אלון אברהם, מחצבות אלון (2000) בע''מ - מדינת ישראל – משטרת ישראל
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
אלון אברהם מחצבות אלון (2000) בע"מ

מידע על אלון אברהם   



אלון אברהם, מחצבות אלון (2000) בע''מ - מדינת ישראל – משטרת ישראל

בקשות שונות 2427/03     03/12/2003 (בש)



תיקים נוספים על אלון אברהם
תיקים נוספים על מחצבות אלון (2000) בע"מ




בש 2427/03 אלון אברהם, מחצבות אלון (2000) בע"מ נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל




3
בתי המשפט

בש 002427/03
בית משפט השלום צפת
03/12/2003
תאריך:
כבוד השופט שכיב סרחאן
, סגן נשיא
בפני
:

1 . אלון אברהם

2 . מחצבות אלון (2000) בע"מ

בעניין:
המבקשים
נ ג ד
מדינת ישראל - משטרת ישראל
המשיבה
החלטה

הבקשה

1. מונחת בפני
י בקשה, לפי הוראת סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"), להחזרת 4 חפצים תפוסים: משאית תוצרת מק צבע בורדו מ.ר. 5361200 (להלן: "המשאית"); שופל בצבע צהוב מסוג קטרפילר e 966 מס' מע"צ 29660 (להלן: "שופל 966"); שופל בצבע צהוב תוצרת קטרפילר c 980 מס' מע"צ 59931 (להלן: "שופל 980") ובאגר - מחפר צבע צהוב דגם l 330 מס' מע"צ 17453 (להלן: "הבאגר").
(כולם יקראו להלן: "התפוסים").

טענות המבקשים

2. על-פי הנטען בבקשה, המבקש 1 הינו הבעלים של המשאית, השופל 966 והשופל 980, ואילו המבקשת 2 הינה הבעלים של הבאגר. המבקשת 2 עוסקת בהפעלת מחצבה בגוש חלב, מחצבה הידועה כ"מחצבת אלון" (להלן: "המחצבה"). המבקש 1 העמיד לרשות המבקשת 2 את כלי העבודה שבבעלותו הנ"ל. כל התפוסים משמשים את המבקשת 2 בפעילותה השוטפת. המחצבה פועלת מזה שנים רבות. עד לשנת 2000 ניתן למבקשת 2 רשיון כרייה כדין במחצבה, על-פי הוראות פקודת המכרות - 1925 (להלן: "פקודת המכרות").

החל משנת 2000, מסרב הממונה על המכרות לחדש למבקשת 2 את רשיון הכרייה במחצבה. בנסיבות אלה, ומחמת אי-חידוש רשיון החציבה, הפסיקה המבקשת 2 לחצוב בקרקע, חציבה המצריכה רשיון על-פי פקודת המכרות, והמשיכה לבצע במחצבה רק פעולות גריסה של חומר שהובא מבחוץ.

בתאריך 25.9.03 תפסו שוטרים - נציגי המשיבה - את התפוסים. טרם הוגש כתב-אישום נגד מאן דהוא מבין החשודים.

3. שתי טענות עיקריות בפי המבקשים: האחת, המשיבה תפסה את התפוסים בחוסר סמכות ענינית; המשיבה תפסה את התפוסים בשעה שאלה לא ביצעו עבודה של חציבה בקרקע, אלא עסקו בשינוע חומר מובא אל המגרסה, או חומר גרוס אל המשאיות שהובילו אותו החוצה. פעילות זו אינה בבחינת כרייה כמשמעותה בפקודת המכרות, ועל-כן, אין כל צורך לרשיון לפי פקודת המכרות. יוצא, כי לא היה לשוטרים, בזמן התפיסה, יסוד סביר להניח כי בתפוסים נעברה או עומדים לעבור עבירה, בניגוד לפקודת המכרות. מה עוד שהתפוסים אינם בבחינת "רכב", כהגדרת מונח זה בפקודת המכרות.

השניה, המשך החזקת התפוסים על-ידי המשיבה, אינו מידתי, פוגע בזכויותיהם הקניניות של המבקשים ואף גורם להם נזק ממוני בלתי-הפיך.

טענות המשיבה

4. המשיבה מתנגדת לבקשה. לגריסתה, בתאריך 25.9.03 תפסה היא את המשאית, השופל 966 והבאגר - ולא כנטען על-ידי המבקשים - כשהם נהוגים על-ידי נהגים המועסקים על-ידי המבקשים, בחשד לביצוע עבירות של כרייה בלתי-חוקית, בניגוד לסעיף 111(א) לפקודת המכרות; גניבת חול, בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; היזק בזדון, בניגוד לסעיף 452 לחוק העונשין; פגיעה בשמורות טבע ועוד. המבקשים או מי-מטעמם, חיבלו בתפוסים ובכלי עבודה נוספים, במטרה למנוע תפיסתם. במחצבה, ביצעו המבקשים, שלא כדין, חריגת כרייה בהיקף של 45 דונם, כאשר החריגה כללה גם קרקע השייכת למדינה. כנגד המבקשת 2 וכן בעלי מניות בה הוגש כתב אישום שענינו עבירות בניגוד לפקודת המכרות ועבירות דומות.

בעניננו, החקירה לא הסתיימה וטרם הוגש כתב-אישום. תפיסת התפוסים נעשתה כדין, כסמכות המשיבה לפי סעיף 32 לפקודה. המשך תפיסתם הוא לשם שמירתם כראיה למשפט, למניעת שימוש חוזר בהם לביצוע עבירות ולחילוטם בסוף המשפט.

על-כן, מבוקש מבית המשפט, לדחות את הבקשה, ולא להעניק למבקשים ולאחרים לגיטימציה להמשיך ולבצע עבירות בניגוד לפקודת המכרות, ולגרום פגיעה אקולוגית-סביבתית חמורה מאוד.
דיון

המסגרת הנורמטיבית

5. סעיף 32 לפקודה מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את סמכות שוטר לתפוס חפצים, בזו הלשון:

"(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.
(ב) על אף הוראות פרק זה, לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971, אלא על-פי צו של בית משפט; צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; לענין זה לא יובאו שבתות ומועדים במנין השעות; בית משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע טענותיו.
(ג) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לענין סעיף זה".

6. כמו-כן ובנוסף להוראות הפרק הרביעי לפקודה, מסדיר סעיף 111 ו לפקודת המכרות, מבחינה נורמטיבית ובין השאר, את עניין המשך תפיסתו של רכב אשר נתפס לפי סעיף 32 לפקודה וגם ענין חילוטו, בסוף המשפט. הסעיף קובע "חזקת מועדות" סטטוטורית, לפיה, במקרה והורשע בעל הרכב או האחראי על הרכב מטעמו, בתוך 5 שנים שקדמו לתפיסת הרכב, בעבירה לפי סעיפים 111 ו- 111ב לפקודה או סעיף 384 לחוק העונשין בקשר עם חומר חציבה, או שהורשע אדם אחר בעבירה כאמור, שביצע באמצעות הרכב, בתוך 5 שנים שקדמו לתפיסת הרכב, "לא יורה בית המשפט על החזרת הרכב ... אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". ויודגש, גם כאשר לא חלה החזקה האמורה, רשאי בית המשפט לשקול בדעתו, בשאלה אם ואם לאו להחזיר את התפוס לתובע הזכות בו או לאדם פלוני (בש"פ 834/02 אחמד נ. מ"י (לא פורסם)). 60221

7. סעיף 111 ו(א)(1) לפקודה, על-פי תכליתו החקיקתית, נועד למנוע עבירות של כרייה שלא כדין וגניבת חומר חציבה (בש"פ 6271/01 מובילי עטיה בע"מ נ. מ"י (לא פורסם)).

8. ברע"פ 1792/99 גאלי נ. משטרת ישראל
, פ"ד נג(3), 312, 323-324 נפסק, כי:

"המשך החזקת התפוס שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים. מעבר פגיעה שהיתה בעצם התפיסה, ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה, ועל בית המשפט בשיבתו לביקורת על מעשי המשטרה, לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך (ההדגשה במקור - ש"ס) החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר: שומה עליו על בית המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס".
(וראה גם: בש"פ 498/01 עמאש נ. מ"י (לא פורסם)).

מן הכלל אל הפרט

9. נפתח בשאלה אם פעלה המשיבה כסמכותה לפי סעיף 32 לפקודה, לעת שתפסה את התפוסים.

לאחר שעיינתי במסמכים שבפני
י ובחומר החקירה בכללותו, ולאחר ששמעתי את טיעוני באי-כח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי המשיבה פעלה כדין, כסמכותה לפי סעיף 32 לפקודה. אני סומך את מסקנתי זו על חומר החקירה שטרם באה לידי סיום, ומטבע הדברים הוא חסוי בפני
המבקשים ואין ביכולתי לפרטו במסגרת החלטתי זו. די לי לומר, כי מצאתי בחומר החקירה, תשתית ראייתית לכאורית, לפיה נעברו בתפוסים עבירות, בניגוד לסעיפים 111(א) לפקודת המכרות ו- 384 לחוק העונשין.

בעניננו, התקיימו שלוש חלופות מבין חמש החלופות המפורטות בסעיף 32 לפקודה, והן: האחת, באותם התפוסים נעברה עבירה; השניה, באותם התפוסים עומדים לעבור עבירה והשלישית, התפוסים עשויים לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה.

אין ספק, כי התפוסים הם "חפץ", והמשיבה רשאית לתפוסם בידיה. בהקשר זה, אציין, כי אין ממש בטענת המבקשים לפיה המונח "רכב" שבסעיף 111 ו לפקודת המכרות אינו כולל התפוסים. לטענה זו אין תימוכין בלשון הטקסט המשפטי. היא גם עומדת בסתירה מוחלטת לתכלית החקיקתית ולהלכה הפסוקה.

10. האם המשך תפיסת התפוסים בידי המשיבה, היא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש?

אפתח בהערה מקדמית ומיתודית. "חזקת המועדות" הסטטוטורית, על שתי חלופותיה, לא חלה על הענין שבפני
נו, ועליי לשקול בדעתי, בדרך המלך, אם להיעתר לבקשה אם לאו.

אודה ולא אבוש, כי בענין זה התלבטתי רבות. תחילה ובמהלך ישיבת הדיון מיום 1.12.03, ובטרם הצגת חומר החקירה לעיוני, סברתי לתומי, כי ניתן לשקול ענין החזרת התפוסים לידי המבקשים בתנאים מגבילים מאוד. המשיבה חשבה אחרת. לאחר שעיינתי בחומר החקירה בכללותו, בלב פתוח ובנפש חפצה, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבה, וכי המשך החזקת התפוסים בידיה הוא לתכלית ראויה ואינו עולה על הנדרש. הפגיעה בזכויות הקניין של המבקשים, הן מעצם התפיסה והן בהמשך החזקת התפוסים בידי המשיבה, היא חוקתית. ואלה נימוקיי:

א. מחומר החקירה עולה, לכאורה, כי המחצבה פועלת ללא רשיון כדין, והמבקשים, ביחד עם אחרים, מבצעים בה מזה זמן רב (החל מ- 1.1.00 ואילך) עבירות בניגוד לסעיפים 111(א) לפקודת המכרות ו- 384 לחוק העונשין (גניבת חומר חציבה). המחצבה משתרעת על שטח כ- 40 דונם, שלגביו רק 4.5 דונם (חלקה 14120040 א' בגוש חלב) קיימת תוכנית מאושרת לחציבה. רשיון החציבה האחרון פג תוקפו ביום 31.12.99. החריגה (כ- 35.5 דונם) היתה בחלקה 40 (8.5 דונם), בחלקות השייכות לאנשים פרטיים (23 דונם) ובקרקע השייכת למדינה (4 דונם). בלשון אחרת: מעבר לתוכנית המאושרת לחציבה, היתה חריגה בחציבה בשטח של כ- 35 דונם, ועד 25.9.03 נחצבו, שלא כדין, כ- 123,000 טון חומר חציבה. הרווח מהחציבה הבלתי חוקית במחצבה, נכון ליום 30.9.03, נאמד על-ידי מומחה - ראש צוות הפיקוח על המחצבות במשרד התשתיות הלאומיות כדלקמן:

1. רווח לבעלים בגין מכירת חומר החציבה - 37 מליון ₪.
2. אי-תשלום תמלוגים למדינה בגין חציבה
בקרקע השייכת למדינה - 200,000 ₪.
3. אי-הפרשה לקרן לשיקום מחצבות - 380,000 ₪.
4. אי-תשלום אגרת רשיון לפי פקודת המכרות - 14,000 ₪.

והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

וכן, עולה מחומר החקירה כי המעשים הבלתי חוקיים (לכאורה), אשר מבצעים המבקשים במחצבה, גורמים נזקים רבים, לבעלי עסקים אחרים מתחרים, ואף יצרו סכנות רבות. במחצבה נוצרו קירות מסוכנים הנמצאים בסכנת התמוטטות ועלולים לגרום לפגיעות בנפש וברכוש. זאת ועוד, נגרמה פגיעה קשה מאוד בנוף, בסביבה, בחורש הטבעי ובשטחים חקלאיים שהיו במקום, לפני שפעולות החציבה נגסו בהם. מה עוד, שאין טיפול נאות באבק שנוצר בגין החציבה במקום.

ב. במחצבה מתבצעות, לכאורה, עבודות חציבה בניגוד לצו בית-משפט.

ג. המבקשת 2 הינה חברה משפחתית, אשר התאגדה כדין ביום 5.1.00. היא הבעלים של המחצבה. התפוסים משמשים אותה מזה זמן רב, בפעילותה השוטפת. מחומר החקירה עולה, כי בעלי המניות שלה, הם המבקש 1 ושלושת בניו, שלמה, מכלוף ויעקב. שלמה - מונה כמנהל החברה ביום 23.12.99. וכן, עולה מחומר החקירה, כי חלק מבני משפחת אלון, ניסו, בכל מחיר ובכל אמצעי, להכשיל, לכאורה, את השוטרים במלאכתם (תפיסת התפוסים) ואף חיבלו בתפוסים, והכל ולכאורה תוך שימוש באלימות פיזית ומילולית. לא נעלם מעיניי, כי הוגשה תלונה במח"ש נגד מי מהשוטרים שהשתתפו במבצע תפיסת התפוסים, והענין בבדיקה.

זאת ועוד, המבקש 1 ושני בניו, שלמה ויעקב, החשודים בביצוע עבירה של כרייה בלתי חוקית, לא מילאו אחר דרישות המשטרה (בכתב ובעל-פה) להתייצב לחקירה בתחנת המשטרה. חקירתם התבצעה רק לאחר שהוצאו נגדם צווי מעצר על-ידי בית המשפט. אין בפני
י הסבר סביר להתנהגות זו המראה היא, כשלעצמה ולכאורה, על ניסיון להכשיל את החקירה. חומר החקירה (הלכאורי) מראה על המבקשים כ"שור נגח", שאין עליו מורא של מלכות. לגביהם, לית דין ולית דיין.

11. במכלול נסיבות הענין, במיוחד בשים לב לטיב העבירות (לכאורה), לנסיבות ביצוען ולהתנהגות החשודים לאחר המעשה, לא ניתן להשיג את תכלית המשך התפיסה - מניעת הישנות העבירות - אלא דרך המשך תפיסת התפוסים בידי המשיבה.

אכן, קיימת פגיעה בזכויות הקניין של המבקשים. ברם, המדובר בפגיעה חוקתית. האינטרס הציבורי, בדבר מניעת הישנות עבירות מעין דא והשמירה על אוצרות הטבע ומניעת מפגעים בטיחותיים וסביבתיים, גובר, במקרה שלנו, על אינטרס הפרט - זכות הקניין של המבקשים. המשך תפיסת התפוסים בידי המשיבה, הוא לתכלית ראויה ואינו עולה על הנדרש.
התוצאה

12. התוצאה היא, איפוא, כי דין הבקשה להידחות, וכך אני עושה.
אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים.
וכן, תחזיר למשיבה את תיק החקירה.
ניתנה היום, ח' בכסלו, תשס"ד (3 בדצמבר 2003), בהעדר הצדדים.

שכיב סרחאן
, שופט
סגן נשיא
002427/03בש 112 סוסן איילת









בש בית משפט שלום 2427/03 אלון אברהם, מחצבות אלון (2000) בע"מ נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/12/2003)











תיקים נוספים על אלון אברהם
תיקים נוספים על מחצבות אלון (2000) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט