מנשה כהן, בתיה כהן - רייכרט תעשיות בע''מ, רייכרט תעשיות פלסטיק (1993) בע''מ ואח'

מידע על מנשה כהן    מידע על בתיה כהן   



מנשה כהן, בתיה כהן - רייכרט תעשיות בע''מ, רייכרט תעשיות פלסטיק (1993) בע''מ ואח'

פשיטת רגל 1048/95     10/01/2002 (פשר)



תיקים נוספים על מנשה כהן
תיקים נוספים על בתיה כהן
תיקים נוספים על רייכרט תעשיות בע"מ
תיקים נוספים על רייכרט תעשיות פלסטיק (1993) בע"מ




פשר 1048/95 מנשה כהן, בתיה כהן נ' רייכרט תעשיות בע"מ, רייכרט תעשיות פלסטיק (1993) בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
פש"ר 1048/95
המ 013768/97
(בש"א 1239/99)

בפני
:
כבוד סגן הנשיא ידין טימור



20/01/2004



בעניין:
1. מנשה כהן

2. בתיה כהן





מבקשים

נגד



1. רייכרט תעשיות בע"מ
(בפירוק)
2. רייכרט תעשיות פלסטיק (1993) בע"מ (בפירוק)

שני המשיבים ע"י המפרקים עוה"ד א. שביט


ורוה"ח א. שפלר
3. כונס הנכסים הרשמי





משיבים


מופיעים:


החלטה


1.
בבקשה הנדונה נתבקש ביה"מ להורות על שחרור קופות הגמל וביטוחי המנהלים שהם לטובת המבקשים.

2.
בדיון שנתקיים ביום 1.4.98 הסכימו הצדדים לפצל הדיון כך שביה"מ ידון בתחילה בשאלה העקרונית, אם קיימת לכאורה עילה לעיכוב שחרור קופות הגמל וביטוחי המנהלים.
בהחלטה שנתנה ביום 4.1.99 נקבע (בהסתמך על בג"צ 846/93 ברק נ. ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים ואח'
פד"י נא (1), 3 בעמ' 12), כי אין עובד זכאי לדמי קופות תגמולים וביטוח, מקום שפרישתו קשורה בביצוע עבירות. מכאן, שביה"מ רשאי להורות על עיכוב שחרור קופות התגמולים ודמי הביטוח עד לבירור הטענות בדבר ביצוע עבירות לכאורה ע"י המבקשים.

3.
ביום 20.1.99 הוגשה בקשה ב-בש"א 1239/99 ע"י המפרקים, הם גם המנהלים המיוחדים של המשיבות 1 ו- 2, למתן הוראות בדבר הגשת תביעה נגד המבקש מס' 1, ע"מ שתוטל עליו אחריות אישית לניהול עסקי המשיבה מס' 1 וזאת מכוח סע' 373 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג 1983.

4.
בדיון שנתקיים ביום 28.1.99 הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר סדרי דין והגשת ראיות, והוסכם כי ביה"מ יחל בדיון בבקשה אשר בהמרצה 1376/97 והראיות שיוגשו לענין זה יחייבו גם לענין בש"א 1239/99.
ביום 18.10.99 נתנה החלטה על פיה ביה"מ יחל בשמיעת ראיות בענין המ' 13768/97 ובתום שמיעת הראיות יוחלט אם ינתן פס"ד נפרד לענין הבקשה הנוספת.
בפועל, בתום שמיעת הראיות, נקבעו סדרי דין להגשת סיכומים בענין ההמרצה הנדונה והשתמע מטענות הצדדים כי רוצים הם במתן החלטה נפרדת בענין המרצה זו, קודם שתידון הבקשה ב-בש"א 1239/99. פרוטוקול הדיון התנהל ב-בש"א 1239/99. סיכומי הצדדים הושלמו ביום 18.10.00 ובשל עומס רב שהיה מוטל על ביה"מ התעכבה ההחלטה.

5.
בסיכומיהם, בצדק רואים המבקשים את התנגדות המשיבים לשחרור קופות הגמל ודמי הביטוח כמעין בקשה מצד המשיבים לצו מניעה לשחרור הכספים, עד לבירור הבקשה למתן הוראות בדבר הגשת תביעה כנגד המבקש, ע"מ שתוטל עליו אחריות אישית. תימוכין לראייה זו של הדברים ניתן לראות בסדרי הדין להם הסכימו הצדדים, עוד ביום 28.1.99, על פיהם נקבע, כי המשיבים הם שיגישו ראיותיהם ראשונה. (ראה הפרק העשירי לסיכומי המבקשים).
על מנת שתדחה בקשה המבקשים, על המשיבים להוכיח לכאורה, בשלב זה, כי קיימות ראיות, אשר בהן הפוטנציאל להטיל אחריות אישית על המבקש, בשל הנזקים שנגרמו למשיבה מס' 1. עוד יש להוכיח, כי לענין זה מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים דווקא.

6.
בסע' 8.2 להסכם העסקתו של המבקש במשיבה, נאמר:
"רשאית החברה להפסיק את עבודתו של מנשה בחברה... במקרה שנמצא כי מנשה מעל באמונה של החברה בו, או גילה רשלנות רבתי במילוי תפקידו בחברה, או הפר בהפרה יסודית סעיף מסעיפי הסכם זה. במקרה זה לא יהא מנשה זכאי לפיצוי כלשהו בגין הפסקת עבודתו" (להלן ייקרא "הסכם העסקה". ההסכם עצמו הוא נספח ה' לנספח טו' בת/5).

7.
באשר לתפקידו של המבקש במשיבה מספר 1, נקבע בסע' 2 להסכם העסקה, כי המבקש יועסק כסמנכ"ל וחשב החברה. בתפקידו כחשב, יעסוק בניהול פיננסי שותף, מאזנים ומיסוי.

המבקש עצמו העיד
בחקירתו בפני
המפרקים (ת/4 נספח א) כי הוא עסק כמנהל הכספים (שם עמ' 2 שורה 15), כי היה אחראי על מדיניות המכירות (שם עמ' 3, ש' 20), כי היה אחראי על הפעילות הכספית במשיבה (שם עמ' 31, ש' 4-5) ובסך הכל הוכר כאיש דומיננטי במשיבה (פרוטוקול 42, ש' 24). המבקש מאשר אותם דברים בעדותו (ראה פרוטוקול 53-54 ו- 59).

עדים נוספים מאשרים תפקידו הדומיננטי של המבקש במשיבה- עדות רואה חשבון תורג'מן בפני
המפרקים (ת/5, נספח יג עמ' 2 ש' 12), ועדות מנהל המכירות מר ליטווין
(ת/5, נספח יב עמ' 49, 68).

8.
הובאו בפני
בית המשפט ראיות אודות פעולות פיקטיביות ורישומים כוזבים בספרי החברה.


8.1 הוכח כי היו הזרמות כספים פיקטיביות, על מנת לצמצם יתרות חוב בבנק בתום שנת כספים. להזרמות אלה לא היה רישום בספרי החברה (ראה ת/5 סעיף 4; ת/3 סעיף 8.1).


8.2 נמצאו זיופים באישורים שמסר בנק הפועלים לגבי יתרות המשיבה בחשבונות, אישור שזויף היה ממוען לידיו של המבקש, והוא שמסר האישור לידיו של רואה החשבון תורג'מן שערך ביקורת במשיבה (ראה ת/5 נספח יג עמוד 15-16).


8.3 לפעולות בנקאיות רבות לא היה כל רישום בספרי החברה (ראה עדות איריס קרת,
ת/5 סעיף 11). כאחראי על מערכת הכספים של המבקש במשיבה, עליו היה ליתן ההסברים למחדלים אלה.


8.4 במשיבה נוהל כרטיס לקוח פיקטיבי, תחת השם "יורם כהן", בו בוצעו לכאורה רישומים כוזבים (ראה עדות קרת ת/5, סעיף 19). המבקש עצמו אישר כי הורה על פתיחת כרטיס זה, לצורך "בירורים כלליים" (פרוטוקול 61). זו לכאורה תשובה מיתממת, כאשר מדובר ברישומים של מיליוני שקלים, בכרטיס הנושא שם פיקטיבי (ראה ת/5 סעיף 19 ונספח יז שם).


8.5 להלוואות שנטלה המשיבה בבנקים אין כל רישום בספריה, אף שמדובר בהלוואות על מיליוני ₪ (ראה ת/5 סעיף 5).


8.6 הובאו בפני
בית המשפט ראיות בדבר דיווחים כוזבים בגין הוצאות שכר והעלמות מס במיליוני ₪.

תלושי שכר לא נערכו כראוי (עדות רואה חשבון תורג'מן, ת/5 נספח יג עמוד 17) והיו עובדים שלא קיבלו כלל תלושי שכר משך שנים (עדות שמחה כהן בפני
המפרקים, ת/5 נספח יח עמוד 82). מי שקבע את המשכורות היה המבקש עצמו (עדות שמחה כהן הנ"ל, שם עמוד 80).

המבקש אף מודה, בעדותו בבית המשפט, שגם תלושי השכר שהוא עצמו קיבל לא תאמו את התשלומים שקיבל בפועל. הוא היה מודע לדיווחים השקריים בעניין השכר (פרוטוקול 58). עוד מוסיף ומאשר המבקש כי הוצאו תלושי שכר לאשתו, שלא עבדה כלל והיה ברור כי מדובר בהעלמת מס (פרוטוקול 58-59).


8.7 פרט לכך ששכרו של המבקש לא דווח כראוי, קיבל המבקש טובות הנאה סמויות . המבקש קיבל הלוואה מבנק לאומי, כאשר החזר ההלוואה בוצע על ידי החברה. אכן המבקש השיב לחברה סכומים ששילמה, אך עדיין הסכומים שהשיב היו קטנים מאלה ששולמו על ידי החברה. מדובר בפער הנאמד בסך 5,000 ₪ לחודש. הטבה זו ניתן לאמוד בסך 300,000 ₪, כפי שמאשר המבקש עצמו (פרוטוקול עמ' 60). מנכ"ל החברה, מר עזרא רייכרט, כופר בכך שידע אודות טובת הנאה זו (ת/2 סעיף 38). לא נעשה גם רישום לגביה.

9.
הובאו ראיות לכאורה על ידי המפרקים, מהן עולה, כי למבקש היו מניעים לביצוע הרישומים הכוזבים בספרי החברה. מניעים אלה נעוצים בשני הסכמים שבינו לבין המשיבה.


9.1 המבקש עצמו טען בבית הדין לעבודה, כי נערך הסכם בינו לבין המשיבה, לפיו היה זכאי ל- 3% מרווחי החברה, לאחר מיסים, החל מ- 01.01.93 (ראה ת/5 נספח טו שם סעיף ב (4)). מכוח הסכם זה תבע המבקש 719,370 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר. המבקש עמד על תביעתו זו, אף שידע כי המאזנים לא היו נכונים ואף זוייפו (ראה פרוטוקול 63 ו- 64).


9.2 הסכם נוסף שנערך ביום 25.02.93, הבטיח למבקש 2% משוויה המעודכן של המשיבה, בתום 5 שנים ממועד הנפקת החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב (ראה ת/7). על פי הסכם זה תבע המבקש בבית הדין לעבודה סך 1,120,000 ₪ (ראה ת/5 נספח טו סעיף ו'
(2)).

לכאורה הרישומים הכוזבים שפורטו לעיל היה בהם כדי להגדיל באופן פיקטיבי רווחי החברה וכן שוויה. כתוצאה מכך צפויים היו רווחי המשיבים לגדול בשיעור ניכר.

10.
בתגובה לטענות המפרקים אודות הרישומים הכוזבים שבספרי החברה, מפנה המבקש חיצי הביקורת כנגד רואה החשבון של המשיבה - רואה חשבון הרפז -
והעובד מטעמו, רואה החשבון תורג'מן. מן הראיות שהובאו בפני
בית המשפט אכן עולה לכאורה, כי רואה החשבון הרפז אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו. יחד עם זאת, בקשה זו אינה נוגעת לו, אלא למבקש, והתנהגותו הוא, היא נשוא המחלוקת שבפני
נו. יש להוסיף כי רואה חשבון תורג'מן, אשר ערך ביקורת בספרי המשיבה מטעם משרד רואה חשבון הרפז, הוא שגילה חלק מהמחדלים בספרי החברה ולא הוכח כי היה לו, עצמו, מניע כלשהו לבצע, או להסתיר, רישומים בספרי החברה.

התייחסנו לעיל בהרחבה למעמדו הבכיר של המבקש בחברה ובמיוחד לתפקידו כחשב ואחראי לניהול פיננסי של החברה. לא מתקבל על הדעת שאדם בתפקיד אחראי שכזה יעלה טענות כי לא ידע דבר אודות רישומים כוזבים בקנה מידה שפורט לעיל. לכאורה מדובר במעשים מכוונים לפחות בחלקם ולפחות ברשלנות רבתי מצד המבקש לגבי מחדלים אחרים. מטעם המבקשים הוגשה חוות דעת המומחה רו"ח בועז יפעת. מומחה זה התמקד באחריותם של אחרים למחדלים בחברה. במפורש נמנע המומחה מלהתייחס לטענות שהופנו כנגד המבקש (ראה סעיף 2.1 לחוות דעתו).

11.
כבר בהחלטה הקודמת מיום 04.01.99 הוזכר פס"ד בבג"צ 846/93 ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים פד"י נא (1) בעמוד 12 שם נפסק:

"אין זה מתיישב עם המטרה העסקית של החוזה, כי תכליתו (האובייקטיבית) הינה להעניק לעובד הפורש דמי ביטוח, מקום שפרישתו קשורה בביצוע עבירות חמורות, כגון גניבה והפרת אמונים, הפוגעות באינטרסים של המעביד. שום עובד סביר הפועל בתום לב לא היה דורש את הגשמתה של תכלית זו: שום מעביד סביר הפועל בתום לב לא היה מסכים לה".

בסעיף 8.2 להסכם העסקת המבקש נקבע, כי החברה רשאית להפסיק עבודת המבקש אם מעל באמונה ואף לשלול הפיצויים להם היה זכאי (ראה סעיף 6 לעיל).

לכאורה, הוכח כי המבקש מעל באמון המשיבה ולפיכך זכאית היא לעכב תשלום קופות גמל ודמי ביטוח עד לבירור הבקשה להגשת התביעה כנגד המבקש. (באותו עניין ראה גם ע"א 2738/90 יהב נ' בן טובים ואח'
פד"י מז/ (1) 695 בעמוד 701-703)

12.
כאמור, הסכימו הצדדים כי הראיות אשר הוגשו לעניין בקשה זו, יהיו תקפות גם לענין בש"א 1239/99.
סוף דבר, הנני קובע כי המפרקים הם גם המנהלים המיוחדים, רשאים לעכב התשלומים נשוא הבקשה הנידונה עד לתום הדיון בבש"א 1239/99. בתום הדיון בבקשה האחרונה, יורה בית המשפט
אם נכון הדבר להמשיך ולעכב תשלומים אלה.
לפיכך נדחית בקשתם של המבקשים.
הנני מחייב המבקשים לשלם למשיבים הם המפרקים והמנהלים המיוחדים של המשיבות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלום בפועל ומע"מ כחוק.

ניתנה והודעה היום 10.01.2002 במעמד הנ"ל.




ידין טימור
– סגן נשיא








פשר בית משפט מחוזי 1048/95 מנשה כהן, בתיה כהן נ' רייכרט תעשיות בע"מ, רייכרט תעשיות פלסטיק (1993) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 10/01/2002)











תיקים נוספים על מנשה כהן
תיקים נוספים על בתיה כהן
תיקים נוספים על רייכרט תעשיות בע"מ
תיקים נוספים על רייכרט תעשיות פלסטיק (1993) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט