זדה אמיר - משה אלי, מוסכי שלב קנוורט 1993 בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
זדה אמיר משה אלי מוסכי שלב קנוורט 1993 בע"מ

מידע על משה אלי   



זדה אמיר - משה אלי, מוסכי שלב קנוורט 1993 בע''מ

תיק אזרחי 38888/01     04/12/2003 (א)



תיקים נוספים על זדה אמיר
תיקים נוספים על משה אלי
תיקים נוספים על מוסכי שלב קנוורט 1993 בע"מ




א 38888/01 זדה אמיר נ' משה אלי, מוסכי שלב קנוורט 1993 בע"מ




49
בתי המשפט
ת"א 038888/01
בבית משפט השלום
בתל אביב-יפו
4/12/03

כבוד השופט מאיר יפרח

בפני
:

זדה אמיר

התובע:

נ ג ד
1 . משה אלי

2 . מוסכי שלב קנוורט 1993 בע"מ

הנתבעים:
פסק דין
1. התובע הינו הבעלים של משאית קנוורט שמספרה 4012600. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו הבעלים והמנהל של "מוסך משה". בחודש מאי 2000, פנה התובע לנתבע עקב תקלה במנוע המשאית ("איבוד" שמן). הנתבע קבע כי יש צורך בהחלפת מדחס למסנן אוויר והחליף את המדחס במנוע המשאית וכן את מסנן האוויר. התקלה חזרה על עצמה, והתובע פנה לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), שהיא בעלת מוסך מורשה של יבואן המשאיות. לאחר בדיקה שנעשתה ע"י הנתבעת, נאמר לתובע כי עליו לבצע שיפוץ מנוע כללי ("אוברול"). הנתבעת ביצעה שיפוץ מנוע כללי ברכבו של התובע.
כעבור 5 חודשים חזרה התקלה על עצמה. התובע פנה אל הנתבעת בשנית. הם הגיעו לכלל הסכמה כי המנוע יפורק ותבורר סיבת התקלה וכי אם יתגלה שהנזק נגרם כתוצאה משיפוץ המנוע ע"י הנתבעת, תישא היא בהוצאות תיקון הרכב. עם פירוק המנוע הסתבר כי הסיבה לתקלה היא מסנן האוויר הבלתי תקין. או-אז התברר כי המסנן שהרכיב הנתבע היה בלתי מתאים. בנוסף, התברר כי בעת ביצוע ה"אוברול" ע"י הנתבעת, לא הוחלף מסנן האוויר.
בנוסף, בסמוך לאחר ביצוע "האוברול" השני, התברר כי הנתבעת לא החליפה גם מרסס ורצועות. לצורך ביצוע התיקונים נאלץ התובע להשבית משאיתו ביום 18.1.01 וכן בימים 23.1.01 - 29.1.01.
התובע טוען כי החלפת מסנן אוויר היא חלק אינטגרלי מה"אוברול". לפיכך, במחדלה שבאי ההחלפה, התרשלה הנתבעת. כמו כן התשלומים בגין ה"האוברול" השני והתיקונים שלאחריו שולמו על מנת להקטין את הנזק. לפיכך, הנתבעת חייבת בהשבתם.
טענות התובע בקליפת אגוז הן, אפוא, כדלקמן:
(א) הנתבעים הפרו את הסכם השרות שנכרת עם כל אחד מהם (בנפרד), שכן לא נתנו שירות אמין, יעיל ומקצועי.
(ב) הנתבע התרשל התרשלות רבתי, בכך שהרכיב מסנן אוויר בלתי מתאים שהרכבתו גרמה לתובע נזקים.
(ג) הנתבעת התרשלה התרשלות רבתי, בכך שעת ביצוע "האוברול" הראשון לא בדקה את מסנן האוויר ולא החליפה אותו. לכן, אחראית היא לנזק שהוביל לביצוע "אוברול" נוסף.
(ד) התיקונים שנעשו לאחר ה"אוברול" השני היו אמורים להתבצע כחלק ממנו. העובדה שהנתבעת סירבה לכך, מהווה רשלנות והפרה של הסכם העבודה.
נזקי התובע, לטענתו, הינם:
(1) 31,118 ₪ (כולל מע"מ) בגין האוברול הראשון;
(2) אובדן הכנסות כתוצאה מהשבתת המשאית למשך 23 ימים (לצורך ביצוע ה"אוברול" הראשון), עפ"י מפתח הכנסה של 1,500 ₪ ליום, ובסה"כ 34,500 ₪;
(3) 40,137 ₪ (כולל מע"מ) בגין האוברול השני.
(4) אובדן הכנסות כתוצאה מהשבתת המשאית למשך 13 ימים (לצורך ביצוע ה"אוברול" השני), עפ"י מפתח הכנסה של 1,500 ₪ ליום ובסה"כ 19,500 ₪.
(5) עלות התיקונים לאחר ביצוע ה"אוברול" השני בסך 2,778 ₪.
(6) אובדן הכנסות כתוצאה מהשבתת המשאית למשך 5 ימים (לצורך ביצוע התיקונים שלאחר ה"אוברול" השני), עפ"י מפתח הכנסה של 1,500 ₪ ליום, ובסה"כ 7,500 ₪.

2. הנתבע מכחיש כי החליף את מסנן האוויר. לחילופין, מכחיש הוא כי מסנן האוויר היה בלתי מתאים. לחילופי חילופין, טוען הנתבע כי אין קשר בין החלפתו של המסנן ועובדת היותו בלתי מתאים לבין הנזקים שנגרמו לתובע, שכן הקשר ביניהם נותק בעקבות טיפולים שבוצעו ע"י הנתבעת או צד שלישי אחר. בנוסף, הנתבע מכחיש את טענת התובע לפיה איבחן הנתבע שיש צורך בהחלפת מדחס ומסנן אוויר. הנתבע טוען כי אמר לתובע שיש צורך לשפץ את המנוע. התובע הוא שביקש החלפת מדחס ומסנן אוויר מיוזמתו, למרות שהובהר לו שהחלפתם לא תפתור את בעיית צריכת השמן במנוע. משלא בוצע התיקון שהומלץ על ידו, אין הוא נושא בכל אחריות לנזקים הנטענים.

3. הנתבעת טוענת כי מנספח א' לכתב התביעה עולה הסכמה מפורשת בין הצדדים שבמידה ויתגלע סכסוך כגון הסכסוך נשוא התביעה, יועבר הסכסוך לבדיקת מומחה. עם הבאת המשאית לטיפול אצל הנתבעת, הצהיר התובע בפני
מנהל המוסך במפורש כי אין לבדוק או לפרק את מסנן האוויר במסגרת הבדיקה, שכן מדובר במסנן חדש, שהורכב ימים ספורים קודם לכן במוסך אחר. לפיכך, נמנעה הנתבעת מבדיקתו.
הנתבעת מודה כי עם פירוק המנוע התברר סופית שהסיבה לתקלה היא מסנן האוויר הבלתי תקין. הנתבעת טוענת כי אין כל קשר סיבתי, משפטי או עובדתי, בין הנזקים הנטענים לפעולותיה. 60221
4. 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. התובע טען כי הנתבעים נהגו כלפיו ברשלנות. ככלל, אחריות בגין רשלנות מותנית בכך שעל המזיק מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק, שלא להתרשל כלפיו. משנקבע כי קיימת חובת זהירות, יש לבחון אם מי מהנתבעים הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו ואם הפרת החובה היא שגרמה לנזק לרכבו של התובע. השאלה היא אם בנסיבות הפרשה דנן יש לראות בהתנהגות הנתבעים משום רשלנות. התשובה לשאלה זו תיגזר מסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע לגבי בעל מקצוע, כי התרשלות מצידו תהא כל אימת שלא השתמש במיומנות, או לא נקט במידת זהירות, שאדם סביר ונבון באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות. בענייננו, אין כל ספק כי שני הנתבעים גם יחד חבים חובת זהירות לתובע. התובע והנתבעים הסכימו (במועדים שונים) כי רכבו של התובע ייבדק וכל הטעון תיקון יתוקן על ידם. על מוכרי טובין וספקי שירותים חלה חובת זהירות כלפי כל מי שצפוי להיפגע משירות שסיפקו לו (ראו למשל ע"א 452/72 בחן, חברה לביטוח בע"מ נ' אייזנברג, פ"ד כז (2) 720, 724).

5. 5. התובע לא הוכיח את הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבע. ואלה עיקר טעמיי לכך.
(א) (א) לטענת התובע, עקב תקלה במנוע המשאית, שהיה "מאבד שמן" פנה הוא אל הנתבע. הנתבע החליף את המדחס ואת מסנן האוויר. כראייה לכך הציג התובע את החשבונית שניתנה לו מאת הנתבע בגין התיקון (ת/1). הפרטים המצויינים על גבי ת/1 מתייחסים לחיובים בעד "החלפת מדחס", "1 מדחס" ו- "1 פילטר אויר חדש". הנתבע פירט בחשבונית באופן מפורש הן את רכישת המדחס והחלפתו והן את רכישת הפילטר. התובע טוען כי על אף שהנתבע היה זה שהחליף את הפילטר, הוא נמנע מלפרט זאת על גבי החשבונית. התובע הוסיף וטען כי "לא כל דבר שמשה ( הוא הנתבע. מ' י') עושה הוא מפרט בחשבונית" (עמ' 6 שורה 23). כשנשאל על מה הוא נסמך באומרו כן, השיב "שמעתי מחברים". ראשית, המדובר בעדות מפי השמועה שאינה נסמכת על ידיעתו האישית של התובע. ב"כ הנתבעים התנגדו לעדות מפי השמועה (עמ' 1 שורה 9). לפיכך, אין מדובר בראייה קבילה, שכן לא ניתן לחקור ביעילות את התובע לגבי נכונות תוכן הדברים ששמע מצד ג' כלשהו (להבדיל מעצם העובדה שכך נאמר לו. יודגש כי התובע אף לא ציין מי אמר לו את הדברים). ואף אם נאמר כי העדות קבילה היא ממילא יהא משקלה אפסי. שנית, התובע משמיע ראייה בע"פ כנגד מסמך בכתב, מבלי שהוא תומך אותה במסמך כלשהו, או בהודאת בעל הדין שכנגד. סתירת האמור בת/1 יכול שתיעשה באמצעות מסמך כתוב אחר או בהודיית יריבו. ראיות אחרונות אלה לא הובאו. עדותו של התובע אינה רלוונטית לעניין זה. שלישית, השכל הישר תומך דווקא בגרסת הנתבע. תמוהה בעיני טענתו של התובע - על שום מה יבצע הנתבע החלפת מסנן אויר ולא יגבה את שכרו תמורת עבודה שאכן ביצע (אם ביצע)? ולראייה - הנתבע גבה תשלום עבור החלפת המדחס. משמע: הוא נוהג לגבות תשלום בעד החלפת חלפים ברכב, בנוסף למחירו של חלק החילוף. והנה - אף טענה זו לא מסייעת בידי התובע להוכיח הפרת חובת הזהירות מצידו של הנתבע.
(ב) (ב) הנתבע נמנע מהצגת מסנן האוויר הפגום, הגם שלטענתו הוא עדיין ברשותו (עמ' 5, שורות 20-21). בענייננו, מדובר בראייה שיכולה לסייע להוכחת התביעה באופן משמעותי. למרות זאת, נמנע התובע מהצגתה. הימנעות זו פועלת לרעתו, שעה שאין לה הסבר מתקבל על הדעת, שכן הלכה פסוקה היא שקיים חשד שהראייה לא הובאה, כיוון שהיה בה כדי לערער את גרסתו (ראו למשל ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107, 117-118; ע"א 465/88 הבנק לסחר ולמימון נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651).
(ג) (ג) בחקירתו, טען התובע כי הנתבע לא החליף את הפילטר בעצמו, אלא שההחלפה בוצעה ע"י פועל מטעמו. המדובר בהרחבת חזית, לה התנגדו הנתבעים. מעבר לכך, התובע נמנע מלהעיד את הפועל שלטענתו החליף את המסנן, הגם שהיה בכך לסייע בידו להוכיח את תביעתו. ההימנעות מהעדתו פועלת אף היא לחובת התובע (ראו לעניין זה: ע"א 3649/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, 392; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקר חברה בע"מ, מ"ד(4) 595, 602; ע"א 373/54 אהרונסט נ' נוימן, פ"ד י 1121, 1142).
(ד) (ד) חוו"ד השמאי אנקורי - חוות הדעת מטעמו ניתנה ביום 28.12.00. חוו"ד זו נסמכה על תיאור המקרה כפי שנמסר ע"י מנהל המוסך ומנהל העבודה אצל הנתבעת (ראו: עמ' 14, שורות 11-13, ו-16-17). השמאי אנקורי קבע כי "הנזק נגרם ללא כל ספק עקב מסנן אויר שאינו תואם" (ראו: עמ' 2 לחוו"ד). במהלך עדותו, כשנשאל מר אנקורי אם ראה במהלך הבדיקה את פילטר האוויר, השיב: "הוצג בפני
פילטר אוויר. אני לא יכול להגיד מאיזה תוצרת הפילטר שהוצג בפני
" (עמ' 13, שורות 15-16). ובהמשך, כשנשאל אם בפועל בוצעה החלפה של הפילטר בחודש מאי 2000, ענה: "אין לי מושג האם החליפו או לא" (עמ' 14, שורות 14-15). לא ניתן ללמוד מחוות הדעת פרטים כלשהם הנוגעים למסנן האוויר, בגינו נגרם הנזק הנטען. מיותר לציין, כי אף בכך אין כדי לסייע לתובע להוכיח את טענתו בדבר הפרת חובת הזהירות.
מן המקובץ עולה כי התובע לא הוכיח את החלפת מסנן האוויר ע"י הנתבע. לכל היותר, הוכיח התובע באמצעות ת/1 את מכירת מסנן האוויר ע"י הנתבע. ברם, התובע נמנע מלהציג את מסנן האוויר שברשותו, ולא הוכיח שהוא זה שהיה מורכב ברכבו ואשר בעטיו נגרם הנזק הנטען. אשר על כן, לא ניתן לקבוע שהנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובע.

6. 6. אשר לנתבעת, העלה התובע שתי טענות: האחת, עילה נזיקית שעניינה רשלנות; השנייה, עילה חוזית הנסמכת על החוזה שנכרת ביניהם ביום 28.12.00 (ת/4). על פי החוזה, התחייבה הנתבעת, באם יתברר שהנזק נגרם כתוצאה משיפוץ המנוע שביצעה ביוני 2000, לשאת בהוצאות תיקון הרכב של התובע. אדון בטענות אלה כסדרן.

7. 7. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בכך שבעת ביצוע ה"אוברול" הראשון לא בדקה את מסנן האוויר (ועקב כך לא החליפה אותו). מנגד, טוענת הנתבעת כי נמנעה מהחלפתו בשל בקשתו המפורשת של התובע שלא לבדקו ולא להחליפו, שכן מדובר במסנן חדש, שהורכב ימים ספורים קודם לכן במוסך אחר (ראו: סעיף 4 לכתב הגנתה). מר ברזס ששימש מנהל מקצועי אצל הנתבעת חזר על טענה זו והוסיף כי התובע טען שיש להימנע מבדיקה או מהחלפה של המסנן גם בשל העובדה שהברגים הסוגרים את מכסה מסנן האוויר חלשים (סעיף 2 לתצהירו). כיוון שהתובע לא הוכיח את אחריותו של הנתבע, ניתן היה לסבור כאילו הנתבעת נושאת במלוא האחריות. ולא היא. תוצאה זו אינה רצויה. היא אף איננה מתיישבת עם השכל הישר. ראשית, נראית לי יותר גרסת הנתבעת לפיה התובע הוא אשר ביקש להימנע מבדיקת המסנן מן הטעם שהמסנן הוחלף עת קצרה לפני כן . החלפת מסנן אוויר אינה נוגעת לבטיחות הרכב (ראו: עדות השמאי אנקורי בעמ' 16, שורות 10-12, ועדות השמאי טל בעמ' 45, שורות 32-33). מכאן, שמדובר בפעולה שהנתבעת אינה חייבת לבצעה אם מורה לה לקוחה (התובע) שלא לבצעה. אולם, להבדיל, לנתבעת אין כל מניעה לבצעה. מדובר בפעולה שביצועה פשוט למדי (ראו: עמ' 17, שורות 21-23, עמ' 32, שורות 14-15). כתוצאה מבדיקת המסנן, ייתכן כי הנתבעת הייתה מחליפה אותו - מה שהיה מזכה אותה ברווח נוסף (בעד פעולה שאינה כרוכה בהשקעה ניכרת מצידה). לא נראה לי, אפוא, כי היה לנתבעת אינטרס כלשהו להימנע מהחלפת המסנן, בלתי אם הורה לה כך התובע. שנית, מהראיות שהוצגו בפני
מסתבר ללא ספק כי הסיבה המכרעת לנזק היא מסנן האוויר שהותקן ברכב (ראו: סעיף 15 לכתב התביעה; עמ' 2 לחוו"ד מר אנקורי). מוסכם על הצדדים שהנתבעת אינה זו שהתקינה אותו. הסיבה המכרעת לנזק הינה, אם כן, אשמו של אדם אחר, הגם שאין אנו יודעים בוודאות מיהו אותו אחר. בכך נופלת הנתבעת לגדרי החריג הקבוע בסעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על מנת שניתן יהיה להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעת, לא די בחזות מראש של אפשרות גרידא להתרחשות הנזק. לשם כך, צריך שההסתברות להתרחשות הנזק שנגרם לתובע בפועל תהא ממשית (ראו: ע"א 557/82 מ"י נ' אביטן ואח', פ"ד מא (1) 563, 575). כזאת אין לייחס לנתבעת בעניינו. הנזק שאירע בעקבות התקנת מסנן האוויר הבלתי תקין, אינו נזק שאדם סביר יכל לחזותו מראש כהסתברות ממשית. יצוין כי אף לו הייתה זו התרשלות מצד הנתבעת (הגם שאינני סבור כך), התנהגותו של התובע שנמנע מלחזור למוסך הנתבעת לשם מעקב וגם כשהתקלה חזרה על עצמה, המשיך להשתמש במשאית מָשָל לא אירע דבר, מהווה רשלנות בדרגה גבוהה, שניתן לראות בה כסיבה המכרעת לנזק. אף אם הימנעות הנתבעת מבדיקת המסנן היא הסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק, הרי אלמלא התרשל התובע, לא היה מתרחש הנזק שאירע בפועל.

8. 8. התובע טען, לחלופין, כי הנתבעת חבה אף מכוח החוזה שנכרת ביניהם (ת/4). בחוזה נאמר, בין היתר, כי "צד א' (הנתבעת 2. מ' י') מתחייב בכך שאם הנזק נגרם כתוצאה משיפוץ המנוע שהוא ביצע בחודש 06/2000, ישא צד א' בהוצאות תיקון הרכב" (ההדגשות שלי). ברם, כאמור, הנזק שנגרם לרכבו של התובע נובע מהתקנת מסנן אויר בלתי תקין ע"י מאן דהוא. מוסכם על הכל כי מסנן האוויר הבלתי מתאים היה מותקן במשאיתו של התובע עוד בטרם הובאה למוסך הנתבעת. משמע: הנזק לא נובע משיפוץ המנוע. אשר על כן, גם בהתבסס על העילה החוזית, אין התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הנטען.

9. 9. למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי הנטל להוכיח את סכומי הנזק הנתבעים, מוטל אף הוא לפתח התובע. התובע לא הוכיח כי הנתבעים אחראים לנזק שנגרם למשאית ואשר הוביל לביצוע ה"אוברול" הראשון או השני. בנוסף, התובע לא הציג כל ראייה שתתמוך בטענת הפיצוי בגין אובדן הכנסות שנגרם בשל השבתת המשאית. התובע נמנע מלהציג את הנתונים בדבר פירוט הזיכויים לרכב בחודשים הרלוונטיים, קרי דצמבר 2000 וינואר 2001. תחת זאת הציג התובע פירוט הזיכויים לרכבו לחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2000 (ת/9). זאת ועוד. היות והמסמכים ת/9 לא נערכו על ידי התובע בעצמו, כל עוד לא העיד התובע את עורכם, מהווים הם ראייה לעצם קיומם, ותו - לא (עמ' 3 שורות 4-5). לא ניתן להוכיח אובדן הכנסה באמצעות ראיות אלה, שהן ראיות המעידות על קיום המסמכים אך לא על נכונות תוכנם ואפילו תוכנם היה מוכח, עדיין אין לדעת מה הפסדים היו לתובע בחודשים דצמבר 2000 וינואר 2001.

10. 10. התובענה נדחית אפוא. התובע יישא בהוצאות המשפט של כל אחד מן הנתבעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ההוצאה ואילך ובשכ"ט ב"כ כל אחד מהנתבעים, בסך 6000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, להיום.

ניתן היום 4 בדצמבר 2003 (ט' בכסלו התשס"ד), בהעדר הצדדים.

_____________
מאיר יפרח
- שופט








א בית משפט שלום 38888/01 זדה אמיר נ' משה אלי, מוסכי שלב קנוורט 1993 בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/12/2003)











תיקים נוספים על זדה אמיר
תיקים נוספים על משה אלי
תיקים נוספים על מוסכי שלב קנוורט 1993 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט