פולגת תעשיות בע''מ, כלל תעשיות בע''מ - ערו בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
פולגת תעשיות בע"מ כלל תעשיות בע"מ ערו בע"מ




פולגת תעשיות בע''מ, כלל תעשיות בע''מ - ערו בע''מ

תיק אזרחי 1755/88     21/11/1988 (א)



תיקים נוספים על פולגת תעשיות בע"מ
תיקים נוספים על כלל תעשיות בע"מ
תיקים נוספים על ערו בע"מ




א 1755/88 פולגת תעשיות בע"מ, כלל תעשיות בע"מ נ' ערו בע"מ





בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
בפני
השופטת ורדה זונדר אלשיך
ת"א (ת"א) 1755/88
המ' (ת"א) 10123/88
המבקשות: 1. פולגת תעשיות בע"מ

הנתבעות
2. כלל תעשיות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד משה מטלון

נ ג ד

המשיבה: ערו בע"מ

התובעת ע"י ב"כ עו"ד חרל"פ
משיבה פורמלית: בגד עור 81 בע"מ
החלטה

1. זוהי בקשה לדחות את התובענה שבת"א 1755/88, ככל שהיא נוגעת לשתי נתבעות מתוך השלוש שבתביעה.
הנתבעות בתביעה הינן:
א. בגד עור 81 בע"מ (להלן: "בגד עור") - חברה העוסקת בעור;
ב. פולגת תעשיות בע"מ
(להלן: "פולגת") – חברה בעלת מפעלים בתחום הטקסטיל והשולטת בבגד עור;
ג. כלל תעשיות בע"מ
(להלן: "כלל תעשיות") – חברה שהיא בעלת השליטה בפולגת.
הבקשה שבפני
הוגשה ע"י פולגת וכלל תעשיות. הנימוק העיקרי לבקשה הוא, כי העובדות המתוארות בכתב התביעה ובנספחים, לא יוצרות ולא יכולות ליצור עילת תביעה כנגד המבקשות.

2. העובדות מתוארות בהרחבה בכתב התביעה. לצורך הדיון בבקשה זו, נראה לי, כי די להביאן בקליפת-אגוז.
התובעת ערו בע"מ
, היא המשיבה בבקשה זו, הגישה תביעה כנגד בגד עור, פולגת וכלל תעשיות. התביעה הינה תביעה כהגדרתה ברישא "כספית , פיצויים".
התובעת קיבלה הזמנת ייצוא של מעילי עור, לגרמניה. חלק מההזמנה נמסר לביצוע לבגד עור- שהיא משיבה פורמלית בבקשה זו. בסוף חודש יוני88', הופסקה הפעילות בבגד עור על רקע סכסוך עבודה. עקב כך התעכב ביצוע העבודה נשוא ההסכם.
ערו ניהלה מגעים עם בגדר עור על-מנת לנסות ולהפעיל את בגד עור, ולו לצורך סיום העבודה. בסופו של דבר, הגיעו ערו ובגד עור להסכמה בדבר דרך סיום ביצוע העבודה. לאחר ביצוע העבודה נמנע משלוח הייצוא לגרמניה בשל פגמים שונים. בשל ביטול הייצוא בוטלו ההזמנות גם לשנה הבאה וערו נאלצה לסגור את מפעלה, ומכאן התביעה.
כל אלה הן העובדות, כפי שערו טוענת להן בכתב התביעה, כאשר המבקשות חולקות על חלק מעובדות אלה וביקשו לשמור על זכותן להביא ראיות סותרות לעובדות דלעיל.

3. צודקות המבקשות בטענתן, כי עפ"י ההלכה הנוהגת, ייעתר ביהמ"ש, וימחק או ידחה תביעה על הסף בשל העדר עילה או מכל נימוק אחר (שאינו חוסר סמכות או מעשה בית-דין), מקום שאפילו בהנחה כי התביעה תוכיח את כל העובדות הנטענות על-ידה עדיין לא יהא התובע זכאי לסעד המבוקש על-ידו.
מכאן, שבקשה זו תוכרע עפ"י עובדות כתב התביעה ונספחיו.

4. כתב התביעה מבקש לייחס למבקשות התחייבויות כלפי התובעת, כפי שעולה לטענת ב"כ התובעת מנספחי כתב התביעה.
נראה, כי אין מחלוקת על כך, כי כל המגעים החלו שעה שהוברר סופית כי בגד עור לא תוכל לעמוד בהתחייבות שנטלה על עצמה כלפי ערו.
כתב התביעה מציג מצג, לפיו ניהלה התובעת משא ומתן עם המבקשות, לאחר שנודע לה על הפסקת הפעילות בבגד עור. עובדות אלה מפורטות בסעיפים שונים של כתב התביעה כמו למשל: סעיף 12.3, 14.1, 14.2, 14.3 ועוד.
בצדק טוען ב"כ המבקשות, כי מתוך עיון בספחים לכתבי הטענות מצטיירת תמונה סותרת והרי התובעת עצמה מפנה אל המסמכים הללו, כדי לתמוך במסמך את טענתה.

5. הנכון הוא, כי מתוך קריאת המסמכים ניכר בעליל כי התובעת, מתוך חרדה גדולה, פנתה לגורמים רבים במשק הישראלי ואפילו עד שר המסחר והתעשיה הגיעה בפני
ותיה. בין-יתר הגורמים אליהם פנתה היו גם המבקשות: פולגת וכלל תעשיות.
למגינת ליבה של התובעת, לא זכתה להתערבות המבקשות ובסופו של דבר, עולה בבירור מהמסמכים, כי המשא ומתן, על כל השלכותיו, התנהל עם בגד עור בלבד. לא ניתן ללמוד מאף אחד מהנספחים, לצערה של התובעת, כי המבקשות אומנם התערבו או נטלו על עצמן התחייבויות כלשהן בגין המצב שהתהווה.
ב"כ התובעת, בכתב תביעתו, ברצונו העז "לקשור" את המבקשת לתביעה, מייחס להן לא רק התחייבויות כלפי התובעת, אלא שבסעיף 14.2 לכתב התביעה הוא מייחס בין היתר גם למבקשות פעולות ממשיות של הוצאת חומרי גלם, העברתם לקבלן מישנה ובסעיף 16 לכתב התביעה נאמר "הסחורה שיוצרה ע"י הנתבעות באמצעות קבלן המישנה שלהן בפיקוחן ובאחריותן….". לא מצאתי כל אסמכתא להתחייבות לתפור וממילא לא לפיקוח ולאחריות על התפירה.

6. נראה לי, כי המסמכים האמורים לאַמֵת את העובדות הנטענות בכתב התביעה,תוכנם עומד לתובעת לרועץ. לדוגמא: נספח ח'1 שעליו מסתמכות העובדות שבסעיף 12.3 לכתב התביעה שזו לשונו:
"תגובת המשיבה 2 הסתמכה בהבטחה ערטילאית למציאת דרך לביצוע ההזמנה על-ידי המשיבה 1. העתק נכון של מכתב מנהל המשיבה 2 מיום 4/7/87 מצורף לכתב תביעה זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו ומסומן נספח ח'1". (ההדגשה במקור).
ב"כ התובעת בעצמו עֵר לתוכנו של נספח ח' 1 ולכן איננו מייחס לפולגת אלא "הבטחה ערטילאית". מתוכנו של נספח ח'1 ועד לקשירתה של פולגת להתחייבות כלפי התובעת, דומני כי רב המרחק. מכל מקום, הנספח ח'1 אינו מקים את אותו קשר, אותו מבקשת התובעת ליצור. למרות העובדה שהחותם על אותו נספח ח'1 הוא דירקטור בחברת בגד עור וככזה חתם על המכתב, הרי שעם כל הכבוד, אין במכתב זה כלל התחייבות שניתן לתרגמה, בין כהתחייבות מוסרית ובין כהתחייבות לפעול.

7. לבקשת הדחייה על הסף צורף תצהירו של מנכ"ל בגד עור שבהשלכתו הינו גם רואה-חשבון מוסמך. המצהיר לא נחקר על תצהירו, ועל כן ניתן ללמד מתצהירו כי גם המשיבה-התובעת איננה חולקת על העובדה, כי כלל תעשיות איננה בעלת השליטה בפולגת וכלל מחזיקה בשיעור אחזקות של כ- 20% בלבד בפולגת, ולכן צודק ב"כ המבקשות כאשר הוא טוען כי מקל וחומר, לאור עובדה זו, כלל איננה ממנה דירקטורים בבגד עור ואין לה השפעה על הנעשה בבגד עור. לאור זאת, ברור, כי האמור בסעיף 2.3 לכתב התביעה איננו נכון וכלל תעשיות איננה "בעלת השליטה והניהול המלאים בנתבעת מס' 2 ועל פיה ישק דבר…".

8. זה אולי המקום להתייחס לנספחי כתב התביעה שכן, כפי שכבר נאמר לעיל, האמור בהם הוא כביכול האסמכתא לעובדות כתב התביעה.
דומה, שנספח ב', שהוא קטע מתוך עיתון, לא ראוי לו שייקרא אסמכתא כלל ועיקר. נספח ג' לכתב התביעה נשלח לכלל בע"מ, לכלל תעשיות בע"מ
, לפולגת ולבגד עור ע"י פרקליטי התובעת. ממכתב זה נראה בעליל, כי פרקליטי התובעת מנסים לקשור את הנמענות לנשוא הדיון. סעיף 4 לנספח זה אף מרחיק לכת ומדבר על הסכם שבין הנמענות לתובעת. הסכם כזה לא צורף לכתב התביעה והמכתב בנקודה זו הוא בבחינת יריה באפילה. ברור, כי אם חששה של התובעת היה כי בגד עור עומד להפסיק את פעילותו ייגרם לתובעת נזק ועל-מנת להבטיח עצמה בפני
עמידה ליד שוקת שבורה החלה טווה קורים על-מנת לקרב לרשת בעלי ממון, מהם ניתן יהיה להיפרע בגין תביעה זו.
למכתב זה השיבה רק בגד-עור, ע"י פרקליטה ובתשובתה הצעה מעשית לפתור מצב מסויים בין ערו ובגד עור בלבד.
על כך נשלח נספח ה', שהוא מכתב פרקליט ערו לפרקליט בגד עור, ובו שוב ניסיון לחייב את בגד עור, פולגת וכלל תעשיות לנקוט בצעדים לקיום התחייבותן, לא פירט על מה נסמכת התחייבות זו.
שוב הורץ מכתב ע"י ערו לכל הגורמים שנימנו לעיל (נספח ו'), נתקבלה תשובה ואז נשלח מכתב נוסף ע"י ערו לשר התעשיה והמסחר בו הוא מתבקש להתערב אצל קונצרן כלל כדי שערו תוכל לעמוד בהתחייבותה.

9. לאחר כל האמור לעיל, וכפי שעולה מניתוח כל המסמכים שצורפו לכתב התביעה ומכתב התביעה גופו, עולות העובדות, לפיהן קיימת התחייבות בין ערו ובין בגד עור. משנוכחה התובעת לדעת כי הזמנת הייצוא שלה עלולה להיכשל בשל הפסקת הייצור בבגד עור, ניסתה להאחז בכל אפשרות כדי להציל את העסקה ופנתה לכל הגורמים האפשריים: שר התעשיה והמסחר, מכון הייצוא, כלל בע"מ, כלל תעשיות ופולגת.
גם אם הפניות מנוסחות על דרך של השלכת התחייבות כלפי חלק מהגורמים שנזכרו לעיל, הרי שבצדק טוען ב"כ המבקשת, כי אין בעובדות הללו כדי להקים עילת תביעה כלפי המבקשת.
המבקשות לא קיבלו על עצמן כל התחייבות מפורשת ועל כן בגד עור היא המתחייבת היחידה כלפי התובעת.

10. כל הנאמר עד כה לגבי פולגת, להבדיל מכלל תעשיות, יפה לכל העילות להוציא העילה של גרם הפרת חוזה כעילה ישירה כנגד פולגת, שלא מכח הפעלת תאוריית המייזם, או המבנה הקונצרני של החברה. עלינו לזכור כי אנו מצויים בשלב של בקשה למחיקה על הסף וזהו שלב מוקדם מידי בנסיבות אלה להכריע בענין זה ללא שמיעת ראיות.
ב"כ המבקשות מנסה לתקוף עילה זו בהגנה המוענקת לשובתים, שכן לטענתו העבודה הופסקה בבגד עור עקב שביתת העובדים.
לעומתו טוען ב"כ המשיבה, כי זו היתה רק תואנה ולמעשה מזה זמן נשקלה האפשרות של סגירת בגד עור בשל היותו בלתי ריווחי.
נראה לי, כי טענות אלה ראוי לתת להן הזדמנות של דיון עובדתי ממצה. בוודאי שראוי להן לטענות אלה להידון ושלא תינקט כנגדן הסנקציה הקיצונית של מחיקה על הסף.
לסיכום נקודה זו ניתן לומר, כי הצדדים חלוקים עובדתית על שני המרכיבים גם יחד של עילת גרם הפרת חוזה. הם חלוקים הן לענין הידיעה, בין אם זו ידיעה קונסטרוקטיבית ובין אם זו ידיעה ממשית, בפועל, וכן חלוקים הצדדים לנושא הצידוק.
עניינים אלה, שהינם בעלי גוון עובדתי, מן הראוי שיוכרעו לאחר הבאת הראיות.

11. נותר עתה לדון בטענתו של ב"כ המשיבה, טענה אשר נועדה להתגבר על המכשולים העומדים לתובעת מכח דיני התאגידים כפי שנהוגים בארץ.
לטענת ב"כ המשיבה, הרי שלאור האמור בסעיף 2 לכתב התביעה, וזהו הסעיף אשר לגבי חלק ממנו כבר קבעתי לעיל והכוונה לסעיף 2.3 כי איננו נכון, מערכת היחסים בין המבקשות בינן לבין עצמן ובין בגד עור, מובילה למסקנה, כי המדובר בענייננו בניהול עסקים על דרך של קונצרן.
ב"כ המשיבה ער לכך כי עפ"י דיני התאגידים הנהוגים בארץ אנו מונחים על ידי העקרון של אישיותה המשפטית הנפרדת של חברה בחריג של הרמת מסך בעילות ייחודיות. יחד עם זאת, לטענתו, הרי שבמקרה כדוגמת המקרה שבפני
נו, על בית- המשפט לבדוק לא רק את התאגיד החייב אלא את הגוף הכלכלי העומד מאחוריו וכל יתר התאגידים הקשורים אליו והנשלטים על ידו משפטית ועסקית.
זוהי לטענת ב"כ המשיבה "תאורית המייזם" (הקונצרן) המיוחסת למשפטן האמריקאי הידוע ברל".

12. נראה לי, כי לא יכולה להיות מחלוקת, שקונצרן, ככזה, איננו מוכר בפקודת החברות ואף עומד בניגוד לעקרונות היסוד המקובלים והנהוגים בדין שלנו – דהיינו, אין הרמת מסך אלא במקרים מסויימים. הקונצרן כשמו, או תאורית המייזם, הוא פרי הפסיקה האמריקאית ונעשים נסיונות להכניסו לחיי המשפט בארץ וזאת מבלי שפקודת החברת תתוקן בהתאם.
החיים הכלכליים כיום הולידו את הצורך, מסיבות שונות, לניהול עסקים על דרך של קונצרן, דהיינו: כי חברות אחדות נשלטות ע"י חברה אחת, שהיא חברת אחזקה מרכזית. נכון הוא כי קצב התפתחות עולם המשפט מתקשה להדביק את קצב התפתחות החיים הכלכליים. לעיתים נוצר צורך לשפר או לייעל בחיי הכלכלה אך לשונו היבשה של החוק לא מאפשרת זאת. התרופה המהירה במקרה כזה היא נסיונותיהם של צדדים להביא את בית-המשפט לפרש את החוק בדרך הנוחה להם.
במקרה שבפני
, המצב המשפטי העולה מלשון הפקודה ברור ואינו דורש פירוש. ב"כ המשיבה מנסה, על-כן, לייבא ארצה את תאורית המייזם מהפסיקה האמריקאית וכך לעטות מציאות כלכלית בלבוש משפטי.
ב"כ המשיבה מסתמך על פסק-הדין שניתן בע"פ 173/75, 174 מדינת ישראל נ' יהושוע בן ציון, פ"ד ל(1) 119 ומבקש ללמד ממנו על החלת תאורית המייזם בארץ, דהיינו, כי בית-המשפט מצווה לראות בקונצרן כולו יחידה כלכלית אחת תוך שהוא מתעלם מאישיותם המשפטית הנפרדת של התאגידים המרכיבים אותו. לדעת ב"כ המשיבה בפסק-הדין הנ"ל יש למצוא אסמכתא לכך כי יש להתעלם מהתאגידים העצמאיים ולראות בהם מכשיר עזר בידי הקונצרן או אחת החברות השולטות בו.
בענין זה מסתמך גם ב"כ המשיבה על מאמרו של ד"ר י' הדרי [2]. עייתי במאמרו הנ"ל של ד"ר הדרי וצר לי שהדברים הוצאו מעט מהקשרם.
בראש ובראשונה יש לשים לב, כי המאמר נכתב על רקע פסק הדין הנ"ל של בן ציון, שהיה ערעור פלילי. המאמר נושא כותרת "שימוש בתאוריות של דיני חברות במשפט הפלילי".
עינינו הרואות, כי כל הנושא הובא באספקט של המישור הפלילי. זאת ועוד, הניתוח שעורך ד"ר הדרי במאמרו לאור התאוריה של המשפטן האמריקאי ברל, הובא בסיכומו של ב"כ המשיבה כאילו זוהי דעתו של ד"ר הדרי, וכוונתי לסעיף 2.3 לסיכומים ולאמור ברישא לעמוד 391 במאמרו של ד"ר הדרי, ולא היא. המחבר מנתח את התאוריה של המשפטן ברל ואת המצב בארה"ב.
בסיכומה של נקודה זו ניתן לומר, כי גם ללא תאורית המייזם מכיר החוק הישראלי בהרמת מסך, כשיש חשד לעבירות פליליות.

13. כפי שכבר נאמר לעיל, העובדה כי שיעור האחזקות של כלל תעשיות בע"מ
בפולגת הוא 20% בלבד לא נסתרה. לאור זאת, הרי שכלל תעשיות איננה בעלת השליטה בפולגת והחלת תאורית המייזם בנסיבות שכאלה הינה בעיני הרחבתה אל מעבר לגבולותיה "הטבעיים", דהיינו, אפילו של המלומד ברל.
לעניות דעתי, אין הדעת סובלת כי במציאות כלכלית כפי ששוררת כיום בארץ תופעל תאורית המייזם באופן שכל הפרת חוזה או הפרת התחייבות של חברה "בת" "נכדה" או "נינה" תיוחס לחברת האֵם. אין ספק, כי זהו רצונו או מאוויו הסמוי של כל מתקשר עם חברת "בת" "נכדה" או "נינה" כזו, בפרט כאשר חברת האֵם היא חברה דוגמת חברת כלל.
אין כל הגיון בעיני, בוודאי לא במצב החוק כיום בארץ, לחייב באחריות את חברת האֵם לכל פעולות חברות הבת. חיוב באחריות כזו ייתכן, גם כיום, במידה וחברת האם נטלה על עצמה התחייבות לחברות הבת או ערבה להתחייבויותיהן של חברות הבת.
במקרים אחרים כיום נראה לי, כי ניתן לדבר על התחייבות מוסרית, מצפונית אך לא על לבוש משפטי להתחייבות כזו. אם לא תאמר כן, הרי מיותרים כל אותם כתבי ערבות עליהם חותמת כלל כערבה לחברות הבת שלה, לדוגמא.

14. דרכו של ב"כ המשיבה מובילה לתוצאות שאין הדעת סובלתן. לשיטתו חברת האם לעולם תימצא חייבת לכל התחייבות שתיכשל של חברת הבת וממילא כאילו הפכה להיות, בין אם חתמה ובין אם לאו, צד לכל הסכם בו התקשרה חברת הבת. ואם תאוריה זו של ב"כ המשיבה נכונה מדוע בכל זאת נמצאות עסקאות לא מעטות בהן חברת האם צד חותם על ההסכם? אני ערה לכך כי הדברים נראים אולי קיצוניים יותר ממה שב"כ המשיבה התכוון אליהם אך קשה לדעת מתי ניתן יהיה להציב את הגבול.
יתכן בהחלט כי אנו מתקרבים אט אט למצב בו בחיים הכלכליים בארץ יהיה מקום להפעיל את תאורית המייזם אך אני סבורה כי אסור שהדבר יתבצע ויכנס כעובדה לעולם המשפט על "דרך של פסיקה ובניגוד מוחלט ללשון החוק. עלינו לזכור שהתאוריה כולה באה מ"עולם הענקים" – דהיינו, מארה"ב, כאשר בתנאי המשק הישראלי עדיין מוקדם מדי, לדעתי, לעשות שימוש בתאוריה זו ללא גושפנקא חקיקתית.

15. עיקבי לשיטתו, היה על ב"כ המשיבה לכלול בין הנתבעים גם את כלל ישראל בע"מ, אך יתכן וגם הוא חש באבסורד שבדבר.
ייתכן ויש לומר, כי עפ"י דרכו זו של ב"כ המשיבה, הרי שכל תובע שיגיש תביעה נגד אחת החברות, שנסגרו לאחרונה והשייכות לקונצרן כור, יתבע אף את כור וחברת העובדים. אין ספק שגישה כזו או אימוץ תאורית הקונצרן בתנאי החוק והמשק כיום, עלול למוטט את כל המשק הכלכלי בין לילה.

16. אני מצטרפת לסיכום שהביאה ד"ר ציפורה כהן במאמרה [3] בעמ' 437, בתי-המשפט, בשלב זה, כך נראה לי, צריכים להמשיך ולשמור על העקרון של האישיות המשפטית הנפרדת וזאת עד להסדר חקיקתי מתאים, שאם לא תאמר כן, הרי שמתוך רצון להגיע בכל מקרה ומקרה, לצדק של אותו מקרה, נימצא משתמשים במבנים-משפטיים אשר אין בנמצא אמות-מידה ברורות וקבועות בחוק להחלתן.

17. בשולי החלטה זו ועל-מנת להצביע על הסכנה שבהפעלת תאורית המייזם ללא גיבוי חקיקתי, אומר גם זאת: בכל חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה, ובמקרה זה "כלל" היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה, ואשר ניתן היה לתבוע אותה באחריות לאחת מחברות הבת שלה, אף בעלי המניות מבין הצבור היו צפויים להיתבע על מחדליה של אחת מחברות הבת.
יוצא מכך, כי הפעלת תאורית המייזם ע"י הרמת המסך היתה בהחלט מאפשרת הגשת תביעות כלפי מחזיקי המניות מקרב הציבור, שכן כל ההבדל בין בחירתה של החברה הנתבעת לבין הגשת התביעה כנגד בעלי המניות מבין הציבור נעוץ באלמנט כמותי ולא איכותי, שהרי שניהם גם יחד נתבעים כבעלי מניות, אך "כלל" נבחרה בשל העובדה שהיא מחזיקה בכמות גדולה ומרוכזת של מניות.

18. לאור כל האמור לעיל, הרי שאינני רואה מקום להפעיל במקרה שבפני
את תאורית המייזם לא כלפי פולגת ולא כלפי כלל תעשיות.
אני דוחה את הבקשה למחוק על הסף את המבקשת מס' 1, היא פולגת. אני סבורה, כי לעניינה של פולגת יהא זה מוקדם מדי לדחות על הסף את התביעה, שכן כפי שאמרתי לעיל, העילה היחידה העומדת, אם בכלל, לתובעת כנגד פולגת היא בגין הפרת חוזה. מכל מקום, אני מוצאת שיש ליתן לתובעת הזדמנות להוכיח עילתה זו בלבד.

אני נעתרת לבקשה, ככל שהיא נוגעת לכלל תעשיות, ודוחה את התביעה כנגדה על הסף.
המשיבה תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך 3,500 ש"ח בצרוף מע"מ צמוד מהיום ועד לתשלום בפועל.

היום 21.11.88 בנוכחות עו"ד מטלון ב"כ המבקשות ועו"ד חרל"פ
בשם המשיבה.








א בית משפט מחוזי 1755/88 פולגת תעשיות בע"מ, כלל תעשיות בע"מ נ' ערו בע"מ, [ פס"מ: תשמ"ט ב 298 ] (פורסם ב-ֽ 21/11/1988)











תיקים נוספים על פולגת תעשיות בע"מ
תיקים נוספים על כלל תעשיות בע"מ
תיקים נוספים על ערו בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט