רפאל רחמים - החברה לקידום ערבות הירדן בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
רפאל רחמים החברה לקידום ערבות הירדן בע"מ




רפאל רחמים - החברה לקידום ערבות הירדן בע''מ

תיק בית דין לעבודה 1752/03     20/11/2003 (עב)



תיקים נוספים על רפאל רחמים
תיקים נוספים על החברה לקידום ערבות הירדן בע"מ




עב 1752/03 רפאל רחמים נ' החברה לקידום ערבות הירדן בע"מ




1
בתי המשפט
עב 001752/03
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
20/11/03
תאריך:
כב' השופטת אורנית אגסי

נציג ציבור מר ברזילי
נציג ציבור מר בן ישעיה
בפני
:

רפאל רחמים

בעניין:
תובע
ברק-דנציגר חיה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
החברה לקידום ערבות הירדן בע"מ
נתבעת
רוגל גלעד

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. בפני
נו תביעת התובע למתן

פסק דין
הצהרתי, לפיו פיטורי התובע נעשו שלא כדין והינם בטלים ולפיכך על הנתבעת להשיב את התובע לעבודתו וכן תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שאינו ממוני.
בטרם הגשת התובענה שבפני
נו הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני כנגד פיטוריו. הבקשה נקבעה לדיון ליום 19.5.03 .

2. בעת הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הדיון בבקשה יאוחד עם הדיון בתביעה העיקרית, באופן שבית הדין יכריע בשאלה העיקרית באשר לפיטוריי התובע. הוסכם על הצדדים כי תצהיר הבקשה ותצהיר שצורף לתגובת הנתבעת יהוו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וכן הצדדים יהיו רשאים להגיש תצהירים משלימים בין של התובע או עדים אחרים.
הסכמתם של הצדדים קיבלה תוקף של החלטה , ניתנו מועדים להגשת תצהירים וכן נקבע מועד להוכחות ליום 24.6.03.

3. הצדדים הגישו תצהירים מטעמם שלהם ושל עדיהם ובדיון ההוכחות שנערך במועד האמור לא הסתייע בידי הצדדים לסיים את חקירת העדים ועל כן נקבע דיון הוכחות נוסף ליום 20.7.03 ובדיון זה נשמע יתר העדים.

4. לאחר שמיעת העדויות, ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב, וכך עשו.
מאז הגשת סיכומי הנתבעת חלפו כחודש ומחצה שבהם המתינו הצדדים למתן

פסק דין
. העיכוב במתן פסק הדין נגרם בעטיו של אב בית הדין וכן עיצומי העובדים ועל כך שלוחה לצדדים התנצלותנו.

ואלה הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות ועדויות הצדדים, אשר עליהן יתבסס פסק הדין

5. בטרם פירוט העובדות שאותן אנו קובעים, נעיר כי הראיות שבפני
נו מספיקות לקביעת תלי תילים של עובדות בקשר לתפקודה של הנתבעת ולתפקוד התובע אצל הנתבעת. אנו סבורים כי אין צורך בחלק מהעובדות העולות מהראיות ולהלן נקבע רק את העובדות הנחוצות לשם מתן פסק הדין ולשם הבנת מניעי הפיטורים, נסיבותיהם והטעמים שבהחלטתנו.

6. התובע הינו תושב המושב "מכורה" בבקעת הירדן מאז שנת 1990, והועסק אצל הנתבעת בתפקידים שונים כפי שיפורט להלן, החל מיום 1.6.1993 ועד ליום 27.3.2003.
הנתבעת הינה "החברה לקידום ערבות הירדן בע"מ
" (להלן: "החברה"), העוסקת בשיווק וייצוא תוצרת חקלאית של מגדלי בקעת הירדן.
החברה עוסקת, בין השאר, במתן שירותים לציבור חקלאי-האזור כאשר במהלך עבודתה דואגת הנתבעת לאסוף את התוצרת החקלאית מהמגדלים, למיין, לארוז ולהעביר את הסחורה לשוק המקומי או לייצוא.
תיאור עיסוק החברה, כרשום אצל רשם החברות, הוא "קידום ופיתוח האזורים שבתחום המועצה האזורית".

7. מר דוד לוי, מכהן כראש המועצה האזורית בקעת הירדן (להלן: "המועצה") ובנוסף מכהן כיו"ר דירקטוריון החברה. מניה אחת של החברה היא בבעלותו של מר דוד לוי.
בהתאם לרישום אצל רשם החברות, למעט המניה הרשומה על-שם מר דוד לוי, מניות החברה רשומות על-שם המועצה.
מאז שנת 1997, 43.11% ממניות החברה שייכות למועצה, ואילו 56.89% ממניות החברה מוחזקות בנאמנות, ושייכות ל- 17 אגודות שיתופיות של יישובי ערבות הירדן.
בימים אלה מתבצע מהלך של העברת 56.89% מהמניות לאגודות השיתופיות של יישובי ערבות הירדן.

8. משרדי החברה ממוקמים בסמוך למשרדי המועצה. חשבת השכר של המועצה, הגב' שלי ליכטנשטיין, מטפלת במערכת השכר בחברה ונותנת שירותיה לחברה תמורת תשלום.
הגב' אביטל לנקרי היא עובדת המועצה ואחראית על רישום וריכוז שעות הנוכחות בחברה. גזברות המועצה נתנה לעובדי החברה אפשרות להורות על ניכוי תשלום ארנונה ואגרת ביוב מהשכר המשתלם להם כעובדי החברה ואף "מזכיר המועצה" פנתה לעובדי החברה בנוגע לאישורים על ימי מחלה להם זכאים עובדי החברה.

9. התובע התקבל לעבודתו אצל הנתבעת על-ידי מר רמי הברמן, מנהל בית האריזה בנתבעת אז והיום, אשר היה הממונה הישיר על התובע.

ב-1.6.93 החל התובע לעבוד בנתבעת, הועסק תחילה בתפקיד מלגזן, בהמשך עבודתו נוספו לתובע מטלות נוספות, ומאוחר יותר הפך, באופן לא רשמי, לעוזרו של מר הברמן. עם קבלתו לעבודה לא נחתם חוזה עבודה בין התובע לנתבעת.

10. ביום 20.3.1997 נחתם בין הצדדים חוזה עבודה (להלן: "חוזה העבודה") ובו הוגדר תפקידו של התובע כראש צוות תפעול בבית האריזה.

סעיף 6 לחוזה העבודה קובע כדלקמן:
"תוקף החוזה והודעה מוקדמת
א. תקופת העבודה של העובד עפ"י הסכם זה תחל ביום 1.6.93 ותסתיים ביום ________ ובסה"כ _______ חודשים/שנים להלן "התקופה" ותחודש לתקופה מקבילה נוספת באופן שגרתי אלא אם כן הודיע אחד הצדדים חדוש לפני סיום התקופה - אחרת, ו/או חלים בהסכם זה הוראות אחרות.
ב. לא יפוטר העובד אלא עפ"י החלטת מנכ"ל החברה ובהתייעצות עם הממונים הישירים של העובד (ההדגש במקור-א.א.)
ג. החליט המנכ"ל בדבר פיטורי העובד תינתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים ואז יבוא הסכם זה לידי סיום.
ד. עובד שיפוטר עפ"י הנוהל דלעיל יהיה רשאי לערער בפני
היו"ר ו/או הנהלת החברה. החלטת היו"ר ו/או הנהלת החברה תהיה סופית.
ה. העובד רשאי להפסיק את עבודתו בכל עת על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של חודש מראש כפוף לאמור בחוזה זה.
ו. 1. למרות האמור לעיל, רשאית החברה להפסיק את עבודתו של העובד לאלתר וללא הודעה מוקדמת במקרה של הפרת אמונים חמורה, או אם עבר עבירה פלילית שיש עימה קלון או המטילה דופי מוסרי בעובד.
2. הפסיקה החברה את עבודת העובד בשל נסיבות כאמור לעיל לא יהיה העובד זכאי לקבל כל תשלום על חשבון פיצוי הפיטורין".
סעיף 19 לחוזה העבודה קובע כי:
"כל אחד רשאי להביא חוזה זה לקיצו בכל עת וללא צורך במתן נימוקים
כלשהם ובלבד שהצד המבקש להביא החוזה לקיצו ימסור לצד השני
הודעה מוקדמת של 30 יום או ע"י תשלום תמורת הודעה מוקדמת
כאמור שתהא שווה לשכר של חודש אחד."

11. באוגוסט 2002 מונה מר רוני כהן, אשר עבד בנתבעת כמנהל המו"פ, למנכ"ל הנתבעת, והחליף בכך את מר יונתן דותן, אשר כיהן כמנכ"ל הנתבעת עד יולי 2002.

12. בחודש אוגוסט 2002 אירעה חדירת מחבלים למושב "מכורה" (להלן: "האירוע"), במהלכה נרצחה בת המושב.
מר דוד צפריר המכהן כרכז הביטחון השוטף במושב "מכורה", הוא נציג המושב במליאת המועצה.
בין התובע לבין מר דוד צפריר שררו יחסי שכנות עכורים אשר לוו בחילוקי דעות.

מספר שבועות לאחר האירוע התקיימה ישיבת חברים שהתקיימה במושב, בה נערך דיון בנושא ביטחון, אשר במהלכו התלהטו הרוחות בין התובע ובין מר דוד לוי ומר דוד צפריר, על רקע העברת ביקורת מצד התובע לגבי תפקודו של מר צפריר.

13. עם כניסת מר כהן לתפקידו בחר מר כהן ביועץ ארגוני והזמין עבור הנתבעת סקר היועץ לתפקוד הנתבעת ובעלי התפקידים השונים בה. מסקנות היועץ נמסרו למר כהן בסוף חודש ינואר ולימוד דו"ח היועץ נערך ע"י מר כהן רק עוד כחודשיים שלאחר מכן. יואר כי אין בדו"ח היועץ כל המלצה או מסקנות כלפי מי מהעובדים באופן פרסונאלי אלא רק המלצות אופרטיבית בדבר הכנת נוהלים וקביעת סדרי עבודה בנתבעת.

14. זמן מה לאחר הישיבה נודע לתובע כי נפוצה שמועה בקרב עובדי הנתבעת לפיה עומדים לפטרו.

15. בחודש ינואר 2003, בחר מר כהן מחליף לתובע, מר גל, אשר התקבל לעבודה בנתבעת לתפקידו של התובע עוד בטרם פוטר התובע.

16. ההחלטה לפטר את התובע התקבלה על ידי מנכ"ל הנתבעת, מר רוני כהן, אשר עדכן את מר דוד לוי בדבר כוונתו לפטר את התובע, בנימוק כי לדעתו התובע אינו מתאים תפקודית לעבודתו, ואינו עומד ברמה המצופה, הא ותו לא.

17. בחודש ינואר 2003 פנה התובע למנכ"ל הנתבעת, מר רוני כהן, בעניין השמועה בדבר פיטוריו, וכך נודע לתובע לראשונה, על כוונת מר כהן לפטרו וכי ההחלטה הסופית תיפול לאחר קבלת דו"ח היועץ הארגוני.
באותה השיחה הודיע התובע למר רוני כהן כי זומן לשירות מילואים, וכי אף אם בכוונתה לפטרו, היא מנועה מלעשות זאת.

18. לכשנודע לממונה הישיר על התובע, מר רמי הברמן, כוונת הנתבעת לפטר את התובע ערך בירור עם מנכ"ל הנתבעת בעניין זה והודיע למנכ"ל כי הוא אינו תומך בפיטורים, כי התובע מבצע עבודתו בצורה הטובה ביותר. עולה מכך כי לא נערכה כל התייעצות עם מר הברמן, מנהלו הישיר של התובע באשר לפיטוריו והם היו בניגוד לדעת מר הברמן. מר הברמן אשר היה מנהלו הישיר של התובע העריך ומעריך את עבודתו ומסירותו של התובע לנתבעת.

19. במהלך שירות המילואים עוד בטרם ניתנה לתובע הודעה על כוונה לפטרו אך בעקבות ידיעותיו על הכוונה לפטרו יזם התובע פגישה עם מר דוד לוי, בה ניסה לברר מה סיבת פיטוריו, וטען בפני
מר לוי כי פיטוריו נובעים ממניעים "פוליטיים" וכ"חיסול חשבונות", על רקע הפיגוע החבלני והטחת דברי הביקורת במר צפריר. השיחה בין דוד לוי לתובע ארכה כ-45 דקות.
מר דוד לוי צידד בעמדת המנכ"ל ולא ראה כל פגם בשיקול דעתו של מנכ"ל הנתבעת, ברם למר לוי היו כל נתונים, סיבות או נימוקים כיצד התקבלה החלטת המנכ"ל.
יואר כבר ועכשיו כי פגישת התובע עם מר לוי היתה זמן ניכר בטרם התקבלה החלטת הפיטורים הפורמאלית.

20. עוד בטרם פוטר התובע החל לעבוד בנתבעת מחליפו של התובע מר בל אשר רואיין ע"י מנכ"ל הנתבעת עוד בטרם התנהלה שיחת התובע עם מנכ"ל הנתבעת על האפשרות לפיטוריו בחודש ינואר שנה זו.

21. התובע קיבל ביום 27.3.03 מכתב פיטורים.

לאחר קבלת מכתב פיטורים, פנה התובע למועצת הפועלים בירושלים, ובסוף חודש אפריל פנה התובע לקבלת ייעוץ משפטי.

22. התובע כאמור, הגיש בקשה לסעד זמני ותביעה להחזרתו לעבודה בנתבעת ותביעה לפיצוי כספי בגין נזק לא ממוני.

23. ואלה טענות התובע כפי שנטענו בפני
נו:
א. התובע פוטר ללא עילה ממשית לפיטוריו ובלא שניתנה לו זכות טיעון ממשית, ובהעדר נימוקים רלוונטיים לפיטוריו.
ב. התובע קיבל תשבוחות על עבודתו בנתבעת.
ג. פיטורי התובע מקורם בשיקולים זרים הנוגעים למערכת היחסים שבין התובע לבין מר צפריר, ובעיקר לביקורת אותה מתח התובע על תפקודו של רכז הביטחון.
ד. מר דוד צפריר נחשב למקורב למר דוד לוי.
ה. פורמלית, החברה רשומה אומנם כחברה פרטית-עסקית, אולם ממהותה
ועיסוקה ובשל הקשר ההדוק בין החברה למועצה יש לראות בה גוף דו-מהותי, אם לא גוף ציבורי של ממש.
ו. בהיותה, לכל הפחות, גוף דו-מהותי חלות על הנתבעת אמות המידה אשר נקבעו
בפסיקת בית הדין הן ביחס לביצוע הליך פיטורים, תוך קיום הליך שימוע כן והוגן, והן ביחס למערכת השיקולים האמורים להנחות את החלטת הפיטורים לגופה.
ז. התובע ידע פורמלית על פיטוריו רק לאחר שהתקבלה ההחלטה בדבר פיטוריו.

24. מנגד, אלו טענות הנתבעת כפי שנטענו בפני
נו:
א. פיטורי התובע נעשו בתום לב ומשיקולים מקצועיים-ענייניים בלבד, מהטעם
שמנכ"ל הנתבעת הגיע למסקנה כי אינו שבע רצון מתפקודו של התובע וממידת התאמתו האישית והמקצועית לתפקידו עקב הסיבות הבאות: תפקודו היה לקוי והתקבלו תלונות רבות מחב' אגרסקו; התובע אינו שולט בשפה האנגלית ברמה הנדרשת; התובע אינו בקיא בהפעלת מחשב; יחסי האנוש של התובע לקויים.
ב. אין כל קשר בין אירוע הטרור ובין פיטוריו של התובע.
ג. הליך פיטורי התובע היה כדין ובהתאם להוראות חוזה העבודה.
ד. נוהל הפיטורין הנקוב בחוזה הוא הוגן ונותן ביטוי לזכויות העובד להישמע טרם
פיטוריו.
ה. זכות הטיעון של התובע מומשה על ידו במלואה וטענות התובע נשמעו ללא משוא
פנים; השיחה בחודש ינואר 2003 הייתה שימוע לכל דבר ובה נמסרו לתובע כל הנימוקים לפיטוריו.
ו. החברה איננה גוף "ציבורי" או "דו מהותי", והיא חברה פרטית עסקית לחלוטין,
ואינה עוסקת במתן "שירות לציבור". לעניין זה תקנון החברה אינו רלוונטי, אלא רלוונטית התנהלות הנתבעת בפועל.
ז. מהות תפקידו של התובע הוא תפקיד ניהולי, מדובר בשירות איש ולפיכך אין
לאכוף על הנתבעת את שירותו האישי של התובע. לנתבעת זכות ניהולית וזכות קניינית על מפעלה ואופן ניהולו.

ההכרעה
25. יאמר כאן ועכשיו תמצית דעתנו, כי נפלו פגמים רבים בהליך פיטוריו של התובע ואנו סבורים כי הליך הפיטורים של התובע היה שלא כדין, כי פיטוריו של התובע נעשו ללא כל סיבה עניינית - רלוונטית ומבלי ששיקולי הנתבעת ביחס לפיטורי התובע עומדים בקנה מידה של סבירות ומידתיות.

26. ראשית, נבהיר כי לא יכול להיות חולק (ואנו סבורים כי אין חולק) על כך שהיה על הנתבעת לערוך לתובע הליך תקין של שימוע.
מעבר לעובדה כי דעתנו, כפי שינומק בהמשך קביעתנו, כי הנתבעת היא גוף דו מהותי אשר חלים עליו הנורמות השאובות מהמשפט הציבורי, הנתבעת שחתמה על הסכם עבודה עם התובע, קיבלה על עצמה חובה, להליך שימוע של התובע בפני
יו"ר או הנהלת הנתבעת ומשעשתה כן, היה עליה לקיים חובתה זו בצורה דווקנית ואף מעבר לכך.

הנתבעת גוף פרטי לחלוטין או גוף דו מהותי?
27. הנתבעת הינה חברה הרשומה כחברה פרטית אולם מחזיקי מניותיה נכון להיום הינם המועצה האזורית בשיעור של כ-44% ואילו יתר בעלי המניות, הם שבעה עשר המושבים (עליהן חולשת המועצה האזורית) כאשר לכל אחד מהם % 3-2 מניות בממוצע. בעת פיטורי התובע החזיקה המועצה בכל מניות החברה כאשר בידיה היו 45.5% ממניות החברה ואילו יתר המניות הוחזקו בנאמנות עבור המושבים ע"י המועצה.
חוק החברות התשכ"ט - 1999 קובע בסעיף ההגדרות - סעיף 1 -
""שליטה" - כמשמעה בחוק ניירות ערך.
ואכן חוק ניירות ערך התשכ"ח - 1968 קובע הגדרת המילה "שליטה" -
"היכולת לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת תובעת רק ממילוי
תפקיד של דירקטור או משרה אחרת בתאגיד, וחזקה על אדם שהוא
שולט בתאגיד, אם הוא מחזיק מחצית או יותר .... מסויים של אמצעי
השליטה בתאגיד".

לאור האמור לעיל, בעת פיטורי התובע ובהתאם לחבילת המניות שהחזיקה המועצה בחברה וכן היותה גם מחזיקה בנאמנות ביתר המניות החברה, אזי המועצה היא בעלת השליטה בנתבעת לכל דבר וענין.

יתרה מכך, חוק מבקר המדינה (נוסח משולב) התשי"ח - 1958 קובע בסעיף 9 כדלקמן:
"ואלה הגופים (בחוק זה גוף מבוקר) אשר יעמדו לביקורתו של המבקר:
(4) כל רשות מקומית:
(7) כל חברת בת ממשלתית .... וכן כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחד
שאחד הגופים המנויים בפסקאות (3), (4), (5) ו - (6) משתתפים בהנהלתם".

מכאן שאף לפי חוק זה הנתבעת אף כפופה לביקורתו של מבקר המדינה הרואה בה גוף מעין ציבורי.

28. לא זו אף זו, העידו בפני
נו מנכ"ל הנתבעת מר כהן אשר קבע שתי קביעות בחקירתו הנגדית:
האחת "החברה היתה מפוקחת ע"י הממונה על השכר".
והשניה "התקציבים מתקבלים ממדינת ישראל ומגורמים שונים ... קק"ל ... המדען הראשי של משרד החקלאות".

29. אף מהמסמכים אשר צורפו לבקשה (נספחים ז'-ח' לבקשה) ועדות התובע, אשר לא נסתרו ע"י עדי הנתבעת, המועצה היתה מעורבת בניהול הפיננסי של הנתבעת וראתה בעובדי הנתבעת כחלק בלתי נפרד מהמועצה הן בניהול השכר של העובדים, רישום ימי החופשה/מחלה של העובדים, ותשלום ארנונה באמצעות תלוש השכר כמו לעובדי המועצה.

30. מכל המקובץ עולה כי למועצה היתה שליטה בפעילות הנתבעת הן באופן אחזקת מניות החברה והן במעורבותו בניהול השוטף של הנתבעת וכך לאור תקצובה של הנתבעת מגופים וקופות ציבוריים וכפיפותה לביקורת מבקר המדינה והממונה על השכר, אין כל ספק כי יש לראות בה גוף דו מהותי ובשל כך כפופה הנתבעת לנורמות המשפט המנהלי.

חובת השימוע

31. לאור קביעתנו כי הנתבעת היא גוף דו מהותי, היה על הנתבעת בין יתר החובות המוטלות עליה כגוף דו מהותי בפיטורי עובדים, ליידע את התובע על הנימוקים לפיטוריו וכן ליתן לו את זכות הטיעון והשימוע, וזאת מכוח הלכות ביה"ד.
בתיק ע"ע 1027/01 גוטמן - המכללה האקדמית עמק יזראל, פסקה כב' השופטת ארד כי:
"הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות
היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד ... ודוק זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנות עם זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבורכת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה.

זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו .....
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד להציג בפני
העובד את הטענות המופנות כלפיו, ואת השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד".

מכאן שטרם קבלת החלטה על פיטורי התובע היה על הנתבעת לדאוג לכך שיקויים לתובע שימוע ואף בטרם השימוע שיודע לתובע הטענות המופנות כלפיו ולאפשר לתובע להעלות את טענותיו ולנסות לשכנע את הנתבעת שלא לפטרו.
ברם, כפי שיפורט להלן לצערנו הנתבעת לא נקטה באף לא אחת מהדרישות המוטלות עליה לענין חובת השימוע וחובת תום הלב בפיטורי התובע.

32. ובענין זה ברצוננו להדגיש כאן ועכשיו את העיקרון העומד לנגד ענייננו, כי לכל עובד בין אם הוא עובד בחברה פרטית ולא כל שכן, אם עובד הוא בגוף ציבורי או דו מהותי אשר חלים עליו הכללים של המשפט המנהלי יש להתייחס אליו כאל אדם ועל כך אמרה כב' סגן נשיא ביה"ד הש' ברק כי:
"עובד אינו חפץ שניתן להעבירו ממקום למקום, שניתן יום אחד
להכניסו למקום עבודה ולמחרת להוציאו משם. עובד אינו חפץ, עובד אינו
קניינו של המעביד".
(ראה ע"ע 375/99 החברה הכלכלית - לפיתוח כפר מנדא (1997) בע"מ ומוחמד זידאן נ' עבד אלחמיד גבע).

33. מעדויות התובע וכן מעדות מר כהן, מנכ"ל הנתבעת עולה כי אף עם החליט מר כהן על פיטורי התובע, מעולם לא נמסרו לתובע הנימוקים לפיטוריו מעבר לאמירה סתמית למדי של מנכ"ל הנתבעת לפיה הוא "אינו מתאים במשבצת".
מר כהן טוען בסעיף 3 לתצהיר המשלים:
"אמרתי לו מה אני חושב על תפקודו והתאמתו"
ברם מחקירתו הנגדית של מר כהן ותשובותיו בעמ' 34 לפרוטוקול עולה בפני
נו התמונה כי בפועל מעולם לא נאמר לתובע דבר על תפקידו הלקוי לכאורה, בעיני המנכ"ל, לא לתובע ולא לממונה עליו מר הברמן. כן מעולם התובע לא זומן לפגישה אישית עם מנכ"ל הנתבעת ולא נמסר לו דבר על הליקויים בתפקודו או על כוונה לפטרו והעילות שבגינן הגיע מר כהן למסקנה לפטר את התובע.

לא זו אף זו, מר כהן השיב לשאלת בית הדין בסיום חקירתו בעמ' 44 לפרוטוקול, תשובות אשר מהן ברור באופן חד משמעי כי הנתבעת לא יידעה את התובע על מהות טענותיה כלפי ביחס לתיפקודו בטרם קיבלה ההחלטה לפטרו, לא ניתנה לתובע כל התראה על הכוונה לפטרו בשל ליקויים אלה, לכאורה, ואף בעת שפוטר התובע לא נאמר לו דבר על הסיבות לפיטוריו למעט האמירה "אינו מתאים למשבצת".

על כן לדעתנו, יש בדרך התנהלות הנתבעת ואופן ניהולה, כפי שהשתקפה מעדותו של מר כהן, לראות את העובדים ככלי משחק על לוח השיבוצים והשימוש במינוח "לא מתאים במשבצת" הוא המינוח המצביע כי התייחסות הנתבעת לתובע היתה כאל "חפץ" ולא כאל "עובד" העובד בנתבעת.

34. עוד טענה הנתבעת כי יש לראות בפגישת התובע עם מר לוי, יו"ר הדריקטוריון, שימוע שנעשה לתובע בהתאם לחוזה העסקתו ואף כדין.
אנו תמהים על טענה זו של הנתבעת, שכן אף אילו לא היינו קובעים כי הנתבעת הינה גוף דו מהותי כאמור וכמפורט לעיל, אזי עדיין היה עליה למלא אחר האמור בסעיף 6 להסכם העסקה, לפיו לתובע הזכות להשמיע את טענותיו בפני
יו"ר הדריקטוריון מר לוי.
ברם, משלא ידע התובע בעת פגישתו עם מר לוי כי הוא מועמד לפיטורים ובודאי שלא ידע את הנימוקים לפיטוריו, לא היו בידיו הכלים לטעון ולשטוח את טענותיו בשיחה שנערכה עם מר לוי.
לא זו אף זו, הפגישה שהתקיימה בין התובע למר לוי התקיימה ביוזמת התובע בשל חששו למעורבות מר לוי בפיטוריו משיקולים זרים, הנובעים מהסכסוך שארע במושב מכורה ולא מכל סיבה אחרת.

יתרה מכך, אף אם היינו רואים בשיחה זו שימוע אזי נפל פגם מהותי בשימוע זה, שכן הוא היה שימוע ריק מתוכן, הן ע"י התובע אשר לא ידע את הנימוקים לפיטוריו והן ע"י עורך השימוע מר לוי, אשר אף הוא לא ידע את השיקולים שהביאו את המנכ"ל לידי החלטתו לפטר את התובע.

35. לפיכך, סבורים אנו כי לא נערך כלל הליך שימוע לתובע ואף אין לראות בפגישת מר לוי עם התובע חליף להליך שימוע, עפ"י הקבוע בדין.

שיקולי הנתבעת לפיטורי התובע

36. פגם נוסף בהליך הפיטורים אנו רואים גם בשיקולים ובנימוקים שהנחו את הנתבעת לפטר את התובע. אמנם, כלל הוא שבית הדין לעבודה איננו מוסמך לשים את שיקוליו במקום שיקולי המעביד, אלא שבענייננו, נראה לנו כי השיקולים של הנתבעת היו חסרי תום לב, לא עניינים ו/או לגיטימיים.

37. הנתבעת ציינה בפני
ביה"ד לראשונה (ולא בפני
התובע טרם פיטוריו) כי מנכ"ל הנתבעת הגיע למסקנה לפטר את התובע מאחר והתובע "לא יכול לעמוד בדרישות התפקיד" וזאת מהנימוקים:
א. העדר שליטה בשפה האנגלית ברמה נדרשת.
ב. העדר שליטה בהפעלת תוכנות מחשב.
ג. תפקוד לקוי ביותר.
ד. קבלת תלונות מחברת אגרקסקו בדבר פגמים באריזה וכד'.

בפני
נו העידו התובע, מר הברמן מנהל בית האריזה, מר דותן מנכ"ל הנתבעת שקדם למר כהן וכן מר מימון, אשר הביאו אותנו למסקנה חד משמעית, כי תפקודו של התובע בנתבעת היה לעילא וכי אין בטענות הנתבעת לא מיניה ולא מקצתיי, כלפי תפקודו ועבודתו של התובע בנתבעת.

38. זאת ועוד, אף דו"ח היועץ ומכתב מר דגול מאגרקסקו, אין בהם כדי להצביע דבר על חוסר תפקודו של התובע וההפך הוא הנכון, מקריאת דו"ח היועץ עולה המסקנה הברורה והחד משמעית כי בעיית בית האריזה, מתחילה בתפקוד מנהל בית האריזה (מר הברמן) ובחוסר הנוהלים בכל מחלקות הנתבעת.

39. שליטה בשפה האנגלית

התובע אישר בפני
בית הדין בתצהירו ואף בעדותו כי "רמת האנגלית הדרושה לביצוע יעיל של עבודתי הינה ברמה של זיהוי אותיות ושמות ובכך אין לי כל בעיה".
אף בחקירתו הנגדית לא צלחה הנתבעת להוכיח את ההפך, באמצעות הטיעון כי התובע נעזר במר חסון לשם תפקודו בשפה האנגלית. חיזוק לעדות התובע קיבלנו בעדותו של מר הברמן אשר העיד בכנות רבה בפני
נו:
"אני במצב עדין - אני עדיין עובד בחברה, אבל אני צריך לומר
את האמת. התובע היה עובד מצויין וטוב, אמנם היו לו כמה דברים
שחסרו לו, כמו אנגלית, אבל הסתדר על הצד הטוב ביותר ... הוא הצליח
לזהות את המדבקות בלי בעיה ...".

אך כשנשאל מנכ"ל הנתבעת ליתן הסבר מדוע לא תשלח הנתבעת את התובע ללימודי אנגלית, ע"מ להשביח את ידיעותיו של התובע השיב מר כהן את דבריו ובסיום השיב כי:
"הבעיה העיקרית אינה נעוצה באנגלית ואנגלית היא חלק מהבעיה".
עולה אם כך, כי הנמוק הראשון בסדר העדיפויות של הנתבעת, ידיעת השפה האנגלית לא הוותה לאמיתו של דבר, בעיה בתפקודו של התובע ולא בשל כך, תפקודו של התובע לקוי.

40. העדר שליטה בהפעלת תוכנת המחשב - מחקירת התובע ואף מהעדים מר מימון ומר הברמן, עולה כי התובע שלט בתוכנות המחשב הנחוצות לעבודתו השוטפת, עדויות אלו לא נסתרו. הנתבעת אף לא הביאה כל הוכחה או אסמכתא לחוסר ידיעותיו של התובע בהפעלת המחשב ולמעט הטענה כי היו טעויות בסימון הברקודים מדי פעם, לא מצאנו כל ממש בטענה זו של הנתבעת כלפי התובע.

41. הנתבעת השתמשה במינוח "תפקוד לקוי ביותר", ובהקשר זה ציינה הנתבעת את טענות חב' אגרקסקו על ליקויים באריזה. ראשית יאמר, כי מנכ"ל הנתבעת מר כהן הודה בחקירתו בפני
ביה"ד כי מעולם לא העביר אלו מטענות אגרקסקו וביקש הסברים לליקויים אלו.

לא זו אף זו, דו"ח היועץ ומסקנותיו מונה שורה של פגמים יסודיים בתפקודה של הנתבעת ובמיוחד בית האריזה, אשר בל נשכח, עליה ממונה מר הברמן ולא התובע.
זאת ועוד, קובע הדו"ח כי "לא קיים מבנה ארגוני מובנה", "יש לבנות נהלים לכל העובדים ולכל הפעולות שמתבצעות בטרנזיט", בניית נוהלי עבודת מנהל התפעול, בניית נוהלי עבודת הייצור.

לאור האמור עולה כי אין ולא הוכח כל קשר סיבתי ישיר או עקיף המצביע על התובע כאחראי על אלו מהטעויות אותן מנסה מר כהן להטיח על התובע ובגינם הסיק על תפקידו הלקוי, אלא ההפך הוא הנכון, הנתבעת ומנהליה כשלו בניהול הנתבעת ובמיוחד בניהול בית האריזה, ובודאי שכשל במבנה ארגוני וחוסר בנהלים, אין לייחסן לתובע כפי שביקשה הנתבעת לעשות.

42. יתרה מכך, גם מסמך נ/2 אשר צורף כנסיון להוכיח את כשליו לכאורה של התובע אין בו ממש שכן הוא הוצא ע"י מר דגול מחב' אגרקסקו, מספר חודשים לאחר ההחלטה על פיטורי התובע והוא מונה כשלים ובעיות שנגרמו במהלך כל העונה (לדעת אגרקסקו) ומסקנותיו קובעות כ יש לקבוע נוהלי מיון חדשים ואריזה, בבית האריזה.

וכאשר נחקר מנכ"ל הנתבעת בהקשר לנ/2, אישר כי:
"הישיבה היתה מקצועית והבעיות הן בעיות מקצועיות שנתגלו בית
האריזה ולא התייחסה לאנשים, ההתייחסות לכל הנושאים..."

43. מכל המקובץ עולה כי בנתבעת לא היו נהלי עבודה מובנים, מאורגנים וברורים ומשכך לא היה לנתבעת מלכתחילה עילה לייחס דווקא לתובע אי עמידה בנהלים או תפקוד לקוי אשר שימשו כסות לנימוק לפיטוריו.

44. לעומת כל טענות הנתבעת כלפי התובע, הושמעו בפני
נו עדויות העובדים מר הברמן - הממונה הישיר של התובע, מר מימון ומר דותן - מנכ"ל הנתבעת הקודם אשר הרעיפו תשבחות על יכולותיו של התובע, נאמנותו לעבודה וכי תפקודו בתפקידו הנוכחי היה ללא דופי.

45. על כל אלה, יש להוסיף את העובדה כי מר כהן בחר לבחור את מחליפו של התובע עוד בטרם התריע בפני
ו על תפקדו הלקוי (לדעתו) ואף בטרם נתן לו הזדמנות להוכיח ולתקן את דרכיו ואף בטרם פוטר התובע ומינוי זה בשלב כה מוקדם מעורר תהיות לתום ליבו של מר כהן בהחלטתו לפטר את התובע.

46. יואר כי מר כהן השיב לשאלת בית הדין בכנות ובהגינות הראויה בעמ' 43 לפרטיכל ש' 11-27:
"... למנהל המחסן אין נגיעה במיון הוא רק מספק את הקרטונים,
השאלה נוגעת בהחלט להברמן, הוא המנהל הישיר וגם מנכ"ל בית
האריזה. החברה הזו חייבת לעשות שינוי ורמי הברמן לא מסוגל להביא
את השינוי ומי שמסוגל זה יעקב חסון ושמוליק גל... וזו הסיבה שהכנסתי
את שמוליק גל ומי שידחף את כולם בפועל ובשטח יהיה שמוליק גל" (מחליפו של התובע)

47. לאור כל האמור, התובע הוכיח כי החלטת מנכ"ל הנתבעת בדבר פיטורי התובע נעשתה בחוסר תום לב תוך הפעלת שיקול דעת לא סביר, וכפי שקבענו קודם אף מבלי ליתן לתובע את יומו לטעון טיעוניו כאמור הן בחוזה העסקתו והן בדין.

48. לא למותר לציין בהקשר קביעתנו זו את התעלמותה של הנתבעת מבקשתו הנואשת של התובע לשבצו בכל תפקיד אחר ולו אף בתפקיד המלגזן בו החל בעבודתו וניתן לפרש התעלמות זו כי מנוי וגמור היה לפטר את התובע וזאת משיקולים זרים.

49. הסעד שהתובע זכאי לו
העובדה שמצאנו פגמים בהליך הפיטורים, אינה מביאה בהכרח למסקנה שהתובע זכאי לסעדים המבוקש על ידו (ביטול הפיטורים והשבתו לעבודה) שכן אכיפתם של יחסי עובד ומעביד הינה סעד מרחיק לכת ואין לתת בשגרה.

עם זאת, נראה לנו כי בענין שבפני
נו, לאור כל הפגמים אשר נפלו בהליך הפיטורים של התובע וכן השיקולים שהפעילה הנתבעת בפיטורי התובע, נכון יהיה להצהיר על בטלות הפיטורים של התובע בהתחשב בין השאר באמור להלן:

א. הנתבעת איננה מעביד הפועל בתחום המשפט הפרטי גרידא. הנתבעת אמנם חברה בע"מ ואף שהיא גוף עסקי היא פועלת במשותף עם גורמים במועצה ובשל כך מוצדק להטיל על הנתבעת חובות מתחום המשפט הציבורי.

ב. מעבר לכך, כי נפלו פגמים מהותיים בהליך הפיטורים אף נפלו פגמים בשיקולים אשר היו בסיס להחלטית הפיטורים ועל כן לדעתנו זהו המקרה התואם הגדרת "המקרה החריג" בו יש ליתן סעד אכיפת יחסי העבודה ולא תשלום פיצוי כספי.

ג. אף בעת מועד שמיעת הדיון בפני
נו, לא התחילו הליכי הרה-ארגון בנתבעת בהתאם להמלצות היועץ וכן אם רצתה הנתבעת להקשיב לבקשות התובע להחזירו לעבודה ולו אפילו כמלגזן, יכלה לעשות כן במסגרת הליכי הרה-ארגון.

על-כן, חזקה על הנתבעת שתדע כיצד לקלוט את התובע לשורותיה לשביעות רצון הדדית ותוך ניצול כישוריו של התובע.

50. אשר על כן, נראה לנו נכון יהיה, להצהיר על ביטול פיטוריו של התובע ולקבוע כי הוא זכאי לכל הזכויות הכספיות כעובד, בגין התקופה שמיום פיטוריו ואילך, כל עוד עבודתו של התובע לא תופסק, בדרך של התפטרות או פיטורים כדין.

51. האמור בסעיף 50 לעיל, אין משמעו כי התובע זכאי בהכרח לחזור לבצע את תפקידו כמנהל הייצור שכן תפקידו של התובע אוייש ע"י מר גל ואין בפסיקתנו זו בכדי לפגוע באדם אחר.

52. לאחר ששקלנו את תביעת התובע ובנסיבות תוצאות הליך זה אנו מוצאים לנכון לפצות את התובע בפיצוי ממוני בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר:

53. כאמור לעיל, מתקבלת תביעת התובע.

54. פיטורי התובע בטלים. על הנתבעת לדאוג לכך כי התובע יקבל את כל הזכויות הכספיות כעובד גם בגין התקופה שמיום פיטוריו ואילך וכל עוד עבודתו של התובע לא תופסק בדרך של התפטרות או של פיטורים כדין.

55. על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי ממוני בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

56. בנוסף, הנתבעת תישא בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.12.03, אם לא ישולמו קודם לכן.

57. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין.
ניתן היום.................................... בהעדר הצדדים.
_________________ __________________ __________________
מר ברזילי, נציג ציבור אורנית אגסי
, שופטת מר בן ישעיה, נציג ציבור








עב בית דין אזורי לעבודה 1752/03 רפאל רחמים נ' החברה לקידום ערבות הירדן בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/11/2003)











תיקים נוספים על רפאל רחמים
תיקים נוספים על החברה לקידום ערבות הירדן בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט