כהן נתנאל - רדיוס שידורים בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
כהן נתנאל רדיוס שידורים בע"מ




כהן נתנאל - רדיוס שידורים בע''מ

תיק אזרחי 2687/06     21/05/2009 (א)



תיקים נוספים על כהן נתנאל
תיקים נוספים על רדיוס שידורים בע"מ




א 2687/06 כהן נתנאל נ' רדיוס שידורים בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א
002687/06
בש"א 26685/06

בפני
:
כב' השופטת רות רונן

תאריך:
21/05/2009




בעניין
:
כהן נתנאל




ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד גבע ועו"ד ישראלי


תובע (המבקש)

נ
ג
ד


רדיוס שידורים בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד
צור

, רונן ובורגר

נתבעת (המשיבה)



פסק דין

1.
אין מחלוקת כי בתחנת הרדיו של המשיבה, פורסמה בפרסומת הבאה:
רוצים שהטלפון שלכם יצלצל כך? (
נשמע שיר), רדיוס 100
fm
שולחים לכם את הרינגטון היישר למכשיר הסלולרי שלם (
נשמע שוב אותו שיר)... שלחו את המילה רדיוס למספר 4040 או כנסו לאתר האינטנרט של רדיוס 100
fm

נקודה גולד נקודה סי או נקודה איי אל והרינגטון אצלכם במכשיר הסלולרי . רדיוס
100
fm
".

המבקש טען כי נוסח הודעת הפרסומת עלול להטעות את מי ששומע אותו, לחשוב כי מדובר בשירות הניתן ללא תשלום. בפועל – מדובר בשירות בתשלום, שמחירו 5 ₪. הסכום נגבה באמצעות חשבון הטלפון הסלולארי.





2.
המבקש טען כי הוא האזין לתחנת הרדיו של המשיבה באופן קבוע במהלך חודשים יוני –אוגוסט 2006, כי הוא שמע את הודעת הפרסומת, וכי הוא הוטעה לחשוב כי מדובר בשירות הניתן בחינם. רק בדיעבד התברר לו מהחיובים החודשיים שנגבו ממנו באמצעות חשבון הטלפון הסלולארי, כי הוא חויב בתשלום עבור השירות.

המבקש הגיש תביעה אישית נגד המשיבה, והוא אף בקש לייצג את הקבוצה הכוללת את כל אותם אנשים שרכשו "רינגטון" לאחר ששמעו את הודעת הפרסומת הנ"ל. להערכתו של המבקש, מדובר בקבוצה הכוללת לפחות 300,000 איש.

3.
המבקש טען כי הוא הוטעה מאחר שהתשלום עבור העסקה לא בוצע במזומן או באשראי. כאשר התשלום מבוצע באחד מהאמצעים הללו, הלקוח מודע לכך כי הוא נדרש לשלם עבור השירות, והוא אף מודע למחירו. בעסקה דנן התשלום נגבה כאמור באמצעות חשבון הטלפון הסלולארי, ולכן ניתן היה לגבות אותו ללא ידיעת הלקוח.

4.
המשיבה טענה כי אין לקבל את טענת ההטעיה, בין היתר משום שהיא פרסמה באותם מועדים גם הודעות בהן צוין כי השירות הוא בתשלום. עוד נטען כי מאזין סביר צריך היה להבין כי אין מדובר בשירות הניתן בחינם, וכי המבקש
ויתר חברי הקבוצה צרכו את השירות, ולכן לא ניתן להורות על השבת התשלום לידיהם.





האם הוכחה עילת הטעיה ?
5.
עילת ההטעיה מעוגנת בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בו נקבע כי:
"
לא יעשה עוסק דבר- במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן : 'הטעייה')
".


כעולה מהסעיף – הטעיה יכולה אם כן להיווצר גם על ידי מחדל. כאשר מדובר בהטעיה במחדל, יש לבחון את השאלה האם חלה על ה"מטעה" חובת גילוי של הפרט שלא התגלה. חובת הגילוי עשויה לנבוע מהדין, הנוהג או הנסיבות.

6.
המלומדת א' דויטש בספרה מעמד הצרכן במשפט (נבו-הוצאה לאור, תשס"ג-2002) קובעת בהקשר זה כי:
"כאשר סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) מתייחס לנושא אי הגילוי הוא מגדיר שלושה מקורות לחובות הגילוי, והם הדין, הנוהג והנסיבות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן שותק בענין זה... אני סבורה כי המקורות המצמיחים חובת גילוי על עוסק כלפי הצרכן על פי חוק הגנת הצרכן מקבילים לאלה שבדיני ההטעיה החוזית" (בעמ' 399)

יוער כי חובת הגילוי בדיני החוזים, נובעת מחובת תום הלב החלה על הצדדים למשא ומתן, המחייבת אותם לנהוג בהגינות, תוך גילוי עובדות אשר אינן בידיעת הצד השני, ואשר עשויות להיות חשובות לו בבדיקת כדאיות העסקה, או העשויות להשפיע על החלטתו האם להתקשר בעסקה (ר' ע"א 783/83 קפלן נ' נובוגרוצקי , פ"ד ל"ח (3) 477). כאשר, על פי הנסיבות, היה מקום לצפות לכך כי צד יגלה את העובדות לצד השני, והוא אינו מגלה אותן, הוא מפר את חובתו.

7.
כאמור, מתייחס סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן למצג ש"עלול להטעות". כב' הנשיא ברק קבע בהקשר זה בע"א 1977/97 ברזני נ' בזק, פ"ד נ"ה (4) 584 (להלן: "ערעור ברזני") כי:
"סעיף 2 לחוק אינו דורש הטעיה הלכה למעשה. כל שנאסר על-פיו הוא עשיית דבר 'העלול להטעות צרכן'. מטרתו של איסור זה להבטיח כי הצרכן יקבל מידע מלא ואמיתי" (ר' גם ד"נ 5712/01 ברזני נ' בזק, פ"ד נ"ז (6) 385).
אולם, אין די בכך שהמצג הוא כזה ש"עלול להטעות". בערעור
ברזני
נקבע כי צרכן המבקש לתבוע בעילת הטעייה, צריך להוכיח הן כי המצג הוא כזה ש"עלול להטעות", הן כי הוא נחשף למצג, והן כי הוא הסתמך עליו באופן שגרם לו נזק. כלומר, אחד התנאים להוכחת עילת ההטעיה הוא הוכחה של קשר סיבתי בין המצג המטעה לבין הטעות והנזק שנגרם לתובע. באותו ענין נדחתה תביעתו של מר ברזני שכן הוא עצמו לא נחשף למצג שהיה כזה שעלול להטעות.

8.
אני סבורה כי הודעת הפרסומת בנוסח בה היא שודרה, אכן עלולה היתה להטעות את המאזין הסביר. המאזין הסביר ששמע את ההודעה, עלול היה לחשוב כי מדובר בשירות שניתן ללא תשלום. זאת, משום שבהודעה אין כל איזכור של העובדה החשובה כי מדובר בשירות בתשלום, ולא מצוין מחירו של השירות.

9.
ההטעיה הנטענת במקרה דנן היא הטעיה כאמור הטעיה במחדל - של העדר איזכור של התשלום והמחיר בנוסח ההודעה. כאשר מדובר בהטעיה במחדל, הרי כדי שניתן יהיה לחייב את ה"מטעה", יש לבחון האם הוא היה חייב בחובת גילוי.

כפי שהובהר, חובת הגילוי יכולה לנבוע מהדין, אך גם מהנוהג או הנסיבות. בהקשר זה יש לבחון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות של העסקה הצרכנית בה מדובר.

10.
את השאלה איך עלול היה מאזין סביר להבין את ההודעה, יש לבחון כאמור לאור מכלול הנסיבות. מדובר בשירות חדש יחסית, שעלותו לא גבוהה. בנסיבות כאלה, בהחלט יתכן כי מאזין סביר היה עלול להניח בטעות כי השירות המוצע לו, ושאין כל ציון של תשלום לגביו, הוא שירות חינם.

11.
המשיבה טענה כי היא לא היתה חייבת לציין במסגרת הפרסומת כי מדובר בשירות בתשלום משום שכאשר המחוקק סבר שיש לקבוע חובת ציון מחיר, הוא עשה כן באופן ספציפי. לטענת המשיבה בחוק הגנת הצרכן קיימת חובה להציג מחיר על גבי טובין המוצעים למכירה, אך לא קיימת חובה כזו ביחס להודעת פרסומת.
המשיבה אף טוענת כי אי ציון המחיר אינו יכול להיחשב כהטעיה, מאחר שהמחוקק אסר להטעות בקשר למחיר הרגיל והמקובל, ולא ביחס למחיר עצמו.

המשיבה טענה כי הפרשנות הסבירה להודעת הפרסומת צריכה להיות כי כאשר לא מופיעה בפרסומת המילה "מתנה" או "חינם" – המאזין הסביר צריך להבין שמדובר בשירות בתשלום. לטענתה, רינגטון הוא נכס כלכלי, המגלם זכויות יוצרים של אומן, שיש לשלם עבורו.

12.
המשיבה הוסיפה וטענה כי מאזין סביר לא יכול היה להסיק מלשון ההודעה הנ"ל כי מדובר בשירות שניתן בחינם, מאחר שהצרכן הסביר יודע שמשלוח הודעת
sms
עולה כסף, וכך גם שירותי תוכן טלפונים הניתנים לו. לטענתה, מתן שירותים כאלה בחינם, הוא חריג. לכן, ומאחר שלא נאמר כי הרינגטון ניתן בחינם, המסקנה הסבירה צריכה להיות כי מדובר בשירות הכרוך בתשלום.

נציג המשיבה העיד בהקשר זה (בעמ' 14 לפרוטוקול, שורות 8-11)), כי האדם הסביר אמור להבין כי השירות הוא בתשלום, שכן:
"התפיסה היא שמהיום שבו חב' הסלולאר השיקו את שירות הרינגטונים/טרוטונים ורינגטונים פוליפונים, הכלל הוא מאוד ברור והוא שרינגטון עולה כסף. זה מופיע בכול המדינות שמפרסמות אותו, זה מופיע בחשבונית הטלפון, באתרי האינטרנט".

13.
אינני מקבלת את הטענות. המאזין הסביר איננו חייב בהכרח להיות מודע לכלל ש"רינגטון עולה כסף". הוא אינו יודע בהכרח כי רינגטון הוא נכס כלכלי המגלם זכויות יוצרים, ועל כל פנים הוא איננו חייב להניח כי השירות המסוים הזה, המוצע בתשדיר הפרסומת, הוא בהכרח שירות שכרוך בתשלום – אף אם הוא יודע כי שירותים אחרים כמו שירות של משלוח הודעת
sms
או שירותי מידע אחרים הם שירותים בתשלום.

מאזין סביר עשוי להניח כי מדובר בפרסומת שמתייחסת לשירות שניתם בחינם. המבקש טען בהקשר זה כי "אני האמנתי שזה טריק שיווקי להשאיר את הלקוחות ברדיו, ושהם לא יעברו לתחנה אחרת" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 8-9).

הנחה זו שיכולה לחול ביחס להורדת רינגטונים (ולא בהכרח ביחס לרכישות של מוצרים אחרים כגון מוצרי חשמל או דירה או שירותים אחרים), היא אפשרית וסבירה בעיני. כאמור, מדובר בשירות שמחירו הוא שקלים בודדים בלבד. לכן מאזין סביר יכול היה לחשוב כי שירות הורדת הרינגטונים איננו כרוך בתשלום.

14.
זאת ועוד - מחומר הראיות עולה כי אכן קיימים מקרים בהם מוצעים רינגטונים ללא תשלום. המשיבה טענה אמנם כי כאשר זה המצב, ישנה אינדיקציה ברורה בפרסום הרלוונטי כי מדובר בשירות בחינם. אולם, העובדה כי מדובר בשירות שעשוי להינתן ללא תשלום – מחזקת לדעתי את המסקנה לפיה מאזין סביר עשוי להסיק, כאשר בתשדיר הפרסומת אין כל ציון של תשלום שעתיד להיגבות על צריכת השירות, כי מדובר בשירות שניתן בחינם.

15.
מסקנה זו מתחזקת מגישתה של המשיבה עצמה, ומאופן ההתנהלות שלה. כך, תשדירי פרסומת אחרים לשירות הורדת הרינגטונים, ששודרו במועדים הרלוונטיים לשידור ההודעה דנן, צוין במפורש כי הורדת הרינגטונים כרוכה בתשלום. לטענת המשיבה, כל ההודעות היו חלק ממסע הפרסום שכלל מספר הודעות קריין בנוסחים שונים.

בהקשר זה העיד נציג המשיבה כי: "הקפדנו למצוא מקומות בשעות היום, בשיעורי האזנה של פריים טיים לציין שהשירות בתשלום" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 19-20)
גם באתר האינטרנט של המשיבה נכתב במועדים בהם התנהל מסע הפרסום, כי הזמנת הרינגטון כרוכה בתשלום.

נציג המשיבה טען בהקשר זה בחקירתו הנגדית כי "המאזין הסביר בענייננו מאזין לקמפיין רדיופוני שזה אוסף של מספר פריטים כאלה או אחרים שבסופו של יום מעבירים מסר... בחלק מהקמפיין אנו מציינים שהשירות בתשלום ובחלק אחר לא" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 14-18).

16.
מגישת המשיבה עולה, אם כן, כי מדובר ב"מסע פרסום" או קמפיין, שכלל הודעות פרסומת בנוסחים שונים. המשיבה מניחה כי המבקש ויתר חברי הקבוצה נחשפו בעת ההאזנה לרדיו לקמפיין כולו, כלומר להודעות על נוסחיהן השונים, שכן המשיבה הקפידה – לגישתה – לשדר במועדי ה"פריים טיים" הודעות בהן צוין כי השירות הוא בתשלום. מגישה זו עולה, אם כן, כי המשיבה עצמה היתה סבורה כי המידע לפיו השירות כרוך בתשלום, הוא מידע שהיה מקום להודיע אותו לקהל הצרכנים הפוטנציאלי.

17.
המשיבה טענה כי פרסומת מסחרית, מעצם טבעה ואופייה, אינה מכילה את מלוא המידע הרלוונטי, ולעיתים אף כוללת התפארות מסוימת והגזמות. הפסיקה הכירה בכך, ואף קבעה כי צרכן סביר צריך לקרא פרסומות בעין ביקורתית, ולא אמור לקבל את המסר הגלום בהן ככתבו וכלשונו (ת"א (תא) 3266/98 קדם נ' בזק ; ת"א (תא) 1904/02 קווי זהב נ' גירחובסקי ). המשיבה אף טענה כי לא חלה חובת ציון מחיר בכל הנוגע לפרסומת והפנתה לפסיקה בהקשר זה.
אינני מקבלת את הטענה. טענת המבקש איננה מתייחסת לדברי התפארות מוגזמים בתשדיר הפרסומת. טענתו מתייחסת למידע עובדתי פשוט ובסיסי, שלא צוין בתשדיר – המידע לפיו השירות הוא שירות בתשלום, ולא שירות הניתן בחינם.

18.
כב' השופט בנימיני קבע בפסק הדין בענין מולטילוק (ת"א (ת"א) 2537/06 פרחן נ' מולטילוק (לא פורסם)) כי "יש להבחין בין סופרלטיבים בהם משתמש היצרן ביחס למוצר, לגביהם נקודת המוצא תהא שהיצרן עשוי להגזים בהם, לבין מידע עובדתי לגבי מוצר... אשר עליו להיות נכון ולא מטעה". כאמור, בענייננו אין מדובר בסופרלטיבים של יצרן ביחס למוצר, אלא מדובר במידע עובדתי בנוגע למהות השירות הנטען. ככזה עליו, להיות מדויק ולא מטעה, ככל שמדובר במידע שיש בו להטעות צרכן סביר.

המשיבה הפנתה לתמיכה בטענותיה לת"א (נצרת) 836/05 וייל נ' גטר טק בע"מ (לא פורסם).
אולם, אותו

פסק דין
התייחס להטעיה ביחס לשאלת המחיר הנכון של השירות שלא צוין במודעת פרסומת (אולם היה ברור כי מדובר בשירות שיש לו מחיר). העובדות בענייננו הן שונות כאמור.

19.
המשיבה טענה כי תשדיר הפרסומת איננו עלול להטעות, שכן הוא היה חלק מקמפיין פרסומי, כאשר בחלק מהודעות הפרסומת בקמפיין, צוין במפורש כי מדובר בשירות בתשלום. אינני מקבלת את הטענה. מעדותו של העד מטעם המשיבה עולה כי הוא מודה בכך כי יתכן שחלק מהמאזינים לא שמעו את כל תשדירי הפרסומת בקמפיין, ולכן –אם שמעו רק את התשדיר דנן, הם היו עלולים לטעות.

העד מטעם המשיבה נשאל: "ניתן להבין שאפשר ומאזין סביר נחשף רק לחלק מאותו קמפיין?", והשיב "נכון".
הוא אף נשאל: "יכול להיות שהוא נחשף רק לחלק שבו לא מצוין שזה עולה כסף? והשיב "אפשר".
(בעמ' 13 לפרוטוקול, שורות 22-26).
כלומר, חרף העובדה שהיה מקום ליידע את כל המאזינים כי מדובר בשירות בתשלום, הרי בפועל לא כל המאזינים בהכרח נחשפו לאותו חלק מהקמפיין בו צוין כי השירות הוא בתשלום.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי ההודעה שפרסמה המשיבה "עלולה להטעות" את המאזין הסביר לחשוב כי השירות המוצע בה הוא שירות שניתן בחינם.

20.
המשיבה טענה כי פרשנות המבקש איננה מתיישבת עם הוראות חוק המתנה, התשכ"ח -1968 אשר מחיבות כי התחייבות לתת מתנה תהיה בכתב. אולם, הסעד הנתבע במסגרת התובענה דנן אינו סעד מכוח חוק המתנה (אכיפת המתנה), אלא סעד בגין אי מסירת מידע מהותי שיש בו להטעות.

21.
יצוין כי המקור לחובת הגילוי לפיה מדובר בשירות בתשלום, עשוי להיות גם ב"כללים המנחים להסדרת פרסומות" (שצור
פו כנספח י"א לתגובת המשיבה), כללים של הרשות השניה, שלגישתה של המשיבה מחייבים אותה. אני סבורה כי כללים אלה מעידים על הנוהג ביחס לתשדירי פרסומת.

בכללים נקבע כי בכל תשדיר פרסומת, יש לציין כל תנאי שאי הצגתו עלולה להטעות את המאזין, כל תנאי שידיעתו עשויה להשפיע על החלטת המאזין לרכוש את המוצר או השירות או להימנע מכך, וכל תנאי שאיננו מובן מאליו (פרק 6 לכללים הנ"ל).

22.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אי הגילוי על כך כי השירות הוא בתשלום הוא אי גילוי של תנאי שידיעתו עשויה להשפיע על החלטת המאזין אם לרכוש את המוצר, וכן תנאי שאיננו מובן מאליו. לכן היה על המשיבה לציינו במפורש.

יוער כי בבקשה נטען כי המשיבה הפרה הוראות נוספות בחוק הגנת הצרכן. המבקש לא חזר על עילות אלה בסיכומים מטעמו, ולכן אין מקום לדון בהן.

האם הוכחה עילת תביעה אישית ?

23.
המשיבה טענה כי המבקש לא הוכיח עילת תביעה אישית, מאחר שהוא היה מודע לכך ששירות הורדת הרינגטונים כרוך בתשלום.

בטרם נתייחס לשאלה זו, יוער כי סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") קובע:
"מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3) , לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג".

מסעיף זה עולה, כי במקרה בו התובענה ראויה להתברר כייצוגית, אך המבקש לא הוכיח עילת תביעה אישית, מוסמך בית המשפט לאשר את התובענה כייצוגית, ולהורות על החלפת תובע מייצג.
לכן, ככלל, השאלה האם עומדת לתובע עילת תביעה אישית, אין בה להשליך על שאלת אישור התובענה כייצוגית, כאשר נקבע כי מתקיימים יתר התנאים הנדרשים לאישורה (ר' בהקשר פסק הדין בענין רחמן נוני (ע"א 9590/05 רחמן נוני נ' בל"ל (לא פורסם)).

24.
האם עומדת למבקש עילת תביעה אישית?
כאמור, אני סבורה כי ההודעה שהתפרסמה על-ידי המשיבה היא מצג ה"עלול להטעות". לכן, יש לבחון האם המבקש הוכיח כי הוא הסתמך על המצג המטעה, וכי מתקיים קשר סיבתי בין ההטעיה ובין הנזק הנטען (עלות הרינגטון).

25.
המשיבה טוענת כי המבקש אישר כי הוא מודע לכך שמעורבת ביצירת הרינגטון זכות יוצרים. לטענתה, המבקש הודה כי הוא מוכן לשלם עבור יצירות מוזיקליות, וכי הוא מודע לכך שרינגטון בקולו של זמר ("טרוטון") הוא נכס כלכלי בעל ערך, שהוא מוכן לשלם עליו. אולם, בהקשר זה טען המבקש – וטענתו לא נסתרה, כי הוא מבחין בין "טרוטון" לבין רינגטון, שבו אורגן מנגן, ולא המוזיקה המקורית
(ר' בעמ' 4 לפרוטוקול). לכן, הוא היה מוכן לשלם עבור טרוטון ולא עבור הרינגטון.

המשיבה אף טענה כי מהמסמכים שצור
פו על ידי המבקש לכתבי טענותיו עולה כי באותם המקרים שבהם הורדת הרינגטונים לא היתה כרוכה בתשלום, הדבר צוין באופן מפורש בפרסומת.

26.
אינני מקבלת את הטענה. המבקש טען כי הוא לא היה מודע לכך שהורדת הרינגטון כרוכה בתשלום, וכי הוא הסיק מנוסח ההודעה ששמע, כי מדובר בשירות שניתן על-ידי המשיבה בחינם. המבקש אף הצהיר כי לו היה מודע לכך שהשירות כרוך בתשלום, הוא לא היה מוריד את הרינגטונים הנ"ל (בסעיף 18 לתצהירו). גם טענה זו לא נסתרה, וכאמור – האפשרות כי כך הבין המבקש את נוסח תשדיר הפרסומת, היא סבירה בעיני.

27.
המשיבה טענה, כי קודם להגשת התביעה הזמין המבקש רינגטונים, ושילם עבורם באותו האופן כפי ששילם עבור הרינגטון דנן. לכן – הוא ידע כי מדובר בשירות בתשלום. המשיבה צרפה לכתב התשובה (נספח ב') ריכוז של פירוט שירותי רכישת תכנים למכשיר הסלולארי שנרכשו דרך המפעיל הסלולארי של המבקש- חברת פרטנר, באותה דרך בה נרכשו הרינגטונים נושא תביעה זו.

המשיבה טענה כי ממסמך זה עולה כי המבקש הזמין בחודש אוקטובר 2005 רינגטון מהמשיבה, ובמועד סמוך לכך מ"רדיו 99
fm
". לטענתה, נגבה ממנו על כך תשלום מהחברה הסלולארית, והדבר צוין בדפי החשבון.

28.
מדפי החשבון בהם צוינו החיובים הנ"ל (צור
פו כנספח ו' לבקשה לאישור התובענה ייצוגית), עולה כי החיובים הנ"ל הופיעו תחת הכותרת "שירותים מתקדמים, מידע ותוכן". תחת כותרת זו מופיעים מספר פריטים שבהם מצוין "כמות שירותי מידע –
unicell
". בין פריטים אלה, נמנים גם החיובים עבור הורדת הרינגטונים.

המבקש טען כי הוא לא היה מודע לכך כי
הוא שילם בעבר על רכישת שירות של הורדת רינגטונים. הוא נשאל בחקירתו הנגדית על הרינגטונים שהוא שילם עבורם, והשיב כי "נכון, ללא ידיעה" (בעמ' 3 לפרוטוקול, שורה 24). המבקש נשאל על כך שהוא הזמין כבר באוקטובר 2005 רינגטון מהמשיבה ושילם תמורתו תוך חודש, והשיב כי "אני לא מכיר את זה, אני מעולם לא הזמנתי רינגטונים בתשלום". (בעמ' 11 לפרוטוקול, שורה 1). בנוגע לחיוב הרינגטונים העיד המבקש כי "את זה אני יודע בדיעבד, אחרי שהזמנתי אותם וחשבתי שזה בחינם" (בעמ' 10 לפרוטוקול , שורות 8-9).

29.
בקשר לדפי החשבון, העיד המבקש כי "רק בספטמבר התעסקתי לעומק בחשבונית. בדרך כלל אני לא מתעמק בזה" (בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 18-19). הוא הוסיף כי "בספטמבר חשדתי כי שמעתי את זה בתחנת רדיו אחרת, ואז ניגשתי לחשבונות וראיתי שיש שם משהו מוזר שנקרא חב' יוניסל ואז הם אמרו לי שהם נותנים שירות לרדיוס. לא ידעתי שרדיוס חייבה אותי" (בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-13).


"
36.
רייכרט

"

"----


"
"
(
"

"
"

ברזני

55.



61.
64.
שטנדל.







א בית משפט מחוזי 2687/06 כהן נתנאל נ' רדיוס שידורים בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/05/2009)











תיקים נוספים על כהן נתנאל
תיקים נוספים על רדיוס שידורים בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט