פמילי ליין נכסים 1993 בע''מ - מן צבי
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
פמילי ליין נכסים 1993 בע"מ מן צבי




פמילי ליין נכסים 1993 בע''מ - מן צבי

תיק אזרחי 17882/03     29/01/2004 (א)



תיקים נוספים על פמילי ליין נכסים 1993 בע"מ
תיקים נוספים על מן צבי




א 17882/03 פמילי ליין נכסים 1993 בע"מ נ' מן צבי




1
בתי המשפט
א 017882/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/01/2004
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

פמילי ליין נכסים 1993 בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
מן צבי
הנתבע

פסק דין
מבוא עובדתי:
1. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 4-02-87224-01 שטר חוב על סך 60,000 $ שמועד פרעונו 30/1/2002 (להלן: "השטר").

2. עושת השטר היא חברת מאפיות תוצרת הארץ ישראל 1999 בע"מ (להלן: "החברה") והערבים עפ"י השטר הם מן צבי
וגילי בן אבי.

3. הנתבע - מן צבי
הגיש התנגדות לביצוע שטר. ניתנה לו רשות להתגונן והתקיים דיון לגופו של ענין בתביעה העיקרית.

4. ביום 20/2/2000 נחתם בין התובעת ובין החברה הסכם לשכירת נכס ברחוב המרכבה 73 באזור התעשיה בחולון (להלן: "המושכר"), כאשר תקופת השכירות עפ"י ההסכם היתה ל- 48 חודשים ודמי השכירות היו בסכום בסיסי השווה ל- 4,500 $ לחודש (כמפורט בסעיף 4 להסכם השכירות. [להלן: "ההסכם"].
צבי מן וגילי בן אבי חתמו כערבים לחוזה וכן חתמו כערבים לשטר.
התביעה דנן הינה עפ"י שטר החוב, ובגין העילה השטרית בלבד.

5. תמצית טענות התובעת:
א) החברה הפרה את הסכם השכירות והחל מיום 1/5/2001 לא שולמו דמי שכירות בגין המושכר וכן לא דמי ניהול ובמקביל נטשה החברה את המושכר ללא אישור/הסכמת התובעת וזאת בסביבות חודש אוקטובר - נובמבר 2001.

ב) התובעת טענה, כי ניסתה להקטין את נזקה, ולפיכך השכירה את המושכר בחודשים מאי 2002 ויוני 2002 (בכל חודש נחתם הסכם לגבי חלק אחר במושכר) תמורת סך של 3,300 $ לחודש.

ג) התובעת דורשת מהנתבע, לשלם את הסכום שננקב בשטר החוב מכח ערבותו עפ"י השטר לחובות החברה, והכחישה את טענת הנתבע ולפיה הופטר מערבותו.

ד) התובעת טענה, כי חובם של החברה והערבים הוא כדלקמן:
אפשרות א':
דמי שכירות מ-1/5/01 ועד השכרת הנכס לצד ג' 287,043.75 ₪
(287,043.75 = 63,787.5$ = 13.5 חודש x 4,725 $)

הפרשי דמי שכירות (בין הסכום שנקבע
בהסכם עם החברה ובין סכום השכירות
עפ"י הסכמים עם צד ג') 175,599 ₪

חוב לחברת הניהול 26,589 ₪
תיקונים 3,061 ₪
_________
סה"כ 492,292.75 ₪

לחלופין - אפשרות ב':
חוב דמי שכירות מיום 1/5/01 - 1/8/01 75,262 ₪
סכום השיקים שלא כובדו 185,835 ₪
חוב מ- 1/8/2001 לחברה הניהול 26,859 ₪
תיקונים 3,061 ₪
_____________
סה"כ 290,747 ₪

לחלופי חלופין - אפשרות ג':
דמי שכירות: 1/5/01 נובמבר 2001 175,612.5 ₪
חוב לחברת ניהול 26,859 ₪
תיקונים 3,061 ₪
______________
סה"כ 250,532.5 ₪

6. תמצית טענות הנתבע:
א) הנתבע טען, כי מחודש מרץ 2001 הוא ניתק קשר עם החברה וגילי בן אבי החליף את השיקים של החברה שניתנו לתובעת בשיקים אישיים שלו ובשיקים של חברה בבעלותו, וממועד זה הפטירה אותו התובעת מערבותו לחוזה ולשטר החוב.

ב) הנתבע טען, כי למרות שהופטר מערבותו, הוא סייע למנהל התובעת למצוא שוכרים חליפים טובים אך התובעת סירבה להשכיר את המושכר ולא פעלה להקטנת ניזקה.

7. ב"כ הנתבע בסיכומיו טען, כי קיימת טענת הגנה נוספת ולפיה השטר כלל לא תקף, שכן הוא ניתן עפ"י הסכם השכירות שבו נקבע (בסעיף 12 א') כי יש צורך בשלושה ערבים, ומשלא חתמו שלושת הערבים על ההסכם, הרי שהשטר כלל אינו בתוקף.

טענה זו לא בא זיכרה בכתבי הטענות של הנתבע וממילא התובעת לא יכלה להתיחס לטענה זו בתצהיר העדות הראשית שלה ובא כוחה טען כי טענה זו מהווה הרחבת חזית.

אני סבורה, כי אכן מדובר בהרחבת חזית, שכן אין עסקינן בטענה משפטית לכל דבר וענין אלא בטענה, הזקוקה לעיגון עובדתי. 60221
אולם, ניתן גם לדחות את הטענה לגופו של ענין, מבלי לתלות זאת בנימוק ה"פרוצדורלי" לכאורה של הרחבת חזית.
עובדה היא כי בהסכם השכירות סוכם כי השוכר יפקיד במעמד חתימת ההסכם, שטר חוב בחתימתו ובחתימת שלושה ערבים לשביעות רצון המשכיר ע"ס ש"ע בש"ח ל- 60,000 $ ובסעיף 13 להסכם נקבע כי שלושת הערבים יחתמו כערבים על ההסכם.

עובדה היא גם, כי רק שני ערבים חתמו על ההסכם ושני ערבים חתמו על שטר החוב.

אני מאמינה למנהל התובעת, כי זו היתה בסופו של דבר הסכמת הצדדים והוא הסכים להסתפק בשני ערבים בלבד ולפיכך יצאה העסקה לדרך, והחברה אכן שכרה את המושכר.

הנתבע עצמו לא נחקר בסוגיה זו, שכן לא הצהיר בענין זה דבר, וחקירתו הנגדית של ב"כ הנתבע את מנהל התובעת בנדון התבססה על השערות והנחות של ב"כ הנתבע.
אך מנהל התובעת הבהיר באופן חד וחלק כי זו היתה הסכמת הצדדים ולפיכך הסתפק בשני ערבים וכך נעשה בפועל.

ההסכם או שטר החוב לא מנוסחים באופן שממנו ניתן להסיק, כי הערבים היתנו את חתימתם בחתימת שלושה ערבים , אלא, זהו תנאי שדורש המשכיר להבטחת התחייבויות השוכר.
המשכיר דורש שלושה ערבים, ואם הוא מסתפק בסופו של דבר בשני ערבים, אין בכך כדי לפגום בתוקפה של הערבות.
אין כל פגם בכך שהצדדים לא מצאו לנכון לתקן בסעיף 12 להסכם את העובדה שחותמים שני ערבים במקום שלושה.
מנהל התובעת העיד, כי הוא לא מצא כל צורך לבצע תיקון על גבי ההסכם וממילא לא נטען כי מי מהחברה או מהערבים דרשו זאת ולפיכך, אין כל פגם בעובדה שעל השטר חתמו שני ערבים ולא שלושה.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:
א) תוקפו של שטר החוב:
אין כל פגם בשטר החוב, אשר נחתם ע"י הנתבע. השטר ניתן לתובע עפ"י הסכם השכירות.
הנתבע לא הוכיח ולו לכאורה כי מאן דהוא שילם את החוב של החברה ולא הוכיח כי החוב הנטען ע"י התובעת אינו קיים.
עסקינן בתביעה שטרית ונטל ההוכחה הוא על הנתבע, שכן טענותיו הן טענות מסוג "הודאה והדחה" ומחקירתו הנגדית של הנתבע עולה, כי הוא כלל לא יודע מידיעתו האישית שהחוב שולם (עמוד 2 שורה 6, 20, עמוד 3 שורה 17 לפרוטוקול), ומנהל התובעת מר הניג, כלל לא נחקר לגבי אי תשלום דמי שכירות ו/או אי תשלום השיקים ו/או דמי ניהול או ביחס לנזקי התובעת.

ב) האם הופטר הנתבע מערבותו בהסכמת התובעת?
התשובה לכך היא שלילית.
הסכם השכירות מנוסח באופן ברור ביותר.
התובעת חתמה על הסכם עם החברה והנתבע וגילי בן אבי ערבו להתחיבויות החברה.
הנתבע אינו טוען, כי הופטר מערבותו בכתב אלא טוען, שמנהל התובעת מר הניג הסכים לכך שהוא ייצא מהתמונה וזאת מאחר ובחודש מרץ 2000 ניתק הנתבע קשר עם החברה.
מר הניג הכחיש זאת לחלוטין, וציין כי שיקים של החברה החלו לחזור בסביבות חודש מאי 2001, חשבון החברה הוגבל (עמוד 2 שורה 12 לפרוטוקול) ולפיכך, הסכים כמובן לקבל שיקים חלופיים, אך לא היתה כל הסכמה להפטיר את הנתבע, צבי מן, מכל חיוביו עפ"י ההסכם.

מקובלת עלי, לחלוטין עדותו של מנהל התובעת וברור שהוא הסכים לקבל שיקים חלופים במקום שיקים, שנמשכו מחשבון אשר הוגבל (יודגש, כי גם השיקים החלופיים לא כובדו).
לו אכן היה מסכים מר הניג להפטיר את הנתבע מחיוביו, בוודאי היה מסכים להעלות הסכמה כזו על הכתב, ומר מן היה מבקש להעלות הסכמה כזו על הכתב.
הנתבע לא טוען, כי דרש לקבל את שטר החוב חזרה וממילא איש אינו הבטיח להשיב לו את השטר לידיו.
יתרה מזו, כאשר שלח ב"כ התובעת לנתבע מכתב לדרישת תשלום החוב עפ"י השטר (ת/1), כלל לא השיב הנתבע, שהוא הופטר מערבותו, וניסה לסייע למנהל התובעת למצוא את הערב הנוסף גילי בן אבי וכן למצוא שוכר חלופי.

אינני מאמינה שהנתבע עשה זאת מתוך רוח ההתנדבות ששרתה עליו, אלא הוא ידע היטב, שקיים חוזה, עליו הוא ערב וכן שטר חוב עליו הוא חתום, וזה אינטרס שלו לדאוג להקטנת הנזק ולדאוג לכך שימצא שוכר חלופי והחוב ישולם.
מערכת היחסים בין גילי בן אבי והנתבע איננה מעניינה של התובעת. התובעת לא נתנה הסכמתה לכך שהנתבע לא יעמוד בהתחייבות כמוסכם, ולפיכך ערבותו שרירה וקיימת.
ג) האם קיים חוב בסכום השטר?
השטר הוא שטר בטחון ושווה ל- 60,000 $.
התובעת הוכיחה כי היא שילמה את דמי הניהול בסך 26,859 ₪ לחב' הניהול במקום החברה (נספח ה' לתצהיר התובע), וכן הוכיחה כי לא שולמו דמי שכירות החל מיום 1/5/2001 ועד שהושכר הנכס לצד ג' בסך השווה ל- 63,787.5 $.
דהיינו - סכום זה בלבד הוא כבר סכום העולה על גובה שטר החוב, וכן הוכח כי בסופו של דבר הושכר המושכר לצד ג' בסכום של 3,300 $, שעה שעפ"י ההסכם עם החברה היו דמי השכירות בסך בסיסי של 4,500 $.
דהיינו - ההפרשים הם 175,599 ₪.

הנתבע לא הוכיח כי התובעת יכלה להשכיר את המושכר סמוך למועד בו פונה המושכר ע"י החברה בסכום של 4,500 $ ולא הביא לעדות מטעמו כל עד, שיכל לאשר כי הוא הסכים לשכור את הנכס בסכום כזה.

מנהל התובעת אישר, כי הנתבע הציע הצעות באשר לשוכרים פוטנציאלים, שכן זה היה אינטרס משותף לכל הצדדים למצוא שוכר, מהר ככל האפשר, על מנת להקטין את הנזקים.
אך לאחר שכבר "נכווה" על ידי החברה, הנתבע ומר גילי בן אבי, הוא ביקש שהשוכר החדש יהיה לא רק מי שיסכים לחתום על חוזה אלא יבדק על ידו וימצא בעל יכולת ובטחונות!
דרישתו של מנהל התובעת היא לגיטימית ביותר, וכאמור, הנתבע לא הוכיח כי הוא הציע לו הצעה "רצינית" שיכלה לצאת לפועל ורק אי רצונו השרירותי של מנהל התובעת מנע מאותה הצעה להבשיל לכלל הסכם שכירות.

מכל מקום, גם אם יכלה התובעת להשכיר את המושכר מספר חודשים לפני שעשתה זאת בפועל (וכאמור, הנתבע לא הוכיח זאת), הרי שסכום החוב של החברה כלפי התובעת עולה לאין ערוך על סכום השטר.

כך שגם אם הייתי מורידה מסכום החוב האמיתי סכום מסוים בגין אי הקטנת נזק, הרי שהיתה נותרת יתרת חוב בגובה שטר החוב ללא כל ספק.

גרסתו של מנהל התובעת אמינה בעיני ונתמכת היטב במסמכים, ואילו גרסת הנתבע היא גרסה בעל פה שאיננה נתמכת בכל מסמך ולא מקבלת חיזוק מכל מקור אחר.

9. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

ב) הליכי ההוצל"פ בתיק 4-02-87224-01 - ימשכו כסידרם.

ג) ג) הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 8,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ.
הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום ו' בשבט תשס"ד (29 בינואר 2004) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 17882/03 פמילי ליין נכסים 1993 בע"מ נ' מן צבי (פורסם ב-ֽ 29/01/2004)











תיקים נוספים על פמילי ליין נכסים 1993 בע"מ
תיקים נוספים על מן צבי




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט