מטר מוחמד - יעקבי עזרא, חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מטר מוחמד יעקבי עזרא חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ
 
מטר מוחמד - יעקבי עזרא, חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ

מידע על יעקבי עזרא   


1286/99 עב     21/11/2001



תיקים נוספים על מטר מוחמד
תיקים נוספים על יעקבי עזרא
תיקים נוספים על חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ




עב 1286/99 מטר מוחמד נ' יעקבי עזרא, חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 001286/99


בפני
:
כב' השופט אייל אברהמי



תאריך:
14/02/02





בעניין:
מטר מוחמד


ע"י ב"כ עו"ד
עוה"ד אבוג'בל

תובע

נ
ג
ד


1. יעקבי עזרא
2. חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד


נתבע



פסק דין

עובדות

1.
בין התובע לבין נתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת) התקיימו יחסי עבודה שהגיעו לקיצם ביום 14/12/98, עת פוטר התובע מעבודתו.

התובע החל לעבוד כחשמלאי בחברות שונות בשנת 1983. הנתבעת הוקמה בשנת 1988.

ברשימת המוסכמות נרשם כי:
החל משנת 88 עבד התובע אצל נתבעת מ' 2.
(מוסכמה מס' 1, פרוטוקול מיום 13.3.00).

ברישומי לשכת התעסוקה רשום כי התובע החל לעבוד בתאריך 12.1.1990. כמו כן, בין החודשים 3/1996 ל- 9/1996, אין רישום של התובע כעובד.

התובע היה עובד יומי (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 13.3.99).
2.
נתבע מס' 1, מר יעקבי עזרא
, הוא מנהל הנתבעת. במהלך הדיון מיום 21.3.01 (עמ' 1 לפרוטוקל) זנח התובע את תביעתו נגד מר יעקבי, בלא לזנוח את תביעתו בענין רציפות העבודה משנת 1983, והתביעה נשארה עומדת כנגד הנתבעת בלבד.
3.
בתאריך 16.6.99, קיבל התובע מהנתבעת סכום של 7,248 ש"ח כסכום שאינו שנוי במחלוקת עבור פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.

4.
הצדדים חלוקים ביניהם בענין מועד תחילת יחסי העבודה; מהות ההפסקה בעבודה בין חודשים 3/96 - 9/96; מאימתי יש למנות את תקופת עבודת התובע - האם מהרגע בו החלו יחסי העבודה, או שמא מתאריך 10/96, הוא התאריך בו חזר התובע לעבודתו בנתבעת לאחר ההפסקה המוזכרת לעיל; לאור הקביעות בשאלות הללו עולה השאלה בדבר סכומן הנכון של רכיבי התביעה להם זכאי התובע.
5.
טענות התובע

תקופת העבודה

התובע החל לעבוד בשנת 1983 בחברות מחברות שונות, ביניהן "בתים חברה לבניין ופיתוח בע"מ" ח.פ. מס' 51-04346-2 (להלן: (חברה לבנין), ו-"משבט בע"מ" ח.פ. מס' 51-096656-7 (להלן: משבט). החל מתחילת עבודתו של התובע בשנת 1983, היה הנתבע מעסיקו הישיר והממונה עליו, בשנת 1988 הוקמה הנתבעת והתובע החל לעבוד בה.

לאור זאת, תקופת עבודתו של התובע החלה בשנת 1983 והסתיימה בתאריך 14.12.98.

לכן, יש לחשב את הזכויות המגיעות לתובע בגין כל התקופה הזו.

תקופה מתאריך 3/96 עד תאריך 9/96

במהלך התקופה הנדונה, הודיע מר יעקבי לתובע כי אין באפשרותו להנפיק לתובע אישורי כניסה לארץ. לאור זאת, במהלך חודשים אלו עבד התובע ללא אישורי כניסה לארץ, ולכן אין הוא רשום בלשכת התעסוקה כעובד במהלך תקופה זו. בתקופה זו, הגיע התובע לעבודתו בדרכים עקלקלות, וקיבל את משכורתו ללא תלוש משכורת, כאשר זו ניתנה לו במזומן ע"י מר יעקבי.

תוך כדי חקירתו הנגדית של התובע, נוספה טענה לפיה במהלך תקופה זו הוטל סגר שארך כחודש חודשיים, מובן מאליו שבמהלך הסגר לא יכול היה התובע להגיע לעבודתו.

לאור האמור לעיל, ישנה רציפות בעבודתו של התובע החל משנת 1983 ועד 14.12.98.

פיצויי פיטורים

שכרו האחרון של התובע עמד על סך 4,060 ש"ח. ולכן פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי עומדים על סך 64,960 ש"ח.

בדיון מיום 13.3.00, אמר בא כוח
התובע כי חלה טעות בענין גובה השכר האחרון, וכי הוא ימציא את הסכום הנכון לאור חישוב ממוצע שכרו של התובע בשנה האחרונה לעבודתו.

בגדי עבודה

על יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי שבין המרכז הארצי של ארגוני הקבלנים והבונים בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, הסתדרות פועלי הבניין, הוועד המרכזי, הסכם זה הורחב ביום ב' חשוון תשכ"ה (8 באוקטובר 1964) (להלן: צו הרחבה).

לפי צו ההרחבה, זכאי התובע לדמי ביגוד בסך 3,850 ש"ח.

החזר דמי נסיעות

על מנת להגיע למקום עבודתו, היה התובע נוסע בכוחות עצמו מביתו שבאלעזריה עד לשער שכם, ומשם נאסף ע"י בניו של מר יעקבי. לעיתים רחוקות, לכל היותר עשר פעמים במשך שנים רבות, אספו אותו מביתו.
כמתחייב מההסכם הקיבוצי ומצו ההרחבה בנידון, התובע זכאי היה לקבל החזר דמי נסיעות. למרות זאת, במשך כל שנות עבודתו, לא קיבל התובע כל החזר בגין דמי נסיעות, לא דרך שירות התעסוקה ולא בכל דרך אחרת.
מענק חג
בהתאם להוראות צו ההרחבה זכאי התובע למענק חג של 10 ימים בשנה, כאשר שוויו של כל יום עומד על סך 145 ש"ח ליום.
התובע מעולם לא קיבל מהנתבעים מענק חג, ולכן הוא זכאי לקבל פדיון ימי חג בגין שבע השנים האחרונות. סכום זה מגיע ל - 10,150 ש"ח.
דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה
התובע זכאי לקבל פדיונן של זכויות אלו.
פיצויי הלנה
לאור כל האמור, זכאי התובע לקבל את הסכומים הנתבעים על ידו, בצירוף פיצויי הלנה.
6.
טענות הנתבעת

תקופת העבודה

הנתבעת הוקמה בשנת 1988, כאשר לפני כן לא היה למי ממנהליה קשר עם התובע, והתובע לא עבד עבור מי מהם.

התובע הועסק אך ורק בתקופות המצויינות בדו"ח שירות התעסוקה.

לאור האמור, התובע לא הצליח להוכיח שעבד לפני שנת 1990.

אין חולק על תאריך סיום עבודתו של התובע בתאריך 14.12.98.

תקופה מתאריך 3/96 עד תאריך 9/96

במהלך תקופה זו, לא עבד התובע אצל הנתבעת.

לאור זאת, היתה הפסקה ברציפות עבודתו של התובע ולכן יש למנות את תקופת עבודתו החל מתאריך 10/96.

טענת התובע לפיה עבד ללא אישורי כניסה וללא תלושי שכר מסודרים אינה נכונה ואינה מתקבלת על הדעת. זאת ממספר טעמים: ראשית, החברה היא חברה מסודרת שפועלת כחוק, ואין סיבה שתשנה ממנהגה זה. שנית, הנתבעת זקוקה לאישורים על הוצאותיה על מנת שאלו יהיו הוצאת מוכרות לצורכי מס. שלישית, אין זה כדאי למנהלי הנתבעת לקחת סיכון שייעצרו במידה שיעסיקו פועלים ללא היתר שהיה בארץ. כל זאת, בעת בה לא היה קושי להשיג אישורי כניסה.

לאור האמור, חישוב זכויותיו של התובע ייעשה לתקופה שמתאריך 10/96 ועד לתאריך 14/12/98. החישוב ייעשה כדלקמן:

פיצויי פיטורים

סכום הפיצויים המגיע לתובע בגין עבודה של 13 ימים ממוצעים בחודש הוא 4,084 ש"ח. 72% מסכום זה שולמו ע"י שירות התעסוקה. לכן, שארית הסכום הצריך להשתלם לתובע הוא 1,144 ש"ח. הנתבעת שילמה לתובע סכום של 7,248 ש"ח. סכום זה עולה על המגיע לתובע, ונותרה יתרה של 3,136 ש"ח לזכות הנתבעת.

בגדי עבודה

פרטים אלו אינם מגיעים לעובד לאחר שסיים את עבודתו, לכן אין התובע זכאי לקבל כל תשלום בגין רכיב זה. לפנים משורת הדין, ניתן לתובע סכום בסך של 598 ש"ח בגין רכיב תביעה זה.

החזר דמי נסיעות

עד 2/96, אלי יעקבי, בנו של מר יעקבי, גר במעלה אדומים והסיע את התובע מכפרו לעבודה. מחודש 10/96, נכללו החזרי דמי הנסיעות בכספים שהועברו לשירות התעסוקה, כך שסכומים אלו כלולים כבר במשכורתו.

מענק חג

לפי ההסכם הקיבוצי, מענק חג מגיע רק למי שהינו עובד קבוע. דהיינו, מי שעבד יותר מ - 3 שנים. מאחר שהתובע לא עבד שלוש שנים ברציפות, הוא אינו זכאי למענק חג, יש לציין כי גם בין 2/94 ל- 7/94 ישנה הפסקה בעבודתו של התובע.

דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה

התובע אכן זכאי לקבל תשלום עבור רכיבים אלו, אולם חישובם הנכון שונה מחישובו של התובע. כמו כן, יש לזכור כי הנתבעת שילמה לתובע סכום של 7,248 ש"ח בגין פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.

פיצויי הלנה

בכתב התביעה אין תביעה לפיצויי הלנה, לכן אין התייחסות לשאלה זו בטענות הנתבעת וחקירותיה, ולכן אין לחייבה בפצויי הלנה.


פ ס ק – ד י ן

7.
שתי השאלות המרכזיות הן מתי החלה עבודתו של התובע אצל הנתבעת, ומה קרה בתקופה שבין 3/96 עד 9/96.
8.
תקופת העבודה

הכלל הרחב הוא כי 'המוציא מחברו עליו הראיה'. לכן, במקרה נשוא דיונינו, נטל הוכחת תקופת העבודה מצוי לפיתחו של התובע דנן (דב"ע נו/ 3-269 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1), 57).

9.
התובע טען כי החל לעבוד בשנת 1983 ועבד אצל חברות מחברות שונות. להוכחת טענתו, הוא אף צירף לכתב תביעתו תצלום של עמוד משני כרטיסי עבודה חודשיים השייכים אחד לחברת "חברה לבנין" והשניה ל"משבט", אשר שמו מופיע עליהם. התאריך המופיע בתצלום של הכרטיס של "חברה לבנין" הוא 1/88, ואילו התאריך המופיע בתצלום של הכרטיס של "משבט" הוא 6/89.

ודאי שאין בתצלומים אלו כדי להוכיח שהתובע עבד החל משנת 1983. גם לו היה בהם כדי להוכיח זאת, הרי שאין בהם כדי להוכיח שלמר יעקובי היה קשר כלשהו עם חברות אלו, או עם התובע. לכן, טענתו של התובע כי מר יעקובי היה מעבידו החל משנת 1983 לא הוכחה ואין בידינו לקבלה.

10.
המוסכמה הראשונה היא כי התובע עבד אצל הנתבעת החל משנת 88 (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13.3.00), ואילו ברישומי שירות התעסוקה רשום כי התובע החל לעבוד משנת 1990.

בתצהירו של מר יעקבי, נאמר כי:

"אינני זוכר ממתי אני מכיר את התובע" (
סע' 4-3 לתצהירו)

בחקירתו הנגדית אמר מר יעקבי (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.3.01):

ש. ממתי אתה מכיר את התובע

ת. משהתחיל לעבוד אצלי, הוא התחיל אצלי בסביבות שנת 90. בדיוק לא זוכר...

ש. אתה לא זוכר אם עבד לפני שנת 90

ת. יכול להיות שעבד שנתיים לפני שנת 90 לא בטוח.

ש. מפנה לפרוטוקול מיום 13.3.00, החברה התחילה להעסיק אותו בשנת 88

ת. יכול להיות אולי עבד עוד קודם....

ש. התובע עובד אצלך משנת 88

ת. כן.....

ש. אתה כמנהל חברה מעיד שהוא התחיל לעבוד בשנת 88

ת. מה שיצא אישור משירות התעסוקה זו אמת.

ש. לא נראה לך שזה סותר

ת. לא סותר שום דבר.

בחקירתו הנגדית של בנו של מר יעקבי, מר אלי יעקבי, גם הוא מנהל בחברה, נאמר (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 21.3.01):
ש. מציג תלוש משכורת לחודש 1/94 כתוב תחילת עבודה של התובע זה
12/90. מה אתה אומר שאביך אומר שהתובע התחיל לעבוד בשנת 88
ת. אני מכל מה שהבנתי שאבא שלי הקים את החברה בשנת 88 והתובע התחיל לעבוד רק מהשנים שהוא מופיע ברשימה של שירות התעסוקה, יכול להיות שהוא לא זכר גם אנחנו לא זוכרים, לפני זה אין סיכוי שיעבוד ויקבל משכורת ולא ידווח.
ש. איך אומר שהתובע לא עבד לפני 88
ת. הוא התחיל לעבוד לפי מה שכתוב בשירות התעסוקה.

11.
עיניינו הרואות כי יש סתירה בדבריהם של עדי הנתבעת. מחד, נטען והוסכם כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1988. מאידך, הנתבעת טוענת, לאורך כל הדרך, כי רישומי לשכת התעסוקה הם המשקפים את האמת באשר לשאלה מתי החל התובע לעבוד אצלם, ולפי רישומים אלו התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1990.
בסיכומי הנתבעת, מנסה בא כוחה ליישב את הסתירה ע"י כך שטוען כי כאשר אמר מר יעקובי שהתובע עבד משנת 1988, הכוונה היתה לכך שלפני שנת 1988 ודאי שהוא לא עבד מאחר שהנתבעת עדיין לא נוסדה. לשיטתו, אמירה זו היתה מכוונת בעיקר כנגד הטענות לפיהן התובע עבד אצל מר יעקבי משנת 1983. כוונה זו הובהרה בחקירה הנגדית עת אמר מר יעקבי כי הוא אינו זוכר בוודאות מתי החל התובע לעבוד אצלו, וטען שהרישום הנכון היחידי הוא הרישום של לשכת התעסוקה. לכן, לטענתו, המועד האמיתי של תחילת עבודתו הוא התאריך הנקוב ברישום לשכת התעסוקה, דהיינו משנת 1990.
12.
מטרתם של המוסכמות והפלוגתאות היא:
"למציאת מכנה משותף עובדתי ומשפטי רחב ככל האפשר שיוסכם על הצדדים מתוך מגמה לצמצם הפלוגתאות העומדות להכרעה" (
י' לובוצקי
, סדר הדין בבית הדין לעבודה
, עמ' 136).
רשימת מוסכמות ופלוגתאות אינה רשימה של אמורית אגב שהצדדים אמרום בלא לתת את הדעת לדבריהם, זוהי רשימה מוסכמת של הנקודות המוסכמות והשנויות במחלוקת בין הצדדים.

הצדדים הסכימו ביניהם כי מועד תחילת עבודתו של התובע היה בשנת 1988. אין זה מתקבל על הדעת שמשמעותה של הסכמה זו היא ש'לא יכול להיות שהתובע עבד לפני שנת 1988, והוא התחיל לעבוד בשנת 1990'.
13.
לאור זאת, אין אנו מקבלים את הסברו של בא כוח הנתבעת למוסכמה מס' 1, וקובעים כי התובע החל לעבוד בשנת 1988.

מועד סיום העבודה מוסכם על שני הצדדים ונעשה בתאריך 14.10.98.

משכך, הוכיח התובע את תקופת עבודתו.
14.
תקופה מתאריך 3/96 עד תאריך 9/96

לענין זה נאמר:
כאשר מוכיח העובד את מועד תחילת העבודה ומועד סיום העבודה, הרי בכך הוא מרים את חובת הראיה הראשונית, ומראה לכאורה כי עבד בכל התקופה שבין שני מועדים אלה. בשלב זה עוברת חובת הראיה למעביד, אשר עליו להביא ראיות להוכחת הפסקה בעבודה במהלך אותה תקופה (
ההדגשות כאן ולהלן - לא במקור)" (דב"ע נו/ 3-296 לעיל)
.
מאחר שהתובע דנן הוכיח את מועד תחילת וסיום עבודתו כאמור לעיל, הנטל להוכיח שהיתה הפסקה בעבודה מצוי על כתפי הנתבעת.
15.
לטענת הנתבעת, בתקופה הנדונה שבין 2/96 ל - 9/96 (להלן: תקופת ההפסקה), הפסיק התובע לעבוד מיוזמתו, ומיוזמתו ביקש לשוב לעבודה. הנתבעת תומכת טענתה זו ברישומי לשכת התעסוקה את תקופות העבודה של התובע, וטוענת שהרישום הזה הוא המשקף את המצב בפועל. לטענתה היא לא העסיקה עובדים ללא אישורי כניסה לארץ מאחר שפעולה כזו תהיה בניגוד לאינטרסים שלה.

16.
מאחר שראינו כי גם תקופת עבודתו ההתחלתית של התובע לא נרשמה בלשכת התעסוקה, הרי שיש בכך כדי להחליש את טענת הנתבעת והסתמכותה על רישומי לשכת התעסוקה, ואין היא חזקה דיה כדי לעמוד על רגליה.

17.
בתצהירו טען התובע כי:
4. הנני להצהיר כי כל תקופת עבודתי....היתה רצופה ומעולם לא התפטרתי מעבודתי. בתחילת חודש מרץ 1996 מר עזרא הודיע לי כי אין באפשרותו להנפיק לי אישורי כניסה לישראל....וכי עלי לעבוד ללא אישור כניסה לישראל.
8. בתקופה הנ"ל קיבלתי את שכרי במזומן מדי חודש בחודשו. מר יעקובי בעצמו היה נותן לי את הכסף.
בחקירתו של התובע (פרוטוקול מיום 21.3.01) עלתה טענה חדשה, לפיה בחלק מתקופה זו היה סגר, כאמור:

ש. האם זה נכון ש - 7 חודשים לא הגעת לעבודה.

ת. היה סגר של חודש חודשיים. ב - 7 חודשים אלה לא הביא לי אישור
כניסה ולא תלוש.

ש. למה תקבל תלוש אם לא עבדת.

ת. הוא לא נתן לי תלושים בכלל. אני לא יודע תשאל אותו.

ש. בזמן של ה - 7 חודשים מה עשית ממרץ 96

ת. לא עבדתי בתקופה הזאת.

ש. מה עשית

ת.עבדתי פה ושם אצל ערבים.

חקירה חוזרת:

ש. האם עבדת בשנת 96

ת. עבדתי

ש. מחודש מרץ עד 9/96 עבדת

ת. עבדתי והוא לא היה נותן לי אישורי כניסה.
18.
הטענה בענין הסגר שהיה אותה תקופה נטענה ע"י התובע לראשונה בחקירתו הנגדית, זאת בניגוד לנאמר בתצהיר.

יתרה מזו, אומר התובע בפה מלא כי הוא לא עבד במהלך תקופת ההפסקה. בא כוחו של התובע מנסה להסביר את דבריו של התובע בכך שהתובע סובל משמיעה ירודה, וזה המקור לבלבול בתשובותיו. טוען בא כוח התובע, כי אי הבהירות הובהרה בחקירתו החוזרת בה הדגיש התובע כי הוא עבד עם הנתבעת בתקופה הנדונה. לטענתו, כוונת התובע היתה לומר
כי בתקופת הסגר הוא עבד אצל ערבים פה ושם, על מנת להתפרנס, אולם בשארית התקופה הוא המשיך לעבוד אצל הנתבעת ללא אישורי כניסה.
19.
טענה זו אין בידינו לקבלה. ראשית, עצם העלאת הטענה בעניין הסגר לראשונה במהלך החקירה הנגדית לא מקנה אמינות יתרה, או לדבריו של התובע בחקירה, או לכתוב בתצהירו, ובכך פוגעת באמינותו ככלל. שנית, הטענה כי התובע סובל משמיעה ירודה, אין בה כדי לשנות את תשובתו ולהסבירה ככל העולה על דעתו של ב"כ התובע. במקרה דנן, אין די בשאלות שנשאלו במהלך החקירה החוזרת כדי להבהיר את אי הבהירות לה טעון ב"כ התובע. יתרה מזו, ב"כ התובע אינו מסביר מתי, מתוך התקופה הנדונה, היה הסגר וכמה זמן הוא ארך, ואינו מביא הוכחות לטענתו זו. כל טענתו מתמצה בטענה הכללית כי היה סגר שבתקופתו עבד התובע אצל ערביי הסביבה, וכאשר לא היה סגר הוא המשיך לעבוד אצל הנתבעת ללא אישור כניסה לארץ.
20.
אמנם, נטל הוכחה בעניין זה מצוי בצידה של הנתבעת, אולם:
"יובהר, כי בית הדין בוחן את רמת הנטל בתום הדיון כולו, ולפי כלל
הראיות שבאו בפני
ו - ואין נפקא מינה מיהו בעל הדין שהביאן" (דב"ע נו/ 3-269 לעיל).
21.
לאור האמור, תקופת ההפסקה מהווה הפסקה בעבודת התובע, ולכן מניין השנים לחישוב זכויותיו צריך להתחיל ממועד חזרתו לעבודה, דהיינו מתאריך 10/96.
22.
חישוב זכויותיו של התובע צריך להעשות כדלקמן:

פיצויי פיטורים
23.
לענין חישוב פיצויי הפיטורים, אמר ב"כ התובע כי:

ככל הנראה נפלה טעות לענין גובה השכר האחרון, אני מבקש לתקן זאת.

כמו כן אני אמציא את הסכום הנכון לאור חישוב הממוצע של השנה


האחרונה"
(עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13.3.00).

דבר כזה לא נעשה עד עצם היום הזה, ולכן אין בידינו לקבל את חיושביו של ב"כ התובע. ב"כ הנתבעת טוען לעניין זה כי לתובע מגיעים פיצויי פיטורים בסך 4,084 ש"ח.
24.
כפי העולה מנתוני לשכת התעסוקה, הן מריכוז הנתונים החודשיים הנספחים לסיכומי הנתבעת, והן מתלושי המשכורת הנספחים לתצהיר התובע, ממוצע שכרו של התובע בשנה האחרונה לעבודתו היה 2,680 ש"ח לחדש, כאשר ממוצע ימי עבודתו בחודש הוא 18.75 יום. לאור זאת, שכר יום עבודה הוא 142.9 ש"ח.

התובע חזר לעבודתו בחודש 10/96. לפי רישומי לשכת התעסוקה הוא עבד וקיבל משכורת עד סוף חודש 11/98. דהיינו, עבד 26 חודשים (אמנם, בריכוז הנתונים החודשים לא מופיעים מספר חודשים, אך הנתבעת לא טענה דבר בעניין זה, ולכן יש לראות חודשים אלו כנכללים בתקופת העבודה).

תקנות פיצויי פיטורים (שיעור פיצוי פיטורים לעובד בשכר) התשמ"ג – 1983, קובעות כי שיעור פיצויי הפיטורים לעובד בשכר הוא שכר חודש עבודה לכל שנת עבודה.

לפיכך, חישוב פיצוי הפיטורים להם זכאי התובע הוא כדלקמן:

2,680 ש"ח לחודש * 26/12 חודשי עבודה = 5,806 ש"ח.
25.
הנתבעת טוענת כי שירות התעסוקה שילם לתובע 72% מסכום פיצויי הפיטורים לו היה זכאי התובע.

טענה זו לא הוכחה ע"י הנתבעת, שכן לא הוכח כי התשלומים השנתיים המצוינים בדף 2 לנספח א של סיכומי הנתבעת כוללים גם הפרשות עבור פיצויי פיטורים. יתרה מזו, התובע היה רשום אצל שירות התעסוקה כעובד בענף התעשייה. עובדים בענף זה מבוטחים בפנסיית זיקנה שאינה כוללת תשלום לפיצויי פיטורים, ולכן תשלום פיצויי הפיטורים חל ישירות על המעסיק, הוא הנתבעת בעניינינו.

לאור זאת, אין לנכות סכום של 72% מסכום פיצויי הפיטורים אותו זכאי התובע לקבל מהנתבעת.

דמי הודעה מוקדמת
26.
מאחר ששכרו החודשי האחרון לא עמד על סך 4,060 ש"ח, הרי שגם סכום ההודעה המוקדמת לפי חישוב ב"כ התובע אינו נכון. ב"כ התובע לא טען כל דבר נוסף לעניין זה, ולכן אין בידינו לקבל את חישובו.

מאחר ושכרו הממוצע של התובע עמד על 2,680 ₪, באופן עקרוני הא זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת לפי שכר זה. בהיותו עובד יומי הרי שהוא זכאי לשלושה שבועות ויום כהודעה מוקדמת (בהתאם לצוו ההרחבה שחל על כלל המשק) דהיינו סכום של שבעים וחמישה אחוז משכרו דהיינו 2010 ש"ח.
27.
דמי הבראה

בענין זה חל 'צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957. צו זה חל על כל העובדים והמעבידים בישראל, ולכן חל על היחסים בין הצדדים. לפי צו זה, עובד במשרה מלאה זכאי לקבל עבור שנת עבדותו הראשונה 5 ימי הבראה ועבור השנה השניה והשלישית 6 ימי הבראה. זאת כאשר עבור חלק מהשנה הוא מקבל את החלק היחסי עבורה, ולמשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה.

שני הצדדים מסכימים כי נכון למועד פיטוריו של התובע עמד ערכו של יום הבראה על סך 260 ש"ח בתקופה זו עבד התובע 26/12 שנה.

חישוב סכום פדיון דמי ההבראה המגיעים לתובע הוא כדלקמן: (5 ימי הבראה בגין שנה ראשונה + 6*1.16 ימי הבראה בגין שנה שניה ושלישית)* (18.75/22 היקף משרה)* 260 ש"ח ליום הבראה = 2652 ש"ח.

לאור האמור התובע זכאי לסך של 2652 ש"ח בגין פדיון דמי הבראה.

28.
בגדי עבודה

זכות זו הינה זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון, ולכן אין התובע זכאי לקבל רכיב זה של תביעתו.
29.
החזר דמי נסיעות

התובע טוען כי הוא זכאי לקבל עבור דמי נסיעות 6 ש"ח ליום, כאשר משנת 1992 ועד שנת 1998 עבד התובע 1,272 ימים בסה"כ. סך כל התביעה בגין רכיב זה עומדת ל סך של 7,633 ש"ח. כאמור לעיל, על התובע מוטל הנטל להוכיח את טענתו.

במקרה דנן, התובע לא הוכיח כמה פעמים נסע על חשבונו, מה מספר הפעמים בהן הוסע על ידי בנו של מר יעקובי, ומה מספר הפעמים בהם נסע באמצעי תחבורה אחרים, וזאת ביחס לתקופה שלפני השנתיים האחרונות עובר לסיום עבודתו. מאחר שהתובע לא הוכיח כדבעי את טענתו ביחס לתקופה הראשונה אין בידינו לקבלה. לעומת זאת ביחס לתקופה האחרונה, הרי שכאן הודה ב"כ הנתבעת בכתב ההגנה בסעיף ח כי התובע לא הוסע מביתו בתקופה זו ושהוא זכאי היה להסעה או דמי נסיעה אלא שכאן טען שדמי הנסיעות שולמו על ידו לשירות התעסוקה והלה לא ערך חלוקה של שכר והחזר הוצאות נסיעה.

לגבי עובדים בענף התעשיה (כמו גם בענפים אחרים), שירות התעסוקה אינו מבטח ואינו משלם עבור הוצאות נסיעה שצריכות להשתלם על ידי המעביד ישירות. אין חולק כי כאן הנתבעת לא שילמה בגין החזר נסיעות ולכן יש לחייבה בתשלום.

נציין כי התובע טען בפירוט דמי הנסיעה מיום 20.10.99 כי עלות הנסיעה הינה 6 ₪. על סכום זה לא באה עדות בפני
, לא במהלך הדיון ואף לא בתצהיר. יחד עם זאת מן המפורסמות והידועות, וזה בגדר ידיעה שיפוטית, כי כרטיס נסיעה עירוני עולה 4.80 ש"ח כיום ואנו נעשה חישוב לפי סכם זה. כאשר ממוצע ימי העבודה הינו 18.75 ימים בחודש כפול שתי שנות עבודה
- 24 חודשים -
כפול 4.80 ש"ח לכל כיוון (הלוך וחזור בהנחה שהיה צריך אוטובוס אחד בלבד) הרי שהסכום מגיע לסך של 4320 ש"ח.
30.
מענק חג

התובע טען כי בעניינו חלות הוראותיהן המורחבות ע"י צו הרחבה של 'בהסכם הקיבוצי הכללי שבין המרכז הארצי של ארגוני הקבלנים והבונים בישראל לבין ההסתדרות הכללית של הסתדרות פועלי הבנין, הוועד המרכזי'. השאלה היא האם הנתבעת פעלה בתחום הבנין או שמא בענף התעשיה והחשמל, או אולי חל עליה צוו ההרחבה הכללי בענין ימי חג.
31.
צוו ההרחבה של הסכם המסגרת שהיה בתוקף במועד הרלבנטי (י.פ. 4462 מיום 1.12.96 עמ' 707) תוקפו מיום 1.12.96 והוא חל (לפי
התוספת השניה) גם על ענף התעשיה וגם על ענף הבניה והעבודות הציבוריות. כאמור בו הוא חל על כל העובדים בענפים המפורטים לעיל למעט אלה שנקבעו ביחס אליהם הוראות עדיפות. אכן, צוו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות מקנה זכאות לדמי חגים רק למי שמוגדר שם כעובד קבלן - דהיינו מי שעובד מעל 3 שנים. יחד עם זאת, צו ההרחבה דנן מתייחס לכל עובד שעבד מעל 3 חודשים ומקנה זכאות לקבל 9 ימי חג (במועד הרלבנטי) לשנה.
32.
במקרה שלנו זכאי איפוא התובע לדמי חגים ביחס לתקופה שמחודש דצמבר 96 עת שב לאחר הפסקת עבודה. (נציין כי מעבידו כלל לא טען שהימים שולמו אלא טען שהתובע קיבל חופשות. הזכאות לחופשת אינה רלבנטית לכאן והיא משולמת על ידי שירות התעסוקה למי שעוסק בענף התעשיה).

התובע עבד עוד כשנתיים ולכן היה זכאי ל - 18 ימי חגים
x
142.9 ש"ח לכל יום דהיינו 2572 ש"ח.

נציין כי די לי שהוכח שהעובד עבד בצורה סדירה ושוטפת ובמשך תקופה של מעל 3 חודשים כדי שיכנס לתחולה של הסעיף המזכה בדמי חגים. הוכחת יתר התנאים - למשל ההעדרויות, מוטלת על כתפי הנתבעת החייבת לפי דין לנהל פנקס חופשה. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע נעדר סמוך לימי החג ולכן יש לאמר שהתובע
הרים הנטל הרובץ עליו.
33.
פיצויי הלנה

התובע העלה באופן סתמי את תביעתו לפיצויי הלנה אך ורק בסיכומיו.

הן בשל העובדה שטענה זו נטענה בסתמיות וכלליות בלא להתייחס לרכיבים הספציפיים בגינם נטענת ההלנה, מועדה, וכמותה, והן בשל העובדה שמדובר בהרחבת חזית אליה התנגדה הנתבעת בסיכומיה, אין התובע זכאי לקבל פיצויי הלנה עבור אי אלו מהתשלומים להם הוא זכאי.
34.
התובע זכאי איפוא לקבל מהנתבעת את הסכומים הבאים:

(א) פיצויי פיטורים בסך 5,806 ש"ח

(ב) תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 2,010 ש"ח

(ג) יתרת הבראה בסך 2,652 ש"ח

(ד) החזר הוצאות נסיעה בסך 4,320 ש"ח

(ה) דמי חגים בסך
2,572 ש"ח

(ו) הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח

מהסכום הנ"ל ס"ק א וב' יש להפחית את הסכום ששולם לו בסך 7,248 ש"ח.

יתרת הסכומים הנ"ל בס"ק א - ה לאחר הפחתת הסכום ששולם כאמור תשא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.11.98 ועד התשלום בפועל.
ניתן ביום ו בחשון תשס"ב, 21.11.2001,
בירושלים



____________________

אייל אברהמי
, שופט







עב בית דין אזורי לעבודה 1286/99 מטר מוחמד נ' יעקבי עזרא, חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/11/2001)











תיקים נוספים על מטר מוחמד
תיקים נוספים על יעקבי עזרא
תיקים נוספים על חברת א.י. יעקובי קבלני חשמל 88 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט