דוד ליפקר דגן, סאן דלקים ירוקים בע"מ - שובס סוכנויות 88 בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
דוד ליפקר דגן סאן דלקים ירוקים בע"מ שובס סוכנויות 88 בע"מ
 
דוד ליפקר דגן, סאן דלקים ירוקים בע"מ - שובס סוכנויות 88 בע"מ

מידע על דוד ליפקר דגן   


545-03/08 א     04/06/2009



תיקים נוספים על דוד ליפקר דגן
תיקים נוספים על סאן דלקים ירוקים בע"מ
תיקים נוספים על שובס סוכנויות 88 בע"מ




א 545-03/08 דוד ליפקר דגן, סאן דלקים ירוקים בע"מ נ' שובס סוכנויות 88 בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בהרצליה




04 יוני 2009

ת"א 545-03-08 שובס סוכנויות 88 בע"מ
נ' ליפקר דגן ואח'






בפני

כב' הרשם
צחי אלמוג

המבקשים
1
.
דוד ליפקר דגן

2. סאן דלקים ירוקים בע"מ


נגד

המשיבה


נתבעים שיש נגדם

פסק דין
1.


שובס סוכנויות 88 בע"מ



2. ניר וקנין

3. חברת המוביל הלאומי בע"מ

4. חברת קרוסין בע"מ

5. מכלוף ביטון


החלטה


בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל לבקשת המשיבה במעמד צד אחד על נכסי המבקשים.

המשיבה (להלן – שובס) הגישה כגד המבקשים והנתבעים האחרים תביעה לפיה נפלה תרגיל לקורבן עוקץ בין המבקש 1 לבין הנתבע 5. במסגרת אותו תרגיל, במהלך ינואר 2008, העבירה המבקשת 2,
שהיתה בעלת מניות בנתבעת 3 את מניותיה בה לנתבעת 4 אשר נוהלה על ידי איש קש של הנתבע 5. (להלן – ליפקר, סאן, המוביל, קרוסין, ביטון, כמופיע בכותרת החלטה זו). שובס טענה כי ההתקשרות בינה ובין קרוסין נעשתה על סמך הסכם משולש במסגרתו התחייב ליפקר אישית לשלם לשובס את התמורה המגיעה לשובס בגין מוצרי דלק
שתספק באשראי לחברות שבשליטת ביטון לרבות חברת קרוסין. שובס הסכימה לספק לביטון את המוצרים רק במתכונת שהוסכמה בין כל השלושה, קרי רק על יסוד התנאי שאמצעי התשלום (שיקים) שיתקבלו יהיו מליפקר או חברות שבשליטתו (סאן או המוביל). אלא שביום 5.1.08, כך טוענת התובעת, העביר ליפקר את השליטה במוביל מחב' ד.נ.ט לקרוסין מבלי לגלות עובדה זו לשובס ובניגוד למצגים שהוצגו לה. התובעת טוענת כי הסכם זה הינו מלאכותי ונועד למראית עין. עובר להעברת המניות על ידי ליפקר מסר הוא, כנגד מוצרי דלק שרכש משובס, המחאות מעותדות שמשך על חב' המוביל בגובה של כ – 1.5 מיליון ₪.
שובס טוענת כי קרוסין היא חב' מדוללת נכסים ומרוקנת כך שבסופו של יום לא תוכל לפרוע את החוב, וכך יוצאת התובעת וידה על ראשה, כאשר מחד, סיפקה מוצרי דלק, ומאידך קיבלה תמורתן המחאות מעותדות שאינן שוות דבר.

התביעה הוגשה ביום 5.3.08 ביחד עם בקשה להטלת עיקולים זמניים, וביום 10.3.08 ניתן צו עיקול זמני כנגד הנתבעים כולם. בין לבין ניתן ביום 29.5.08 פסקי דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים, כמפורט בכותרת ההחלטה.

ליפקר וסאן הגישו בקשה לביטול העיקולים הזמניים, ובמסגרת דיון שהתקיים ביום 1.5.08, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כל העיקולים
יבוטלו כנגד הפקדת ערבות בנקאית עצמאית ובלתי מוגבלת בזמן, בסך של 100,000 ₪, על ידי ליפקר וכי שובס מתחייבת כי לא תטיל עיקולים נוספים, למעט במקרים חריגים ושינוי נסיבות קיצוני

.

הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 23.4.09

ובה טענה שובס כי חל שינוי נסיבות קיצוני, המצדיק הטלת עיקולים, כדלקמן: לשובס התגלה מפרסומים שונים כי ליפקר
חשוד בעבירות של העלמות מס ואשר במסגרתן הוטלו עליו מגבלות בהתאם להחלטת ביהמ"ש. שובס צרפה לבקשתה הודעה של רשות המיסים מיום 19.2.09 בזו הלשון:

בית משפט השלום בת"א, כב' השופט בני שגיא, עצר ושחרר בערובה את דודי דגן, הבעלים של חברת סאן דלקים ירוקים בע"מ
, העוסקת בשיווק דלקים בסיטונאות, החשוד בקיזוז חשבוניות מס פיקטיביות.
מחלקת חקירות מכס ומע"מ ת"א, ברשות המסים בישראל, מנהלת חקירה בחשד להפצה וקיזוז חשבוניות מס פיקטיביות. עפ"י החשד, במהלך 2007, קיזזה החברה באמצעות החשוד חשבוניות מס פיקטיביות ככיסוי לקניית דלקים המוברחים משטחי הרשות הפלשתינאית. סך החשבוניות הפיקטיביות שנתגלו עד כה עומד על כ- 1.6 מיליון ₪. בידי היחידה החוקרת ראיות הקושרות את החשוד לעבירות המיוחסות לו. החשוד נחקר ומסר גרסתו. כאמור, בימ"ש השלום בת"א הורה על שחרור החשוד בתנאים מגבילים: ערבות עצמית ע"ס 100,000 ₪, ערבות צד ג' ע"ס 100,000 ₪, הפקדת מזומן/ערבות בנקאית ע"ס 20,000 ₪, צו עיכוב יציאה מהארץ ועוד.

טוענת שובס כי יש בכך הוכחה מגורם רשמי אודות מעללי ליפקר והתנהלותם העסקית המפוקפקת של כל המעורבים בפרשה, וכי יש בכך חשש כי יכבידו גם על ביצועו של פסק הדין בתיק זה; אם יואשם ויורשע לפיקר הרי שרשות המיסים תחלט ממנו סך 1.6 מיליון ₪, וחילוט זה ירוקן כליל את קופתם של ליפקר וסאן; הרשעה תתפשט כאש בשדה קוצים ברחבי מגזר העוסקים בדלק ותפגע בתדמיתו של ליפקר, שהרי מי ירצה להתקשר עם מי שנאשם והורשע כאמור; השלכות אלו צפויות להביא, בתורן, לקריסתם הכלכלית של המבקשים ולכך ששובס תתקשה לגבות את פסק הדין.

המבקשים טוענים את הטענות הבאות: פרסום רשות המיסים הוא מיום 19.2.09 ואילו הבקשה לעיקול זמני הוגשה רק בחלוף חודשיים ימים; ליפקר מסר גרסה מלאה במשטרה ושוחרר בו ביום בערבות, ולדבריו הידיעה שהובילה למעצרו נמסרה על ידי לא אחר מאשר מנהל שובס, אבי גיאור; באשר לתביעה עצמה טענו המבקשים כי ביטון ניהל מזה שנים רבות עסקים עם שובס באמצעות חברות שונות ללא כל קשר למבקשים או לחב' המוביל. הוא נהג לרכוש מוצרי דלק משובס ולמכרם ללקוחות שונים לרבות לסאן ולחב' המוביל, ולפיכך, המצג אותו מנסה שובס להציג לפיו הקשר עם ביטון החל רק עם הקמתה של קרוסין בחודש 10/07 ו/או נסמך על הבטחות שניתנו לה על ידי ליפקר, בשקר יסודו. המבקשים מכחישים את קיומו של ההסכם המשולש , שכן, לא היה כל הגיון כי ליפקר היה מסכים להתחייב לשלם את התמורה המגיעה לשובס בגין סחורה שתפסק באשראי לחברות שבשליטת ביטון, בין היתר, מהטעם שהחברות שבשליטת ביטון סיפקו סחורה אותה רכשו משובס ללקוחות שונים ולא רק עבור המוביל. הקשר בין שובס לבין ביטון נמשך גם זמן רב לאחר הגשת התביעה הנוכחית, ולפחות עד סוף 2008.

בימים 27.5.09 ו – 31.5.09 נשמעו ההוכחות בבקשה, והצדדים חקרו חקירות שתי וערב זה את זה בחריגה רבתי, משל מצויים אנו בהוכחות בהליך העקרי. במסגרת הסיכומים בכתב טענה שובס כי יש להותיר את העיקולים על כנם והמבקשים טענו כי שובס הפרה למעשה את ההסכמה הדיונית מיום 1.5.08 ועל כן יש להחזיר את הגלגל לאחור, לבטל את ההסכמה ולקבוע כי הערובה שהפקיד ליפקר תושב לו ואילו הערובה שהפקידה שובס תחולט.


דיון

בין הצדדים נכרתה הסכמה דיונית ביום 1.5.08 שקיבלה תוקף של החלטה, כמפורט בסעיף 4 לעיל. חלק מהסכמה זו כלל את האופציה להגיש בקשה בקשה לעיקולים נוספים "
במקרים חריגים ושינוי נסיבות קיצוני".


כאשר בוחנים את החלק ההסכמי במשקפיים של דיני החוזים הרי ששובס שימרה לעצמה (בהסכמה) את הזכות לפנות לבית המשפט בנסיבות אשר לשיטתה נחשבות לחריגות וקיצוניות. לתניה זו אף הסכימו המבקשים, ומבחינת חלוקת הסיכונים בין הצדדים להסכם וציפיותיהם, ידעו המבקשים והסכימו לכך כי קיימת אופציה שיוטלו עיקולים נוספים בהתקיימן של נסיבות מסויימות. מבחינה זו, עצם הפנייה לבית המשפט בבקשה נוספת להטלת עיקולים אינה יכולה להחשב להפרה של ההסכמה, שכן אם תאמר שכל אימת ששובס תפנה לבית המשפט בהתאם להסכמה זו היא תחשב כמפרה, יוצא שחלק זה בהסכמה מרוקן מכל תוכן ואין לו כל תכלית; ברור כי לא כך יש לראות את הדברים.

שאלה היא האם יש לבחון אם היתה הפרה
ex post
, קרי, לאור התוצאה אליה מגיע בית המשפט: אם יותיר בית המשפט את העיקול על כנו, משמע שהפניה היתה מוצדקת ושובס לא תחשב כמי שהפרה את ההסכמה; ואם יבטל בית המשפט את העיקולים משמע שהיא תחשב כמי שהפרה את ההסכמה, ובמקרה כזה ההסכמה בטלה. דעתי היא שאין בהחלטת בית המשפט, תהא אשר תהא, כדי לשנות את התוצאה; הצדדים הסכימו רק כי לשובס זכות לפנות לבית המשפט. כל צד לוקח על עצמו סיכון כי ההחלטה תיפול לכאן או לכאן; אין לקרוא לתוך הסכמה זו את התוצאה אליה יגיע בית המשפט, שכן החלטת בית המשפט היא עצמאית. בעצם אותה הסכמה לקחו המבקשים סיכון כי בית המשפט יעתר ויטיל עיקולים, כפי ששובס לקחה סיכון שבסופו של הדיון ייתכן והעיקולים יבוטלו.
על כן אין זה צודק ונכון לבחון את הדברים לאחר מעשה.


סיכומה של נקודה זו: לשובס הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה להטיל עיקולים במקרה המתאים ואין הדבר נחשב להפרת ההסכמה ולאיונה מדעיקרא. למבקשים הזכות להגיש בקשה לביטולם ולקיום דיון. בכך מושג איזון ראוי בין הצדדים המבטיח כי שובס לא תפעל בשרירות בהגשת בקשה להטלת העיקולים.


תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". ההוראה המיוחדת הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין (ראו:
רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא
(3) 789 (1997). לעניין זה רלבנטית האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין (עניין מרגליות ), וכן
רע"א 6614/06
כפרית תעשיות (1993) נ'
icc

industries
, שם פורטו שיקולים באשר להכבדה. לעתים אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (ראו:
רע"א 903/06
דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס
). למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב (ראו:
רע"א 9736/07
קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ
). בפרשת כפרית הנ"ל קבע בית המשפט העליון כי את ההכבדה לפי תקנה 374(ב) יש לבחון על פי המהות, קרי על פי יכולתו של זוכה פוטנציאלי לממש את זכייתו. מבחן זה הינו מבחן עזר נוסף על המבחנים שנקבעו בפסיקה להוכחת מרכיב ההכבדה בבקשות לעיקול זמני.


באשר לדרישת הראיות לכאורה, בשלב זה, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים (רע"א 7139/96
טריגוב ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ , פ"ד נא
(2) 661, 665 – 666). הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית וייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין ההערכה המקדמית של סיכויי התביעה לבין התוצאה הסופית (
רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו
(1) 529, 533). מהותה של ראייה לכאורה נתבארה מפי הנשיא ברק (כתוארו אז) בבש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ
(2) 133, 143 – 144, כך:


"...'ראיה לכאורה' היא, אפוא, ראיה שטמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מן הכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה 'רגילה' נבחנת בסיום ההליך השיפוטי מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה 'לכאורה' נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא, אפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית, וקביעת אמינות ומשקל".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות נחה דעתי כי לפחות בשלב זה קיימות ראיות לכאורה לנטען בכתב התביעה. קרוסין הוקמה בסמוך למועדים שבהם נטען כי בוצע תרגיל עוקץ כלפי שובס, ע"י אותו ביטון, אשר העמיד בראשה את וקנין, צעיר בן 21 חסר ניסיון. ליפקר מודה כי ביטון הוא למעשה היה הרח החיה בחברה.
ההסכם שנעשה בין סאן לבין קרוסין והנסיבות סביבו מעלות תמיהות לא מעטות. מדובר במכירה של חברה המגלגלת מיליוני שקלים בחודש תמורת 100,000 ₪ בלבד לצעיר בן 21 חסר ניסיון בתחום אשר
"את כל ההתנהלות העסקית שלו הוא עשה בליווי שני מבוגרים

"
, כדברי ליפקר בעדותו. שתי תמיהות נוספות הן כי ליפקר וסאן לא קיבלו עד היום אם התמורה מקרוסין וטרם תבעו אותה, אף שההסכם נכרת לפני כשנה ומחצה – מהלך בלתי עסקי ובלתי סביר בעליל;
וכן כי סאן לא הפעילה את תניית השיפוי בהסכם – דבר המתבקש דווקא ובמיוחד לאור הנסיבות כאן שבהן חשופה סאן לתביעה בסדר גודל של מיליון וחצי ₪. ההסבר שנתן ליפקר כאשר נשאל בנדון, רחוקות מלהניח את הדעת ואינן עולות בקנה אחד עם המצופה מחברה המתקשרת בהסכם כגון דא. נוסף על כך, בחקירתו של ליפקר עולה כי עד להעברת המניות לקרוסין היה הוא המוציא והמביא בחברות.
לכל זה יש להוסיף את העובדה כי וקנין וביטון כלל לא טרחו להתגונן וניתן

פסק דין
בהעדר הגנה נגדם, והדברים מדברים, לכאורה, בעד עצמם.

שובס עמדה בתוקף על כך שהיה הסכם משולש (או אולי ראוי יותר לומר "הסכמה") לפיו רק כאשר ליפקר וסאן היו רשת הביטחון לשיקים שנמסרו לשובס תמורת מוצרי הדלק שמכרה, כפי שהעיד אבי גיאור, מנהל שובס בחקירה הנגדית:

"אכן, המילה קונספירציה מתאימה לניסוח בתשובתי, בהסכם המשולש שהיה בין שובס לבין קרוסין ובין המוביל הלאומי, ההסכמה היתה שעל כל אספקות הדלקים, שובס תקבל שיקים ישירות של חב' המוביל הלאומי שהיתה בבעלות ליפקר/סאן דלקים. על כל אספקות ואספקות, הייתי מקבל התחייבות ממר ליפקר שעוד באותו ערב או למחרת בבוקר או יומיים אחרי זה, אקבל כיסוי מלא בשיקים של חברותיו בגין משיכות דלקים אלו. המילה קונספירציה מתאימה לשאלה שכן, ב-5.1 עת העביר את מניותיו בחברה לילד בן 21, לא יידע אותי על העברת המניות והמשיך לנהל עמי משא ומתן יום יומי לגבי המשיכות של חברתו באמצעות מיכליות חברתו מבתי הזיקוק בחיפה שסופקו על ידי חברתי".



בהמשך, כאשר הקשה עליו ב"כ המבקשים בחקירה נגדית, שב
ואמר:

" אמרתי שהנתבע בעיני היה איש אמין, היתה לנו מערכת יחסים הדוקה ומושתתת על אמון ולכן סיפקתי לו דלקים. לא יעלה על הדעת שאילו היתה יודע כי מר ליפקר מכר את החברה לילד בן 21 , לא הייתי מוכר לו סחורה בהיקפים גדולים, ולולא הייתי יודע שאני עובד מול דוד ליפקר. אציין כי עצם קיום המשך המו"מ היום יומי עמי לאחר מכירת מניותיו בחברה ללא ידיעתי, הינו בעיני מעשה קונספירציה חמור ביותר".

בשלב זה של ראיות לכאורה ראוי כי ההכרעה הסופית באשר לקיומו של ההסכם המשולש תהא במסגרת העקרית, אולם לא אי אפשר לקבוע כי מדובר בטענה שאין לה רגליים. ברי כי הסכם יכול להיות גם בע"פ ואף מכללא וניתן להסיקו מהתנהגות והתנהלות הצדדים לאורך זמן.

הנה כי כן, משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה יש לבחון האם יש להותיר את העיקולים על כנם. ראוי לערוך הבחנה בין שתי תקופות: האחת מיום הגשת התביעה וליתר דיוק מיום ההסדר הדיוני מיום 1.5.08 ועד הבקשה הנוכחית (להלן – התקופה הראשונה); השניה, מהבקשה הנוכחית ואילך (להלן – התקופה השניה). ביחס לתקופה הראשונה הרי שעל אף קיומן של ראיות לכאורה הרי ששובס לא עמדה על קיומם של כל העיקולים במלוא היקפם. זאת מהטעם הפשוט ששובס הסכימה לכך כי כנגד הפקדת ערובה בסך 100,000 ₪ יבוטלו העיקולים. במילים אחרות, חרף טענותיה לתרמית והונאה, לכאורה, הסתפקה היא בערובה בסך 100,000 ₪ בלבד. יש לראות בסכום המופקד כסכום המגלם מבחינתה בטוחה נאותה למרות טענותיה. ודוק: בין שתי בקשות העיקול חלפה שנה ושובס לא ביקשה במהלך אותה שנה הגדלה של הבטוחות או המצאתן של בטוחות נוספות מסוג שונה. מכאן שהתקופה הראשונה לבדה אינה מצדיקה הטלת עיקולים עתה.

באשר לתקופה השניה, איני תמים דעים עם שובס באשר למיהות הנושא בנטלים בבקשה הנוכחית. בקשה זו היא, כפשוטה, בקשה להטלת עיקולים זמניים וככל בקשה כזו הנטל הוא על מבקש העיקול. זאת ועוד: לאור ההסכמה הרי שזכותה להגיש בקשה בהתרחש שינוי נסיבות קיצוני, וברי כי עליה הנטל להוכיח כי מדובר בנסיבות
חדשות המצדיקות הטלת העיקול; מכללא ועל כרחך אתה אומר
עליה לעמוד בנטל הבסיסי והראשוני המוטל על כל מי שמבקש סעד זמני. האם עומדת הבקשה במבחן זה?

שינוי הנסיבות, עליו נסמכת הבקשה, הוא החקירה על ידי רשות המיסים. על אף שהמצהיר מטעם שובס העיד כי נודע לו על כך רק ביום 14.4.09, ואף אם אניח כי לא מדובר בגרסה שהוכנה על ידי שובס רק לצורך הדיון בבקשה (עקב האמור בתגובת המבקשים), הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי הידיעה פורסמה חודשיים לפני הגשת הבקשה. בנסיבות אלו יש חשיבות למועד הפרסום ולאו דווקא למועד בו התגלה הדבר לשובס. אם החששות של שובס הם כי החקירה תביא לקריסת עסקים ולבריחת לקוחות של המבקשים וכיוצ"ב, הרי שהיה עליה להראות ולו ברמה מינימלית כי חשש זה מבוסס. ודוק: שובס עצמה סבורה כי ידיעה שכזו על חקירה מתפשטת כאש בשדה קוצים, ועל כן, אם הידיעה פורסמה בחודש פברואר 2009, הרי שהיה זה פרק זמן ניכר מאז פרסומה ועד הגשת הבקשה הנוכחית כדי להראות איזה אפקט יש לפרסום, אם במילים אחרות, האם אכן פשטה האש בענף וכילתה את עסקי המבקשים. שובס לא הביאה כל ראיות של ממש, להבדיל מהבעת חשש. בנסיבות הענין אני סבור כי היא צריכה ויכולה היתה לעשות כן לאור היכרותה היטב את ענף הדלק ואת הנפשות הפועלות, ובפרט לאור הטענה כי האפקט של חקירה כזו הוא מיידי בענף.

בניגוד לטענת שובס לא מצאתי בידיעה שפורסמה על ידי רשות המיסים כל תימוכין או קשר לפרשה הנדונה בתיק זה ו/או
לבעלי הדין אחרים, שכן כל כולה עוסקת בחשד לכאורה לשימוש בחשבוניות פיקטיביות בשנת 2007. בידיעה לא נאמר כי החשדות לכאורה קשורים לנסיבות כתב התביעה כאן, ושרבוב הידיעה לנסיבות כתב התביעה אינו יאה.

החשש כי רשות המיסים תשים יד על כספי המבקשים, אם יפתחו הליכים כנגדם, פועל דווקא בכיוון ההפוך. ככלל, יכול בית המשפט בהליך פלילי ליתן סעדים זמניים לצורך הבטחת החילוט, אם בסופו של הליך יימצא פלוני
אשם בדין. האפשרות ליתן סעד זמני ברכוש מטרתה לשמר את מצבת נכסיו של נאשם ולמנוע הברחתם, באופן שאם יורשע בסופו של הליך ויינתן צו חילוט, ניתן יהא לבצע הצו (בש"פ 3120/06 מדינת ישראל נ' פרץ). כן מיועד הסעד הזמני למנוע מהעבריין המורשע להפיק תועלת מרכוש שהניבה לו העבירה. על כן, ברי כי אם חוששת שובס כי הכספים יחולטו בסוף ההליך, איזה תועלת תפיק היא מהותרת צו העיקול על כנו, אם ממילא לא תהנה מפירותיו ? ודוק: ההליך הפלילי לא נפתח, לא ברור אם בכלל ייפתח, ועל כן החשש מפני משהו שעוד לא נולד אין די בו כדי להצדיק את הותרת העיקולים על כנם. לכך יש להוסיף מושכלות יסוד כי העובדה שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם עדיין אינה מובילה, כמובן, לקבוע כי הוא אשם במיוחס לו או בעניינים אודותם נחקר, ונראה ששובס הסיקה מסקנות נחפזות מדי מעצם הידיעה.

גם מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת ביטול העיקול מאחר
והותרת העיקולים על חשבונות הבנק של המבקשים לפרק זמן כה ארוך תכביד על התנהלותם של המבקשים ועשויה לשתקה בשעה שממילא, וכפי שיטת שובס, ממילא מי שתשים בסופו של דבר יד על הכספים תהיה רשות המיסים.

כאשר אני חוזר לחלקות התקופות כפי שערכתי בסעיף 16 לעיל, מסקנתי היא כי אין בבקשה הנוכחית המתייחסת לתקופה השניה כדי להצדיק הותרת העיקול; ואין התקופה הראשונה יכולה להוות עתה חיזוק או סיוע לבקשה הנוכחית, מהטעמים שהבאתי.

לאור כל הנימוקים שלעיל אני מורה על ביטול העיקול הזמני. אין בהחלטה זו כדי לבטל את הסכמת יום 1.5.08 והיא עומדת בעינה. שובס תשא בהוצאות המבקשים בסך 2,500 ₪ + מע"מ שישולמו בתוך 30 יום. אני אף מוצא לנכון לקרוא לצדדים לשוב לשולחן הגישור.

המזכירות תשלח את החלטתי בפקס לב"כ הצדדים (עוה"ד תומר ריטרסקי וחובב
ביטון).

ניתנה היום,
י"ב סיון תשס"ט, 04 יוני 2009, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 545-03/08 דוד ליפקר דגן, סאן דלקים ירוקים בע"מ נ' שובס סוכנויות 88 בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/06/2009)











תיקים נוספים על דוד ליפקר דגן
תיקים נוספים על סאן דלקים ירוקים בע"מ
תיקים נוספים על שובס סוכנויות 88 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט