מדינת ישראל - דג בריא בע''מ, יוסף ניסים , מעדני יורו-פיש 2000 בע''מ, חליפה עזרא
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
דג בריא בע"מ יוסף ניסים מעדני יורו-פיש 2000 בע"מ חליפה עזרא

מידע על יוסף ניסים    מידע על חליפה עזרא   



מדינת ישראל - דג בריא בע''מ, יוסף ניסים , מעדני יורו-פיש 2000 בע''מ, חליפה עזרא

פלילי 5304/02     18/02/2004 (פ)



תיקים נוספים על דג בריא בע"מ
תיקים נוספים על יוסף ניסים
תיקים נוספים על מעדני יורו-פיש 2000 בע"מ
תיקים נוספים על חליפה עזרא




פ 5304/02 מדינת ישראל נ' דג בריא בע"מ, יוסף ניסים , מעדני יורו-פיש 2000 בע"מ, חליפה עזרא




47
בתי המשפט
פ 005304/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
18/02/2004
תאריך:
כב' השופטת דורית רייך
- שפירא
בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
עו"ד בדנר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . דג בריא בע"מ

2 . יוסף ניסים
- בעצמו
3 . מעדני יורו-פיש 2000 בע"מ

4 . חליפה עזרא
- בעצמו

הנאשמים
דה פריס
ע"י ב"כ עו"ד
גזר דין

חברת דג בריא בע"מ
(להלן: "הנאשמת 1"), מנהלה יוסף ניסים
(להלן: "נאשם 2"), חברת מעדני יורו פיש 2000 בע"מ (להלן: "נאשמת 3") ומנהלה עזרא חליפה (להלן: "נאשם 4"), הורשעו לאחר שמיעת הוכחות בניהול עסק ללא רשיון או תוך הפרת תנאיו, בניגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, ולפריט 4.4 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"א-1995, בהזרמת תמלחות בניגוד לתקנות 2, 3 ו-4 לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (איסור הזרמת תמלחת למקור מים), התשנ"ח-1998, זיהום מים בניגוד לסעיפים 20ב, 20כא ו-20כב לחוק המים, התשי"ט-1959, ואי קיום תנאי היתר הזרמה לים או פעולה ללא היתר בניגוד לסעיפים 2, 4 ו-6 לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988.

התובע עו"ד בדנר
הגיש גליון הרשעות של נאשם 4 במ/1, נדרש לחומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים, כעולה מחוות הדעת ת/5, וכמשתמע מהעונשים הכבדים שקבע המחוקק לצדן. הוא הדגיש לחומרה את התמשכות העבירות לאורך שנים ועד היום, ואת ניהול ההוכחות, למרות שהנאשמים 2 ו-4 הודו למעשה, במיוחס להם כבר בחקירה.

התובע טען שבכל אחת מהפעמים בהן נערכה ביקורת במפעל ונמצאו חריגות בשפכים נעברה עבירה נפרדת. מכיון שנערכו 10 ביקורות במפעל, ביקש התובע לקבוע שהנאשמים עברו 10 עבירות שונות ונפרדות.

עו"ד בדנר
עתר להשית על הנאשמים קנסות כבדים, תוך הפניה לגזר הדין שיצא מלפני בת"פ 8724/00 מדינת ישראל
נ' יונקס, תוך הדגשה שהנאשמים בתיק יונס הפסיקו את המפגע מה שאין כן במקרה דנן. בנוסף ביקש התובע להורות על סגירת המפעל, ולחייב הנאשמים 2 ו - 4 לחתום על התחייבות להימנע מעבירות.

הסניגור, עו"ד דה פריס
, בקש באופן טבעי להקל עם הנאשמים, במיוחד בהתחשב בכך שהעסק פעל ברשיון בין השנים 1989-1999. הסניגור טען, שהנאשמים השקיעו משאבים ומאמצים רבים על מנת לקבל רשיון, למרות רף הדרישות הגבוה שהציבו הרשויות, ולמרות מצבם הכלכלי הדחוק, שלו ייחד הסניגור חלק נכבד מטיעוניו. על פי הטענה העסק בסכנת סגירה. במיוחד נדרש הסניגור למצבו הכלכלי של הנאשם 2, והציג אישור הוצאה לפועל במ/3.

הסניגור ביקש ליתן משקל לעברם הנקי של הנאשמים 1, 2, ו - 3, ולא ליתן משקל רב לחומרא, אם בכלל, להרשעותיו הקודמות של נאשם 4 שהן עבירות ישנות מאוד, ואינן מסוג הענין. כמו כן עתר לקבל טענת הנאשמים שעסקים נוספים הפועלים בישראל עוברים גם הם את העבירות נשוא ההרשעה .

לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינתי במסמכים, הגעתי למסקנות כדלקמן:
1. 1. במעשיהם עברו הנאשמים על חוק רישוי עסקים, חוק המים, חוק מניעת זיהום הים והתקנות. כל אחד מהחוקים נועד להגן על שלום הציבור ועל אינטרסים שחשובים מאוד לציבור. על מנת להרתיע עבריינים בפועל ובכוח, נקבעו עונשים כבדים בצדה של כל אחת מהעבירות הרלוונטיות.
א. א. סעיף 14 לחוק רישוי עסקים קובע עונש של שמונה עשר חודשי מאסר, ובעבירה שנמשכה לאחר קבלת התראות, קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין עבור כל יום בו נמשכה העבירה.
ב. ב. סעיף 20כא לחוק המים קובע עונש של שנה מאסר או קנס 350,000 שקלים חדשים, ובעבירה נמשכת מאסר שבעה ימים או קנס נוסף של 23,200 שקלים חדשים לכל יום שבו נמשכה העבירה לאחר קבלת התראה.
ג. ג. סעיף 6(א) לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (א) קובע עונש של שנה מאסר או קנס 190,000 ₪, ובעבירה נמשכת קנס נוסף של 3,700 ₪ לכל יום שבו נמשכה אחרי ההרשעה.

2. 2. מקובלת עלי הטענה, שהנאשמים עברו שרשרת של עבירות ולא עבירה אחת בלבד. בע"פ 3504 ,3503/01 וופא תפאל נ' מ.י, תקדין עליון 2003(3), 2516 ,עמ' 2518, שיצא מלפני בית המשפט העליון לאחרונה, אומצו מחדש ההלכות שנקבעו בע"פ 104/89 דרורי נ' מ.י, פד"י מד(1), עמ' 843, ובע"פ 1742/91 פופר נ' מ.י. פד"י נא(5), 289. כב' הנשיא ברק קבע:
"הנושא עלה לא אחת בפסיקת בתי המשפט. התפתחו מבחנים ומבחני משנה בכדי לקבוע מתי עסקינן ב"מעשה אחד" ומתי מדובר במספר מעשים אשר מצדיקים הטלת מספר עונשים. שני המבחנים העיקרים שנקבעו הם מבחן צורני-עובדתי ומבחן מהותי -מוסרי.. המבחן הצורני -עובדתי בוחן האם ניתן להפריד בין פעולות שנעשו ברצף, האם מדובר בפעולה יחידה מתמשכת שלא ניתן לפצלה לתת-פעולות או שמא מדובר בשרשרת פעולות עוקבות שכל אחת היא חוליה נפרדת. המבחן המהותי-מוסרי, הנוהג בעבירות הנעברות בגופו של אדם, קובע כי כאשר מדובר במספר נפגעים ממעשה אלימות קיים לכל נפגע אינטרס לשמירת גופו".
3. 3. מבחני העזר המשמשים את בית המשפט לצורך אבחנה בין עבירה אחת לעבירות מספר, הם:
א. א. האם אותן ראיות תומכות באחת או יותר מהעבירות. ככל שקיימות ראיות שונות ונפרדות לכל שלב באירוע, כן מוצדק יותר פיצול העבירות.
ב. ב. האם לכל עבירה ניתן ליחס נקודת זמן בה הסתיימה, והאם נקודות הזמן שונות מעבירה לעבירה.
ג. ג. האם היתה לעבריין אפשרות פיסית סבירה, כשהתחיל ביצוע מעשי, לכוון התנהגותו ליצוע חלק מהפעולות והימנעות מהשאר, באופן שהיה מסתכן בביצוע חלק מהעבירות ולא בכולן.

4. 4. במקרה שבפני
- בדיקת מסכת העובדות שבבסיס ההרשעה במבחנים דלעיל, מביאה מסקנה שהנאשמים הורשעו בשרשרת מעשים. ניתן לפצלם ולהפרידם זה מזה, לתחם כל אחד ואחד מבחינת זמן ביצועו, כל מעשה הוכח בראיות ספציפיות, ולנאשמים היתה אפשרות פיסית להפסיק המשך ביצוע העבירה אחרי כל ביקורת, בין אם על ידי שיפור הליקויים ובין אם על ידי הפסקת הפעילות בכלל.

5. 5. למעלה מהדרוש אוסיף, שמעשה אחד מהווה את אשכול העבירות שבכל חוליה וחוליה בשרשרת. בסך הכל בפני
עשרה מעשים ברי ענישה, בהתאם להוראתו המפורשת של סעיף 186 לחוק סדר הדן הפלילי.

6. 6. על בתי המשפט היושבים לדין להוציא מהכוח אל הפועל כוונת המחוקק. בע"פ [ת"א] 71018/99 מועצה אזורית לב נ' מ.י, תקדין מחוזי 2001(2), 758 ,עמ' 761, פסק כב' השופט המר:
"אין להקל ראש בעבירות איכות הסביבה. הגיע העת שניתן דעתנו - לא רק במלל - על נוף ארצנו ועל רשות הרבים. הפגיעה בנוף, בקרקע, במים, בבתי הגידול של החי והצומח - היא, לעתים, בלתי הפיכה".

7. 7. במקרה דנן - העבירות נשוא ההרשעה גורמות להרס מבנה הקרקע, פוגעות בגידולים רגישים למליחות, מאיצות תהליכי קורוזיה בצנרת הביוב, פוגעות במשק המים של מדינת ישראל
, ומקימות חשש לזיהום ישיר של מי תהום, כעולה מחוות הדעת ת/5.

8. 8. העבירות התגלו לראשונה בסוף 1998, ומתמשכות למעשה עד עצם היום הזה.

9. 9. הצטברותן של מכלול הנסיבות לחומרא, מצדיק הטלת עונשים כבדים כפי שביקש התובע. ואף על פי כן בית המשפט הגוזר את הדין איננו מתעלם מהנאשמים הספציפיים העומדים בפני
ו, ומנסיבותיהם האישיות, תהינה העבירות נשוא ההרשעה חמורות ככל שתהיינה. על בית המשפט להתאים את העונש לנאשם שבפני
ו. פסק כב' השופט חיים כהן בע"פ 724/76 אליעזר אברג'יל נ' מ.י.:
"תורת האינדיווידואליזציה של הענישה אשר אנחנו דוגלים בה בעידן זה, אינה באה אך ללמדנו שיש להתאים את מידת העונש לטיבו של העבריין המיוחד העומד בפני
ביהמ"ש, ולהפחית עונש זה במקרים ראויים לפי צרכיו של העבריין, על אף חומרתה וטיבה של העבירה".
ראו גם פסקי הדין בע"פ 644/79 מ.י. נ' יהודה לבנת ו-ע"פ 139/89 גיזלה מורי נ' מ.י., דינים עליון, כרך ט', עמ' 877.

10. 10. ליחה של תורה זו לא נס למרות השנים הרבות שחלפו מאז יצאה מלפני ביהמ"ש העליון. וברוחה פסק כב' השופט אלון בע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מ.י, פד"י מז(1), 177:
"במסורת הפסיקה נקבעו כללים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה שעל השופט לשקלם בבואו לגזור את הדין: את אופיה שלה עבירה ונסיבותיה, את עולמו של העבריין, עברו ועתידו, את הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח, את מידת התגמול ואת חובת השיקום, את תיקןו היחיד ואת תקנתה של החברה".

11. 11. אינני מקבלת טענת התובע, כי ראוי להחמיר בדינם של הנאשמים מעבר לחומרה הנגזרת מעבירות נשוא ההרשעה, בגין העובדה שבחרו לנהל משפט הוכחות. ניהול הוכחות היא זכותו של כל נאשם גם אם התובע סובר שבחקירתו הודה הנאשם במיוחס לו. אינני מקבלת שבמקרה דנן ניהול ההוכחות לא היה מיותר לחלוטין, הגם שהכרעת הדין נסמכת על דברים שאמרו נאשמים 2 ו - 4 בחקירה. במהלך המשפט הצליחו הנאשמים להוכיח, שהתעלמותם מהוראות החוק לא היתה מוחלטת, ולמרות שההפרות לא הופסקו, הם נקטו באמצעים, שאינם זניחים לתיקון המצב, כגון העברת חלק מהתמלחות במשאיות של חברת טביב.

12. 12. אני מוצאת לנכון להתחשב לקולא בכך, שהעבירות הן תוצר לוואי לעבודה יצרנית, שהנאשמים עוסקים בה שנים ומשתדלים למצוא ממנה פרנסתם תוך מאבק יומיומי בתנאי משק קשה ביותר.

13. 13. אינני יכולה להתעלם ממצבם הכלכלי הקשה מאוד של הנאשמים, כעולה מהמסמכים שהוגשו לענין זה. בישמה את תורת האינדיוידואליזציה של העונש, נדרשו בתי המשפט למצב כלכלי הקשה של הנאשם ושקלו שיקול זה בין יתר השיקולים הצריכים לגזירת העונש. ראו למשל:
א. ע"פ [חיפה] 1281/00 אבני נפתלי נ' מ.י, תקדין מחוזי 2001(1), 11521 ,עמ' 11522 ב. ת"פ [ים] 1186/00 מ.י נ' מוחמד הרידי, תקדין מחוזי 2000(4), עמ' 1324.
ג. ת"פ [ים] 330/99 מ.י נ' זוהיר כורד, תקדין מחוזי 2000(3), 11345 עמ' 11346.
ד. בש"פ 3272/99 יצחק זרצקי נ' מ.י, תקדין עליון 2000(2), 49 ,עמ' 50).

14. 14. מוצאת אני לנכון להתחשב לקולא בעובדה שהרשויות הסכימו, הסכמה שבשתיקה, עם מעשי העבירה לאורך כל התקופה, ובפועל אפשרו את התמשכותן, במחדלן להפעיל את האמצעים המינהליים לסגירת המפעל כפי שהחוק מסמיך אותן, הגם שידעו על המחדלים כבר מסוף שנת 1998. מי כמו עובדי הרשות מודעים לחומרת העבירות. משעמדו נציגי הרשות על כך שהנאשמים לא מתאימים את המפעל לדרישות וממשיכים הפעלתו, תוך פגיעה באיכות הסביבה, ונמנעו מלפעול מידית להפסקת המפגע, ובהעדר הסבר עניני לשיהוי, טענתם בבית המשפט באשר להתמשכות היתירה של המפגעים איננה נשמעת רצינית. מה טעם במשלוח התראה שניה כאשר ברור שהנאשמים לא פעלו על פי ההוראות בכתב ובעל פה שניתנו להם, והפגינו אדישות להתראה ראשונה. אשר על כן, למרות שלא נשכח ממני שהנאשמים הם שהפיקו תועלת מהמשך הפעלת המפעל שלא כדין, אינני נותנת משקל מכריע לעובדה שההפעלה נמשכה גם לאחר משלוח שתי התראות כפי שביקש התובע.

15. 15. אינני מוצאת שהרשעותיו הקודמות של נאשם 4 רלבנטיות לעונש בתיק זה.

16. 16. לא נעלם מעיני גזר הדין בתיק פלילי 8724/00 בעניין יונקס בע"מ. במקרה ההוא קבלתי אמנם שמצבם של הנאשמים קשה, אך לא התרשמתי כמו במקרה זה שהקנס הגבוה שיצא מלפני משמעו "גזר דין מוות" למפעל.

17. 17. בהתחשב במכלול הנסיבות כמפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי האינטרס הציבורי יבוא על סיפוקו גם אם לא אמצה עם הנאשמים את מלוא חומרת הדין מבחינת הקנס שיושת עליהם. אשר על כן אני גוזרת כדלקמן:
א) אני מורה על סגירת המפעל. צו הסגירה יכנס לתוקפו ב- 1.1.2005, אלא אם כן ינתן היתר חוקי.
ב) על כל אחת מהחברות, הנאשמות 1 ו-3: קנס בסך 25,000 ₪.
ג) על כל אחד מהנאשמים 2 ו-4: קנס בסך 5,000 ₪.
ד) כל אחד מהנאשמים ישלם את הקנס שהושת עליו ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ- 1.4.2004 ובכל 1 לחודש שאחריו. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי. הקנסות ישולמו לקרן לשמירת ניקיון. בנק יהב: ח-ן 660083 סניף מרכזי-ירושלים.
ה) הנאשמים 2 ו-4 יחתמו על התחייבות אישית על סך 50,000 ₪, שבמשך שנתיים מיום 01.01.2005 לא יעבור מי מהם עבירה מהעבירות נשוא ההרשעה בתיק זה.
ו) כל אחד מהנאשמים 2 ו-4 יחתום בשם החברה שבניהולו על התחייבות על סך 75,000 ₪ שבמשך שנתיים החל מיום 01.01.2005 לא תעבור החברה עבירה מהעבירות בהן הורשעה.
ז) לא ישולם הקנס ו/או לא יחתמו ההתחייבויות, יאסרו כל אחד מהנאשמים 2 ו-4 ל- 75 יום.

הודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
ניתנה היום כ"ו בשבט, תשס"ד (18 בפברואר 2004) במעמד הצדדים.

דורית רייך
שפירא, שופטת
קלדנית: אמברצ'י אורלי

הנאשמים 2 ו-4:
מאשרים בחתימת ידם קבלת גזר הדין וצו הסגירה.

------------------------------ --------------------------
נאשם 2, מר יוסף ניסים
נאשם 4, מר חליפה עזרא









פ בית משפט שלום 5304/02 מדינת ישראל נ' דג בריא בע"מ, יוסף ניסים , מעדני יורו-פיש 2000 בע"מ, חליפה עזרא (פורסם ב-ֽ 18/02/2004)











תיקים נוספים על דג בריא בע"מ
תיקים נוספים על יוסף ניסים
תיקים נוספים על מעדני יורו-פיש 2000 בע"מ
תיקים נוספים על חליפה עזרא




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט