גנות אושרת, גנות דורי, אלפי ברוך עליזה - רפטינג נהר הירדן בע"מ, כלל חברה לבטוח בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
גנות אושרת גנות דורי אלפי ברוך עליזה רפטינג נהר הירדן בע"מ כלל חברה לבטוח בע"מ
 
גנות אושרת, גנות דורי, אלפי ברוך עליזה - רפטינג נהר הירדן בע"מ, כלל חברה לבטוח בע"מ
תיקים נוספים על גנות אושרת | תיקים נוספים על גנות דורי | תיקים נוספים על אלפי ברוך עליזה | תיקים נוספים על רפטינג נהר הירדן בע"מ | תיקים נוספים על כלל חברה לבטוח בע"מ |

53331
36275/00 א     19/12/2003




א 36275/00 גנות אושרת, גנות דורי, אלפי ברוך עליזה נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ, כלל חברה לבטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 036275/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/12/2003
תאריך:
כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

בפני
:

1 . גנות אושרת

2 . גנות דורי

3 . אלפי ברוך עליזה

ע"י ב"כ עוה"ד ז. סוקולובסקי

בעניין:
התובעים
נ ג ד
1 . רפטינג נהר הירדן בע"מ

2 . כלל חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מ. בלטר ואח'
הנתבעות
פסק דין
1. מבוא

עסקינן בתביעה לנזקי גוף שהגישו שלושת התובעים בשל נזקי גוף שנגרמו להם בעת שנטלו חלק בפעילות רפטינג שארגנה הנתבעת 1 ביום 27/6/98. הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

מטעם התובעים העידו שלושתם. מטעם הנתבעות העיד ערן בורכוב שהינו מנהל הנתבעת 1.
2. ואלה העובדות כפי שעלו מן הראיות:

א. התובעים הגיעו ביחד עם בני זוגם לאתר הנתבעת במסגרת טיול שערכו באיזור. הם נכנסו לאתר וביקשו לקבל פרטים אודות הפעילות שנעשית בו מתוך כוונה לעשות רפטינג.

ב. הם קיבלו הסבר מן האחראי במקום כי ישנם שני מסלולים. המסלול השקט והמסלול הסוער כאשר המסלול הסוער הינו כיפי יותר ומומלץ יותר. התובעים רצו לקחת את המסלול הרגוע אך האחראי שכנע אותם לקחת את המסלול הסוער.

ג. משהיססו פיתה אותם האחראי בכך שהסכים להוריד את מחיר הכרטיסים ומיהר אותם לקחת ציוד (היינו - קסדה וחגורת הצלה), החתים אותם על טופס וזירז אותם לעלות על האוטובוס שמוביל לנקודת הירידה למים וכבר היה מלא באנשים.

ד. בהגיעם לקו המים קיבלו תרגול "על יבש" ואח"כ במים רדודים תוך תרגול של חילוץ בחבלים ואזי עלו על הסירות.

ה. בכל סירה במסלול הסוער ישנם 6-4 אנשים וכן מדריך מוביל, דבר שמייקר באופן משמעותי את עלות השיט ביחס למסלול השקט.

ו. המסלול התנהל באופן רגוע בתחילה ולאחר זמן מה הגיעו התובעים לקטע המסלול הסוער. המדריך הודיע לתובעים כי הם מתקרבים לסלע שנקרא "סלע הקפה" וכי מדובר בקטע סוער.
ז. בהגיעם ל"סלע הקפה" התנגשה הסירה בסלע והתהפכה. התובעים נפלו למים ולקח זמן עד שחולצו והועלו לסירות אחרות עד לסופו של המסלול.

ח. כתוצאה מההתהפכות נחבלו התובעים. לטענתם לא היה בידי הצוות כל ציוד עזרה ראשונה. בהגיעם חזרה לאזור המשרדים טופלו ע"י חובש באופן שטחי, כאשר הצוות הודיע להם כי אין לו דרך לפנות אותם לבית חולים כבקשתם.

ט. התובעים פנו בעצמם לקבלת טיפול רפואי. הם אינם טוענים לנכות רפואית אלא לנזקים מיוחדים וכאב וסבל.

3. בבואנו לדון בשאלת האחריות יש להשיב על שתי שאלות:
א. האם הפרה הנתבעת חובת זהירות כלפי התובעים.
ב. האם בהתנהגות התובעים יש משום אשם תורם.

4. אין חולק כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובעים כמי שמפעילה את האתר ומארגנת את השיט. יש לבחון האם במקרה זה הפרה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעים.

הפן העובדתי:

5. התובעים שבו והעידו כולם כי לא קיבלו כל הסבר בדבר הסיכונים הצפויים בעת שיט במסלול הסוער וכי המסמך שהוחתמו עליו נמסר להם תוך כדי עלייתם לאוטובוס מבלי שניתנה להם שהות לקרוא אותו. הוסבר להם כי הם חותמים על הציוד שקיבלו ולא הוסבר להם כי הם חותמים על כתב הסרת אחריות והסברים באשר לסכנות הצפויות להם במסלול הסוער. הם אינם זוכרים שקיבלו דף הוראות בטיחות. כל התובעים העידו כי הכל נעשה במהירות מתוך רצון להעלותם על האוטובוס מהר ככל האפשר. כך למשל התובעת 1:

"אתה שואל מי שנתן לנו את ההסבר הוא גם שנתן לנו את דף ההוראות בטיחות, אני משיבה לך שאני לא זוכרת שקיבלתי אותו. דף כזה לא קיבלנו" (עמ' 5 לפרוטוקול).

ובהמשך:
"...אני ידעתי שאני חותמת על ציוד שנלקח. אתה אומר לי שבכתב ההצהרה שאני חתומה עליו כתוב שידוע לי שהשיט כרוך בסיכונים לגוף ולרכוש וכי הבאתי זאת בחשבון... ואתה שואל אותי האם כאשר אני חותמת על טופס כזה אני לא קוראת אותו, ואני משיבה לך זה נעשה בלחץ כי רצו להעלות אותנו מהר על האוטובוס..."
וכן:
"אתה שואל מה הסביר לנו אותו אדם באשר למסלול הסוער, אני משיבה לך שהמסלול הסוער לא בדיוק סוער כמו שזה נשמע. בגדול הוא עובר כמו שצריך בלי שום תקלות באמצע". (עמ' 6 לפרוטוקול).

6. מנגד טענה הנתבעת כי באתר שלטים המפרטים את הוראות הבטיחות וכן כי בטרם הירידה למים מקבלים המשתתפים דף הוראות בטיחות שבו מצויין בין היתר: 60221
"הרפטינג הוא ספורט מים שיש בו מן הסכנה. כל משתתף בשיט עושה זאת על אחריותו הבלעדית" (ראה נספח א' לתצהיר בורכוב)

בורכוב הודה כי לא טיפל בקבוצה זו של משתתפים ועל כן עדותו הינה כללית באשר לנהלים אך אינו יכול להעיד מידיעתו האישית באשר להסברים שקיבלו התובעים ואופן החתמתם על כתב ההצהרה וההתחייבות.

את המדריך שהחתים את התובעים על הטופס ואת המדריך שליווה אותם בשיט לא העידו הנתבעות. לטענתם המדריך אינו בארץ ועל כן לא יכלו להביאו. מכאן, שעדות התובעים לא נסתרה.

יש לציין שלתצהירו של בורוכוב צורפו שני מסמכים. האחד הוראות בטיחות והשני כתב הצהרה והתחייבות. על כתב ההצהרה חתומים התובעים.

7. עדויות התובעים עשו רושם אמין וראיתי לקבל עדותם לפיה מרגע שהגיעו לאתר זורזו בידי אנשי הנתבעת ושוכנעו להצטרף למסלול הסוער מבלי שהועמדו בפני
הסכנות הטמונות בו. גם משהוחתמו על כתב ההצהרה - נעשה הדבר בחופזה מבלי שניתנה להם שהות לקרוא את הכתוב בו ותוך שהם סוברים בטעות כי הם חותמים על הציוד שקיבלו.

הפן המשפטי:

8. כעת נותר לדון בשאלה האם במחדלה זה של הנתבעת יש כדי להטיל חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים.

בפסק הדין בעניין ע"א 145/80, שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113 בעמ' 131 מציין כב' הש' ברק:
"חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה כי על המזיק לנהוג כפי שאדם סביר היה נהוג בנסיבות העניין, אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה, חובת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית".

אמת המידה לקביעת מדיניות משפטית ראויה מבוססת על מבחן רמת הסיכון למול עלויות אמצעי הזהירות והמאמץ שנדרש למניעת הנזק. ראה לעניין זה גם ע"א 3124/00, סבג מאור נ' דוד אמסלם ואח', פ"ד מט (1) 102.

אמת מידה נוספת יכולה להיות גם בחינת החשיבות שבהכרת הארץ ולימוד הטבע ע"י צעירים וכן אי מניעת הנאה של מטיילים למול גודל הסיכון הכרוך בהם.

ראה לעניין זה הדיון שמתקיים בת.א. (חי) 1142/82 ג'ון כהן נ' החברה להגנת הטבע ואח', פ"ד נ (1) 400 בעמ' 418 ואילך.
וכן ת.א. (ת"א) 59/96 דליה קול נ' החברה להגנת הטבע ואח', תק-מח 97 (1) 12762.

במקרה שבפני
, מתבטא מחדלה של הנתבעת בכך שלא אפשרה לתובעים קבלת מידע מלא על הסיכונים הכרוכים במסלול הסוער על מנת שיוכלו לגבש עמדתם האם הם סבורים שבכושרם הפיזי לעמוד בו אם לאו. על פי עדויות התובעים ניסה האחראי לעמעם את היותו של המסלול הזה אתגרי ומסוכן יותר.

כך התובע 2 בעמ' 12.
"אתה שואל האם חשבתי שזה יהיה שייט כמו סירה בבריכה או שידעתי מראש שמדובר בשייט אתגרי שכרוך במדרונות ובזרם ואני משיב לך שידעתי שזה שייט רגוע כפי שהוא הסביר לנו שאין פה שום סיכון ואם הוא היה מראה לנו את זה בטלביזיה או בוידאו והייתי יודע במה מדובר, אז לא הייתי עולה על זה. אני לא בנוי לזה".

איני סבורה שכל אתר או פעילות שצפון בהם סיכון כלשהו יש לאסור. הוא הדבר בכל הנוגע לרפטינג. אלא שיש לאפשר למשתתפים לקבל את כל המידע באשר למהות הפעולות ובמה הן כרוכות. אזי לעיתים האחריות תוטל על המטייל עצמו.

בורוכוב ציין כי הוא מתעניין בניסיונם הקודם של המשתתפים ברפטינג רק לצרכים שיווקיים. מתוך עדותו ברי שאין זה מידע שנלקח מהמבקרים כעניין שבשגרה ולא נעשה בו שימוש לצורך בחינת ההסבר שיש ליתן לאותם מבקרים.

דרישה למתן הסברים מפורטים יותר אינה כרוכה בעלויות כספיות גבוהות. יש בה אולי לעכב לעיתים יציאת שיט בזמן מה. דרישה למתן הסבר מפורט עובר לפעילות הינה סבירה לחלוטין ויש בה כדי להביא לאיזון בין הצורך ליתן לאנשים את החופש להשתתף בפעילויות כאמור ומנגד לאפשר להם לבחון האם הפעילות הזו היא לכוחותיהם או לרצונם ולהעמידם בפני
הצפוי להם.

מקום שהתובעים לא ידעו מה צפוי להם אין לדבר על הסתכנות מרצון.
מתוך העדויות עלה שאיש מן התובעים לא השתתף ברפטינג עובר לאירוע נשוא התביעה.

משכך ראיתי לקבוע כי על הנתבעת חלה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים והיא לא עמדה בחובתה זו ומכאן שהתרשלה כלפיהם.

9. אשם תורם

ב"כ הנתבעות טוען כי משחתמו התובעים על טופס ההצהרה הם מנועים מלתבוע שכן חתימתם נעשתה בדעה צלולה וביודעין.
כבר קבעתי כי התובעים הוחתמו בחופזה מבלי שהיה להם סיפק לקרוא את האמור בטופס ההצהרה וההתחייבות.

יחד עם זאת, ראיתי לקבוע כי לתובעים רשלנות תורמת לאירועים ואבהיר דברי.
מדובר היה בבוגרים אשר היו במהלך טיול וזמנם היה בידיהם. משהגיעו לאתר ולא הספיקו לקבל מידע מספיק לטענתם יכלו לדחות יציאתם לשיט או לכל הפחות לעמוד על זכותם לקבל מידע ולא להיכנע לזירוזם ע"י אנשי הנתבעת. זאת בעיקר כאשר הבנות בחבורה כלל לא היו בטוחות שהן מעונינות בשיט מכל סוג שהוא (ראה דבריה של תובעת 3, בעמ' 14 לפרוטוקול).

יתרה מכך, משנדרשו לחתום על נספח ב' לתצהירו של בורוכוב אשר נשא כותרת: "כתב הצהרה והתחייבות" באותיות גדולות - היה עליהם לפחות להעיף מבט בשורות הראשונות שמתחת לאותה כותרת כדי ללמוד שמדובר על פעילות הכרוכה בסיכונים וכי הם נוטלים אותם על עצמם. אין המדובר במסמך ארוך ומסובך דוגמת הסכמים בנקאיים אלא מסמך בן שתי פסקאות בראש העמוד.

באשר להוראות הבטיחות (נספח א' לתצהיר בורוכוב), לא ראיתי שהתובעים חתומים עליו. מכל מקום מדובר במסמך צפוף המכיל 20 הוראות בטיחות ואני מקבלת הטענה שגם אם נמסר להם הטופס הרי שלא יכלו להספיק לקרוא אותו בטרם יצאו לשיט. לא כך כאמור באשר לכתב ההצהרה וההתחייבות.

פסקי הדין אליהם מפנה ב"כ התובעים ואשר ראו שלא לקבוע רשלנות תורמת אינם יכולים לשמש לעניין שבפני
בשל השוני במצבם ו/או במיהות הנפגעים.

בשוקלי התנהגות התובעים ראיתי לקבוע אשם תורם בשיעור 25%.

10. גובה הנזק:

התובעים תובעים נזק מיוחד וכאב וסבל.

א. התובעת 1- אושרת גנות (ילידת 1975):

על פי תצהירה והמסמכים הנלווים, הגיעה התובעת לבי"ח שיבא, שם נבדקה. נמצאו שפשופים בברך ימין ומרפק ימין. שאר הבדיקה היתה תקינה לרבות צילומי הרנטגן. התובעת 1 שוחררה לביתה עם המלצה לחופשת מחלה בת יומיים. בהמשך קיבלה 5 ימי מחלה סה"כ ונשלחה ל-c.t עקב תלונות על כאבי ראש. התובעת לא המציאה את תוצאות ה- c.tוכן כל מסמך רפואי מאוחר ל- c.t.

באשר לטענה להפסדי השתכרות, הודתה התובעת כי קיבלה את מלוא שכרה על חשבון ימי מחלה. צודק ב"כ הנתבעות כי מתוך תלוש המשכורת שהמציאה התובעת לא ניתן ללמוד על ניכוי זה של ימי מחלה, ומעבר לכך לא הומצא כל אישור אחר.

התובעת טוענת גם לפיצוי בגין עזרת הזולת, אלא שפגיעתה היתה קלה ביותר ואין כל הצדקה לפיצוי בראש נזק זה. גם אם נדרשה התובעת לעזרה כלשהי בתקופת אי הכושר הרי שזו עזרה במסגרת העזרה המצופה מבן משפחה.

כך גם לא הוכיחה התובעת הוצאות רפואיות, שכן על פי המסמך שהגישה, קיבלה טופס 17 באשר לעלות בדיקתה בחדר המיון. מעבר לכך לא הוצגו כל קבלות ומכל מקום מדובר בתקופת אי כושר קצרה ביותר.

על כן ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי אך ורק בגין ראש הנזק של כאב וסבל ואני מעמידה אותו על 10,000 ₪, ובניכוי רשלנות תורמת עומד הסכום לפיצוי על 7,500 ₪.

ב. התובע 2 - דורי גנות (יליד 1971):

על פי תצהירו והמסמכים שנלווים לו נפגע בעיקר בברך שמאל. צילום רנטגן נמצא תקין אך האורטופד המטפל מצא רגישות בקונדיל הפמורלי המדיאלי ללא תפליט. התובע קיבל הפניה לפיזיוטרפיה וטיפול נוגד כאב.

לאחר כ-7 חודשים בפברואר 1999 שב ופנה לרופא אורטופד עם תלונות על כאבים בברך וקיבל חופשת מחלה. הרופא האורטופד מציין כי ב-21/2/99 קיבל כאב חד בברך שמאל תוך כדי ריקוד. משכך לא ראיתי לשייך הממצאים בפברואר 1999 לאירוע נשוא התביעה.

סה"כ היה התובע באי כושר עבודה 8 ימים לאחר האירוע נושא התביעה.

גם התובע לא מוכיח כי אכן נוכו לו ימי היעדרותו על חשבון ימי מחלה. מכאן שלא הוכח הפסד השתכרות בעבר.
הוא הדין באשר לצורך בעזרה בבית והוצאות רפואיות. לא צורפה כל קבלה ועסקינן בפגיעה קלה. הדברים שנאמרו ביחס לתובעת בעניין זה יפים גם לעניינו של התובע.

על כן ראיתי לפסוק לתובע פיצוי רק בראש הנזק של כאב וסבל. מאחר ופגיעתו של התובע הינה במקצת חמורה יותר ודרשה המשך טיפול פיזיוטרפי ותרופות נוגדות כאבים, ראיתי להעמיד הפיצוי על סך 13,000 ₪, ובניכוי רשלנות תורמת עומד הסכום על 9,750 ₪.

ג. התובעת 3 - עליזה אלפי (ילידת 1971):

על פי תצהירה והמסמכים הנלווים לו הגיעה התובעת 3 לבי"ח שיבא שם נמצאה רגישות בהנעת הצוואר ושפשופים בברכיים. היא נבדקה ושולחה לביתה עם המלצה ליום מנוחה אחד. בהמשך קיבלה 8 ימי אי כושר וכן עברה בדיקת e.e.g שנמצאה תקינה למעלה משנה לאחר האירוע.
גם מתוך תלוש השכר שצירפה התובעת 3 לא ניתן ללמוד על הפסד השתכרות.

בשנת 2000 הופנתה למיפוי עצמות ולצילום עמ"ש מותני תוך ציון "כאבים לאחר חבלה". תשובת המיפוי היא חשד לשבר ישן - בצלע 8.
לא בא כל הסבר ו/או מסמך שיקשור בין התאריכים נשוא התביעה לממצא מאוחר זה ועל כן לא ראיתי להתייחס אליו.

גם במקרה זה ראיתי לפסוק פיצוי רק בראש הנזק של כאב וסבל ואני מעמידה אותו על סך 10,000 ₪ ובניכוי רשלנות תורמת על סך 7,500 ₪.
11. סוף דבר

הנתבעות ישלמו לתובעים פיצוי בגין פגיעתם באירועים נשוא התביעה וזאת לאחר ניכוי רשלנות תורמת כפי שמצוין לעיל.

לסכומים יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.

המזכירות תעביר העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום ד' בטבת, תשס"ד (29 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.
ח. וינבאום וולצקי
, שופטת
הדסה/קלדנית








א בית משפט שלום 36275/00 גנות אושרת, גנות דורי, אלפי ברוך עליזה נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ, כלל חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/12/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן