עליזה לבנון - מנהל מס שבח מקרקעין
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
עליזה לבנון מנהל מס שבח מקרקעין




עליזה לבנון - מנהל מס שבח מקרקעין

ערעור משפחה 5132/99     01/01/1900 (עמש)



תיקים נוספים על עליזה לבנון
תיקים נוספים על מנהל מס שבח מקרקעין




עמש 5132/99 עליזה לבנון נ' מנהל מס שבח מקרקעין




בית משפט מחוזי חיפה - ועדת ערר לעניין מס שבח עמש 005132/99
בפני
כב' הנשיא (בדימוס) מ. סלוצקי
ובפני
: נציג ציבור מר אליהו ארבל, שמאי, חבו וועדה
נציג ציבור מר אביב שניאור, עו"ד, חבר וועדה

בעניין: עליזה לבנון

המערערת

- נ ג ד -

מנהל מס שבח מקרקעין

המשיב



פסק דין
1. בפני
נו ערר על החלטת המשיב בהשגה שהגישה העוררת לעניין חיובה בתשלום מס רכישה.

2, העובדות הן הבאות :
איך מחלוקת כי העוררת הייתה משך תקופה ארוכה ידועה בצבור של מר הלל מילשטין
(להלן : המוכר) .
בשנת 1996 נפרדו העוררת והמוכר ובהליכים משפטיים שהתנהלו ביניהם לעניין חלוקת
הרכוש המשותף, הגיעו הצדדים ב - 26.2.98 בבית משפט לענייני משפחה חיפה, להסכם
פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
. לפי הסכם זה התחייב המוכר להקנות לעוררת את זכויות
החכירה לדורות בדירת מגוריהם ואת זכויותיו בשלוש חניות הממוקמות בכיכר העירייה 15
בקרית אתא, המסומנות כחלקה 237, תת חלקות 1,2,3 בגוש 11017 (להלן : החנות הנ"ל
הנכסים האלה רשומים על שמו של המוכר בלבד בפנקס המקרקעין.
עסקת מקרקעין זו חויבה על ידי המשיב הן במס שבח לגבי המוכר והן במס רכישה לגבי
העוררת. על חיובה של העוררת במס רכישה לגבי הקניית הזכויות בדירה הגיעו הצדדים
לידי הסדר. המחלוקת נותרת בעניין חיובה במס רכישה על הקניית הזכויות בחנות הנ"ל ועל
חיובה זה נסב הערר שבפני
נו.

3. טענת העוררת היא שאין לראות את הקניית החנות כמכירה וזאת בהסתמך על סעיף 4 א
לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשנ"ג - 1963 (לתלן : החוק הנ"ל).
סעיף 4 א לחוק הנ"ל קובע כי "העברת בעלות במקרקעין או זכות באגוד מקרקעין הנעשית
על פי פסק-דין לגירושין, לא יראוה כמכירה או כפעולה באגוד לעניין חוק זה, בין אם
העברה בין בני הזוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם",
גרסת העוררת היא כי חיה עם המוכר משך 22 שנים רצופות, הם התגוררו בצוותא, ניהלו
משק בית משותף והתנהגו לכל דבר כבעל ואשתו, עד שנפרדו בשנת 1996. בהסכם הפרוד
בפשרה שקבל תוקף של

פסק דין
, הקנה לה המוכר את הזכויות בחנות הנ"ל ללא תמורה.
לטענת העוררת יש לראות את פסק הדין הנותן תוקף להסכם הפרוד כ

פסק דין
לגירושין
ולהחיל לגביו את סעיף 4 א לחוק הנ"ל. טענת המשיב היא כי איש ואשה החיים חיי משפחה
ומנהלים משק בית משותף ואינם נשואים זה לזו, אינם נפרדים ב"

פסק דין
לגרושין" כאמור
בסעיף 4 א' לחוק הנ"ל, שאינו חל על פרוד זוג שאינו נשוי כדת וכדין.

4. בע"פ 4341/99 וידאל נ' מדינת ישראל פס"ד נ"ג (3) עמ' 329 בעמ' 334 נפסק מפי כב'
השופטת ט. שטרסברג - כך כי :

"דפוס החיים של בני זוג החיים כידועים בציבור הפך למציאות בת
קיימא שקבלה גושפנקא בשיטתנו המשפטית בהקשרים שונים. דברי
חקיקת רבים מעגנים באופן מפורש את מעמדם של הידועים כבני זוג
לצרכים שונים.
אף תקנת הציבור הישראלית רואה במסגרת החיים של ידועים בצבור
דפוס חיים לגיטימי ואפשרי ואין מקום לקבוע כי תקנת הציבור משקיפה
בשלילה על כל ניסיון להקטין את הפער בין בני זוג נשואים ובין אלו
החיים יחדיו כידועים בציבור. ..
דברי חקיקה והלכות פסוקות שיצאו מבית משפט זה גם בהעדר דבר
חקיקה מפורש הקנו סטטוס כבני זוג לשניים החיים יחדיו כידועים
בציבור..."

התופעה של "ידוע בצבור" בימנו נפוצה ומוכרת והנטייה היא לפרש את המונח בן זוג בתוכן
"המשקף את אורחות החיים הלגיטימיים בחברה שבה אנו חיים על התפתחותה
ותהפוכותיה, מה גם שההכרה במעמדם של ידועים בציבור כבני זוג באה בדרך כלל כדי
להקנות להם זכויות שלא היו בידיהם קודם להכרה..." (ע"פ 4341/99 הנ"ל בעמ' 334 ו- 335
ה').
מאידך, יש לתת את הדעת לכוונת המחוקק כפי שעולה מנוסח הסעיף 4 א לחוק הנ"ל
המוגבל להעברת בעלות במקרקעין "על פי

פסק דין
לגירושין", שרק בית דין רבני מוסמך
לתיתו לגבי בני זוג נשואים כדת וכדין המבקשים להתגרש זה מוו (ראה סעיף 1 לחוק שיפוט
בתי דין רבניים (נישואין וגירושיה תש"ס - 1955) עו"ד נמדר בספרו "מס שבח מקרקעין,
בסיס המס" מהדורה שלישית מחודשת 1998 בסעיף 1117 בע' 324 כותב כי :

"... הוראות הסעיף, שלא בצדק מוגבלת להעברות על פי

פסק דין
של
גירושין, שרק בית הדין הרבני מוסמך לתיתו, אך לא להעברות על פי פסק
דין של בית המשפט לענייני משפחה או להעברות המבוצעות עקב גירושין
בהסכמה... "

(ראה עמ"ש 109/94 בורנשטין נ' מנהל מס שבח מקרקעין
פד"א כד' עמ' 172).
הכלל הוא שאם לפרש כל חוק על פי לשונו, וכשהלשון ברורה אין מקום להוסיף או לגרוע
נוסחו של סעיף 4 א לחוק הנ"ל מביאנו למסקנה שהמחוקק לא התכוון להחילו על ידוע או
ידועה בציבור, אלא על בני זוג הנשואים כדת וכדין הנפרדים על פי

פסק דין
של גירושין.

5. ב"כ העוררת מוסיף וטוען בהסתמכו על תקנה 20 לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכוש)
תשל"ה - 1974 (להלן : התקנות הנ"ל) לפטור חלקי.
תקנה 20 קובעת כי, במכירת זכות במקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו, יהיה מס הרכישה
שליש ממס הרכישה הרגיל" המונח "קרוב" מוגדר כסעיף 1 לתקנות הנ"ל :

"קרוב - בן זוג לרבות מי שהיה בן זוג במשך ששה חדשים שקדמו
למכיות רבות במקרקעין, הודה צאצא, בן זוג של צאצא, אח ואחות".

לא בתקנות הנ"ל ולא בחוק הנ"ל מצאנו הגדרה למושג "בן זוג" והשאלה היא אם בבואנו
לפרש מושג זה יש להחילו גם על ידוע או ידועה בציבור או שמא כדבר המחבר הדרי בספרו
על "מיסוי מקרקעין" מהדורה שנייה בסעיף 209 עמ' 123.
"... נראה שרק בין בן זוג הנשוי יכלל בהגדרת "קרוב, בעבר כאשר
התייחס המחוקק גם לידוע בציבור הוא אומר זאת בפירוש על כן, לכאורה
המונח בן זוג אינו כולל ידועה בציבור"

גישה זו תאמר את דעתו של מ. שאחה במאמרו "הידועה בציבור כאשתו - הגדרתה מעמדה
וזכויותיה" עיוני משפט ג' עמ' 484 בעמ' 560 הקובע כי "כעקרון ניתן לומר כי כל אימת
שהחוק משתמש בביטויים "בן זוג" "אישה" או "בעל" בלי לומר מפורשות שביטויים אלה .
כוללים גם את הידועה ו/או הידועה בציבור, הרי משמעותם היא אך ורק לבן זוג מנישואין
כדין"

הגישה שבאה לידי ביטוי בקביעות הנ"ל נדחתה בע"פ 4341/99 הנ"ל בעמ' 335 ה' בפסיקה
כי "... באותם ימים רחוקים לא הייתה התופעה של "ידוע בצבור" נפוצה ומוכרת ואין תמה
איפוא כי לא נוכר בהם הידוע בציבור. נוטה אני לחשוב, כי אין לראות בשתיקת דברי
החקיקה הנ"ל הסדר שלילי ויש למלא את המושג "בן זוג" בתוכן המשקף את אורחות החוג
הלגיטימיים בחברה שבה אנו חיים על התפתחותה ותהפוכותיה. לגישה שונה ראה מ. שאיה
"הידועה בציבור כאשתו - הגדרתה מעמדה וזכויותיה...".

6. נוסח התקנה 20 אינו מונע את הכללת המושג ידוע או ידועה בציבור בפטור החלקי ואין אנו
רואים מדוע יש להבחין לעניין זה בין בני זוג הנשואים כדת וכדין לבין בני זוג החיים
כידועים בציבור. בהכללה זו יש משום התאמה למציאות קיימת של בני זוג החיים כידועים
בציבור המעבירים זכויות במקרקעין ללא תמורה מאחד למשנהו.
המסקנה המתבקשת היא שלעניין התקנה 20 לתקנות הנ"ל יש להכליל במונח "קרובו" גם
את הידוע או הידועה בציבור ולזכות אותם כפטור החלקי לעניין מס רכישה.
נוסיף כי מתקנה 20 א לתקנות הנ"ל המעניקה פטור ממס להעברה שחל עליה סעיף 62 ובו
לחוק הנ"ל, דהיינו למכירה לידוע או לידועה בציבור, במכירה ללא תמורה של דירת מגורים
מיחיד לבן זוגו המתגורר עמו בדירה ומקים משק בית משותף בדירה הנמכרת שנה לפחות
לפני המכירה, עולה לכאורה שהתקנות 20, 20 א 1 21 לתקנות הנ"ל אינן מוגבלות רק לבני
זוג נשואים בנישואים פורמליים אלא גם לידועים בציבור,

7. ב"כ העורר טוען כי בחיובה של העוררת במס רכישה יש פגיעה בקניינה.
זכות הקניין שהיא זכות יסוד של האדם וחירותו מעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד : כבוד האדם
וחירותו תשנ"ב, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם".
ובמידה וקיימת פגיעה השאלה היא אם היא מותרת על פי מבחני סעיף 8 לחוק היסוד.
אכן, חוק המטיל מס על מקרקעין פוגע בקניינו של אדם, אך אין לבדוק כל הטלת מס על פי
החוק על פי המבחנים המקובלים המתירים פגיעה בקניין פרטי. מהפסיקה עולה כי ההגנה
על קניינו של אדם אינה חלה על הוראות המטילות מס שהן בגדר עניין המצוי בתחום
סמכותה של המדינה. לצורך מילוי תפקידיה (ראה מאמרו של פרופ' ויסמן על הגנה חוקתית
לקניין, הפרקליט כרך מב' עמ' 258 בעמ' 273, ע"א 6821/93 בנק מזרחי בע"מ נ' מנדל כפר
שיתופי, פס"ד מט (4) עמ' 222).
נקודת המוצא היא שהטלת המס הולמת את ערכי המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית,
וגבייתו נועדה לתכלית ראויה לטובת ולצורך הציבור ונעשית במידה הנדרשת על פי הוראות
החוק הטלת המס וגבייתו תם בבחינת צורך חיוני שיש לקיימו. (ע"א 165/82 קבוץ חצור נ'
פקיד השומה רחובות פס"ד ל"ט (2) עמ' 76) אנו דוחים טענה זו של ב"כ העורר.

8. כאשר להערכת שווי החנות טוען ב"כ העורר שיש להעריכה כנכס תפוס ולבטל את הקנס
שהוטל על העוררת בגין אחור של 7 חדשים בהגשת הצהרתה.
טענת המשיב היא כי העוררת "כבשה" טענתה זו שהועלתה לראשונה בסכומים שבכתב של
באי כוח העוררים. עוד טוענת ב"כ המשיב שאין להתערב בשקול דעת המשיב לעניין הטלת
הקנס, לעניין "כבישת" הטענה נעיר כי בהסכם הפשרה צויין כי החנות מושכרת בשכירות
שאינה מוגנת. עוד כציין כי בפסקה 4 להשגתו טען ב"כ העוררת כי החנות הנ"ל מושכרת
שנים רבות בדמי שכירות נמוכים. המשיב לא התייחס לעניין זה בהשגתו, העוררת אינה
מתייחסת בתצהירה להיות החנות תפוסה. הטענה היא שהחנות הוערכה ביתר מבלי
שהעוררת ערכה שומה עצמית של החנות הנ"ל בהעדר שומה העריך המשיב את שוויה של
החנות לפי שיטת ההשוואה בהתבסס על עסקאות להשוואה כמפורט בתצהירה של
המפקחת הגב' אורן. לא צויין כי העסקאות להשוואה מתייחסות לחנות תפוסה
נראה לנו, שבפני
נו הוכחות לכאורה להיות החנות הנ"ל תפוסה. כל נכס שאיננו פנוי יש
לראותו כתפוס ואין זה חשוב אם השוכר המחזיק בנכס הוא מוגן או בלתי מוגן. מחיר
השוק של חנות הנמכרת כתפוסה נמוך ממחירה כפנויה (עא' 592/76 דוב זילבר פרוינד נ'
מנדל ולובה גרין פס"ד לא' (1) עמ' 813 בעמ' 816).
נראה לנו כי מצב החנות טעון בדיקה ובאס היא אכן תפוסה יש להעריך את שוויה.
והיה והחנות הנ"ל אינה תפוסה תישאר הערכת המשיב בתוקפה.

9. באשר לעניין הקנס הר' שעל המשיב להתחשב בנסיבות כל מקרה ולשקול אם האחור
בהגשת ההצהרה עילתו בכוונה להשתמט מתשלום המס.
בפסקה 3.8 לערר מנמק ב"כ העוררת את נימוקיו לבטול הקנס, בתצהיר מטעם המשיב אין
התייחסות להנמקה זו. נראה לנו, לכן, שעל המשיב לחזור ולשקול לאור הנמקת העוררת,
את עניין הטלת הקנס ושיעורו.

10. התוצאה היא שאנו מחליטים לקבל את הערר בכך שמס הרכישה החל יהיה שליש ממס
הרכישה הרגיל ובאשר לשווי החנות הנ"ל והקנם שהוטל יפעל המשיב בהתאם לאמור
בפסקאות 8 ו9- של פסק דיננו.
לאור תוצאה זו ישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום

מ. סלוצקי
, נשיא אביב שניאור, עו"ד אליהו ארבל, שמאי
יו"ו הוועדה הבר הוועדה חבר הוועדה








עמש ועדת ערר מס שבח 5132/99 עליזה לבנון נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם ב-ֽ 01/01/1900)











תיקים נוספים על עליזה לבנון
תיקים נוספים על מנהל מס שבח מקרקעין




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט