נאג'י מח'ול ובניו בע''מ - מנפטת העמק, מפעלי העמק, "ביטוח חקלאי"-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
נאג'י מח'ול ובניו בע''מ מנפטת העמק מפעלי העמק "ביטוח חקלאי"-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
 
נאג'י מח'ול ובניו בע''מ - מנפטת העמק, מפעלי העמק, "ביטוח חקלאי"-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
תיקים נוספים על נאג'י מח'ול ובניו בע''מ | תיקים נוספים על מנפטת העמק | תיקים נוספים על מפעלי העמק | תיקים נוספים על "ביטוח חקלאי"-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ |

4785/05 א     27/09/2009




א 4785/05 נאג'י מח'ול ובניו בע''מ נ' מנפטת העמק, מפעלי העמק, "ביטוח חקלאי"-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



27 ספטמבר 2009

ת"א 4785-05 נאג'י מח'ול ובניו בע''מ
נ' "מנפטת העמק
"-אגודה חקלאית שיתופית בע''מ ואח'




בפני

כב' השופטת
אילת דגן

התובעת
נאג'י מח'ול ובניו בע''מ


-נגד-

הנתבעים
1. מנפטת העמק
2. מפעלי העמק
3. "ביטוח חקלאי"-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ




פסק דין

התביעה וטענות הצדדים
התובעת עוסקת באחסון ושיווק תוצרת חקלאית (להלן: "התובעת"), שכרה בזמנים הרלבנטיים לתביעה שטח מהנתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבעות"), בחלקו מקורה ובחלקו פתוח, לצורך פריקה וטעינה של משאיות ואחסון גרעינים.


מדובר במבנה תעשייתי, עשוי משלד ברזל, קירות בלוקים בעובי 20 ס"מ, רצפת אספלט, שערי הזזה מברזל בקיר המערבי ובקיר הדרומי וחיפוי גג מפלטות אסבסט. קיר הבלוקים המערבי מטויח מבחוץ, ויתר קירות הבלוקים אינם מטויחים. למבנה שני אולמות גדולים, כל אחד בשטח של כ-870 מ"ר. חדר האולם המערבי משמש לאחסנת גרעינים. חדר האולם המזרחי משמש למכונות מיון הגרעינים ואחסנת תוצרת מוגמרת מוכנה לשיווק. המבנה הוקם בשנות ה-70 ומאז לא בוצעו בו שינויים, פרט לתיקונים ועבודות אחזקה שגרתיות.


עניינה של התביעה - נזקים שנגרמו לחלק מהסחורות (גרעיני חמניות וגרעיני אבטיח), שהיו מאוחסנות במבנה המערבי (שיכונה להלן: "המבנה"), וזאת, ע"פ הטענה, עקב רטיבות בקירות המבנה וחדירת מים לאורך המבנה מעל המרזבים והקירות, אי טיוח ראוי של פנים וחוץ המבנה, מערכת ניקוז לא תקינה, והעדר תעלות ספיגה מסביב למבנה.


מנהל התובעת, מר אליאס מח'ול, הגיש תצהיר בשם התובעת (ת/1). על פי תצהירו, שילמה התובעת לנתבעים בנוסף לדמי שכירות חודשיים גם דמי אחזקה.

לטענתו, חדירת מים/רטיבות למבנה היא בגדר דבר מסוכן, ואירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות לא נקטו באמצעים סבירים למנוע את חדירת המים ו/או הרטיבות בקירות, מאשר נקטו באמצעים סבירים, ועל כן חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, ועל הנתבעות נטל הראיה שלא הייתה התרשלות מצידן.
לחלופין נטען כי הוּכְחָה רשלנותן של הנתבעות המתבטאת בתחזוקה לא נאותה.
נתבעת 3 היא המבטחת של נתבעות 1 ו-2.


סכום התביעה, 923,523 ₪, מורכב מהנזקים הישירים של הסחורה שנפגמה, נזקים נוספים בגין החזרת סחורה ע"י לקוחות, הפסדי רווחים ועוגמת נפש.


הנתבעות מכחישות את עצם אחריותן לנזקים הנטענים ואת גובה הנזק.

לטענתן, מקור הרטיבות העיקרי הינו בכניסה ישירה של מי גשם דרך דלת/שער שלא נאטם כראוי, ו/או מחמת ערימת מוץ שהושלכה ע"י התובעת באופן שסתם את תעלות הניקוז. הנתבעות טוענות כי במבנה, לרבות הגג, לא היה כל פגם ולא היו סדקים בקירות שהעבירו מים.

עוד טוענות הנתבעות, כי בהתאם להסכם השכירות שבין הצדדים שנחתם ביום 1.7.93, והתוספות המאוחרות שנעשו לו מתאריכים 31.1.96, 15.7.98, 20.7.99 (להלן: "ההסכם"), פטורות הנתבעות מאחריות לנזק שייגרם מכל סיבה שהיא לחומרים/ציוד שיאוחסנו במבנה (סעיף 12.6 להסכם), כי התובעת התחייבה לבצע על אחריותה וחשבונה את כל הפעילויות הדרושות לשם הסבת המבנה לקיום מטרת השכירות (סעיף 7.1 להסכם), וכן כי התובעת אחראית לשמור על המבנה ולהחזיקו במצב תקין, ולתקן על חשבונה כל נזק שייגרם למושכר (סעיפים 10.1-10.2 להסכם).

התובעת התחייבה לבטח את המבנה, לרבות ביטוח רכוש נגד נזקי מים לפי סעיף 13 להסכם, ולדאוג לביטול זכות התחלוף נגד הנתבעות ומטעמים אלו יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה


בישיבת קדם משפט מיום 14.01.08 הסכימו ב"כ הצדדים לצמצם את המחלוקת, באופן שסך הנזק הישיר יעמוד על סך 166,000 ₪ לפי סעיף 2.4.1 לחוות הדעת המשלימה של השמאי מטעם הנתבעות, מר אסף שיפמן, (להלן: "שיפמן")


בפתח הדברים אני קובעת כי טענת התובעת שהועלתה לראשונה בסיכומים, לפיה אין חוזה שכירות תקף בין הצדדים לזמנים הרלבנטיים לתביעה, מהווה שינוי/הרחבת חזית אסורה, שכן זו לא נטענה בכתבי הטענות. להיפך, התובעת אף מסתמכת על ההסכמים כחלק מתצהיר מנהלה מר מח'ול (סעיף 4 לתצהיר ת/1 ונספחים א1-א4), וראה גם עדותו בחקירה נגדית (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 5-12), ולכן אני דוחה את הטענה כבר בשלב זה וקובעת כי ההסכם היה בתוקף במועדים הרלבנטים לתביעה ויש לאכוף הוראותיו.

הוכח כי עובר להשכרת המבנה לתובעת הושכר המבנה לצורך אחסון חבילות כותנה, ברם בניגוד לכותנה המאוחסנת בחבילות דחוסות שלא נגעו בקירות המבנה מבפני
ם, גרעיני החמניות אוחסנו בתפזורת כשהם נשענים על קירות המבנה ובצד המערבי על קיר עץ פנימי שנבנה ע"י התובעת.


אדני התביעה מבוססים על אחריות בנזיקין בשל התרשלות הנתבעות בתחזוקת המבנה, ברם לא מיותר להדגיש כי חופש ההתקשרות מאפשר לצדדים לערוך הסכמים או סעיפים המתנים על ההסדר הנזיקי, אם כך הם בוחרים לעשות, בו תקבענה הזכויות והחובות של כל צד, וכפי שנעשה בעניננו, הכל כפי שיפורט להלן.


עיון בהסכם מעלה כי התובעת ביקשה להשתמש בשטח המושכר למטרת אחסון גרעינים, ברם הנתבעות לא לקחו על עצמן לספק מיכל אטום אלא להעמיד לרשות התובעת שטח, במצבו בעת החתימה על ההסכם, תוך שלקחו על עצמן לתקן תיקונים החלים בד"כ על משכירים והנובעים מבלאי סביר. תאור המבנה כמפורט בסעיף 2 לפסק דיני מעלה כי אף שוכר סביר לא יעלה על דעתו שמבנה זה, ש- 3 מקירותיו עשויים בלוקים לא מטויחים, לא מבפני
ם ולא מבחוץ ויש לו שער הזזה מפח, יכול לספק אטימה לסחורה רגישה. הנתבעות אף לא לקחו על עצמן להתאים את השטח למטרת השכירות אלא התובעת היא זו שהצהירה בהסכם שבדקה את המבנה ומצאה אותו מתאים לצרכיה והיא זו שצריכה, לפי ההסכם, לדאוג להכשרתו של המבנה והתאמתו לצרכיה על אחריותה ועל חשבונה (סעיף 7.1 להסכם).




סעיף 10.2 להסכם מחייב את התובעת לתקן על אחריותה ועל חשבונה כל פגם קלקול או נזק מחמת רשלנות הקשורה בשימוש במבנה, למעט בלאי סביר שתיקונו מוטל על הנתבעות.

בסעיף 10.4 מתחייבת התובעת להשתמש במבנה באופן שלא יגרם נזק לרכוש או לגוף ולפצות את הנתבעות בגין כל נזק בו תחויבנה בגין נזק כאמור.
סעיף 12.1 להסכם מטיל את האחריות על התובעת לכל נזק גוף ורכוש מכל סוג ומין שיגרם ברשלנותה ומחייבה לשפות את הנתבעות ככל שתתבענה.
סעיף 12.5 קובע כי על הנתבעות לא תחול כל אחריות כלפי התובעת בגין כל נזק שיגרם למבנה או תכולתו מכל סיבה שהיא זולת נזק שנגרם באשמתן.
בסעיף 13 להסכם התחייבה התובעת לרכוש ביטוח חבות מעבידים, צד ג' גוף ורכוש, וביטוח רכוש כולל נזקי מים (הידוע כביטוח "אש מורחב"). התובעת התחייבה כי הנתבעות תכללנה בפוליסות כמבוטחות, כי

המבטחת תוותר על זכות שיבוב, וכי ייכלל סעיף אחריות צולבת.

בענייננו, הוכח כי התובעת ערכה פוליסת ביטוח, ברם לא הפעילה אותו. טעמיה לא הובהרו להנחת דעתי.

מר מח'ול טען כי היה לו ביטוח שכיסה את הנזקים, ברם הנתבעות הציגו לו בשלבים הראשונים מצג לפיו הן לוקחות על עצמן את האחריות לנזקים באמצעות הפעלת פוליסת הביטוח שלהן, ועל כן לא הפעיל את הביטוח שלו. לטענתו, לאחר זמן התנערו הנתבעות מחבותן, והיה זה מאוחר מדי מבחינתו להפעיל את הביטוח שלו.

אין בידי לקבל את הטענה, שכן הנזק התגלה כאמור ביולי 2003, וגם אם הנתבעות הציגו מצג באותה עת לפיו ייקחו על עצמן את הטיפול (טענה שלא הוכחה), אין חולק כי בינואר 2004 הודיעו הנתבעות לתובעת שהן דוחות את תביעת התובעת, ובמרץ 2005 כבר הוגשה התביעה שבפני
י. תביעת התובעת ביחס לחברת הביטוח שלה התיישנה בתום 3 שנים מהנזק, קרי ביולי 2006, ולמעשה לא הייתה לכאורה סיבה שלא להפעילו לפני יולי 2006 ובכך להימנע מהגשת תביעה זו.

נמצא אפוא כי על פני הדברים היתה התובעת מחויבת לפי ההסכם לבטח מפני סיכון זה, (לרבות הכללת הנתבעות כמבוטחות), להפעיל את הביטוח תוך מניעת תביעת שיבוב, ולהימנע מהגשת תביעה נגד הנתבעות. התובעת הפרה חובותיה אלו שבהסכם וגרמה לנתבעות נזק בסכום הסיכון לו הן צפויות בתביעה זו.
מטעם זה כשלעצמו דין התביעה להדחות.

הוכח כי עבודות אחזקת המבנה שבאחריות הנתבעות בוצעו ע"י הנתבעות ועל חשבונן, בהתאם להודעות שהתקבלו מהתובעת. כך למשל כשהתלוננה התובעת על נזק שמקורו בבלאי סביר, נזילות וחדירת מים מגורם חיצוני, ולאחר שנמצא שמקור הנזק אינו בפעילות של התובעת עצמה, דאגו הנתבעות לטפל בנושא כפי שדאגו ביחס לשאר המבנים בשטח מפעלי העמק
. כמו כן, נעשו ע"י הנתבעות עבודות ניקוז של המבנה סביב קירות החוץ בכל שנה עובר לתחילת הגשמים.


ע"פ עדות מר אלי בראל האחראי על התחזוקה מטעם הנתבעות, לא הייתה במהלך ההתקשרות הממושכת בין הצדדים כל תלונה של התובעת שלא נענתה וזכתה להתייחסות וטיפול. כך למשל בחורף 2002 דיווחה התובעת על נזילות שמקורן בלוחות הגג, והליקוי תוקן ע"י איש מקצוע, גגן המתמחה בנושא, על חשבון הנתבעות.
אף מר מח'ול מודה בחקירתו כי כל בעיה עליה התלונן במהלך השנים קיבלה טיפול מיידי מצד הנתבעות. על פי עדותו נתנו הנתבעות שרות מעולה, וכי אם הייתה נזילה או בעיה במרזבים היו מתקנים ומחליפים.
אין חולק כי במהלך חורף 2003 לא התקבלה כל תלונה מצד התובעת ולא התבקשו כל תיקונים שהן, לא נטען לתקלות, נזילות או חדירות מי גשם, וזאת למרות שהיה מדובר בחורף גשום.


התלונה הראשונה של התובעת התקבלה ביולי 2003, בה טען מר אליאס מח'ול כי בשל ריבוי מי גשם חדרה רטיבות מבעד לקירות המבנה וגרמה נזק לגרעינים שאוחסנו בו.


ע"פ עדות מר בראל מייד עם קבלת התלונה הגיע למקום ובדק את המבנה, אך לא נמצא בו כל ליקוי או סדק, ואף התובעת לא מצאה באותו מועד כל ליקוי או סדק שהיה טעון תיקון.

סעיף 10 להסכם מטיל חובה על התובעת לשמור על המבנה וסביבתו נקי ותקין.

חרף התחייבותה זו של התובעת, הוכח כי הניחה ערימות מוץ בתעלות הניקוז, והוכח בעדות מר בראל שלא נסתרה כי היה זה לאחר שבוצעו עבודות ניקוז ע"י הנתבעת בתעלות, ככל הנראה במהלך האחסון או ההוצאה של הסחורה.
מעבר לעובדה שמדובר בהפרת ההסכם ע"י התובעת, הרי ערימות המוץ האלה יצרו חסימות לניקוז תקין ואף נדבקו, כפי שרואים בתמונות שצורפו לחוו"ד שיפמן, לקירות המבנה, באופן שיוצר טחב על הקיר החיצוני.

מקור חדירת המים והסיבות לחדירה

אין מחלוקת כי הקיר המערבי, שהיה חשוף ישירות לגשם, טויח ע"י הנתבעות עובר להסכם השכירות וללא קשר אליו. שאר הקירות לא טויחו.


מטעם התובעת הוגש חוו"ד האינג' עזרא אלוני ומטעם הנתבעות חוו"ד המומחה אסף שיפמן.


שיפמן ערך את חוות דעתו הראשונה (נ/3) לאחר בדיקות במבנה, לאחר שביקר במקום גם המומחה לגרעינים, השמאי, מר עמוס דגן, ולאחר שבדק את מחיר שיווק גרעיני החמניות והאבטיחים, כפי שהומצאו ע"י נציג התובעת.


בבדיקתו מצא שיפמן את המבנה תקין לגמרי, ולא נמצאו סדקים בקירות ו/או בגג. בקיר המבנה המערבי נמצא שער סטנדרטי במידות 6 מ' רוחב ו-5 מ' גובה, ושער זה, שלא נעשה בו שימוש לכניסה ויציאה כל תקופת השכירות, אינו אוטם נגד כניסת רטיבות ומי גשם. לצורך אטימת השער בנתה התובעת, בחלק הפנימי של המבנה, קיר מלוחות עץ.

עקב ריבוי הגשם בחורף 2002-2003, ספגו קירות המבנה רטיבות שגרמה לעיפוש וקלקול גרעיני חמניות שהיו צמודים לקירות.
עיקר הנזק ע"פ ממצאיו היה ליד השער המערבי של המבנה, ומקצתו ליד הקירות הצפוני, המערבי והדרומי של המבנה.

אמנם רק חלק קטן יחסית של הגרעינים שהיה צמוד לקיר התעפש והתקלקל, ברם הנזק היה גדול יותר בשל חוסר היכולת להפריד בין הגרעינים המקולקלים לגרעינים התקינים בעת אסיפתם ע"י טרקטור עם כף והעובדה שהם מתערבבים אלה באלה.

גרעיני האבטיח, מאידך, היו מאוחסנים בשקים גדולים שעמדו ליד הקיר הדרומי, ונגרם נזק חלקי רק לשקים שנשענו על הקיר.

23.
מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של מהנדס הבניין, אינג' אלוני עזרא (להלן: "אלוני").
אלוני קובע בחוות דעתו (ת/2), בניגוד לקביעת שיפמן, כי הקיר המערבי אינו תקין וכי קיימים בו סדקים רבים המעבירים רטיבות. על פי קביעתו מדובר בסדקים אלכסוניים החוצים את הקיר ונוצרים כתוצאה מתזוזה של אחד היסודות, וכן סדקים אופקיים, בעיקר במפלסים בהם קיימות חגורות או קורות בטון. סדקים אלו חודרים את שכבת הטיח והבלוקים.
אלוני ביקר בשטח ב-28.12.05 או בסמוך לכך. המומחה דיבר בחוות דעתו על סדקים, ברם לא הציג ולא תמונה אחת של סדקים. המומחה אף לא שאל ובדק אם היו פגיעות בקיר בין 2003 (זמן הנזק), לבין בדיקתו בסוף שנת 2005.

בחוות הדעת המשלימה מתייחס שיפמן לחוות דעת אלוני ומסביר כי הסדקים עליהם מצביע אלוני בקיר המערבי הינם קטנים ואינם מחדירים רטיבות מהחוץ פנימה, אלא סדקים על פני הבלוקים שבחלק הפנימי של המבנה (הבלוקים בנויים מ "שני קירות" וחלל ביניהם). לטענת שיפמן שלא נסתרה, מול הסדק הפנימי לא קיים סדק חיצוני בבלוק ובטיח החיצוני, ומכאן שלא נכנסו מים מהסדקים הקטנטנים החיצוניים. במילים אחרות, אליבא דשיפמן הרטיבות חדרה לא דרך סדקים בקירות כי אם ע"י הקירות עצמם וכן מכוח עיבוי שנוצר בתוך המבנה בקירות הקרים ועל רקע היות הגרעינים פולטי לחות.





עדותו של אלוני, מומחה התובעת מעוררת קשיים.

ראשית, היא נערכה למעלה משנתיים לאחר הארוע וכלל לא ברור אם הסדקים שראה היו קיימים בעת גילוי הנזקים שכן שיפמן כאמור לא הבחין בסדקים בעת שביקר ממש סמוך לגילוי הנזקים.
שנית, בבדיקה המאוחרת של שיפמן שהתייחס לחוו"ד אלוני נמצא כאמור כי אין התאמה בין מיקום הסדקים בטיח החיצוני, לבלוק החיצוני ולקיר הפנימי, ומכאן שלא הוכח שהמים נכנסו דרך אותם סדקים נטענים. ואם עסקינן בסדקים שמקורם בתזוזות הקרקע ומופיעים בסמוך לבניה, כטענתו אלוני, הרי שמדובר במבנה שנבנה בשנת 1970 והושכר לתובעת 20 שנה לאחר מכן, כך שבעת ששכרה את המבנה בדקה אותו ומצאה אותו מתאים לצרכיה ואף ויתרה על כל טענה של אי התאמה ובפועל לא התלוננה אודותיהם מעולם.

לסיכום ענין זה, אני קובעת כי הוכח שחדירת המים העיקרית היתה מהקיר המערבי היכן שמצוי השער, והחלק המועט דרך רטיבות ו/או התעבות בקירות עצמם.

טענת התובעת לפיה נכנסה רטיבות גם ממרזב דולף לצד הדרומי של המבנה לא הוכחה.

מה ניתן היה לעשות כדי למנוע את הרטיבות, מה נעשה בפועל, ועל מי האחריות.

שיפמן הצביע על מספר אמצעים שהיו עשויים למנוע, או למִצער להקטין את סיכון הרטיבות.


ראשית הוא מפנה להמלצת המדריך החקלאי שביקר במקום מר עמוס דגן לפיו אילו הייתה התובעת מכסה את הקירות הפנימיים של המבנה או את הסחורה ביריעות פלסטיק, לפני אחסון הגרעינים, היו נמנעים נזקי הרטיבות והעיפוש.

שנית, אין ספק כי שער ההזזה, שהוא המקור העיקרי לכניסת מים, אינו מתיימר להוות אטימה ולכן אם ביקשו להגיע לאטימה היה צורך לבצע אטימה מבפני
ם.

שלישית, ביחס למניעת חדירת רטיבות דרך הקירות האחרים, הדגיש שיפמן בחקירתו שלא מדובר ברטיבות שנוזלת על הקיר ויורדת לרצפה וגורמת להצטברות נוזלים על הקרקע, אלא כי הרטיבות קיימת על הקיר ומקורה בגשם הישיר.
סיבות נוספות לרטיבות הקירות הן הנחת המוץ בתעלת הניקוז שגרמה לרטיבות בקירות החיצוניים והלחות שפולטים הגרעינים, בתוך המבנה.
שיפמן העיד כי ניתן היה להוסיף שכבת טיח ואפשר היה למרוח צבע אקרילי שמונע כניסת רטיבות (עמ' 18, ש' 4-5) על הקירות, ברם ספק אם אמצעים אלו מספיקים שעה שהגרעינים מונחים על הקירות. עם הכותנה לא הייתה בעיה, מפני שהיא לא צמודה לקירות ולכן לא קיבלה רטיבות מהקיר, גם אם יש סדק או חור. לעומת זה, הגרעינים של התובעת הונחו ישירות על הקירות, ועל כן ספגו את הרטיבות שהייתה בהם.

התובעת טוענת כי הקיר המערבי, שהוא הקיר היחיד שהיה מטויח, היה הכי חשוף לגשם ומכאן שהנתבעות ידעו שהוא מועד לפורענות ולכן היה עליהן, ולא על התובעת, לצפות את הסכנה לרטיבות כתוצאה מחשיפה ישירה לגשם. העובדה כי ניתן היה לצפות את הנזק ולמרות האמור הנתבעות לא דאגו לתחזוקה הולמת יותר, מהווה הפרת חובת הזהירות. התובעת סבורה שאין לדרוש ממנה להתריע על אותה סכנה שהייתה ידועה לנתבעות ולא לה. הפתרון היה פשוט ובהישג יש כאמור ע"י צביעת צבע אקרילי או הוספת שכבת טיח, והחלטתן של הנתבעות לא לנקוט באמצעי זהירות פשוטים וסבירים אלו למניעת הנזק, צריכה לגרום להשתת האחריות עליהן.


אין בידי לקבל את תזת התובעת.

העובדה שהתובעת שילמה עבור אחזקה, אין בה רבותא שכן אין מחלוקת כי תיקונים מסוימים הם באחריות הנתבעות ועל חשבונן, כפי שנעשה במהלך 10 השנים לשביעות רצון התובעת.
המבנה הושכר לתובעת בשנת 1993 והיא שצריכה הייתה לדאוג בתוך המבנה למחיצה ואטימה במקום שבו היה שער הזזה שלא התיימר לאטום הרמטית כניסת מי גשם. ואכן בפועל בנתה, על חשבונה מחיצה פנימית מעץ אלא שזו לא אטמה את כניסת המים.
אי התאמת המחיצה מעץ למטרת אטימה היתה בידיעתה שליטתה ואחריותה של התובעת.
גם אטימה פנימית ע"י יריעות פלסטיק או כל אמצעי לשמירת האטימות היתה צריכה להיעשות ע"י התובעת.
לכל היותר יכלה התובעת לבקש או להציף בפני
הנתבעות את הצורך המיוחד באטימה ברם היא לא עשתה כן, היא בחרה להניח את הגרעינים על הקירות, סתמה את תעלת הניקוז ותרמה לרטיבות בקיר ולא פנתה ולו פעם אחת בבקשה לבצע איטום.

אם התובעת, שהשטח בשליטתה והצורך לשמור את הגרעינים יבשים בידיעתה המיוחדת, לא צפתה כי אי פעולות טיוח נוסף או איטום יגרמו נזק, מה לה כי תלין על הנתבעות שלא צפו זאת ולא יכלו לצפות זאת?

התובעת שאחסנה את הגרעינים והייתה מודעת לרגישות הסחורה, היא זו שהייתה צריכה לדאוג כי הם לא ישענו על הקירות, ולחילופין לדאוג לאטימה פנימית טובה. היא לא נקטה בכל אחת מהדרכים הללו, ולפיכך הנזק שנגרם, נגרם בהתרשלותה הבלעדית. התובעת לא רק התרשלה באי נקיטת הפעולות כאמור לעיל, אלא אף הוסיפה ויצרה במו ידיה את ערימות המוץ שתרמו לרטיבות בקיר ולעיפוש הגרעינים הצמודים לו ולכן היא זו שצריכה לשאת בנזק במלואו.


מטעמים אלו אני קובעת כי אין להשית אחריות על הנתבעות ויש לדחות את התביעה נגדן.

במצב דברים זה אין צורך להיזקק לשאלת גובה הנזק, ברם יובהר למעלה מן הצורך כי למעט הסכום הנזק הישיר (עליו הוסכם) לא הוכח כל נזק נוסף. למעט 2 מכתבי תלונה של לקוח ביחס לחודשים אפריל מאי 2003, ושיש בהם תלונה מקומית שלא ניתן ללמוד ממנה על היקף תלונות לקוחות אחרים או על סכומים, התובעת לא הוכיחה אובדן רווחים וירידה בכמות הייצוא, לא הוצגו דוחות רווח והפסד, מסמכי ייצוא ו/או מסמכי מכירה לשוק המקומי. לא פורט איזה מאמץ נעשה לצורך הפרדת הסחורה, כמה ימים נדרשו לשם כך ומה הייתה העלות של שכר עובדים או ההוצאות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות (שכ"ט שמאי לפי קבלה שתומצא לה), ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ.



ניתן היום,
ט' תשרי תש"ע, 27 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4785/05 נאג'י מח'ול ובניו בע''מ נ' מנפטת העמק, מפעלי העמק, "ביטוח חקלאי"-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/09/2009)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן