רון איל - יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
רון איל יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע"מ




רון איל - יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע''מ

תיק אזרחי 54450/03     25/01/2004 (א)



תיקים נוספים על רון איל
תיקים נוספים על יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע"מ




א 54450/03 רון איל נ' יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע"מ




7
בתי המשפט
בשא182078/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: א 054450/03

25/01/2004
תאריך:
כב' השופט דן גבאי

בפני
:

רון איל

בעניין:
המבקש
נ ג ד
יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע"מ
המשיבה

החלטה

1. בפני
י בקשה לרשות להגן שהגיש המבקש בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה נגדו המשיבה, בסך של 100,000 ₪.
העובדות

2. המבקש והמשיבה ערבו כלפי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) לסילוקם של הסכומים המגיעים לבנק מאת חברת אתגר (1995) פרויקטים בתיירות בע"מ (להלן: אתגר). תחום הערבות המשותפת של המבקש והמשיבה עומד על 200.000 ₪.

3. ביום 12.11.02 חתמה המשיבה על כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (לא צמוד) בסך של 200.000 ₪ לחובותיה של אתגר לבנק, מסמך זה צורף כנספח ג' לכתב התביעה.

4. ביום 2.4.96 חתם המבקש על כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (נקוב בדולרים של ארה"ב) בסך של 50.000 דולר ארצות הברית לחובותיה של אתגר לבנק, מסמך זה צורף כנספח ב' לכתב התביעה.
5. יחד עם המבקש והמשיבה ערב לחובות אתגר כלפי הבנק גם אורי שחף, וזאת בערבות בלתי מוגבלת בסכום, העתק מכתב ערבותו זה מיום 3.8.95 צורף כנספח א' לכתב התביעה.
6. ביום 14.7.03 לאחר שבפעילותה השוטפת של אתגר נוצרה יתרת חוב כלפי הבנק, מימש הבנק את הערבות שהעמידה המשיבה בסכום של 200.000 ₪ (נספח ג'). אישור הבנק על העברת כספי הערבות על ידי המשיבה צורף כנספח ד1 לכתב התביעה.

7. המשיבה טוענת בכתב תביעתה שמכיוון שהיא והמבקש ערבו לחיוב אחד, הינם אחראים ביחד ולחוד, ולכן זכאית המשיבה לשיפוי מהמבקש בשיעור של מחצית מסכום הערבות שמומש על ידי הבנק, דהיינו סך של 100.000 ₪ הוא סכום התביעה, ואשר הנו בתחום הערבות המשותפת למבקש ולמשיבה בסך של 200.000 ₪.

8. המשיבה מבקשת להתבסס על סעיף 13 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: חוק הערבות) הקובע כי:
"שניים או יותר שערבו לחיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים ביחד ולחוד; ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת; והכל כשאין כוונה אחרת המשתמעת מן הערבויות."

עיקר טענות ב"כ המבקש
א. א. המבקש ערב לחוב ספציפי ולא ערבות כללית;
ב. ב. הצגת מסמכי התביעה היא מצג שווא;
ג. ג. המשיבה העבירה את הסך של 200.000 ₪ בגין כתב השעבוד ולא בגין כתב
הערבות ;
ד. ד. גם אם מדובר בחיוב מכוח כתב הערבות אין תחולה סעיף 13 לחוק הערבות -
"ביחד ולחוד" .

א. א. המבקש ערב לחוב ספציפי ולא ערבות כללית

9. המבקש ע"פ עדותו בפני
י, שימש כאחראי על תחום הכספים בחברת אתגר , וכן היה זכאי ע"פ הסכם בינו ובין אורי שחף לקבל 25 אחוזים ממניותיה של חברת אתגר במידה וזו תצליח.

10. בחודש 4/96 ביקשה חברת אתגר לקבל אישור של תיירן מורשה מטעם משרד התיירות. לצורך קבלת הרשיון הנ"ל התבקשה חברת אתגר להעמיד ערבות בנקאית בסך של 50.000 דולר ארצות הברית לטובת משרד התיירות.

11. המבקש טוען כי לאור האמון הרב ששרר בינו ובין מנהל הבנק דאז, מר שמואל אקר, וכן לעניין אופן ניהול הסניף וחשבונה של חברת אתגר, הסכים להעמיד את הערבות הבנקאית המבוקשת לטובת משרד התיירות, אולם מר שמואל אקר ביקש ממנו לערוב ספציפית וייחודית לערבות זו.

12. המבקש מודה בסיכומיו כי תוכן כתב הערבות עליו חתם (נספח ב לכתב התביעה) אינו מעיד על ערבות ספציפית, ברם לדידו עצם העובדה שהערבות הינה בדולרים ארה"ב ונחתמה באותו המועד בו הוצאה הערבות הבנקאית על סך 50.000 דולר לטובת משרד התיירות, מעידה על כך שמטרת הערבות הייתה ספציפית וייחודית למטרה זו.

13. הבקש ציין בחקירתו בפני
י (עמוד 3 לפרוטוקול) כי הסכים לתת את הערבות כיוון שלדידו היה מדובר בערבות חסרת סיכון, זאת לאור מצבה השפיר של חברת אתגר, וניהול חשבונה בצורה טובה ומיעוט חובותיה בבנק.

ב. הצגת מסמכי התביעה היא מצג שווא

14. המבקש טוען כי נספח ד1 לכתב התביעה, עמוד 2 לנספח הנ"ל, מסמך שמירת בטחונות בין סניפים (לאומי רחובות ולאומי לב דיזינגוף) מיום 17.11.02, מהווה הטעיה של בית המשפט, כיוון שמחודש 1/02 חשבונה של אתגר בסניף לאומי לב דיזינגוף אינו פעיל, כמו כן בתאריך חתימת המסמך הנ"ל, כל פעולתה העסקית של חברת אתגר בוצעה על ידי חברה נוספת בשם "אבנט", וזו ניהלה את פעולתה העסקית של אתגר בבנק פועלים סניף רמת אביב ג'.

15. לאור האמור טוען המבקש כי לא יתכן כי המשיבה תשעבד כספים לטובת חברה שאיננה פעילה ולחשבון שאיננו פעיל. 60221

16. עוד טוען המבקש כי מסמך ד1 בעמוד השני שלו מצוין כי הבסיס לחישוב המדד הינו מחודש ינואר 98, אי לכך קיים ברשותה של המשיבה מסמך הבטוחה המקורי מחודש 1/98, אשר לא הובא בפני
בית המשפט.

17. לאור האמור המבקש טוען בסיכומיו כי נספחים ג וד1 לכתב התביעה הינם מסמכים מוזמנים על ידי המשיבה מן הבנק כיוון שנחתמו בתאריך בו כאמור חברת אתגר לא הייתה פעילה כלל.

18. המבקש טוען כי המשיבה שלמה את הסך של 200.000 ₪ בלבד לטובת בנק לאומי בגין חובותיה של אתגר, זאת ע"פ טענת המשיבה בכתב התביעה (סעיף 6) וכן ע"פ העמוד הראשון לנספח ד1 לכתב התביעה וזאת בעוד שנספח ד1 בעמודו השני הינו על סך של 200.000 ₪ צמוד למדד מחודש ינואר 98, כך שהמשיבה הייתה צריכה להעמיד לבנק סך גבוה יותר מהסך של 200.000 ₪.

19. המבקש טוען כי האמור לעיל מראה כי המשיבה בעצם העבירה לבנק את כספי שמירת הביטחונות ששועבדו עוד בחודש ינואר 98 והיו צמודים למדד מתאריך זה , ולא את סכום כתב הערבות כפי שטענה המשיבה בכתב התביעה.

ג. המשיבה העבירה את הסך של 200.000 ₪ בגין כתב השעבוד ולא בגין כתב הערבות

20. המבקש טוען בסיכומיו כי הסך של 200.000 ₪ שהועבר לבנק הינו מתוקף הוראתה הבלתי חוזרת של המשיבה לבנק לאומי סניף רחובות, להעביר לבנק לאומי סניף לב דיזינגוף את סכום הבטוחה (200.000 ₪) עם דרישתו הראשונה של הסניף (נספח ד1-2 לכתב התביעה), ולא מתוקף ערבותה של המשיבה כפי שהיא טוענת.

21. להוכחת טענתו זו מציין המבקש בסיכומיו כי לא ננקט כל הליך משפטי לצורך מימוש הבטוחות, וכן בנספח ד1 -1 מצוין מפורשות כי מדובר "במימוש שמירת בטחונות לטובת אתגר תיירות בע"מ 1995".

ד. גם אם מדובר בחיוב מכוח כתב הערבות אין תחולה סעיף 13 לחוק הערבות - "ביחד ולחוד"
22. המבקש טוען בסיכומיו כי גם אם מימוש הנכסים הפיננסים נעשה בתוקף כתב הערבות ולא בתוקף מסמכי השעבוד הכספים הרי סעיף 13 לחוק הערבות המשמש כעילת התביעה אינו חל כאן, שכן אין מדובר ב"חיוב אחד" כמשמעו בסעיף 13 לחוק הערבות, ו/או בסעיף 56 לחוק החוזים -חלק כללי.

23. המבקש טוען כי אין מדובר בחיוב אחד כיוון שמדובר בכתבי ערבות שנחתמו במועדים ובמסמכים שונים, וכן ערבותו של המבקש הינה לחיוב ספציפי של ערבות לטובת משרד התיירות בעוד שערבותה של המשיבה הינה ערבות כללית.

24. תימוכין לטענתו זו מוצא המבקש במכתב אשר נשלח איליו על ידי הבנק ביום 9.1.03 וצורף כנספח א לתצהירו, שלפיו הוא נדרש לשלם את הסך של 50.000 דולר ע"פ כתב ערבותו מיום 2.4.96. דבר המראה לטענתו כי אין מדובר בחיוב אחד, שכן בחיוב אחד שחרורו של חייב אחד מהחייבים ביחד ולחוד משחרר את שאר החייבים (דניאל פרידמן ונילי כהן "ריבוי חייבים", דיני חיובים -חלק כללי, עמוד 280)מה שאין כן במקרה דנן כיוון שהבנק עדיין מבקש מהמבקש לשלם את הסך של 50.000 דולר כולו לטובת הבנק כחלק מכתב ערבותו.

25. לטענת המבקש, אם לא יקבל הבנק את טענתו כי מדובר בחיוב ספציפי יצטרך זה לשלם את הסך של 50.000 דולר כולו לבנק, או אז מקל וחומר למשיבה אין זכות "השתתפות" כלפיו.

עיקר טענות המשיבה
א. א. הטענה כי המשיבה חוייבה בגין מסמכי שעבוד ולא בגין כתב הערבות;
ב. ב. טענת המבקש כי לא חל פה "ביחד ולחוד" כמשמעותו בסעיף 13 לחוק הערבות;
ג. ג. טענת המבקש כי מדובר בערבות לחיוב ספציפי;
הטענה כי המשיבה חויבה בגין מסמכי השעבוד ולא בגין כתב הערבות
26. המשיבה טוענת כי מנספחים ג וד1 אשר צירפה לכתב התביעה עולה כי הכספים ששועבדו אגב מתן הערבות, שועבדו להבטחת פירעון הערבות שנתנה המשיבה. להוכחת טענתה זו הביאה המשיבה את נספח ד2 לכתב התביעה, מכתב מהבנק המציין כי הוא משחרר את המשיבה מכל התחייבויותיה לפי כתב ערבותה מיום 12.11.02.
27. גם אם תתקבל הטענה כי מדובר בחיוב מכוח שעבוד נכסים ולא מכוח כתב הערבות, עדיין טוענת המשיבה כי יש לחייב את המבקש במחצית החיוב ששילמה כיוון שחל במקרה כזה סעיף 12 לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967 הקובע:

מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב לאותו חיוב, אך אין להיפרע מבעל הנכס אלא במימוש המשכון כאמור בחוק זה"

על כן, אין לקבל את טענת ב"כ המבקש.
ב. טענת המבקש כי לא חל פה "ביחד ולחוד" כמשמעותו בסעיף 13 לחוק הערבות

28. 28. המשיבה טוענת כי ע"פ הדין הישראלי אין כל חשיבות לסדר שבו נוצרו כתבי הערבות, או למטבעות השונים שננקטו בכתב הערבות, או מועדי החתימה השונים, סעיף 13 לחוק הערבות קובע מפורשות "שניים או יותר שערבו לחיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד....". הבדיקה צריכה להיות לדידה של המשיבה האם מדובר בחיוב אחד ולא האם מדובר בכתבי ערבות מאוחדים.

29. 29. המשיבה טוענת כי משני כתבי הערבות אנו למדים שמדובר בחיוב אחד, שכן בשני כתבי הערבות ישנו נוסח אחיד של ערבות לחובותיה של אתגר, לרבות הלוואות משיכות יתר, התחייבויות ערבויות וכיו"ב.
ג. טענת המבקש כי מדובר בערבות לחיוב ספציפי

30. 30. בערבות ספציפית או חוב ספציפי, המבקש אף הודה בעובדה זו בעמוד 3 לפרוטוקול ואף הצהיר על כך בסעיף 10 לתצהירו. המבקש אף הודה כי הוא איש עסקים מנוסה ומנהל כספים המבין את משמעות החתימה על התחיבות כלפי בנקים (עמוד 3 לפרוטוקול). לטענתה של המשיבה ניסיונו הנ"ל של המבקש, מחייבו להוסיף בכתב הערבות שהמדובר בערבות ספציפית וייחודית, אם הייתה ערבותו כזאת.

31. 31. עוד טוענת המשיבה כי מכתב הבנק מיום 9.10.03 (נספח א' לבר"ל) מציין הבנק מפורשות כי המבקש חב בחובות כללים של חברת אתגר ואין אזכור לחיוב ספציפי, אי לכך טענתו של המבקש כי נאמר לו בע"פ כי הערבות היא ספציפית אינה יכולה להחזיק מים.

32. 32. המבקש טען בעדותו כי בשנת 1999 תם הצורך בערבות הבנקאית לטובת משרד התיירות, לדידה של המשיבה אם צודק המבקש בטענתו כי מדובר בחיוב ספציפי היה עליו לדרוש את כתב הערבות בחזרה או את ביטולו.

33. 33. עוד טוענת המשיבה כי מחקירתו של המבקש בפני
י עולה כי המבקש היה נוהג לחתום על ערבויות כלליות מפעם לפעם לטובת אתגר, ואף מסר עבורה המחאות אישיות בשווי של מאות אלפי שקלים, ואין המדובר במעין מחווה חד פעמית כפי שניסה להציג זאת בתצהירו. בעניין זה צירפה המשיבה את מסמך מ/1 אשר הינו כתב ערבות כללית לכיסוי כל חובותיה של אתגר כלפי חברה בשם "יערית תיירות ונופש בע"מ" עליו חתום המבקש, וכן את מסמך מ/2 תצהיר המבקש מיום 9.5.02 בו מציין המבקש כי שילם סך של 120.000 ₪ בכרטיס האשראי שלו בגין חוב של חברת אתגר לחברה נוספת בשם "כלל" תעופה בע"מ.
האם יש לתת למבקש רשות להגן

34. 34. הכלל בסדר דין מקוצר הוא כי די לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב ליתן לו רשות להגן (השופט בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה רביעית, עמוד 85), בשלב זה עליי לבדוק האם יש בטענותיו של המבקש ולו לכאורה הצדקה לבירורם, ואין עליי להכריע בעניין סיכויי התובענה (ע"א אנגלנדר נ אשכנזי, פ"ד ל(3) 437 וכן ע"א 534/61 חפצי-בה נ' לוי בן ארי, פ"ד טז 694).

35.אין מחלוקת כי המבקש חתם על ערבות כללית לחובותיה של אתגר כלפי הבנק, המבקש אינו מכחיש עובדה זו אך טוען כי חתם על כתב ערבות כללית בהיסח הדעת.

35. 35. המבקש אף לא טרח להביא את מר שמואל אקר לעדות, או תצהיר ממנו, על מנת להוכיח את טענתו כי מדובר בחיוב ספציפי.

36. 36. המבקש שימש ע"פ עדותו בפני
י כמנהל בחברת אתגר ובעל מניות פוטנציאלי של 25% ממניות חברת אתגר, לכן טענתו כי ערך מחווה חד פעמית בכך שחתם על כתב הערבות וכי מדובר בערבות ספציפית וייחודית אינה אמינה בעיניי.

37. לדעתי, לא הצליח המבקש להוכיח כי מדובר בחיוב ספציפי וייחודי, וגם בנקודה זו דין בקשתו להידחות.

38. טענתו כאילו מדובר במסמכי ערבות שנחתמו בזמנים ובמסמכים שונים, אין לה בסיס שכן חוק הערבות בסעיף 13 מציין מפורשות כי אין חובה שמסמכי הערבות או שהערבות לחיוב אחד תעשה באותו המועד או אותו המסמך, החוק גם אינו מציין כי יש חובה שיהא מדובר באותו המטבע, להפך המחוקק בסעיף 13 לחוק הערבות מציין מפורשות כי הסעיף חל גם על ערבויות שנחתמו בין במאוחד ובין בנפרד.

39. גם טענתו של המבקש כי מדובר בחיוב מכוח שטרי שעבוד ולא מכוח שטר הערבות ולכן אין המדובר בחיוב אחד, אין בה כדי לאפשר לו מתן רשות להגן וזאת לאור סעיף 12 לחוק המשכון המציין שדין בעל הנכס הממושכן הוא כדינו של הערב.

40. לאור האמור , לא מצאתי מקום לקבל את טענות ב"כ המבקש ולאפשר לו רשות להתגונן כנגד התביעה, ודין הבקשה להידחות.

41. המשיב יכין פסיקתא לחתימת בית המשפט.

ניתנה היום, 25.1.04, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

___________
דן גבאי
, שופט









א בית משפט שלום 54450/03 רון איל נ' יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/01/2004)











תיקים נוספים על רון איל
תיקים נוספים על יגאל כרמיל סחר בינלאומי בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט