המבער (1997) בע''מ - מנטפילד (1983) בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
המבער (1997) בע"מ מנטפילד (1983) בע"מ




המבער (1997) בע''מ - מנטפילד (1983) בע''מ

פשיטת רגל 1227/03     15/12/2003 (פשר)



תיקים נוספים על המבער (1997) בע"מ
תיקים נוספים על מנטפילד (1983) בע"מ




פשר 1227/03 המבער (1997) בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ




1
בתי המשפט
פשר 001227/03
בשא 12315/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
15/12/2003

כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:
החברות
המבער (1997) בע"מ

המבער התקנות ושירותים (1990) בע"מ
בעניין:
עו"ד דר' דליה אבן- להב
בתפקידה כמנהלת מיוחדת של החברות המבער (1997) בע"מ
והמבער התקנות ושירותים (1990) בע"מ
ובענין:
מנטפילד (1983) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יצחק אלחנן

ובענין:
כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עוה"ד טובה פריש
ובענין:
החלטה

מונחת בפני
מחלוקת משפטית, שעניינה זכויות עכבון, ופרשנות החלטתי בפש"ר 1001/00 סדיטק (ובהחלטות נוספות) העוסקת בשאלת היחסים בין דיני העכבון ודיני חדלות הפרעון. אין חולק, כי בין חברת מנטפילד לחברה בפירוק נכרתה עסקה, במסגרתה טיפלה מנטפילד ביבואם ארצה של דודים, אשר כלל סדרת מהלכים הקשורים להובלה וטיפול בסחורה אל מול דינים ורשויות שונות. כמו כן, אין עוד חולק כי הסכום הנדרש על-ידי מנטפילד עתה הינו בגין עסקה אחת, היא עסקת הבאת הדוודים, וכי מנטפילד שמרה על חזקה בנכס המעוכב לאורך כל התקופה הרלוונטית. בעניין זה יוער, כי בהחלטת ביניים הוריתי למכור את הדוודים בכדי למזער את נזקי ההתדיינות, זאת בכפוף לכך כי זכותה של מנטפילד לטעון למשמעותו המשפטית של עכבון תשמר לה, כאילו הוסיפה להחזיק את הנכס בידיה.
המחלוקת המהותית היחידה בין הצדדים, הינה בדבר פרשנותה של החלטת סדיטק, וההחלטות שבאו בעקבותיה; החלטות אלו קבעו, בקצירת האומר, כי פרשנות הדיבר "עכבון" בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל הינו רק "עכבון מיוחד", המייצג "קשר מיוחד" בין הנושה לנכס (כגון עכבון לטובת קבלן משביח, מן הסוג שנידון בהלכת גרוס נ' רשות שדות התעופה). בדרך זאת אומצו עמדות מלומדים אשר גרסו כי מתן תוקף לכל עכבון באשר הוא פוגע בעקרון השיוויון בין הנושים, באשר הוא מעניק מעמד של נשיה מובטחת לנושים רגילים, אך ורק לפי השאלה המקרית, האם עלה בידם לתפוס נכס של החברה טרם קריסתה. עוד הוער, באותו עניין, כי הלכה כזו תעודד "מרוץ" של תפיסת נכסים, דבר אשר אין חולק לגבי השלכותיו השליליות על חברות בקשיים;

אי לכך, נקבע בהחלטות כי בכדי לזכות בעדיפות על שאר הנושים, על המעכב להוכיח לבית המשפט כי קיים "קשר מיוחד" בינו לבין הנכס, המצדיק את מתן העדיפות; זאת, כאשר הדוגמא המובהקת לכך הינו קבלן המעכב נכס לאחר שהשביחו והעלה את ערכו; בעניין זה, הוער כי הפיכת הקבלן לנושה רגיל ושלילת זכותו לקדימות תהיה למעשה התעשרות בלתי-צודקת של יתרת הנושים על חשבון עבודתו. אלא, שאין ספק כי קבלן משביח הינו אך דוגמה אפשרית ל"קשר מיוחד", ואין מהותו של קשר זה מוגבלת בהכרח להשבחה מאותו סוג. כך למשל, נקבע בפש"ר 1500/02, בש"א 20489/02 י.מ.ל.א הנדסה נ' רובננקו, כי אף עכבון לטובת בורר עומד באותו מבחן: הבורר הוא שנטל אוסף של טיעונים וזכויות תביעה, ובעבודתו "השביח" אותו לידי פסק-בורר המכריע במדוייק את זכויות הצדדים ומקל על עריכת הסדר נושים או חלוקת מסת נכסי החברה חדלת הפרעון. אי לכך, התקיים גם בו אותו "קשר מיוחד". לעומת זאת, נפסק כי משכיר או שומר גרידא האוחזים באופן מקרי בנכסי חברה חדלת פרעון, אינם מקיימים אלא קשר מקרי אל הנכס המעוכב, בלא כל זיקה אמיתית החורגת מזו של יתרת הנושים; אי לכך, הכרה בזכותם ל"עכבון קנייני", תהפוך לאות מתה את ההלכה הפסוקה השוללת קיומה של זכות עכבון כללית, ותפגע באורח אנוש בעקרון השיוויון בין הנושים. זאת, בין היתר, מאחר וכל נושה בלתי-מובטח אשר עלה בידו, באופן מקרי, לתפוס נכס, עשוי "להלביש" את טענותיו באופן המקנה לו עכבון, בין אם לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), ובין אם בדרך אחרת.

על רקע עקרונות אלו, יש להכריע במחלוקת הנוכחית;
אין כל חולק, כי אלמלא טענתה לעכבון, לא היתה מנטפילד אלא נושה רגיל - כמוה ככל ספק אשר נותר בעל חובה של חברה קורסת, בלא שהצליח לשים ידיו על נכסים ברי-עכבון. אלא, שאין להסכים עם טענת כונס הנכסים הרשמי, כי די בכך כדי לשלול "קשר מיוחד" בין הנושה לנכס. זאת, באשר אף קבלן-משביח שהוציא את הנכס מידיו (ואי לכך, איבד את היכולת לטעון לעכבון), אינו אלא נושה רגיל של החברה. כל מטרתו של העכבון ה"קנייני" הינו "שדרוג" מעמדו של נושה כזה בהליכי פשיטת רגל או פירוק, אם יעמוד במבחן אשר נקבע בהחלטת סדיטק.
בנסיבות המקרה דנן, אין עסקינן בנכס אשר הגיע לידי מנטפילד "בדרך מקרה"; אכן, מנטפילד לא יצרה את הדוודים ולא "השביחה" את הנכס דנן באורח פיזי, כמעשהו של קבלן-משביח, אלא שכפי שנאמר קודם לכן, אין עסקינן במקרה היחיד של "קשר מיוחד" בין נושה לנכס. כונס הנכסים הרשמי עצמו מודה, כי בפעולתה, שיפרה מנטפילד את מצב החברה (וזאת באופן הנוגע במישרין לנכס נשוא העכבון, להבדיל ממקרהו של משכיר); עסקינן למעשה בנושה, אשר נטל לידיו זכות אובליגטורית של החברה (פרי הסכם עם יצרן הדוודים), ובפעולתה והוצאות שהוציא (מהלכים הקשורים להובלה וכן טיפול בסחורה אל מול דיני ורשויות המס) "שדרג" אותו לכדי נכס בר-מכירה, מושא לזכות קניינית של החברה והעשרת קופתה.
בנסיבות אלו, על רקע ההחלטה בעניין י.מ.ל.א, ומגמתו של בית המשפט העליון (שבאה לביטוי לאחרונה בהלכת קידוחי הצפון) למזער את נזקיהם של ספקים, אין כל עילה לשלול ממנטפילד את זכות העכבון המוקנית לה בדין.

מכל הסיבות דנן, הבקשה נדחית, והתמורה המוחזקת בנאמנות תועבר למנטפילד. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

הבקשה נדחית, בלא צו להוצאות.

בלשכתי, היום כ' בכסלו, תשס"ד (15 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.
אלשיך ורדה
, שופטת









פשר בית משפט מחוזי 1227/03 המבער (1997) בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/12/2003)











תיקים נוספים על המבער (1997) בע"מ
תיקים נוספים על מנטפילד (1983) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט