א.ג.ר.ש.אחזקות בע"מ - טליתמן שלמה

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
א.ג.ר.ש.אחזקות בע"מ טליתמן שלמה
 
א.ג.ר.ש.אחזקות בע"מ - טליתמן שלמה
תיקים נוספים על א.ג.ר.ש.אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על טליתמן שלמה

47521
122984/00 א     10/11/2003




א 122984/00 א.ג.ר.ש.אחזקות בע"מ נ' טליתמן שלמה




1
בתי המשפט
א 122984/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10/11/2003
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

א.ג.ר.ש.אחזקות בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
טליתמן שלמה
נתבע
פסק דין
1. התובעת א.ג.ר.ש אחזקות בע"מ (להלן: "א.ג.ר.ש") הגישה תביעה כספית על סך 77,299 ₪ נגד סקטל שוקי הון בע"מ (להלן: "סקטל") ונגד שלמה טליתמן (להלן: "טליתמן") אשר היה בתקופה הרלוונטית מנכ"ל סקטל.

חברת סקטל נכנסה להליכי פירוק וב"כ התובעת ביקש למחוק את התביעה נגדה והתקיים דיון באשר לתביעה כנגד טליתמן.

2. מבוא עובדתי:
מנהל א.ג.ר.ש, רון שטרייכמן, היה בתקופה הרלונטית דירקטור בחברת סקטל, וחברת א.ג.ר.ש הלוותה כספים לסקטל.
אין חולק על כך, שסקטל עדין חייבת כספים לחברת אגרש. (ראה עדותו של טליתמן עמוד 9 שורה 9 לפרוטוקול).

התובע אוחז בידו ארבעה שיקים אשר ניתנו לפקודתו שפרטיהם כדלקמן:
שיק על סך 36,600 ₪ שמועד פרעונו 1/9/98, השיק לא כובד בטענת חסרה חתימה שניה + א.כ.מ.
שיק על סך 7,320 ₪ שמועד פרעונו 1/10/98, אשר לא כובד בטענת א.כ.מ + הסב אינו בסדר.
שיק על סך 7,320 ₪ שמועד פרעונו 1/11/98 אשר לא כובד בטענת "א.כ.מ".
שיק על סך 7,320 ₪ שמועד פרעונו 1/12/98 אשר לא כובד בטענת מוגבל.

3. תמצית טענות התובעת:
א) התובעת טענה, כי השיקים נמסרו לתובעת על ידי סקטל באמצעות טליתמן כתשלום על חשבון חוב שחבה סקטל לאגרש, השיקים חוללו ולא כובדו.
התובעת טענה, כי השיקים נמסרו על ידי טליתמן תוך התיימרות ומצג, כי השיקים הם שיקים עשוים כדין וכי משיוצגו לפרעון הם יכובדו.

ב) התובעת טענה, כי טליתמן ידע או היה צריך לדעת, עת מסר את השיקים לתובעת, כי הם לא יפרעו במועד פרעונם וכי הבנק הנמשך לא יכבד את השיקים עקב העדר כיסוי כספי.

ג) התובעת טענה, כי השיקים נמסרו תוך הצגת מצג שוא ולפיו הם חתומים כדין על ידי סקטל.
אך, התברר כי כאשר הוצג השיק הראשון לפרעון, הוא חזר בין היתר כיון שהיה חתום עליו רק מורשה חתימה אחד ולא שניים כנדרש.

ד) התובעת טענה, כי התנהגותו של טליתמן יצרה חבות אישית מצידו כלפי התובעת בגין סכומי השיקים נשוא התביעה, נוסף לחבותה של חברת סקטל עצמה.
4. תמצית טענות הנתבע:
גם לגרסתו של טליתמן, מאחר והכספים לא הוחזרו על ידי סקטל לאגרש בגין הלוואה שניתנה על ידי אגרש בסכום השווה ל- 100,000 דולר, הוחלט כי בעלי המניות של סקטל יגייסו הון ובדרך זו יחזירו חלק מהחוב לא.ג.ר.ש.

לאחר שסקטל לא החזירה את ההלוואה לא.ג.ר.ש, נוהלו דיונים, וא.ג.ר.ש וסקטל הגיעו להסדר ולפיו תשלם סקטל לא.ג.ר.ש על חשבון החוב את הסכומים הנקובים בשיקים נשוא התביעה.

טליתמן טען כי למרות שההלוואה היתה על סך 100,000 דולר סוכם כי באותו שלב ישולמו רק השיקים נשוא התביעה כיון שעל פי התחזית של סקטל ניתן היה לשלם רק את הסכומים האלו באותה תקופה.

הנתבעת טענה, כי מנהל התובעת היה שותף מלא בכל הקורה בסקטל וידע את מצבה של סקטל.
ואם הוא היה סבור שסקטל לא תעמוד בתשלומים, הוא כלל לא היה מסכים לקבל את השיקים.
וכשם שמנהל א.ג.ר.ש לא ידע שהשיקים לא יוכלו להפרע, כך גם הוא עצמו (טליתמן) לא ידע שהשיקים לא יפרעו.

הנתבע טען, כי בניגוד לתחזית, החברה לא עמדה בהתחייבויותיה והתובעת הגישה תביעת פירוק ביום 5/11/98 נגד סקטל, ולאחר מכן תביעה נגד סקטל ונגד טליתמן בגין שלושה מתוך ארבעה שיקים נשוא תביעה זו, וזאת במסגרת ת.א. 111455/98.
הושג הסכם פשרה בין התובעת וסקטל בחודש יוני 99 במסגרת תיק פש"ר 1441/98 (נספח י' לתצהירו של טליתמן), ולאחר שסקטל שילמה על פי ההסכם סכום השווה ל- 9,000 דולר הוגשה בקשה למחיקת התביעה בת.א. 111455/98 והתביעה נמחקה.

הנתבעת טענה, כי ההסדר כלל בחובו גם את חוב סקטל בגין השיקים נשוא התובענה דנן, ובעקבות ההסדר שילמה סקטל לאגרש סכומים השווים ל- 33,500 דולר ולא ניתן לתבוע בגין השיקים נשוא תביעה זו בתביעה נפרדת, משנכללו כבר ושולמו במסגרת ההסדר (נספח י').

באשר לזכויות החתימה על השיקים:
טליתמן טען כי רק לגבי השיק על סך 36,600 ₪ נדרשה חתימה נוספת, ובעת שהוצאו השיקים שהה אהרמן אשר הוא זה שבדרך כלל אוסף את החתימה השניה על גבי השיקים, בחו"ל ומר שטרייכמן אמר לו שהוא ידאג לכך שאהרמן יחתום על השיק שיחזור מחו"ל. 60221

5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:
א) הניתוח המשפטי:
חוק החברות, תשנ"ט - 1999 לא חל על הסכסוך נשוא התביעה, שכן השיקים ניתנו לתובעת בחודש יולי 98 והחוק נכנס לתוקפו ביום 1/2/2000, כך שאין להזקק לטענות הרמת מסך כמשמעותן בסעיף 6 לחוק החברות.

(1) במקרה דנן ניתן ליחס חבות אישית לנתבע על בסיס הלכת ניהול מו"מ בתום לב כמשמעותו בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973(להלן: "חוק החוזים"), וכן מכח עוולת תרמית כמשמעותה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
(2) החובה לנהל מו"מ בתום לב:
עפ"י סעיף 12 לחוק החוזים, יש לנהל מו"מ בתום לב ובדרך מקובלת, ועפ"י סעיף 12 (ב) לחוק החוזים, קיים חיוב בפיצויים בגין נזק שנגרם כתוצאה מניהול המו"מ שלא בתום לב.

בהלכת פנידר (ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ ואח' נ' קסטרו, פד"י ל"ז (4) 673 נפסק, כי החובה לניהול מו"מ בתום לב חלה על כל אדם, המנהל מו"מ, בין אם הוא ניהל את המו"מ עבור עצמו ובין אם כאורגן של חברה.
ועל כן, נאמר, שם, בעמ' 690 כי במקרה שנוהל מו"מ שלא בתום לב, אזי החיוב בפיצויים מכח סעיף 12 (ב) לחוק החוזים, חל על מנהל, הפועל מטעם תאגיד, אשר הפר את חובת היושר וההגינות.

יפים לענין זה גם דבריה של ד"ר אירית חביב - סגל (חביב - סגל, מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך עיוני משפט י"ז 197, 211).
שם נאמר:
"ניתן לבסס את חובותיהם האישיות של האורגנים כלפי צדדים שלישיים, שעימם התקשרו בשם החברה, על יסודה של חובת תום הלב.
על פי ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, חב האורגן הפועל בשם החברה בחובת תום לב אישית כלפי צד ג' המתקשר עם החברה. תוך פיתוח הרובריקות של חובה אישית זו, ניתן למנוע מן האורגן של החברה להתכחש למצגים שיצר בשמה, ואף לקשור אותו למהות כלכלית מסוימת של העסקה הנדונה שעליה הסתמכו צדדים שלישיים, ואין צורך להיזקק דווקא להמרת מסך ההתאגדות".

במקרה שבו נוהל מו"מ שלא בתום לב ע"י אורגן של החברה, אזי לא מורם מסך ההתאגדות, אלא החברה עדיין חייבת את החוב, אך יש מקום לחייב את החברה שניהל המו"מ שלא בתום לב בפיצוי בשל הפרת אחריותו האישית.

כאשר אורגן בחברה מנהל משא ומתן ומקבל הסכמה של נושה לדחות מועד פרעון הלוואה תוך מצג שווא ולפיו נמסרים לו שיקים על חשבון החוב אשר יפרעו, ובדרך זו משיג הסכמה שלא לתבוע עדיין את החברה החייבת, הוא אינו פועל ב,דרך מקובלת" של ניהול מו"מ כמשמעו בחוק החוזים.

כאשר מוסרים שיק חתום על ידי מורשה חתימה אחת ולא מציינים במפורש כי יש צורך בחתימה שניה על השיק וכי ללא אותה חתימה, השיק לא יפרע, יש בכך משום ניהול מו"מ שלו בתום לב ובדרך מקובלת.

ויפים לענין זה דברי כב' השופטת גינת בהמ' 377/94 עו"ד לארי גולדשטיין כמפרק ס. עוויסאת חברה למסחר כללי בע"מ נ' עוייסאת ואח'.
דינים מחוזי כ"ו (8( 713:
"מי שמוסר שיק מעביר מסר חד משמעי.
משיגיע מועד הפרעון יוכל המחזיק להיפרע לא די באפשרות להיפרע מעושה השיק. אלא יש צורך בוודאות. אלא אם כן צויין הדבר במפורש בעת ההתקשרות, הרימי שמחזיק שיק אינו צריך לכלול במאזן האינטרסים שהוא עורך את האפשרות שהשיק לא יפרע".

אין משמעו של דבר, שבכל מקרה שבו שיק של חברה אינו מכובד, אזי לוקה אורגן החברה בחוסר תום לב, אלא במקרה ובו מוכח, כי כאשר נמסר השיק ע"י אורגן החברה, הוא ידע או היה עליו לדעת כי השיק לא יפרע לכשיוצג לפרעון.
וכאשר מנכ"ל חברה יודע, כי נחוצות שתי חתימות על גבי השיק, והשיק נושא חתימה אחת בלבד - הוא יודע כי השיק לא יפרע בבוא יום הפרעון.

(3) עוולת תרמית:
עפ"י סעיף 56 לפקודת הנזקין [נוסח חדש]
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

אין צורך בכוונת זדון לרמות מצד אורגן החברה אלא די בכך שהוא פעל מתוך "קלות ראש", כשלא איכפת לו אם ההיצג שהוא הציג הוא אמת או כזב.

לענין זה ראה:
ע"א 148/82 גליק נ' ארמן ואח', פד"י מ"ה (3) 401,405.
וכן - ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ , פד"י מ"מ (5) 661, 697.

ב) הניתוח העובדתי:
(1) מר רון שטרייכמן (להלן: "רון") מנהל א.ג.ר.ש העיד כי השיקים התקבלו במסגרת ההסכמה שהיתה לאחר דיונים שנערכו בין הצדדים ולפיו תשלם סקטל לאגרש את הסכומים הנקובים בשיקים נשוא התובענה.
כאשר ניתנו השיקים על ידי מר טליתמן לידי רון ביום 15/7/98 נכתב מסמך בכתב ידו של טליתמן, חתום על ידו (ת/1), ובו נאמר:
"... הנדון: תשלומים לא.ג.רש.
1. רצ"ב שיקים כדלקמן:
א. ש"ע בש"ח ל- 10,000 $ (לתאריך 1.9.98).
ב. ש"ע בש"ח ל- 2,000 $ (לתאריכים 1.10.98 / 1.11.98 / 1.12.98 / 30.12.98).

על פי הסיכום בינינו הצדדים יעשו מאמץ להמשך הסדרת תשלומים.
עד לתאריך 15.9.98 א.ג.ר.ש לא תגיש כל תביעה נגד סקטל שוקי הון ו/או תביעה לפירוק החברה בתנאי שהשיקים המצו"ב שמועד פרעונם הגיע אכן נפרעו במועדם..".

המסמך ת/1 לא צורף לתצהירים ועל כן, כאשר נחקר מר טליתמן בחקירה נגדית הוא לא ידע בתחילה על קיומו של המסמך וטען כי השיקים היו בסכום השווה ל- 9,000 דולר וכי סכום זה שולם על ידי חברת סקטל לא.ג.ר.ש וזאת כאשר נחתם ההסכם במסגרת תיק הפש"ר בשנת 99 (נספח י').
בסעיף 2 א' לאותו הסכם נכתב כי סקטל משלמת לא.ג.ר.ש. סך 9,000 דולר על חשבון החוב.
ורון שטרייכמן אישר כי אותם 9,000 דולר שולמו.

(2) אינני מקבלת את טענת מר טליתמן ולפיה אותם 9,000 דולר אשר הוזכרו בהסכם, באו במקום השיק הראשון נשוא תביעה זו אשר היה שווה ל- 10,000 דולר ביום שבו נמסר השיק לא.ג.ר.ש. (15/7/98).
וגם מר טליתמן בחקירתו הנגדית לאחר שהוצג בפני
ו ת/1 אישר, כי בפועל אין לומר שסכום של 10,000 דולר שווה לסכום של 9,000 דולר (עמוד 10 שורות 2 - 11 לפרוטוקול).
בהסכם שבין הצדדים כלל לא נכתב שהסכום של 9,000 דולר ששולם ביום החתימה על ההסכם הוא בא במקום השיק שניתן ביום 15/7/98 בסכום השווה ל- 10,000 דולר, מה עוד, שמן הסתם אם אכן אותו הסכום בא לכסות את השיק על סך 36,600 ₪ שמועד פרעונו 1/9/98, מן הסתם היתה דורשת סקטל לקבל את השיק חזרה כאשר היא משלמת תמורתו סך של 9,000 דולר.
(3) אין חולק על כך שחברת סקטל לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם ולא שילמה את כל הסכום אשר התחיבה לשלם על פיו (כמו כן, אין מחלוקת על כך שהיא כן שילמה חלק מהסכום אך נותר סכום גבוה לאין ערוך מסכום התביעה, אותו חייבת סקטל לא.ג.ר.ש. ועל כן, הנתבע לא הוכיח את טענתו ולפיה סכומי השיקים נשוא תביעה זו "נבלעו" בתוך הסדר הפשרה (נספח י' לתצהירו).

על כן, משאין לקבל את טענת טליתמן ולפיה סכום החוב לפי תביעה זו נבלע בהסכם הפשרה בשנת 99 יש לבדוק האם יש לחייב את מר טליתמן אישית בגין החוב נשוא התביעה.

מר טליתמן היה מנכ"ל סקטל וידע היטב את מצבה הכספי.
אין חולק על כך שכבר בשת 97 היה ידוע על כך שמצבה הכלכלי של סקטל אינו טוב.
כך למשל, ניתן לראות מפרוטוקול ישיבת הדיקרטוריון מיום 9/11/97 נספח ה' לתצהיר ו של הנתבע.
באותו פרוטוקול דיווח מר טליתמן כי קיימת הלוואה בסך 100,000 דולר בשקלים שסקטל חייבת לא.ג.ר.ש וכי במצבה הכספי הנוכחי של סקטל, היא אינה מסוגלת להחזיר את ההלואה.
לאחר מכן, התבקשו בעלי המניות לגייס כספים לטובת החברה באמצעות הנפקת זכויות לבעלי מניות ובאופן זה ביקשה סקטל להחזיר חלק מסכום ההלוואה. (ראה לענין זה נספחים א', ו', לתצהירו של הנתבע).

כאשר ניתנו השיקים ביום 15/7/98 לידי רון שטרייכמן, ניתנו לו השיקים בסכום זה כיון שלטענת מר טליתמן הוא צפה שסכום זה תוכל החברה לשלם ב1מועד הפרעון.

מר טליתמן נשאל אילו מקורות כספיים היו צריכים להיות לחברה באותה תקופה שבין מתן השיקים למועד הפרעון, ומלבד תשלומים שוטפים אשר התקבלו מידי חודש מבנק השקעות היו לטענתו צפויות הכנסות נוספות אך לא יכל לומר באילו עסקאות מדובר ולא נקב בשם של לקוח או מקור כספי אחר שהיה צריך להכניס לחברת סקטל כספים.
מר טליתמן גם לא הכחיש שממועד מתן השיקים ועד מועד הפרעון סקטל נתנה שיקים לגורמים אחרים ורק ציין כי חזרו לחברת סקטל עוד שיקים מלבד השיקים נשוא התביעה, כך שסקטל היתה על סף מוגבלות בבנק.

(4) באשר לשיק על סך 33,600 ₪ אשר נמסר לתובעת על ידי טליתמן כשהוא נושא חתימה אחת, שעה שטליתמן ידע כי יש צורך בחתימת שני בעלי חתימה:
מר שטרייכמן העיד כי לא נאמר לו דבר באשר לצורך בחתימה נוספת על גבי השיק.
אומנם שטרייכמן היה דירקטור בסקטל ובאופן פורמלי הוא גם היה מורשה חתימה, אך גם טליתמן אישר כי לא ידוע לו על שיק שחתם עליו שטרייכמן בתור מורשה חתימה.
ולא נסתרה טענתו של שטרייכמן ולפיה הוא לא חתם על שיקים ולא מסר דוגמת חתימה בבנק וכי הוא לא ידע בפועל שחתימה אחת של טליתמן אינה חתימה כדין.
לטענתו, הוא שאל את טליתמן, אם השיק יכובד הן מבחינת מורשה החתימה והן מבחינת הכיסוי שיהיה לשיקים ומר טליתמן השיב לו תשובה חיובית.
לטענתו כלל לא נרמז לו שיש צורך בחתימה נוספת.
מר טליתמן ציין כי הוא אמר לשטרייכמן שיהיה צורך בחתימה נוספת כאשר אהרמן יחזור מחו"ל.
טענה זו אינה מתיישבת עם ההגיון.
לו היה יודע שטרייכמן כי השיק לא חתום כדין, הוא כלל לא היה לוקח אותו וממילא לא היה מעכב את ההליכים נגד סקטל על בסיס שיק שמסירתו לא הושלמה.

כמו כן, מר טליתמן הוא זה אשר דאג להעלות על הכתב את המסמך ת/1 ובו העלה על הכתב אתה סיכום שבין הצדדים שסוכם במועד שבו נמסרו השיקים נשוא התביעה.
והוא לא מצא לנכון להזכיר כי יש בעיה כלשהי לגבי החתימה על השיק השווה ל- 10,000 דולר.
נאמר במפורש כי השיקים ניתנים לא.ג.ר.ש. וכי א.ג.ר.ש לא תתבע את סקטל עם השיקים יפרעו וזאת עד ליום 15/9/98.
טענת מר טליתמן ולפיה אהרמן אמר לשטרייכמן כי השיק לא יפרע היא בבחינת עדות שמיעה ועצם העובדה שאהרמן לא התבקש להעיד מטעמו של הנתבע יש בה דוקא חיזוק לטענתו של מר שטרייכמן.
ראה לענין זה: ספרו של כב' השופט קדמי, על הראיות בעמוד 1391.
וכן ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית)בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מ"ד (4) 595, 602.

משמיעת הראיות עולה,כי בפועל מהמועד שבו ניתנו השיקים ביום 15/7/98 ועד מועד פרעון השיק הראשון 1/9/98 לא היה צפי אמיתי לכך שמצבה של החברה ישתפר פלאים והיא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
ומכל מקום, טליתמן לא הביא כל מסמכים ו/או לא פירט אילו הכנסות היו צריכות להיות לסקטל בתקופה הרלוונטית באופן שהיה מאפשר את פרעון השיקים.
והרי טליתמן אישר כי כאשר נתן את השיקים הוא ידע שהחברה בקשיים. (עמוד 9 שורות 14 - 17 לפרוטוקול).

מר שטרייכמן אכן ידע שמצבה של החברה אינו טוב ועל כן שאל במיוחד את מר טליתמן אם לשיקים יהיה כיסוי.
אומנם, כאמור, הוא היה בעל מניות בסקטל אך מערכת היחסים בין הצדדים, כעולה מהתכתבויות שצורפו לתצהיר הנתבע, לא היתה תקינה וב"כ התובעת הודיע לסקטל כי הוא יגיש תביעות בגין החוב,כך שאין מדובר בהבנה בין חברים ולפיה ינתן שיק אשר לא ניתן יהיה להציגו לפרעון ובכל זאת אותו צד אשר קיבל את השיק יעכב את התביעות שברצונו להגיש כנגד אותו שיק שאינו שווה את הנייר שעליו הוא חתום.
כאמור, על פי הפסיקה שפורטה לעיל ניתן לקבוע כי מר טליתמן פעל שלא בתום לב כאשר ניהל את המשא ומתן עם התובעת שבעקבותיו נמסרו השיקים נשוא התביעה.
ועל כן, קימת חבות של טליתמן לפצות את התובעת בגין השיקים שחזרו.

ג) באשר לעילה השטרית:
גם אם לא היתה כוונת זדון לרמות את התובעת, הרי שמר טליתמן עצמו הודה, כי מתן השיק ללא שתי חתימות היה לכל הפחות טעות בשיקול דעתו (עמוד 11 שורה 28 לפרוטוקול).
אין מדובר בשיק שניתן סמוך למועד פרעונו, אלא השיק הראשון ניתן חודש וחצי לפני מועד פרעונו.
מר טליתמן ידע,שהשיק לא יפרע,כיוון שגם לגרסתו כשאהרמן שב ארצה הוא סרב לחתום על השיק כיון שידע, שלא יהיה לו כיסוי.
טענתו ולפיה אהרמן הודיע למנהל א.ג.ר.ש כי הוא מבקש את השיק חזרה, היא בגדר עדות שמיעה.
מר אהרמן אשר יכל לתמוך לכאורה בדברי מר טליתמן כלל לא זומן להעיד מטעמו.
הפקס שנזכר בעדותו של טליתמן (עמוד 11 שורה 9 לפרוטוקול) לא צורף לחומר הראיות, ואם אכן טליתמן, שהיה מנכ"ל סקטל ידע שהשיק לא יכובד, מדוע הוא לא ביקש בכתב להשיב לו את השיק?
אלא - שככל הנראה, הוא חשש כי במידה והתובעת תדע שהשיק לא יכובד, היא לא תעכב את ההליכים המשפטיים נגד סקטל כפי שסוכם בכתב, ולפיכך - המתין עד שיופקד השיק ויחולל, כצפוי.
משהוכח כי באופן ממשי לא היה צפי לכך שגם השיקים הנוספים נשוא התביעה יכובדו, הרי שגם לגביהם ניתן להחיל את החלופה של "קלות הראש" ו"חוסר האכפתיות" בסעיף 56 לפקודת הנזיקין בעוולת התרמית.
ויש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת באופן אישי עבור שיקים אלו.

6. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

ב) לא מצאתי כל הצדקה לחייב את הנתבע בתשלום ריבית בשעור 16% לשנה אלא עליו לשלם ריבית והצמדה כדין כמשמעות ובחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961.

ג) על כן, ישלם הנתבע לתובעת את הסכומים כדלקמן:
סך 36,600 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/9/98 ועד התשלום בפועל.
סך 7,320 ש"ח נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/10/98.
סך 7,320 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/11/98
סך 7,320 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום
1/12/98
כמו כן ישא הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ + מע"מ.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום כ"א בחשון, תשס"ד (10 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 122984/00 א.ג.ר.ש.אחזקות בע"מ נ' טליתמן שלמה (פורסם ב-ֽ 10/11/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן