו' לכתב ההגנה).

ביום - 6.3.95 נשלח פקס ממר ג'הוט למר שטיין (נספח ג' לכתב התביעה).
ג. מהות התביעה

ביום - 12.2.97 הופיעו בעיתונים "מעריב" ו"גלובס", ידיעות על-פיהם זכתה המבקשת (הנתבעת) בהזמנה בסך של 30 מליון דולר מבלגקום (העתק מידיעות אלה - נספח ה' לכתב התביעה).
הידיעות בעיתונות התבססו על הודעה רשמית לעיתונות, שפרסמה הנתבעת (נספח ו' לכתב התביעה).
על-פי ידיעות אלה, הזמנה זו, הינה רק ההזמנה הראשונה, ולנתבעת סיכויים טובים להשיג הזמנות נוספות וגדולות יותר בשנים הבאות.
המשיבים (התובעים), שלחו למבקשת (הנתבעת), באמצעות בא-כוחם, עו"ד נשיץ, שלושה מכתבים, בהם הם דורשים לקבל שכר עבור טרחתם ופעולתם במסירת מידע ויעוץ ביחסים שבין המבקשת לבין בלגקום (נספחים ז1/, ז2/, ז3/ לכתב התביעה).
משלא קיבלו תשובות מספקות, לדרישתם, הגישו המשיבים את התובענה נשוא הבקשה, בדרך של המרצת פתיחה.

בתובענה, מבקשים המשיבים להצהיר, כי בין הנתבעת לתובעים נקשר חוזה על פיו זכאים המשיבים לקבל מהמבקשת עמלת סוכן ולחלופין עמלה או שכר ראוי או פיצוי, מכל עסקה שעשתה או שתעשה בבלגיה ו/או בהולנד ו/או עם קונים בארצות אלה, או מכל התקשרות עסקית עם גורמים בארצות אלה.
כמו-כן, מבקשים המשיבים לאפשר להם לתבוע את סעדם הכספי בנפרד, לאחר מתן פסק-הדין ההצהרתי.

בתשובת המבקשת (המשיבה) להמרצת הפתיחה, היא שוללת קיומו של חוזה בין הצדדים, וטוענת כי יש למחוק את התובענה על הסף מחמת העדר עילה ומחמת שהסעד המבוקש הוא סעד תיאורטי אקדמי גרידא.
לחלופין מתבקש ביהמ"ש להורות על העברת התובענה לתביעה בדרך הרגילה, משום שאינה מתאימה להידון כהמרצת פתיחה.
כן נטען כי התביעה משוללת כל יסוד עובדתי או משפטי.

3. טענות הצדדים:
א. טענות המבקשת

לטענת המבקשת יש לסלק את התובענה על הסף, בהתאם להוראות תקנות 100(1) ו- 100(4) לתקנות סדר האזרחי תשמ"ד - 1984, או לחלופין לסלקה על הסף מחמת שאין לדון בתובענה לסעד הצהרתי כאשר בידי תובע קיימת אפשרות לתבוע את מלוא הסעד הממשי.

לטענת המבקשת, הסעד ההצהרתי המבוקש, הוא סעד תיאורטי, שאינו מוגדר ואינו מוגבל בזמן, ומתבקש מכאן ולהבא עד אין סוף.
מדובר בעסקאות שעדיין לא באו לעולם ושלא בהכרח יבואו לעולם.
לטענת המבקשת, אין בידה להתגונן בפני
תובענה כזו.

לדברי המבקשת, הסעד המבוקש אינו מאבחן בין עסקאות בהם תרמו או גרמו המשיבים לקשירתן, לבין עסקאות שאין קשר בינם לבין פעולות המשיבים.

המבקשת טוענת כי היא פועלת בבלגיה החל משנת 1985.
החל משנת 1992 החלה המבקשת לסחור עם belgacom (בצביונה הנוכחי).
לטענת המבקשת לא רק שהמשיבים לא עשו דבר בקשר להסכם שנחתם בין יחידת digiloop לבין belgacom, אלא אף לא "מיקדו" את אי.סי.איי. על בלגיה.

עוד טוענת המבקשת, כי בכל הנוגע לסעדים המבוקשים על ידי המשיבים, שעניינם הולנד, לא הניחו המשיבים תשתית, ולו לכאורית, המזכה אותם בסעד המבוקש.

לטענת המבקשת, התובענה אינה מגלה עילה, מאחר שחלקה המהותי מכוון לעניינים שעדיין לא באו אל העולם.

עוד טוענת המבקשת, שדרישתם של המשיבים, היא אכיפה של חוזה למתן שירות אישי, דרישה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות ס' 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970.

כן טוענת המבקשת, כי הבקשה לסעד הצהרתי היא תחליף לתביעה כספית, ונובעת מרצונם של המשיבים להתחמק מתשלום אגרה.
כמו -כן טוענת המבקשת, כי אין כל יריבות בין אי.סי.איי. לבין משיבים 2 ו- 3 לכן יש לדחות את התובענה כנגדם על פי הוראות תקנה 101(א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי.

ב. טענות המשיבים
לטענת המשיבים (התובעים), בין המשיבים למבקשת, נכרת חוזה בעל פה . מכח אותו חוזה זכאים המשיבים לשכר בצורת עמלת סוכן, מתוך עסקאות שעשתה המבקשת ואשר תעשה, בבלגיה ו/או בהולנד ו/או עם קונים בארצות אלה, או מכל התקשרות עסקית בארצות אלה.

לטענת המשיבים , על אף שהתנאים המדויקים של העסקת המשיבים לא נקבעו בכתב, המשיבים פעלו תוך הסכמה מפורשת כי הם יהיו זכאים לשכר עבור פועלם.

עוד טוענים המשיבים כי ללא יוזמתם ועזרתם לא היתה המבקשת זוכה בהזמנות האמורות ו/או לא הייתה מצליחה לחדור לשוק הבלגי.

לפיכך תובעים המשיבים (התובעים), את הסעד ההצהרתי המבוקש בו יוכרז על היקשרותו של חוזה בינם לבין המשיבים. זהו הסעד הראשי והעיקרי הנדרש בתביעתם.

המשיבים טוענים כי בנסיבות שפרטו, מתמלאים 2 התנאים הדרושים לשם קבלת סעד - הצהרתי:
א. נתקיים המצב שעליו הם מבקשים להצהיר.
ב. יוכח שמן הראוי לשריין אותו מצב בפסק-דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד.

עוד מציינים המשיבים, כי סעד - הצהרתי אינו צריך בסוס עילה ויכול שינתן בלא עילה.
לטענה שהתובענה אינה מגלה כל בסיס עובדתי לגבי הולנד, טוענים המשיבים, כי זאת יוכיחו בשלב הראיות ודי שציינו את מדינות בנלוקס כמכלול, בתובענה.
טענה נוספת בפי המשיבים, שאם לא ינתן פס"ד הצהרתי, עשויה תביעת המשיבים להתיישן.

4. ד י ו ן :

הדיון יתמקד בשניים אלו:

א. בשאלת חלותם של הכללים הקבועים בחוק והנוהגים בפסיקה, בנוגע
לבקשה לסילוק על הסף, על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ב. שאלת צידוק מתן סעד הצהרתי, בנסיבות הנדונות.

א. שאלת חלותה של תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי במקרה
שלפנינו:

תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי 1984 - סילוק על הסף קובעת:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה
נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית
או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב
תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך."

הפסיקה קבעה כי רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 הנ"ל, אינה רשימה סגורה.
כן קבעה כי צעד של מחיקה על הסף ינקט רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת (ראה: ע"א 65/84 אברהם מרקוביץ - חברה לבנין בע"מ נ. סתם, פד"י מב(1) 541, 545ז).

בפסיקה עניפה, של בית המשפט העליון באה לידי ביטוי הגישה על פיה יש לנהוג במשורה וביד קפוצה, בבוא בית-משפט לסלק תביעה על הסף, למען לא תפגע זכותו של אדם המבקש סעד מבית משפט.

בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות (דינים עליון נא 387) אומרת כב' הש' שטרסברג, כאשר היא מתייחסת למהותה של תביעת סילוק על הסף כך:

"...יסוד מוסד הוא בשיטתנו כי כל אדם זכאי לפנות לבית המשפט, לשטוח עצומותיו בפני
ו וראוי הוא ליומו בבית המשפט. לכל תובע נגישות לבית משפט ללא הגבלה מראש. בתביעה רגילה, אם סבור הנתבע כי אין היא מגלה עילה, עליו לפנות לבית המשפט בבקשה לסלקה על הסף. הנטל רובץ על מבקש הסילוק להראות לבית המשפט שגם אם התובע יוכיח את כל העובדות שבכתב תביעתו, לא יזכה הוא בסעד המבוקש. סילוק על הסף נעשה במשורה וביד קמוצה כדי לא לפגוע בזכות הבסיסית של כל אדם המבקש מבית המשפט סעד בגין פגיעה בו".

הלכה דומה נפסקה בע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ. פרופ' חיים אילתא, פד"י מה (4)18 , ע"י כב' השופט דב לוין שכך אומר:
"בסוגיית סילוק על הסף (שנקבעה בת' 100 ו101 - לתקנות סדר הדין אזרחי התשמ"ד1984- ), נוקטת הפסיקה בגישה כי: "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יברר תמיד דיון עניני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני פורמליסטי".

בענייננו, בבסיס התובענה עומדת דרישתם של המשיבים להצהיר כי נכרת חוזה לפיו הם זכאים לקבל מא.סי.איי. :
"שכר בצורת עמלת סוכן ומתוך עסקאות שעשתה, ואשר תעשה הנתבעת בבלגיה ו/או בהולנד ו/או עם קונים בארצות אלה, או מכל התקשרות עסקית עם גורמים בארצות אלה".

א.(1) האם הנסיבות בענייננו נכנסות בגדר תקנה 100 (1) לסדר הדין
האזרחי, על -פיה כתב תביעה אינו מגלה עילה?

הגדרתה של עילה היא :"מסכת העובדות המעמידה את זכות התובע לקבל את הסעד המבוקש" (ראה: ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פד"י יז(4) 2617, 2624 ).

המבחן הקובע במענה לשאלה האם כתב התביעה מגלה עילה הוא:
"אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו".
(ספרו של י. זוסמן "סדר הדין האזרחי" עמ' 383 )

כמצוין לעיל, הסעד המבוקש הינו הצהרה שבה יוכרז כי נקשר חוזה לפיו זכאים התובעים לשכר בצורת עמלת סוכן, ומתוך עסקאות שעשתה ו/או תעשה הנתבעת בבלגיה ו/או בהולנד.
לחלופין מתבקשת הצהרה כי התובעים זכאים לשכר ראוי, ו/או דמי עמלה (ס' 9 (1) 9 (2) לכתב התביעה).

עיון בעובדות כתב התביעה מגלה, כי לא מצוין באף אחת מהעובדות, קיומו של הסכם בע"פ לתשלום עמלת סוכן, לא מתוך עסקאות עבר ולא מעסקאות עתיד. אין בהרצאת העובדות בכתב-התביעה התייחסות לעמלה כלל, וממילא לא לגובהה, שיעורה ומאיזה עסקאות היא נגזרת.
הוא הדין - לגבי שכר - ראוי ודמי עמלה, שעובדותיו של כתב התביעה שותקות - למקורם.

אולם, בענייננו, אין מדובר בסעד רגיל, כי אם בסעד הצהרתי. סעד כזה הינו סעד מיוחד במינו. לכן קבעה הפסיקה כי תביעה לסעד הצהרתי אינה נזקקת לעילת- תביעה, במובנה המקובל (ראה ע"א 440/70 ענאם נ. ענאם כו(2) 829, 836 וכן ספרו של כב' השופט גורן "סוגיות בסדר הדין האזרחי" עמ' 382 ).

בהעדר צורך בהוכחת עילת תביעה במובנה המקובל, הוראת תקנה 100(1) המדברת במחיקת כתב תביעה כשהכתב אינו מראה עילת תביעה, אינה אפלקטיבית.
כך אומר כב' השופט זוסמן בספרו "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית 1995 בעמ' 559:

"מאחר שאין תביעה לסעד הצהרתי נסמכת על קיומה של עילה, אין בימ"ש מוחק מחוסר עילת תביעה למתן הצהרה אך הוא יכול לדחות את התביעה על הסף, בתוקף שיקול דעתו, מקום שאינו מוצא צידוק למתן הסעד".

לפיכך, דין הטענה בדבר מחיקה על הסף מכוח תקנה 100 (1) לתקנות סד"א, להדחות.

א.(2) האם חלה תקנה 100 (4) לסדר הדין האזרחי על פיה שולם אגרה
בחסר?

לטענת המבקשת, התובענה הינה תובענה כספית, אך למרות זאת בחרו המשיבים להגישה כתובענה לסעד הצהרתי משום שהאגרה בגינה נמוכה בהרבה.
לפיכך טוענת המבקשת, כי יש להורות על מחיקת התובענה, עקב אי תשלום אגרה מספקת.

כפי שצוין לעיל, כל שביקשו המשיבים בתובענה, הוא סעד הצהרתי.
אין כל טענה כי שלמו בגין הסעד הזה, אגרה בחסר.
טענת המבקשת בדבר מניעים אפשריים של המשיבים, לבחירת ההליך הזה דווקא, אינו מעניננו של בית משפט, כל עוד בחרו המשיבים בהליך המוכר על פי הדין. כזה הוא ההליך של המרצת-פתיחה, לסעד-הצהרתי.
תקנה 14(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי תובע רשאי לבקש כל סעד שבית המשפט מוסמך לתיתו, לרבות סעד הצהרתי.
הכוונה העולה מקריאת תקנה 100 (4), והמוסקת גם מתכליתו של הסעיף, היא שבית משפט לא ידון בעניינו של תובע אשר לא שילם את מלוא האגרה, בשל הסעד המבוקש גם לאחר שנקבע לו מועד לתשלום. אין כוונת הסעיף שבית המשפט יבחן אם יש לתובע אפשרות לתבוע על-פי סעד חלופי.
האינטרס בחסכון בתשלום אגרות, כשלעצמו, אין בו די, כדי למחוק תביעה על הסף.

לפיכך גם דין טענה זו למחיקה על הסף מכח תקנה 100 (4) לתקנות סד"א, להדחות.

ב. שאלת צידוק מתן הסעד הצהרתי:

כמבואר לעיל, אין בית משפט מוחק בקשה לסעד הצהרתי מחמת העדר עילת תביעה, אולם יכול הוא למחוק או לדחות את התביעה על הסף, אם מצא שאין צידוק למתן הסעד.

ככלל, ייעתר בית משפט למתן סעד הצהרתי כאשר התובע הוכיח שניים אלו:

1. שיש בידו הזכות או כי קיים המצב, עליו מבקש להצהיר.
2. כי מן הראוי "לשריין" אותה זכות - או אותו מצב- ע"י מתן פסק -
דין שישתיק כפירה או הכחשה בעתיד.
(ראה ע"א 130/76 אגד נ' יצחק בסה לא (3) 157 וכן ע"א 656/79
גרינפיל נ' יעקב קירשן לו(2) 309 )

אולם, לבית המשפט הדן בסעד ההצהרתי יש שקול דעת שלא להיעתר לסעד המבוקש, אפילו הוכחה קיומה של הזכות.
הטעמים בגינם יסרב בית משפט למתן

פסק דין
הצהרתי, הם שונים ומגוונים.
אחד הטעמים הוא, שהסעד המבוקש הינו תיאורטי, אקדמי או מוקדם.

בענין סעד תיאורטי נפסק בע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ. הוועדה המיוחדת לתכנון ולבניה מודיעין, פד"י נא (2) 825, מפי כב' השופט אור בעמ' 871 כך:

... הכלל הוא, כי לבית משפט שיקול דעת שלא להיעתר לבקשה לסעד הצהרתי, אם הסעד המבוקש הוא תיאורטי או אקדמי. ברם, המגמה הכללית היא להשתמש בכוח הזה של מתן סעד הצהרתי ביד נדיבה ככל האפשר, ובלבד שהשאלה המוצגת לפני בית המשפט אינה אקדמית גרידא, ולתובע יש ענין ממשי בפתרונה, כדי להסדיר את היחסים בינו לבין הנתבע.

באשר למבחן המשמש לקביעה, אם הסעד אקדמי אם לאו, אומר כב' השופט אור שם בעמ' 871 כך :

"המבחן לענין סיווגה של בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תיאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע ענין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני
בית המשפט. בהקשר זה, יש חשיבות ניכרת לשאלה האם הסעד המבוקש ישרת מטרה שיש בה תועלת.
ההלכה לענין זה היא כי מקום בו יש בפסק הדין כדי להסיר מכשול העומד בפני
המבקש, או לפתור קושי שהוא ניצב בפני
ו, יש לומר כי תובע ענין ממשי כאמור." (ההדגשה לא במקור - נ.א).

בטרם אתייחס לשאלה, האם הסעד המבוקש בעניננו ישרת מטרה שיש בה תועלת, ולפיכך אינו אקדמי גרידא, אציין פרמטר נוסף שיש לבחון למתן סעד הצהרתי, והוא - יעילות הדיון.
לענין זה יפים דבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 84/98
צעד בריא-אלוש אורטופדיה בע"מ נ' sensograph (לא פורסם) (דינים עליון, כרך נג, 917 ):

"... המדיניות הראויה הנקוטה בנושא זה של תביעות ל

פסק דין
הצהרתי, אמורה להבטיח הליך מהיר ויעיל שיסיים את הסכסוך בין הצדדים ולא פתיח נוסף לשם קבלת הסעד האופרטיבי... תביעות לאכיפת הסכם ופיצויים עקב הפרתו, יש להגיש בדרך הרגילה של תביעה לאכיפה ו/או לפיצויים ולבקש את מלוא הסעד אותו מצפה התובע לקבל בסופה של הדרך...אין לאפשר הגשת תביעות הצהרתיות.... כאשר סביר להניח שבית המשפט יזקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים..." (ההדגשות לא במקור - נ.א).

בענייננו, מתבקש סעד הצהרתי גורף, שיצהיר לזכאות המשיבים לשכר "מתוך עסקאות שעשתה ואשר תעשה הנתבעת בבלגיה ו/או בהולנד עם קונים בארצות אלה, או, מכל התקשרות עסקית עם גורמים בארצות אלה". (ס' 1, 9 לתובענה).
הסעד ההצהרתי המבוקש, כולל בחובו הן הצהרה לגבי העבר, עסקאות שכבר נעשו, והן הצהרה לגבי העתיד, עסקאות שתעשינה.
הסעד המבוקש, אינו מוגבל להיות המשיבים הגורם היעיל או התורם להתקשרות, אלא מתייחס לכל התקשרות שהיא, אם נעשתה או תעשה בבלגיה או בהולנד.
סעד גורף שכזה, אינו מאפשר למבקשת להתגונן בצורה הראויה.
המבקשת אינה יכולה לדעת מה גדרה של התובענה, מה שעורה, מה בסיסה ובאיזה עסקאות מדובר.
זוהי דרישה לגמול כספי נצחי מכל העסקאות שנעשו ויעשו, יהיה נושאם ושעורם אשר יהא, במדינות המצוינות.
הצהרה בדבר זכאות אשר כזו, מבלי כל ביסוס משפטי, שאין לה שעור ואין לה גדרות, הופכת את הסעד לאקדמי, תיאורטי, גרידא.

זאת ועוד, תביעה לסעד הצהרתי שכזה, לא תהווה תחליף לתביעה כספית.
כפי שצוטט לעיל, מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן, תביעה לאכיפת הסכם
ופיצויים עקב הפרתו יש להגיש בדרך הרגילה ולבקש את מלוא הסעד אותו
מצפה התובע לקבל בסוף הדרך.
אין לאפשר כפל התדיינויות. המגמה הדיונית היא, לרכז ככל הניתן את הדיון באותו סכסוך, ובין אותם צדדים, תחת קורת גג אחת.
(ראה ע"א 279/82 פרידברג נ' עירית ת"א לט' (2) 502 )
נטל ההוכחה להראות מהי התועלת שתצמח לו מההליך היא על מבקש הסעד ההצהרתי. כן עליו להראות שמאזן הנוחות עומד לצידו (ראה בספרו של כב' השופט גורן בעמ' 403 )

כפי שבואר לעיל, ברור מאליו בענייננו, כי סעד ההצהרה לא רק שלא ייתר התדיינויות נוספות אלא הוא כשלעצמו יגרור אחריו בקשה לסעדים אופרטיביים נוספים המתבקשים מהסעד ההצהרתי. מהתובענה בהמרצת הפתיחה אין לדעת מה שעור העמלה הנדרשת, מאימתי חלה, מה טיב העסקאות מהם היא נגזרת וכיוצא באלו שאלות, שהסעד ההצהרתי אינו נותן להם מענה.
לפיכך, הצהרה לבדה הינה תיאורטית, וחסרת כל אפקטיביות לגבי ישוב הסכסוך, או סיומו.

זאת ועוד. הסעד המבוקש בגין עסקאות העבר, כבר גובש .
אין כל מניעה שהמשיבים יגישו תביעה כספית - חוזית בעסקאות ספציפיות אלו, וינקבו את שעורם ואת מידתם, ותדע המבקשת מפני מה עליה להתגונן.

באשר לעסקאות העתיד מבוקש סעד הצהרתי שיצהיר על קיום חוזה בלתי מוגבל בזמן.
המגמה בדיני החוזים היא, מניעת חוזים לצמיתות. בפסיקה הובעה דיעה המתנגדת לקשר אובליגטורי נצחי בין צדדים לחוזה (ראה בספרה של פרופ' שלו "דיני חוזים", עמ' 323 )
לפיכך, אפילו נכרת חוזה עתידי, כטענת המשיבים, זכאית המבקשת להודיע על ביטולו. במקרה כזה, יהיו זכאים המשיבים לפיצוים הנובעים מההפרה שזהו סעד כספי.
בכתב ההגנה, אמנם מוכחש עצם קיומו של הסכם בר-תוקף אולם ניתן לקרוא בסעיף 33.1.4 שבו, הודעה על ביטול ההסכם, אם אכן התגבש.
לפיכך, גם לגבי העתיד, מדובר בסעד כספי בר-תביעה.

חששם של המשיבים מפני התיישנות, אינו חשש של ממש. ההתיישנות חלה מיום התגבשות עילת-התביעה.
לגבי עסקאות העתיד, עילת התביעה תתגבש רק עם ביצוען של אותן עסקאות.

לפיכך, מכל הטעמים המפורטים לעיל, אין כל צידוק למתן סעד-הצהרתי.

5. תיקון כתב התביעה

עקב המסקנה של אי-התאמת ההליך, הייתי מאפשרת למשיבים לתקן את כתב-התביעה, להליך בדרך הרגילה.
אלא שבתום טיעוני הצדדים בע"פ , לאחר שהגישו את טיעוניהם בכתב ,
הצעתי לבא כוח המשיבים לשקול הגשת כתב תביעה מתוקן, בדרך הרגילה ולא בדרך של המרצת פתיחה.
בא כח המשיבים ביקש שהות של 30 יום על מנת לשקול את ההצעה לתיקון כתב-תביעה.
בהחלטתי מיום 6.9.99 קבעתי כי ב"כ המשיבים יוכל להגיש כתב תביעה
מתוקן תוך 30 יום מיום 13.9.99.
כתב תביעה מתוקן לא הוגש.
ביום 11.10.99 הודיע ב"כ המשיבים, כי הוא מבקש שתינתן החלטה בבקשה למחיקה על הסף.
בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון לדון שנית באפשרות של תיקון כתב התביעה.

6. לסיכום
מהטעמים המפורטים לעיל, ובתוקף שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט במתן סעד הצהרתי, משנמצא שאין צידוק במתן הסעד ההצהרתי, תמחק התביעה על הסף.

המשיבים ישלמו למבקשת ביחד ולחוד ישלמו למבקשת הוצאות התדיינות זו בסך של 15,000 ש"ח + מע"מ בצרוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום ט"ז בכסלו תש"ס, 25 בנובמבר 1999 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 25/11/1999
אחיטוב
נורית, שופטת
1
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו

תא 002655/98
בש"א 111482/98

בפני

כב' השופטת אחיטוב
נורית








א בית משפט מחוזי 2655/98 אי סי איי טלקום בע"מ נ' איזון אחזקות (פורסם ב-ֽ 25/11/1999)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן