הרב גרוסמן שלמה זלמן - מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
הרב גרוסמן שלמה זלמן מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית מועצה אזורית בקעת הירדן
 
הרב גרוסמן שלמה זלמן - מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח'
תיקים נוספים על הרב גרוסמן שלמה זלמן | תיקים נוספים על מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א | תיקים נוספים על אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית | תיקים נוספים על מועצה אזורית בקעת הירדן |

532425
15862/04 בשא     04/07/2004




בשא 15862/04 הרב גרוסמן שלמה זלמן נ' מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט



בית דין א.לעבודה י-ם
בשא015862/04


בפני
:
כבוד השופטת שדיאור שרה
תאריך:
10/08/2004





בעניין
:
הרב גרוסמן שלמה זלמן


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד גרוסמן שמואל

מבקש

נ
ג
ד


1 . מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א
2 . אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית

באמצעות ב"כ עו"ד
ננר יהושע

3 . מועצה אזורית בקעת הירדן




4. מדינת ישראל
פרקליטות מחוז ים
ע"י עו"ד תמי דקל



משיבים


החלטה

בתאריך 4.5.04 הוגשה לבית הדין בקשה דחופה לצו מניעה ולמתן צווים ארעיים המורה לנתבעת להמנע
מהפרת ההסכם ולהמשיך בתשלום הפנסיה למבקש לפי הסכומים המשולמים לו מאז 1992 ועד לדיון בבקשה, וכן להמנע מלעכב בידו את תשלומי הפנסיה של המבקש בגין החודשיים האחרונים (נכון למועד הגשת הבקשה) ולהורות על השבת סכומי הפנסיה שנשללו מהמבקש בחודשים אלו.

מבוא
:
מאז הגשת הבקשה ועד לכתיבת שורות אלו, התרחשו בתיק מספר ארועים שנסקרם בקצרה:

א.
ב"כ המשיבים הגיש בקשת דחיה וביה"ד נעתר לה.
ב.
המדינה צורפה כצד להליך הזמני במגבלות שנקבעו בפרוטוקול ובהחלטה.
ג.
בתאריך 3.6.04 נתקיים דיון ובו העלו משיבים 1 ו-2 טענות
מקדמיות, לפיכך הדיון לגופו נדחה עד למתן החלטה בענין הסמכות הענינית והמקומית.
ד.
ניתנה החלטת בית הדין מיום 6.6.04 בדבר קיומה של סמכות מקומית וסמכות עניינית לבית דין זה.
ה.
בתאריך 7.6.04 התקיים הדיון לגופו והוא נשוא החלטתנו זו בבקשה לסעדים אותם ביקש המבקש כאמור בסעיף 1 לעיל.

נקדים ונאמר כי צו מניעה ניתן ע"י בית הדין במשורה על פי הלכות הפסיקה וכי יש לבדוק את מאזן האינטרסים, השיהוי
ואת נקיון כפיים של
המגישים ושל המשיבים עת באים ליתן החלטה.


עוד יודגש כי לא בסעד אכיפה עסקינן, אלא בסעד כספי, למי שמקבל פנסיה גם ממקורות אחרים ואין הסכום המדובר בסיס קיום אלא מעבר לו ובכך ינקוט בית הדין יד קפוצה עוד יותר.


5.
יחד עם זאת, הנסיבות שנפרשו בפני
בית דין זה במהלך הדיון מחייבות את בית הדין להתייחס בפרוטרוט לדברים כדי לבדוק את כל ההיבטים אשר בגינם ישקול מתן או אי מתן הצו.

6.
יודגש, כי כל האמור בהחלטה זו מתייחסת לסעד הביניים בלבד, ולמה שהובא בפני
ביה"ד בהליך זה, ואין באמור בה להקיש לגבי התוצאה הסופית אליה יגיע בית הדין בהליך העיקרי שהוגש.

בית הדין יציין כי פנה לצדדים עוד טרם הדיון מתוך רצון טוב להביאם לפתרון מעשי בהסכמה, ואולם ב"כ המשיבות 1 ו-2 עמד על ניהול הדיון.

העובדות
:

7.
המבקש עבד אצל המשיבה 1 (להלן: המועצה הדתית) החל משנת 1976.

8.
1.
בשנות עבודתו שמש המבקש הן כראש
המועצה הדתית בבקעת הירדן
הן כרבה האזורי של בקעת הירדן.

2.
על ראש המועצה הדתית חל סעיף 14 לחוק שירותי הדת היהודים [נוסח
משולב] תשל"א-1971 הקובע כי גמלאות ראש מועצה דתית ישולמו מקופת המועצה הדתית, ענין זה מובא כעובדה שכן הוא מצטבר לנסיבות העובדתיות כתנא דמסייע ולא רק בפן המשפטי, שכן בתשלום גמלאות עסקינן.


3.
לענין היותו רב, מופיע שם המבקש בתוספת לתקנות בדבר בחירת רבנים
מקומיים (יהודה ושומרון) התשמ"ד-1984 שהותקנו מכח הצו בדבר שירותי דת
(יהודה ושומרון) (עמ' 807) התש"ם-1979 כלהלן:
"1. המועצה האזורית בקעת הירדן – הרב שלמה גרוסמן".
תחולת התקנות והתוספת מא' בניסן תשמ"ד (3 באפריל 1984).
תקנה 17 לתקנות קובעת:
"אדם שמונה כרב מקומי ברשות מקומית לפני תחילתן של תקנות אלה ואשר

שמו מופיע בתוספת לתקנות אלה, יראו אותו כאילו נבחר לפי תקנות אלה".
9.

1.
בשנת 1992 פרש המבקש מעבודתו, ונערך עמו סיכום לתנאי הפרישה (
נ
ספח א'

לבקשה) (להלן: הסכם הפרישה).
2.
הסכם הפרישה מתייחס גם להיותו רב נבחר וגם להיותו ראש מועצה.
3.
מכתבו של י. ענבר עו"ד מיום 8.3.92 (מש/1) מניח כי
תשלומי הגמלה יבוצעו ע"י המועצה הדתית "ויש להבהיר זאת באישורים הנ"ל", כפי שאכן הובהר.
4.
במכתב ראש המועצה האזורית בקעת הירדן מיום 15.3.02 (נספח ב' לבקשה) מצוין מפורשות כי על המועצה לשלם באופן שוטף וקבוע.
5.

התשלום ע"י המועצה הדתית אושר ע"י יו"ר המועצה הדתית מר ש. שקדי במסמך מיום 22.3.92 (נספח ג' לבקשה) וזאת מפורשות ב"המשך למכתב" (נספח ב').
בסופו נאמר "לאור זאת, החל מחודש מאי 92, תקבל את המגיע לך
על פי הסיכום הנ"ל וכפי שמקבלים כל עובדי המוע"ד את משכורתם, לצורך זה נבקשך להעביר אלינו פרטי חשבון הבנק אליו ברצונם שנעביר את הפנסיה" (דגיש שלי ש.ש.).

6.
אין מחלוקת כי כך
נעשה בפועל 12 שנה, דהיינו המועצה הדתית שלמה למבקש את הפנסיה על פי הסכם הפרישה.
מאז מרץ 93 ובמשך כל השנים קיבל המבקש מאת המשיבה 1 תשלומי פנסיה כסדרם.

10.
על הסכם הפרישה
חתומים המבקש ונציגי המשיבים
1,2,3 וכן נציגי משרד הדתות כלהלן:

מר ז. רוזנברג, סמנכ"ל בכיר במשרד הדתות.

מר ד. לוי ראש המועצה האזורית.

מר ש. שקדי, ראש המועצה הדתית.

מר דובי ראש המועצה הדתית.

11.
נסיבות פרישתו של הרב גרוסמן נידונו לבקשת ב"כ המשיבים 1 ו-2 שסברו כי נסיבות אלו הם
לב ליבו של ההליך (פרו' עמ' 20 ש' 21,22).
לא היתה מחלוקת כי המועצה הדתית חפצה שהתובע יפרוש ולא יכהן בתפקידו יותר. הנסיבות בקליפת אגוז כפי שעלו בפרו':
1.
בפרו' בעמ' 19 ש' 3-11 מפי התובע.


"ופנו אלי בשעתו אנשים פוליטיים ואני מתכוון לעד קופולוביץ שלחצו עלי, עלי

לפרוש מהתפקיד, היה גם נסיבות בריאותיות, קיבלתי שיתוק ביד אחד במשך


זמן רב........ולאחר מו"מ די ארוך ..ואז היתה ישיבה של כל הגורמים".
2.
בפרו' בעמ' 20 ש' 9-11:


"ביקשתי לדבר עם היועץ המשפטי של משרד הדתות ועם היוע"מ של המועצה


האזורית בקעת הירדן, ועם היוע"מ של המועצה הדתית".
3.
הוסף לכך את מש/1 שתוכנו מדבר בעד עצמו.

4.
נסיבות אלו קיבלו חיזוק בעדותו של עד המשיבים 1 ו-2 מר קופולוביץ (פרו' עמ' 28

ש'
3-10) ובעיקר:

" הייתי מעורב בשכנועו של המבקש ללכת על ההסכם הזה ולפרוש
מהמועצה

הדתית..." וכן "אני נחשבתי כמקורבו של הרב גרוסמן בקרב המליאה ובקשו ממני

להשפיע עליו לפרוש..".
הרקע להסכם הוסבר ע"י העד מר אברהם קופולוביץ, הסיבה שכולם ביקשו ממנו שהרב גרוסמן יפרוש היא:
"כי הרב גרוסמן עם כל פעילותו בבקעת הירדן הוא לא היה רלבנטי לחלק מהציבור ודוקא ציבור שכן נזקק לשירותי המועצה הדתית שזה מחולה ושדמות, מחולה שלא היה לו שום מעורבות בפעילות שם, וחשבנו שצריך להביא מישהו שיהיה כן רלבנטי ופעיל בישובים האלה, גם אני גר בכפר מחולה".


(פרו' עמ' 34 ש' 11-16).

5.

מ/1
הוגש, ושם נאמר:

"מר קופולוביץ דווח על פגישות ועדת השלושה (קופולוביץ, כהן וטל) עם הרב גרוסמן

ובעקבות כך סוכם על
פגישה מורחבת של מר זאב רוזנברג במשרד הדתות


בהשתתפותו
של יו"ר המועצה מר דוד לוי ומר שקדי כדי לסכם פרישתו של הרב

גרוסמן לפנסיה"
.

(דגש שלי ש.ש.).



דהיינו לגבי פרישתו של המבקש לא היתה מחלוקת שהמועצה חפצה בפרישתו.

כפי שציין בגרסתו, מר קופולוביץ היה בין מדרבניו לעשות כן
.

12.

מהעובדות והציטוטים לעיל
עולה כי
עד משיבות 1 ו-2 מר קופולוביץ, היה מודע

ושותף להתהוותו של הסכם הפרישה ב-1992,
ואף שכנע את המבקש לפרוש.

13.
הסכם הפרישה של המבקש בו עוגנה זכותו לפנסיה נשוא תיק זה זכה לאישורה של מליאת המועצה האזורית בקעת הירדן וכן

לאישור היועץ המשפטי של המועצה וכן אישורה של מליאת המועצה הדתית של בקעת הירדן. והדברים נתמכים בנספחי הבקשה נספח ב' לגבי המועצה האיזורית ונספח ג' לגבי המועצה הדתית וכתובים שם במפורש.

14.
מר קופולוביץ לא
פנה למשרד הדתות לברר באיזה שהוא עניין שקשור לגמלת המבקש

בחודשים האחרונים (פרו' עמ' 31 ש' 13,12)
ואף לא ניסה (שם ש' 19-20).

הוא לא ידע על פניה של מישהו אחר בענין הרב גרוסמן (פרו' עמ' 33 ש' 19,18).

15.

מר קופולוביץ ציין מפורשות "יורשה לי להגיד, שאם היינו מקבלים את התקציבים כמו
שצריך הנושא הזה בכלל לא היה עולה" וכן עמ' 34 ש' 3-4 "תעשו חשבון באיזה תקציב עבדנו ולמה לא הפריע לנו לשלם גם את הגמלה של המבקש...".. דהיינו, אם היו מקבלים את התקציבים כמו בעבר ובהתחשב בעובדה שמר קופולוביץ היה בעל סמכות להחליט, יש לראות בכך עובדה
שגמלתו של המבקש היתה נותרת בעינה וממשיכה להשתלם כך.

(ראה עובדה 23 להלן).

16.
הקיצוץ נעשה לשם "גרירת גורמים נוספים לתשלום הגמלה הזו".

דברי העד קופולוביץ:
"מאחר ועשינו את הקיצוץ הלכנו ליוע"מ סברנו שההסכם הוא הסכם בעיתי ואם לא נצליח לבטל אותו לגמרי לפחות נצליח לגרור גורמים נוספים לתשלום הגמלה הזו".
(פרו' עמ' 32 ש' 20-21).

17.
מר קופולוביץ הורה להנה"ח אפרתי שעושה למועצה הדתית הנה"ח לעשות למבקש משכורת "לפי המתקבל ממשרד הדתות", והוא לא הורה על סכום. פרו' עמ' 33 ש' 6,5.

18.
מעולם לא היתה פניה ממשרד הדתות או מגורם אחר מהמדינה לצמצם או לשנות את גמלת הרב גרוסמן, וזאת אף לדעת העד קופולוביץ. (פרו' עמ' 33 ש' 5-7).

19.
הפער בין התקציב המועבר ממשרד הדתות למשולם בפועל לרב גרוסמן קיים הרבה שנים (עמ' 33 ש' 12).


20.
בתלוש שצורף לתביעה, נספח ד' מתייחס לפנסיה המשולמת על ידי מועצה דתית בקעת
הירדן בסך 14,053 ₪ ברוטו.

21.
מר קופולוביץ סגן יו"ר המועצה הדתית 3-2 קדנציות שכל אחת 4 שנים דהיינו כ-12 שנה (
פרו' עמ' 34 ש'
24-26).

22.
מר קופולוביץ מונה לאחרונה
למ"מ יו"ר המועצה הדתית (עמ' 29 ש' 14).

23.
ביום 15.3.04 נשלח ע"י המשיב 2
מר קופולוביץ מכתב נספח ה' לבקשה מיום 15.3.04 ממנו עולה כדלקמן:
"אי לכך הוריתי להנהלת החשבונות לתקן את הסכום המועבר אליך בהתאם לסכום שאנו מקבלים מהממשלה. יחד עם זאת נשקול עמדתנו ביחס לעבר".

24.
בפועל קוצצה הפנסיה החודשית של המבקש בפברואר 2004 לסכום של 4,867 ₪ ברוטו דהיינו כ-1/3 מהפנסיה השוטפת הרגילה שקיבל עד לאותו מועד.

25.
בשכר העובדים לא בוצע קיצוץ, נתנה לעובדים אפשרות של חודשיים לתקן פערים (פרו' עמ' 29 ש' 26) וכן אזהרה (פרו' עמ' 34 ש' 8).

26.
מר קופולוביץ לא ידע כשקיבל את ההחלטה שדינו של המבקש הוא כרב נבחר (פרו' עמ' 30 ש' 17,16).

27.
הרב קופולוביץ הוא הפנסיונר היחיד של המועצה (פרו' עמ' 30 ש' 27, פרו' עמ' 35 ש' 20).


28.
המועצה הדתית מקבלת עבור גמלתו של הרב גרוסמן כספים ממשרד הדתות.

29.
טרם נכנס לתקציב נקדים ונתיחס לעובדות שבתגובת המדינה:
1.
בתגובת המדינה שהוגשה ע"י הפרקליטה המלומדת נאמר כי המדינה מהווה
גורם המתקצב את המשיבה 1.
עוד ציינה כי שאלת תקציב הגמלאות באופן כללי ולאו דווקא בתיק זה תלויה ועומדת בבג"צ 11474/03.

יחד עם זאת, ציינה כי "על פי סעיף 11 לחוק שירותי הדת משתתפת הממשלה בתקציב המועצות הדתיות בשיעור של 40% מתקציבן, ובמקביל משתתפות הרשויות המקומיות שבתחום פעולתו פועלות המועצות הדתיות בשיעור של 60% מתקציבן".
(כתב התגובה סע' 13).


2.
עוד טענה
המדינה
כי המשיבה 1 לא הביאה נתונים ספיציפיים על מקורות התקציב שלה.

אף בתצהיר מטעמן או בעדויות מטעמן של משיבות 1 ו-2 לא הובא פירוט המקורות התקציביים העומדים לרשותה, כפי שציינה בצדק ב"כ המדינה, טענות משיבה 1 ו-2 היו כלליות ונעדרות פירוט.

(עדות מר קופולוביץ פרו' עמ' 30 ש' 6-12, עמ' 31 ש' 4-5, עמ' 32 ש' 3-5, עמ' 32 ש' 10-12, עמ' 32 ש' 25-29, עמ' 33 ש' 10-13).

לפיכך עובדה זו לא נסתרה.

3.
המדינה טענה כי לא ידוע למדינה על כל המחלוקות בנוגע להסכם הפרישה. וכי
"כל קיצוץ בתקציב המשיבה 1 הנו במסגרת הכללית שפורטה לעיל, ואין לה קשר
לענינו של המבקש" (סע' 26 לתגובת המדינה).

ובעדותו של מר אריאל קטן נאמר בסעיף 15:
"לא ידוע לי על כל מחלוקת בנוגע לסיכום שהושג לגבי פרישתו בשנת 1992, ואנו ממשיכים לתקצב את המועצה הדתית בענין זה כפי שהיה בעבר
" (דגש שלי ש.ש.).
כן נאמר בהמשך דבריו "כל קיצוץ בתקציב המשיבה 1 הנו במסגרת הכללית


שפורטה לעיל, ואין לה קשר לעניניו של המבקש".
לפיכך, ברור כי פרט למשיב 2 איש לא העלה כל פגם /או מחלוקת בקשר להסכם הפרישה.

4.
עדותו של מר קטן,
אשר ניתנה מטעם המשיבה 4, לענין התקציב העלתה
כדלקמן:


א.
משרד הדתות מתקצב את המועצה הדתית ב-2 אופנים:


א.
מעביר שכר מלא למשרתים בקודש.
ב.
מעביר תקציב שוטף לפעילות המועצה הדתית בהתאם לסל שירותים

משותף לכל המועצות הדתיות.
ב. בנספח א' לתגובת המשיבים 1 ו-2 הועבר בתקציב "המשרתים בקודש" על
שם
הרב גרוסמן כפנסיונר סך של 5,745.80 ₪ זאת בנוסף לתשלום נוסף שהועבר למשרתים
בקודש שהם עובדים פעילים (נספח א' כאמור). (עמ' 35 ש' 13, 14).
ג.
בנוסף ישנו תקציב סל
שירותים המורכב מתקציב לפעילות ומתקציב לשכר

(יו"ר, מזכיר, מזכירה
ופנסיות לנבחרים ופנסיות לעובדים) (עמ' 35 ש' 17).

ד. מבחינת משרד הדתות צריך להעביר 40% מ-40% של פנסיות נבחר.
ה.
בשנת 2001 פנסית הנבחרים בבקעת הירדן חושבה לפי 160,000 ומתוכם תקצב
משרד הדתות 40% שהם 64,000 ₪.
ו.
מאז היו קיצוצים משמעותיים – 10% בכל סעיפי המדינה ו-30 מליון בתקציבי
מועצות
דתיות.
ז.
מדברי מר קטן עולה כי עדיין מעבירים עבור המבקש 42,000 ₪ לשנה במסגרת התקציב בנוסף שהם 3,500 ₪ לחודש. סכום זה הוא בנוסף לסכום של 5,745 ₪ שמשלמים עבורו במסגרת המשרתים בקודש. (פרו' עמ' 36 ש' 10-1). הפרדה זו מצויינת גם במש/5 בין התקציב לבין שכר המשרתים בקודש המועבר כולו (100%) ע"י משרד הדתות. ובמש/3 גם יש "יסוד שכר על פי תקנים המאושרים על ידי המשרד" ופילוח ספציפי לפנסיה.
ח.

מדי חודש מתקצב משרד הדתות עבור המבקש כ-9,200 ₪ (עמ' 36 ש' 21,) ולכל הפחות 3,500 ₪ (עמ' 37 ש' 5), ובערך 65% מעלות הפנסיה של המבקש (עמ' 38 ש' 4).
ט.
המועצה הדתית אמורה לבקש מהמועצה האזורית השלמת 60%.
י.
במש/5 בתקציב התפעולי 40% חולק בטבלה למרכיב שכר ופנסיות ולסל שירותים דהיינו יש התייחסות גם לפנסיות ב-2002.
יא.

הקיצוץ ב-51% היה בתקציב השוטף – הכסף לא "יועד" ע"י משרד הדתות, וניתן "על כל מה שהמועצה הדתית רואה לנכון" (עמ' 41 ש' 5).
יב.

הקיצוץ למשרתים בקודש הוא 2% כמו לשאר עובדי המדינה עמ' 44 ש' 10 וכן מה שנלקח יוחזר, עמ' 44 ש' 18.
מה שהופחת במש/7 יש הנחיה של משרד המשפטים להחזיר לכולם (מד/1) (עמ' 47 ש' 2).
יג.
העברת תקציב דרך צינור משרתים בקודש היא טכניקה של העברת כסף (עמ' 45 ש' 19,18).
יד.

העד הדגיש, "לא ידוע לי על שום הפחתתה ספציפית לרב גרוסמן, אני יודע שאין הנחיה כללית להוריד לרבנים, כמו כן לא ידוע לי על שום שינוי במדיניות משרד הדתות לגבי הרב גרוסמן" (עמ' 47 ש' 4-9).
כל האמור לעיל, הובא לא כדי להתייחס לתקציבי משרד הדתות ו/או לשיקולי תקציב אלא לומר כי עדותו של מר קטן לא נסתרה ולא הובאו כל נתונים תקציביים אחרים מטעם משיבות 1 ו-2 שיש בהם לחלוק על האמור בדבריו, גם למסמכים שהומצאו ע"י משיבות 1 ו-2 ניתן הסבר מפורט שלא נסתר.

30.
לעניין
טענות משיבים 1 ו-2.
א.
לענין הסמכות כבר קיבל בית הדין החלטה מיום 6.6.04 המהווה חלק מהחלטה זו לענין סמכותו הענינית והמקומית.
ב.
בית הדין לא סבור בנסיבות שעלו בתיק זה כי יש מקום למחוק את המשיב 2, אף שהנושאת בנטל בתשלום היא משיבה 1 וזאת על פי ההנמקה
להלן:

אכן נכון לא מתקיימים יחסי עובד מעביד או "פנסיונר משלם גמלה" בין המשיב 2 לבין המבקש, ואולם אין בכך להצביע על חוסר תום לב מהמבקש או על הצדקה למחיקת משיב 2.
ראינו כי משיב 2 היה פעיל הן ב-1992 והן כיום בקבלת החלטות הנוגעות ישירות למבקש.
בפסה"ד סק 1003/04 רשות השידור ושר המסחר והתעשיה נ' אגודת העיתונאים (טרם פורסם) נתבע גם מי שאינו בהכרח המעביד או המשלם אך מי שיש לו סמכות להחליט בענין הנוגע למשיבים.
כך גם בע"ע 1070/01 גילה שנער נ' נציב שירות המדינה ודניס מאיר
עבודה ועוד כרך לג'(54) הדבר בא לביטוי בתובענות שעולה בהן גם שאלת משפט מנהלי ושה"אורגנים" של הארגון הם שחקנים ראשיים בפעולת הגוף.
ואולם גם אם
היה המשיב 2 נמחק מההליך, אין זה פוטר אותו ממחויבותו ע"פ המשפט המנהלי בענין נשוא התיק.
בענין סמכות בית הדין לדון בפעולה שלטונית בג"צ 578/80 גנאים נ' מיאסי ואח'
פ"ד לה (2) 43,29 ושם נאמר:
"19. מסגרת סמכות בית הדין האזורי לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה כולל אף את "הסמכות לדון בתוקפה של פעולה שלטונית שעושה רשות שלטונית ושעילתה ביחסי עובד-מעביד, גם אם עניין זה היה בעבר בתחום סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק"
(בג"צ 578/80 גנאים נ' מואסי ואח'
, פ"ד ל"ה(2), 43,29).
"הדברים אמורים לא רק לגבי פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עבודה בשירות הציבורי, שבה פועל בעל סמכות, מכוח החוק, כלפי עובד המדינה או עובד רשות מקומית (כגון, פיטורים או השעיה). סמכות בית הדין האזורי לעבודה קיימת אף לגבי פעולה שלטונית שבעל סמכות, מכוח החוק, פועל על פיה ושיש לה נפקות ביחסי עובד-מעביד שלא בשירות הציבורי, וכן בנסיבות מסוימות, אף כאשר בעל סמכות כאמור מכוח החוק אינו מפעיל את סמכויותיו".

ג.
הלכה למעשה, לא מדובר בתיק זה בשאלה מי היה מעסיקו של המבקש אלא במי
משלם את גמלתו של המבקש. לפיכך
טענת המשיבות 1 ו-2 כי המדינה היא מעסיקתו איננה רלונטית ומכל מקום לא הוכחו לגבי טענה זו כל הוכחות עובדתיות.
המדינה מאידך הוכיחה, כי היא מילאה חלקה בהסכם הפרישה ועל פי חוק.
לאור האמור, אין צורך כלל להכנס לטענת משיבות 1 ו-2 בדבר שאלת יחסי עובד ומעביד או "נבחר" ומשיבה 1 היא זו שצריכה לשלם את גמלתו כפי ששלמה עד כה, ככל שנוגע להליך הזמני.

ד.
לא הוכח כטענת המשיבות 1 ו-2 כי ההסכם נגוע באי חוקיות בהליך הזמני.
גובה הגמלה איננה פוגעת בחוקיותו, ועל פניו לכאורה, ככל שהוצג בפני
בית הדין במסמכי
המבקש ובעמדת המדינה לא נפל בו פגם אשר מצדיק אי מתן סעד זמני.
למעשה גם המשיב 2 מר קופולוביץ אמר כי לא היה חדל מלקיים את ההסכם לולא הקיצוץ התקציבי.

ה.
שיעור הפנסיה של המבקש לא נדון לא הוכח ואינו מנושאי תיק זמני זה.

ו.
צודק ב"כ משיבה 1 ו-2 כי מדובר בנזק כספי, שהוא דרך כלל הפיך, ובשכר המבקש שאינו מן הנמוכים וכי על פי הפסיקה קופץ ידו בית הדין במתן סעד כזה. יחד עם זאת, נסיבות התיק הספציפיות מצביעות על כך שאי הפיכתו של המצב מבחינת המבקש קשה יותר ובמידה ניכרת מאשר
מצב
המשיבה, אשר אצלה מצוי הכסף לכתחילה. לפיכך למועצה הדתית לא יגרם נזק בלתי הפיך.

ז.
הוכח כי המועצה שלמה למבקש פחות ממה שהוקצב וניתן לה ע"י המדינה ומכל מקום הוכח כי גמלתו צריכה להשתלם למבקש לא
רק ע"י המדינה אלא גם ע"י המועצה האזורית שהיתה שותפה להסכם הפרישה. לא הוכח ע"י משיבות 1 ו-2 אם וכמה כספים הועברו ע"י המועצה האזורית.
לפיכך גם דין טענה זו של המשיבה 1 להדחות.

לענין טענות המדינה
:
31.
בית הדין מקבל את טענת המדינה כי אין בית הדין מתערב בענין הקיצוץ בתקציב ו/או בהעברות הכספים. ובוודאי שאינו נכנס לשיקולי המדינה.
בית הדין הסתמך על עובדות שהובאו בפני
ו, ע"י המדינה לענין התקציב לא כדי לחלוק או להכנס אליהם אלא רק לצורך הסתייעות בהם ביחסים שבין משיב 1 ו-2 למבקש לענין מאזן האינטרסים, שיקול הדעת ונקיון הכפיים ולא לעצם הענין התקציבי.

עוד מקבל בית הדין את עמדת המדינה כי "אין כאן שאלה של מיהו המעסיק האמיתי או שאלה בדבר קיומה של יחסי עובד מעביד". אלא רק של מי חובת תשלום הגמלה, מי הפסיק אותה ומחוייב לחדשה, או לא חייב לפי פסיקת ביה"ד.

עוד מקבל בית הדין את עמדת המדינה כי מבחינתה לא היה כל ענין אישי בנוגע לגמלה של המבקש וכי "המדינה לא טענה לטעות או למשהו ספיציפי בהתייחס להסכם של המבקש".

צודקת המדינה שבתיק זה הוכח כי לא המצב התקציבי הוא שקבע ולכל הפחות לא בהיקפים שניסתה להציג משיבה 1..

כך גם צודקת ב"כ המדינה כי לא רק המדינה מתקצבת גמלה
אלא גם המועצה המקומית.
לפיכך מתקבלת טענת המדינה כי אין מקום שבית הדין יתן בתיק זה צו נגדה.


הכרעת דין
:
32.
נקדים ונציין כי בבקשה לסעד זמני עסקינן, ולפיכך לא נדרש למה שאינו נחוץ בענינינו.
עוד נציין כי אף שרבו
העובדות שציינו לעיל, לא ניתן לוותר אף לא על אחת שכן הן חלק מהתצרף עליו נבנה את הכרעת הדין.
א.
אין לבית הדין כל ענין להכנס לשיקולי תקציב המדינה או לשים עצמו בנעלי המדינה לענין זה.
בית הדין אף לא נזקק לכך, העובדות שהובאו בענין התקציב נועדו לבסס או לסתור גרסה ולאו דוקא את העובדות עצמן.
ב.
אין לבית הדין צורך לקבוע


יחסי עובד ומעביד או מעמד כלשעצמו בתיק זה משעולה באופן ברור כשמש וצלול כבדולח כי המועצה הדתית קיבלה על עצמה לשלם את פנסית התובע עוד בשנת 1992 וכי יש לכך תימוכין בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א-1971 לחילופין בהסכם פרישה, על פי חוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג-1973 ובפעולה מתמשכת המעידה על כוונת הצדדים, כמו גם המשך פעולה במהלך ההליך של תשלום חלק מגמלתו.
(עובדות 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 15, 18, 19, 20, 28, 29).
לצורך ההליך הזמני אין מקום להדרש ליותר מזה, ולפיכך גם אין מקום לקבוע מה מעמד המדינה, אם בכלל, ביחס למבקש בענין של יחסי עובד ומעביד או "נבחר".

לכך יפים דברי נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבע נז/40-4 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 2. ניסים ז'אן נ' מרכז השלטון המקומי 2. עירית אשקלון. (תקד-אר 98(1) 172).
" האם ליתן סעד זמני עד ל"החלטה אחרת" או "

פסק דין
" של בית הדין האזורי? בא כוח המבקשים ביקש מאיתנו סעד זמני כנ"ל, וזאת עד למתן "החלטה אחרת" או "

פסק דין
" של בית הדין האזורי. על מנת להכריע בבקשה זו עלינו להתייחס למאזן הנוחות ובמיוחד לשאלה האם ניתן יהיה לתקן את המצב בפסק דינו הסופי שניתן על ידי בית הדין האזורי.
לכאורה, התשובה חיובית, שכן בפסק דינו רשאי בית הדין לאשר את פסק הבוררות ולחייב את העיריה לחזור וולשלם למר ז'אן את "גמול הניהול" הנוסף בשיעור 12%, כפי ששולם לו עד אוגוסט 1995. עם זאת, עסקינן בגמלאי, שכל פגיעה בשיעור הגימלה עלולה לגרום לו חסרון כיס וקשיים שלא ניתן יהיה לתקנם בפסק הדין הסופי. זאת ועוד, מדובר בהמשך תשלום, ששולם עד לבקשתו של מר ז'אן לקבל תוספת אחרת ובהתהגותה של העיריה עלולה לשאת אופי נקמני. על אף שהתשלום הופסק, המצב הקיים ערב הסכסוך בין הצדדים היה תשלום גמול הניהול הנוסף. יתרה מזו, אף שבאת כוח מרכז השלטון המקומי מחזיקה בדיעה, כי צדקה הבוררת בקביעתה, שעל העיריה לשלם למר ז'אן את "גמול הניהול הנוסף". לכל הטעמים הללו נוסיף, כי נציג העיריה נכח בבוררות, התייחס לשאלה של הפסקת תשלום "תוספת הגמול הנוספת". בנסיבות הללו אין העיריה יכולה להתנער מתוצאות הבוררות".
מכל הטעמים הללו הגענו למסקנה, כי יש ליתן סעד זמני כמבוקש ולחייב את עירית אשקלון לשלם את "תוספת הגמול" הנוספת בשיעור 12% החל מחודש אוגוסט 1995 ועד למתן "החלטה אחרת" או "

פסק דין
" על ידי בית הדין האזורי".

(להלן:

פסק דין
ניסים
ז'אן).

והעובדות 21, 24, 25, 28 תומכות בכך שמבחינה עובדתית יש יותר מהיקש ודמיון בין הקביעה של בית הדין הארצי לענייננו.

האם
מתקיימים בבקשה לסעד זמני המבחנים הנדרשים ע"י הפסיקה, מבחן מאזן האינטרסים מבחן נקיון הכפיים ושאלת השיהוי.

33.
מבחן האינטרסים:
א.
במבחן מאזן האינטרסים צודק ב"כ המבקש כי המועצה הדתית המשיבה 1, תהא
חייבת למבקש כספים עוד שנים רבות, לפיכך ומאחר והיא משלמת גמלתו, תמיד יהיה לה מהיכן לקזז תשלומים אם וכאשר נקבע ששולמו שלא כדין.
מאידך, שלילה פתאומית, ללא התראה מוקדמת של חלק ניכר מגימלת המבקש עליה הסתמך ובנה את תקציב חייו ללא ספק פוגעת באנטרסים של המבקש יותר.
ולענין זה
לא מעלה ולא מורידה העובדה שיש לו משכורת נוספת ממקום אחר.
אנו מדברים על ההפרש בין הפנסיה שקיבל בפועל כל חודש ממשיבה 1 לבין זו שמשולמת לו עכשיו לאחר הקיצוץ.

נכון הוא כאמור בטענות משיבות 1 ו-2 כי במאזן האינטרסים קיימת לגובה הסכומים שהמבקש משתכר רלבנטיות ואולם, בהחלטה פתאומית
עת לאדם חובות עתידיים ובעת שלא היתה למבקש כל יכולת לצפות "מהפך" זה בגמלתו, לא ניתן לומר שגובה הסכומים מבטל את נטית המאזן לטובת המבקש לחלוטין לכל היותר מטה אותו לטובת המשיבים.

מצב בריאותו של המבקש הנו רק תנא דמסייע לעובדה שבנקודת זמן זו מאזן האנטרסים יטה לטובתו, עד שייעשה בירור
בענין.

ב.
עוד לענין מאזן האנטרסים צודק ב"כ המבקש כי המשפט המנהלי מחייב בדיקת והפעלת שיקול דעת, בירור, שימוע וכמובן שויוניות בכל החלטות רשות.


גם אם פעולה נראית לרשות מנוגדת לחוק, לכאורה, עליה לפעול לביטול התקלה, באופן תקין.
איננו נדרשים וכמובן איננו נכנסים כאן לתקינות הסכם הפרישה כלל אלא לאי תקינות התהליך של הקיזוז שבוצע בגינו. עולה כי המשיבות 1 ו-2 לא נהגו בשיוויון בין עובדים להם לא קיזזו לבין המבקש לו קיזזו לאלתר! לא נתנו למבקש
כל זכות שימוע, לא ערכו כל בירור מקדמי עם המבקש ועם גורם אחר כלשהו (עובדה 14, 16, 17, 18).
לא התריעו בפני
ו לפני ביצוע, ולא הצביעו כי החלטתם על הפסקת גמלת המבקש
היתה מבוססת על תשתית תקציבית מבוררת ועריכת חישובים של ממש.
דהיינו לא הוכח כי
המשיבות 1 ו-2 עצמן בנו איזה שהוא מאזן אינטרסים פנימי להפעלת קיצוץ זה
ולהעדפתו
על פני קיצוץ אחר.

משכך לא הוכח אינטרס עדיף זה על פני אינטרסים אחרים של המשיבים 1 ו-2. בודאי לא עדיפתו על אינטרס המבקש.

ג.
עוד לא הוכח כי אם ידרש המבקש להשיב כספים שקיבל לא תוכל המועצה הדתית לקזזם מסכומים עתידיים.
המשיבים 1 ו-2 לא עמדו לטעמנו בדרישת המידתית הרלוונטית והסבירות המתבקשת למאזן זה.

ד.
נוסיף לכך את עמדת המדינה בהליך הזמני, אשר הדגישה כי שקול הדעת בקיצוץ התקציבי נותר בידי המועצה הדתית וכי מרבית גמלתו של המבקש מתוקצבת כך שגם במאזן האינטרסים שכן הוצג תקציבית על ידי המדינה המאזן פועל לטובת המבקש.

ה.

תשלום מלוא גמלת המבקש
ברצף, ובירור הענין במועד מאוחר יותר
ישאירו את
המועצה הדתית בדיוק באותו מקום בו היא כיום ועם אותה יכולת הקיזוז. העובדה כי תקצץ ברכיבים אחרים בתקציבה, היכולת לשקול ענין זה
היתה בידה עוד קודם ואולם שקול דעת לא הופעל. אי הנוחות התקציבית אין בה די לענין מאזן האינטרסים.
מאידך, חובות המבקש בהם לא יוכל לעמוד ותוצאות הקיזוז האמור עלולים להיות בלתי הפיכים ומכל מקום שומה ליתן לו אורכה עד לבירור הענין כולו.

ו.
עוד
נוסיף, כי
בהליך הביניים עלה שהמדינה
לא מפקפקת בחוקיות
הסכם הפרישה ולא עשתה כן עד להליך הביניים כך שגם בענין זה מאזן האינטרסים ככל הנוגע למה שהוצג בהליך הבינים נוטה לטובתו של המבקש.

משלא הוכח ע"י המשיבות 1 ו-2 כי מאזן האינטרסים פועל לטובתם אף באינטרסים שלהם הפנימיים ואף לא ביחס לאינטרסיהם אל מול המבקש, הרים המבקש את נטל ההוכחה כי במאזן האנטרסים יש מקום ליתן לו את הסעד.

34.
מבחן תום הלב ונקיון הכפים:
א.
עם כל הצער, בית הדין יציין כי מטעם זה לבדו היה עליו ליתן את הסעד בבקשה וזאת בלא קשר לכך שמדובר בסכומים שהם מעבר לדמי קיום בסיסיים.
הוכח, מעל לכל ספק, כי לא נעשה כל שיקול דעת ענייני או אחר, וכי לו היה מגיע תקציב כרגיל כלל לא היו נוגעים בגמלתו של המבקש, מצמצמים או משנים אותה. הדבר נאמר פעמיים ע"י מר קופולוביץ, שהוא בין בעלי סמכות להחלטה כיום.

דהיינו העילה כלל לא היתה הסכם הפרישה כי אם קוצר השמיכה התקציבית.

אי אפשר לפיכך לטעון לנקיון כפיים כלשהו מטעם המשיבות 1 ו-2 בפרט לאור מעורבותו המאסיבית שהוכחה של המשיב 2 במועד עריכת ההסכם שעליו הוא לכאורה בדיעבד חולק.

ב.
הוכח, כי מר קופולוביץ ומשיבה 1 לא נתנו למבקש כל התראה מראש או הזדמנות לשימוע, כך גם לא פנו לכל גורם לפני ביצוע ההורדה בפועל.

הוכח, כי לעובדים ניתנה התראה ולא קוצץ בפועל עד יום הדיון. דהיינו היתה פגיעה של ממש בשוויון, בכך חדלו משיבה 1 ו-2 בכללי מנהל תקין בסיסיים שאין מקום להרחיב עליהם את מלוא טנא הפסיקה המתייחס לזכויות יסוד אלו.

מועצה דתית הנה זרוע ארוכה של גופים שלטוניים לפיכך חובתה במשפט המנהלי ברורה ומובהקת.

ג.
הוכח כי העד מר קופולוביץ ידע על הסכם הפרישה ונסיבותיו בזמן אמת מאז 1992 וכי לא היה בהסכם כל חידוש מבחינתו, ובעובדות 9, 10, 11, 12
ומש/1,
מ/1,
הוכח כי נושא
תקציב הפנסיה היה קיים גם בעבר כך שגם תום הלב האישי של משיב 2 לא נתקיים פה ככל שהוכח.

ד.
מאידך
הוכח כי המבקש הופתע מהקיצוץ שנעשה בפתאומיות. כל טענותיו שלא פנו אליו, וכי
הסכם הפרישה היה ידוע ונחתם ע"י
הגורמים המוסמכים בזמנו, הוכח ולא נסתר.
ההיפך, הוכח בודאות כי מקבל ההחלטה משיב 2 ידע את נסיבות היוצרות הסכם הפרישה והיה שותף להם בזמנו.
המשיבים 1 ו-2 טענו כי המבקש אינו תם לב באשר לא יידע את בית הדין בדבר הכנסה נוספת שהוא משתכר. נכון כי היה עליו לציין זאת אך בדיעבד, אין משקל עובדה זו עולה כנגד כובד משקל מעשי משיבות 1 ו-2.

לפיכך, במשקל המאזניים של תום הלב עלה חוסר תום לב, העדר שיקול דעת מנהלי והעדר תקינות מנהלית מינימליות מטעם משיבות 1 ו-2 לרבות העדר
פניה ליועץ המשפטי לממשלה על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לפני נקיטת פעולה.
העובדה שלטעם משיב 2 "אין עם מי לדבר" לא פוטרת אותו כמובן מלנסות.
חוסר תום הלב התבטא בהפעלת הנהח"ש מיידית ללא הנמקה ראויה, בלא מתן זכות שימוע
למבקש.
מכלול כל אלו מצביעים כי המבקש בא בתום לב ואילו משיבות 1 ו-2 באו שלא בתום לב לא במובן האישי של משיב 2 ולא במובן המנהלי של משיבות 1 ו-2.

משכך ומטעם זה בלבד
על בית הדין ליתן את הסעד המבוקש.
אך כאמור מצטבר תום הלב גם למאזן האינטרסים.




ה.
הוסף לכך, את העובדה, כי מדובר בתשלומי פנסיה המשולמים זה 12 שנה, לא
מדובר ביום יומיים אלא למעלה מעשור. הבקשה מתייחסת לסעדים הנוגעים לגמלתו.
לענין זה אין בית הדין רואה פגם בכך שהמבקש עובד כרב באלעד ומשתכר.
ומכל מקום, גם אם היה באי מתן המידע בבקשה עצמה פגם, אין פגם זה פוגם בעיקר טענתו ואינו מתקרב לחוסר תום הלב של המשיבות 1-2 לפיכך גם במאזן זה, הרים המבקש את נטל ההוכחה.

ו.
המבקש טען כי הגמלה הופסקה ממניעים פסולים מבלי להכנס לענין זה, לא הוכח ע"י משיבות 1 ו-2 כל מניע ענייני.
בתביעת שכרו ותנאי עבודת עובד למעביד פררוגטיבה תוך התייעצות בארגון העובדים בדרך כלל בבואו לקצץ, אך ספק בעיננו אם באילוצי תקציב יש למשלם הגימלה ע"פ חוק ספציפי או אפילו חוק החוזים,
פררוגטיבה,
להפעיל את שקול הדעת שלו ומכל מקום גם אם מופעל שקול דעת
ספק אם יש להקדים קיצוץ קצבת פנסיונר על פני קיצוצים אחרים ואף יותר מספק בעניננו.

ז.
לענין זה, עלינו להפנות ל

פסק דין
עב(תל אביב) 2916/04 אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי עירית לוד וארגון עירית לוד בשם 937 עובדי עירית לוד נ' עירית לוד (טרם פורסם) בו קבעה כב' השופטת ו.וירט לבנה כי אי תשלום המשכורות אינו נובע אך ורק מהעדר תקציב אלא מסדר העדיפויות של העיריה בתשלומים לספקים שונים.
ושם קובעת כב' השופטת לענין הלנה, "בית הדין לא יפסוק הלנה אם נוכיח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בגלל טעות כנה או בגלל נסיבה של מעסיק לא היה עליה שליטה או עקב חילוקי דיעות של ממש בדבר החוב".
יפים הדברים בהיקש
אף לעניננו. אף שהמשיבים 1 ו-2
ניסו להוכיח
אילוצי תקציב וקיצוצים רבים
שלא היו בשליטתם, ואולם לטעמנו, לא הוכח ע"י המשיבות 1 ו-2 מה היה סדר העדיפות, למי שולם או לא, פרט לעובדים שלגביהם יודעים אנו ששולם גם מה שלמועצה הדתית היה ספק לגביו.
דהיינו לא הוכח כי מדובר בנסיבה שאין עליה שליטה, כך גם לא היתה פה כלל טעות כנה או טעות בכלל ולטעמנו גם לא חילוקי דעות של ממש לגבי עצם החוב לענינינו הגמלה לפי הסכם הפרישה.
משכך הדבר, ואף שבפנסיה עסקינן, מבחני כב' השופט ו. וירט לבנה במצב של אילוץ תקציבי לרשות מקומית יפים גם לעניננו בבדיקת שקול הדעת כאמור, לטעמו של בית הדין, על פי מה שהוצג בפני
י בהליך
ביניים זה פעולת משיבות 1 ו-2 לא היתה בתום לב או בטעות כנה.

ז.
אין הדבר כך לגבי משיבה 4 המדינה לגביה ניתן לומר כי עמדתה בכתב התגובה ובמהלך
ניהול ההליך הייתה עניינית ועל פי כל כללי המשפט המנהלי.
עלינו לציין זאת שכן בהיותה משיבה, במאזן תום הלב אין המאזן נוטה נגדה אלא בעדה. בסעיף 30 ציינו כי
אין היא המשיבה אשר מחויבת בתשלום הסעד ככל שעלה מההליך הזמני,
לפיכך תום ליבה לא יטה את המאזן לרעת המבקש, ההיפך יטה לטובתו.

35.
זכות הטיעון, השימוע:
לא הופרכה גרסת המבקש כי לא נתנה לו כל זכות שימוע לגבי ניכוי מגמלתו, וכי הועמד בפני
עובדה מוגמרת. אף כי פגם זה כשלעצמו לא מקים סעד של אכיפה.
אך ע"פ פס"
ד
ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה אקדמית עמק יזראל ושם בסע' 14 נקבע:
"ודוק, זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכות היסוד של שיטתו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולענינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה".
אף ששם נאמרו הדברים לענין עובד, דומה כי גם לענין פנסיונר ותיק, יפים הדברים כדי שתתקבל החלטה עניינית מושכלת ומבוררת בענינו.
יפים הדברים שנאמרים שם גם לחובת המעביד, ובעניננו משלם הגמלה לפעול בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר, "בלא פזיזות בלב נקי ובנפש חפצה קודם שתופעל בהחלטה הסופית העשויה
אלא את להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו". ממה שהוצג ולכאורה בלבד לא נתקיימו רכיבי שימוע או אפילו מעין שימוע למבקש.

36.
שיהוי:

טען ב"כ המשיבות 1 ו-2 לכך שהמבקש השתהה בהגשת בקשתו.

עלה בדיון כי המבקש לקה בליבו ואף במחלת ה"
mono
" אשר מנעו ממנו הגשה מוקדמת יותר. גרסתו לא נסתרה, כך גם אין השיהוי, אם בכלל, מגיע לסיבה אשר תטה את שני המבחנים שמנינו קודם לרעת המבקש.

37.
לסיכום:

למותר לציין, כי כל האמור מתייחס לבקשה לסעד ביניים בלבד, ולמה שהוצג בפני
בית הדין בה, ואין באמור בו להקיש לגבי התוצאה אליה יגיע בית הדין האזורי בהליך העיקרי.


התיק העיקרי הוגש, וביה"ד יעשה מאמץ לקובעו ולסיים הדיון בו בהקדם.
"תכליתם של צווי מניעה זמניים לשמר מצב קיים ולמנוע צעדים בלתי הפיכים שירוקנו מתוכן את ההליך
העיקרי".
במקרה שלפנינו מצב שקיים 12 שנה, ואשר בעל התקציב יכול תמיד להופכו ולקזז, הוא המצב שיש לשמר, ולא את המצב של קיזוז מזכות קיימת טרם שימוע ובירור לגבי מהותה.

ככל שתהיה לכאורית בהליך הזמני מסכת העובדות שבפני
נו ונסיבות התיק שהוצגו בפני
נו, יש להם משקל בהחלטתנו כאמור בתיק הזמני בלבד.

עלה באופן מובהק כי אין כל "השפעת רוחב" בפני
נו וכי הוא הפנסיונר היחיד במועצה ולמעשה היחיד מסוגו.
לפיכך אין כל חשש לסחף זה.

לענין נטל ההוכחה, לדעתנו הרימו המבקש אך לחיזוק נאמר כי בבג"צ 852/86 בג"צ 483/80 אלוני ואח'
נ' שר המשפטים פד"י מא(2) נאמר כי סירובה של רשות מוסמכת להפעיל סמכות שבחוק בניגוד לאמירה הברורה של דבר החקיקה, צריך להיות מעוגן בנסיבות יוצאות דופן וכבדות משקל להחלטה.
המשיבה 1 היא המשלמת ע"פ חוק ספציפי את גמלת המבקש, וזאת בנוסף לנספחים שצורפו ואשר בהם נכתב הדבר מפורשות כחלק מהסכם הפרישה המחייב אף לפי חוק החוזים.
משכך, ומשלא הראו לנו נסיבות יוצאות דופן, הרי שסירובה של משיבה 1 לשלם, בניגוד לאמור מטיל עליה את נטל ההוכחה מדוע לא תמשיך לשלם כפי ששלמה מ-1992 ועד היום, ונטל זה לא הורם.

לאור האמור
:
1.
המשיבה 1 תשלם ותמשיך לשלם למבקש את מלוא הפנסיה החודשית כפי ששולמה למבקש עד שהופחתה.
2.
הפרשי הגמלה אשר לא שולמו ישולמו ע"י המשיבה 1 למבקש
בתשלום חד פעמי תוך 30 יום מיום מן פסק הדין, אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.04.
3.
המשיבה 1 תשלם למבקש הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.
4.
בנסיבות תיק זה לא יפסקו הוצאות לטובת המשיבה 4.

ניתן היום ט"ו בתמוז, תשס"ד (4 ביולי 2004) בהעדר הצדדים

________________
________________
נציג ציבור, מר והב
ש. שדיאור, שופטת













בשא בית דין אזורי לעבודה 15862/04 הרב גרוסמן שלמה זלמן נ' מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח' (פורסם ב-ֽ 04/07/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן