צור שלום, צור טובה - ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות

מידע על צור שלום    מידע על צור טובה   



צור שלום, צור טובה - ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות

ועדת ערר 168/08     14/10/2009 (וע)



תיקים נוספים על צור שלום
תיקים נוספים על צור טובה
תיקים נוספים על ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות




וע 168/08 צור שלום, צור טובה נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
וע 000168/08

לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר


14/10/2009





בעניין
:
1.
צור שלום
2.
צור טובה








המערערים

נ
ג
ד


ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות







המשיבה

פסק דין

1.
לפנינו ערעור על פי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק) על החלטת המשיבה מיום 19.03.08 (להלן – ההחלטה), לפיה סכום הפיצוי לו זכאים המערערים במסלול השומה הפרטנית בהתאם לסעיף 37 לחוק, בשל בית מגורים שהיה להם בישוב מפונה ניסנית, הינו בסך של 455,775 ש"ח, בהתאם לשומה שנערכה על ידי השמאי אמיר חופשי מטעם המשיבה (להלן – שומת חופשי).


טענות המערערים
2.
לטענת המערערים בכתב הערעור, הם בנו את ביתם בסטנדרט וברמת גימור גבוהים, כמצויין בחוות דעתו של השמאי מטעמם, מר מימון הרצל מיום 06.09.05 (להלן – שומת מימון), אשר אמד את שווי הנכס בסך של 502,503 ש"ח.
המערערים טוענים, בסעיפים 6-10 לכתב הערעור, כי השמאי מימון לא כלל בשומתו רווח יזם, מרכיב הקרקע בסך 11,250 ש"ח כקבוע בהנחיות השמאי הממשלתי, ועלויות פיתוח קרקע. לפיכך לטענת המערערים, יש לראות את שומת מימון כאומדת את השווי הכולל של הנכס בסך של 629,128 ש"ח.

3.
המערערים מסתמכים גם על חוות דעת של שמאי נוסף מטעמם, מר כודדי, שניתנה ביום 12.02.07, ואשר בה הוערך שווי הנכס בסך של 643,000 ש"ח (להלן – שומת כודדי). לטענתם, שומת כודדי אינה כוללת את מרכיב הקרקע בסך 11,250 ש"ח, ומשכך, יש לראותה כאומדת את השווי הכולל של הנכס בסך של 654,250 ש"ח. זהו הסכום אותו תובעים המערערים במסגרת הערעור (ראה סעיף 44 להודעת הערעור).

4.
בסעיף 32 להודעת הערעור מפרטים המערערים את ההוצאות ו/או ההשקעות בנכס אשר לא נלקחו בחשבון בהחלטת המשיבה על פי שומת חופשי, וביניהן הוצאות שכר של שומר חמוש במשך כל זמן הבניה, בהתאם לנהלי הצבא, בעלות של כ- 60,000 ש"ח.
בהקשר זה יצויין, כי בהודעת הערעור עצמה לא נזכרה כלל העובדה שמדובר בנכס שהיה בבניה, בשלב של שלד.


עוד יצויין, כי בדיון המקדמי בערעור שנערך בפני
ביום 02.02.09 הודה ב"כ המערערים כי אין בידיו חשבוניות לגבי הסכום של 60,000 ש"ח (פרוטוקול עמ' 3 שורה 21).

5.
בסעיפים 5 ו-13 לסיכומיהם הוסיפו המערערים לסכום שנתבע על ידם בכתב הערעור את הסכום בשל השמירה בסך 60,000 ש"ח והעמידו אותו על סך כולל של 714,250 ש"ח, כאשר הבסיס לתביעתם משמשת שומת כודדי.

6.
לענין הסכום של 60,000 ש"ח בשל שמירה, צירפו המערערים ראיות לסיכומיהם, בהתאם להיתר שניתן להם לכך לפנים משורת הדין בהחלטה מיום 02.02.09.
הראיות הן שני תצהירים מיום 22.05.09 של מר שלמה שמעון סולטן, אשר שימש בתקופת מגוריו בישוב
ניסנית עובד מדינה במשרד הפנים במפקדת תיאום וקישור, ושל מר יוסף דיין, אשר שימש בתקופת מגוריו בישוב ניסנית סגן רכז ביטחון שוטף ויו"ר ועד תשתיות ניסנית (להלן – התצהירים).


בשני התצהירים נאמר כי עלות שומר חמוש באתר הבניה היתה בסכום של 300 ש"ח ליום, לרבות הכנסת עובדים והוצאותם למסוף ארז בכל יום עבודה, ולכן הסכום שהוצא על ידי המערערים בסך של 60,000 ש"ח הינו סכום סביר.

7.
המערערים טוענים כי שגתה המשיבה בהחלטתה, שכן הסכום שנקבע להם אינו משקף את הוצאותיהם בפועל ומידת השקעתם בנכס, ולכן הם לא זכו לפיצוי ראוי והוגן בנסיבות המיוחדות של הענין, בהתאם למטרות החוק, ועל בית המשפט לתקן עיוות זה.


טענות המשיבה
8.
המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות שכן בשומת חופשי לא נפל כל פגם. השומה נערכה בהתאם להנחיות השמאי הממשלתי, שהוא הגורם המוסמך לערוך שומות פרטניות על פי החוק, והביאה בחשבון את מכלול הנתונים של הנכס. השומה משקפת את שוויו הנכון של הנכס, שהיה במצב של שלד.

9.
לטענת המשיבה, הפערים בין השומות מטעמם של המערערים ובין השומה מטעם המשיבה אינם מעידים על דיוק רב יותר בשומות מטעם המערערים אלא נובעים ממחלוקת באשר להכללת שטחים בנויים, החורגים מן הבניה המותרת לפי תוכנית המתאר התקפה לישוב ניסנית, כנדרש על פי החוק.


לטענתה, אילו היו השמאים מטעם המערערים כוללים בתחשיביהם רק שטח המותר לבניה לפי התב"ע, כפי שנדרש על פי החוק, שומת מימון היתה עומדת על סכום נמוך משומת חופשי, ואילו שומת כודדי היתה מצטמצמת לפער של כ- 40% מסכום הפער הראשוני.

10.
עוד נטען, כי הוצאות שהמערערים הציגו חשבוניות בגינן, כגון דמי היוון לקרקע, אגרות בניה וכו', נבחנו על ידי השמאי הממשלתי אך התברר כי הן כבר גולמו על ידו בתחשיב, ברכיביו השונים ובערך הבסיסי למ"ר, בסך 940$, לרבות הוצאות שמירה רגילות.


בענין זה מסתמכת המשיבה על פסק הדין שניתן ביום 29.06.09 בוע 103/08 בענין ברוקר (להלן –

פסק דין
ברוקר).

11.
לענין עלות השמירה טוענת המשיבה, כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם שכן התצהירים אינם מהווים ראיה אוביקטיבית ואין לתת משקל לאמור בהם.


המסגרת הנורמטיבית
12.
המסגרת הנורמטיבית החלה בענייננו היא הוראות סעיף 37 לחוק ביחד עם סעיפים 1 ו-4 לתוספת השניה לחוק.

13.
סעיף 37(ב) לחוק קובע, כי שומה פרטנית תיערך בידי השמאי הממשלתי הראשי בהתאם להוראות סעיף 4 לתוספת השניה.


סעיף 4 לתוספת השניה לחוק קובע:


"(א)סכום הפיצוי לזכאי לשומה פרטנית לפי סעיף 37 לחוק זה ייקבע על פי שומה שיערוך השמאי הממשלתי הראשי, בהתאם לכללי השמאות מקובלים, לאחר שנתן לזכאי הזדמנות להביא ראיות ומסמכים, לרבות שמאויות מטעמו (בסעיף זה – השומה).

(ב)
השומה תיערך לבית המגורים, לבית שבבניה ולתוספת הבניה כאמור בסעיף 37(א)(2), ליום הקובע או ליום תחילתו של חוק זה, לפי הענין ; לגבי בית המגורים תיערך השומה לפי שטח הבית ולגבי בניה שנבנתה בפועל וטרם הושלמה – עד לשטח שהותר לבניה לפי היתר הבניה.

(ג)
נערכה שומה פרטנית לבעל זכות בבית מגורים הזכאי לפיצוי לפי מסלול ב', ייווסף לסכום שנקבע על פי השומה סכום כאמור בסעיף 3(א)(1) או (2), לפי הענין, כשהוא מחושב בהתאם למקדם הוותק של הזכאי, כאמור בסעיף 3(ב)
".


סעיף 4 האמור מחיל את הגדרת "שטח הבית" שבסעיף 1 לתוספת השניה גם על שומה פרטנית. ההפניה להגדרה האמורה מדגישה את ההגבלה לפיה לענין הפיצוי יחושבו רק שטחים הבנויים לפי מגבלת הבניה על פי התב"ע כאמור בהגדרה.

14.
"שטח הבית" מוגדר כך:


"שטח המחושב לפי השטח למטרה עיקרית כמשמעותו בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ"ב – 1992, שהיה בנוי בפועל ביום הקובע, וכן שטח המרתף, אם היה בנוי בפועל ביום הקובע, והכל – בתוספת 15 אחוזים, ובלבד ששטחים אלה לא יעלו על השטח שהיה מותר לבניה על פי תכנית התכנון התקפה; היה השטח למטרה עיקרית פחות מ- 80 מ"ר, יראו את השטח למטרה עיקרית כ- 80 מ"ר".


הכרעה
15.
הגישה המביאה בחשבון רק את השטחים הבנויים של הבית התואמים את התב"ע התקפה עולה בקנה אחד עם ההגדרה של "שטח הבית" שבחוק, וכן עם הפסיקה בענין
(ראה ע"א (מחוזי י-ם) 9232/06 ועדת הזכאות נ' יפרח מיום 25.06.07, ; ע"א 2252/08 ועדת הזכאות נ' ראב יחזקאל מיום 20.11.08 וכן פס"ד ברוקר), ואין צורך לחזור על האמור בפסקי הדין האמורים.

16.
לאחר שבחנתי את כל השומות, הן מטעם המערערים והן מטעם המשיבה, הגעתי למסקנה כי בעוד שהשמאי הממשלתי פעל בהתאם לחוק ולפסיקה והביא בחשבון רק שטחים הכלולים בקיבולת הבניה המותרת על פי התב"ע, הרי שהשמאים מטעם המערערים חרגו מהוראות החוק והפסיקה בהביאם בחשבון את מלוא השטח הבנוי בפועל, ועל כן אין לקבל את השומות מטעם המערערים.


זאת ועוד, הואיל ועל פי החוק השמאי הממשלתי הוא הגורם המוסמך לעריכת שומה פרטנית והואיל ולא נפל פגם בשומה שנערכה על ידו, להבדיל מן השומות מטעם המערערים, הרי שאין כל סיבה להטיל דופי בתחשיב השמאי הממשלתי אשר נבחן כבר ב

פסק דין
ברוקר.

17.
המערערים לא הציגו ראיות לטענתם כי בפועל שילמו סכום של 643,000 ₪ כפי שמופיע בשומת כודדי וכן 60,000 ₪ בשל השמירה, ולכן אין לקבל את טענותיהם בענין זה.

18.
לענין השמירה יובהר, כי בהחלטת בית המשפט מיום 02.02.09 נאמר במפורש:


"ניתן בזה לפנים משורת הדין היתר לצרף לסיכומים מסמכים הנוגעים לנושא השמירה בלבד ושלא היו בפני
ועדת הזכאות".


כוונת ההחלטה האמורה היתה לאפשר למערערים להביא ראיות, שלא הובאו על ידם בפני
המשיבה בעת הגשת התביעה מסיבה כלשהי, על מנת להוכיח את סכום ההוצאה הנטען על ידם. אין בהיתר האמור כדי לאפשר למערערים להגיש מסמכים שנוצרו לצורך הסיכומים בלבד, ואשר לא היו קיימים קודם לכן.


זאת ועוד, עיון בתצהירים מעלה כי המצהירים אינם מצהירים במפורש על הסכום ששולם על ידי המערערים בפועל בשל השמירה אלא הם מעלים סברה בלבד מבלי לבססה על עובדות. בנסיבות אלה, אין לראות בתצהירים ראיה שיש בה כדי להוכיח מהו הסכום ששולם בפועל על ידי המערערים בשל החזקת שומר חמוש באתר הבניה שלהם, ולכן טענתם לפיה שולם סכום של 60,000 ₪ לא הוכחה ודינה להידחות.

19.
הואיל והמשיבה מחוייבת לקבוע פיצוי לזכאים בהתאם להוראות המפורטות שנקבעו בחוק, והואיל וחזקה שהפיצוי אשר ניתן בהתאם להוראות שנקבעו בחוק הוא הפיצוי הראוי וההוגן בנסיבות המיוחדות של הענין כאמור בסעיף 1 לחוק – הרי שאם הגעתי למסקנה שהשומה מטעם המשיבה ניתנה בהתאם להוראות החוק והפסיקה, מכאן שהפיצוי שנפסק למערערים בהחלטה נשוא הערעור משקף נכונה את ערכו של ביתם של המערערים קודם לפינוי בהתאם לכוונת המחוקק.

20.
השומה שנערכה על ידי השמאי הממשלתי, שבעקבותיה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, מבוססת ומנומקת ונערכה כאמור בהתאם להוראות החוק והפסיקה. על כן, אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה הואיל ולא נפל בה פגם כלשהו.


סוף דבר
21.
הערעור נדחה.


המערערים ישלמו למשיבה תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ו בתשרי, תש"ע (14 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.



אנה שניידר
, שופטת








וע בית משפט שלום 168/08 צור שלום, צור טובה נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות (פורסם ב-ֽ 14/10/2009)











תיקים נוספים על צור שלום
תיקים נוספים על צור טובה
תיקים נוספים על ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט