אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ - גולד ניו- מרקטינג בע"מ

 
אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ - גולד ניו- מרקטינג בע"מ
תיקים נוספים על אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ | תיקים נוספים על גולד ניו- מרקטינג בע"מ

17779/97 א     08/10/2003




א 17779/97 אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ נ' גולד ניו- מרקטינג בע"מ




1
בתי המשפט
א 017779/97
בית משפט השלום תל אביב-יפו
08/10/2003
תאריך:
כב' השופט צבי כספי

בפני
:

אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . גולד ניו- מרקטינג בע"מ

2 . ש.ו.מ.י-יעוץ שיווק וקידום מכירות בע"מ
3 . מנדה אמנון

הנתבעים

פסק - דין

התובעת היא חברה המגדירה עצמה, על פי סעיף 2 לתצהיר מנהלה ובעל מניותיה העיקרי מר דוד מזרחי (להלן: "מזרחי"), כחברה העוסקת ב"יזמות פרוייקטים ופיתוחם".
ביום 12.9.96 התקשרה התובעת בחוזה שכורתתו "הסכם התקשרות" עם הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), נספח ד' לתצהירו של מזרחי - נספח א' לתצהירו של מנהל הנתבעת ובעל מניותיה היחידי (למעשה) מר אמנון מנדה, שהוא גם הנתבע מס' 2 בתובענה זו (להלן: "החוזה" ו "הנתבע") בהתאמה.
יצוין כי עובר למתן

פסק דין
זה, נפטר הנתבע אך ההליכים כנגדו נמשכים כפי החלטתי מיום 2.3.2003 ועל פי תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
לפי החוזה היה על הנתבעת לשווק משחק לילדים שכונה "שלקים"; המשחק שהזכויות בו שיירות לתובעת היה אמור להיות מסופק על ידיה לנתבעת וזאת בתנאים ובתמורה שפורטו בחוזה ואשר יפורטו להלן, ככל הדרוש ל

פסק דין
זה.
יאמר כבר בשלב זה של הדברים כי הגם שמדובר במשחק מטופש למדי, לא הצליחה התובעת להבהיר לבית המשפט את דרכי שיווקו לחלקיו השונים והיא אחת הסיבות לתוצאת הדיון.
המשחק, כפי המוצגים במ/4 ו- במ/14 מורכב משלשה חלקים: בסיס קרטון אליפטי שאורכו הוא כ - 10 ס"מ ורוחבו בחלק הרחב ביותר הוא כ - 6 ס"מ; מוט פלסטיק בעל בסיס מעוגל שאורכו כ - 12 ס"מ וקוטרו כ 1/2 ס"מ ואמור להיות תקוע במקום המיועד לו באמצע הבסיס; צמיד פלסטי גמיש ודק בקוטר של כ - 6 ס"מ.
מטרת המשחק, כפי האמור המצוין בכרטיס הוראות הנספח לו היא להשחיל בזריקה את הצמיד על המוט.
בכרטיס ההוראות נאמר כי על מנת לשחק במשחק, יש צורך בשלשה בסיסים ושלשה מוטות; לא הוברר כיצד אמורים מוטות ובסיסים אלו להיות משווקים, בנפרד מערכת משחק שלמה הכוללת את הפריטים המצוינים לעיל בתוך עטיפה חד פעמית סגורה.
גם כמות הצמידים האמורה להשתתף במשחק גדולה יותר מצמיד אחד כפי שעולה מההוראות באותו כרטיס ומכמות הצמידים שנרכשה על ידי התובעת כפי הנובע מחשבוניות המס שהוצאו לה על ידי יצרן הצמידים כמובא באסופת המסמכים
במ/3 (להלן אתייחס למשחק הכולל את שלושת הפריטים ביחד כ"ערכת משחק" והפריטים הנוספים כמכלול יקראו על ידי כ"הפריטים היחידים").
החוזה אינו מפרט דבר באשר לדרך השיווק של הפריטים היחידים, את הכמות שתשווק כמו גם את התמורה שתגיע לתובעת בגין שיווק הפריטים היחידים על ידי הנתבעת, וזאת בניגוד לציון התמורה המגיעה לתובעת עבור שיווק ערכות המשחק.
]הגדרת המונח "משחק" בסעיף 1 לחוזה, תואמת את הביטוי "ערכת משחק" הנ"ל;
בסעיף 8.א. לחוזה נקראת ערכת המשחק כ"יחידת משחק" וכך גם בסעיף 9 לחוזה המפרט התחייבות התובעת להספקת כמות של 750,000 יחידות משחק, כאשר בסעיף 10 לחוזה נקבע שהנתבעת תקבל את מלוא תמורת המכירה של "...100,000 יחידות המשחק" הראשונות בעוד סעיף 11 לחוזה קובע שהתובעת תהיה זכאית לתמורה של 0.96 אגורות עבור מכירה של "...ערכות משחק מהיחידה ה - 100001 ועד היחידה ה - 350001..." (להלן: "סכום התמורה") ].
כאמור, לא נמצא בחוזה, שאינו מלאכת מחשבת של ניסוח חוזים, דיון כלשהו בתמורה שזכאית לה התובעת בגין שיווק הפריטים היחידים ולא ניתן ללמוד מהיכן לקח מזרחי את נתוני העמלה הנתבעים עבורם כמפורט בסעיף 16 לתצהירו ובכך די כדי לקבוע שהתביעה לא הוכחה, ככל שהיא מתייחסת לסכומי כסף הנתבעים בגין הפריטים היחידים.
כפי שיראה להלן, גם מערכות החשבונות של התובעת, או של הנתבעת, אינן בדיוק חלומו המתוק של מנהל חשבונות סביר ויתכן והדברים נעשו כך במכוון אך עניין זה לא נדון במשפט; די שאציין דברים אלו על מנת להסביר מדוע קשה לקבוע מהם הסכומים המגיעים לתובעת, ככל שמגיעים, ומה הייתה כמות ערכות המשחק אשר שווקו, כאשר התובעת עצמה מנסה לסמוך את תביעותיה, כפי שיפורט להלן, על מסמכי הנתבעת או על מסמכים שיצאו מידיו של גורם שלישי.
בסעיף 16 לתצהירו של מזרחי, פיסקה ראשונה, מפרט הוא את התביעה העיקרית של התובעת והיא לסכום התמורה בגין אותם 250,000 ערכות משחק, שמעבר לכמות הראשונית של 100,000 ערכות שעבורן לא הייתה התובעת זכאית לתשלום, ובסה"כ סכום של -.240,000 ₪ (קרן).
האמור בסעיף 16 הנ"ל תואם במדויק את האמור בסעיף 8 לכתב התביעה המתוקן (להלן: "כתב התביעה") שהוגש על ידי התובעת.
משמעות הדברים היא שהתובעת איננה טוענת להספקה של כמות נוספת של ערכות משחק, כפי שהיה מוטל עליה לספק , לכאורה, לפי סעיף 9 הנ"ל, עד כמות של 750,000 ערכות.
יתר על כן, במסמך נוסף, נספח ב' לתצהירו של הנתבע, החתום על ידי התובעת וכתוב בכתב ידו של מזרחי [ עדות מזרחי בחקירתו הנגדית בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון ביום 29.10.2001 (להלן: "פרוטוקול א'") וראה שורה 15 שם ] התחייבה התובעת לספק לנתבעת 1.2 מליון ערכות משחק (להלן: "המסמך הנוסף").
מזרחי לא טרח לגלות את דבר המסמך הנוסף בכתב התביעה או בתצהירו ולכך אתייחס, בין היתר, בהמשך הדברים.
טיפוסי לדרך ניהול הדברים על ידי מזרחי והנתבע הוא שאין הם יכולים לומר האם סה"כ ערכות המשחק שבמסמך הנוסף הוא בנוסף למפורט בחוזה או שהוא כולל בתוכו את סה"כ הערכות שבחוזה, בתוספת כמות עד לסה"כ של 1.2 מליון ערכות
[ לדוגמא, עדות הנתבע בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון ביום 21.10.2002 (להלן: "פרוטוקול ב'"), שורות 7, 8 ].
מהאמור לעיל נובע שבסופו של דבר לא שווקו יותר מאשר 350,000 ערכות משחק, אם בכלל, ומשמעות הדברים היא שגם התובעת מבינה/מסכימה ששיווק המשחק נכשל ולא השיג את התוצאה המקווה (ראה גם האמור בתצהירו של הנתבע ולרבות סעיפים 9 ו 9.א לו, לפיהם נכשל המשחק עוד לפני ההתקשרות עם הנתבעת).
למרות האמור לעיל, אין התובענה כוללת עילת תביעה בגין הפרת החוזה על ידי הנתבעת ככל הנראה מכך שהתובעת רואה בחוזה "חוזה השתדלות" אם כי לא בטאה את דבריה באופן זה, בהנחה שהמונח או משמעותו מוכרים לה (ראה לאפיון "חוזה השתדלות" ומשמעותו: ע"א 7664/00 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח' נ. עירית חולון ואח', פד"י נו4 עמ' 117; ע"א 444/95 אורות יצוג אומנים והפקות ואח' נ. גלי עטרי, פד"י נא5 עמ' 241; ע"א 2887/91 בן ציון גול ואח' נ. אליצור אוריעל ואח' "דינים" עליון מב 26).
עוד עולה לכאורה מהחוזה כי זכאותה של התובעת לתשלום בגין כל ערכת משחק, תלויה, לכאורה, במכירתה בפועל על ידי הנתבעת; לאמור, אין התובעת זכאית לתמורה על עצם האספקה של ערכת המשחק לנתבעת אלא רק אם ולאחר מכירתה על ידי הנתבעת; הצדדים לא טענו דבר בהקשר לכך ועל כן לא אפרש את החוזה או את זכותה של התובעת כמותנית בהוכחת מכירה (ממילא, כפי שלהלן, הראיות של התובעת לשיווק הערכות על ידיה לנתבעת, תלויות במסמכי המכירה של הנתבעת).
השאלה הראשונה לבירור היא על כן כמה ערכות משחק סופקו על ידי התובעת, בהנחה ששיעור האספקה לא עלה על סה"כ של 350,000 ערכות.
עיקר הראיות לאספקת ערכות המשחק לנתבעת, למעט מהאמרה הסתמית בסעיף 16 לתצהירו של מזרחי, מצוי במסמכים חיצוניים.
הראיה המשמעותית ביותר היא אסופת החשבוניות שקבלה התובעת מאת הנתבעת, נספח ח' לתצהיר מזרחי.
כאן המקום לציין שהתובעת ובאי כחה עשו לעצמם מלאכה קלה, עד כדי זילות בית המשפט אם לא הטעיה מכוונת, בהצגת אותן חשבוניות.
אלה אמורות להיות חשבוניות מכירה של הנתבעת ועל פיהן אמורה להתגלות לכאורה כמות ערכות המשחק שנמכרו על ידי הנתבעת; יצוין כי המדובר בחשבוניות רבות ביותר.
אם הניחו התובעת או באי כחה שבית המשפט לא יטרח לבדוק את אותן חשבוניות, כיצד חשבו הם יקבע בית המשפט את כמות הערכות שנמכרו לפיהן, מה עוד שהתובעת או באי כוחה לא טרחו להציג סיכום של כמויות הערכות שנמכרו שניתן להסיק מתוך החשבוניות, בין בלוויית חוות דעת של מומחה או בלעדיה.
אם הנחתם הייתה אחרת, שאלה היא מדוע השאירו את מלאכת בירור המוץ מהתבן לבית המשפט ומדוע צרפו חשבוניות, בסכומי כסף נכבדים, שאין להן דבר ועניין לנושא והן חשבוניות שהוצאו על ידי הנתבעת לעניינים אחרים, כמו פרסומים שעשתה ללקוחות שונים וכיו"ב (ראה חשבוניות 5091, 5090, 5089, 5087, 5105, 5112 ו 5242); בנוסף צרפה התובעת לתצהיר מזרחי, במסגרת נספח ח' הנ"ל גם חשבוניות זיכוי! שהוצאו על ידי הנתבעת ללקוחותיה, משל היו אלה חשבוניות מכירה (ראה חשבוניות 5478, 5477 ו 5455).
בסעיף 16 לתצהירו אין מזרחי עושה הבחנות "דקות" ממין אלו ומתייחס לכל החשבוניות המצורפות כחשבוניות מכירה; לא למותר לציין שהחשבוניות לא צורפו בסדר כרונולוגי.
נושאים אלה, לבד מכך שהם פוגעים בהוכחת התביעה, יובאו על ידי בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בסוף פסק הדין בחיוב ראוי בהוצאות לטובת המדינה.
חישוב מקורב של סה"כ הסכומים בחשבוניות ה"כשרות", מצביע על מכירה בסך כולל של כ -.300,000 ₪ כולל מע"מ (להלן: "תמורת החשבוניות").
גם לעניין חילוץ כמות הערכות מתוך הסכום הנ"ל עשו התובעת ובאי כחה את מלאכתם ברשלנות רבה; באופן מפורש יותר: הם לא עשו כלום.
קשה לקבוע את כמות הערכות שנמכרו לצרכנים השונים בלא עבודת נמלים לבחינת כל חשבונית בנפרד, שכן חלקן אכן כולל פרוט של כמות הערכות שנמכרו, בצרוף הסכום המיוחס לאותן ערכות בנפרד מסכומים אחרים שהתקבלו בגין הפריטים היחידים, וחלקן אינו כולל פרוט כאמור; בנוסף, לא כל ערכות המשחק נמכרו על ידי הנתבעת ללקוחותיה באותו המחיר כך שנמצא (לדוגמא) ערכות שנמכרו בסכום של 1.36 ₪ לערכה (חשבונית מס' 5314), 1.08 ₪ לערכה (חשבונית מס' 5311),
1.25 ₪ לערכה (חשבונית מס' 5278), 2.04 ₪ ליחידה (חשבונית מס' 5358) וכו' (הסכומים, ללא מע"מ).
אם אניח לטובת התובעת שערכת משחק נמכרה בסכום ממוצע של 1.5 ש"ח, הרי שעל פי החשבוניות הכשרות נמכרו על ידי הנתבעת כ - 200,000 ערכות משחק, וזאת בהנחה (שאינה נכונה) שסכום תמורת החשבוניות התקבל רק בעבור ערכות משחק ולא כולל פריטים יחידים.
אין חולק על כך שהנתבעת הפיצה את המשחקים באמצעות מערכת השיווק של העתון "מעריב", הוצאת מודיעין בע"מ (להלן: "מעריב"; ראה ההסכם נספח ז' לתצהיר מזרחי; להלן: "הסכם מעריב").
שני מסמכים נוספים שיצאו ממעריב, עליהם מוצאת התובעת להסתמך אינם מוסיפים דבר.
הראשון, מכתב מעריב מיום 3.12.1996 המופנה ל"בנק איגוד" מציין שהנתבעת העבירה באמצעות מעריב סחורה למכירה בסך כולל של כחצי מליון ש"ח (נספח ה' לתצהיר מזרחי).
מכתב זה בא, ככל הנראה, כדי להסיר מעל הנתבעת אימת חוב לבנק הנ"ל על מנת לשכנע את הבנק כי היא עומדת להרוויח כספים בקרוב.
מזרחי מכפיף את המכתב הנ"ל לפרוט שניתן על ידי מעריב לנתבעת, ולפיו העבירה הנתבעת למעריב כ 100,000 ערכות משחק, בנוסף לכמויות שונות של פריטים יחידים (נספח ו' לתצהיר מזרחי וראה ההקשר בין המסמכים בסעיף 13 לתצהירו).
אם יש תוכן ראייתי במסמכים אלה, הרי שהוא פועל לרעת התובעת מכך שעולה מהן ששיעור ערכות המשחק שהעבירה התובעת לנתבעת, נמוך במחצית מהשעור שניתן היה לאמוד או לנחש מתוך החשבוניות הכשרות והוא בגדר הכמות שאינה מזכה את התובעת בתשלום כלשהו בגין האספקה.
מוכן אני להניח לטובת התובעת כי סיפקה לנתבעת כמות של 200,000 ערכות ומגיעה לה תמורה בגין מחצית הכמות בסך של כ -.96,000 ₪ קרן; הנחה זו לא יהיה בה כדי לסייע לתובעת לקבל את הסעד המבוקש על ידיה בנוגע לתביעתה בעילת תביעה זו.
הסיבה לאמור לעיל נוגע למסמך הנוסף, שהועלם על ידי הנתבעת מידיעת בית המשפט כאמור לעיל, ומהנובע ממנו.
על פי הסמך הנוסף, שנכתב כזכור בכתב ידו של מזרחי, קבלה התובעת שיקים מהנתבעת בסכום של -.425,000 ₪ (להלן: "סכום התוספת").
הנתבע, בין שלא ידע ובין שלא רצה לדעת, ובהעדר כל מערכת חשבונות מסודרת, לא יכול היה לתת מידע של ממש באשר לסכום התוספת; יש שאמר כי סכום התוספת ניתן למזרחי עבור אספקת 1.2 מליון ערכות משחק, כפי המפורט במסמך הנוסף (עמ' 8 לפרוטוקול ב' שורות 14 ו 15 ושורה 20 ועמ' 9 שורה 6); יש שאמר כי אינו יודע עם סכום התוספת היה אמור לכלול גם שיקים שניתנו כתמורה לשיקים שמסר מזרחי או שמסרה התובעת לנתבעת כ"החלפת שיקים" (עמ' 8 שם שורות 16, 17) ויש שאמר שאינו זוכר כלל בעבור מה ניתנו השיקים של סכום התוספת (עמ' 9 שם שורה 13 ומיד לאחר מכן, בשורה 14 חוזר הוא לגרסה המקורית).
בסופו של דבר, עומד המסמך הנוסף בפני
עצמו; הוא חתום על ידי הנתבעת, הוא כתוב בידי מזרחי, ואין סיבה לפקפק בתוכנו, כל עוד לא הביאה התובעת ראיה של ממש לסתירת האמור בו, גם אם הנתבע עצמו אינו יודע או אינו זוכר או אינו בטוח בכל הנוגע להתחשבנות עם התובעת בקשר לשיקים נשוא סכום התוספת כמו גם שיקים אחרים שעניינם קשור לנושא ולתביעה כולה ויובהר, ככל האפשר, להלן.
ניתן על כן לקבוע שהתובעת קבלה מהנתבעת סכום בסך של .425,000₪, בשיקים, בתמורה עבור ערכות משחק שלא סופקו על ידיה וכי במידה והשיקים הנ"ל או חלקם נפרעו, הרי שמתקזזות זכויות התביעה של התובעת כנגד יתרת הסכומים שקבלה ולא ספקה את הסחורה תמורתם.
למען הסדר יצוין כי בסעיפים 15 (פיסקה אחרונה) ו 17א. לכתב ההגנה המתוקן נטען על ידי הנתבעת שהתובעת קבלה תשלומי יתר, מעל המגיע לה, וניתן לראות ולו בדוחק, טענות אלה כטענות לקיזוז סכומי היתר.
על מנת לנסות להבין אילו סכומים מתוך השיקים של סכום התוספת קבלה התובעת בפועל, או במלים אחרות, אילו שיקים מתוך השיקים הנ"ל נפרעו, יש לעשות סדר, ככל הניתן, במערכת החלפות השיקים בין הצדדים.
לכתב התביעה צרפה התובעת כנספח ה', 33 שיקים שנמסרו לה על ידי הנתבעת ולא נפרעו; שיקים אלה התקבלו כמוצג בהסכמת הצדדים (עמ' 8 לפרוטוקול א' שורות
1, 2). גם שיקים אלו צורפו (כמעט וניתן לומר "כמובן") באופן בלתי הולם, היינו חלקם בצלום מקוטע, חלקם באופן הפוך ליתר, חלקם בצילום מטושטש וכו' (להלן : "השיקים הנספחים").
סכום השיקים הנספחים הוא בסך של -.355,334 ₪ ועל פי האמור בכתב התביעה ובסעיף 18 לתצהיר מזרחי הם ניתנו לתובעת כדלקמן:
סכום בסך של -.126,612 ₪ עבור ערכות המשחק שסיפקה התובעת לנתבעת או על חשבון המגיע לה בגין אותן ערכות משחק ואותם פריטים יחידים כפי שפורטו בסעיף 8 לכתב התביעה ובסעיף 16 לתצהיר מזרחי.
סכום של -.126,000 ₪ בגין "החלפת שיקים", נושא שיפורט להלן ומהווה בסיס לאחת משלושת ראשי התביעה הנוספים.
סכום של -.33,338 ₪ בגין תשלומים ששילמה התובעת לספקים עבור הנתבעת, והוא עילת תביעה נוספת.
סכום של -.70,000 ₪ החזר בגין פרעון ערבות בנקאית שניתנה על ידי התובעת לנתבעת וזו היא עילת התביעה הרביעית והאחרונה (למעשה) בתובענה זו.
ברור שהפרוט האמור לעיל, על פניו, הוא מלאכותי, כאשר הסכום הראשון הוא שרירותי לחלוטין ונובע מיתרת ההפרש שבין השיקים הנספחים לבין סיכום הסכומים של שלושת התביעות האחרות, שסכומן מוגדר.
בחינת הדברים מסבכת את התובעת מעבר לכך וברור שדברי מזרחי הן חסרי שחר.
במסמך הנוסף נרשמו על ידי מזרחי מספרי השיקים שניתנו לו כסכום התוספת;
עיון ברשימת השיקים הנספחים מצביע על כך שמתוך השיקים הנ"ל, שיקים בסכום של -.172,000 ₪ הם שיקים הכלולים במסמך הנוסף, היינו לא ניתנו למטרות שציין מזרחי בתצהירו.
יתר על כן; לכאורה, מבלי שהתובעת טענה כי יש לה תביעת חוב גם בגין יתרת השיקים שלפי מסמך התוספת, הרי שניתן להניח, לטובת הנתבעת, כי יתרתם נפרעה כדין ועל כן יש להביא לזכותה בהתחשבנות סכום של -.253,000 ₪ (סכום התוספת פחות הסך שלא נפרע כאמור בסך של -.172,000 ₪).
למרות האמור, אין להביא סכום כזה בחשוב לטובת הנתבעת; הסיבה לכך היא שגם הנתבעת יודעת לקלקל לעצמה את עמדותיה, ממש כמו התובעת, ובסיכומי טענותיה היא מעלה טענה לפיה מתוך כלל השיקים שבסכום התוספת, נפרעו רק שיקים בסכום של -.90,000 ₪ (סעיף 18 לסיכומי טענות הנתבעת; ראה גם סעיף 11.4 לתצהירו של הנתבע לפיו חלק מהשיקים הנספחים, לרבות כאלה הכלולים בסכום התוספת, הם שיקים שניתנו על ידי התובעת בעיסקת החלפת שיקים ואינם מהווים חלק מתמורת התוספת, בניגוד לאמור במסמך הנוסף).
מכל האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה ראשונה: הסכום המגיע לתובעת בגין ערכות המשחק (אשר בחשוב המיטיב ביותר לטובתה מגיע לסכום של -.96,000 ₪), מתקזז כנגד סכום אותם שיקים מסכום התוספת שנפרעו בסך של -.90,000 ₪ כפי הודאת הנתבעת, המפחיתה למעשה מהסכום שניתן היה להסיק, אולי, מהחישובים הנ"ל.
לא מצאתי לנכון לקבוע עמדה של ממש באשר לחשבונית מוצג במ/1; חשבונית זו הוצאה על ידי הנתבעת לתובעת בגין "חומרי גלם ליצור משחקי שלקים" בסך של למעלה מ -.200,000 ₪ (בתוספת מע"מ).
לטענת מזרחי, היא מעידה על כך שהוא סיפק לתובעת ערכות משחק בסכום הנ"ל, וזאת למרות שהחשבונית הוצאה ב"כיוון ההפוך" היינו לפיה מכרה הנתבעת לתובע את חומרי הגלם (עדות מזרחי בעמ' 3 לפרוטוקול א' וביחוד שורות 9 עד 15).
הסברו של מזרחי לחשבונית הנ"ל, בכך שלמרות שכתוב שהתובעת רכשה סחורה

מהנתבעת בסכום של כ -.240,000 ₪, הכוונה היא הפוכה והוא היה אמור לתת חשבונית נגדית על סך של -.288,000 ₪ (?), יכול רק להבהיר שמערכות החשבונות של שני בעלי העסק הנכבדים אינן ראויות לשמן.
דינה של עילת התביעה השניה בגודלה, כדין הראשונה.
לפי טענת מזרחי, מסרה התובעת לנתבעת שיקים בסך של -.126,000 ₪, תמורת שיקים בסכום דומה; השיקים שמסרה התובעת נפרעו; השיקים שמסרה הנתבעת בתמורה חוללו, ועל כן מגיע לתובעת החזר הסכום הנ"ל [ להלן: "סכום ההחלפה"; ראה סעיפים 11א. 3, 4, 5 לכתב התביעה וסעיפים 20(2) ו 47(ג) לתצהיר מזרחי ]
הצדדים לא הסבירו את מהות החלפת השיקים, מתוך הנחה שלבית המשפט יש ידיעה על סיבות החלפת שיקים ממין זו (וראה הגדרתם "המקובלת" כ "שיקים טובה" בסעיף 3 לפרוט המוצג במ/13).
אכן, עיסקה ממין זו מוכרת היטב לבית המשפט כאחת הדוגמאות הירודות ביותר של חיי המסחר בישראל; המדובר בעיסקה בין שני צדדים המוסרים אחד לשני שיקים כ"טובה" בסכומים זהים למועדים זהים, שאמורים להתקזז במועדיהם זה מול זה או להיות מוחזרים זה מול זה וכל מטרם ליצור נפח תזרים מזומנים מדומה למראית עין, בדרך כלל כלפי בנק או נותן אשראי אחר ובסה"כ מדובר בעיסקה שלפחות גובלת במצג שווא או הטעיה כלפי צד ג'.
איני רואה צורך לדון בשאלת חוקיות עיסקה זו והשפעת אי חוקיותה, בהנחה שאכן בלתי חוקית היא, על מערכת יחסי הצדדים בהתחשב בתוצאה אליה אני מגיע באשר להוכחת זכות התובעת להחזר תשלומי השיקים הנ"ל [ ראה סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973; על יזמת בית המשפט בדיון בשאלת חוקיות העיסקה ראה: ע"א 744/81 שר לסלו (שר ובניו השוזר) נ. ציון חברה לביטוח בע"מ, פד"י לט2 עמ' 472, פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג - כהן בעמ' 475 ].
בחקירתו הנגדית אמר מזרחי שאין הוא יודע כלל כמה מתוך השיקים שנמסרו לו במסגרת עיסקת ההחלפה הנ"ל נפרעו וכמה חוללו וממילא אין הוא יכול לדעת מה גובה החוב של התובעת לנתבעת בגין עיסקת ההחלפה (עמ' 8 לפרוטוקול א' שורות 23 עד 26 ועמ' 9 שורות 1 עד 5).
גם "הכיוון ההפוך" לא הוברר; היינו, מזרחי לא יכול היה למסור פרטים מלאים באשר לסכום השיקים שנמסר על ידיו ואשר נפרע בפועל במסגרת עיסקת ההחלפה (עמ' 10 לפרוטוקול א' שורות 22 עד 24).
ברור בכל אופן דבר אחד והוא שתצהירו של מזרחי "אינו מדויק" גם בנידון עיסקת ההחלפה; בתצהירו הוא טוען לחוב של הנתבעת בסך של -.126,000 ₪ , שיקים שהוחלפו, בעוד בפועל הוא מסכים שחלק מהשיקים שנמסרו על ידי התובעת לא נפרעו בעוד חלק מהשיקים שנמסרו על ידי הנתבעת אולי נפרע.
לאחר מתן עדותו של מזרחי, הוגשה על ידי התובעת אסופת מסמכים שסומנה כמוצג במ/13 (עמ' 1 לפרוטוקול ב'); מסמכים אלו אמורים היו להיות מוגשים על פי הסכמות קודמות של הצדדים; האחת, שהתובעת תוכל להציג את השיקים ששולמו על ידיה במסגרת עילת התביעה השלישית, היינו תשלומים שביצעה עבור הנתבעת לספקים ואשר יהיו תואמים את החשבוניות והמסמכים שהוצאו לתובעת על ידי הספקים במסגרת מוצג במ/8 (עמ' 10 לפרוטוקול א'); ההסכמה השניה, שהתובעת תוכל להגיש את אותם שיקים "טובה" שנמסרו על ידיה לנתבעת .
סעיף 3 למוצג הנ"ל מביא פרוט של מספר שיקים, בסכום כולל של -.98,170 ₪ שנמסרו לפקודת הנתבעת ונפרעו על ידי התובעת בצרוף תצלומי שיקים ודפי חשבון.
אלא, שלבד מעצם האמירה ששיקים אלו נמסרו לנתבעת במסגרת עיסקת החלפת השיקים, אין לכך ראיה כלשהי.
יתר על כן; רק לגבי השיקים ה' ו ו' ברשימה זו שבסעיף 3, נמצא שיקים בסכומים זהים ובמועדים קרובים עד כדי זהות, שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת ולא נפרעו במסגרת השיקים הנספחים (כהגדרתם לעיל).
על מנת להוכיח שהשיקים במוצג במ/13 נתנו במסגרת עיסקת ההחלפה, היה על התובעת להביא כנגדם את השיקים שנמסרו לה על ידי הנתבעת ולא נפרעו.
כך או כך, גם אם אקבל שכל השיקים שבמוצג במ13/ שייכים לאותה עיסקה, לא הצליח מזרחי להראות, כאמור לעיל, אילו שיקים שנמסרו לו על ידי הנתבעת באותה עיסקה כובדו ואלו חוללו ועל כן נותרת תביעתו ללא ראיה מלאה באשר לסכום המגיע לתובעת ומכך היא נדחית.
ראש תביעה נוסף נוגע לתשלומים ששילמה כאמור התובעת לטענתה לספקים עבור הנתבעת, בסך של -.33,388 ₪.
יצוין שלעניין זה לא מצאתי תשובה נאותה או תשובה כלשהי בטענות הנתבעת, ככל שניתן בכלל לסמוך על טענה כזו או אחרת של הנתבע, בשמו ובשם הנתבעת.
יצוין עוד כי במסגרת מוצג במ/13, שהוא מפלטה הראיתי המאוחר של התובעת, נמצא שיקים ששולמו על ידי התובעת כאמור בסכום כפול ויותר, אך מובן הוא שאין התובעת זכאית לפסיקה לטובתה בגין סכומים החורגים מהסכום הנ"ל (ראה גם פיסקה 100 לסיכומי טענות התובעת).
פסיקה זו לטובת התובעת מעלה על שולחן הדיונים את טענת התובעת ל"הרמת מסך ההתאגדות" כך שגם הנתבעת מס' 2 (להלן "חברת שומי") וגם הנתבע יחויבו בתשלום לתובעת.
בניגוד לעמדת התובעת, והגם שמקובל עלי שעסקי הנתבעת לא נוהלו, לפחות כלפי התובעת, בהגינות יתר (ומפאת כבודו של הנתבע אשר הלך כבר לעולמו ומחוסר צורך לכך לא ארחיב בנושא), לא ראיתי מקום ל"הרמת מסך" כמבוקש על ידי התובעת.
עיקר טענותיה בענינים אלו לא רק שלא הוכחו אלא הובאו לידיעתי, כביכול, במסגרת הסיכומים, ללא כל ביסוס ראייתי, כפי המפורט בסעיף 56 לסיכומי טענות התובעת.
אכן, בהסכם מעריב הנזכר לעיל, נמצא סעיף לפיו מסכימה הנתבעת שמעריב תקזז מהסכומים שיגיעו לה בגין מכירת המשחקים את חובה של חברת שומי למעריב בסך של -.200,000 ₪.
בניגוד לגישתה הצעקנית מעט של התובעת, איני רואה בהסכם מעריב כל קנוניה כלפיה או ניסיון להבריח כספים או "עירוב נכסים" וכיו"ב עילות ל"הרמת מסך".
הנתבעת לא התחייבה בחוזה לנהל חשבון משותף עם התובעת או להעביר את אותם כספים שיפדו ממכירת המשחקים ישירות לתובעת.
כפי שציינתי לעיל, גם לא נטען שיש קשר בין התשלום המגיע לתובעת לבין מכירה בפועל של המשחקים על ידי הנתבעת, להבדיל מקבלת המשחקים על ידיה.
זכאית הייתה הנתבעת, כפי צרכיה ומערכת ההתחשבנות שבינה לבין חברת שומי, שהיא גם כן בבעלות הנתבע (ראה נספח א'2 לתצהיר מזרחי), להורות על העברת כספים המגיעים לה ממעריב לחברת שומי, מבלי שיהיה בכך משום פגיעה בזכויותיה של התובעת.
לבד מכך, העובדה שהנתבע היה הרוח החיה אצל הנתבעת, אין בה כדי להצדיק "הרמת מסך" לבדה.
לא מצאתי על כן עילת תביעה נגד הנתבע או נגד חברת שומי בכל אחת משלשת התביעות הנ"ל, כאשר שתיים מהן נדחות ממילא לגופן בלא קשר לזהות החייב לכאורה.
עילה רביעית ואחרונה (למעשה) לדיון היא התביעה להחזר כספי ערבות בנקאית שהוצאה מכספי התובעת לטובת חברה בשם "אורלוגד" עבור הנתבעת וחולטה [סעיף 20(3)} לתצהיר מזרחי ונספחים יב' ו יג' לתצהירו; להלן יקרא נספח יב' הנ"ל כ"הסכם הנתבע" ].
התובעת שכחה לצרף את הערבות הבנקאית עצמה לתצהיר מזרחי או אפילו לכתב התביעה; ערבות זו צורפה לאסופת המסמכים במ/13 הנ"ל, אך ללא הסכמה וללא רשות וגם ללא צורך, שכן די במסמכים הנ"ל ולמעשה בהודאת הנתבע בעדותו, כדי לבסס באופן מוצק ראש תביעה זה ,לרבות חיובו האישי של הנתבע כערב להחזר דמי הערבות המחולטים כפי התחייבותו בהסכם הנתבע (ראה גם דברי הנתבע, מתחמקים ככל שיהיו, בעמ' 10 לפרוטוקול ב' בשורות 1 עד 11 והעדר כל טיעון של ממש בעניין זה בסיכומי טענות הנתבעים).
דין תביעה זו להתקבל כלפי הנתבע והנתבעת כאחד.
לא מצאתי כל ממש ולא הובאה כל ראיה להצדקת התביעה בגין "פגיעה במוניטין, בערך המוצר ועגמת נפש" לפי סעיף 22 לכתב התביעה.
סוף דבר; מרבית התביעות נדחות. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של -.70,000 ₪ , סכום הערבות הבנקאית שחולטה; אני מחייב את הנתבעת, ביחד ולחוד עם הנתבע בתשלום הסך של -.103,338 ₪.
הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (בהעדר מועד נטען אחר) ועד התשלום בפועל.
הנתבעים ישאו גם בהוצאות התובעת בצרוף ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל וכן בשכ"ט עו"ד בסך של -.15,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
למען הסר ספק, הסכום האמור לעיל הוא בנוסף לשכ"ט עו"ד שנפסק בהליכי הבינים.
לאור האמור לעיל בכל הנוגע להתנהגות התובעת, במעשה ומחדל, אני קובע שזו תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של -.6,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום י"ב בתשרי, תשס"ד (8 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
צ. כספי, שופט








א בית משפט שלום 17779/97 אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ נ' גולד ניו- מרקטינג בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/10/2003)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ      דוח מידע משפטי על גולד ניו- מרקטינג בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות מידע עסקי על אמ.די.הי. מו"פ פרויקטים בע"מ      דוחות מידע עסקי על גולד ניו- מרקטינג בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן