שמעון כהן ז''ל, גדעון כהן, דליה קסטרו-כהן - מאיר כהן, ציפורה כהן, יוכבד כהן ואח'

מידע על שמעון כהן זל    מידע על גדעון כהן    מידע על דליה קסטרו-כהן    מידע על מאיר כהן    מידע על ציפורה כהן    מידע על יוכבד כהן   



שמעון כהן ז''ל, גדעון כהן, דליה קסטרו-כהן - מאיר כהן, ציפורה כהן, יוכבד כהן ואח'

תיק אזרחי 18169/95     03/11/2005 (א)



תיקים נוספים על שמעון כהן ז"ל
תיקים נוספים על גדעון כהן
תיקים נוספים על דליה קסטרו-כהן
תיקים נוספים על מאיר כהן
תיקים נוספים על ציפורה כהן
תיקים נוספים על יוכבד כהן




א 18169/95 שמעון כהן ז"ל, גדעון כהן, דליה קסטרו-כהן נ' מאיר כהן, ציפורה כהן, יוכבד כהן ואח'




בעניין:



בתי המשפט
1



בבית משפט השלום בירושלים
א
018169/95


בפני
:
כבוד השופט רם וינוגרד

תאריך:
06/11/2005




בעניין:
שמעון כהן ז"ל

1. גדעון כהן
2. זיוה לוי
3. דליה קסטרו-כהן
התובע בכתב התביעה המקורי
והנתבע שכנגד

התובעים
הנתבעים שכנגד


ע"י ב"כ
עו"ד יצחק אבידני




נ
ג
ד



1. מאיר כהן

2. ציפורה כהן
3. יוכבד כהן
ע"י ב"כ
עו"ד יובל ג'משיד
4. אריה בנימין כהן
ע"י ב"כ
עו"ד משה מוסק
5. תמר רותם
6. זלפה כהן
7. דינה כהן


הנתבעים והתובעים שכנגד

ע"י ב"כ
עו"ד מרים הילבורן

המשיבים


החלטה

1.
האם מוסמך בית משפט השלום לדון בתביעה שכנגד שעניינה בבעלות במקרקעין במסגרת תובענה לפינוי דייר מוגן? וכיצד משתנה מסקנה זו אם נמחקה התביעה העיקרית? האם נודעת חשיבות לשאלה מה שלב הדיון בו נמצאת התובענה ומי הצדדים הנכונים לה? לשאלות אלה אדרש בבקשה שבפני
, שעניינה בשתיים: בקשת התובעים למחיקת התביעה העיקרית ובקשתם לקבוע כי בית משפט השלום משולל סמכות עניינית לדון בתובענה.

העובדות הנצרכות לבקשה

2.
המסכת העובדתית הנוגעת לתובענה משתרעת על שנים רבות, ועל כתבי טענות מפורטים. עובדות אלה נפרשו בהרחבה בפסק-דינו של כבוד השופט א' פרקש מיום 13.9.01 ובהחלטתו מיום 30.4.04 (לאחר שהערעור על פסק-דינו התקבל ביום 28.7.03). עם מינויו של כבוד השופט פרקש לבית המשפט המחוזי, עבר הדיון בתובענה למותב זה. בדיון שהתקיים בפני
ביום 7.7.05, לאחר שתיק התובענה שב פעם נוספת מבית המשפט המחוזי בעקבות בקשות שונות שהגישו התובעים, הועלתה שאלת הסמכות העניינית פעם נוספת, כאשר לעניין זה נדרשו הצדדים לבחון את קיומה גם לנוכח בקשת התובעים למחוק את התביעה העיקרית.

בקליפת אגוז יאמר כי תחילת ההליכים בתובענה בתביעה של המנוח לפינוי הנתבע 1 מדירת חדר בבניין הרשום כחלקה 42 בגוש 30085 (להלן: "הבניין") בעילת נטישה, ולתשלום דמי שכירות ראויים של 50,400 ₪.
לכתב ההגנה צירף הנתבע תביעה שכנגד שעניינה בטענה כי הבעלים של הבניין אינו התובע אלא אביו של הנתבע. לא למותר לציין כי מדובר בנכס ובו עשרות חנויות ודירות. במהלך קדמי המשפט, בעקבות הערות בקדם המשפט מיום 4.7.96 של המותב שדן אז בתובענה (כבוד השופט מ' גל) תוקן כתב התביעה שכנגד
כך שנוספו לו כתובעות שכנגד נוספות אחיותיו של התובע שכנגד ואחיו צורפו כנתבעים שכנגד נוספים. המנוח העיד בפני
כבוד השופט פרקש ביום 14.6.99, וזמן קצר לאחר מכן הלך לבית עולמו. בא-כוחו של המנוח הודיע לבית המשפט ביום 28.2.00 כי הוא מייצג את היורשים, אולם יפויי כוח מטעמם לא הוגשו וכתבי הטענות לא תוקנו. עדויות הנתבע נשמעו ביום 4.12.00, ולאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם (לאחר פרק זמן לא קצר) ניתן פסק-הדין.

4.
ביום 28.7.03 נתן בית המשפט שלערעור תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים לפיה "יבוטל פסק הדין והתיק יוחזר לבימ"ש קמא לדון החל מן המועד שלאחר פטירת המנוח (התובע). לכל צד תשמר זכותו לטעון טענותיו". מפרוטוקול הדיון ומפסק הדין לא ניתן למצוא את ההנמקה העומדת בבסיס הסכמה זו. פסק-הדין זקוק לפרשנות, והצדדים טענו בכה ובכה. עם זאת נראה מקביעתו של בית המשפט המחוזי כי זו ניתנה על יסוד העובדה כי כתבי הטענות לא תוקנו לאחר מות המנוח, ולא ניתן צו כנדרש על פי תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משכך הם פני הדברים, הרי שהמשך הדיון בתובענה התקיים ללא נוכחות התובע (שכבר לא היה בארץ החיים), ופסק-הדין שניתן בעניינו אינו בעל פועל מעשי. אף כי ב"כ הנתבעים 1-3 ביקש לחקור את בא-כוחו הקודם של המנוח בנוגע לשאלה אם קיבל יפוי כח מהיורשים אם לאו, נראה כי אין כל טעם בהליך זה. אף לו תוכח טענה זו (לה מתכחשים הנוגעים בדבר), לא יהא בה כדי לרפא את הפגם שבניהולו של הליך ללא צד מתאים. מכל מקום, נראה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי אינה מותירה עוד מקום להליך מעין זה, לאחר שביטלה מכל וכל את כל ההליכים לאחר מות המנוח, ולא ניתן לעוקפה בדרך של בירור הייצוג. המסקנה היא כי לנוכח קביעת בית המשפט המחוזי אין מנוס מלשמוע, לכל הפחות, את ראיות הנתבעים פעם נוספת, וזאת לאחר שתוקנו כתבי הטענות. לעניין זה חשיבות גם לשאלת הסמכות העניינית, כפי שיובהר להלן.

הסמכות העניינית בתובענה שכנגד
5.
לאחר שניתן פסק-הדין שבערעור העלו התובעים את הטענה כי בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בתביעה שכנגד, שעניינה בעלות במקרקעין והיא מצויה בתחום סמכותו היחודית של בית המשפט המחוזי. כן טענו כי מאחר ובפסק-הדין נדונה תקפות צוואה, ונקבעו קביעות בעניין רישום המקרקעין, הרי שעניינים אלה מצויים במסכות היחודית של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, בהתאמה. טענות התובעים בעניין הסמכות נדונו על ידי כבוד השופט פרקש בהחלטתו מיום 30.5.04 (להלן: ההחלטה) ונדחו. על אף זאת הועלו הטענות פעם נוספת בדיון שבפני
, כאשר זו הפעם נוספה הטענה כי מאחר ומוגשת בקשה למחיקת התביעה העיקרית, הרי שללמחיקת התובענה השפעה גם על הקביעה בעניין הסמכות.

קביעותיו של כבוד השופט פרקש בעניין הסמכות העניינית מקובלות אף עלי, והדברים שיאמרו להלן אינם אלא תוספת לאמור בהחלטתו המפורטת. עם זאת, נראה כי שונים הם פני הדברים כיום, כפי שיובהר להלן.

7.
סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי בית משפט השלום מוסמך לדון ב"תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד כאשר יהיה". לעניין זה נקבע זה מכבר כי על אף הדיבור "שווי", המרמז על ערך כספי דווקא, הרי שהסמכות הקנויה לבית משפט השלום במסגרת התובענה שכנגד מתפרשת גם על תביעות הנוגעות למקרקעין, המצויות בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי (ע"א 289/65 רובינשטיין נ' רענן רון, פ"ד כ (1) 501 ,523). במקרה דנא מדובר בתובענות הנובעות מנושא אחד, ולו בשל העובדה כי קביעה שהנתבע הוא בעליו של חלק בלתי מסויים מהנכס משמיטה את הקרקע מתביעת פינוי כדייר בשכירות לא מוגנת. לתוצאה דומה ניתן היה להגיע, כפי שהבהיר השופט פרקש, גם מכוח הסמכות שבגררא על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, שהוחלה גם במקום בו אגב דיון בתביעה לסילוק יד עולה שאלת הבעלות (ע"א 2598/91 וולפסון נ' וולפסון, פ"ד מה (5) 816, 817; וראו ע"א 4491/97 ג'ינו נ' האגודה האיטלקית, פ"ד נג (1) 673, 678; רע"א 3531/94 אלדן נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 94 (3) 960).

8.
עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנא מתקיימים שיקולים המביאים למסקנה כי אל לו לבית משפט השלום לדון בתובענה. כאמור, עיקר ההתדיינות בתובענה סבבה, בסופו של יום, את שאלת הבעלות בנכס רב מימדים ויקר ערך, וזאת בעקבות טענות שהעלה הנתבע בכתב התביעה שכנגד. התביעה שכנגד מקנה למגישה יתרונות רבים, ובכלל אלה חסינות מטענת התיישנות (ראו סעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958) ומטענות בעניין סמכות עניינית (כפי שהובהר לעיל), מקומית ובינלאומית (ע"א 607/70 ירדן נ' גרץ, פ"ד כה (2) 441; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 287-288). משכך הם פני הדברים נראה כי הפעלת כלי דיוני זה כפופה לאותן מגבלות שנקבעו על ידי המחוקק. הגיונן של הוראות המחוקק הוא כי שעה שנקרא מאן דהו להתדיינות בעל כורחו לא תישמע טרונייתו של מי שתבעו לדין על הדרך בה מבקש הוא ליישב עניינים נוספים הנוגעים לאותה מסכת עובדתית. משנתבע פלוני על ידי אלמוני, מוקנית לפלוני הזכות לצרף לתובענה זו עניינים אחרים הנוגעים לסכסוך בין השניים, ואלמוני, שפתח בהליך, מושתק מכוח החוק לטעון כנגד הליך זה. אלא שזכות זו יש לפרש כך שתחול רק לגבי מי שהיה נתבע בהליך המקורי. כך ציוונו המחוקק – "נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע" (תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות). מסיבה זו הובהר כי על הנתבע לצרף כנתבעים שכנגד את כל האנשים כנגדם מוגשת התביעה שכנגד, אולם לא נאמר כי ניתן לצרפם כתובעים שכנגד (תקנה 54). התקנות אינן מאפשרות הגשת תביעה שכנגד על ידי מי שאינו נתבע בכתב התביעה המקורי, והגיונן בצידן (א' וינוגרד תקנות סדרי הדין (מהדורה רביעית, 2002) 128א-129; ראו גם החלטתו של חברי השופט מ' סובל ת.א. (י-ם) 6618/04 אבו דאלו נ' אבו דאלו, מיום 12.9.05).

במקרה דנא "תוקן" כתב התביעה שכנגד כך שהוספו לו תובעים שכנגד שאינם נתבעים, ונתבעים "פורמאליים" שאינם פורמאליים כלל (בשל ההשפעה על זכויותיהם; יתכן גם כי חלק מיורשי הסב בנימין כהן לא צורפו). ממילא נראה כי ההליך התקיים בין בעלי דין שלא היה מקום לצרפם מלכתחילה, וחלק מאלה שהיה מקום לצירופם כנתבעים שכנגד לכל דבר ועניין - לא צורפו.

10.
משביקש התובע למחוק את התביעה העיקרית, כפי שנעשה הדבר במקרה דנא, אין בכך כדי להביא למחיקת התביעה שכנגד או להעברתה. במקרה מעין זה מבהירה תקנה 57 כי "מותר לדון בה" [בתביעה שכנגד – ר.ו.). אלא שהיתר אינו בהכרח חובה, ויש לשקול כל מקרה לגופו. תקנה 59 מוסיפה ומורה כי לבית המשפט סמכות להורות על הפרדת הדיון בתביעה שכנגד "ככל שייראה לו צודק" אם הועלתה הטענה "בכל עת לפני הגשת כתב תשובה". אין ספק כי במקרה דנא הועלתה הטענה זמן ארוך עד מאד לאחר שחלף המועד להגשת כתב תשובה. עם זאת, במקרה מעין זה, שעה שהתביעה העיקרית נמחקה בתובענה במסגרתה נראה כי בית המשפט משולל סמכות לדון בתביעת חלק מהתובעים שכנגד, ושעה שחלק מהמעוניינים צורפו כצדדים פורמאליים בלבד, נראה כי לבית המשפט סמכות להורות בעניין זה.

11.
לא נסתרה מעיני ההלכה לפיה הכרעתו של בית משפט שאינו מוסמך עניינית לדון בתובענה יכול ותהא תקיפה (ראו הדיוון והאסמכתאות בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295; למקרים בהם הוחל
עקרון זה בפועל ראו ע"א (י-ם) שטייסל נ' רוזנפלד, מיום 20.12.04; והשוו ע"ש (ת"א) 1352/91 הגרעין בע"מ נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי לג (7) 747 בפיסקאות 7-17). בפועל נראה כי לכלל זה תחום התפרשות מצומצם למדי (ראו ההערות בעניין שטייסל בפיסקאות 8(ד) ו- 8(ה) לפסק-הדין בנוגע לתחולה המעשית של קביעה זו). יוער כי בחלק ניכר מהמקרים התעוררה טענת חוסר הסמכות לראשונה בערכאת הערעור, מה שאין כן בענייננו. עוד יש לציין לעניין זה
שהעובדה כי קיימת אפשרות שפסק-דינו של בית המשפט לא יבוטל בערכאת ערעור אינה מחייבת כי זה ייגש למלאכת שמיעת הראיות בתובענה שעל פני הדברים אינה בתחום סמכותו, רק משום שזו התנהלה תקופה לא קצרה בערכאה לא מתאימה. מכל מקום, שונים היו פני הדברים אם היה הדיון בתובענה מצוי בשלב מתקדם, שאז היה טעם של ממש בהמשך הדיון בה בבית משפט השלום (השוו לעניין זה ההנמקה בע"א 1049/94 דור אנרגיה נ' חאג' אחמד סמיר, פ"ד נ (5) 820). למרבה הצער אין הדבר כך. בית המשפט המחוזי ביטל את כל שאירע מאז מותו של המנוח. כפועל יוצא מכך יהא צורך בשמיעת ראיות הנתבעים כולן פעם נוספת (ולטענת התובעים – יש מקום לשמוע גם חלק מראיותיהם, ולו כראיות מפריכות). מצב דברים זה לא ישתנה כלל אם יועבר הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי, שהרי הראיות שישמעו תהיינה אותן ראיות עצמן. עוד יש לציין כי מותב זה לא שמע את חקירת המנוח, וממילא נראה כי לו היה נשאר הדיון בתובענה במסגרתה של ערכאה זו היה מוחזר הדיון בה לכבוד השופט פרקש, שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהמנוח. מכאן כי הותרת הדיון בערכאה זו לא תישא כל רווח דיוני בצדה.

12.
בשל שיקולים אלה הוצע לצדדים להעביר התובענה לבית המשפט המחוזי ולצרף את היורשים כולם כתובעים (או נתבעים), כך שהקביעה שתינתן בסוף הדיון בתובענה תחייב את כל הנוגעים לה ותוצאותיה ימצאו ביטוי ברישום כדין. למרבה הצער לא נתנו התובעים שכנגד
הסכמתם להצעה זו.

13.
מסקנתי היא, איפוא, כי מאחר וחלק מבעלי הדין צורפו לתביעה שכנגד בניגוד להוראות התקנות, לכל הפחות אין להחיל לעניינם את ההוראות הנוגעות לסמכות העניינית שקונה בית המשפט על תובענות מעין אלה. משהתבקשה מחיקת התביעה העיקרית, בקשה לה אני נעתר, אין עוד טעם לדון בתובענה שכנגד בבית משפט זה. לשיטתי הסמכות לדון בתובענה שכנגד במקרים מעין אלה היא סמכות שברשות, ויש להקיש לדרך הפעלתה מהוראת תקנה 59. בהתחשב בשיקולים אלה, בכך שככל הנראה לא כל בעלי הדין הנחוצים צורפו לתובענה, ובשלב הלא מתקדם של הדיון בתובענה בו יש לשמוע את כל הראיות, אני מורה על מחיקת התביעה ועל העברת הדיון בתובענה שכנגד לבית המשפט המחוזי בירושלים.

14.
בנסיבות העניין, ולנוכח התמשכות ההליכים בתובענה, יקבעו הוצאות הליך זה בתום ההליך על ידי המותב שידון בתובענה.

15.
התביעה העיקרית נמחקת. הדיון בתביעה שכנגד יועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים.


המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים, ותעביר את תיק התובענה לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, א' בחשון תשס"ו (3 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.


______________________


רם וינוגרד
, שופט








א בית משפט שלום 18169/95 שמעון כהן ז"ל, גדעון כהן, דליה קסטרו-כהן נ' מאיר כהן, ציפורה כהן, יוכבד כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 03/11/2005)











תיקים נוספים על שמעון כהן ז"ל
תיקים נוספים על גדעון כהן
תיקים נוספים על דליה קסטרו-כהן
תיקים נוספים על מאיר כהן
תיקים נוספים על ציפורה כהן
תיקים נוספים על יוכבד כהן




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט