ניר דורני - דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ניר דורני דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ
 
ניר דורני - דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ



500/08 ערר     14/10/2009



תיקים נוספים על ניר דורני
תיקים נוספים על דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ




ערר 500/08 ניר דורני נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ





ניר דורני

העורר:
- נגד -
דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ע"י ב"כ אלעד כהן ממשרד עו"ד יהודה רוה ושות'

המשיבה:
פ ס ק - ד י ן

1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מס' 6397717 (להלן "הרכב").

2. המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.

3. בכתב הערר שהוגש ביום 5.6.08 מבקש העורר את ביטול חיובי הפו"ה שהושתו עליו. בקצירת האומר, טוען העורר כי החשבוניות בגין הרכב לא הגיעו לידיו. לטענתו, הוא קיבל באופן שוטף באותה תקופה חשבוניות המתייחסות לרכב אחר שבבעלותו (להלן "הרכב האחר") וסבר לתומו כי אלו כוללות גם את החיובים הקשורים לרכב דנן. לטענתו, הרכב דנן היה בשימוש עובד שלו שאף ביצע נסיעות בכביש האגרה - בידיעתו ובהסכמתו, כמעביד. לטענתו, ביום 26.2.08 הוא התקשר למשיבה על מנת לשלם חשבונית שקיבל יום קודם מן המשיבה ובהזדמנות זו ביקש לברר מהו חלקו של כל רכב בסכום החיוב. לתדהמתו, למד לדעת כי התשלומים שבוצעו על ידו עד אותו מועד התייחסו לרכב האחר בלבד וכי ביחס לרכב דנן הצטברו חיובי נסיעות וחיובי פו"ה בשיעור של כ - 7,700 ₪. לטענת העורר בהמשך הוא הגיע לנקודת שירות של המשיבה ושם ניתן לו להבין כי חיובי הפו"ה יבוטלו. לטענתו, מעולם לא נאמר לו כי באפשרותו להגיש ערר אלא רק בסמוך לפני הגשתו הדבר התברר לו. העורר קובל על כך שהמשיבה לא יידעה אותו אודת החיובים ובפרט בעת שנהג ליצור עמה קשר לצורך תשלום החשבוניות הנוגעות לרכב האחר.

4. מנגד טוענת המשיבה בכתב התגובה טענות שונות המצדיקות לטעמה דחייתו של הערר, ובכלל זה כי שלחה את החשבוניות לפי מענו של העורר כפי שהיה רשום ברשות הרישוי במועדים הרלבנטיים. לטענתה, החשבוניות שנשלחו בדואר רשום, למעט אחת, לא נדרשו על ידי העורר ויש לראותן כאילו התקבלו על ידו. בנוסף, טענת המשיבה כי העורר הופנה גם הופנה לוועדת הערר אולם השתהה בהגשת הערר. לטענת המשיבה ככל שביקש העורר לשלול את חזקת המסירה היה עליו להביא ראיות לכך. כן טוענת המשיבה כי הערר הוגש באיחור. לכתב התשובה צירפה המשיבה תמליל שיחה עם העורר מיום 26.2.08 ממנו ביקשה שנסיק כי העורר יודע אודות וועדת הערר כבר במועד זה לכל המאוחר.

5. ביום 14.10.09, התקיים דיון בערר במהלכו שמענו את עדות העורר אשר השיב לשאלות הוועדה ובא כוח המשיבה.

6. לסוגיית האיחור נתייחס לאחר שנבחן את הערר לגופו היות ובמסגרת שקילת האפשרות להארכת מועד שמורה חשיבות מרכזית לשאלת הסיכויים.

7. לאחר שבחנו את מכלול המסמכים, הטענות והעדויות בפני
נו, אנו סבורים כי יש לקבל את הערר בחלקו הניכר, כדלקמן.

8. המשיבה לא כפרה בכך שבבעלות העורר רכב נוסף אשר הוא עשה באמצעותו שימוש נכבד בכביש האגרה ושילם בגין נסיעותיו מאות שקלים מידי חודש בחודשו, מבלי שנצברו בגינו חיובי פו"ה. ברי לנו שהעורר לא ביקש להתחמק מתשלום בגין הרכב הרלוונטי ואנו מקבלים את גרסתו לפיה הוא סבר כי החשבוניות המתקבלות אצלו כוללות את חיוביו בגין שני כלי הרכב. יחד עם זאת, וגם אם מניחים אנו כי העורר נהג בתום לב, לא ניתן להסיר מעל כתפי העורר את מלוא האחריות לשגגה שנפלה מלפניו, שכן על גבי החשבוניות עצמן מופיע מספר הרכב. לא זו אף זו, מדובר סוף סוף על טעות סובייקטיבית של העורר שאין לפוטרו לחלוטין מתוצאותיה.

9. את חיובי הפו"ה שבאו לעולם בשל אי תשלומם במועד של חיובי אגרה שנכללו בחשבוניות שלטענת המשיבה נשלחו בדואר רגיל, יש לבטל במלואם. העורר כפר בקבלת החשבוניות כולן, לרבות ה"רגילות". המשיבה מצידה לא הראתה ולו את עצם משלוח החשבוניות, וכפי שקבענו לא פעם בעבר (ראה למשל ערר 2148/05 בעניין מוריס סבג) משמעות הדבר היא שהמשיבה כלל לא הקימה את חזקת מסירת הדואר הרגיל (תקנה 5(ב) לתקנות האכיפה) והנטל כלל לא עבר אל כתפי העורר לסותרו.
משמעות הדברים היא שיש להורות על ביטול חיובי הפו"ה הכלולים בחשבוניות נספחים ב' ו- ד' לתגובת המשיבה.

10. בהקשר של קבלת הדואר, אנו סבורים כי הדין עם המשיבה בטענתה לפיה לא עלה בידו לסתור את חזקת המסירה של הדואר הרשום (תקנה 5(ג) לתקנות האכיפה) וזאת ביחס לחשבוניות נספחים ב', ד', ו' - ח' לתגובת המשיבה שחזרו מן הטעם "לא נדרש". מדובר על סדרה של חמש חשבוניות. העורר העיד כי הוא מקבל באופן שוטף דברי דואר רשומים, כאשר ראשית מגיע לידיו ספח המזמינו לאסוף את הדואר. לא סביר בעינינו שדווקא ביחס לחשבוניות המשיבה, הנשלחות באמצעות אותו שירות דואר, חמש במספר, לא נמסר לעורר ספח מאת רשות הדואר המזמינו לאוספן. ונדגיש, אין אנו קובעים כי העורר מסר עדות שאינה אמת, אלא אך ורק שבנסיבות העניין בעדותו לבדה אין די ולא ניתן לבסס באמצעותה את המסקנה לפיה חזקת המסירה נסתרה. משכך, קובעים אנו כי העורר קיבל לידיו את החשבוניות שנשלחו בדואר רשום וזאת מכוח חזקת המסירה הנ"ל.

11. ביחס לחשבונית נספח ה', לא ניתן לקבוע כי העורר קיבלה לידיו. החשבונית חזרה לידי המשיבה מבלי שצויין הטעם לאי המסירה וחזקת מסירת הדואר הרשום נסתרה ביחס אליה. משכך, יש להורות על ביטול חיוב הפו"ה שהושת על העורר בשל אי תשלומו במועד של חיוב האגרה שבחשבונית, היינו חיוב הפו"ה הכלול בחשבונית נספח ו' לתגובת המשיבה.

12. במקרה דנן, לא ניתן לומר כי לאחר שהחשבוניות החלו לחזור לידיה המשיבה עשתה די על מנת לאתר את העורר וליידעו על דבר החיובים. לכל המאוחר לאחר חזרתה של חשבונית נספח ד', בסוף חודש אוקטובר 2007, ניתן היה לצפות מן המשיבה כי תפעל לאיתור העורר ותמסור לו מידע אודות החיובים. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהמשיבה לא כפרה בה, לפיה העורר היה בעלים של רכב נוסף שעשה שימוש בכביש וכי לגביו שולמו החיובים באמצעות פניות טלפוניות קבועות. לא זו אף זו, ברישומי המשיבה עצמה לא ניתן לראות תיעוד של פעולה כלשהי שנעשתה על ידה קודם לפניית העורר אליה, מיום 26.2.08, היינו לאחר שכל החיובים שבמחלוקת באו כבר לעולם.
בהקשר זה ראוי להזכיר את קביעתו של בית המשפט המחוזי [ברע 1173/04 (באיחוד דיון) דרך ארץ הייוייז ובע"מ נ' ראני נאסר ואח' תק'-מח' 2005 (2) 7359] לפיה -
"מובן שאין לקבל גישה של התעלמות שיטתית מחזרת דברי דואר מהם משתמע שהחייב העתיק כתובתו... ובמסגרת סמכויותיה רשאית ועדת הערר לקבוע כי מירוץ החיובים הנוספים יעצר מהשלב שבו היה על דרך ארץ לפעול לאיתורו של החייב ..." (עמ' 17)
אילו, לאחר חזרתה של חשבונית ד', הייתה המשיבה מאתרת את העורר ומיידעת אותו אודות חיוביו הנוגעים לרכב דנן, סביר להניח כי העורר היה פועל להסדרת חיוביו וסביר שהיה נמנע בואם לעולם של חיובי הפו"ה המאוחרים יותר, הכלולים בחשבוניות נספחים ו' - ח' לתגובת המשיבה.
חשוב לציין בהקשר זה כי רובו המוחלט של החוב שנצבר כלול בחשבוניות האחרונות דווקא, נספחים ח' ו - ט' לתגובת המשיבה ועל כן יש להעניק משנה חשיבות למחדלה של המשיבה באי איתורו של העורר.

13. לאחר שבחנו את מכלול השיקולים הנ"ל באנו למסקנה לפיה חיובו של העורר בסך השווה ל - 20% מחיובי הפו"ה שהושתו עליו במסגרת חשבוניות נספחים ה', ז' ו - ח' לתגובת המשיבה, ישקף באופן מידתי את מידת אחריותו.

14. בנסיבות העניין אנו סבורים כי על אף שפורמלית אכן קיים איחור בהגשת הערר, יש מקום להאריך המועד עד המועד בו הוגש. השתכנענו כי העורר לא ידע על וועדת הערר קודם לפנייתו אל המשיבה ביום 26.2.08 וכי גם בשיחה זו לא היו הדברים ברורים לחלוטין. טענת העורר לפיה הוא הבין כי באפשרותו לפנות לפורום החיובים או לוועדת הערר ולא לשניהם כאחת, מתקבלת על הדעת נוכח תוכן השיחה הנ"ל. כמו כן, ביחס לפניית העורר לפורום ומתן תשובת הפורום, לא מדובר על איחור קיצוני. הערר, כאמור, נמצא מוצדק בחלקו הניכר והמשיבה לא טענה ולא הראתה כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה מן השיהוי בהגשתו.
רשימת העילות המצדיקות הארכת המועד אינה רשימה סגורה. משקל נתון לעובדות שונות ובכלל זה לכך שהעורר אינו מיוצג, לכך שהוא לא ידע על קיומה של הוועדה ולכך שהערר נמצא מוצדק. כן ניתן משקל לשאלה האם שינה הצד שכנגד את מצבו לרעה עקב ההשתהות. [ראה בשא (עליון) 9178/04 יחזקאל אלישיב ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ; בשא (עליון) 9177/04-ג', אקי (חזקיה) בבכנוף נ' דוד קמי]. המשיבה לא טענה כי שנתה מצבה לרעה עקב השתהותו של העורר ואף בכך יש כדי לתמוך בהארכת המועד.
לסיכום המצב המשפטי ראה בר"ע (י-ם) 691/05 שרה בן חנן נ' דוד חסון.
יש לזכור בהקשר זה כי הערעור בפני
הוועדה אינו "גלגול שני" או ערעור על החלטה של טריבונל שיפוטי ואף לא על החלטה של גוף "מעין שיפוטי" כדוגמת וועדות תכנון, קצין תגמולים וכד'. במקרה דנן מדובר למעשה על פנייה ראשונה לאינסטנציה שיפוטית כלשהי ביחס ל"החלטה מנהלית" - חשבונית - שהיא למעשה תוצר של מערכת אוטומטית שבשגרת עבודתה לא מעורב שיקול דעת של ממש.
וראה עוד בפסק הדין שניתן לאחרונה ברעא 4990/05 ממן יעקב ו-80 עוררים אח' נ' עיריית הרצליה, שם נאמר -
"יש לזכור כי ועדת הערר הינה הערכאה השיפוטית הראשונה בפני
ה יכול להביא האזרח את השגותיו נגד דרישת התשלום. הגבלת התקופה בגידרה ניתן להגיש ערר בצורה כה קשיחה, ללא הותרת פתח שבשיקול דעת להארכת זמן זה, עשויה להחשב כפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות. זכות זו הוכרה במשפטנו כזכות חשובה ובסיסית מן המעלה הראשונה"
וכן -
"בענייננו, הגם שיש לחתור לכך שהדיון לפני ועדת הערר יתקיים במהירות וביעילות ככל הניתן, אין מדובר בדחיפות כה חריגה ויוצאת דופן עד כי ראוי להגביל את התקופה בה ניתן להגיש ערר באופן כה דרקוני".
דברים אלו יפים במהותם גם לענייננו.
בצירוף כל אלו יש לטעמנו להאריך המועד להגשת הערר עד המועד בו הוגש.
אנו מורים אפוא על הארכת המועד להגשת הערר וזאת בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 22 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב - 1992.

15. התוצאה היא אפוא כדלקמן:
א. העורר פטור ממלוא חיובי הפו"ה הכלולים בחשבוניות נספחים ב', ד', ו' לתגובת המשיבה.
ב. העורר חייב בסך השווה ל - 20% מחיובי הפו"ה הכלולים בחשבוניות שסומנו כנספחים ה', ז' ו - ח' לתגובת המשיבה.
ג. בנסיבות, החלטנו שלא ליתן צו ולהוצאות.

ערעור על החלטה זו טעון רשות של בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך חמישה עשר ימים מעת קבלת פסק הדין.
ניתנה היום: כ"ו תשרי תש"ע, 14 אוקטובר 2009, בהעדר הצדדים.


עו"ד שמרית שלומוביץ' - שטיין

עו"ד מנחם שח"ק
עו"ד אינגריד הר-אבן
חברת הועדה

יו"ר הועדה

חברת הועדה
??

??

??

??

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה תל אביב, ערר מס' 500/08
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה - 1995










ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 500/08 ניר דורני נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/10/2009)











תיקים נוספים על ניר דורני
תיקים נוספים על דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט