אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ - סונור בע"מ, סונול ישראל בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ סונור בע"מ סונול ישראל בע"מ
 
אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ - סונור בע"מ, סונול ישראל בע"מ



32111-03/10 תאח     01/07/2010



תיקים נוספים על אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ
תיקים נוספים על סונור בע"מ
תיקים נוספים על סונול ישראל בע"מ




תאח 32111-03/10 אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ נ' סונור בע"מ, סונול ישראל בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ח 32111-03-10 אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ
נ' סונור בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
עידית ברקוביץ


תובעת

אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ


נגד


נתבעות

1. סונור בע"מ
2. סונול ישראל בע"מ




פסק דין


בפני
תביעה לפינוי מושכר .

רקע
1.
התובעת היא בעלת זכות החכירה המהוונת של המקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 38095, מגרש זמני מס' 2, המצויים בקריית יהודית (א.ת. באר שבע). (להלן: "המקרקעין" או "המושכר").

נתבעת 2 היא חברת אנרגיה פרטית העוסקת בין השאר בהפעלת תחנות תדלוק. נתבעת 1 היא חברת בת של נתבעת 2. (מטעמי נוחות יקראו שתי הנתבעות: "סונול").

ביום 3/12/97 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו שכרה סונול מהתובעת את המקרקעין לצורך הקמת תחנת תדלוק יבילה (להלן: "הסכם השכירות").

תקופת השכירות נקבעה למשך 9 שנים ו-11 חודשים מיום פתיחתה של תחנת התדלוק.

באשר למועד פתיחתה של תחנת התדלוק- התובעת טוענת, כי התחנה נפתחה בינואר 1999, ואילו סונול טוענת כי התחנה נפתחה במרץ 1999.

לצורך העניין, הריני יוצאת מנקודת הנחה, כי תקופת השכירות על פי הסכם השכירות הסתיימה בפברואר 2009.



המחלוקת
2.
התובעת טוענת, כי היה על סונול לפנות את המושכר בתום
תקופת השכירות.

מנגד, טוענת סונול, כי התגבש בין הצדדים הסכם בעל פה בדבר הארכת תקופת הסכם השכירות ל- 10 שנים נוספות מיום 1/3/2009 (להלן: "הסכם ההארכה" או "ההסכם החדש").

לטענת סונול, בשלהי שנת 2008 התקיימה פגישה בין מר כהן, מטעם סונול (להלן: "מר כהן") לבין מר אופיר מטעם התובעת (להלן: "מר אופיר"), בנוגע להארכת הסכם השכירות (להלן: "הפגישה הראשונה"). במסגרת פגישה זו סוכמו בין הצדדים תנאי העסקה. כך, סוכם כי הסכם השכירות יוארך לתקופה בת עשר שנים נוספות באותם תנאים. בנוסף סוכם, כי התובעת תפעל להוצאת היתרי בניה לצורך הקמת חנות נוחות ותחנת רחיצה, תוך מתן מבצעי רחיצה. עוד סוכם, כי לאחר שיתקבלו היתרי בניה, סונול תקים את תחנת הרחיצה ואת חנות הנוחות.


התובעת עומדת על עמדתה לפיה גרסתה של סונול באשר להסכם הארכת השכירות הינה מופרכת וכי לא התגבש ההסכם הנטען.

דיון ומסקנות
הפן העובדתי
3.
לאחר שבחנתי ביסודיות את מכלול הראיות ונתתי דעתי לכל טיעוני הצדדים, הריני קובעת כי לא עלה בידה של סונול לבסס את טענתה בדבר הסכם להארכת הסכם השכירות לעשר שנים נוספות. הריני מעדיפה את גרסת התובעת, אשר מתיישבת עם הראיות ועם הגיונם של דברים, על פני גרסת סונול, אשר איננה סבירה ואיננה נסמכת על תשתית ראייתית מספקת.

4.
כפי שיפורט בהמשך, קיים קושי לקבל את גרסת סונול, לפיה בפגישה הראשונה סוכמו וגובשו כל התנאים המסחריים הנוגעים להסכם שכירות ארוך טווח, הצופה פני עתיד למשך עשר שנים. התנהלות כזו אינה מתיישבת עם מהלך עסקים רגיל. הדעת נותנת כי מדובר בהתקשרות מורכבת הכוללת שורה ארוכה של נושאים, באופן שקשה עד בלתי אפשרי להסכים עליהם, ברמת המסוימות המספקת, במפגש קצר, בשיחה בעל פה, בלא שקדם לו משא ומתן ובלא שבסמוך לאחריו, הועברה טיוטת הסכם.

5.
נתתי דעתי לטענת סונול, כי למעשה הוסכם על הארכת הסכם קיים, הכולל ממילא את כל הפרטים הטכניים והמסחריים הנחוצים, כך שלא היה צורך במסמך המכיל את כל פרטי ההתקשרות, אך לא מצאתי מקום לקבלה.

בחינת גרסת סונול מעלה, כי לשיטתה סוכמו בפגישה הראשונה נושאים שלא מצאו ביטוי בהסכם השכירות. כך, לפי גרסת סונול, הוסכם כי תוקם חנות נוחות וכן סוכמה התמורה שתקבל התובעת ממכירות החנות. הקמת חנות נוחות והפעלתה, הם מטבע הדברים עניינים מורכבים המחייבים הליכי רישוי, תכנון ובניה. הסכמה בעניינים אלה מחייבת הסדרת שלל פרטים חיוניים, כגון חלוקת עבודה בין הצדדים, קביעת מועדים, התנהלות מול רשויות התכנון, תכנון החנות, אופן בנייתה, מנגנונים הצופים עיכוב בהליכי הבניה או בכישלונם וכיו"ב.

בכך יש כדי לערער את טיעון סונול, כי נוכח קיומו של הסכם השכירות, התייתר הצורך בהסכם חדש ומפורט.

מעבר לכך. קשה להלום, כי הן התובעת והן סונול, בהיותן חברות גדולות, יגבשו הסכם התקשרות לעשר שנים, בלא שקדמו לו טיוטות ובלא שהועלה על הכתב. לא נטען וממילא לא הוכח, כי הוכנה ולו טיוטת הסכם ראשונית. ההגיון מחייב, כי אם אכן גובש הסכם בין הצדדים במסגרת הפגישה הראשונה, היתה התובעת מעבירה בסמוך לאחר הפגישה, טיוטה לחתימה. זאת לא נעשה. היעדרן של טיוטות תומך במסקנה, כי לא גובש הסכם בעל פה באותה פגישה ראשונה.

6.
סונול תולה יהבה במסמך שנשלח על ידה לתובעת ביום 17/3/09 (נספח 3 לתצהיר מר כהן, להלן: "המסמך" או "מסמך סונול"),
בו נאמר:
"בהמשך לשיחתנו בנושא שבנדון, בה סיכמנו על הארכת תקופת השכירות בעשר שנים נוספות, החל מהראשון במרץ 2009 ועד ל- 29 בפברואר 2019 בתנאים הקיימים כיום, הריני לאשר לך בזאת פורמאלית את הסכמתנו להארכת תקופת ההסכם".

בהמשך המסמך, נתבקשה התובעת לאשר את הסכמתה "למען הסדר הטוב" ולהחזירו לסונול כשהוא חתום.

אין מחלוקת, כי המסמך לא הוחזר לסונול כשהוא חתום על ידי התובעת.

7.
לטענת סונול, היעדר התנגדותה של התובעת לתוכנו של המסמך, מהווה הסכמה לאמור בו.

הריני ערה לטיעוניו השונים של מר כהן ביחס למסמך, כפי שפורטו באריכות בסיכומים מטעם סונול ואף על פי כן, הריני סבורה כי אין בכך כדי לסייע לסונול.

יהא אשר יהא ההסבר להתעלמותו של מר אופיר מהמסמך, עדיין אין בשתיקתו כדי ללמד על הסכמה לתוכנו.


בחינת הראיות מטה את הכף כנגד גרסת סונול, ואפרט:

אין חולק, כי לאחר הפגישה הראשונה בשלהי שנת 2008, קיימו הצדדים שלוש פגישות נוספות בחודשים: מאי, יוני ודצמבר 2009.

אף אם תתקבל טענת סונול, כי סברה שמטרת פגישת מאי 2009 היתה הסדרת עניינים טכניים, עדיין התקיימו שתי פגישות נוספות, בהן הודע לסונול מראש כי מטרתן היא דיון בנושאים מסחריים. אילו סברו נציגי סונול, כי התגבש זה מכבר הסכם מחייב, מדוע הסכימו להיפגש שוב ושוב ומדוע לא העלו מראש כל טענה בדבר סירוב לשוב ולדון בהסכם שגובש.

הסברם של נציגי סונול, כי נעתרו לבקשת מר אופיר מטעמי התנהלות מסחרית מקובלת (עדות מר כהן עמ' 16 שורה 6, ועדות מר ארזי עמ' 20 שורה 25, שתיהן בפרוטוקול מיום 31.5.10), אינו מספק. הסכמתם של נציגי סונול לפגישות נוספות בהן יידונו תנאים מסחריים, בלא להזכיר בפגישות אלה את המסמך שנשלח ולא הוחזר חתום, מעלה תמיהה של ממש.

הימנעותה של סונול מלאזכר את המסמך בכל התקופה שלאחר משלוחו, עומדת לחובתה.

8.
הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להודאת סונול, כי בפגישת דצמבר 2009 נאמר להם על ידי מר אופיר שיש לו הצעה מתחרה ולכן הוא מבקש להעלות את דמי השכירות (סעיף 29 לתצהיר מר כהן). ניתן לצפות כי כאשר נציגי סונול שומעים שקיימת הצעה מתחרה, הם יזכירו את קיומו של המסמך, ויעמדו על החתמתו בידי התובעת. ולא כך נעשה.

מר כהן מוסיף וטוען כי: "במהלך כל הפגישה הדגיש אופיר שי כי הוא מעוניין בכך שהתובעת תמשיך לעבוד עם הנתבעות, ואף ציין כי יתחזקו הקשרים ביניהם כך שהצדדים יקימו יחדיו תחנות תדלוק נוספות במקומות אחרים" (סעיף 31 לתצהיר מר כהן). אם כך היו פני הדברים בפגישה, אזי לא היתה כל סיבה לאי חתימת המסמך בידי התובעת. העובדה שהמסמך לא נחתם מעולם על ידי התובעת, ונציגי סונול שתקו ולא מחו על כך, רובצת לפתחה של סונול.

למעלה מכך. בעוד שהמסמך מציין הסכמה נטענת בדבר הארכת הסכם השכירות במתכונתו, הרי לגרסת סונול, גובשו בפגישה הראשונה הסכמות נוספות המתייחסות לחנות הנוחות ולתחנת הרחיצה, הסכמות שאינן מאוזכרות כלל במסמך. כך, שגם לשיטת סונול, המסמך אינו משקף
את כלל ההסכמות בין הצדדים.

9.
מועד משלוח המסמך, בחלוף כשלושה – ארבעה חודשים לאחר הפגישה, אומר "דרשני". אם אכן גובשה הסכמה להארכת הסכם השכירות בפגישה שהתקיימה בשלהי
שנת 2008, ניתן היה לצפות כי המסמך יישלח "בזמן אמת", ימים ספורים לאחר הפגישה. ההסבר שנתן מר כהן, כאילו המתינו עד תחילת תקופת ההארכה, אינו מניח את הדעת. ראשית, המכתב לא נשלח בסמוך לפני תקופת ההארכה הנטענת אלא למעלה משבועיים לאחר תום תקופת השכירות. מכל מקום, מפאת חשיבותו של ההסכם ומפאת הצורך לקבלו חזרה כשהוא חתום על ידי התובעת, היה מצופה כי סונול תשלח את המכתב באופן מיידי, כך שלא תהיה חשופה בלא הסכם בכתב בתום תקופת השכירות.

10.
זאת ועוד. קשה להלום, כי הצדדים יסכימו כלאחר יד, בפגישה קצרה, להאריך את תנאיו של הסכם שנחתם ביניהם כשתיים עשרה עשרה שנים קודם לכן, בלא לערוך בו שינויים.

בהקשר זה טוענת סונול, כי המנגנון הקבוע בהסכם השכירות מבטיח את התאמת דמי השכירות לתנאים המשתנים בשוק הדלק. על כן, לשיטת סונול שינוי התנאים בשוק הדלק אינו חייב לגרור שינוי באופן חישוב דמי השכירות. אין בידי לקבל טיעון זה. ההגיון מחייב, כי בחלוף למעלה מעשור, יהיה צורך לעדכן את מנגנון תשלום דמי השכירות, ולשנות לפחות חלק מתנאי הסכם השכירות המקורי. אין סבירות בטענה בדבר הסכמה להשאיר על כנו הסכם "היסטורי" בלא כל עדכון או שינוי, ולו זעיר.

11.
טענה נוספת שמעלה סונול היא טענת ההסתמכות. לטענת סונול, במהלך שנת 2009 היא השקיעה בשיפוץ ובמיתוג מחדש של תחנת התדלוק סכום העומד על כ- 90,000 ₪ (נספח 4 לתצהיר מר כהן). לשיטת סונול, השקעותיה בתחנת התדלוק במהלך שנת 2009 עולות בקנה אחד עם גרסתה לפיה הסתמכה על קיומו של הסכם הארכה לעשר שנים נוספות.

סונול מציינת, כי מר אופיר היה מודע להשקעותיה בשיפוץ ובמיתוג תחנת התדלוק, וחרף כך לא מנע ממנה לעשות כן. בכך לטענתה, יש כדי להראות כי האמין שהשקעותיה מוצדקות ומכאן ניתן להסיק על שכלול הסכם ההארכה לעשר שנים נוספות.



מן הראיות עולה, כי בשלב מסויים ראה מר אופיר כי בוצעו שינויים בתחנת הדלק, לדבריו:
"ראשית אני לא אחראי על ההשקעות של סונול, שנית אני לא יושב בבאר שבע, יש לי הרבה עסקים. רק לאחרונה שמתי לב שהיא לבנה פתאם"
(עמ 7 שורה 23 לפרוטוקול מיום 31.5.10).

חרף שאלות שהופנו אליו בענין זה, לא טען מר אופיר כי מחה בפני
סונול על מיתוג התחנה. בהתייחס לשאלה באשר לשתיקתו השיב:
"מכיוון שאני לא אחראי על ההשקעות של סונול, זה לא מעניין אותי"
(עמ' 8 שורה 1 לפרוטוקול מיום 31.5.10).

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם חייבה ההגינות כי מר אופיר יפנה לסונול בתמיהה על ביצוע השיפוצים, לא שוכנעתי כי יש בהתנהלותו כדי להביא למסקנה בדבר אמיתות גרסת סונול.

לענין מיתוג התחנה העיד מר אופיר כי :
"לא ביקשתי שימתגו את התחנה. אני לא שולט בהשקעות שלהם, הם יכולים להשקיע מתי וכמה שהם רוצים וזה התנהל כך לאורך כל התקופה. הראיה לכך כשהם פנו אלי בהמשך, לאחר שפג תוקף ההסכם, שאני אחתום על מסמך שמופנה לעירית באר שבע, שהם רוצים לשפץ את השירותים או לשנות את השירותים... אני אמרתי שאנחנו לא חותמים, אנחנו בשלב של משא ומתן מסחרי ולא חתמתי..." (עמ' 7 ש' 17-11).

בנסיבות הענין, עצם מיתוג התחנה, הוא כשלעצמו אינו מלמד בהכרח על הארכת הסכם השכירות לעשר שנים נוספות.

12.
באשר לתחנת הרחיצה וחנות הנוחות-
לא נטען, ולא הוכח כי סונול תיאמה את פעולות התכנון עם התובעת, אשר היא החוכרת הראשית של המקרקעין, בעלת זכויות הבניה ומי שאמורה להגיש את בקשת ההיתר (לפי ההסכמה הנטענת על ידי סונול). קשה להלום, כי סונול תערוך תכנון פנימי של חנות הנוחות, בלא לסכם מראש עם התובעת את מיקום החנות ואת שטחה. מעבר לכך. סונול לא הוכיחה כי התוכניות הועברו לתובעת ולו בדיעבד.

עוד יצויין, כי עיתוי החשת קצב התכנון להקמת תחנת הרחיצה וחנות הנוחות רק בחודש יולי 2009 (כעולה מסעיף 28 לתצהיר מר כהן), אינו מתיישב עם הטענה כי הסכמות בנושאים אלה גובשו בפגישה בשלהי שנת 2008.
ויודגש, הגם שמר כהן טען בחקירתו הנגדית כי הליכי התכנון החלו בתחילת שנת 2009 (עמ' 18 שורות 7-8 לפרוטוקול מיום 31.5.10) הרי לא הוצגה ראיה חיצונית המלמדת על קידום התכנון קודם לחודש יולי 2009. בנסיבות אלה לא ניתן לשלול את טענת התובעת, כי התוכניות הואצו בחודש יולי 2009 לאחר הפגישות במאי ויוני 2009, כאשר עמדה התובעת על קביעת תנאים מסחריים שונים והתברר לסונול כי החזקתה בתחנה אינה מובטחת.

הפן המשפטי
13.
על מנת לקבוע כי השתכלל הסכם חדש בין הצדדים (כטענת סונול), יש לבחון האם התקיימו היסודות הנדרשים: מסוימות וגמירות דעת. מעבר ליסודות אלה, יהיה צורך לבחון את קיומה של דרישת הכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1968 (להלן: "חוק המקרקעין").

14.
באשר לדרישת המסוימות –
סונול מפנה לפסיקה אשר הכירה באפשרות שמסמך כתוב לא יכלול את כל תנאי העיסקה ותולה יהבה בפרשת אמינוף (ע"א 5511/06 אמינוף נ. לוי השקעות ובנין בע"מ), שם הובעה דעה כי יתכן מצב בו אסופת מסמכים תלמד על פרטי העסקה. לא מצאתי כי יש בפרשת אמינוף כדי לסייע לסונול.

מסמך סונול, לא זו בלבד שלא הוצא בסמוך למועד ההסכמה הנטענת, אלא בנוסף הוא חסר שורה של נושאים משמעותיים, כגון הליכי הרישוי, התכנון והבניה של חנות הנוחות ואופן חלוקת התקבולים ממנה. כמו כן, כפי שפורט לעיל, חסר המסמך התייחסות לתחנת הרחיצה ותנאי השירות שיינתנו בה.

על כן, לא מצאתי כי התקיימה דרישת המסוימות.

15.
באשר ליסוד גמירות הדעת –
ככלל, חתימה על מסמך מהווה אינדיקציה חזקה לגמירות דעת. מנגד, היעדר חתימה הוא כשלעצמו אינו מחייב בהכרח מסקנה בדבר היעדר גמירות דעת, אם כי יש בכך סממן משמעותי לכך שלא היתה כוונה להתקשר בחוזה מחייב.

מאחר שאין חולק, כי התובעת לא חתמה על המסמך, מאריכה סונול בסיכומיה את הדיון בסוגיה זו. סונול מצטטת מלומדים ופסיקה מהם מבקשת היא להסיק כי היעדר חתימה אינו שולל את תוקפו של חוזה.

עיון באסמכתאות שהציגה סונול מלמד, כי ויתור על דרישת החתימה היה מוצדק כאשר נעשה נסיון על ידי מי מהצדדים להסתתר, שלא בצדק, מאחורי דרישה פורמאליסטית (ראו: דניאל
פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך א', עמ' 451) .

אלא, שהיעדרה של חתימה מציב את בית המשפט בפני
הצורך להכריע בשאלה אימתי התעקשותו של צד היא עמידה כנה על טענה כי לא נוצר חוזה, ואימתי היא מהווה התחפרות מאחורי דרישה פורמאליסטית.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות כפי שפורטו לעיל, ולאחר שנתתי דעתי לפסקי הדין אשר צוטטו באריכות בסיכומי סונול, הריני קובעת, כי במקרה הנוכחי, היעדרה של חתימת התובעת על המסמך מתיישב עם המסקנה לפיה לא התקיים יסוד גמירות הדעת ולא השתכלל הסכם חדש בין הצדדים.

להיעדר חתימתה של התובעת על המסמך יש השלכה, בנוסף לסוגיית גמירות הדעת, גם על
דרישת הכתב, כפי שיפורט להלן.

16.
דרישת הכתב –
התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין).

סעיף 79(א) לחוק המקרקעין מצמצם את דרישת הכתב וקובע כי:
"על אף האמור בסעיפים 7 ו-8 , שכירות לתקופה שאינה עולה על חמש שנים אינה טעונה רישום, והתחייבות לעשות עסקה כזאת אינה טעונה מסמך בכתב".

להשלמת התמונה, יצוין כי סעיף 152 לחוק הגנת הדייר [ נוסח משולב] תשל"ב- 1972 קובע:
"על אף האמור בחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969, שכירות לתקופה שאינה עולה על עשר שנים בדירה או בבית עסק שחוק זה אינו חל עליה... אינה טעונה רישום בפנקסי המקרקעין".

מן המקובץ עולה, כי הסכם שכירות לתקופה העולה על חמש שנים, טעון מסמך בכתב. ככל שתקופת הסכם השכירות עולה על עשר שנים, הרי ההסכם טעון גם רישום בספרי המקרקעין.

בענייננו, ההסכם לו טוענת סונול הוא הסכם שכירות לעשר שנים, כך שקמה חובה שבדין להעלותו על הכתב ולרשמו בספרי המקרקעין.
אף אם יונח לטובת סונול, כי ההסכם הנטען תקף לעשר שנים פחות יום, אזי ניתן לפטור מחובת הרישום ועדיין קיימת דרישת הכתב.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי דרישת הכתב בעסקת מקרקעין היא דרישה מהותית ולא ראייתית. וכך נקבע:
"הכלל הוא, כי התחייבות לעשות עסקת שכירות טעונה מסמך בכתב (ראו סעיף 8 לחוק המקרקעין). סעיף זה הוא סעיף בו דרישת הכתב הינה מהותית. החריג לכלל מצוי בסעיף 79 (א) לחוק המקרקעין, אשר מסייג את דרישת הכתב המהותית לשכירות לתקופה שאינה עולה על חמש שנים. ברי, כי אין הדבר מתקיים במקרה דנן. כך או אחרת, סעיף קטן (ב) מסייג את הסייג וקובע, כהאי לישנא:
"הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על שכירות שיש עימה ברירה להאריך את תקופתה לתקופה כוללת העולה על חמש שנים, ולא על שכירות שתקופתה, כולה או מקצתה, חלה כעבור חמש שנים מגמירת חוזה השכירות".
אשר על כן, כאשר דרישת הצורה היא מהותית, הרי שאם אין כתב, קרי, הדרישה לא מתקיימת, אין חוזה."
(ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ
נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ).

להשלמת הדברים, ראוי להעיר, כי דרישת הכתב נועדה להבטיח כי פרטי העסקה, לרבות תקופת השכירות יהיו נהירים לשני הצדדים. דרישה זו באה להגן הן על המשכיר (כך שיוכל לפנות את השוכר בתום תקופת השכירות) והן על השוכר (על מנת שלא יהא חשוף לכך שהמשכיר ידרוש ממנו לשלם בגין תקופה בה אינו מחויב להחזיק במושכר על פי הסכם השכירות).

17.
כאמור, טענת סונול היא, כי ההסכמה הושגה בפגישה הראשונה בשלהי 2008. לא נטען ולא הוכח כי במהלך אותה הפגישה הועלו הסכמות על הכתב, כך שלשיטת סונול ההסכמה הנטענת על ידה, הושגה בעל פה.

מאחר שגם סונול מודעת לדרישת הכתב, היא מעלה שורה של טענות בניסיון להראות כי המסמך מיום 17/3/09 הוא בגדר מסמך בכתב העונה על דרישת הכתב.


בהקשר זה טוענת סונול, כי אין מניעה שהמסמך המוכיח את קיום החוזה יהיה מאוחר למועד בו השתכללה ההסכמה.


אכן, במקרים מסוימים, הכירו בתי המשפט באפשרות שמסמך כתוב לא בהכרח יגלם את ההתחייבות עצמה אלא ישקף באופן ברור את קיומה, וכן קבעו כי אין לפרש את דרישת הכתב כמכוונת לכך שכל פרטי ההתחייבות ימצאו ביטוי בכתב (ג. שלו דיני חוזים – החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה)- 2005, עמ' 382).

נתתי דעתי לטענות סונול ולאסמכתאות אליהן הפנתה, אך לא מצאתי כי יש בהן כדי לסייע לה.
אסמכתאות משפטיות אינן תחליף להנחת תשתית ראייתית. על מנת ליישם את פסקי הדין ולהסיק מהם את שמבוקש להסיק, יש להניח תחילה תשתית ראייתית מתאימה. על בית המשפט להשתכנע כי המסמך מעיד באופן וודאי על שכלול הסכם שקדם לו בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, וזאת לא נעשה בעניינו.

מן הנימוקים שפורטו לעיל, לא שוכנעתי כי במסגרת הפגישה הראשונה השתכללה בין הצדדים הסכמה להארכת הסכם השכירות לעשר שנים נוספות, וממילא, אינני מוצאת לנכון לקבוע כי המסמך מעגן קיומה של הסכמה שכזו.

18.
סונול טוענת, כי עמידת התובעת על דרישת הכתב מועלית בחוסר תום לב.

נתתי דעתי לטענת סונול, כי בעניינינו מדובר ב"חוזה יחס", המושתת על יחסי שכירות ממושכים, והמחייב דרישה מוגברת של תום לב. (ראו: ג. שלו, שם, בעמ' 104, וכן: דניאל
פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך א', עמ' 468). סונול גורסת, כי אין לאפשר לתובעת למלט עצמה מהתחייבויותיה, על יסוד טענה מלאכותית הנסמכת על דרישת הכתב.

בשים לב למכלול הנסיבות, כפי שפורטו לעיל, ולאור הקביעה כי היעדר החתימה על מסמך סונול מעיד על היעדר גמירות הדעת, לא מצאתי כי התובעת פועלת שלא בתום לב, בעת שהיא מעלה טענה לגיטימית בדבר דרישת הכתב.

19.
טענה נוספת שמעלה סונול היא, כי במשך עשרה חודשים לאחר תום תקופת השכירות הראשונה ועד משלוח הודעת הפינוי, סונול המשיכה להחזיק במושכר ולהפעיל את תחנת התדלוק בהתאם לתנאי הסכם השכירות (תצהיר מר כהן, סעיף 14, עדות מר אופיר עמ' 12 שורות 1-4, לפרוטוקול מיום 31.5.10). לשיטת סונול, יש בכך כדי להוכיח את שכלולו של הסכם הארכה. סונול מוסיפה וטוענת למניעות התובעת לכפור בתוקפו של הסכם הארכה. לחילופין, טוענת סונול, כי יש בכך תחליף לדרישת הכתב.

אינני מקבלת טענות אלה. מן הראיות עולה, כי הקשר החוזי בין הצדדים לאחר תום תקופת השכירות, איננו מכוחו של הסכם הארכה אלא מכוחו של הסכם השכירות המקורי.
הצדדים המשיכו לקיים את הסכם השכירות המקורי לאחר תום תקופת השכירות (עדותו של מר אופיר, עמ' 12 שורות 1-8, לפרוטוקול מיום 31.5.10). יודגש, כי הדין מכיר בסיטואציה שבה ממשיכים צדדים לפעול על פי הסכם שכירות, הגם שתקופת השכירות הנקובה בו הסתיימה וקובע מנגנון לסיום התקשרות כזו (סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה תשל"א-1971).

על כן, העובדה שלאחר תום תקופת השכירות, המשיכו הצדדים לנהוג לפי תנאי הסכם השכירות המקורי במשך מספר חודשים, במהלכם ניהלו מו"מ להסדרת תנאי ההתקשרות העתידית, איננה מוכיחה קיומו של הסכם הארכה חדש.

מעבר לנדרש, יצוין כי דוקטרינת הביצוע החלקי כתחליף לדרישת הכתב, לא נקלטה ככזו במשפט הישראלי (ראו: ג. שלו, שם, בעמ' 441).

20.
מכל אחד מן הטעמים האמורים, לא מצאתי לנכון לקבל את גרסת סונול בדבר קיום הסכם ההארכה הנטען על ידה והריני קובעת כי מחובת סונול לפנות את המושכר.

סוף דבר
21.
התביעה מתקבלת.

על הנתבעות לפנות את המושכר ולהשיבו לתובעת כשהוא נקי מכל אדם וחפץ, למעט התשתית הקרקעית הקיימת בו.

הנתבעות ישאו בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל (לרבות הוצאות הליכי הביניים) בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפעל.

ניתנה היום,
י"ט תמוז תש"ע, 01 יולי 2010, בהעדר הצדדים.











תאח בית משפט שלום 32111-03/10 אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ נ' סונור בע"מ, סונול ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/07/2010)











תיקים נוספים על אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ
תיקים נוספים על סונור בע"מ
תיקים נוספים על סונול ישראל בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט