אביוב מאיר - מאשי אחזקות בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אביוב מאיר מאשי אחזקות בע"מ
 
אביוב מאיר - מאשי אחזקות בע"מ
תיקים נוספים על אביוב מאיר | תיקים נוספים על מאשי אחזקות בע"מ

48279
300572/97 עב     18/11/2003




עב 300572/97 אביוב מאיר נ' מאשי אחזקות בע"מ




15


בתי המשפט
עב 300572/97
בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע
18/11/2003

כבוד השופט יוסף יוספי

נציג ציבור - ורד הלל
נציג ציבור - שרגא כץ
בפני
:

אביוב מאיר
(ת.ז. 017322066)
בעניין:
התובע
אלי מויאל

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. מאשי אחזקות בע"מ

2. מורבטי יצחק

הנתבעים
לימור שוס
ט
ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
רקע

1. בתיק זה ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה ביום 27.1.98 , וזאת כנגד שני הנתבעים . באי כח הצדדים מסרו לביה"ד כי הנתבע 2 (להלן :"הנתבע") ערער על פסק הדין , ערעורו נתקבל ופסק הדין מיום 27.1.98 בוטל ככל שהדבר נוגע לנתבע . ואכן , בתיק ביה"ד נמצא פסק דינו של ביה"ד הארצי בתיק ע"ע 227/99 , מיום 20.3.01 , ובו אכן נקבע כי הערעור נתקבל ופסק הדין מבוטל , ובכותרתו מצויין כי המערער הוא הנתבע.
מכאן, כי כנגד הנתבעת 1 (להלן :"החברה" או "הנתבעת") ניתן כבר

פסק דין
בתיק זה , והדיון בפני
נו התנהל רק בנוגע לנתבע .

2. בתיק זה הוגשו כתב תביעה וכתב הגנה , אשר התייחסו לשני הנתבעים , ואח"כ הוגשו תצהירי עדות ראשית , וכן נערך דיון ביום 17.11.03 אשר בו נחקרו על תצהיריהם התובע והנתבע. העד עבד אבו קטיפן , אשר הגיש תצהיר , לא התייצב להחקר על תצהירו ולפיכך לא ייחשב התצהיר כראיה .

טענות התובע

3. בכתב התביעה נטען כי התובע הועסק כעובד של הנתבעת - החברה , ואילו הנתבע היה מנהל בנתבעת. הסכומים השונים אשר נתבעו בכתב התביעה נתבעו מכוח יחסי עובד ומעביד אשר שררו בין התובע לנתבעת , ונטען כי הנתבעת לא שילמה לתובע שכר עבודה , גמול שעות נוספות , דמי הבראה , דמי חופשה שנתית , פיצויי פיטורים ודמי נסיעות.

4. בשלב מאוחר יותר הוגש כתב הגנה אשר אליו צורף נספח א' , ממנו עולה כי סוכם כי התובע יקבל 4,000 ₪ ויוותר על כל טענה כנגד הנתבעים (להלן :"הסכם הפשרה ").

בתצהיר מטעם התובע נטען בתגובה כי אכן נמסרו לתובע שיקים בסך של 4,000 ₪ עפ"י הסכם הפשרה , אולם שיקים אלה חוללו , והנתבע למעשה ערב לתשלום בגובה 4,000 ₪ כפי שעולה מסכם הפשרה , וזאת עפ"י נוסח הסכם הפשרה וכעולה מן העובדה שאין עליו את חותמת החברה .

בכך הסביר התובע מדוע הגיש את התביעה על סכומים גבוהים יותר מאלה הנקובים בהסכם הפשרה , וזאת מאחר והנתבעים לא עמדו בהתחייבותם עפ"י הסכם הפשרה .

בדיון שנערך טען התובע כי יש לחייב את הנתבע בתשלום של 4,000 ₪ נכון ליום הסכם הפשרה , מאחר והנתבע התחייב אישית לשלם את התשלום הנ"ל ו/או ערב אישית לתשלומו .

בדיון זה הצהיר ב"כ התובע כי התובע מוותר על רכיבי התביעה השונים בכל הנוגע לנתבע, והתביעה מצטמצמת לשאלה אחת ויחידה: האם יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע 4,000 ₪ מכוח הסכם הפשרה .

טענות הנתבע

5. הנתבע טען כי הסכום הנקוב בהסכם הפשרה שולם , וכי לפיכך לא יכול התובע לטעון טענות כנגד הנתבע . הנתבע פירט כי הסכום שולם ע"י כך שהנתבעים העבירו אותו לקבלן אשר ביצע עבודות פרטיות עבור התובע , ולטענת הנתבע יש לכך סימוכין בהסכם הפשרה בצורת תוספת שהוספה בצידו הימני של הסכם הפשרה בצורה אנכית .

6. עוד טען הנתבע כי אין סמכות עניינית לביה"ד לדון בתביעה כנגד הנתבע מאחר והנתבע לא היה המעביד של התובע .

ניתוח טענות הצדדים והכרעה

7. לאחר שלמדנו את טענות הצדדים , ולאחר שעיינו היטב בחומר המונח בפני
נו , הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות בכל הנוגע לנתבע , ונזכיר שוב כי

פסק דין
זה מתייחס אך ורק לנתבע ולא לנתבעת .

דין התביעה להדחות ממספר נימוקים חלופיים , אשר כל אחד מהן כשלעצמו די היה בו לשם כך , ולהלן נפרטם אחד לאחד .

8. לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הנתבע , וזאת לאחר שמכתב התביעה עולה בבירור כי הנתבע לא היה המעביד של התובע . מסקנה זו עולה גם מהתצהירים שהוגשו ומהעדויות שנשמעו , וגם ב"כ התובע הצהיר כי החברה היא זו שהיתה המעביד של התובע , ואילו הנתבע לא היה מעביד של התובע .

מדוע אם כן הוגשה התביעה כנגד הנתבע ? ומדוע המשיך התובע בניהול ההליך כלפי הנתבע לאחר שניתן

פסק דין
כנגד הנתבעת ? לא מצאנו תשובה לכך , ובנושא זה היתה התנהלות התובע תמוהה ביותר .

הנה כי כן, די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה כנגד הנתבע .

9. נימוק שני לדחיית התביעה נעוץ בכך שבכתב התביעה לא הופיעה עילה המסתמכת על הסכם הפשרה . נהפוך הוא; בכתב התביעה נתבעו הסכומים המלאים אשר לדעת התובע מגיעים לו, וזאת לאחר שלגירסתו הסכם הפשרה הופר הפרה יסודית ע"י הנתבעים .

מכאן, שלא ניתן לפסוק לתובע סכום שלא תבע כלל הנובע מעילה שלא הוזכרה כלל בכתב התביעה .

בצד נימוק טכני פרוצדורלי זה מופיע נימוק מהותי אשר גם בו די להביא לדחיית התביעה; לגירסת התובע חתם הוא על הסכם הפשרה ובכך התפשר והסכים לקבל סכום של 4,000 ₪ בלבד ובתמורה ויתר על כל טענה כנגד הנתבעים . התובע טוען כי הסכום לא שולם לו מאחר והשיקים חוללו, ולכן הגיש תביעה זו ובמסגרתה תבע את מלוא הסכומים המגיעים לו .

לית מאן דפליג כי אין התובע יכול להנות משני העולמות : מחד - לתבוע את סכום הפשרה אשר נובע מהסכם הפשרה , ומאידך - לתבוע בנוסף לכך את מלוא הסכומים המגיעים לו לטענתו . בכך יש משום תרתי דסתרי , וכן יש בכך משום חוסר תום לב .

הדבר גם נוגד את דיני החוזים , באשר התובע טוען למעשה כי הסכם הפשרה הופר הפרה יסודית ע"י הנתבעים ולכן היתה לו זכות לבטלו ולתבוע את מלוא הסכומים המגיעים לו. ואם התובע ביטל את הסכם הפשרה אין צורך להכביר מילים על כך שאין הוא יכול לתבוע כספים בהסתמך על הסכם הפשרה .

10. נימוק נוסף לדחיית התביעה ; אחת מטענות התובע היתה שהנתבע ערב בהסכם הפשרה לחיובה של החברה הנתבעת . בכתב התביעה לא נתבעה החברה לשלם כספים מכוחו של הסכם הפשרה , ולכן , עפ"י דיני הערבות, אין התובע יכול לתבוע מן הערב סכומים אשר אינו תובע מן החייבת .

שונה היה הדבר לו היה התובע מגיש תביעה שמהותה אכיפת הסכם הפשרה , היינו תביעה כספית לתשלום 4,000 ₪ . או אז , בתביעה שכזו , יכול היה התובע לתבוע גם את הנתבע אשר לגירסתו ערב להתחייבות החברה לשלם 4,000 ₪ עפ"י הסכם הפשרה .
אולם, תביעה שכזו לא הוגשה, כפי שפורט לעיל .

בהקשר זה נציין כי התרשמנו שהסכם הפשרה נערך בין התובע לחברה , מבלי שהנתבע היה צד לו בתור חייב או בתור ערב , ולכן לא ניתן היה בשום מקרה לחייבו לשלם את הסכום בגובה 4,000 ₪ . בהקשר זה אין חשיבות לכך שעל הסכם הפשרה לא הופיעה חותמת החברה , מאחר ומהקשר הדברים ומהנסיבות הכוללות ברור לנו כי ההסכם נערך עם החברה ולא עם הנתבע , ורק מסיבות טכניות לא הוחתם בחותמת החברה . את זאת אנו קובעים גם בהסתמך על עדויות הצדדים .

11. לאחר הקביעות האמורות לא מצאנו צורך לקבוע אם הסכום הנקוב בהסכם הפשרה שולם אם לאו , מאחר והדבר אינו רלבנטי .

אחרית דבר

12. מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להדחות .

באשר להוצאות משפט ; כפי שפורט לעיל , מוטב היה לתובע לא להגיש תביעה זו כנגד הנתבע, או, לכל הפחות , לא להמשיך בניהול ההליך לאחר שקיבל

פסק דין
כנגד הנתבעת. בעצם הגשת התביעה ובעצם המשך ניהול ההליך כנגד הנתבע גרם התובע להוצאות מיותרות אשר הנתבע נאלץ להוציא . לאור זאת, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בגובה 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין .
13. ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין .

14. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום .
ניתן היום כ"ג בחשון, תשס"ד (18 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.

__________________
יוסף יוספי
- שופט
300572/97עב 734 שוש משיח









עב בית דין אזורי לעבודה 300572/97 אביוב מאיר נ' מאשי אחזקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/11/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן