אחוזת קדם אחזקות בע"מ - בקרמן פרימט, בקרמן אריה

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אחוזת קדם אחזקות בע"מ בקרמן פרימט בקרמן אריה
 
אחוזת קדם אחזקות בע"מ - בקרמן פרימט, בקרמן אריה
תיקים נוספים על אחוזת קדם אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על בקרמן פרימט | תיקים נוספים על בקרמן אריה |

62396
163528/02 א     09/03/2004




א 163528/02 אחוזת קדם אחזקות בע"מ נ' בקרמן פרימט, בקרמן אריה




1
בתי המשפט
א 163528/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
09/03/2004
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:
אחוזת קדם אחזקות בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . בקרמן פרימט

2 . בקרמן אריה
הנתבעים
פסק דין
1. תחילתו של התיק שבפני
הוא תשעה שיקים, על סך 23,400 ₪, כל אחד, אשר הוגשו לביצוע כנגד הנתבעת במסגרת תיק הוצל"פ 0-01-62734-01.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, וטענה, כי השיקים אינם בחתימתה, אלא בעלה זייף את חתימתה על השיקים, מבלי שנתנה לו יפוי כח לחתום בשמה על השיקים.

ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, והתובע הגיש כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעת ונגד בעלה - בקרמן אריה
.

הנתבע, בקרמן אריה
, לא הגיש כתב הגנה, וניתן נגדו פס"ד על מלוא סכום התביעה.

2. באשר לנתבעת:
(א) טענה התובעת 1, כי כל טענת הזיוף נולדה על מנת לחמוק מחבות הנתבעת בגין השיקים אשר נמסרו לתובעת, שמכרה "עסק חי" בגינם ומפירות העסק נהנתה הנתבעת מכח חזקת השיתוף בין בני זוג.

(ב) עוד טענה התובעת, כי "הסכם הפירוד" בין הנתבעת ובקרמן אריה
, הוא חוזה למראית עין בלבד, אשר נחתם רק על מנת לחמוק מתשלום החוב, ומדובר בקנוניה של הנתבעת ובעלה על מנת לחמוק מחבותם המשותפת.

3. הנתבעת טענה, כי אין כל מקום לתובע אותה באופן אישי, שכן היא לא חתמה על השיקים ולא נתנה הרשאה לבעלה לחתום בשמה על השיקים.
כמו כן, טענה הנתבעת, כי היא חיה בנפרד מבעלה, ואין "חזקת שיתוף" ביניהם, וממילא היא לא נהנתה מפירות אותו עסק, אשר נסגר בחלוף חודשים ספורים.

4. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:
א) טענת הזיוף:
מנהל התובעת, אישר כי השיקים ניתנו לו ע"י בעלה של הנתבעת, מר בקרמן אריה
, וזאת בגין הסכם שנחתם בינו ובין התובעת ביום 12/9/2000 (מוצג א' מטעם התובעת).

מר קדם, לא זכר אם השיקים נחתמו בנוכחותו או כבר היו חתומים כאשר מר בקרמן מסר לו אותם, אך ציין, כי הוא הסכים לקבל ממר בקרמן שיקים של אשתו.

השיקים חוללו, תוך ציון "חתימת המושך אינה זהה" ו"חתימת המושך אינה בסדר" ובנסיבות אלו, ומשלא נמצא יפוי כח, אשר לפיו הסמיכה הנתבעת את בעלה לחתום בשמה, מקובל עלי, כי לא היא זו שחתמה על השיקים ואף בכתב התביעה המתוקן לא נטען כי הנתבעת היא זו שחתמה על השיקים.

לפיכך, יש לצאת מנקודת הנחה ולפיה השיקים של הנתבעת אינם חתומים על ידה.

מאחר וכתב התביעה תוקן, והנתבעת איננה נדרשת לשלם עבור השיקים מכח חתימתה (עפ"י סעיף 22 לפקודת השטרות), ניתן בנסיבות המקרה דנן לבדוק האם הנתבעת הראתה והוכיחה כי עסקינן בפעולת זיוף של בעלה שבוצעה ללא הרשאה ושלא ברשותה.
הנתבעת עד עצם היום הזה, לא טרחה להגיש תלונה במשטרה כנגד בעלה, למרות שציינה, כי מיד ידעה, שמדובר בבעלה ו"שאף אחד לא נכנס הביתה וגנב לי את השיקים", וידעתי איפה כל הבעיה נמצאת" (עמוד 5 שורה 31, עמוד 6 שורה 1 לפרוטוקול), ובאופן עניני לא יכלה להשיב מדוע לא הגישה נגדו תלונה במשטרה, אם אכן עשה מעשים כה חמורים שהיא מייחסת לו (עמוד 6 שורה 5 לפרוטוקול).
כל שדאגה הנתבעת לעשות, כאשר גילתה את עובדת קיומם של השיקים (כך לטענתה), הוא, ללכת לעו"ד להתיעץ איתו ולדאוג לכך שיחתם "הסכם פירוד" בינה ובין בעלה, על מנת שתוכל לטעון, כי אין ביניהם קשר, אך באופן מעשי לא נקטה בכל פעולה כנגד בעלה, שלטענתה הוא בכלל בגדר "פרוד" שלה.

אני סבורה, כי בנסיבות הענין, אין מדובר בפעולת "זיוף" כמשמעותה בסעיף 23 (א) לפקודת השטרות, אלא באישור הנתבעת הנכנס לגדר סעיף 23 (ב) לפקודת השטרות,ולפיכך לא נופל פגם בזכות הקנין בשיקים.

סעיף 23 (ב) לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
"שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף".
דהיינו - גם אם, לא ניתן יפוי כח למר בקרמן לחתום על השיקים במקום אשתו, הרי שבעצם עצימת העיניים של הנתבעת וממכלול התנהגותה עולה, כי היא לא ייחסה לבעלה התנהגות פלילית כפי שהתיימרה להציג זאת בתצהיר.
מה עוד, שמר בקרמן לא התייצב לדיון על מנת להחקר על תצהיר שמסר.

לסיכום:
הנתבעת איננה נדרשת ע"י התובעת לשלם את החוב מכח חתימתה על השיקים, אך הוכח ע"י התובעת, כי למרות טענת הנתבעת , לא נפל פגם קניני בשיקים והם אינם מזויפים כמשמעם בסעיף 23 (א) לפקודתה שטרות, אלא לכל היותר מדובר באישור שניתן בדרך של התנהגות לחתימה שנחתמה שלא ברשות, ולפיכך, יש להמשיך ולבדוק אם ניתן לחייב את הנתבעת בחוב מכח חזקת השיתוף בין בני הזוג.
ב) האם קיימת חזקת שיתוף בין הנתבעת ובעלה?
בני הזוג בקרמן נשאו בשנת 1969 (עמוד 4 שורה 18 לפרוטוקול), והם נשואים מאז ועד עצם היום הזה.
הנתבעת ציינה, כי במהלך 10 השנים האחרונות עסק מר בקרמן רכישת עסקים שונים, בדיוק כפי שעשה עם התובעת הסכם לרכישת העסק שלה בשנת 2000.
הנתבעת העידה, כי בדרך כלל היא ידעה על הרכישות שלו (עמוד 4 שורות 22 - 25 לפרוטוקול).

הנתבעת טענה, כי במהלך השנים בעלה לא פרנס את הבית, אך לא ציינה, מאילו כספים הוא רכש עסקים שונים, אם הוא כלל לא התפרנס?? וכן לא ציינה מאילו משאבים היא וילדיה התפרנסו במהלך כל השנים, אם אכן בעלה לא תרם מאומה למשק הבית המשותף.
במהלך חקירתה הנגדית, קרסה למעשה גרסתה, ולפיה היא פרודה מבעלה, ועלה באופן חד משמעי, כי "הסכם פירוד" שנחתם ביום 29/8/2001 (מוצג ד' 1 למוצגי התובעת) הוא הסכם למראית עין, שלא עומד מאחוריו מאום, מלבד הרצון לחמוק מתשלום החוב לתובעת.
הסכם הפירוד נחתם ביום 29/8/2001 וזאת באותו יום שבו חתמה הנתבעת על תצהירה התומך בהתנגדות לביצוע שטר!!!
הנתבעת טענה בעדותה, כי עוד קודם לחתימה על "הסכם הפירוד" בעלה לא התגורר עימה, אך מנוסחו של אותו הסכם עולה, כי לא כך הדבר.
שכן אם אכן בעלה לא התגורר עימה, מדוע נכתב בסעיף 2 להסכם:
"הבעל יעזוב את הבית באייר 18 דירה 11 באשדוד... כעבור 7 ימים מיום החתימה על הסכם זה...".

יודגש, כי עפ"י סעיף 7 להסכם, תוקפו של ההסכם היה רק ל-24 חודשים בלבד, ולאחר מועד זה תוקפו פג.
הנתבעת, אישרה כי לא קיים הסכם נוסף ביניהם והשיבה:
"יכול להיות שאין לי מה להתגרש ממנו. אני לא חייבת להתגרש וזה זכותי להשאר נשואה".( עמוד 8 שורה 6 לפרוטוקול).
עפ"י סעיף 13 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973:
"חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל, אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום חוזה".

הנתבעת בחקירתה הנגדית ולאחר שהוצגו בפני
ה ראיות מטעם התובעת, הודתה למעשה, כי כל מטרת הסכם הפירוד הוא לחמוק מהליך ההוצל"פ וכי אין כל כוונה אמיתית מאחורי אותו הסכם.

הנתבעת אישרה, כי כאשר נכתב בהסכם הפירוד, כי הבעל ישלם 1,000 ₪ מזונות לחודש היא ידעה, שאין לו יכולת לשלם (עמוד 5 שורה 8 לפרוטוקול), וכאשר נשאלה מדוע חתמה על הסכם פירוד רק באוגוסט 2001 אם לא חיה עימו, כדבריה, שנתיים קודם לכן השיבה:
"מפני שאני קיבלתי מכתב מעורך דין בן דורי, ולמחרת זה היה מסודר. היה הוצל"פ אני חושבת שהייתי צריכה... הגעתי למסקנה שזה יהיה ככה, כי היה לי הוצל"פ ולא היה לי ממה לחיות" (עמוד 5 שורות 15 - 19 לפרוטוקול).
והמשיכה ואמרה:
"... אם לא היתה מגיעה הוצל"פ, אני כבר סבתא לנכדים והייתי ממשיכה לחיות איתו, ואני לא צריכה גט ולא צריכה מכתב פירוד" (עמוד 5 שורות 21 - 22 לפרוטוקול).
תשובות יותר ברורות וחד משמעיות לא יכל לקבל ב"כ התובעת, ויש בפועל הודאה של הנתבעת ולפיה כל הסכם הפירוד נועד על מנת "לשחררה" מתיק ההוצל"פ ולא באמת על מנת להסדיר את מערכת היחסים בינה ובין בעלה, זהו הסכם קלאסי שנחתם למראית עין בלבד.

הנתבעת בחקירתה הנגדית, גם לא העידה דברי אמת באשר למקום מגוריה.
בתחילה נשאלה אם היא עדין מתגוררת ברחוב אייר באשדוד (הכתובת בה התגוררה עם בעלה כאשר נחתם "הסכם הפירוד") והשיבה כי היא אכן גרה שם (עמוד 6 שורות 10 - 11 לפרוטוקול).

אך, מיד כאשר ציין בפני
ה ב"כ התובעת, כי חוקר פרטי בדק וראה שהיא מתגוררת כיום ברחוב התמוז 7 באשדוד, אישרה כי אכן כך הדבר (עמוד 6 שורות 12 - 14 לפרוטוקול).
הנתבעת בתחילת עדותה ניסתה ליצור מצג ולפיו אין לה קשר עם בעלה וכל שהיא יודעת בתיק אינו ידוע לה ממנו, אך כאשר התברר לה, כי לתובעת ראיות לכך שבעלה מתגורר עימה, היא ציינה כי הוא מגיע לבקר ויש לו יחסים טובים עם הבת הקטנה "והוא אבא נהדר" (עמוד 7 שורה 5 לפרוטוקול).

משמע - בעלה לא נעלם לשום מקום והוא זמין ובקשר רצוף.

לסיכום:
לאור האמור לעיל, ועקב הסתירות המהותיות בחקירתה של הנתבעת, אינני מאמינה לכך שהיא אכן פרודה מבעלה ולא נסתרה כלל ועיקר חזקת השיתוף הקימת בין בני זוג, במקרה דנן.

ג) האם קיימת חזקת שיתוף בחובות בנסיבות המקרה דנן?
פסיקת בית המשפט העליון מחילה שיתוף בנכסים בין בני זוג הן לגבי שיתוף בזכויות והן לגבי שיתוף בחובות וזאת בנסיבות מסוימות.
ראה לענין זה: ע"א 7442/97 יפה עמיר נ' ציון עמית ואחרים פד"י נ"ד (4) 625 שם קבע כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז), כב' השופט ש. לוין:
"אכן, הלכה פסוקה היא כי שיתוף בנכסים בין בני זוג כולל בחובו כרגיל, לצד השיתוף בזכויות, גם שיתוף בחובות, וזאת ביחס לחובות שנצברו בדרך הרגילה על ידי אחד מבני הזוג בתוך תקופת השיתוף ביניהם, כאשר הם מנהלים אורח חיי משפחה תקינים ולהוציא חובות שהם בעלי אופי מובהק ואשר מעצם טיבם יתכן ואין זה מן הצדק לשתף את בן הזוג האחר בעולם.
יישומם של עקרונות אלה עשוי, בנסיבות המתאימות, להביא לכלל מסקנה כי גם אם קמה חזקת השיתוף בחובות בין בני זוג המנהלים משק בית משותף, עדין תיטה הכף לעבר אי הכללתו של חוב מסוים במסגרת החובות המשותפים, כאשר הוכח בראיות, כי החוב האמור הנו תוצר של פעילות חריגה של אחד מבני הזוג שאיננה משרתת את היחידה המשפחתית או, במקרים מסוימים, אפילו חותרת תחתיה (ראה: ע"א 1967/90 פ"ד מ"ו (5) 661)".

כמו כן, נקבע בע"א 3302/93 בן צבי נ' סיטין פ"ד מ"ט (3) 5 כי חזקת שיתוף בחובות חלה על חובות שנוצרו בדרך הרגילה, במהלכם של חיי נישואין תקינים, וחריגים לחובות מעין אלו הם חובות בגין הוצאות על רכוש פרטי נפרד או עסקאות כלכליות שחזקת השיתוף אינה חלה עליהם במקרה הספציפי.

חזקת השיתוף בחובות הוגבלה בפסיקה באופן שיש להחילה רק על שותפות בחובות שנוצרו לגבי הרכוש המשותף בדרך הרגילה במהלך חיי הנישואין, לייצור או רכישת הנכסים או הוצאות שוטפות של המשפחה ולא על חובות בעלי אופן אישי שהוצאו על רכוש פרטי, הנפרד מרכוש משותף.
ראה לענין זה: ע"א 446/69 יובל לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ' גולדברג, פד"י כ"ד (1) 813, 820.
ע"א 633/71 מסטוף נ' עזבון מסטוף, פד"י כ"ו (2) 569.
ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין, פד"י מ"ט (3) 5, 17.
ע"א 5598 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פד"י מ"ט (5) 163, 168.

החזקה היא בדבר קיום שיתוף בחובות, ונטל ההוכחה הוא על הטוען כי חוב מסוים אינו משותף.
בהלכת יעקובי (ע"א 1915/91, 2084, 3208 יעקובי נ' יעקובי, פד"י מ"ט (3) 529, 573 נאמר:
"החזקה היא שמטלטלין הנרכשים במהלך החיים המשותפים ע"י אחד מבני הזוג ומוכנסים למסגרת השימוש המשותף והשוטף, שייכים בחלקים שווים לשני בני הזוג.
לענין זה, בהעדר ראיות אחרות, אין חשיבות לשאלה, מי מבני הזוג רכש את הנכס פיזית, ומכיסו של מי יצאה ההוצאה.
זהו אחד מן ההסדרים שסעיף 4 לחוק, יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") אינו שולל תחולתם".
הנתבעת לא הוכיחה כלל ועיקר כי החוב נשוא תביעה זו אינו בגדר חוב שיש לגביו חזקת שיתוף בחובות, שכן היא הודתה שהיא ידעה על עסקיו של בעלה.
מה עוד, שכל השיקים הם מחשבונה ואף היא ציינה כי לא גנב זר גנב אותם והביאם לתובעת, ואינני מאמינה לה כי במהלך כל השנים בעלה לא הכניס כל הכנסה שהיא לקופת המשפחה, ובהחלט הפגינה הנתבעת בקיאות בעסקה בין התובעת ובעלה, הרבה מעבר למה שיכלה ללמוד רק מהמסמכים המצויים בתיק.

5. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, הרי שבמקרה דנן, חלה הלכת שיתוף בחובות בין בני זוג, ואני סבורה כי בנסיבות התיק דנן, יש לחייב גם את הנתבעת בסכום התביעה.

ב) לפיכך, תשלם הנתבעת 1 לתובעת (ביחד ולחוד עם הנתבע 2 אשר ניתן נגדו כבר

פסק דין
) את סכום התביעה בסך 236,699 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/5/2002 ועד התשלום בפועל.

ג) כמו כן, תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 17,000 ₪ כולל מע"מ.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום ט"ז באדר, תשס"ד (9 במרץ 2004) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 163528/02 אחוזת קדם אחזקות בע"מ נ' בקרמן פרימט, בקרמן אריה (פורסם ב-ֽ 09/03/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן