הרב גרוסמן שלמה זלמן - מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ''מ יו''ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח'




הרב גרוסמן שלמה זלמן - מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ''מ יו''ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח'

בקשות שונות אזרחי 15862/04     06/06/2004 (בשא)



תיקים נוספים על הרב גרוסמן שלמה זלמן
תיקים נוספים על מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א
תיקים נוספים על אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית
תיקים נוספים על מועצה אזורית בקעת הירדן




בשא 15862/04 הרב גרוסמן שלמה זלמן נ' מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט



בית דין א.לעבודה י-ם
בשא015862/04


בפני
:
כבוד השופטת שדיאור שרה
נציג ציבור: מר והב


07/06/2004





בעניין
:
הרב גרוסמן שלמה זלמן


ע"י ב"כ עו"ד


גרוסמן שמואל

מבקש

נ
ג
ד


1 . מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א
2 . אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית

3 . מועצה אזורית בקעת הירדן
4. פרקליטות מחוז ירושלים



ע"י ב"כ עו"ד


ננר יהושוע
דפנה דקל

משיבים



החלטה


1.
בפני
בית הדין בקשה לצו מניעה בדבר תשלומי פנסיה של המבקש אשר המשיבה שללה
מהמבקש ומעכבת את תשלומם.
מדובר בתשלום פנסיה המשולם למבקש מאז 1992, בגין העסקתו אצל המשיבה מס' 1 משנת 1976 ועד שנת 1992, ואשר עתה חדלה המשיבה מתשלום חלק ממנו.

2.
עוד בטרם ניהול הדיון עצמו שנקבע בדחיפות העלו המשיבים ו ו-2 טענה בדבר צירוף המדינה לתיק.

3.
כתוצאה נדחה הדיון והמדינה נתנה תגובתה לפיה איננה צד בתיק ואינה חפצה להצטרף, אם כי התיחסה לנושאים עניינית.

4.
בתאריך 3.6.04 התקיים הדיון ובו העלה ב"כ המשיבים 1 ו-2 טענות מקדמיות נוספות שלא עלו בכתבי טענותיו, ולא מצא לנכון להביאם בפני
בית הדין טרם הדיון, חרף הזמן שעמד לרשותו. הטענות היו העדר סמכות עניינית והעדר סמכות מקומית כפי שיפורטו להלן.

5.
בענין העדר סמכות ענינית טען ב"כ המשיבים 1 ו-2 כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות מאחר ומדובר ב"נבחר ציבור".
לטענת ב"כ משיבים 1 ו-2
המשרות בהן כיהן המבקש הן משרות של נבחר ציבור. לטענתו אמנם לתפקיד רב מעולם לא נבחר אך קיים לגבי המבקש חיקוק
ספציפי המזכיר את שמו.
בית הדין הופנה לצו בדבר שיפוט בתי דין רבניים (יהודה ושומרון) (מס' 981) התשמ"ד-1982, ולצו בדבר שירותי דת (יהודה ושומרון) (מס' 807) התש"מ-1979, תקנות בדבר רבנים מקומיים.

לטענת ב"כ המשיבים 1 ו-2 האמור בסעיף 17 לצו: "אדם שמונה כרב מקומי ברשות מקומית לפני תחילת תקנות אלה וששמו מופיע בתוספת לתקנות אלה, יראוהו כאילו נבחר לפי תקנות אלו". מצביע על כך שיש לראותו כרב נבחר אף אם בפועל לא נבחר.

באשר לתפקידו כראש
מועצה דתית, אף לכך נקבעה בחירתו בצו.
לפיכך לטענת ב"כ המשיבים 1 ו-2 אין לביה"ד זה סמכות.

6.
ב"כ המדינה טענה אף היא כי לבי"ד זה אין סמכות ענינית, ולשאלת בית הדין אבחנה מקרהו מדנג"צ (4601/95) בענין יוסף חי סרוסי בטענה כי שם נקבעה הקביעה בענין חוק ספציפי, חוק הביטוח הלאומי ובשל תכלית החוק הספציפית שם.

7.
הטענה השניה של ב"כ המשיבה 1 ו-2 היתה כי לביה"ד לעבודה בכלל, בכל הארץ אין סמכות לדון בכל מה שמתרחש מעבר לקו הירוק. וכי סמכות זו נתונה לבתי המשפט הממוקמים שם. לענין זה לא נקטה המדינה עמדה.

הכרעת דין
:

8.
יפה היה עושה
ב"כ משיבה ו ו-2 אם היה מאפשר את הדיון לגופו לכתחילה, ולא מטריח את המבקש הן לענין צירוף המדינה והן לענין הטענות בדבר הסמכות המקומית והענינית ולחילופין עושה זאת בזמן שעמד לרשותו טרם הדיון, ואולם לענין הסמכות רשאי הוא להעלות טענה זו בכל עת. (י. לובוצקי/סדר דין במשפט העבודה פרק 4 עמ' 11 והע'ש 34 שם).
9.
בפס"ד של כב' השופט א. אברהמי בענין בש"א 2061/00 גד שרלין נ' מוחמד יוסף
(עבודה אזורי כרך יב' 737) מפרט כב' השופט את הבסיס לשאלת הסמכות ב-3 היבטים שלובים: הסמכות הבינלאומית, הסמכות המקומית ו"הפורום הנאות".
מעבר לאמור שם היפה מאד גם לענייננו, במקרה שלפנינו מדובר במשיבים שהם גופים שלטוניים מובהקים כמו מועצה דתית ומועצה אזורית, זרועם הארוכה של רשויות השלטון המרכזיות.

בשאלת הסמכות המקומית עוסקת תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות").
בתקנה נקבע כי אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור השיפוט של בית הדין לעבודה, הסמכות המקומית תקבע לפי מקום מגורי העובד מרכז מפעלו של המעביד בישראל...המקום בו נמצא משרדו הרשום של המעביד או כל מקום אחר בו מנהל המעביד את עסקיו.
מאחר ותקנה זו עוסקת רק בבחירת הסמכות בין בתי הדין השונים ואף שניתן לומר שמרכז הפעילות של מועצה דתית ומועצה איזורית יכול להחשב גם בירושלים במשרדים השולטים על פעילות זו, מכל מקום נבדוק את הנדבך הנוסף נפנה לתקנה 5 לפיה כל עוד לא יוחד מקום שיפוט אחר לפי תקנות או לפי כל דין אחר ניתן להגיש את התובענה לכל בית דין אזורי.

10.
לטענת ב"כ משיבים 1 ו-2 בית משפט שנקבעה לו סמכות ייחודית בשטחים הוא המוסמך, ואולם סמכות ייחודית כזו לא הוכחה בפני
נו.
ואולם עפ"י י. לובוצקי סדר דין במשפט העבודה פרק 3 עמ' 11: "בהעדר הוראה מפורשת לקביעת סמכות מקומית הבחירה
במקום השיפוט במקרים כאלו נתונה ככל הנראה בידי התובע (תקנה 3(א)(11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב –1991)".
לא נראה לבית הדין כי זהו המקרה בו מרכז
חייו או מרכז מפעלו של המעביד מצוי מחוץ לגבולות המדינה שהרי בגופים שלטוניים של המדינה עסקינן. לפיכך טענה זו רחוקה היא ונראה כי יש לאמץ את דברי י. לובוצקי
שם פרק ד' עמ' 14:
"כשיש קושי בקביעת סמכות השיפוט המקומית..ניתן להיעזר בהוראת תקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991 ולהגיש את התובענה לפי בחירת התובע".

11.
כאמור לא הוכח בפני
נו כי קיים דין אחר הקובע סמכות מקומית אחרת.
למעלה מהצורך נאמר כי בצו שיפוט בתי דין רבניים (יהודה ושומרון) (מס' 981) התשמ"ב-1982 בסע' 1 "הרשות המוסמכת" מוגדרת "מי שמכהן כמנהל בתי הדין הרבניים בישראל ושראש המנהל האזרחי מינה אותו להיות רשות מוסמכת", ובסעיף 6 סמכות השיפוט שם כנהוג בבתי הדין בישראל.
אין בכך לומר שיש סמכות שיפוט שונה כתוצאה מהצו. ההיפך הצו עצמו מפנה לסמכויות, לדיני הראיות ולסדרי הדין כמצוי בישראל.
עוד בסעיף 9 נאמר, שבתי המשפט המקומיים לא יהיו מוסמכים לדון בענייני מעמד אישית שמא נלמד מהיקש שבעניינים שבסמכות עניינית ספציפית של בית הדין, ובהעדר הוראה ספיציפית אחרת, תחול שם סמכות ביה"ד בישראל.

12.
ועתה לשאלת "הפורום הנאות" כדרישת בית הדין הארצי לעבודה בפסיקותיו והאמור בפס"ד בענין שרלין מפי
כב' השופט אברהמי.
האם בית הדין לעבודה בירושלים מהווה את הפורום הנאות לדיון בבש"א זו או שמא קיים פורום נאות יותר בהתחשב בנסיבות.
נבדוק את מבחן מירב הזיקות הרלוונטיות.
מבחינת נוחות הצדדים, מקום מגורי העדים, האפשרות לאכוף את פסק הדין האפשרות והנוחות להגשת ההליכים בפורום אחר (בתימ"ש מחוץ לקו הירוק) ובעיקר – שהתביעה תידון בפני
בית דין שמכיר את הדין.
נראה שבכל השיקולים הללו ברור כי אף אם בית משפט אחר היה קונה סמכות לדון בתובענה מכל מקום לבית דין זה היתה עדיפות במענה לכל שאלה הנוגעת לאחת הזיקות דלעיל .

13.

הצו
המקנה סמכות מקומית לבית משפט לענינים מקומיים, אף בו לא יהיה לסייע למשיבות 1 ו-2.
מאחר והמועצה המקומית בהודעתה מיום 13.5.04 טענה כי היא משיבה פורמלית גרידא באשר לא מתבקש כלפיה כל סעד אופרטיבי וכי "אין חולק כי המעבידה של המבקש היתה המשיבה מס' 1 ולא המשיבה מס' 3" וכן כי אינה מתכוונת לנקוט עמדה בהליכים המשפטיים הרי שהצו לניהול מועצות מקומיות
לא רלוונטי בעניננו.

14.
למועצה הדתית זיקה ישירה ולא פורמלית בלבד
לישראל ולפיכך
אין דין חליפי הגובר על התקנות.


שהרי במה עסקינן?

חוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) תשל"א-1971 קובע בסע' 1 כי שר הדתות

רשאי להקים מועצה דתית בכל רשות מקומית שאין בה מועצה.

עוד בסעיף 6א' נקבע כי המועצה הדתית תפעל לפי פסיקת הרבנות המקומית והרבנות

הראשית לישראל
.

הפעולות כפופות לדרישת השר לפי סעיף 7ד' לחוק. כך גם לענין התקציב, כך למינוי

וכך לפיזור(עמ' 10 ב).

עוד נאמר כי חל שיפוט משמעתי על רבני העיר 12(א).

סעיף 13 עוסק מפורשות בהחלת הדינים של שירות המדינה על עובדי המועצות.


סע' 14 לחוק מסדיר את גמלאותיהם
של ראש המועצה וסגניו.

רואים אנו כי חוק זה מדבר על רשות שלטונית היונקת מהשלטון המרכזי, כך גם רואים

אנו כי באין תנאי העבודה, חל חוק שירות המדינה (מינויים) וכללי עובדי המדינה וכן
חוק הגמלאות לרבות רציפות זכויות לפי סעיף 14.

משכך הדבר, לכתחילה לפי חוק שירותי הדת לא היה מקום לטעון כנגד סמכות מקומית בשל "הפורום הנאות" ולאור קיומן של
מירב הזיקות.

ועוד לענין הסמכות המקומית נפנה לפס"ד של כב' השופט ש. צור בע"ע 300050/98
בענין המועצה המקומית פ. זאב נ' מחמוד מוחמד אלי (תק אר 2003 01) 1489.



שם: "
עיקר הדיון נסב על השאלה אם קיימים כללים משפטיים המצדיקים החלה של המשפט הישראלי כולו או חלקו על עובדים מקומיים המעוסקים על ידי מעסיקים ישראליים".

קל וחומר בעובדים ישראלים.



ואף שם בית הדין קובע:

"בנסיבות אלה לא יכול להיות ספק שהפורום הטבעי לדון בתובענות שהוגשו הוא בית הדין לעבודה המוסמך בישראל ושהגשת התובענות לבתי הדין בישראל על ידי העובדים המקומיים אינה גורמת כל עוול לנתבעים (הישראלים) ואמנם נגועה בשימוש לרעה בהליכי בית משפט".

לדעתנו מקל וחומר לעניננו ובהסתמך על כב' השופט א. ברק /פרשנות במשפט כרך פרשנות חקיקה עמ' 578 ושם בהפניות לדיון מב2/13 (ירדן פדע יג' 368) וכן בג"צ 663/78 ובעקר מנהלת ק. ארבע נ'. ביה"ד הארצי לעבודה פדי לג' (2)398 שם נתבררה שאלת מעמד תושב
ישראל
כשהועסק ע"י מועצת
קרית ארבע, גוף ציבורי שהוקם באיזור מכח צו מפקדת האזור ובית הדין אומר כי "מדובר במעסיק ישראלי ציבורי, זרוע שלטונית
ישראלית המעסיקה עובדים ישראלים. זרוע
זו אינה שונה במהותה מכל זרוע שלטונית ישראלית הפועלת בתחומי המדינה פנימה וכפופה לכללי המשפט המינהלי הישראלי לפיכך נפסק כי יחול הדין הישראלי".
לסיכום האמור, בית הדין האזורי בירושלים הנו בעל הסמכות המקומית.

15.
בשאלת הסמכות העניינית.
המבקש קבל פנסיה במשך 12 שנה אשר באופן פתאומי "קוצצה". לפיכך בפנסיונר עסקינן.
אין מחלוקת כי המבקש החל עבודתו שלא כנבחר בשנת 1976, הדבר הובהר בדיון עצמו (פרו' עמ' 11 ש' 21-24, עמ' 12 ש' 1-4 ש' 19-21) וכעולה מסעיף 5 לתגובת המשיבים 1-2 מיום 13.5.04:
"ככל הידוע למשיב מס' 2 הרב גרוסמן מונה (ולא נבחר) כרב בקעת הירדן בשנת 1976 ובהמשך הדברים כיהן אף כיו"ר המועצה הדתית בקעת הירדן".
לאור זאת, נכון וראוי היה לראותו כמי שדלתות בית הדין פתוחות בפני
ו משום שהחל כעובד, ממש כפי שדלתות בית הדין היו פתוחות בפני
נבחר אחר אריק ניסן (ע"ע 300167/98, 30018/98 אריק ניסן נ' הסתדרות העובדים הכללית תק-אר 2002 01) 124.
אין לקבל את הטענה כי סעיף 17 לצו (ראה סע' 5 לעיל) פוגם בכך, משהוכרז כנבחר שכן שם הוסדר מעמדו העתידי.

16.
בע"ע 423/03 מרדכי רפפורט נ' המועצה הדתית ת"א יפו ומלונות אפריקה ישראל תק-אר 2003 (4) 373 קובע בית הדין לענין סמכות:
"סמכות בית הדין לדון בסכסוך

אין בידינו לקבל את דעתו של בית הדין האזורי. סמכות בית הדין נקבעת לפי מספר קריטריונים. האחד הוא על פי הסעד המבוקש. מבחן שזה שלט בכיפה שנים הרבה גישה זו אמרה שאם הסעד הוא בסמכותה של ערכאה מסויימת הרי שלאותה ערכאה יש סמכות עניינית. ד"ר יואל זוסמן מציין באשר לסמכות בית המשפט הגבוה לצדק כי:
נמצאנו למדים, כי לא מהות העניין לבדה קובעת א סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק. אלא גם סוג התרופה המבוקשת...ובאמת מוסמך בית משפט גבוה לצדק לדון גם בעניין אזרחי מובהק...(
ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, ירושלים, 1995, עמ' 30, סעיף 26).

בענייננו עותר המערער לסעד של ביטול הפיטורין. ברי שסעד זה הוא בסמכותו של בית הדין לעבודה. אלא שלא די בכך. בעיני חשוב יותר המבחן השני, הוא מבחן העילה. ברי שאין מקום שערכאה תדון בעניין מסויים, כאשר אמנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה, במטריה שלא היא דנה בה. זהו המבחן העיקרי הקובע האם לערכאה מסויימת יש סמכות עניינית. היה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה יש לבחון כמובן אם התרופה המבוקשת אף היא נתונה לסמכותה. עילת תביעה אינה זהה לכל מטרה. עמד על כך השופט
cardozo


a cause of action may mean one thing for one purpose and something different for another (u.s.v memphos cotton oil co. 228 u.s. 62,68)



והשופט שלמה אשר ציין:
"עילת תובענה" היא מונח מסגרת, שתוכנו משתנה על פי המטרה שלשמה נזקקים להגדרתם (ע"א 767/77 גבי בן חיים נגד יוסף כהן, פ"ד לד(1) 564, 573)."
(דגש שלי ש.ש.).

אף בענין שבפני
נו מהות העילה היא הפסקת תשלום פנסיה אשר שולמה למבקש 12 שנה ברציפות.

משכך הדבר, עילתו בנושאים המצויים בסמכותו הענינית של בית הדין לעבודה ושעניינם נוגע
להעסקה ולפנסיה.
אין אנו רואים בנושאים אלו נושאים מובהקים הנוגעים ל"נבחר" באופן השולל מבית הדין סמכותו.
על פי עילת הסעד המבוקש
נראה לנו כי
נושא זה מצוי תחת כנפיו של בית הדין.

ניתן להחיל בענין זה את הפסיקה שנקבעה בענין "הפורום הנכון".
דבע מו/97-3 בן יצחק סיסקטקס פג"ע יח' עמ' 12 וכן ע"א 300/84 אבו עטיה ואח'
נ' ערבטוסי פ"ד לט(1) 365 ע"א 489/85 סאלחאת נ' עירית שכם ומ"י פ"ד מב' (1) עמ' 497).
נכון הוא כי בית הדין רשאי למחוק את התביעה אם הוא מגיע למסקנה כי בתי המשפט ביו"ש מתאימים יותר לניהולה אך אנו מאבחנים את נסיבות המקרה שבפני
נו ממקרים אלו ומהמקרה שבדב"ע שן/50-3 אחמד אלנא גיתה נ' איסמעיל עבד אל רחמן טוייל
- תק אר 90(1) 21.
כך למשל בדבע נו/51-3 נאדיה סאב נ. המנכ"ל האזרחי לאיזור יהודה תקאר 96(4) 210
אומר בית הדין שם:

"5. בפני
נו אין עוד חולק על כך שלבית הדין סמכות ענינית ובינלאומית לדון בתובענה"
שם עלתה השאלה האם הועדה שהוקמה הנה פורום "טבעי יותר" מבית הדין ועיון בסעיף 8 שם המפרט את האסמכתאות לדוקטורינת הפורום הלא נאות וכן הפורום הטבעי, מצביעים כי בנסיבות שבפני
נו, בית דין זה הנו הפורום המתאים, שכן לא מדובר בעת הפיטורים או הפסקת ההעסקה אלא 12 שנה לאחר תשלום
רצוף של הפנסיה.



16.
חרף טיעוניה המלומדים של ב"כ המדינה לא נוכל לקבל אבחנתה לענין התכלית בדנג"צ יוסף חי סרוסי וכן באמור בעא"ח 6/03

י.י. נ' בוקה ולריו
תקאר 2004 (1) 64.



"סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה מעוגנת בהוראתו של סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק). אכן, ככלל מוגבלת סמכותו של בית הדין האזורי לתובענות ש"התמלא בהן המבחן הכפול של זהות הצדדים – עובד ומעביד או חליפיהם ושל מהות העילה – יחסי עובד ומעביד".

אולם, כפי שחזר ופסק בית דין זה, אין המדובר "ברשימה מצומצמת בלבד" עליה מנויים הצדדים שבסעיף 24(א) לחוק. בפסק הדין בפרשת אוריאלי בה פסקנו כי במקרים המתאימים יפתח בית הדין לעבודה דלתותיו גם בפני
העותר הציבורי, עמדנו על כך שהמבחן לקיום הסמכות, הוא בעיקרו מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה. ברוח זו, חזר בית דין זה ופסק לאחרונה בפרשת ההסתדרות העובדים הכללית החדשה ובפרשת רשות הנמלים נפסקו סמכותו של בית הדין הארצי לעבודה "לדון בפעולות הרשות [רשות הנמלים –נ.א.] בכשירותה כמעסיקה כוללת בחובה את הסמכות לדון וליתן סעד הנוגע לפעולות הרשות בהן משמשות בערבוב כשירותה כרגולטור וכשירותה כמעסיקה". בה במידה הכיר בית דין זה בפסיקתו "בסמכותו לדון בתוקפה של פעולה שלטונית, שעושה רשות שלטונית ושעילתה יחסי עובד – מעביד" בשירות הציבורי ובסקטור הפרטי, כאחד . בדרך זו הלך בית דין זה גם בפסק הדין בפרשת רפפורט שניתן לאחרונה מפי סגנית הנשיא אלישבע ברק – אוסוסקין, בו נבחנו אמות המידה לסמכות בית הדין ובהן, מבחן הסעד המבוקש וביתר שאת – מבחן העילה. לענין האחרון זה נאמר באותה פרשה כך:

ברי שאין מקום שערכאה תדון בעניין מסוים,
כאשר אמנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה במטריה שלא היא דנה בה. זהו המבחן העיקרי הקובע האם לערכאה מסויימת יש סמכות עניינית. היה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה יש לבחון כמובן אם התרופה המבוקשת אף היא נתונה לסמכותה".



דברים אלה שם יפים ונכוחים גם לעניננו.




18.
המדינה צורפה לתיק בשל השאלה העקרונית של הסמכות הענינית.
בע"ע 200026/98 מ.י. משרד הדתות נ' הרב חנניה שפירא תק אר 2003 (3) 364 אין המדינה המעבידה שם על פי עמדת בית הדין שם.
כך גם עמדה המדינה פה על רצונה שלא להיות צד בתיק וכפי שנרשם בהחלטה בדיון מיום 3.6.04, מאחר ולדעתה איננה מעביד.
בע"ע 1120/02 יוסף ועקנין נ' המועצה הדתית אופקים
תק אר 2009(4) 379:

"זכויות מתוקף יחסי עבודה הפרשנות התכליתית
הלכה פסוקה היא, וביטוי נרחב ומעמיק ניתן לה בפסק הדין בדנג"ץ סרוסי בפסיקה קודמת ומאוחרת לו ובכתבי מלומדים לפיה, מקרים נדירים – במיוחד כשהמדובר בתבניות העסקה מיוחדות שאינן עונות על המבחנים המקובלים לקיומם של יחסי עובד-מעביד – בהם ניתן יהיה לקבוע שנוצרו יחסי עבודה, למרות שלא נקשר חוזה עבודה בין הצדדים. הלכה זו חלה גם, כשהדברים אמורים במועסק מכוח ה"דין" או במועסק מכוח בחירה. במקרים כגון אלה, היעדרו של חוזה בין הצדדים, כשלעצמו, אין די בו כדי לשלול מדעיקרא קיומם של יחסי עובד –מעביד, וכין הכרח להעמיד את קיומו של חוזה העבודה כתנאי חיוני בלתו אין לקביעת מעמדו של המועסק כ"עובד" והזכויות הנובעות ממעמדו זה.
ביסוד גישה זו, עומדת הפרשנות התכליתית אר ביטוי מובהק לה ניתן בפסק הדין בדנג"ץ סרוסי, בנסיבותיה של אותה פרשה, נפסק כי נבחר ציבור – חבר מועצה מקומית – הממלא תפקידו מכוח חוק, זכאי לזכויות המוקנות לעובד בענף ביטוח אבטלה שבחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב] תשכ"ח-1968.
על הפרשנות התכליתית ככלי להענקת זכויות מתחום המשפט המגן למי שאינו עונה על המבחנים להגדרת "עובד", עמד בהרחבה חברי הנשיא אדלר, בחוות דעתו, בפסק הדין בפרשת צדקא ובמאמרו "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית". דעתו בנדון זה, מקובלת עלי, והוספתי על כך בחוות דעתי בפרשת צדקא בה
עמדתי על פריצת האוניברסליות בשיטתנו. לפיה, אין מדובר עוד באחידות פרשנותו של המונח "עובד" אלא בקביעת הסטטוס של "עובד" על פי "הקשר הדברים בנסיבותיו הספציפיות של המקרה, אל מול מטרות החוק אותו מבקשים ליישם ותכליתן. זאת על רקע ההלכה, לפיה בפרשנותו של דבר החקיקה בו אנו עוסקים תעמוד לנגד עינינו, בין היתר, תכליתו של החוק והמטרה החברתית אותה בא המשפט להגשים ועוד כמה ניתן להחיל את הזכויות הנתבעות גם על מי שאינו "עובד".

הנה כי הן, כאשר נתבעות זכויות מתחום המשפט הסוציאלי או זכויות מתחום משפט העבודה המגן, על ידי המועסק מכוח
ה"דין"
או על ידי המועסק מכוח בחירה, או כשאין מתקיימים במועסק המבחנים לקביעת מעמדו של העובד, או משלא נקשר חוזה עבודה ולא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים – תיבחן הזכות הנתבעת על דרך הפרשנות התכליתית ויישומה של אותה זכות תיעשה במקרה הספציפי, בהתחשב, בין היתר, בנסיבות הענין ובמסכת הוראות הדין החל על אותו מקרה.
זכויות הנבחר כ"עובד" לפי חוק פיצויי פיטורים.
בבואנו לבחון את זכויות הנבחר
ככל שהן נובעות מחוק פיצויי פיטורים, נשים לנגד עינינו את תכליותיו של חוק זה, עליהן עמד חברי הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין צדקא. כפי שנאמר שם, נועדו פיצויי הפיטורים, בין היתר, להיות תחליף לפנסיה, או לבוא כהכנסה חלופית עד למציאת מקום עבודה אחר.
תכליות אלה ישימות – בהתאמה הנדרשת – אף בענייננו, בו דנים אנו בזכויותיו של נבחר הממלא במהלך כהונתו ובמסגרתה תפקיד שתמורתו משולם לו שכר כדין (להלן גם: הנבחר שהשתכר). משפקעה כהונתו, או משהגיעה לסיומה, כמוהו כ"עובד" – אף הנבחר זקוק להכנסה לאחר פרישתו, או להכנסה חלופית עד שיימצא לו מקום עבודה אחר".
(דגש שלי ש.ש.).

אף בענינו של המבקש תבחנה נסיבותיו הספציפיות ובקשתו לזכויותיו הפנסיוניות לאור התכלית של מתן פנסיה ובכפוף לסממנים כפי שנקבעו בבית הדין. המקור לשכר ששולם לנבחר במהלך כהונתו, הסדר החוק, וכן ההסדר בפקיעת כהונתו ופרישתו האם הוסדרו, והאם לא מן הנמנע שאותו נבחר יחשב עובד שהפך פנסיונר לצורך זכויותיו הפנסיוניות.

במקרה שלפנינו שלא כמו במקרה של יוסף ועקנין לא פעל המבקש בניגוד ענינים
שמכח
פעולתו זו זה נשללו מועקנין
זכויותיו. שם גם הומרה זכותו לגמלה, והאירועים נשוא התיק ארעו סמוך לפרישתו. כך שביה"ד הפנה להסדרים הקבועים בחוק.
אין הדברים כך בענינו
של המבקש אשר גמלתו שולמה לו בפועל כבר 12 שנה ולפיכך אינו נכלל בסעיף 14 לחוק שירותי הדת לענין קיפוח לגבי עצם ההחלטה בדבר הזכות לגמלה, אלא בענין המשך מלוא תשלומה ועילות אלו שונות כך גם הסעדים ואין הדבר דומה, כי המבקש בא בשערי בית הדין לא ב"זמן אמת" של ההחלטה אלא כפנסיונר לאחר שנים רבות.

בית הדין בפס"ד בענין ועקנין מציין מפורשות כי ישנם מצבים לפיו חרף היותו
נבחר היה בית הדין בודק זכאותו, בשל העילות והסעדים כאמור סבור בית הדין כי הענין בסמכותו.
וכל שאמרנו לעיל הנו למעלה מן הצורך, שכן מאחר וסעד זמני נועד כל כולו למנוע נזק בלתי הפיך הרי ש"ראוי לדבוק בגישה הרואה בסמכות ליתן סעד זמני או ארעי "סמכות טבועה" החלה גם במקרה של ספק בסמכותו המהותית של בית הדין,
עד אשר יועבר ההליך לערכאה המוסמכת לדון בו". (י. לובוצקי (סדרי הדין במשפט העבודה פרק 18 עמ' 4, ובע'ש 5 שם).

לאור מכלול האמור לעיל, נראה לבית הדין כי במקרה שבפני
נו לבית הדין הסמכות הענינית והסמכות
המקומית לדון בבקשה.


טענותיו המקדמיות של
ב"כ המשיב 1 ו-2
והמדינה
לענין הסמכות הענינית נדחות וטענת משיבות 1 ו-2
גם לענין הסמכות המקומית נדחית, וגם הסמכות הטבועה.

המשיבה 1 תשלם
למבקש הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בלא קשר לתוצאות ההליך הזמני או העיקרי.


ניתנה היום י"ז בסיון, תשס"ד (6 ביוני 2004) בהעדר הצדדים

_______________
________________
נציג ציבור, מר והב
ש. שדיאור, שופטת








בשא בית דין אזורי לעבודה 15862/04 הרב גרוסמן שלמה זלמן נ' מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א, אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית, מועצה אזורית בקעת הירדן ואח' (פורסם ב-ֽ 06/06/2004)











תיקים נוספים על הרב גרוסמן שלמה זלמן
תיקים נוספים על מועצה דתית בקעת הירדן מגילות תמר מעלה א
תיקים נוספים על אברהם קופולוביץ מ"מ יו"ר המועצה הדתית
תיקים נוספים על מועצה אזורית בקעת הירדן




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט