אורי צמח - חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
אורי צמח חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ




אורי צמח - חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע''מ

פשיטת רגל 1062/01     11/12/2003 (פשר)



תיקים נוספים על אורי צמח
תיקים נוספים על חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ




פשר 1062/01 אורי צמח נ' חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ




1
בתי המשפט
פשר 001062/01
בשא 16165/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
11/12/03

כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:

1. אורי צמח

2. יעקב בוסקילה
3. בלהורן גרשון יעקב
4. גרטש נחמיה זאב
5. עו"ד אייזנברג יואל
6. קורצבייל יוסף צבי
7. דרקסלר חיים
8. שרון כהן בן צבי
9. טבקה צירל
ע"י ב"כ עוה"ד אלון נחמד
המבקשים:

-- נ ג ד --
1. עו"ד שרון ויצמן

בתפקידו ככונס נכסים של חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז דרום
בתפקידו כמפרק זמני של החברה

3. בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ענת ויצמן ואח'

4. מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ש. קוטלר ואח'
המשיבים:
החלטה

מונחת בפני
בקשתם של תשעה רוכשי דירות בפרוייקט של חברת מ.רייס רזידנס בע"מ, המצויה בפירוק ובכינוס (להלן: "הרוכשים" ו"החברה", בהתאמה) לחייב את כונס הנכסים (להלן: "הכונס"), למסור להם את החזקה בדירותיהם, אותם רכשו מהחברה לאחר שנקלעה להליכי כינוס. הכונס מתנגד לבקשה, ומעלה טענות שונות כנגד הרוכשים. כונס הנכסים הרשמי, חרף החלטתו המפורשת של בית משפט זה, וחרף היותו מפרק החברה, סירב למסור את עמדתו העניינית לבקשה.
לאחר שעיינתי בבקשה, תגובת הכונס ותגובת הרוכשים לתגובת הכונס, מצאתי כי עניין לנו במחלוקת משפטית, שניתן להכריעה על פי סמכותי שבתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכך אני עושה.

טענות הרוכשים;

1. ביום 2.1.03, אישר בית המשפט הסכמי מכר שנכרתו בין הכונס לבין הרוכשים. לטענת הרוכשים, עד ליום 17.8.03 (מועד הגשת הבקשה), הועברו לידי הכונס כספים בשווי 2,539,736 ₪, מתוך שווי תמורה כולל של 2,800,000 ₪. בדו"ח שהגיש הכונס, מצויינים תקבולים בסך נמוך יותר, של כ-2,276,036 ₪, כאשר הרוכשים מביאים את צילומיהם של שיקים נוספים שקיבל הכונס באותו היום, על סך 263,700 ₪.

2. זאת ועוד; אחד הרוכשים העניק לכונס שיק נוסף, אשר היה מכסה את מלוא התמורה, בכפוף לכך כי הכונס יגיש לבית המשפט בקשה שעניינה החלפת זהותו של אחד הרוכשים; הכונס, חרף הבטחה מפורשת, נמנע מלעשות כן, ובסופו של דבר השיב לרוכש את הסכום, הכל בלא לפנות לבית המשפט.

3. כונס הנכסים סרב, ללא כל נימוק, לבקשת הרוכשים להשלים את סכום התמורה על-ידי כתב התחייבות מטעם בנק ירושלים;

4. לאחרונה, הודיע הכונס לפתע, כי גם אם תועבר לידו הערבות הבנקאית ועמה כל התמורה, לא יעביר את החזקה בדירות לרוכשים, באשר הוא עומד לפתע על קבלת פיצוי מוסכם בסך 10% משווי העסקה. זאת, לאחר שהכונס המשיך, במשך תקופה ארוכה, לקבל כספים בלא להודיע, להתריע ולדרוש את סכום הפיצוי המוסכם, אותו הוא דורש כיום. הכונס נמנע מלהתייחס לכך אף בשיחה טלפונית עם רוכשים, אשר ביררו עימו מהם סכומי המשכנתא אותם יש להעביר. לעניין זה, מצרפים המבקשים תצהיר מטעם הרוכש מר יואל אייזנברג. התנהגות זו עולה, כך לטענת הרוכשים, לכדי חוסר תום-לב בקיום חוזה.

5. המצב עתה הוא כי הדירות לא נמסרו למבקשים, והן עומדות נעולות ובלא שימוש, והכונס אינו מקטין את הנזקים על-ידי השכרתן.

6. ההסכמים בין הצדדים הינם דרקוניים, ואינם אלא חוזים אחידים המכילים סעיפים ותנאים מקפחים ובלתי-סבירים, הנוגדים את תקנת הציבור. כך למשל, ההתחייבות להעביר את התמורה עשרה ימים לאחר אישור המכר, כאשר הכונס יודע היטב, כי סכומים המתקבלים באמצעות משכנתא אינם יכולים להתקבל בתקופה כה קצרה.

7. נזקיהם של הרוכשים הולכים ומתרבים; בין היתר, עליהם לשלם את מלוא סכום המשכנתא מדי חודש, בעודם מנועים מלתפוס חזקה בדירותיהם. כל זאת, כאשר הכונס יושב בחוסר מעשה, ולא פונה לבית המשפט - התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם חובתו כבעל תפקיד מטעם בית המשפט.

8. גם אם עומדת לנושה המובטח דרישה לקבלת הפיצוי המוסכם, הרי שהיה עליו לברר זאת בהליך עצמאי, ולא להתנות את סיום העסקה בקבלת הפיצוי.

תגובת הכונס;

9. המבקשים מנסים לכפות על הכונס כי ישלים ויקיים את מלוא התחייבויותיו כלפיהם, כאשר הם עצמם הפרו את חיוביהם, ומוסיפים להפרם אותם עד עתה. התנהגות זו בלבד, היא שמהווה מכשול במסירת החזקה.
10. נוסח הסכמי המכר אושר על-ידי בית המשפט, ולפיהם קיומם של כל ההסכמים בצוותא-חדא הוא הבסיס להשלמת הסכם המכר. המבקשים מודים כי אחרו בתשלומים, ואף טרם השלימו את כל המתחייב מהם. זאת, בעוד ההסכמים ברורים בכל האמור בתנאי התשלום, וכן בעניין תשלום הפיצוי המוסכם על האיחור.

11. הכונס עמד על קיום ההסכמים כלשונם לאורך כל התקופה, והבהיר זאת לבא-כוחם של הרוכשים, במכתבים אותם הוא מצרף לבקשה.

12. חזקה על הרוכשים כי כל פעולותיהם, ובכללן תשלום באחור, נעשו כשהם ערים למשמעות הנגזרת מכך, תוך רצונם לקיום ההסכם חרף ההפרה במועדי התשלום. כל יתר הטענות אינן אלא טענות חסרות שחר, שנועדו להסיט את תשומת הלב מהעיקר - תשלום לפי המתחייב ובזמן.

13. מסיבות אלו, מתבקש בית המשפט לדחות את הבקשה, ולחלופין לקבוע בה דיון, ולאפשר לכונס להשלים את הפירוט והטיעון. כמו כן, מתבקש בית המשפט להשתמש בסמכותו לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולהאריך את המועד להגשת התגובה עד למועד הגשתה בפועל.

תגובת הרוכשים לתגובת הכונס;

14. הרוכשים עומדים על דעתם, כי הכונס התנהג במהלך כל התקופה באורח שונה לחלוטין מאשר הוא טוען כעת. דרישת הפיצוי המוסכם לא הועלתה ולא הוזכרה בשיחות ישירות עם המבקשים, כאשר כבר התגלעה חריגה מלוח התשלומים.

15. כונס הנכסים הוסיף לקבל כספים זמן רב לאחר המכתבים שהוא מצטט.

16. הרוכשים תמהים, כיצד טען הכונס כי כל יתרת טענותיהם של הרוכשים 'אינן רלוונטיות', תוך שהוא מתעלם מכל הטענות רבות המשקל שעלו כנגד התנהגותו, ואשר יש להן נפקות רבה לנושא הדיון.

עד כאן העובדות ולהלן החלטתי;

17. כונס נכסים, במעמדו כבעל תפקיד מטעם בית המשפט, מתקשר עם רוכשים בחוזה מכר. חוזה המכר דורש מן הרוכשים, בין יתרת תנאיו, לשלם את מלוא התמורה בתוך 10 ימים מאישור ההסכם, ולא יושת עליהם פיצוי מוסכם בסך 10% מערך הממכר. זאת ועוד; בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אין עסקינן בקבוצת הסכמים העומדים כל אחד ברשות עצמו, אלא בהסכמים כרוכים זה בזה, כאשר שאלת העמידה בתמורה או אי העמידה בה נבחנת, במפורש עבור כולם יחדיו.
משלא עמדו הרוכשים בתשלום במועד, הן בשל קשיים אובייקטיביים הנובעים מן הקושי לגייס משכנתא בזמן כה קצר, והן מסיבוכים הנוגעים לרוכשים עצמם ולאופיה המיוחד של העסקה, סירב הכונס לנהוג עמם לקולא, ודרש את הפיצוי המוסכם. בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית בשאלת המצגים שהציג להם הכונס, כביכול, בעת המגעים ביניהם, כאילו אין הוא עומד על הפיצוי המוסכם - דבר אותו מכחיש הכונס בתוקף.
אלא, שאין מחלוקת אמיתית בכל הנקודות הבאות, העולות במפורש מתשתית שאינה שנויה במחלוקת, רובה במכתבים מפורשים שהוחלפו בין הצדדים או בטענות שלא הוכחשו: הכונס הוסיף לקבל את התשלומים על חשבון המכר, כשהוא נוקב במכתביו לשון עמומה, כגון "מרשיך מודעים למשמעות של תשלום באיחור", ומבהיר אגב כך כי הוא עומד על זכויותיו. הכונס לא הצהיר או הזהיר בשום שלב, כי בכוונתו לבטל את החוזים עקב ההפרה.
זאת ועוד; חרף העובדה כי מצב העסקה הסתבך, ונוצרו טענות וטענות שכנגד, ואף חרף בקשה מפורשת מצד הרוכשים (שגובתה ככל הנראה בהבטחה מצידו כי יעשה כן), לא פנה הכונס לבית המשפט בבקשה מתאימה למתן הוראות, ואף לא הזדרז להשיב על מכתביו של ב"כ הרוכשים, אשר תהה על עמדותיו וביקש ממנו לנקוט עמדה שאינה משתמעת לשתי פנים. אין חולק, כי כל אותה עת, לא נמסרו הדירות לרוכשים (חרף העובדה כי חלק הארי של התשלום שולם על ידם, והכונס לא ביקש את בטלות ההסכם), אלא עמדו נעולות, כאבן שאין לה הופכין.

18. מאחר, וחלק ניכר מטענות הרוכשים מופנה לחובות הכונס כ"officer of the court", קרי, בעל תפקיד המשמש כ"ידו הארוכה" של בית המשפט, מן הדין להעיר הערות מספר בעניין זה.
אכן, אין ולא תיתכן מחלוקת, כי כונס נכסים אינו צד רגיל למחלוקת אזרחית, ואף אינו נחשב כ"נציג גרידא" של הנושה המובטח אשר ביקש את מינויו. כך, דרך משל, נאמר בעניין זה בפש"ר 165/96, בשא 23722/00, בעניין מחצבות מוריה:

"מעצם תפקידו כזרועו הארוכה של בית המשפט אין הוא בא אך ורק בנעלי הנושה המובטח אשר ביקש את מינויו, אלא הוא בעל תפקיד אובייקטיבי, האמור לפעול בהגינות מוגברת, סבירות ורמה מקצועית ראויה, לטובת כל הנושים וכלפי בית המשפט".
(ההדגשות במקור - ו.א).

בפסקי דין אחרים הוער, כי חובת ההגינות והזהירות המוגברת של כונס נכסים, מפרק או נאמן בפשיטת רגל עולות בהרבה על אלו שחב צד למשפט אזרחי כלפי יריבו בדין או צדדים שלישיים הבאים עמו במגע. התייחסתי, בעבר, לעניין זה בפש"ר 99/95 בש"א 8838/03, נדל"ן איילה נ' מושינסקי, כדלקמן:

"מושכלות אלו, אשר נאמרו במקורן לעניין נתבע סולבנטי המבקש לשים מכשולים על דרכו של מפרק או כונס נכסים יפים, מכח קל וחומר, למצב בו כונס הנכסים עצמו הוא המבקש לסרבל את ההליך שלא לצורך. מצב זה, האחרון, הינו חמור במיוחד, וזאת נוכח חובת האמון ותום-הלב המוגברת שחב בעל תפקיד שהינו "זרועו הארוכה" של בית המשפט. חובה זו גדולה באופן ניכר מחובתו של צד רגיל להליך משפטי, והיא מחייבת את בעל התפקיד לגלות התחשבות סבירה בצדדים המתקשרים איתו או עשויים להנזק בשל פעולותיו, ולנסות למזער את נזקם, כל עוד מתיישב הדבר עם ניהול סביר ומושכל של קופת חדלות הפרעון. מכח קל וחומר, אין בעל תפקיד רשאי לנסות לחסום צד מבירור ענייני של טענותיו בבית המשפט אשר מינה את בעל התפקיד, וזאת באמצעות טיעוני סף אשר אין מאחוריהם ולו מאומה". (ההדגשות אינן במקור - ו.א).

חריגה מחובה זו, כך נקבע באותו עניין, עשויה להביא להשתת הוצאות אישיות על בעל התפקיד, או לקיזוז הוצאות המשפט משכר טרחתו.

19. נוכח דברים אלה, מן הדין לבחון את עובדות המקרה שבפני
.

ראשית, אף טרם אגש לבירור המחלוקת לגופו של עניין, מן הדין להתייחס במילים מספר לדרך התנהלות הצדדים במהלך הדיון בבקשה זו. הרוכשים הגישו את בקשתם ביום 17.8.03. באותו יום עצמו, ניתנה על-ידי החלטת ביניים, המעבירה את הבקשה לתגובת הכונס בתוך 10 ימים, תוך קביעה מפורשת כי נוכח דחיפות העניין (קרי, נזקם המתעצם של הרוכשים), יבואו ימי הפגרה במניין המועדים.
יוצא, כי על הכונס היה להגיש את תגובתו עד ליום 27.8.03. אלא שהכונס המלומד לא טרח לעשות כן, והגיש את תגובתו אך ורק ביום 16.9.03, מועד שהיווה איחור ניכר אף לו לא היו ימי הפגרה באים במניין (ולאחר שעמדה בפני
בקשה של הרוכשים ליתן החלטה במעמד צד אחד בשל העדר תגובה). זאת, בלא שיטרח לנמק את מחדלו זה; תחת נימוק, הודיע הכונס בסוף דבריו כהאי לישנא:

"לסיום, מתבקש בית המשפט נכבד זה לעשות שימוש בסמכותו לפי ובהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ולהאריך המועד להגשת התגובה מאת כונס הנכסים עד למועד הגשתה בפועל".

כל זאת, בלא שיטרח להסביר, ולו במילה אחת, מדוע לא קיים את החלטת בית המשפט. זאת ועוד; ניתן היה לצפות, כי תגובה זו, אשר הכנתה התארכה זמן רב כל-כך, תהיה בהירה ומפורטת, ותטרח להתייחס לכל התשתית העובדתית והמשפטית שהעלו הרוכשים; אלא, שהתגובה אשר הונחה בפני
היתה לקונית, ולא טרחה ליתן כל מענה לחלק נכבד מן הסוגיות שעלו בבקשה, מהן סוגיות מרכזיות. תחת זאת, ביקש הכונס, אם לא תדחה הבקשה לאלתר, תוך חיוב הרוכשים בשכר-טרחתו:

"לאפשר לח"מ להשלים את הפירוט והטיעון בנושאים המועלים במסגרת הבקשה" (כך!).

20. עיננו הרואות; התנהגות הכונס עמדה בניגוד להחלטת בית המשפט ובניגוד לסדר הדין האזרחי; ראשית יאמר, כי בעל דין המאחר בהגשת תגובה, מחוייב להגיש את בקשתו להארכת מועד מראש, ולא בדיעבד, כאילו אין עסקינן אלא בעניין פורמלי גרידא, שהצלחתו מובטחת. זאת ועוד; על בקשה כזו להיות מנומקת, ולהסביר את טעמי האיחור. אילו היה הכונס פועל בדרך זו, יתכן והיה ניתן סעד ביניים, למזעור נזקי הרוכשים - דבר אשר נמנע בשל התנהלות בעל התפקיד. די בכך, בכדי להדגיש כי בנסיבות העניין, היה האיחור מהותי ולא טכני גרידא.
לאור כל האמור לעיל, שקלתי ברצינות לסרב לבקשה לפי סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, למחוק את תגובת הכונס ולקבל את הבקשה במעמד צד אחד. אלא, שבסופו של יום, באתי לכלל החלטה להילך בדרכו של בית הלל ולפי הקו הנהוג בהלכה הפסוקה המודרנית, למעט ככל האפשר בהכרעת מחלוקת על-בסיס פרוצדורלי גרידא, ולרפא את מחדלו של בעל הדין שהתרשל בפסיקת הוצאות (ללא קשר לתוצאתו הסופית של ההליך) - דבר לו אתן את הדעת בסיומה של החלטה זו.

כעת, מן הדין לדון בבקשתו הפרוצדורלית השניה של הכונס המלומד, ליתן לו "להשלים הפירוט והטיעון" מאוחר יותר. יגעתי ולא מצאתי מה אחיזה יש לבקשה זו בדין. מצוותן של תקנות סדר הדין האזרחי הינה פשוטה וברורה: על צד המגיש תשובה לבקשה לפרוש בפירוט ובאופן ברור את מלוא גרסתו העובדתית והמשפטית. זאת, תוך שהוא דן בפירוט בכל טענה וטענה שהעלה התובע. מוסיפות תקנות סדר הדין האזרחי וקובעות, כי טענה עובדתית שלא הוכחשה, רואים אותה כטענה שמודים בה, זולתי החריג של דמי נזק.
אי לכך, אין כל מקום לאפשר לכונס הנכסים "מקצה שיפורים" העומד בניגוד לדין; אמנם, יתכנו מקרים חריגים בהם יתיר בית המשפט פעולה כזו מכח סמכותו הטבועה. זאת, בעיקר מקום בו נדרשת הגשת תגובה בתוך ימים ספורים (או פחות מזה), בדרך כלל במקום בו עסקינן בתשובה לבקשה דחופה לסעד זמני. לא כזה הוא המקרה דנן, בו איחר הכונס משמעותית, ללא הצדקה, בהגשת תגובתו, ואף לא טרח לנמק את בקשתו להשלמת טיעון, כאילו עסקינן בזכות מובנת מאליה.
אי לכך, אין לכונס אלא התשובה שהגיש, וכל טענה אותה לא הכחיש (בין במפורש, ובין אם במשתמע, על-ידי טיעון עובדתי סותר) נחשבת כטענה שהודה בה, לכל דבר ועניין.
21. לאור מושכלות אלו, מן הדין לבחון את המחלוקת בין הצדדים. מכתבי הטענות ומן המכתבים עולה, אכן, כי הרוכשים התקשו לגייס את מלוא התמורה במועד, הן בשל כריכת ההסכמים זה בזה, והן מטעמים אחרים, עם זאת, ראו עצמם שני הצדדים כמחוייבים להסכם ופועלים על פיו. לא זאת בלבד שהכונס לא ביקש לבטל את החוזה והוסיף לקבל כספים, אלא שמטענות שלא הוכחשו עולה, כי הכונס התבקש במפורש, וככל הנראה אף הבטיח, להעלות חלק מן הבעיות שצצו ולהביאן להכרעת בית המשפט במסגרת בקשה למתן הוראות - דבר אותו לא עשה. כמו כן, לא טרח הכונס להבהיר או להכחיש את התמיהות העולות בדרך בה הקשה על הרוכשים להעביר לידיו סכומי כסף אשר היו עשויים להוות את מלוא התמורה המקורית, וזאת כשהוא מדקדק עימם על "קוצו של יוד", ונמנע מהעברת דברים להכרעת בית המשפט.

אכן, ממכתבי הכונס עולה כי לא ויתר על הזכויות המוקנות לו בחוזה; אלא, שמן התשתית שעולה בפני
ניתן לחוש כי הכונס נקט בדרך אשר דבק בה אבק ריחם של סחבת ושיהוי, בלא שיעשה מאומה בכדי להקל על הרוכשים - אף כאשר דובר בצעדים שלא היו באים בשום פנים ואופן על חשבון זכויותיו הלגיטימיות של הנושה המובטח.

בדרך זו, הפר הכונס את חובת הזהירות המוגברת החלות על בעל תפקיד; כונס נכסים, שהינו "ידו הארוכה" של בית המשפט, אינו רשאי לשבת באפס מעש נוכח נסיבות כפי שתוארו בכתבי הטענות, כשהוא נמנע מלסייע לרוכשים אף בעניינים אלמנטריים, דוחה אותם ב"לך ושוב", או שאינו טורח כלל ועיקר לענות לפניותיהם - זאת, כאשר אין מחלוקת, כי הקונים התכוונו לקיים את החוזה, והיו נכונים להעביר לכונס את מלוא התמורה המוסכמת (זולת המחלוקת על הפיצוי המוסכם). כאמור בהחלטה בעניין מושינסקי, חלק אינטגרלי מחובת הזהירות של כונס הנכסים הינו לפעול באורח מיידי ויעיל להקטנת נזקיהם של רוכשים המתקשרים עם הכונס. דומה, כי בנסיבות המקרה, לא נעשה מאמץ בעניין זה, וחבל שכך. דומה, כי כונס נכסים זהיר הרואה כי הרוכשים מתקשים לעמוד בתשלומים צריך לעשות אחד משני אלה:

א. להזהיר את הרוכשים, כי עסקינן בהפרה יסודית של החוזה (אם אמנם כך), ולדרוש את ביטולו אם לא תתוקן ההפרה.

ב. אם אין הוא רוצה בביטול, עליו לנסות ולסייע לרוכשים ככל שניתן (בלא להפקיר את אינטרס הנושה המובטח) לעמוד בהסכם, ובמידת הצורך להביא את המחלוקות והבעיות להכרעת בית המשפט של כינוס, במסגרת בקשה למתן הוראות.
22. משלא עשה הכונס דבר מכל זאת, אין מנוס מן המסקנה, כי תרם בעצמו להפרת החוזה ולהתמשכותה, תוך גילוי אדישות לנזקיהם של הרוכשים; בתגובתו של הכונס, לא מצאתי תשובה עניינית לסוגיות אלו. כל שנאמר שם היה חזרה, בגרסאות שונות, על האמירה כי "הם חתמו וידעו על מה חתמו, ואי לכך, עליהם הנזק", ובכך אין די בנסיבות המקרה דנן.

אי לכך, הגעתי להחלטה הבאה: מאחר והכונס לא גילה כל רצון לבטל את ההסכם, וחלקה הארי של התמורה כבר שולם לידי הכונס, ולאור הנסיבות שתוארו לעיל, הרי אין כל עילה להותיר את הרוכשים במצב של "לא להקיא ולא לבלוע", כאשר הם נאלצים לשלם תשלומי משכנתא מדי חודש בלא שיזכו בדירותיהם.

זאת ועוד; בנסיבות המקרה, ובלא להכריע במחלוקות העובדתיות בין הצדדים, הרי שזכאותו של הכונס לגבות את הפיצוי המוסכם אינה נקיה מספקות. לבד מהעובדה, כי תרם במו ידיו להפרה ולהתמשכותה, ובדרך בה הפר את חובת הזהירות גרם לרוכשים נזקים מיותרים. לפיכך יש משקל לכאורה לטענת הרוכשים, כי התנאי בחוזה, המחייב את תשלום מלוא התמורה תוך 10 ימים מיום אישור בית המשפט את ההסכם, עשוי להחשב כמקפח. זאת, על רקע העובדה הגובלת בידיעה שיפוטית כי קלושים הסיכויים לגייס משכנתא בתקופה כה קצרה.
לעניין זה יוער, כי העובדה שבית המשפט אישר את ההסכם בעבר, אין בה בכדי למנוע בדיעבד את תקיפת אחת מתניותיו כמקפחת; עניין לנו בחוזה אחיד לכל דבר ועניין, אשר נוסח על-ידי עושי דברו של הנושה המובטח. העובדה כי אושר בעבר, כעניין שבשגרה ובהעדר התנגדות, אין בה בכדי לחסום את תקיפתו המאוחרת; מן המפורסמות הוא, כי דרכן של תביעות בעניין תניות מקפחות להתעורר בדיעבד, ולא ערב חתימת החוזה. דין אחר היה מרוקן את דיני החוזים האחידים מכל תוכן. זאת ועוד; מעורבותו של בית המשפט של כינוס בהסכם פועלת לרעת הכונס, ולא בשל מיוחדותם של חוזי בעל-תפקיד, וסמכותו הטבועה של בית המשפט של חדלות פרעון לשנות את החלטותיו בדיעבד.

23. מסיבות אלו, יעביר כונס הנכסים את הדירות לחזקת הרוכשים לאלתר, ולא יאוחר מ-7 ימים מהיום, זאת בכפוף לתשלום מלוא התמורה המקורית עד למועד המסירה. לאחר שיבצע את החלטתי, יהיה הכונס זכאי, במועד שלא יאוחר מ-14 יום מהיום, להגיש בקשה מנומקת למתן הוראות, בה יבקש לחייב את הרוכשים בסך הפיצוי המוסכם.

משהגענו לכאן, לא נותר אלא לדון בהוצאות המשפט; בנסיבות המקרה, נוכח המחדלים שתוארו בהחלטתי זו, ונוכח שאר ממצאי החלטתי, ישא הכונס בהוצאות המבקשים ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪ בצרוף מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל; בהנחה כי מלוא התמורה המוסכמת טרם שולם, יקוזזו ההוצאות מן התשלום שעל הרוכשים להעביר.

24. לא ניתן לסיים החלטה זו, בלא להתייחס לדרך בה סירב כונס הנכסים הרשמי בבאר-שבע במפגיע לקיים את החלטתי, אשר דרשה את תגובתו לבקשה. חרף העובדה, כי ביום 24.9.03, הוריתי לו ליתן את התייחסותו העניינית לבקשה בתוך 14, יום, לא לטרח להגיב אלא ביום 23.11.03 (!), וזאת חרף דחיפות הבקשה. בתגובתו זו, "הודיע" כונס הנכסים הרשמי של באר-שבע לבית המשפט, כי מאחר והמחלוקת נעוצה "בטענות כאלו ואחרות" של הצדדים זה כנגד זה, אשר נובעות מתכתובת לה לא היה שותף, הרי "אין בכוונתו להתערב" במחלוקת, והוא מותיר את הדבר לבית המשפט, בהתאם לתקנה 60 לתקנות החברות (פירוק).
ראשית יאמר, כי בעשותו כן עיכב הכנ"ר את ההכרעה בלמעלה מחודש ימים (!), וזאת רק כדי לומר כי איננו מתכוון להגיב - ובכך למעשה הודיע כי איננו מתכוון לקיים את החלטת בית המשפט. בסירובו למלא את החלטות בית המשפט, בעודו משמש אף כמפרקה של החברה, התעלם מתפקידו המרכזי של מוסד כונס הנכסים הרשמי כמפקח על התנהגותם ופועלם של בעלי תפקיד. שנית יוער, כי עמדת הכנ"ר שוגה אף בהבנת תקנה 60 הנ"ל, באשר תקנה זו מאפשרת לכונס הנכסים הרשמי להמנע מהתייצבות לדיון, לאחר שהגיש את עמדתו העניינית לבית המשפט בכתב, אך אין בה ולו זכר למתן רשות להמנע ממתן עמדה עניינית כלל ועיקר, חרף החלטת בית המשפט. בנסיבות אלו, ונוכח הנזק שנגרם לרוכשים בשל עיכוב ההחלטה, ישא הכונס הרשמי בהוצאות הרוכשים ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 7,500 ₪ בצרוף מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

החלטתי תועבר הן אל ב"כ הכנ"ר עו"ד חיים שימן בבאר-שבע והן אל עו"ד שלמה שחר כונס הנכסים הרשמי, כאשר שניהם מופנים במיוחד לתוכן סעיף 24 של החלטתי זו.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

בלשכתי היום ט"ז בכסלו, תשס"ד (11 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.
אלשיך ורדה
, שופטת








פשר בית משפט מחוזי 1062/01 אורי צמח נ' חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/12/2003)











תיקים נוספים על אורי צמח
תיקים נוספים על חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט