וט מגן לחיות מחמד 1997 בע''מ - איזיק רמי, גנץ לחיות בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
וט מגן לחיות מחמד 1997 בע"מ איזיק רמי גנץ לחיות בע"מ

מידע על איזיק רמי   



וט מגן לחיות מחמד 1997 בע''מ - איזיק רמי, גנץ לחיות בע''מ

תיק אזרחי 152626/02     15/02/2004 (א)



תיקים נוספים על וט מגן לחיות מחמד 1997 בע"מ
תיקים נוספים על איזיק רמי
תיקים נוספים על גנץ לחיות בע"מ




א 152626/02 וט מגן לחיות מחמד 1997 בע"מ נ' איזיק רמי, גנץ לחיות בע"מ




1
בתי המשפט
א 152626/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/02/2004
תאריך:
כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר

בפני
:

וט מגן לחיות מחמד 1997 בע"מ

בעניין:
תובע
עו"ד חוגי ניר

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . איזיק רמי

2 . גנץ לחיות בע"מ
נתבע
עו"ד רוזן ברמן גבריאלה

ע"י ב"כ עו"ד
נוכחים:
פסק דין
בפני
תביעה לתשלום חוב על סך 14,080 ₪. התובעת הינה חברה פרטית אשר נתאגדה בישראל ועוסקת בשיווק מזון-לבעלי-חיים לחנויות וליחידים.
נתבע 1 (להלן "הנתבע") ניהל עסק למכירת ציוד ומספרה לכלבים בשם "גנץ לחיות", כעוסק מורשה.
הנתבע התקשר עם התובעת בחודש יולי 1997 בהסכם לאספקת מוצרי מזון לבעלי חיים המיובאים ומשווקים על ידי התובעת. התקשרותו של הנתבע עם התובעת נעשתה באופן אישי, כעוסק מורשה, שכן באותה עת נתבעת 2 עדיין לא יוסדה. התובעת פתחה כרטיס לקוח על שמו של הנתבע (נספח א' לכתב התביעה).
נתבעת 2 היתה חברה בע"מ אשר הוקמה בתאריך 8/9/1998. ביום 23/11/2000 פתח בנק המזרחי בהליכים משפטיים נגד נתבעת 2 במסגרת תיק פש"ר 1910/00 בבית משפט המחוזי בתל אביב (נספח ב' לכתב ההגנה). במסגרת ההליכים הנ"ל מונה כונס נכסים לנתבעת 2 אשר מימש את כל נכסיה והכריז על סיום תפקידו בתאריך 18/10/2001 (בש"א 20688/01). כיום החברה אינה פעילה עוד, והיא מחוקה. על כן היא לא התגוננה בתיק זה.
טענות הצדדים
טענות התביעה
התובעת טוענת כי התובע הזמין אישית סחורה, שסופקה לו. בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות שלה (נספח ב' לכתב התביעה) נותר חוב בסך 14,080 ₪ אשר לא נפרע, למרות שהסחורה סופקה כשנה לפני הגשת התביעה.
לצורך פרעון החוב נתן הנתבע שלושה צ'קים משוכים על שם גנץ לחיות בע"מ
, אשר לא כובדו בשל "אין כיסוי מספיק" ("אכמ") (נספח ג' לכתב התביעה).
התובעת מדגישה כי הסיבה היחידה לשמה צורפה נתבעת 2 כנתבעת בתיק זה היא שההמחאות שחוללו היו משוכות על שמה.
התובעת למעשה טוענת כי אינה מכירה את נתבעת 2. היא לא עשתה עימה עסקים, לא קיבלה ממנה הזמנות, לא סיפקה לה סחורה והיא אינה לקוחה שלה.
הגברת נירה ברגמן, מנכ"לית התובעת, העידה בחקירה ראשית כי קיים אצלם נוהל קשיח בנוגע לפתיחת כרטיס ללקוחות חדשים עבור כל לקוח נפתח כרטיס לקוח ומתבצעת בדיקה בנוגע להתחייבויות הלקוח. כאשר הלקוח הוא תאגיד, התובעת דורשת חתימה על ערבות אישית לחובות התאגיד.
נציגת התובעת העידה כי לא ידעה על הקמת נתבעת 2. מיום פתיחת כרטיס הלקוח ועד מועד הגשת התביעה, העסקים התנהלו מול הנתבע בעצמו אשר הזמין את הסחורה באופן אישי. עוד היא מוסיפה כי אם אילו היה מודיע הנתבע 1 כי הוא עובד עתה תחת אישיות משפטית של חברה, הייתה דואגת התובעת לקבל התחייבות/ערבות אישית כתנאי לאספקת הסחורה לחברה, כפי שהעידה שהיא עושה עם כל לקוחותיה המאוגדים כחברות.
נציגת התובעת עוד מוסיפה כי לא שמה לב שההמחאות שקיבלה היו רשומות על שם חברה בע"מ ובנוסף לכך היא לא מייחסת חשיבות לזהות בין הגורם המשלם לבין המוטב על החשבוניות, שכן היא מקבלת מגוון של המחאות (עמודים 5,6 לפרוטוקול הדיון).

טענות הנתבע
הנתבע מודה בכתב הגנתו כי עד למועד התאגדות נתבעת 2 אכן ניהל עסק כעוסק מורשה ובמסגרת זו קיים קשר עסקי עם התובעת.
עוד טען כי החל מתאריך התאגדות הנתבעת 2, בחודש ספטמבר 1998, כל פעילות העסק שלו הועתקה לנתבעת 2 וממועד זה ואילך כל ההזמנות מהתובעת בוצעו על ידי נתבעת 2 ולא על ידיו באופן אישי. על כן החוב אינו חובו האישי וכתב התביעה למעשה לא מעלה טענה כנגדו.
הנתבע טען כי החתימה על ההמחאות שחזרו אינה חתימתו, אלא חתימתו של מנהל נוסף בחברה, מר אורן אורעד והוסיף שמועד פירעונם של הצ'קים הוא לאחר מינוי כונס הנכסים ועקב הקפאת חשבונות החברה לא כובדו הצ'קים.
הנתבע מודה אמנם כי קיים חוב של הנתבעת 2 אצל התובעת, אולם סכום החוב הוא סכומן של ההמחאות שלא כובדו, בתוספת העמלה עבור החזרת ההמחאות וכן ריבית והצמדה, היינו 13,588.93 ₪.

הנתבע אישר כי הוא ו/או הנתבעת מעולם לא פנו לתובעת בכתב לצורך פתיחת כרטיס לקוח על שם הנתבעת (ע' 7 לפרוטוקול הדיון) הגם שלטענתו יידע את הסוכנים השונים כי ייסד חברה בע"מ או, כדבריו, "הודעתי לכל סוכן וסוכן שאני חברה בע"מ" (פרוטוקול ע' 7). כמו כן טען כי ההמחאה שניתנה על ידי נתבעת 2 לתובעת מוכיחה את הקשר העסקי בין השתיים.

דיון
גובה החוב:
התובעת טענה כי החוב עומד על סך 14,080 ₪ ותמכה טענה זו במסמך מכרטסת הנהלת החשבונות שלה. הנתבע הודה בחוב, אך טען כי הוא עומד על סך 13,588.93 ₪ בלבד. זוהי הודאה והדחה, כלומר על הנתבע רובץ הנטל להוכיח את הטענה שהעלה, אך הוא לא עשה זאת. הנתבע לא העלה טענות כנגד כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת. זאת ועוד, טענתו, כי סכום החוב הוא 13,588.93 ₪, נטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ועל כן היא נדחית. סכומן של ההמחאות מהווה הודאה בחוב בסכום של 13,588.93 ₪ אולם החוב למעשה היה גדול יותר והוא עומד על 14,080 ₪, כפי שטענה התובעת.

החייב:
התובעת טוענת כי הנתבע הוא הלקוח אשר הזמין את הסחורה באופן אישי. היא תמכה זאת בהצגת כרטיס הלקוח (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבע הודה כי אמנם החל לפעול כך בשנת 1997 אולם החל משנת 1998 פעל באמצעות חברה שהקים, נתבעת 2. ההוכחה היחידה שהוצגה להוכחת טענה זו היא ששלושת ההמחאות איתן שילם עבור הסחורה האחרונה שהוזמנה נמשכו מחשבונה של נתבעת 2.
עוד מציין הנתבע כי יידע את הסוכן של התובעת בדבר החלפת זהות הלקוח. בחקירה הנגדית הודה הנתבע כי לא הודיע בכתב לתובעת על הקמת נתבעת 2 והמעבר לביצוע הזמנות באמצעותה וטען כי כל מי שקיבל המחאות ידע על כך שמדובר בחברה בע"מ משום שהדבר היה מצויין על ההמחאות. אין לקבל טענה זו . כפי שהרחבתי ופירטתי בעניין ארביב (ת.א. 211476/02 אפריל טקליין נ. בני ארביב, לא פורסם), הנוהג העסקי מכתיב הודעה מפורשת, ברורה וחד משמעית לספקים על שינוי בשם חברה, בצורת התאגדות, בהרכב הבעלים ובפרטים מהותיים נוספים, אשר יכולים להשפיע על החוזים הנכרתים בין הצדדים ועל ההסכמים הכלליים הנוגעים לעבודה הסדירה בין הצדדים, כדוגמת ערבויות ובטחונות, במיוחד במקרה גבולי כגון דא, בו שם החברה יכול בנקל להטעות את התובעת, כפי שארע בפועל. משלא עשה זאת הנתבע, אין לו להלין אלא על עצמו ובפועל צורת ההתקשרות בין הצדדים לא נעשה בה שינוי כלשהו. התובעת המשיכה להסתמך משך כל שנות ההתקשרות על התחייבותו האישית של הנתבע לפרוע את תמורת הסחורה המוזמנת על ידו. נוהל פתיחת כרטיס לקוח אצל התובעת- הן ביחס לאדם פרטי והן ביחס לתאגיד- הובהר בפרוטרוט בחקירתה הראשית של מנהלת התובעת. רצף ההתקשרות שבין הנתבע והתובעת למן 1997 ואילך לא נותק. צורת העבודה מול התובעת לא השתנתה, העובדים לא התחלפו, ולמעשה, השינוי היחיד שנעשה הנו שינוי בישות המשפטית וההתאגדות. שינוי שכזה, אין לצפות מהנתבעת כי תדע עליו, אם לא קיבלה על כך הודעה. בעיקר במקרה כזה, בו לא נעשה שינוי בסדרי העבודה היומיומיים, ובמיוחד כאשר השם כה דומה. לו חפץ הנתבע בזמן כלשהו לשנות את תנאי ההתקשרות עם התובעת, היה עליו לנקוט בפעולות אופרטיביות של פתיחת כרטיס לקוח חדש על שם הנתבעת ולא להסתפק בידיעתו הקונסטרוקטיבית של הסוכן. שוכנעתי מהראיות שעמדו בפני
כי הנתבע 2 הסתיר את עובדת השינוי ובכך יצר מצג שווא בפני
התובעת.
זאת ועוד, אין לצפות מעובדי התובעת כי ישימו לב לכיתוב על ההמחאות שהם מקבלים, משום שדרישה זו מבטלת למעשה את נטל הגילוי הרובץ על כל צד לחוזה בקשר לפרטים המהותיים לכריתתו (כגון זהות המתקשר במקרה דא) וכן את דרישת תום הלב אשר מהווה עקרון יסוד במערכת המשפט. אין סיבה להטיל אחריות זו על כתפי התובעת ולהסיר נטל זה מכתפי הנתבע.
לעניין טענתו של הנתבע כי מהכיתוב על ההמחאות ניתן ללמוד מיהו המזמין: הקשר בין זהות המשלם לבין הלקוח אינו הכרחי בעולם העסקי שכן לעיתים נהוג לשלם באמצעות המחאה שהוסבה או לבקש מחייב כלשהו שישלם ישירות לנושה (כלומר יכול להיות מצב בו נתבעת 2- החברה חייבת כספים לנתבע 1 ונתבע 1 חייב כספים לתובעת, על כן נתבע 1 מבקש מנתבעת 2 לשלם את חובה ישירות לתובעת).
על כן, בנוסף לכך שאין לדרוש מהתובעת כי תשים לב לכיתוב על ההמחאות, אין גם להסיק מזהות מושך ההמחאה דבר על זהות בעל החוב.
זאת ועוד, לאחר שקבעתי כי החוב הוא חובו של הנתבע, הרי שהתשלום באמצעות המחאות המשוכות על שם נתבעת 2 משמעותו שהחיוב הומחה אליה. סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 קובע:
6. המחאת חבות
חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין.

בהתאם לזאת, זכותו של הנושה לברור את חייביו, שכן יכולתו של פלוני לעמוד בהתחייבות יכולה להיות שונה מיכולתו של אלמוני. על כן לא ניתן להמחות את חובו של הנתבע לידי נתבעת 2 ללא הסכמתה של התובעת. גם טענה של הסכמה בהתנהגות אינה יכולה להתקבל משום שהתובעת הצהירה כי לא שמה לא לכיתוב על ההמחאות ואף אם הייתה רואה זאת, לא הייתה מייחסת לכך משמעות כלומר היא לא הייתה מודעת לכך שקבלת ההמחאות מהווה הסכמה להמחאת החיוב. מכאן נובע כי החיוב נותר רובץ על כתפיו של הנתבע.
כהערת אגב אוסיף כי מעשיו של הנתבע נגועים בחוסר תום לב וריח של תרמית עולה מהם. תחושתי זו מתחזקת לאור טענותיו המתחמקות וניסיונו להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות ולהתחמק מנושים, כמו גם בחירת שם זהה לנתבעת 2 ולעסקו. בעניין ארביב שהוזכר לעיל, אשר עסק במקרה דומה, ניתחתי את המסגרת המשפטית ואת ההלכות הקשורות לעניין, אולם במקרה הנדון לא נטענו טענות בנוגע לחוסר תום לב ומרמה כנגד הנתבע.
עולה מהמקובץ שבמאזן הסתברויות הדרוש במשפט האזרחי, הוכיחה התובעת כי התובע חייב לה את הכספים האמורים. לאור כל זאת אני קובע כי הנתבע חייב לתובעת סך של 14,080 ₪.

התוצאה היא שאני מקבל את התביעה ולכן על הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 14,080 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה 15/1/02 ועד לתשלומו המלא בפועל.
בנוסף לכך אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 5,000 ₪ + מע"מ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית חוקית מהיות ועד לתשלומו המלא בפועל.
ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ד (15 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

ד"ר אחיקם סטולר
, שופט








א בית משפט שלום 152626/02 וט מגן לחיות מחמד 1997 בע"מ נ' איזיק רמי, גנץ לחיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/02/2004)











תיקים נוספים על וט מגן לחיות מחמד 1997 בע"מ
תיקים נוספים על איזיק רמי
תיקים נוספים על גנץ לחיות בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט