חברת ש.י. סימון - חברת חי טל פרויקטים

 
חברת ש.י. סימון - חברת חי טל פרויקטים
תיקים נוספים על חברת ש.י. סימון | תיקים נוספים על חברת חי טל פרויקטים

1198/00 א     24/01/2002




א 1198/00 חברת ש.י. סימון נ' חברת חי טל פרויקטים




1
בתי המשפט
א 001198/00
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
24/01/02
תאריך:
כבוד השופט ג. גלעדי
, נשיא
בפני
:
חברת ש.י. סימון

בעניין:
התובעת
עו"ד שקד יוסי

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
חברת חי טל פרויקטים
הנתבעת
עו"ד ארדן אבינעם

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק - דין

1. בתיק זה ביקשה המבקשת, לבטל פסק בורר.

ליתר דיוק, בתובענה העיקרית, ביקשה המבקשת לבטל גם את פסק הבורר וגם את הסכם הבוררות.

אולם, אין לכרוך שני נושאים אלה, בתובענה אחת, כי הבקשה לביטול פסק בורר, היא בקשה מיוחדת, על פי חוק מיוחד ובקשה לביטול הסכם, עילות אחרות לה. מכל מקום, המבקשת לא הוכיחה, כל עילה, המקנה לה את הזכות לבטל את הסכם הבוררות, ועל כן, ממילא, יש לדון רק בבקשה לביטול פסק הבוררות.
שלושה טעמים, יש לטענת המערערת, מדוע צריך לבטל את פסק הבוררות.
הטעם הראשון, הוא, שהצדדים הסכימו למנות את הרב אברהם כהן כבורר והנה, התברר, שמר אברהם כהן איננו רב מוסמך ע"י הרבנות, אלא מתהדר בתואר "רב" בקהילתו.
המבקשת טענה, כי הסכימה לבוררות של רב, כי חזקה על רב, שהוא אדם הגון וישר ולא יעוות את הדין, חזקה שאינה קיימת - למרבה הצער - לגבי אנשים אחרים, שאינם רבנים.

הטעם השני, שמשמיעה המבקשת, הוא, שהבורר קיים מפגשים עם כל אחד מהצדדים בנפרד, למעט המפגש הראשון, שהיה עם שני הצדדים ביחד.

באותם מפגשים נפרדים, קיבל הבורר, מכל אחד מהצדדים מסמכים, שלא הוצגו בפני
הצד השני.

צורת דיון כזו, כך טוענת המבקשת, פוגעת בעקרונות הצדק הטבעי ומונעת בירור ענייני, של המחלוקות האמיתיות.

הטעם השלישי הוא, שהבורר נזקק למסמכים "מזוייפים", שהגישה לו המשיבה (בהעדר המבקשת), ומסמכים אלה, שימשו בסיס, או בסיס חלקי, לפסק הבורר.

2. אלה הן העובדות,הצריכות לענין:
המשיבה היתה הבעלים של חלקת אדמה באשדוד.
המשיבה עשתה עיסקת קומבינציה, עם קבלן, והקבלן בנה, בית דירות שנקרא "אשדוד ביץ'" והוא היה מיועד למלון דירות.
בעקבות עיסקת הקומבינציה, זכתה המשיבה בבעלות על מספר דירות, באותו בנין.
בהתאם להסכם עם הקבלן, היתה צריכה חברת ניהול לנהל את הבניין, לתחזק אותו ולשמור על נקיונו וזאת במטרה, לשמור על רמה גבוהה של הבנין (חברת הניהול התחייבה להחזיק שוער בדלפק הכניסה, עשרים וארבע שעות ביממה).
המבקשת היא חברת אחזקות ובעקבות היכרות קודמת, בין מנהל המשיבה לבין מנהל המבקשת נשכרה המבקשת, כדי לנהל ולתחזק את הבנין האמור. חלק מהדירות בבנין, נמכר לאנשים פרטיים. בחוזי הרכישה, התחייבו הקונים הפרטיים לשלם לחברת הניהול, סכומים מסויימים עבור שירותיה.

היות והמשיבה לא הצליחה למכור את כל דירותיה, היא עצמה היתה צריכה לשלם למבקשת את דמי הניהול (עבור הדירות שבבעלותה). המשיבה התקשתה לעמוד בתשלומים ובנוסף לכך, סברו מנהלי המשיבה, שהמבקשת חייבת להם "טובה" שכן הם מסרו לה את עבודת חברת הניהול.
נולדו מחלוקות כספיות בין המבקשת והמשיבה.
עוד בהסכם המקורי, שבין המבקשת והמשיבה, הוסכם (בסעיף 20), כי
"כל הסיכסוכים וחילוקי הדיעות שהתגלעו בין המתקשרות לחוזה זה, בקשר לכל תנאי וענין הכלול בו, ו/או הנובע ממנו, ו/או הקשור והנובע מהפרתו, יימסרו להכרעת בורר דן יחיד שימונה ע"י עו"ד מיכאל צילקר ורוני כהן... הבורר שימונה ידון בסיכסוך, לפי הוראות הדין המהותי, ויהיה חייב לנמק את פסק דינו, אך הוא יהיה משוחרר מלדון לפי דיני הראיות וסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט. הבורר שימונה, יהיה מוסמך ליתן פסקי דין חלקיים ופסקי פשרה"

כאשר פרץ הסיכסוך, לא פנו הצדדים לעורכי הדין צילקר וכהן שימנו בורר (בהתאם להסכם המקורי), אלא הצדדים כתבו הסכם חדש, ביום 12.3.00 (נספח ה' לבקשה לביטול פסק הבורר), בו נכתב, בין היתר :
"הואיל והצדדים מעוניינים לפתור את המחלוקות המתעוררות ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט.
והואיל והצדדים מעוניינים למנות בורר שיפסוק במחלוקות המתעוררות ביניהם בכל הקשור ליחסיהם העיסקיים.
הוסכם בין הצדדים:
1. הצדדים יפנו בבקשה לכבוד הרב אברהם הכהן בבקשה להסכים לשמש כבורר בכל מחלוקת שתתעורר בניהול העסקים שביניהם.
2. לכבוד הרב תנתן סמכות של "בורר פוסק" בכל ענין שיובא לפניו ע"י הצדדים.
3. לצדדים לא תהיה זכות ערעור על פסיקתו של כבוד הרב בפני
שום מערכת משפטית או אחרת.
4. כבוד הרב לא יהיה חייב לנמק את החלטותיו בפני
הצדדים.
5. הסכם זה יכנס לתוקפו מיד עם הסכמתו של כב' הרב אברהם הכהן לשמש כבורר בין הצדדים".

על הסכם זה חתומים מנהל המבקשת ומנהל המשיבה.

3. מעיון בשני ההסכמים, קל להסיק, שעיקר רצון הצדדים, היה, שהסיכסוך ביניהם, יפתר, ע"י בורר ומחוץ לכתלי בית המשפט.
אישיותו של הבורר, היתה פחות חשובה לצדדים, כי עובדה היא, שבהסכם המקורי, הם הסכימו, כי הבורר ימונה ע"י שני עורכי דין, צילקר וכהן.

העובדה, שבהסכם השני, הסכימו הצדדים, כי הבורר יהיה הרב אברהם הכהן מלמדת, שהם העדיפו לקבוע את אישיותו של הבורר.

בקביעת אישיות הבורר, החשוב הוא האיש עצמו ולא תאריו האקדמיים או הדתיים.

אין ספק, שאדם שהוא רב, עצם התואר שהוענק לו, מצביע לכאורה, על הידע שלו בהלכה, ועל היותו הגון וישר. אולם, יש גם רבבות אנשים, שלא זכו לתואר רב, והם ישרים והגונים.

מכל מקום, אין זה נדיר, במקומותינו, שאדם מסכים לבוררות ומסכים לזהות הבורר ולאחר שלא זכה בבוררות, הוא מתחיל לחפש פגמים בבורר ובהליך הבוררות.

במקרה זה, הבוררות התייחסה לסיכסוכים, שהשווי הכספי שלהם היה רב.

מן הראוי היה, שהמבקשת היתה בודקת את זהותו ותכונותיו של הבורר המוצע, לפני שהסכימה לאישיותו.

הסכמה לבוררות וניהול הבוררות בפני
אדם, וחיפוש פגמים בו, לאחר פסק הבוררות, לא ייראו בעין יפה, בעיני בית המשפט.
יתרה מזו, גם לפי דו"ח החוקר מטעם המבקשת, מכונה הבורר בתואר "רב", אם כי לא הוסמך לרבנות כדת וכדין.
בדו"ח "שירות מידע לישראל" (נספח "ו" לבקשה לביטול פסק הבוררות) נאמר:
"5. אדם אשר אינו משמש בתפקיד רשמי, יכול לקרוא לעצמו רב וזאת כתואר של כבוד.
יתכן שאדם מבוגר ו/או אדם אשר לומד שנים רבות ובעל ידע רב בתורה, ייקרא רב וזאת על מנת לכבדו.
6. בהמשך חקירתנו התברר, כי בנוגע לנדון, הוא אינו רשום כרב, אולם, אולם הוא הוסמך באופן אישי על ידי הרב שלו וקיבל תואר כבוד של רב.
7. החייב (כך במקור!), הינו אדם חרדי, אשר משתייך לגוף שאינו מכיר במוסד הרבנות ולכן מבחינתם אם הרב שלו הסמיך אותו הוא רשאי לתפקד ולהזדהות כרב". (ההדגשות אינן במקור).
בנסיבות אלה, אין זה ראוי שבא כח המבקשת, כינה את הבורר בסיכומיו כ"מתחזה".
לעצם הענין, משהסכימה המבקשת לאישיותו של הבורר, אין היא יכולה לטעון שיש לבטל את פסק הבוררות, מכיון שהתברר לה, שהבורר איננו רב.
יתכן שהיתה משמעות לכך, אם הסיכסוך היה בנושא דתי או הלכתי, שאז ניתן לקבל את הטענה, שהעובדה שבחרו ברב כבורר היא, בשל סמכותו הרבנית ואם התברר שאיננו רב, יש פגם בהסכמה לאישיותו.
אולם, במקרה הנוכחי, הסיכסוך היה כספי מסחרי, והעובדה, אם הבורר הוא רב מוסמך כדת וכדין, או רק נקרא רב, על שום גילו, והדרת פניו, איננה משנה.

בבר"ע 155/76 (ביתנים בע"מ נגד גור את בר גורן בע"מ) פד"י כרך ל"א, חלק ראשון, עמוד 37, נדון מקרה, בו מינו הצדדים אדריכל כבורר.
במהלך הבוררות, ביקשה המבקשת מהבורר להתפטר, וכאשר סירב, פנתה לבית המשפט. בבית המשפט טענה המבקשת, כי הבוררות הצריכה דיון משפטי ואדריכל אינו מתאים לניהול דיון משפטי.
טענתה נדחתה וכך אמר כב' הנשיא זוסמן (שם, בעמוד 39, ליד אות השוליים א'):
"אם כך הם פני הדברים, מתעוררת השאלה, מדוע הסכימה בחוזה שעשתה, למינויו של אדריכל לבורר, ואם רק במהלך הבוררות נתחוור לה, כי הבורר שנתמנה אינו כשיר, על שום מה לא פנתה בעוד מועד אל השופט כדי להחליפו באחר?"
אף בענייננו כך: את העובדה, שהבורר אינו רב מוסמך - אם היתה חשובה בעיני המבקשת - צריך היה לברר לפני ההסכמה למינויו. אין זה ראוי שצד ימשיך בבוררות עד תומה וכאשר יפסיד בבוררות, יטרח ויחפש פגמים באישיותו של הבורר.

כאמור לעיל, במקרה הנוכחי, הסכימו הצדדים על אישיותו של הבורר. העובדה, אם הבורר היה רב מוסמך כדת וכדין, לא היתה חשובה לצדדים, בזמן ההסכמה, כי למרות שציינו את התואר "רב" ליד שמו של אברהם הכהן, לא הוסיפו כל תנאי בקשר לכך. אם הדבר היה חשוב מספיק למבקשת, היא היתה צריכה לברר נושא זה לפני הסכמתה לאישיותו.
לפיכך, מסקנתי היא, שאין עילה לבטל את פסק הבוררות בשל כך שהתברר, שהבורר אינו מוסמך כרב, על ידי הרבנות.
ממילא, עילה זו אינה מוכרת בחוק הבוררות תשכ"ח-1968.

8. הטענה השניה היא, שהבורר לא קיים דיונים במעמד שני הצדדים, אלא נפגש עם כל אחד בנפרד וקיבל מסמכים מכל צד.
זו טענה כבדת משקל יותר מקודמתה. שכן, אם מוכחת העובדה כי "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו, או להביא ראיותיו", הרי זו עילה לביטול פסק הבורר (סעיף 24 (4) לחוק הבוררות). כמובן ראוי הדבר, שהדיון בבוררות יתקיים במעמד שני הצדדים, כפי שמתנהל משפט.
אולם, במקרה הנוכחי, הסכימו הצדדים, בהסכם המאוחר, הממנה את הרב אברהם הכהן כבורר, כי לבורר תנתן סמכות של בורר ופוסק, בכל ענין שיובא בפני
ו על ידי הצדדים, וכי לצדדים לא תהיה זכות ערעור על פסיקתו.

בפרוטוקול שכתב הבורר ביום 29.3.00, נאמר כי באותו יום הופיע בפני
ו מנהל המבקשת ומסר לו מסמך, שהוא ניתוח פעילות כספית של דירה אחת וכן סיכום הטענות של מר סימון (מנהל המבקשת) כנגד חברת חי טל בע"מ (המשיבה).
הוסיף הבורר וכתב בפרוטוקול, כי ביקש ממר סימון (מנהל המבקשת) להביא לו מסמכים נוספים, כדי שהוא יוכל לסיים את הבוררות בהקדם.
מר סימון חתום על אותו פרוטוקול.

בעדותו, כאשר נחקר על תצהירו אמר מנהל המבקשת (עמ' 2,3 לפרטיכל):
"נכון שבפעם הראשונה, באו לרב שני הצדדים ביחד... נכון שב-19.3.00 (צריך להיות 29.3.00) באתי בעצמי לרב. אני ישבתי עם הרב זמן מסויים.
לשאלתך למה הופעתי בעצמי לבורר בלי הצד השני, אני משיב שהיינו בסיכסוך כזה, שכבר לא יכולנו לנסוע באותה מכונית".

מעדותו של מנהל המבקשת עולה, כי בישיבה הראשונה הופיעו שני הצדדים ביחד
בפני
הבורר ואח"כ הופיע כל אחד מהם בנפרד, כי הסיכסוך ביניהם, הגיע לרמה כה חריפה, עד כי לא היו יכולים לנסוע ביחד, או לשבת ביחד בפני
הבורר.
בנסיבות אלה, רואים אנו, שמנהל המבקשת, נהג בדרך של הופעה בעצמו בפני
הבורר, ללא הצד השני והיום הוא טוען, כי דרך זו פסולה.

ההלכה היא, שהבורר צריך לנהוג על פי כללי הצדק הטבעי, היינו לאפשר לכל אחד מהצדדים להעלות את טענותיו, לחקור את עדי הצד השני ולעיין בכל מסמך שהצד השני הגיש (פרופ' סמדר אוטולנגי, דיני בוררות, הפצה דע-פירט בע"מ, מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א-1991, עמוד 440).
יחד עם זאת, כאשר הפגיעה בכללי הצדק הטבעי נובעת מהבורר, תהיה נטיה גדולה יותר לבטל את פסקו.

במקרה שבפני
, הגורם להופעת כל צד בנפרד, היה העובדה שהצדדים היו מסוכסכים במידה כזו, שלא היו יכולים לשבת ביחד.

מנהל המבקשת העיד, כמצוטט לעיל, כי בישיבה הראשונה הופיעו הצדדים ביחד, בפני
הבורר, ואח"כ הופיעו בנפרד, כי לא היו מסוגלים לשבת ביחד, בגלל החרפת הסיכסוך.

כלומר,המניעה היתה מצד הצדדים ולא מצד הבורר.

יתרה מזו, מנהל המבקשת, הופיע בעצמו בפני
הבורר ומסר לו מסמכים ואף טען את טענותיו. בנסיבות אלה, מנועה המבקשת מלטעון שדרך זו של ניהול הדיון פסולה. המבקשת איננה טוענת, שהבורר הזמין את מנהלה על מנת שיבוא בגפו, אלא, שמנהל המבקשת הופיע בגפו בפני
הבורר.

בע.א. 785/82 (גרסטל נגד מבני כיפה חפץ בע"מ) פד"י כרך ל"ז, חלק שלישי, עמוד 292, אמר כב' מ"מ הנשיא - כתוארו אז - שמגר (שם, בעמוד 298, ליד אות השוליים ה'):
"ביטולו של פסק של בורר היא סנקציה חמורה, שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד משמעי. זאת ועוד, הפגם האמור צריך לנבוע מאופה ניהול הבוררות, ולא די בכך שהתקלה שנגרמה היא תוצאה של טעות של המשיבה, ובבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק, על בית המשפט לבדוק, באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל". (ההדגשות אינן במקור).

בע.א. 584/72 (ציפלוביץ נגד קפלן) פד"י כרך ל"ז, חלק שני, עמוד 705, נאמר ע"י בית המשפט העליון (שם, בעמוד 708, מפי כב' השופט ):
"אין זה מחובתו של הבורר לדרוש הבאת ראיות. שזה עניינם של בעלי
הדין ומשנמנעו מכך, אין להם להלין על הבורר".

בפסק הדין האנגלי a.a. amram ltd.v.bremar corp.
ltd. (1966) 1.ll.l rep.,p.494 (q.b)
(מצוטט בע.א. 785/82 הנ"ל), נקבע, כי דיון שערכו הבוררים בהעדר הצדדים, איננו מהווה התנהגות בלתי הולמת, מצד הבוררים, שכן ניתנה הזדמנות לצדדים להופיע בפני
הבוררים, אולם הם לא ניצלו אותה.

במקרה הנוכחי, הבורר לא שמע עדים בהעדר אחד הצדדים, כיון שלא נשמעו עדים בכלל. הוא ישב עם כל צד בנפרד, מאחר ושני הצדדים לא היו מסוגלים לשבת ביחד, שמע את טענותיו וקיבל את מסמכיו.

פרוצדורה זו - שאיננה רצויה בדרך כלל - נעשתה בהסכמת הצדדים, שכן כל צד הופיע בעצמו בפני
הבורר והציג בפני
ו את מסמכיו.

ההלכה היא, שגם כאשר הפרוצדורה בפני
הבורר איננה תקינה, אין צד שהסכם לה, יכול להסתמך על כך, בבקשה לביטול פסק הבורר.

ראה: המרצה (ת"א) 10/50 (פומצניק נגד השותפות "אלומה") פד"י כרך ה', עמוד 394.
לאחר ששמע הבורר כל צד בנפרד וקיבל את מסמכיו, הוא איפשר לכל אחד מהצדדים לסכם את טענותיו בכתב, ואח"כ פסק את פסק הבורר.
מנהל המבקשת הודה בעדותו (עמ' 4 שורה 12): "נכון שהגשתי לבורר סיכומים".

בהמשך עדותו מודה מנהל המבקשת, שהוא לא ביקש בסיכומיו, שהבורר יערוך עימות בינו לבין מנהל המשיבה (עמ' 4 שורה 17).

רואים אנו, שהצדדים שלא היו מיוצגים ע"י עורכי דין בבוררות, הסכימ לסדרי דין, החורגים מהמקובל, בעיקר בשל אילוצים הנובעים מהסכסוך החריף שהיה ביניהם.

כל צד ידע היטב את טענותיו של הצד השני, שכן הצדדים נפגשו גם לפני הבוררות וגם המסמכים שבידי כל צד היו ידועים לצד השני.

ברע"א 6171/99 (ת.ס. תעשיות סילוקט בע"מ נגד רותם אמפרט נגב בע"מ), פד"י כרך נ"ה, חלק ראשון, עמוד 327, קיבל בית המשפט העליון ערעור, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע, כי שני בוררים שמינו בורר מכריע, לאחר חלוף הזמן למתן פסק הבוררות, נעשה שלא כדין.

בית המשפט העליון החליט, כי העובדה שצד לא נקט בפני
הבוררים כל צעד לביטול הבוררות, או להרחקת הבוררים מתפקידם, בשל חלוף הזמן למתן פסק הדין, מונעת ממנו להשמיע בבית המשפט נימוק זה.

אף בענייננו כך: המבקשת לא העלתה בפני
הבורר, כל טענה, בקשה לסדרי הדין הלקויים שהיו בפני
ו.
היא המתינה עד למתן פסק הבורר. רק כשנוכחה לדעת, שפסק הבורר איננו לטובתה, שלפה מנרתיקה כל טענותיה.

9. כאמור לעיל, הטעם השלישי, שהשמיעה המבקשת, היה, שהבורר קיבל מסמכים "מזוייפים". התשובה הקצרה לטענה זו, היא, כי המסמכים המזוייפים, הם "מזוייפים" רק על פי טענת מנהל המבקשת. המשיבה מכחישה טענה זו. ( ראה עדות שלמה פורטל בע"מ 12 ). הבורר לא קבע ממצא בקשר למידת אמינותם של אותם מסמכים וגם בית משפט זה, אינו נדרש לקבוע ממצא בעניין זה, כיוון שלבקשה זו, אין הדבר רלוונטי. המבקשת השמיעה את טענותיה בפני
הבורר והיא התייחסה למסמכים כפי שהם צריכים להיות על פי טענתה והבורר נתן את פסק דינו.

10. יתר טענות המבקשת בפני
, הם טענות שאולי היה להם מקום בערעור, על פסק הבורר, אולם, כידוע, אינני יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר, אלא עליי לבדוק אם יש עילה לביטול פסק הבורר. עילה כזו איננה בפני
.

כאן המקום לציין, שחוזרים ונשנים המקרים, שצדדים מסכימים תחילה לבוררות והצד המפסיד, מחפש פגמים, לאחר מתן הפסק, באישיות הבורר, בדרך ניהול הדיון ובפסק הבורר, במטרה לבטלו.

ההלכה היא, שכאשר צדדים הסכימו לבוררות ישתדל בית המשפט, להימנע מביטול הבוררות, אלא במקרה בולט שמצדיק זאת. אין זה המקרה שבפני
.

11. למעלה מן הצורך אוסיף גם, כי המבקשת אחרה בהגשת הבקשה לביטול פסק הבורר. המועד להגשת הבקשה לביטול פסק בורר הוא ארבעים וחמישה ימים (סעיף 27 (א) לחוק הבוררות). במקרה זה, פסק הבוררות ניתן ביום 31.5.00, ועל כן המועד האחרון להגשת הבקשה לביטול היה ביום 15.7.00.
הבקשה לביטול פסק הבוררות, הוגשה ביום 30.7.00, דהיינו באיחור של 15 יום. לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד.
ב"כ המבקשת טוען, כי המועד "הוארך" משום שהוא פנה לבורר בבקשה להבהרת פסק הבורר. הבקשה להבהרת פסק הבורר נכתבה ביום 11.6.00 (נספח ז' - 2 לבקשה) והבהרת הבורר ניתנה ביום 21.6.00.
טוען ב"כ המבקשת כי המועד להגשת הבקשה מתחיל, מיום שניתן הבהרת הבורר. אני דוחה טענה זו.

לו היתה טענה זו מתקבלת, יכול היה כל צד להאריך לעצמו את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר, ע"י כך שישלח בקשת הבהרה לבורר ( ואולי כמה בקשות, בזו אחר זו ), במועד שיראה לו, ורק ממועד ההבהרה הוא יתחיל למנות, את התקופה, להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר.

לגבי בקשה לתיקון פסק הבורר, יש הוראה מפורשת בסעיף 22 לחוק הבוררות. אולם, כאן מדובר בבקשה להבהרת הפסק ולא לתיקונו. מכלל הן אתה שומע לאו. במקום שהחוק דיבר על תוצאות הבקשה לתיקון פסק הבוררות ושתק לגבי בקשה להבהרת הפסק, המסקנה היא לבקשה הבהרה אינה מאריכה את המועד להגשת בקשה לביטול הפסק.

12. מכל הטעמים הנ"ל, מסקנתי היא שיש לדחות בקשה זו, וכך אני מחליט.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו וסך 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

ניתן היום 24 בינואר 2002 במעמד עו"ד ארדן ב"כ הנתבעת.
ג. גלעדי
, שופט
נשיא
01198/00א 055 אילנית '








א בית משפט מחוזי 1198/00 חברת ש.י. סימון נ' חברת חי טל פרויקטים (פורסם ב-ֽ 24/01/2002)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על חברת ש.י. סימון      דוח מידע משפטי על חברת חי טל פרויקטים

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על חברת ש.י. סימון      דוחות בדיקת רקע על חברת חי טל פרויקטים


להסרת פסק דין זה לחץ כאן