חוסאם מויס - המועצה האזורית עמק הירדן, החברה לפיתוח עמק הירדן בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
חוסאם מויס המועצה האזורית עמק הירדן החברה לפיתוח עמק הירדן בע"מ
 
חוסאם מויס - המועצה האזורית עמק הירדן, החברה לפיתוח עמק הירדן בע"מ
תיקים נוספים על חוסאם מויס | תיקים נוספים על המועצה האזורית עמק הירדן | תיקים נוספים על החברה לפיתוח עמק הירדן בע"מ |

641084
1706/08 עב     21/04/2010




עב 1706/08 חוסאם מויס נ' המועצה האזורית עמק הירדן, החברה לפיתוח עמק הירדן בע"מ




בעניין:

1




בית הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
עב' 1706/08






21/04/2010


השופט: חיים ארמון
נציג ציבור (עובדים): מרעבדל אל חמיד תאוח'ו
נציג ציבור (מעבידים):מר מוחמד גנאים


בפני


חוסאם מויס

בענין
:


התובע
ע"י עו"ד מרואן מויס





נ
ג
ד





1. המועצה האזורית עמק הירדן

2. החברה לפיתוח עמק הירדן בע"מ



הנתבעות
ע"י עו"ד יעקב קורין










פ
ס
ק
ד
י
ן


1.
בכתב התביעה עתר התובע לביטול

פסק דין
שבו ניתן תוקף להסכם פשרה שהושג בינו ובין הנתבעות.

2.
בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל נימוקים שונים, ולחלופין - לדחותה לגופהּ.

3.
כדי להבין במה מדובר בתובענה זו, יש צורך לתת את הדעת על ההליכים שקדמו לה. נפרט אותם להלן.


ההליכים הקודמים בין הצדדים

4.
התובע עבד בעבר אצל הנתבעות. ביום 17/5/05, הגיש התובע לבית דין זה תובענה כנגדן, בתיק עב' 1600/05, שבה עתר לחייבן לשלם לו סך של כ-410,000 ₪, בגין רכיבי תביעה שונים. מרבית הרכיבים האמורים, הם רכיבים שככלל - אינם אמורים להיות פטורים ממס הכנסה, מדובר ברכיבים של תשלומים בעד עבודה בימי המנוחה השבועית, מענק הסתגלות, "פיצויים מוגדלים". אחד הרכיבים, הפרש פיצויי פיטורים, עשוי להיות פטור ממס הכנסה (בהנחה שהשכר הקובע לא עלה על התקרה לצורך פטור ממס הכנסה). רכיב זה של הפרש פיצויי פיטורים היה בסך של כ-48,500 ₪, כלומר כ-12% מסכום התביעה.


הנתבעות הכחישו את זכאותו של התובע לסעדים שנתבעו על ידיו בתביעתו בתיק עב' 1600/05.

5.
ביום 12/9/05, נערכה בין הצדדים ישיבת גישור בפני
עו"ד מוסטפא קאסם שהיה אז ראש צוות המנ"ת בבית הדין. בעת הגישור הגיעו הצדדים להסכם גישור שנוסחו כאמור להלן:
"הצדדים מודיעים לבית הדין כי הגיעו לידי הסכם גישור כדלקמן:
1.
הנתבעות ישלמו לתובע בפשרה סכום של 180,000 ₪.
2.
הסכום ישולם בתשלומים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.5.05 ועד ליום התשלום בפועל.
3.
עם החתימה על הסכם זה אין לתובע תביעות הנובעות מיחסי עובד ומעביד לנתבעות.
4.
הסך בסעיף 1 ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים כל אחד בסך של 18,000 ₪ החל מיום 15/10/05 ובכל 15 לחודש שאחרי עד לסילוק סופי ומוחלט של הסך בסעיף 1. הסך בסעיף 1 הנו לסילוק מלא סופי ומוחלא של כל טענות התובע כנגד שתי הנתבעות הנובעות מיחסי עובד ומעביד במישרין או בעקיפים לרבות טענות וכילות שלא עלו בכתב התביעה.

הצדדים מבקשים מבית הדין ליתן להסכם זה תוקף של

פסק דין
, ללא צו להוצאות.
6.
מבקשים החזר אגרה.".

הסכם הגישו נחתם בידי הצדדים והמגשר, ולאחר מכן הועבר אל הרשמת סלווא שאמי שנתנה

פסק דין
בלשון זו:
"אני מאשרת את הסכם הגישור, ונותנת לו תוקף של

פסק דין
, ופוטרת מתשלום אגרה נדחית.
המזכירות תחזיר לב"כ התובע את האגרה ...".

6.
כבר סמוך לאחר מתן פסק הדין האמור, החלה בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם הסכום שסוכם בהסכם הגישור אמור להיות משולם בערכי "ברוטו" או שמא בערכי "נטו".


במכתבו מיום 22/9/05, טען בא כחו של התובע בפני
ב"כ הנתבעות, כי על הנתבעות לשלם את הסכום בערכי נטו, ולא כפי ששמע מסגן ראש המועצה של נתבעת מס' 1, שמדובר בסכום ברוטו. באת כחן (דאז) של הנתבעות השיבה במכתב מיום 27/9/05, כי מדובר בסכומי ברוטו, אך הנתבעות יבחנו דרכים להקטנת נטל המס. ב"כ התובע הגיב במכתבו מיום 1/10/05, שבו שב וטען כי על הנתבעות לשלם את הסכום נטו.


ביום 26/10/05, הוציאה נתבעת מס' 1 צ'ק על סך של 18,000 ₪, שעליו נרשם כי הוא מהווה תשלום של מקדמה. בתגובה, שלח ב"כ התובע מכתב לב"כ הנתבעות, ביום 29/10/05, שבו ביקש להעביר אל התובע 9 צ'קים נוספים בסך 18,000 ₪ כל אחד.


תרחיש דומה חזר על עצמו בחודש נובמבר 2005.


גם בדצמבר 2005 שילמו הנתבעות סך נטו של 18,000 ₪.


במהלך ינואר 2006, שילמו הנתבעות לתובע סך של 64,800 ₪, כך שסכום הנטו הכולל ששולם לתובע, היה בסך 118,800 ₪. במקביל, הוציאה נתבעת מס' 2 תלוש משכורת לתובע, על חודש דצמבר 2005. בתלוש זה צויין תשלום של 180,000 ₪ כ"פיצויים חייבים במס", נוכה מס הכנסה בסך 61,200 ₪, מהסכום שנשאר נוכו מפרעות בסך 54,000 ₪ (3 פעמים 18,000 ₪), והיתרה לתשלום, היתה בסך 64,800 ₪, שכאמור לעיל - שולמה לתובע.

במכתבו מיום 30/1/06, טען ב"כ הנתבעות כי בכך בוצע פסק הדין מיום 12/9/05, באשר הסך של 118,800 ₪ משקף תשלום ברוטו של 180,000 ₪, כמתחייב מפסק הדין. באותו מכתב נאמר כי חשב הנתבעות ביקש לקבל מהתובע אישור בדבר שיעור המס, אך משהתובע לא שיתף עמו פעולה - ניכה החשב מס בהתאם להנחיות מס הכנסה.

7.
משהמחלוקת בין הצדדים לא נפתרה, הגיש התובע את פסק הדין מיום 12/9/05, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בקצרין (בתיק 0700719060), ועתר לקבל סך של 61,200 ₪, שהוא ההפרש בין הסך של 118,800 ₪ ששולם לו לבין הסך של 180,000 ₪ שהוסכם בהסכם הגישור.

הנתבעות, מצדן, העלו טענת "פרעתי", בכך שטענו שהסך ששילמו (118,800 ₪) משקף כראוי את חובתן על פי פסק הדין, באשר הוא תשלום של סך של 180,000 ₪ ברוטו.

8.
לצורך הדיון בטענת "פרעתי" שהועלתה על ידי הנתבעות, הוגשו תצהירים ללשכת ההוצאה לפועל ונערך דיון בפני
ראש ההוצאה לפועל, הרשמת רגד זועבי.


בעת הדיון, בלשכת ההוצאה לפועל, העיד סגן ראש המועצה של נתבעת מס' 1, אשר היה נוכח בעת כריתת הסכם הגישור, כי בעת כריתת ההסכם - כלל לא דובר על שאלת היות הסכומים בגדר ברוטו או נטו. עם זאת, הוא העיד אם בוים כריתת הסכם הגישור היה בידיו פנקס צ'קים חתום בידי ראש המועצה והגזבר ועליו היה רק למלא את הסכומים - הוא היה ממלא 10 צ'קים בסך של 18,000 ₪ כל אחד. התובע עצמו העיד שם כי הסיכום בינו לבין סגן ראש המועצה, ששימש בסיס להסכם הגישור היה שהתובע יקבל סך של 180,000 ₪ "לכיס".

9.
ביום 15/2/07, ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל החלטה שבה נאמר, בין השאר, כך:
"לצורך הכרעה במחלוקת הנטושה בין הצדדים בתיק זה, יש ליתן פרשנות להסכם הגישור ולפסק הדין אשר אישר אותו, לרבות התחקות אחר אומד דעת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך ההסכם והנסיבות אשר אפפו את עריכתו.
לפיכך, סבורתני כי הדרך הנכונה היא להפנות את העניין לבית הדין לעבודה בנצרת, אשר נתן תוקף של

פסק דין
להסכם הגישור שנחתם בין הצדדים, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל ..., בטרם הכרעה בבקשה ...".

10.
בהתאם להחלטתה של ראש ההוצאה לפועל, הועבר הענין אל הרשמת שאמי שנתנה את פסק הדין. בהחלטתה מיום 20/2/07, קבעה הרשמת שאמי, בהתאם להלכה שנפסקה, בעין השאר, בדב"ע מח/3-162 דן בע"מ - מלמלה ואח' (פד"ע כ 460), כי אם לא נאמר במפורש שמדובר בסכום "נטו", הפרשנות הנכונה של הסכם הגישור היא שמדובר בסכום "ברוטו".

11.
ביום 22/2/07, ביקש ב"כ התובע (בש"א 1251/07), כי הרשמת שאמי תבטל את החלטתה מיום 20/2/07, באשר ההחלטה ניתנה בלא שלצדדים ניתנה הזדמנות לטעון בפני

הרשמת שאמי בטרם מתן החלטתה.


בהחלטתה מיום 26/2/07, קיבלה הרשמת שאמי קיבלה את הבקשה, ביטלה את החלטתה מיום 20/2/07 ואיפשרה לצדדים להודעי את עמדתם בענין הבהרת פסק הדין, עד יום 20/3/07. באותה החלטה, הפנתה הרשמת שאמי את תשומת לבו של ב"כ התובע לכך שאם ברצונו לבטל את הסכם הגישור או לנהל דיון על הנסיבות שבהן הוא נערך - הדרך לעשות זאת היא בהגשת תובענה לביטול הסכם הגישור, ולא במסגרת בקשה להבהרת

פסק דין
.


הצדדים אכן הגישו את עמדותיהם בענין הבהרתו של פסק הדין. ב"כ התובע טען כי מדובר בסכום נטו (תוך שהפנה גם לעדותו של סגן ראש המועצה של נתבעת מס' 1, והנתבעות טענו כי מדובר בסכום ברוטו.

ביום 14/3/07, ניתנה על ידי הרשמת שאמי החלטה נוספת, שבה היא קבעה כי אין היא מוצאת לנכון לשנות מהחלטתה מיום 20/2/07, וזאת מאחר שלא נאמר בהסכם הגישור מאומה בדר "ברוטו" או "נטו", וזאת בהתאם להלכה הפסוקה על כך שהפרשנות אמורה להיות שמדובר ב"ברוטו".

12.
התובע ערער לבית הדין הארצי לעבודה על החלטתה של הרשמת שאמי מיום 14/3/07. הערעור נדון בתיק ע"ע 269/07. בעת הדיון בבית הדין הארצי לעבודה, ביום 25/9/07, הודיע ב"כ התובע כך:
"אנו מקבלים את הצעת בית הדין וחוזרים בנו מהערעור. אנו נשקול הגשת תביעה לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הגישור.".


בתגובה, הודיע ב"כ הנתבעת כך:
"אני שומר על כל טענותיי למקרה שתוגש תביעה לביטול פסק הדין לרבות טענת מניעות.".

בהתאם לכך, ביטל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור.

13.
עם חזרתו של התובע מהערעור על החלטת הרשמת שאמי מיום 14/3/07, הפכה החלטה זו לחלוטה. היא הועברה לראש ההוצאה לפועל בקצרין, הרשמת זועבי, אשר החליטה, ביום 18/10/07, בהסתמך על החלטת הרשמת שאמי מיום 14/3/07, לקבל את טענת הנתבעות כי הן "פרעו" את חובן על פי פסק הדין מיום 12/9/05.

התובע לא ביקש רשות לערער על החלטתה זו של ראש ההוצאה לפועל.

14.
אחר הדברים האלה - הוגשה התובענה שבפני
נו, שהיא התובענה שלגביה הודיע ב"כ התובע לבית הדין הארצי לעבודה, שהוא ישקול את הגשתה.

מהות התובענה שבפני
נו


15.
בכתב התביעה, עותר התובע לביטולו של פסק הדין מיום 12/9/05, שאישר את הסכם הגישור. למעשה, מדובר בתביעה לביטולו של הסכם הגישור, ביטול שאם הוא יתממש - יגרור אחריו גם את ביטולו של פסק הדין.


טענת התובע בכתב התביעה היא שהפרשנות הנכונה של הסכם הגישור, על פי לשונו ועל פי נסיבות כריתתו, היא שמדובר בהסכמה על סכומי נטו. עם זאת, ביקש התובע, שבמקרה שייקבע שמדובר בסכום ברוטו - יבוטל הסכם הגישור, וזאת בטענה שאם אכן כך, אזי לא נוצר "מפגש רצונות" ולא נכרת הסכם, ולחלופין - התובע התקשר בהסכם מתוך טעות, כשהניח שמדובר בסכום נטו, ואלמלא הטעות - הוא לא היה מתקשר בהסכם. הנתבעות ידעו או היה עליהן לדעת על הטעות ולכן התובע רשאי לבטל את ההסכם, ולחלופין - הן לא ידעו על כך ולכן בית הדין אמור לבטל אותו.

16.
הנתבעות, בכתב הגנתן, טענו שיש לסלק את התביעה על הסף, וזאת מאחר שהתובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן תחילה הוא בחר לפנות להוצל"פ, שם הועלתה טענת "פרעתי" והתקבלה. הוא פנה עוד לפני כן גם לבית הדין לעבודה כאן ולבית הדין הארצי לעבודה.

בנוסף, נטען כי התובע מנוע מלהעלות כיום את טענותיו, לאחר שהשתהה וכבר בהליכים הקודמים דובר על אפשרות להגשת תביעה כגון התובענה הנוכחית. נטען כי אם הוא תובע מכח

פסק דין
- הוא מנוע מלטעון לביטולו. כן טענו הנתבעות לקיומו של מעשה בית דין. לגופה של התביעה טענו הנתבעות כי פרשנותו הנכונה של הסכם הגישור היא בראיית הסכום כ"ברוטו", וכי אין עילה לביטולו של הסכם הגישור ויש מניעות מפני העלאת טענה כזו.


הליכי הדיון בתובענה זו


17.
בעת הדיון המוקדם שקויים בתובענה זו, הודיעו הצדדים שהם ינסו לפרט את מרכיבי הגישור. מטרת נסיון זה היתה להביא לכך שחלק גדול ככל האפשר מהסכום יהיה פטור ממס הכנסה, כך שהמחלוקת בין הצדדים תהיה ככל האפשר משמעותית פחות מבחינה כספית.


בהחלטה שניתנה באותו יום, התבקשו ב"כ הצדדים להודיע אם יש צורך להמשיך את הדיון בתובענה. למקרה שיתברר שאכן יש צורך להחליט בה, נקבע כך:
"אם יתברר שאכן יש צורך בהמשך הדיון בתובענה, יימשך הדיון רק לאחר (ובהתאם לתוצאות) בירור השאלה המשפטית, אם התובע יכול להעלות כעת טענה על כך שפרשנותו הנכונה של הסכם הגישור היא שמדובר בסכום נטו, וזאת - לאחר שניתנה כבר החלטה (שהיום היא חלוטה), על כך שמדובר בסכום ברוטו.
אם יתברר שהתובע אכן יכול להעלות טענה כזו - הרי שנראה שאין לו עילת תביעה לשם ביטול ההסכם, שכן במקרה כזה, אם הוא יימצא צודק - הרי שאין "טעות" המצדיקה את ביטול ההסכם. לפיכך, אף אם יוצהר שהכוונה בהסכם הגישור היתה לסכום נטו, יהיה כנראה צורך לדחות את התביעה לביטול ההסכם (ואם התובע יבקש להסתמך על ההצהרה האמורה כדי לנסות לגבות מהנתבעת את ההפרש - נראה לכאורה שהנתבעת עדיין תוכל להמשיך בטענת 'פרעתי', אשר למעשה כבר נדונה וניתנה בה החלטה שהיום היא חלוטה).
לפיכך, לפני המשך הדיון בתובענה, יתבקשו ב"כ הצדדים להגיש טיעונים בכתב לענין השאלות המשפטיות האמורות לעיל בסעיף זה, בהתאם להחלטה שתינתן לאחר שיתברר שיש צורך בהמשך הדיון בתובענה.".


18.
לאחר שב"כ הצדדים לא הודיעו מאומה על תוצאות ההידברות ביניהם, למרות הארכת המועד לעשות כך - ניתן ביום 22/4/09

פסק דין
המוחק את התביעה עקב כך.


ב"כ התובע ביקש לבטל את פסק הדין (בש"א 2366/09).

הבקשה האמורה התקבלה, בהסכמתו של ב"כ הנתבעות. בעת הדיון, הוסכם בין הצדדים שהם ימשיכו את הליכי הבירור ביניהם, כפי שסוכם בעת הדיון המוקדם, וכן סיכמו על מועדי הגשת טיעונים למקרה שיתברר שיש צורך בהמשך הדיון.

בהתאם לכך, הושבה ההחלטה מעת הדיון המוקדם על כנה, תוך הארכת המועד להגשת הודעה על פיה ותוך קביעת מועדי הגשת הטיעונים בעניינים שנקבעו באותה החלטה.

19.
לצערנו, הצדדים לא הגיעו להסכמה שתייתר את הדיון, ובהתאם לכך - הם הגישו סיכומים וכעת ניתן על ידינו

פסק דין
זה.

גורל התובענה

20.
לדעתנו, בנסיבות שנוצרו בהתדיינויות בין הצדדים, אין מנוס מסילוק התובענה על הסף, באשר היא אינה יכולה לעמוד, הן מחמת העדר עילה (אם טענת התובע היא שפרשנותו הנכונה של הסכם הגישור היא שמדובר על סכומי "נטו", כך שלא היתה "טעות" מצדו בעת כריתת ההסכם), הן מחמת מעשה בית דין (אם טענת התובע באה לסתור את קבלת טענת "פרעתי" של הנתבעות), והן מחמת מניעות (ככל שהתובע מתיימר להתבסס על טענות הסותרות זו את זו). בסעיפים שלהלן נפרט מעט יותר בענין קביעתנו זו.

21.
על פי ההלכה הפסוקה, כשיש הסכם פשרה בין הצדדים והוא מקבל תוקף של

פסק דין
, הרי שלפסק הדין האמור יש שני פנים; הפן האחד - שיפוטי, והפן האחר - הסכמי. כשאחד הצדדים רוצה להביא לביטולו של פסק הדין האמור, אם טענתו היא במישור ההסכמי - עליו להגיש תביעה עצמאית לביטול אותו הסכם פשרה.


להלכה ותיקה זו יש אסמכתאות רבות. כך, לדוגמא, קבע בית המשפט העליון בע"א 116/82 לבנת ואח' נ' טולידאנו ואח', פ"ד לט(2) 729:
"...

פסק דין
המאשר הסכם ממוזגות ומשולבות בו שתי תכונות מצטברות והן אלו של הסכם ואלו של

פסק דין
.
פסק הדין ניתן לביטול בשל פגם העשוי לבטל חוזה, יהיה זה בשל טעם שמעוגן בעקרונותיהם של דיני החוזים ויהיה זה בשל טעם שבכשרותם של הצדדים לחוזה או בשל טעם אחר היורד לשורש תקפותו של החוזה. אולם יש לזכור היטב כי כל עוד פסק הדין שריר וקיים ולא בוטל כדין, אין בפגמים בחוזה אשר לקיומם טוענים, כדי להפחית כהוא זה מתוקפו של פסק הדין.
מי שמבקש לבטל

פסק דין
אשר אושר על יסוד הסכמה אליה הגיעו הצדדים בשל פגם בהסכם צריך להגיש תביעה לבטול (להבדיל מערעור על פסק הדין) ועליו הראיה שאכן דבק בחוזה אחד מן הפגמים היכולים לשמש עילה לבטולו. בתביעה יתבקש בטולו של ההסכם ושל פסק הדין שניתן על יסודו.".

22.
כיון שכך, ומאחר שלתובע אין טענה
במישור השיפוטי שאישר את הסכם הגישור ביום 12/9/05 (וברור שהרשמת שאמי היתה מוסמכת לאשר את הסכם הגישור ולתת לו תוקף של

פסק דין
), הרי שהדרך היחידה שבה תוכל תביעתו של התובע להתקבל, היא אם הוא יראה שיש לו טענה טובה במישור ההסכמי - כנגד הסכם הגישור. בשלב ההתדיינות הנוכחי, כשאנו בוחנים אם לסלק על הסף את התביעה, עלינו לבחון אם כתב התביעה מאפשר לכאורה קבלת טענה חוזית שעשויה להביא לביטולו של הסכם הגישור.

23.
נעיר כבר כעת כי אילו התובע היה בא וטוען שהפרשנות הנכונה של הסכם הגישור היא שמדובר בהסכם בערכי ברוטו, אך התובע טעה, מאחר שבעת כריתת החוזה הוא סבר שמדובר בהסכם בערכי נטו, אזי כנראה היה ניתן להמשיך את הדיון בתובענה ולברר טענה זו לגופה, כדי לבחון אם אכן היתה לתובע "טעות" בעת כריתת החוזה, ואם טעות זו מקנה לתובע זכות לבטל את החוזה או אם היא מצדיקה את ביטול החוזה על ידינו.


אולם, לא כך טוען התובע.

24.
חלק ניכר מתביעתו מקדיש התובע לטענה שהפרשנות הנכונה של הסכם הגישור היא כזו שלפיה ההסכם אכן עוסק בערכי נטו. זו, למעשה, טענתו העיקרית של התובע.


אם הדיון בתובענה זו יימשך ואם טענתו האמורה של התובע תתקבל, אזי המשמעות של קבלת הטענה של התובע היא שהתובע לא טעה בעת כריתת החוזה, שכן הוא התקשר בדיוק בחוזה שהוא התכוון להתקשר בו. בנסיבות אלה, לא תוכל להתקבל הטענה שמדובר בטעות שהביאה את התובע להתקשר בחוזה, כך שלא תהיה כל עילה שלפיה יהיה נכון לקבל את התביעה לביטולו של הסכם הגישור.

25.
למעשה, עיקר טרונייתו של התובע היא עם החלטת הרשמת שאמי מיום 14/3/07, שפרשה את הסכם הגישור כמתייחס לערכי ברוטו. התובע טוען, וחוזר וטוען (ושוב חוזר וטוען) שפרשנותו הנכונה של הסכם הגישור היא שהוא עוסק בערכי נטו.


אולם, מבלי להיכנס לשאלה אם החלטתה של הרשמת שאמי מיום 14/3/07 היתה נכונה או אם לאו, החלטה זו הפכה כבר להחלטה חלוטה (התובע חזר בו מהערעור עליה), והיא מחייבת את הצדדים כמעשה בית דין.


בעקבות החלטה זו, קיבלה ראש ההוצאה לפועל, הרשמת זועבי, את טענת הנתבעות שהוגשה על דרך טענת "פרעתי", מכח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. גם החלטתה האמורה של ראש ההוצאה לפועל, מיום 18/10/07, הפכה לחלוטה, והיא מחייבת ביחסים שבין הצדדים.

26.
בסיכומיו, טען התובע כי ההחלטה האמורה אינה מקימה "השתק" מאחר שהשאלה אם מדובר בסכום "ברוטו" או "נטו" לא התבררה לגופה. אין אנו מקבלים טענה זו.

הטענה נסמכת על כך שהרשמת שאמי קבעה את אשר קבעה על יסוד ההלכה הפסוקה, תוך שציינה שאין צורך להיזקק לטענות הצדדים. לדעתנו, ההשגה על אופן הקביעה של הרשמת שאמי בהחלטתה, היתה יכולה להיעשות במסגרת הערעור שהוגש על החלטתה, אותו ערעור שהתובע חזר בו ממנו. אולם, משההחלטה הפכה חלוטה, הרי יש בה משום הכרעה לגופה של המחלוקת.

ההחלטה הכריעה במפורש את המחלוקת באופן של פרשנות הסכם הגישור באופן שהוצע על ידי הנתבעות. העובדה שפרשנות זו ניתנה בדרך שאינה מקובלת על התובע, אינה שוללת את העובדה שמדובר בהחלטה לגוף המחלוקת. אין מדובר בהחלטה שניתנה רק מחמת מחדל של מי מהצדדים, אלא בהחלטה שדחתה את טענותיו של התובע, ועם ביטול הערעור עליה - הפכה לחלוטה ומחייבת ביחסים שבין הצדדים לבין עצמם.

27.
גם את הטענה בסיכומי ב"כ התובע על כך שההחלטה של הרשמת שאמי מיום 14/3/07, לא היתה חיונית להכרעה, וכי לכן אין היא יוצרת השתק - אין אנו מקבלים.

ההחלטה האמורה היתה חיונית ביותר להכרעה בין הצדדים בדבר פרשנותו של הסכם הגישור.

החלוקה שעושה ב"כ התובע בין פרשנות הסכם הגישור על פי אומד דעת הצדדים, לבין פרשנותו בדרך של היזקקות להלכה הפסוקה בדבר הפרשנות הנכונה - היא אבחנה מלאכותית בעינינו. המחלוקת בין הצדדים היתה בשאלת פרשנותו של הסכם הגישור; אם מדובר בערכי ברוטו או בערכי נטו. מחלוקת זו הוכרעה בהחלטה מיום 14/3/07 (ובעקבות זאת, בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 18/10/07), הכרעה שהיא זו שהיתה נחוצה.


(על האמור לעיל בסעיף זה נוסיף כי בכתב התביעה לא ביקש התובע לתת

פסק דין
הצהרתי לגבי אומד דעת הצדדים, אלא ביקש לבטל את פסק הדין שאישר את הסכם הגישור. אולם, אם זו היתה הבעיה האמיתית בתביעה, לא היינו מסלקים אותה על הסף, באשר היה ניתן להמשיך את הדיון תוך תיקונו של כתב התביעה. הבעיה האמיתית, לדעתנו, אינה באופן הניסוח של הסעד המבוקש, אלא בכך שאין מקום לאבחן בין סעד המתייחס - כביכול - לאומד דעתם של הצדדים, לבין סעד המבקש לקבוע קביעה בענין פרשנות הסכם הגישור, בניגוד לקביעה שכבר נקבעה בהחלטה שהפכה לחלוטה).

28.
לטענת ב"כ התובע, ההחלטה מיום 14/3/07, "התירה" לתובע
להגיש את התביעה (כשם שהיתה אמירה דומה גם בהחלטה מיום 20/2/07 שבוטלה לאחר מכן). גם טענה זו אינה מקובלת עלינו באופן שמכחו לא נראה את ההחלטה מיום 14/3/07 כיוצרת השתק פלוגתא.


אכן, ההחלטה מיום 14/3/07 כללה הערה שלפיה אם התובע רוצה להשיג על הסכם הגישור, הדרך לעשות זאת היא בהגשת תביעה לביטולו של ההסכם ולביטולו של פסק הדין שאישר אותו. ואכן, אמירה זו נכונה, ותואמת את ההלכה הפסוקה. לא היה כלל צורך ב"היתר" להגשת תביעה לביטולו של הסכם הגישור, שכן זכות להגיש תביעה כזו - קיימת. בין זה ובין שאלת סילוקה של התביעה על הסף - אין מאומה, שכן כאן השאלה היא אם אכן התביעה יכולה לעמוד. לדעתנו, אף שברור שעקרונית, התובע היה זכאי להגיש תביעה לביטול הסכם הגישור, הרי שאם בבסיס תביעתו הוא טוען טענה שלפיה הסכם הגישור אמור להתפרש באופן שונה מאשר האופן שבו כבר הוחלט כיצד יש לפרש אותו, אזי אין מקום לדון בתביעה כזו. (ראו את אשר הערנו כבר לעיל, בסעיף 23, שלפיו אם התובע היה טוען שהסכם הגישור נכרת עקב טעות של התובע, שכן הוא סבר שמדובר על ערכי נטו בעוד הפרשנות הנכונה היא שמדובר בערכי ברוטו - אזי נראה שאכן היה צורך לדון בתביעה לגופה. אם התובע היה טוען כך, הוא לא היה מעלה טענה הסותרת החלטה חלוטה המחייבת אותו. בפועל, התובע טוען את ההיפך, וטענה כזו אינה יכולה להתיישב עם הקביעה שכעת כבר מחייבת את הצדדים).

29.
כל עוד טענת התובע היא שהפרשנות הנכונה של הסכם הגישור היא שההסכם עוסק בסכומים בערכי נטו, אזי אי אפשר לקבל ממנו טענה שלפיה הוא התקשר בחוזה עקב "טעות". את הטענה שלפיה הפרשנות הנכונה של הסכם הגישור היא שמדובר בערכי ברוטו ושזו היתה הטעות של התובע - הוא אינו טוען במפורש, וכשהוא טוען אותה במובלע, הוא למעשה סותר את טענתו העיקרית. לפיכך, אין תחולה בעניינו לסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (שייקרא להלן: "חוק החוזים"), העוסק ב"טעות" של צד המאפשרת לו לבטל את החוזה (במקרה שהצד השני ידע או היה עליו לדעת על הטעות) או מאפשרת לו לבקש את ביטולו של החוזה מבית המשפט (במקרה שהצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על הטעות.

30.
התובע היה יכול, כמובן, להתחכם ולטעון שהפרשנות האמיתית של הסכם הגישור היא שמדובר בערכי נטו,
והטעות שלו היתה בכך שהוא לא ידע שבעתיד - החוזה יפורש כך שהוא מתייחס לערכי ברוטו.

אולם, גם אם היה התובע טוען טענה כזו, היא לא היתה מתקבלת, וזאת מאחר ש"טעות" לפי סעיף 14 לחוק החוזים מתייחסת למצב הקיים בהווה, ואין מקום לקבוע שניתן לבטל חוזה עקב התרחשות דברים עתידית שהמתקשר בחוזה טוען שלא ידע לצפות אותה.


ראו בענין זה את ספרה של פרופ' ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (דין הוצאה לאור, תשס"ה), שבו נאמר בענין זה כך:
הפער


הנוצר


בין


המצב


העובדתי


או


המשפטי,


כפי


שמדמה


אותו


המתקשר

,

לבין המצב


לאשורו

- הוא


טעות

. מעצם


טיבה


מתייחסת


טעות


למצב


הקיים


בהווה או


בעבר

.

טעות


לגבי


העתיד


איננה


כגדר


טעות. כשמדובר


בעוברות


קיימות


בהווה ובאירועים


שהתרחשו


בעבר


ניתנת


האמת


להיקבע


בוודאות. לפיכך


יכול


להיווצר פער


בין


סברתו


המוטעית


של


המתקשר


לבין


המצב


לאשורו

. פער


כזה


אינו


יכול להיווצר


באשר


לעתיד, כי


לא


קיימת


ודאות


לגביו

.

אמונה


לגבי


העתיר


אינה


בגדר


טעות


חוזית


אלא


תוחלת


שנכזבה


או


תקווה שנתבדתה ...
הדין


מבחין


אפוא


בין


טעות, המתייחסת


למצב


העובדתי


או


המשפטי


הקיים בעת


כריתת


החוזה, לבין


אמונה


מוטעית


המתייחסת


לעתיד

. הערכה


מוטעית


של אירועים


שיתרחשו


או


נסיבות


שיתקיימו


לאחר


עריכת


החוזה


אינה


בגדר


טעות

.

סעיף

14 מכיר


רק


בסיכון


של


טעות


הנוגעת


למצב


העניינים


הקיים


בעת


עריכת החוזה, ולא


בסיכון


של


אירועים


עתידיים.".



כלומר - אף אם התובע היה טוען שטעותו בעת כריתת הסכם הגישור היתה בכך שלא ידע שמאוחר יותר ייקבע שמדובר בערכי ברוטו, הרי שלא היה בכך משום "טעות" במובן סעיף 14 לחוק החוזים, ולפיכך - גם טענה כזו לא היתה מביאה לקיומה של עילה לביטול החוזה.


לסיכום


31.
התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו סבורים שגם אם יתקיים דיון בתובענה לגופהּ, אין לה סיכוי להתקבל, שכן לא יהיה מצב שבו התובע יוכל לטעון שהפרשנות הנכונה של הסכם הגישור היא שמדובר בערכי נטו, שכן בדבר פרשנותו של ההסכם כבר ניתנה החלטה (החלטת הרשמת שאמי מיום 14/3/07), שהיא כיום חלוטה.



לא יהיה גם מצב שבו התובע יוכל לטעון ל"טעות" שגרמה לו להתקשר בהסכם הגישור, שכן טענתו היא שהפרשנות הנכונה של הסכם הגישור היא - כפי שהוא טוען - שמדובר בערכי נטו. אם אכן כך - אין כל "טעות" מבחינתו של התובע. טענה חלופית מאת התובע שטעותו היתה הפוכה, היא טענה חלופית סותרת במישור העובדתי, ולפיכך - לא תהיה אפשרות לקבל אותה.


משאין כל סיכוי לקבל את התביעה אף אם היא תידון לגופהּ - דינה להיות מסולקת על הסף.

32.
אשר על כן, אנו דוחים על הסף את התביעה.

33.
על התובע לשלם לנתבעות, ביחד, שכ"ט עו"ד בגין התביעה, בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/10, אם לא ישולם לפני כן.

34.
כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מהיום שבו יומצא לו פסק הדין.


ניתן היום, ז' באייר תש"ע, 21 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.



______________
_______________
________________

חיים ארמון
, שופט
נציג ציבור (עובדים)
נציג ציבור (מעבידים)






עב בית דין אזורי לעבודה 1706/08 חוסאם מויס נ' המועצה האזורית עמק הירדן, החברה לפיתוח עמק הירדן בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/04/2010)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן