סרויה יוסף - רג'ואן (אחזקות) בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
סרויה יוסף רג'ואן (אחזקות) בע"מ
 
סרויה יוסף - רג'ואן (אחזקות) בע"מ
תיקים נוספים על סרויה יוסף | תיקים נוספים על רג'ואן (אחזקות) בע"מ

46121
28928/00 א     29/10/2003




א 28928/00 סרויה יוסף נ' רג'ואן (אחזקות) בע"מ




1
בתי המשפט
א 028928/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/10/2003
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

סרויה יוסף

בעניין:
תובע
נ ג ד
רג'ואן (אחזקות) בע"מ
הנתבעת
פסק דין
1. התובע הגיש תביעה על סך 200,000 ₪ נגד הנתבעת, כאשר מהות התביעה הוגדרה "פיצויים בגין הפרת חוזה".
התובע (להלן: "סרויה") היה בעת הרלבנטית קבלן לביצוע עבודות עפר, והנתבעת (להלן: "רג'ואן") היתה קבלן ראשי, וזכתה, בין היתר, במכרז של בזק לביצוע עבודות עפר, חפירה, תשתית ותקשורת.

2. תמצית טענות התובע:
א) התובע טען כי הנתבעת, היתה קבלן ראשי לביצוע מכרזים שונים, וכי הוא התקשר עם הנתבעת בהסכם מיום 7/7/96, שלפיו הוסכם כי התובע יבצע בקבלנות משנה, את העבודה שבה זכתה הנתבעת במכרז על על פי חוזר מספר 90/96, בינה לבין "בזק" - ש"מ צפון.
ב) התובע טען, כי תמורת ביצוע העבודה הנ"ל, היה אמור לקבל סכום שיאושר ע"י "בזק" עבור כל חשבון, בקיזוז עמלת הנתבעת של 22.5%, בתוך 50 יום מהגשת החשבון לנתבעת.

ג) התובע טען, כי ביצע את העבודות בין חודש מרץ 1997 ועד חודש יולי 1997, שעבורן מגיע לו סך של 127,800 ₪ וכן שני סכומים עבור עבודות קודמות על סך של 19,427 ₪, ו- 17,550 ₪, שלגביהן הוציא התובע חשבונית (מס' 53-0052 מיום 30/4/97), ובגינן לא קיבל תשלום.

ד) העבודות שטען התובע כי ביצע, עפ"י כתב התביעה הן:
חפירת בריכה, הנחת צנרת וריצוף ברחוב נתן החכם, בסך של 25,000 ₪.
חפירה, הנחת צנרת וריצוף ברחוב רופין, שנסתיימה בחודש אפריל 1997 בסך של 45,000 ₪.
חפירה והנחת צנרת ברחוב גליקסון - מחודש יולי שנת 1997 בסך 25,000 ₪.
חפירה, צנרת וריצוף במוניות הבימה אפריל - מאי 1997 בסך של 5,000 ₪.
חפירה, צנרת וריצוף ברחוב שינקין מאפריל - מאי 1997 בסך 10,000 ₪.
חפירה, צנרת וריצוף ברחוב אחד העם 57, בסך 5,000 ₪.
חפירה, צנרת וריצוף ברחוב זלמן שז"ר ברמת חן מחודש מאי 1997 בסך 5,000 ₪.
סקר קנים וניקוי גובים בשד' בן גוריון, מחודש יוני 1997 בסך 6,000 ₪.
תיקון שקיעות והשחלת חוטים, ברמת השרון שבוצעה בחודש מאי 1997 בסך 1,500 ₪.
גילוי גוב ברמת השרון ביום 10/6/97 בסך 300 ₪.
ה) התובע טען, כי קנה טנדר פיג'ו (מ.ר. 58-434-33 (להלן: "הטנדר"), לשם השלמת העבודות הנ"ל ולפי בקשת הנתבעת במחיר מוסכם של 16,000 ₪.
התובע טען כי על חשבון עסקה זו שילם סך 7,924 ₪ ע"י הסבת השיקים בגין החשבוניות 49 - 50 ו- 52 - 53. (השיקים ת/1 - ת/2), אך למרות זאת הטנדר לא נמסר לו ולא נרשם על שמו במשרד הרישוי כמוסכם עמו, אלא הועבר בניגוד להסכמתו וללא ידיעתו לסוהיל ברברה, שמכר חשבוניות מפוברקות לרג'ואן ואברהם בכרייה שהיה שותפו של התובע, מאחורי גבו ובמרמה.

3. תמצית טענות הנתבעת:
א) הנתבעת טענה כי חתמה על חוזה מספר 90/96, לפיו התחייבה לבצע עבודות חפירה עבור חברת "בזק", וזאת לאחר שזכתה במכרז של חברת בזק.

ב) על פי קריאת טלפון והודעה של חברת בזק, החברה היתה אמורה להוציא צוותי עבודה לביצוע העבודות הנדרשות.
(דהיינו - אין מדובר בעבודות שניתן להערך להן זמן רב מראש) לשם כך התקשרה החברה עם מספר קבלני משנה שבין היתר התובע נמנה עימם.

ג) הנתבעת טענה, כי התובע מעולם לא קיבל בלעדיות על ביצוע כל העבודות.

בהסכם לבצוע עבודת קבלנות המשנה שנחתם בין הצדדים ביום 7/7/96 (נספח א' לכתב התביעה) נקבע כדלקמן:
מכל חשבון/יומן מאושר אשר יוגש לנתבעת ע"י חברת בזק באמצעות התובע יקוזזו ההנחות המגיעות לחברת בזק ומהיתרה הכספית לאחר ההנחה תהא זכאית הנתבעת לקבל סך של 22.5% ואת היתרה להעביר לתובע.
כנגד כל חשבון שיוגש ע"י הנתבעת לחברת בזק יקבל התובע שיק דחוי ל-50 יום מיום הגשת החשבון.
במידה וחברת בזק תקזז לנתבעת כספים מהחשבון יקוזז הסכום מהתמורה הכספית שתגיע לתובע בחשבון הבא.
בפועל העבודה בשטח בוצעה ע"י מספר קבלני משנה מטעם החברה.

הנתבעת טענה כי, במקביל לביצוע העבודה בשטח, היה עורך המפקח מטעם חברת "בזק" יומן עבודה, שבו היו נרשמים פרטי העבודות שבוצעו.
התובע כמו כל קבלן משנה אחר, לאחר שסיים עבודתו באותו קטע בו נמסרה לו העבודה מחברת "בזק", קיבל הוא את יומן העבודה מחברת "בזק", יומן אשר בו מפורטת כאמור העבודה אותה ביצע שבגינה החברה זכאית לקבל תמורה כספית מחברת בזק. 60221
קבלן המשנה היה מביא את היומן עבודה לרג'ואן ולאחר מכן היה מקבל את הכסף המגיע לו בגין אותה עבודה.

ד) הנתבעת טענה כי התובע קיבל תמורה כספית מלאה בגין כל העבודות אותן ביצע ושלגביהן הביא הוא מחברת בזק יומן עבודה מאושר.

ה) הנתבעת טענה, כי שילמה לתובע שני תשלומים בסך של 19,437 ₪ ו- 17,750 ₪ הנטענים על ידו וכראיה לכך צירפה את עתקי החשבוניות (מס' 52, 53 המסומנות נ/1 ו- נ/5) וכן את העתקי השיקים (נ/2, נ/4, נ/6, נ/7).

ו) הנתבעת טענה כי כל העבודות שהתובע טוען כי כביכול ביצע אותן, בוצעו ע"י קבלן משנה אחר בשם ברברה סוהיל שגם קיבל את התמורה בגין ביצוע עבודתו.
רחוב נתן החכם - העבודות ברחוב זה בוצעו ע"י ברברה סוהיל (ראה נ/8, נ/13 א').
רחוב רופין - העבודות ברחוב זה בוצעו ע"י התובע והוא קיבל את שכרו (ראה נ/14 ו- נ/1ב').
רחוב גליקסון - העבודות ברחוב זה בוצעו ע"י ברברה סוהיל (ראה נ/19 ו-נ/20).
שד' בן גוריון - העבודות ברחוב זה בוצעו ע"י ברברה סוהיל (ראה נ/21 ו- נ/24).
לגבי העבודות במוניות הבימה, ברחוב שינקין, ברחוב אחד העם, ברחוב זלמן שזר וברמת השרון, אין בידי החברה כל יומני עבודה לגבי פרויקטים אלו, ולפיכך גם לא הגישה החברה כל דרישת תשלום לחברת בזק בגינם, ועל כן התובע כלל לא הוכיח כי הוא ביצע עבודה שמגיעה לו תמורה בעדה.

הנתבעת טענה כי התובע לא קנה מהחברה כל טנדר פיג'ו וגם לא שילם כל תמורה כספית עבור רכישתו.
הנתבעת טענה כי טנדר הפיג'ו נמכר ביום 6/8/97 לקבלן המשנה ברברה סוהיל (ראה נ/25 ו- נ/26).

4. ב"כ התובעת צרף לסיכומיו מסמכים שלא הוגשו במסגרת חומר הראיות בתיק, ולמותר לציין כי אין מקום להתיחס כלל למסמכים אלו.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהטעמים הבאים:
א) נטל ההוכחה:
עסקינן בתביעה אזרחית - כספית ונטל ההוכחה רובץ על כתפי התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
וראה לענין זה: ספרו של כב' השופט קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמוד 1275, שם נאמר כי הכלל הוא - נטל השכנוע על "המוציא מחברו". אשר על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה של עילת תביעתו.

התובע לא צרף לכתב התביעה כל מסמך שהוא, ממנו ניתן יהיה לדעת כי הוא ביצע את העבודות הנטענות על ידו בסעיף 4 לכתב התביעה.
בסעיף 8 לכתב התביעה נכתב:
"מכיוון ששכרו של התובע אמור היה להשתלם עפ"י יומני עבודה שבהן ניתן פירוט מדויק לעבודות שביצע, לפי מקומות ומועדי הביצוע, ואלה נמצאים ברשות הנתבעים, שומר התובע לעצמו הזכות לקבל פירוט החשבונות והיומנים שברשות הנתבעים ולעתור לתיקון כתב תביעתו בהתאם".

כתב התביעה לא תוקן ואף לא התבקש תיקונו.
התנהלו הליכים מקדמיים בתיק ובין היתר, נדונה דרישת התובע לקבל את יומני העבודה מחברת בזק, ובהחלטה- מיום 15/5/2002 נקבע (ע"י כב' השופטת רונן) כי ב"כ התובע זכאי לפנות לחברת בזק ולבקש את יומני העבודה הרלוונטים לתובענה דנן.

התובע פנה לחברת בזק וצילם את כל יומני העבודה.
בדיון שהתקיים ביום 9/6/2003 הצהיר עו"ד נוימן, ב"כ בזק, כי בזק המציאה את יומני העבודה כפי שנדרשו ע"י ביהמ"ש והעיד עובד בזק, מר יצחק וטמכר אשר העיד כי הוא זה שמסר את המסמכים לתובע.
לא ניתן היה לחקור על תוכנם של יומני העבודה כיוון שעורך יומני העבודה, שזהותו היתה ידועה לתובע, מר גריגורי כץ, לא הוזמן לדיון וממילא לא התייצב.
ב"כ התובע ציין (עמוד 11 שורה 23 לפרוטוקול) כי התובע לא יכל להזמין לעדות את גריגורי כץ כיוון שעדותו יכלה להועיל יותר לנתבעת מאשר לתובע. (!!!)

רק לאחר שתמה שמיעת העדים מטעם התובע והחלה עדותו של מנהל הנתבעת ובטרם התקימה ישיבת ההוכחות הנוספת שנקבעה לשמיעת עדותו של מנהל הנתבעת, ביקש ב"כ התובע לזמן את גריגורי כץ לעדות, ולטענתו ל"עדות הזמה".
לא ברור לי מדוע סבר ב"כ התובע כי מדובר ב"עדות הזמה".
איזו טענה של הנתבעת ביקש ב"כ התובע להזים באמצעות מר גריגורי כץ?!
עדות הזמה, אין מטרתה לתקן תקלות שאירעו במועד שהוקצה לשמיעת ראיות התובע, ובודאי שאין מטרתה לאפשר הגשת מסמכים מטעם התובע אשר היה צריך לדאוג להגשתם כדין, עת נשמעו הראיות מטעם התובע ולפיכך, נדחתה הבקשה.

ב"כ התובע הזמין לעדות פקיד בנק דיסקונט, כדי שניתן יהיה להגיש באמצעו 12 שיקים (ת/1 - ת/12).
התייצב לדיון מר דוד זילכה ואף נחקר על ידי ב"כ הצדדים.
משלא מצאה חן עדותו של מר זילכה בעיני ב"כ התובע (וכאמור - מר זילכה היה עד מטעם התובע!!!) ביקש לזמן סמוך למועד הדיון הנוסף את גב' מרים דגן - פקידת בנק דיסקונט.
בבקשה אשר הוגשה נכתב: "בקשה להזמנת עדים מטעם התובע" ולא נטען ולו ברמז כי מדובר ב"עדי הזמה".
רק לאחר שנתתי החלטה ביום 1/7/2003 וציינתי כי לא ברורה לי פשר הבקשה, שכן תמה שמיעת הראיות מטעם התובע והחלה שמיעת העדויות מטעם הנתבעת, טען ב"כ התובע בדיון, כי מדובר ב"עדת הזמה".
לא ברור מדוע מכונה עדה זו "עדת הזמה"? וכי איזו ראיה מטעם הנתבעת היתה אמורה הגב' דגן להזים? הרי עדותו של מר זילכה היתה מטעם התובע?
הארכתי בפירוט השתלשלות ענינים זו. על מנת להבהיר על קצה המזלג, באיזה אופן נוהלה התביעה ע"י התובע, ועל מנת להראות "בקליפת אגוז" כיצד תביעה שהוגשה ללא כל מסמכים התומכים בה או בתצהירי העדות הראשית מטעם התובע, נוהלה באופן שבו כל העת ביקש התובע שמסמכים יומצאו לו ע"י הנתבעת או מי מטעמה, וגם כאשר הומצאו לו מסמכים שונים ע"י צדדי ג' כמו; בזק או בנק, לא הסתפק בכך שלא הצליח לקעקע את גרסת פקיד הבנק ותחת זאת ביקש "להחליף" את העדים מטעמו הוא.
ב) האם התובע הוכיח כי רכש את הטנדר?
התשובה לכך היא שלילית.

מנהל הנתבעת, מר רג'ואן העיד מפורשות כי ברברה סוהיל הוא זה שרכש את הטנדר וצרף חשבונית ואישור העברת בעלות ברכב (נ/25, נ/26).

התובע לא הצליח לסתור טענתו זו של מנהל הנתבעת, וגם העדים מטעם התובע לא יכלו לשפוך אור על המחלוקת.
מר עזיז חמדני העיד:
"... וקנינו את הטנדר מיורם" (עמוד 23 שורות 26 - 27 לפרוטוקול), אח"כ הבהיר כי סרויה ואברהם בכריה הם אלו שקנו את הרכב (למרות שלא כתב זאת בתצהירו) ואח"כ העיד כי הוא זוכר "שעשינו העברת בעלות או לסרויה או לגמאל", וזאת למרות שאין חולק על כך שלא נעשתה העברת בעלות לסרויה.
אם כך, איזה משקל ניתן ליתן לעדות זו?!

מר כאמל דכרי שהעיד מטעם התובע העיד כי הוא לא יודע לקרוא עברית.
בתצהיר לא נכתב כי הוקרא לו תוכן התצהיר ומעדותו ניתן היה להתרשם כי הוא לא יודע את תוכנו של התצהיר לפרטיו.
כל שיכל לאמר הוא שהטנדר היה אצל סרויה והתשובות האחרות שנתן לשאלות לא היו עניניות כך שמעדותו גם לא ניתן לקבל חיזוק לגרסת התובע.

ב"כ התובע טען כי התובע שילם לנתבעת את התשלום עבור הרכב באמצעות השיקם ת/1 - ת/2.
שיקים משוכים ע"י הנתבעת לפקודת התובע, ולטענתו, השיקים הוחזרו לנתבעת אשר פדתה אותם במזומן.
פקיד הבנק, מר דוד זילכה, שהובא לעדות מטעם התובע נשאל מי פרע את השיקים, והשיב: "השיק הוא לפקודת יוסף סרויה ולכן סביר שהוא פרע אותו" (עמוד 15 שורות 17 - 18 לפרוטוקול).
והוסיף: "...אם היה פורע אותו רג'ואן עצמו הוא היה צריך להוסיף הסבה שלו לאחר הסבת המוטב (עמוד 16 שורה 2 לפרוטוקול).
גם באשר לשיקים הנוספים (ת/3 - ת/12) לא טען מר זילכה, כי רג'ואן הוא זה שפרע את השיקים.
דהיינו - טענת התובע ולפיה רג'ואן פדתה את השיקים היא טענה שנשארה בגדר "השערה" ולא הוכחה כלל ועיקר.

ג) באשר לתשלום עבור העבודות:
הנתבעת צרפה לתצהירה מסמכים מהם עולה, כי שולמו לתובע תשלומים בסך 19,437 ₪ ו- 17,750 ₪ בגין עבודות שביצע (נ/1 - חשבונית מס, נ/2 - נ/4 - העתקי שיקים וכן נ/5 ו-נ/6 - נ/7 - העתקי שיקים).

(1) באשר לעבודות שבוצעו ברחוב נתן החכם, רחוב גליקסון:
הנתבעת טענה כי העבודות בוצעו ע"י קבלן משנה בשם ברברה סוהיל והוא אף קיבל את התמורה בגין ביצוע עבודתו.
הנתבעת צרפה לתצהירה את המסמכים נ/8 - נ/13 א', נ/19 - נ/20, שהם דוחו"ת עבודה של בזק לגבי אותן עבודות, חשבונית מס וחשבונית עסקה, ותצלומי שיקים לפקודת ברברה סוהיל.

(2) באשר לרחוב רופין:
הנתבעת ציינה כי התובע הוא זה שביצע את העבודות ואף קיבל את שכרו.
צורפו חשבוניות עסקה של רג'ואן לבזק וחשבונות של סרויה ותצלום שיק של רג'ואן לסרויה ודוחו"ת עבודה של בזק (נ/14 - נ/18 ב').
התובע לא קעקע ולו לכאורה מסמכים אלו ולא הוכיח ולו לכאורה כי מגיעים לו כספים בגין עבודות אלו.

(3) באשר לשד' בן גוריון:
הנתבעת צרפה מסמכים מהם עולה כי עבודה ברחוב בן גוריון בוצעו ע"י ברברה סוהיל.
אך עפ"י המסמכים נ/23 - נ/24 מדובר על עבודות שנעשו בקיראון, והם אינם חלק מ"חוזה 90/96 יש"מ צפון - ת"א", שהוא החוזה במסגרתו ביצע עבודות משנה עבור הנתבע (ראה ההסכם בין התובע והנתבע - נספח א' לכתב התביעה).

מר רג'ואן אישר כי אכן המסמכים נ/23 - נ/24 לא מתיחסים לחוזה 90/96 (עמוד 31 שורות 15 - 16 , 22 - 23 לפרוטוקול); אך ציין, כי לו היה מראה לו התובע ביומני בזק (הנמצאים ברשותו) כי אכן העבודה בוצעה ע"י התובע, אזי יכל הוא לבדוק בספרים של הנתבעת ולראות מי קיבל את הכסף, אך הנתבעת לא קיבלה מהתובע כל מסמך או חשבונית המתיחסת לעבודה שביצעה ברחוב בן גוריון בתל אביב ועל כן לא יכלה לבדוק כלל את טענת התובע (שאינה נתמכת במסמך כלשהו!) ולפיה הוא זכאי לקבל כספים בגין העבודה.

(4) באשר לעבודות ברחוב שינקין, אחד העם, זלמן שזר וברמת השרון:
לא מצאתי כל מסמכים מטעם התובע ולפיהם הוא זה שביצע את העבודות והנתבעת, שטענה, כי כלל אין בידה יומני עבודה באשר לפרויקטים אלו, לא היתה צריכה להוכיח כי "אין לה אחות".

(5) באשר לעבודות ליד "מוניות הבימה":
הנתבעת טענה, כי אין בידה יומני עבודה גם באשר לעבודות אלו.
בחקירה הנגדית נשאל מר רג'ואן בקשה לעבודות שביצע קבלן מטעם רג'ואן ברחוב תרס"ט בת"א, הסמוך ל"הבימה" בעלות של כ- 6,000 ₪ וביקש שרג'ואן יאשר כי יש בסכומים אלו משום דמיון לסכום הנתבע בגין העבודות במוניות הבימה.
מר רג'ואן, כמובן, לא יכל לאשר שהסכום הנתבע (5,000 ₪) והסכום בחשבוניות הוא זהה וממילא לא יכל לבדוק, מבלי שכתוב ביומן העבודה, מי ביצע את העבודה, וממילא התובע לא הוכיח כי דוקא הוא ביצע את העבודה.
יש לזכור, כי כאמור, נטל ההוכחה הוא על התובע.
הוא זה שצריך להוכיח כי ביצע עבודות והוא זכאי לתשלום בגינן, ולא הנתבעת היא זו שצריכה להוכיח כי היא אינה חייבת דבר לתובע.

התובע עצמו אישר כי עד לעבודה נשוא תביעה זו שמסתכמות בעלות נומינלית של כ- 128,000 ₪; שולמו לו התשלומים ע"י הנתבעת (ומדובר לטענתו בסכום העולה על 300,000 ₪ בגין החוזים - עמוד 20 שורות 1 - 2 לפרוטוקול).
דהיינו - אין מדובר בנתבעת שהתחמקה כל העת מתשלום חובה; אלא - כאשר הובאו יומני בזק לנתבע ע"י סרויה - הוא קיבל את כספו ללא בעיה וכאשר יומני בזק הובאו ע"י קבלן משנה אחר, שביצע את העבודה, עבור הנתבעת - קיבל הוא את התמורה, ובודאי שהנתבעת לא צריכה לשלם פעמיים עבור אותן עבודות.

התובע לא הוכיח כי היתה לו בלעדיות על ביצוע עבודות עבור הנתבעת, והנתבעת אמנם לא צרפה לתצהירה את ההסכם בינה ובין ברברה סוהיל, אך עפ"י דרישת ב"כ התובע הוא קיבל את ההסכם בין ברברה סוהיל ובין הנתבעת (נ/27), ההסכם קיים ולא הוכח, ולו לכאורה, כי קיים בו דופי.
ועל כן, לא מצאתי כל פגם בכך שהנתבעת שילמה את הכספים לברברה סוהיל, עפ"י המסמכים שהוצגו לביהמ"ש מטעם הנתבע.

6. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, הרי שהתובע לא הוכיח את תביעתו ודין התביעה להדחות.

ב) התובע ישא בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום ג' בחשון, תשס"ד (29 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים

אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 28928/00 סרויה יוסף נ' רג'ואן (אחזקות) בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/10/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן