מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן - מהדלה עידן

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מרגלית מיודק מועצה אזורית בקעת הירדן מהדלה עידן
 
מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן - מהדלה עידן
תיקים נוספים על מרגלית מיודק | תיקים נוספים על מועצה אזורית בקעת הירדן | תיקים נוספים על מהדלה עידן

615524
3613/09 עא     18/02/2010




עא 3613/09 מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן נ' מהדלה עידן




בעניין:

1





בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3613/09

לפני:
כב' השופט צבי זילברטל
- סגן נשיא
כב' השופטת אורית אפעל- גבאי
כב' השופט גילה כנפי-שטייניץ


18/02/2010




בעניין:
1. מרגלית מיודק

2. מועצה אזורית בקעת הירדן
ע"י עו"ד אגרון




המערערות


נ
ג
ד



מהדלה עידן
ע"י עו"ד לבנון




המשיב


פסק דין

1.
למשיב נגרמו נזקי גוף לאחר שמלגזה בה נהג, ללא רישיון נהיגה, התהפכה ביום 18.4.98, בהיות המשיב בן 15.5 שנה. בנסיבות העניין, לא קמה למשיב עילת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ולפיכך הוגשה התובענה בעילה של רשלנות על פי פקודת הנזיקין. בית משפט קמא (כב' השופטת י' ייטב) קיבל את התובענה וחייב את המערערות לשלם למשיב פיצוי בסכום כולל של 1,445,000 ש"ח (ולאחר ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי עמד הפיצוי על סכום של 641,450 ש"ח). בפסק דינו עמד בית משפט השלום על אחריות המערערות לנזקי המשיב, בהתחשב בכך שהמערערת 1 הורתה למשיב לנהוג במלגזה לצורך פינוי אשפה, כשהיה מדובר בנער שאין לו רישיון נהיגה.

2.
המערערות משיגות בערעורן הן על קביעת החבות (והעדר קביעה של אשם תורם) והן על סכומי הפיצוי.
באשר לסוגיית החבות, אנו סבורים כי אין מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא. בחינה כוללת של האירוע מצביעה על כך כי ביסודו התנהגות רשלנית מצד המערערות, אשר במסגרת העסקת המשיב כסדרן חנייה ועובד ניקיון בתערוכת פרחים, הורו לו לנהוג במלגזה מבלי שוידאו שיש בידו רישיון לעשות כן. במצב דברים זה, אנו סבורים כי הרשלנות נובעת מעצם מתן ההוראה בנסיבות האמורות ואין חשיבות רבה לשאלות לאיזה מרחק נהג המשיב במלגזה, מתי בדיוק היא התהפכה, האם המשיב הסיע אדם נוסף על המלגזה, והאם המשיב נכח בעת שהמערערת 1 בדקה האם נער אחר הוא בעל רישיון נהיגה. יודגש, כי בעת האירוע היה המשיב קטין, בן 15.5 שנה, ועל המעסיק מוטלת חובה לוודא האם לאותו קטין רישיון שיתאים לנהיגה ברכב מנועי מהסוג שהוא התבקש לנהוג בו. בנסיבות אלה, גם לא ניתן לומר שיש מקום לייחס אשם תורם לקטין הנפגע, הן מחמת קטינותו והן מחמת האחריות המוגברת המוטלת על מעסיק כלפי עובדו. סיכומה של נקודה זו – יהיו הנסיבות המדויקות של האירוע אשר יהיו, המשיב פעל על פי הוראה מפורשת שלא הייתה שנויה במחלוקת, לפיה עליו לפנות אשפה באמצעות המלגזה.

3.
המערערות משיגות גם על החלטת בית משפט קמא, אשר התיר למשיב להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים לאחר שהמערערות הגישו את תצהיריהן, ותוך חריגה מסדר הדין הרגיל והמועדים שקבע בית המשפט. סמוך לאחר מתן החלטת בית המשפט בעניין זה הגישו המערערות בקשת רשות ערעור, אך זו נדחתה מהטעם שניתן יהיה לערער על ההחלטה האמורה במסגרת הערעור על פסק הדין (בר"ע 623/08).
על אף שהסיבה לאיחור בהגשת התצהירים האמורים, כפי שהודה ב"כ המשיב, נובעת מטעותו שלו, לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט בעניין זה. ראשית, מדובר בהחלטה שעניינה סדרי הדין וסדר הגשת הראיות, נושא שלערכאה המבררת יש שיקול דעת רחב לגביו. שנית, במקרה דנן, הגרסה העובדתית של המערערות נודעה למשיב כבר בשנת 2001 (כאשר הוחלפו תצהירים בסוגיית החבות), כך שמתן אפשרות למשיב להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים (בסיבוב שלישי) לאחר התצהירים הנוספים של המערערות (הנתבעות), לא גרמה במקרה דנן לעיוות דין כלשהו. שלישית, כפי שציינו לעיל, איננו רואים משמעות רבה בניתוח הנסיבות המדויקות של האירוע שכן רשלנות המערערות עולה מן העובדות שלא היו שנויות במחלוקת.
לפיכך, אין כל מקום לאיין את משקל הראיות הנוספות שהגיש המשיב, ועל מחדלו ניתן היה, לכל היותר, להגיב בחיוב בהוצאות.

4.
המשיב נפגע בברכו הימנית. מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ליטוין, קבע כי נכותו האורתופדית היא בשיעור 30 אחוז ולכך נוספה נכות בשיעור 10 אחוז בגין צלקות. המומחה הוסיף וציין, כי המשיב צפוי לעבור סדרת ניתוחים, בנוסף לניתוחים הלא מעטים שעבר. לדעת המומחה, יש לנכות זו השלכה תפקודית ממשית (לפי תשובת המומחה לשאלת ההבהרה היה מקום להפעיל את תקנה 15 ב-10 אחוז נוספים). בעלי הדין לא זימנו את המומחה לחקירה.

5.
בית המשפט פסק, כי הפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על 300,000 ש"ח; בגין הפסד שכר בעבר נפסקו למשיב פיצויים בסכום של 90,000 ש"ח; בגין פגיעה בכושר ההשתכרות (על יסוד שכר ממוצע וחישוב אקטוארי מלא של נכות בשיעור 30 אחוז) נפסק פיצוי בסך 675,000 ש"ח; בגין עזרת הזולת לעבר הפיצוי הועמד על סכום של 70,000 ש"ח; בגין עזרת צד ג' בעתיד (לפי סכום של 350 ש"ח לחודש עד לגיל 75) נפסק פיצוי בסכום של
110,000 ש"ח; ובגין ניידות (לעבר ולעתיד) – סך של 200,000 ש"ח. גמלאות המל"ל הכוללות והמהוונות עמדו על סכום של 803,550 ש"ח. כאמור, המערערות טוענות כי סכומי הפיצוי בכל ראשי הנזק מופרזים.

6.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין סכומי הפיצוי, לא ראינו להתייחס אלא לשאלת הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות. בכל יתר ראשי הנזק נפסקו סכומים סבירים בנסיבות העניין, ובכל מקרה אין מדובר בסכומים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.
באשר לפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות: מחד גיסא, אין ספק כי מדובר בפגיעה של ממש שיש לה השלכה תפקודית. מאידך גיסא, חלף פרק זמן לא מבוטל מאז מועד התאונה ולאורך שנים אחדות מתפקד המשיב בשוק העבודה. המשיב, המתגורר בחו"ל, לא הוכיח שנגרם לו הפסד שכר קונקרטי במהלך שנים אלה בהתחשב בנכותו ואישר כי הוא משתכר בממוצע סכום של 2,000-2,500 דולר בחודש. נתונים אלה מצדיקים, לכאורה, את המסקנה לפיה המשיב מסוגל להשתכר, במומו, סכומים המתקרבים לשכר הממוצע, כך שלא בהכרח היה זה נכון לחשב את הפיצוי בדרך של חישוב אקטוארי מלא. מנגד, אין להתעלם מהאפשרות שמדובר בעבודה מאומצת של אדם צעיר, כאשר בהמשך הדרך תכביד עליו נכותו הממשית הכבדה נוספת. כאמור, ד"ר ליטוין ציין כי נכותו התפקודית של המשיב עולה על זו הרפואית, וכי יזדקק בעתיד לסדרות של ניתוחים ואולי גם להחלפת ברך. בנסיבות אלה, על אף שהפיצוי בראש נזק זה נקבע על הצד הגבוה, לא ראינו מקום להתערב אף בו.

7.
הערעור נדחה. נוכח המחדל מצד המשיב בעניין הגשת תצהירי העדות הראשית הנוספים, שהביא להתארכות ההליכים וסרבולם, ומאחר שלא נפסקו בגין כך הוצאות בבית משפט קמא, אנו נמנעים מחיוב המערערות בהוצאות הערעור.

המזכירות

תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' באדר תש"ע (18 בפברואר 2010), בהעדר הצדדים.



סגן נשיא

שופטת

שופטת









עא בית משפט מחוזי 3613/09 מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן נ' מהדלה עידן (פורסם ב-ֽ 18/02/2010)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן