חברת מוניות ג. שאול (1995) בע''מ - פקיד השומה ירושלים
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
חברת מוניות ג. שאול (1995) בע"מ פקיד השומה ירושלים




חברת מוניות ג. שאול (1995) בע''מ - פקיד השומה ירושלים

ערעור מס הכנסה 537/01     07/01/2004 (עמה)



תיקים נוספים על חברת מוניות ג. שאול (1995) בע"מ
תיקים נוספים על פקיד השומה ירושלים




עמה 537/01 חברת מוניות ג. שאול (1995) בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים




8
עמ"ה 000537/01
בבית המשפט המחוזי בירושלים
07/01/2004

כב' השופט יצחק ענבר

בפני
:

חברת מוניות ג. שאול (1995) בע"מ

ע"י עו"ד ע' שגב

בעניין:
המערערת
נ ג ד
פקיד השומה ירושלים

ע"י עו"ד ש' אופיר
, פרקליטות מחוז ירושלים

המשיב

פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת המשיב מיום 02/07/01, שלפיה חייב את המערערת, בצו שהוצא מכוחו של סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה, בתשלום מס בגין אי ניכוי מס במקור מקבלני הסעות. שיעור המס שבו חויבה המערערת לפי הצו הנו 796,143 ₪ לשנים 1996 - 1999.


2. טענותיה של המערערת נחלקות לשלושה ראשים: האחד, כי לא נעשתה למערערת שומה "לפי מיטב השפיטה"; השני, כי המערערת אינה חייבת כלל בניכוי מס במקור משום שאינה עוסקת ב"עבודות הובלה"; השלישי, כי בשומה נפלו טעויות שונות, שיש בהן כדי להשפיע על היקפה.

נפנה ונבחן את טענות המערערת, ראשון ראשון ואחרון אחרון.


שומה לפי מיטב השפיטה

3. לטענת המערערת, לא נתנה לה הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיה עובר להוצאת השומה והצו. ההודעה על השומה והצו אף אינם מנומקים כראוי. יתרה מזו: בצו, אשר הוצא ביום 2/7/01, נאמר, כי "ביום 3/7/2001 בדיון בהשגתך לא הושג הסכם על השומה מיום 4/7/2001". יוצא מכאן, שהדיון התקיים רק אחרי שהוצא הצו, ואילו הצו קדם לשומה. בנסיבות אלה, כך נטען, כלל לא נעשתה שומה לפי מיטב השפיטה ובוודאי שלא ניתנה למערערת הזדמנות סבירה להשמיע טענותיה, ולא ניתן היה להוציא צו לפי סעיף 152 לפקודה.


4. שקלתי את טענותיה של המערערת בכובד ראש והגעתי למסקנה, כי דינן להידחות. המערערת לא סתרה את הצהרתו של מר מנשה חוג'ה, מפקח ראשי אצל המשיב, כי שומת הניכויים לפי מיטב השפיטה הוצאה למערערת ביום 5/7/00, כי על שומה זו הוגשה השגה ביום 12/7/00, וכי שומת הניכויים בצו הוצאה ביום 2/7/01 רק "לנוכח העדר הסכמה בין המשיב לבין המערערת ומייצגה ולאחר מספר פגישות שנערכו בין הצדדים" (סעיף 5 לתצהירו של חוג'ה). למר חוג'ה אף לא הופנתה בסוגיה זו שאלה כלשהי בחקירתו הנגדית. במצב דברים זה אין קושי לקבוע, כי יסודו של הבלבול בתאריכים שפורטו בצו הנו בטעות סופר גרידא, שאין לה משמעות אופרטיבית. מתצהירו של חוג'ה עולה גם, שלמערערת ניתנה הזדמנות הולמת להשמיע את טענותיה. במאמר מוסגר יצוין, כי המערערת בעצמה מאשרת, כי למצער ביום 23/4/01 התקיימה פגישה בין מיצגיה לבין נציגיו של המשיב (פסקה 2 לעיקרי הטיעון של המערערת). דבר קיומם של מגעים בין המשיב לבין המערערת קודם להוצאת הצו מתחוור גם מהאמור בתצהירו של רו"ח בר ששת, אשר יצג את המערערת לפני המשיב.


אשר לטענה שהשומות והצו לא נומקו כראוי, הרי מתצהירו של רו"ח בר ששת עולה, כי למערערת היו ידועים היטב הדרך שלפיה נעשתה השומה ונימוקיה. הנימוקים פורטו כדבעי גם לאחר הגשת הערעור ולמערערת נתנה הזדמנות מלאה להעלות את טענותיה ולהביא את ראיותיה. בנסיבות אלה לא גרם העדר ההנמקה לעוול כלשהו למערערת ואין מקום לפסול את השומות. ראו והשוו: עמ"ה (באר-שבע) 36/92 סגיסמן נ' פקיד השומה באר-שבע (דינים ועוד); עמ"ה (תל-אביב) 133/91 חיים רוכוורגר חברה נ' פקיד שומה (תקדין).21

סיכומה של נקודה זו הוא, כי בשומה ובצו לא נפל פגם המצדיק את ביטולם.



חובת הניכוי במקור

5. לטענתה של המערערת, אין היא חייבת לנכות מס במקור משום שלא עסקה ב"עבודות הובלה", כמשמעותן בצו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד עבודות הלבשה, עבודות מתכת, עבודות חשמל ואלקטרוניקה ועבודות הובלה כהכנסה), התשל"ד - 1973. "עבודות הובלה" מוגדרות באותו צו כדלקמן: "הובלת נוסעים ומשאות ביבשה לרבות גרירה או ארגון הובלה לשם ביצועה בידי אחרים". לשיטתה של המערערת לא מתקיימת בה הגדרה זו, שכן כל עיסוקה אינו אלא בתיווך בין קריאות-פניות הלקוחות לבין הנהגים, המדווחים על הכנסותיהם כעצמאיים. המערערת אומנם גובה מהלקוחות את התמורה המגיעה בגין ההסעה, אך זו מועברת במלואה לנהגים כאשר המערערת אינה משמשת אלא "צינור" להעברה.

6. מחומר הראיות עולים הממצאים הבאים:

א. מסמכי ההתאגדות של המערערת אינם כוללים בסעיף המטרות ביצוע עבודות הובלה, אך מטרת הקמתה של המערערת הייתה לשמש "תחנת מוניות, כך שבמקום לנהוג נשב במשרד - נקבל עבודה ונסדר עבודה לנהגים שיעבדו אתנו" (סעיף 4 לתצהירו של מר זאב יעקב).
ב. המערערת מקיימת את פעילותה במשרד הכולל, בין היתר, מכשיר קשר המקושר לכל המוניות, העובדות עם המערערת (פרו', עמ' 12).
ג. לקוחות המעונינים בשירותי הובלה מתקשרים למשרדה של המערערת, וזו מפנה אליהם באמצעות מכשיר הקשר אחד מהנהגים הזמינים באותה עת.
ד. לקוח מזדמן משלם את תמורת הנסיעה ישירות לנהג. לעומת זאת, לקוח קבוע משלם את התמורה לידיה של המערערת, היינו, הגביה מלקוחות קבועים נעשית באופן סדיר על ידי המערערת (סעיף 10 לתצהירו של זאב יעקב).
ה. הסכומים הנגבים על ידי המערערת מהלקוחות הקבועים מועברים על ידי המערערת לנהגים ונרשמים בספריה של המערערת כהוצאה, כאשר מקבלי התשלום מנפיקים למערערת חשבוניות מס (שאלת חובתה של המערערת לבצע ניכוי במקור סובבת על העברות אלה).
ו. הנהגים משלמים למערערת סכום חודשי קבוע כ"דמי משרד" (סעיף 12 לתצהירו של זאב יעקב; פרו' עמ' 12 ש' 15).
ז. בשנים 96'-97' היו למערערת שלוש מוניות, אשר בגינן ניכתה פחת (נספחים ה'1, ה'2 לתצהירו של חוג'ה).


לאור ממצאים אלה מן הדין לקבל את עמדתו של המשיב, כי המערערת עוסקת ב"ארגון הובלה... לשם ביצועה בידי אחרים". כל הפעולות שמנינו לעיל - החל מקבלתן של קריאות הלקוחות במשרדה של המערערת, עבור לניתובן אל הנהגים הזמינים וכלה בגביית התמורה מהלקוחות הקבועים - הנן פעולות מובהקות של ארגון הובלה לשם ביצועה על ידי הנהגים. כך הם פני הדברים גם בטרם מביאים בחשבון את העובדה, שלמערערת היו ולו בחלק מהתקופה הרלבנטית מוניות משל עצמה.

לכל זאת יש להוסיף, כי המערערת הייתה מודעת היטב לחובתה לנכות מס במקור (ראו נספח ו' לתצהירו של מר חוג'ה). זו גם הייתה עמדתו של מייצגה רו"ח בר ששת (פרו' עמ' 15, ש' 11 - 14). בדו"ח כספי של המערערת לשנת 95 מתוארת המערערת כמי ש"עוסקת בניהול עסקי מוניות והסעות" (נספח א' לתצהיר חוג'ה). בדוח"ות לשנים 96'-97 תארה את עיסוקה כ"הפעלת מוניות", ובשנת 98' כ"עוסקת בעיקר בתחום מתן שירותי הסעה" (נספחים ב-ד). נראה, אפוא, כי הטענה הנדונה אינה אלא המצאה מן העת האחרונה.



היקפה של השומה

7. אסופת טענותיו האחרונה של בא כוח המערערת עוסקת בטעויות שנפלו, לטענתו, בשומה. נפנה ונבחן טענות אלה אחת לאחת.

8. חיוב ניכוי במקור מחברת בתי הדפוס - חברה זו העסיקה נהגים שהסיעו את הלקוחות שבקשו שירותי הסעה מהמערערת וקבלה מהמערערת כנגד חשבוניות מס סכומים שונים, אשר נרשמו בספרי המערערת כהוצאה. לטענת המערערת לא הייתה חייבת לנכות מס במקור מתשלומים אלה, שכן בכל שנות המס הרלבנטיות סבלה חברת בתי הדפוס מהפסדים ולכן אין תכלית בדרישת הניכוי.

במהלך הדיון בערעור הסכים בא כוחו המלומד של המשיב לקבל את עמדתה של המערערת לגבי שנות המס 96'-98', אשר לגביהן הפכו דיווחיה של חברת בתי הדפוס, שאכן הראו הפסדים, לשומות סופיות. עם זאת עמד המשיב על טענותיו לגבי שנת המס 99' בנימוק, כי ספריה של בתי הדפוס לשנה זו נפסלו מחמת אי רישום תקבול ועדיין ניתן להוציא לה שומה בצו. בא כוח המערערת טען מנגד, כי פסילת הספרים לא נעשתה כדין משום שלבתי הדפוס לא נערך שימוע וכי עד ליום 31/12/03 אף לא הוצאה לבתי הדפוס שומה ולכן הפכה שנת המס 99' ל"חסומה".

מקובלת עלי עמדתו של בא כוח המשיב, כי ההליך שלפני, שבו נדונה שומה שהוצאה למערערת, אינו יכול לשמש במה לבירור מצב שומותיה של חברת בתי הדפוס. זאת ועוד: אין מחלוקת, כי בעת הוצאת הצו נשוא הערעור עדיין לא הפכה שומתה של חברת בתי הדפוס לשנת 99' לסופית. והנה, הדעת אינה סובלת, כי נישום החייב בניכוי מס במקור ייטול את הדין לידיו, ישים עצמו לפקיד שומה עליון ויחליט כי אינו חייב לנכות מס במקור משום שמקבל התשלום טוען, בשומה שאינה סופית, כי הנו סובל מהפסדים. כך הם פני הדברים גם בטרם נותנים את הדעת על הצהרתו של בא כוח המשיב, כי ביני לביני אף נפסלו ספריה של בתי הדפוס והוצאה לה שומה לפי מיטב השפיטה (עמ' 22 לפרו'). המסקנה היא, כי המערערת חייבת בניכויי מס במקור בגין תשלומיה לחברת בתי הדפוס בשנת 99' ודין הערעור בנקודה זו להדחות.

9. גילום, ניכוי מנהגים שלהם טרם שולמה התמורה - גם בסוגיות אלה ניאות בא כוח המשיב במהלך הדיון לקבל את עמדתה של המערערת. אשר לגילום הוסכם, כי את סכום הניכוי במקור יש לנכות מהסכום שהועבר למקבלי התשלום ללא שיבוצע גילום. אשר לסוגיה השניה הוסכם, כי יש לבצע את הניכוי רק עם העברת התמורה בפועל. אני הופך את כל המוסכם בעניינים אלה לחלק מפסק דיני.

10. ניכוי מנהגים בעלי פטור - טענתו הכללית והבלתי מפורטת של רו"ח בר ששת, כי "לחלק מהנהגים היה פטור מניכוי מס במקור" אך אף על פי כן הוצאה שומה בקשר לתשלומים אליהם, נבדקה על ידי המשיב באופן פרטני לגבי כל נהג ונהג ונמצא שבשומה אכן נפלו טעויות, אשר יש לתקנן כמפורט בטבלה שצורפה כנספח ט' לתצהירו של מר חוג'ה. הואיל וטבלה זו נערכה לאחר בדיקה פרטנית יש להעדיפה על פני החישובים הכלליים שערך בנקודה זו רו"ח בר ששת.
11. שיעור הניכוי במקור - הצהרתו של מר חוג'ה, כי בידי המערערת לא עלה להוכיח כי הגורמים שעבורם נוכה המס במקור מנהלים ספרים כדבעי (סעיף 26 לתצהירו), לא נסתרה על ידי המערערת. בכל הקשור לחברת בתי הדפוס אף נתמכת הצהרה זו בנספח ז' לתצהירו של מר חוג'ה, המלמד לכאורה על ליקויים בניהול ספריה של חברת בתי הדפוס. במצב דברים זה עומד שיעור הניכוי על 30%, וזאת כמתחייב מתקנה 2(ב) לתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד עבודות הלבשה, עבודות מתכת, עבודות חשמל ואלקטרוניקה ועבודות הובלה), התשל"ד-1973.

12. הערעור נדחה, בכפוף לתיקונה של השומה בהתאם לכל המפורט לעיל.

13. כפועל יוצא מתיקון השומה יקטן סכום המס שבו חויבה המערערת באופן משמעותי, זאת בעיקר לאור ביטול הדרישה באשר לתשלומים שהועברו לחברת בתי הדפוס בשנים 96'-98'. אולם בשים לב שמדובר בחכמה שלאחר מעשה בעוד שבזמן אמת דובר בעשיית דין עצמית, אין מקום לזכות את המערערת בהוצאות.

ניתן היום י"ג בטבת, תשס"ד (7 בינואר 2004) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

מותר לפרסום מיום 7/1/04
יצחק ענבר
, שופט








עמה בית משפט מחוזי 537/01 חברת מוניות ג. שאול (1995) בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים (פורסם ב-ֽ 07/01/2004)











תיקים נוספים על חברת מוניות ג. שאול (1995) בע"מ
תיקים נוספים על פקיד השומה ירושלים




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט