משה ממן - הפועל עירוני מגדל העמק-עמותה לקידום הספורט, עיריית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
משה ממן
 
משה ממן - הפועל עירוני מגדל העמק-עמותה לקידום הספורט, עיריית מגדל העמק
תיקים נוספים על משה ממן | תיקים נוספים על הפועל עירוני מגדל העמק-עמותה לקידום הספורט | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק |

10689/97 א     19/10/2003




א 10689/97 משה ממן נ' הפועל עירוני מגדל העמק-עמותה לקידום הספורט, עיריית מגדל העמק




1


בתי המשפט
בית משפט השלום נצרת
א 010689/97


בפני
:
כב' השופט, סוהיל יוסף

תאריך:
19/10/2003



בעניין:
משה ממן



ע"י ב"כ עוה"ד
סלמן פרג'

התובע


נגד


1. הפועל עירוני מגדל העמק-עמותה לקידום הספורט

2 . עיריית מגדל העמק



ע"י ב"כ עוה"ד
1 . עו'ד גרינברג רות

2 . עו'ד שור אמנון
הנתבעים


פסק דין

ה ת ב י ע ה:
1. התובע יליד 11/6/59, שחקן כדורגל מקצועי ומנוסה, חבר בקבוצת הכדורגל השייכת לעמותת "הפועל עירוני מגדל העמק", היא הנתבעת מס' 1.

בתאריך 31/12/94 השתתף התובע במשחק כדורגל, שנערך במגרש הכדורגל שבמגדל העמק. התובע טען שהמגרש הינו בבעלותה של עיריית מגדל העמק
, היא הנתבעת מס' 2.

בתאור נסיבות התאונה, בסעיף 6 לתביעתו, טען התובע, כי בהיותו ברחבת ה- 16 בתוך המגרש:
"התרומם כדי לעצור כדור, וכשנחת הוא נחת במהמורה או בבור, ואז השתובבה (כך במקור- ס.י) הברך שלו והוא מעד ונפל וברכו השמאלית נפגעה קשות..."

לטענת התובע כתוצאה מהתאונה נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור של 20%, כקביעת ד"ר קאופמן, מומחה אורטופד שנתן חוות דעתו מטעם התובע, ושהעתקה צורף לתביעה.

2. הגם שהתובע לא ביאר בתביעתו, כי היא מבוססת על עוולת הרשלנות שהתבטאה במעשיהם או במחדליהם של הנתבעים, כלפי התובע, דומה שאין חולק כי זו הייתה עילת התביעה, ובעניין זה נשמעו עיקר הראיות, ללא התנגדות מצד מי מהנתבעות.

3. בדיון שהתקיים ביום 28/2/01, הוחלט לפצל את הדיון כך שתחילה תישמע שאלת החבות בלבד.

טענות הנתבעת מס' 1 בתמצית:
4.א. התובע לא הוכיח יריבות בינו לבין הנתבעת מס' 1. מלבד הטענה כי הנתבעת מס' 1 הייתה הבעלים של המגרש, לא הובאה ראיה כלשהיא בעניין זה.

ב. מעדותו של שופט המשחק – עד הגנה מס' 1, עולה כי ההתאחדות לכדורגל בישראל היא האחראית להפעלת ענף הכדורגל, היא אשר קובעת כללים לתקינות המגרשים, מקיימת ביקורת שוטפת עם תחילת העונה, ובטרם תחילת כל משחק.

ג. מי שהיה הבעלים של המגרש, וחובת התחזוקה עליו, הינה הנתבעת מס' 2 - עיריית מגדל העמק
.

ד. לאחר שהתברר כי עד התביעה היחיד, מלבד התובע, לא היה למעשה עד לתאונה, הרי נותרה עדותו של התובע לבדה כעדות יחיד של בעל הדין על כל ההשלכות.

ה. עפ"י דו"ח השיפוט, בוצעה בטרם תחילת המשחק בדיקה ע"י שופט המשחק, יחד עם שני שופטים נוספים, והמגרש נמצא תקין עפ"י כל שמונת אמות המידה כפי שנקבעו ע"י ההתאחדות לכדורגל (ר' נ/20).

ו. מדובר בפגיעת ספורט רגילה המתרחשת במשחקי כדורגל באופן יומיומי.
משחק הכדורגל ידוע כמשחק מהיר וכוחני, במהלכו מתרחשות הרבה תאונות/נפילות של שחקנים. התובע בעצמו מודע לסיכון זה והתנסה בו במספר רב של תאונות. הפסיקה כבר הכירה בסיכון הכרוך בעיסוק בספורט כסיכון סביר טבעי, רגיל וצפוי. הנתבעת מס' 1 מפנה ל: ע"פ 119/93 לורנס נ' מ"י פ"ד מ"ח (4) 241; ו-ע.א. 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל נתניה, ועוד לשורה ארוכה של פסקי דין.

תמצית טענות הנתבעת מס' 2:
5. עפ"י דבריו של התובע, וכפי שנרשם בחוות דעת ד"ר קאופמן - מי שבדק את התובע ונתן חוות דעת רפואית מטעמו, התובע הובא למחרת התאונה לבית חולים העמק ובוצע ניקוז נוזל דמי מברך שמאל. אלא שלא נמצא רישום כלשהו בעניין זה. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעת מס' 2 שאין המדובר אלא במצב תחלואתי ואשר ייתכן ומקורו במספר רב של פגיעות כתוצאה מפעילותו הספורטיבית של התובע, אך לא באירוע מסויים מיום 31/12/94, כנטען בתביעה.

בנוסף, חוזרת הנתבעת מס' 2 על רוב רובן של טענות הנתבעת מס' 1, ואין צורך לחזור ולשנן אותן.

6. זה המקום לומר כי שתי הנתבעות חבות חובת זהירות מושגית כלפי התובע.
הנתבעת מס' 1 – מכוח היותה המחזיקה של המקום, מי שמורשית לקיים בו משחקים, ומאגדת ומפעילה את קבוצת הכדורגל עליה נמנה התובע; ואילו הנתבעת מס' 2 מכוח היותה הבעלים של המגרש, או למי שבתחום שיפוטה נמצא המגרש.

7. השאלה העומדת להכרעה הינה, האם במקרה שבפני
נו, חבות הנתבעות, או מי מהן חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע.

בהקשר זה, אפנה לפסק-דינו המנחה של כב' השופט (כתוארו אז) ברק, בפרשת ועקנין:
"בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה, סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות... חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון."
(ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113, בעמ' 125, ההדגשות שלי – ס.י.).

וכן דבריו של השופט דב לוין:
"פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסיבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי, ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו, ובין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה "סיכון סביר". אכן אדם שהולך לשחק כדורגל, צופה או צריך לצפות שהוא עלול, כתוצאת נלווית למשחק להפצע בנפילה, התנגשות בשחקן אחר, מכת כדור וכו'... משחק ספורט 'רגיל' – שאת סיכוניו אנו מגדירים כסבירים – הוא כזה שסיכוניו נלוים למטרה העיקרית של המשחק שהיא לכשעצמה אין בה סיכון: הבקעת שער ליריב בכדורגל, נצחון במירוץ סוסים, הטלת כידון למרחק הרב ביותר, לזכות במקום ראשון בריצה וכו'." 60221
(ע"פ 119/93 לורנס נ. מדינת ישראל מח (4) 241).

מצב המגרש בעת שהתקיים המשחק:
8. הגם שהנתבעים העלו ספקות באשר למקום בו נערך אותו משחק, במהלך שמיעת הראיות הוברר, והדברים אינם שנויים עוד במחלוקת, כי המשחק נערך על מגרש הכדורגל שבמגדל העמק. עדות התובע בעניין זה מקובלת עלי, וכך גם עולה מדו"ח השיפוט שהוגש ע"י הנתבעים וסומן נ/20.
באשר למצבו של המגרש בעת המשחק, כל אשר הובא בפני
י היה עדותו היחידה של התובע. העדות היחידה הנוספת שהובאה מטעם התובע הייתה עדותו של מר סרג'ו פרלמוטר – עת/1, מי שתפקידו היה ביצוע עיסוי לשחקני קבוצת הכדורגל מגדל העמק במקרה של פגיעה. עדות זו לא תרמה הרבה באשר לנסיבות התאונה:
"ת. אני זוכר שאותו שחקן, משה ממן
, בא להתרומם ולקחת כדור, הסתובב. אני נמצא במגע עין כל הזמן עם השחקנים שבקרבת הכדור. אני ראיתי שהוא נחת, זה היה במהירות, הוא נחת על הרגל וראיתי שהוא תופס את רגל שמאל.
ת. אני לא ראיתי איך הוא נפל".
(ר' עמ' 2 ש' 14 עד 19 – הדגשה שלי – ס.י.).

9. מלבד ספקות כבדים שהתעוררו לגבי עצם נוכחותו של עד זה במגרש בעת התאונה, כל אשר העיד היה אודות הנפילה עצמה ותו לא. למיותר לציין כי עצם נפילתו של התובע במהלך משחק כדורגל, תוך כדי נחיתתו, אינה מקימה עילת תביעה בגין עוולת רשלנות, והדברים נתמכים בפסיקה שהובאה לעיל.
עת/1 לא נשאל ע"י מי מהצדדים אודות מצב המגרש בסמוך למקום נפילתו של התובע, או בכלל, ומן הסתם תרומתו בהקשר זה הייתה אפסית.
עדותו איפוא, אינה תומכת במאומה בטענת התובע, כי נפילתה נגרמה כתוצאה ממהמורה או בור במקום בו נחתה רגלו השמאלית.

10. בכל הקשור למצבו של המגרש בעת התאונה, נותרנו אם כן, עם עדותו היחידה של התובע, עדות יחידה של בעל דין.
התובע העיד כי במגרש היו הרבה מהמורות אשר נסתמו בחול ונפערו מחדש, וכי יש הרבה שטחים לא מכוסים בדשא ("הרבה קרחות" במינוח של העד) (ר' עמ' 4 ש' 17) בתמונות שצילם התובע למגרש ניתן אמנם לראות מגרש עם "הרבה קרחות", ולפחות מהמורה אחת; אלא שמדובר בתמונות שצולמו שנתיים לאחר האירוע. למעשה התמונות אינן רלוונטיות ליום התאונה (ר' תמונות ת/1 עד ת/9).

11. זוהי כאמור, עדות יחידה של בעל דין, על כל המוגבלויות שבה.

סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח-חדש) קובע לאמור:
"54. פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו;
ואלה המקרים:

(1) ......
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;"
(3) ......
(4) ......
(5) ......"

לא רק שלא מצאתי טעמים מיוחדים כלשהם להעדיף את עדותו היחידה של התובע, וליתן

פסק דין
לטובתו על סמך אותה עדות, אדרבא טעמים רבים מצאתי, שיש בהם כדי לכרסם באמינותו של התובע.

חודש לאחר התאונה מסר התובע הודעה בכתב על התאונה שהייתה מיועדת לחב' ביטוח, ובה תיאר את נסיבות נפילתו כדלקמן:
"במהלך משחק סובבתי את הברך וכתוצאה מכך נגרם לי קרע ברצועה הצולבת...".
(ר' ת/10)

זוהי הגירסה הכתובה הראשונה של התובע אודות נסיבות התאונה, ועינינו רואות שאין בה זכר לבור או מהמורה במגרש.
בנוסף לא נמצא רישום רפואי כלשהו, לא מיום התאונה ולא בימים שלאחר מכן, אודות פגיעתו של התובע בברכו השמאלית במהלך משחק כדורגל.
זאת ועוד, התובע לא הצהיר על רוב רובן של התאונות, בהן נפגע בעברו, לרבות חבלה של ממש בברכו השמאלית, משנת 1986, אז סבל מקרע במניסקוס ועבר ניתוח כריתת המניסקוס. (ר' נ/14) (ר' גם תצהיר תשובותיו לשאלון נ/16 +נ/17).

12. זאת ועוד, עדותו היחידה של התובע אודות מצב המגרש, אינה מחוייבת המציאות. מטבע הדברים, ישנם עדים רבים לתאונות המתרחשות במהלך משחק כדורגל. לא זו בלבד שהתובע לא הביא ראיה כלשהי, מלבד עדותו הוא, למצב המגרש באותה עת, הוא שידע לצלם את המגרש שנתיים לאחר התאונה, לא ברור מדוע לא דאג לצילום המגרש בסמוך לאחר נפילתו.
התובע לא הסביר מדוע נמנע מהבאת עדות נוספת לתמוך בגירסתו בדבר קיומן של מהמורות וקרחות דשא במגרש ביום התאונה, דבר הפועל, כאמור, לחובתו.

13. מאידך, אם נרצה ללמוד ממומחיותו של עד מן העדים שהובאו, הרי זו הייתה עדותו של "שופט" המשחק. אלא שהלה ציין מפרשות בדו"ח השיפוט, ולאחר בדיקה כי מצב המגרש היה תקין בכל שמונת אמות המידה כפי שנקבעו בטופס ע"י ההתאחדות לכדורגל.

כך העיד מר אריק חיימוביץ – מי ששפט באותו משחק:
"ת. לפי דו"ח השיפוט מצב המגרש היה תקין באותו יום".
(ר' עמ' 12 ש' 4).

השופט ציין כי לפני כל משחק מגיע שעה קודם לתחילתו, וסוקר, יחד עם עוד שני שופטים, את שטח המגרש על מנת לוודא תקינותו, והדבר מצא ביטויו באותו דו"ח שיפוט.

במאמר מוסגר אומר כי, אינני זקוק לעדות זו לשם הוכחת תקינותו של המגרש בעת המשחק, כאשר התובע לא השכיל לעמוד בנטל הבאת הראיה והשכנוע באשר לטענתו בדבר אי-תקינות המגרש בעת אירוע התאונה.

14. מסקנתי איפוא, שהתובע לא הוכיח מצב המגרש "הלא תקין" לטענתו, ביום התאונה, ומן הסתם לא יכול היה להוכיח שנפילתו אירעה כתוצאה מאי תקינותו של המגרש.

התובע גם לא הביא ראיה כלשהי בדבר סטנדרט התקינות שהמגרש צריך לעמוד בו, ראיה שהינה בגדר עניין שבמומחיות, ובמה נפל מגרש זה מאותו סטנדרט.

אירועי נפילה במהלך משחק כדורגל הינם סיכונים טבעיים, סבירים ורגילים למשחק זה, וכל עוד התובע לא הוכיח קיומו של מפגע או מכשול בשטח המגרש, אשר היה הגורם, או הגורם המכריע לאותה נפילה, הרי התממשות סיכונים אלה אינה יוצרת אחריות קונקרטית.
מי שלוקח חלק במשחק כדורגל, מקבל על עצמו את הסכנות הטבעיות הנילוות וטמונות בספורט זה.


15. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך של -.4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ג בתשרי, תשס"ד (19 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים.

סוהיל יוסף
, שופט


אפרת גור / נטלי








א בית משפט שלום 10689/97 משה ממן נ' הפועל עירוני מגדל העמק-עמותה לקידום הספורט, עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 19/10/2003)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן