מוקד אמון סביון (1981) בע''מ - הדר חברה לביטוח בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
מוקד אמון סביון (1981) בע"מ הדר חברה לביטוח בע"מ




מוקד אמון סביון (1981) בע''מ - הדר חברה לביטוח בע''מ

ערעור אזרחי 1607/09     09/08/2010 (עא)



תיקים נוספים על מוקד אמון סביון (1981) בע"מ
תיקים נוספים על הדר חברה לביטוח בע"מ




עא 1607/09 מוקד אמון סביון (1981) בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 1607/09 מוקד אמון סביון (1981) בע"מ
נ' הדר חברה לביטוח בע"מ
09.08.10


בפני
: כב' השופטת רות לבהר שרון



בעניין
:
מוקד אמון סביון (1981) בע"מ



על ידי ב"כ עוה"ד
לוי יצחק
המערערת
והמשיבה שכנגד


נ ג ד



הדר חברה לביטוח בע"מ



על ידי ב"כ עוה"ד
עובדיה ישראל
המשיבה
והמערערת שכנגד

פסק דין

השופטת רות לבהר שרון

בפני
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופט חאג' יחיא, בת.א 55802/04, ביום 31.03.09, במסגרתו התקבלה בחלקה בלבד תביעת השיבוב שהגישה המשיבה, הדר חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "המשיבה" או "המבטחת") כנגד המערערת, חברת מוקד אמון סביון (1981) בע"מ
(להלן: "המערערת").

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.
המערערת סיפקה שירותי אבטחה לחברת עברי וולמן בע"מ (להלן: "המבוטחת"), ובתוך כך גם התקינה את מערכת האזעקה, בנכס שהיה מבוטח על ידי המשיבה בביטוח בית עסק, לרבות על התכולה בגין נזקי גניבה.

2.
בלילה שבין ה-09.12.03 ל-10.12.03 נפרץ עסקה של המבוטחת, ונגנבו שתי מלגזות שהיו מאוחסנות במבנה נעול (להלן: "הפריצה" ו-"המבנה").



3.
המשיבה שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח
בסך 175,262 ₪, והגישה כנגד המערערת תביעת שיבוב לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1982, להחזר הסכום ששילמה וכן להחזר הוצאות (שכ"ט חוקר, מומחה ושמאי). לטענתה, במהלך הפריצה נותקה מערכת האזעקה אשר הותקנה על ידי המערערת ביום 24.08.03, המערכת לא הייתה תקינה, ולא שוגר כל אות ו/או התראה למוקד. לטענתה, התרשלה המערערת בהתקנת האזעקה, וזאת על אף שהמבוטחת סיפקה למערערת הנחיות כיצד עליה להתקין את מערכת האזעקה, תוך שימת דגש על כך שעליה לאחסן את המלגזות במבנה ממוגן וכן למגן את הגישה למחסן לרבות את שער הכניסה - הנחיות שהוצאו לאחר מקרה פריצה קודם אצל המבוטחת. לטענת המשיבה, מערכת האזעקה הותקנה שלא בהתאם להנחיות, באופן לקוי ובלתי מקצועי, ובאופן שאיפשר את הפריצה.

4.
המערערת טענה, כי לא היו כל ליקויים בהתקנת המערכת שאפשרו את הפריצה, כפי שגם העיד מומחה המשיבה, מר יהודה הלפרין, וכי בכל מקרה לא הוכח שבהעדר הליקויים הנטענים הייתה נמנעת הפריצה. לטענתה, מערכת האזעקה אותה התבקשה להתקין, לא הֶגנה, ולא הייתה מיועדת להגן, על שער הכניסה למתחם, ורק לאחר הפריצה נקבעו נהלים שונים מאלו שנדרשו לפניה. עוד לטענתה, לא די בקיומם של "ליקויים" כדי להטיל עליה אחריות, אלא יש להוכיח קשר סיבתי בין אופן התקנת המערכת לבין הפריצה, שאחרת מדובר בהטלת "אחריות מוחלטת",על מתקין אזעקות לכל פריצה.

באשר לאופן התקנת מערכת האזעקה (מדובר במערכת ממוחשבת הכוללת מקודד מרכזת, משדר אלחוטי, חייגן קווי ומספר גלאים, והיא מחוברת למוקד המערערת), טענה המערערת, כי ההתקנה בוצעה בהתאם להוראות, למעט מיקום המשדר האלחוטי שמוקם בביתן אחר, מחוץ למבנה בו אוחסנו המלגזות, וזאת מאחר והמבנה הינו ממתכת אטומה, שאינה מאפשרת שידור מתוכו. לטענתה, גם מומחה המשיבה ציין, כי התקנת המשדר במבנה הינה בעייתית. באשר להצעת המומחה להתקין אנטנת משדר על גג המבנה, טענה המערערת כי אין בה כדי לפתור
את הבעיה שכן הגישה לגג אינה ממוגנת, וניתן היה לפרק את האנטנה בקלות.
5.
המערערת טענה גם להעדר יריבות בינה לבין המבטחת, שכן לטענתה, על פי ההסכם בינה לבין המבוטחת, זכויות המבוטחת אינן ניתנות להעברה או להמחאה, וכי בכל מקרה על פי ההסכם היא פטורה מכל אחריות בגין פגיעה או נזק שאירע בתקופת ההסכם למתן שירותי מוקד, ולכל היותר תקרת אחריותה הינה מכפלה של
60 פעמים מדמי מנוי חודשיים, דהיינו 7,200 ₪. בהקשר זה טענה המשיבה, כי ההסכם עליו מסתמכת המערערת הינו ההסכם למתן שירותי המוקד, וכי תביעתה אינה מתבססת על הסכם זה אלא על ליקויים בהתקנת מערכת האזעקה, סוגיה שאינה מוסדרת בהסכם, כפי שעולה מההסכם עצמו. עוד טענה המשיבה, כי אם רצתה המערערת להגביל את יכולת התביעה של המבוטחת כלפיה, או למנוע העברת זכויות המבוטחת בכל הקשור להתקנת מערכת האזעקה, חזקה עליה שהייתה מציינת זאת במפורש בהסכם, כפי שעשתה ביחס לשירותי המוקד.

6.
בית משפט קמא קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ודחה את טענת העדר היריבות, שכן ההסכם עליו מסתמכת המערערת הינו ההסכם למתן שירותי מוקד, בעוד התביעה הוגשה בגין התנהלותה הרשלנית של המערערת בכובעה כמתקינת מערכת האזעקה. בהתאם, דחה בית המשפט גם את הטענה בדבר תקרת גובה האחריות, שחל על נזקים במסגרת פעולת המערערת כנותנת שירותי מוקד, ולא כמתקינת מערכת האזעקה.

לגופו של עניין, ציין בית המשפט, כי במקרה דנן יש קושי להוכיח קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק, דהיינו שגם אם יצא בית המשפט מנקודת הנחה שהמערערת התרשלה בהתקנת האזעקה, וההתקנה הייתה לקויה - קיים קושי להוכיח קשר סיבתי בין הדברים, שכן גם לשיטת מומחה המשיבה, הליקויים שמצא לא היה בהם כדי להשפיע על אירוע הפריצה ועל תוצאותיו, או למנוע את הפריצה, וגם אם היה נשלח אות למוקד, ספק אם סייר שהיה מגיע למקום היה מגלה את הפריצה ומונע אותה, במיוחד כאשר שטח העסק כה גדול.



בית המשפט קבע, כי בנסיבות המקרה לא ברור מה מידת תרומת הרשלנות של המערערת בהתקנת האזעקה, והקשר בינה לבין אירוע הפריצה, ובשל כך, לכאורה דין התביעה להידחות, שכן המשיבה לא הוכיחה תביעתה על פי מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי. ואולם, בית המשפט הוסיף וציין, כי יש להפעיל במקרה זה את הדוקטרינה של "עמימות ראייתית", ולהסתפק בקשר סיבתי הסתברותי. בית המשפט קבע, בהתבסס על עדות המומחה ועל נסיבות המקרה, "כי תרומתה של הנתבעת [המערערת] באי מניעת האירוע, לא עולה על 20% מגובה הנזק". זאת בעיקר בשל העובדה שהיה על המערערת, כמתקינת אזעקה סבירה, להתריע בפני
המבוטחת כי מערכת האזעקה אותה ביקשה להתקין אינה מתאימה בנסיבות העניין, ולכן חייב אותה בית המשפט בתשלום 20% מסכום תגמולי הביטוח, החזר הוצאות בגין שכ"ט שמאי ומומחה, ושכ"ט עו"ד. בהקשר זה יצוין, כי בית המשפט קבע כי מאחר והמשיבה לא איפשרה למערערת לעיין בדו"חות החקירה, אין היא זכאית להחזר ההוצאות בגין שכ"ט החוקר (בניגוד לשכ"ט השמאי והמומחה מטעמה).

טענות הצדדים בערעור

7.
המערערת טוענת, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא דחה את התביעה במלואה, כאשר ייחס לה רשלנות כלשהי, וכאשר חייבה בהחזר בשיעור שרירותי של 20% מהנזק, וכל זאת על אף שגם לפי עדות מומחה המשיבה, גם אם היו ליקויים כלשהם בפעולות ההתקנה שביצעה - לא היה בהם כדי להשפיע על תוצאות הפריצה, ועל אף שהוכח כי גם אם היה משודר אות למוקד, והיה מגיע סייר לשטח - ספק אם היה מזהה את הפריצה, וספק רב אם יכול היה למנוע אותה.

לטענתה, שגה בית משפט קמא כאשר החיל במקרה דנן את דוקטרינת "העמימות הראייתית", שלא נטענה כלל על ידי המשיבה, ושמופעלות בעיקר במקרים של נזקי גוף.

לבסוף, טוענת המערערת, כי שגה בית המשפט שלא נתן תוקף לסעיפי ההסכם המגבילים את זכות המבוטחת להעביר זכויותיו, והמגבילים את תקרת הפיצוי.

8.
המשיבה, שהגישה ערעור שכנגד, חזרה על טענותיה לפיהן ההתקנה הלקויה של מערכת האזעקה, בניגוד להנחיותיה, היא שאפשרה את הפריצה. לטענתה, לאור קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ברי שהוכיחה את הקשר הסיבתי הנדרש בין הליקויים לבין הפריצה והנזק שנגרם בעקבותיה, ועל כן הוכיחה את תביעתה ברמה הנדרשת בהליך האזרחי, ובנסיבות אלו שגה בית המשפט כאשר קבע כי קיים קשר סיבתי הסתברותי בלבד, וכשלא פסק לה את מלוא הנזקים שתבעה.

עוד לטענתה, רשלנות המערערת באה לידי ביטוי במספר אופנים. כך למשל, לו הייתה מדווחת למבוטחת על התקנת מערכת האזעקה באופן שונה מהדרך הקבועה בהנחיות ניתן היה למצוא פתרון חליפי.

הוסיפה וטענה המשיבה כי המומחה מטעמה הצביע בחוות דעתו על מספר ליקויים, ודבריו בחקירה הנגדית, לפיהם אין בליקויים כדי להשפיע על תוצאת הפריצה התייחסו לליקוי אחד בלבד (מצב הרגישות אליו כוון הגלאי), ובית המשפט שגה כאשר ייחס תשובה זו לכלל הליקויים שנמצאו, וזאת בניגוד לשאר ממצאיו של המומחה, שלא נסתרו ושלא קיבלו משקל ראוי על ידי בית המשפט, לפיהם ההתקנה הלקויה תרמה לכך שניתן היה לנתק האזעקה בקלות, וכי אילו הותקנה מערכת האזעקה בהתאם להנחיות, היה הדבר תורם למניעת הנזק על ידי מתן האפשרות לגילוי הפריצה במועד מוקדם.

לטענת המשיבה, שגה בית המשפט כאשר קבע, כי תרומתה של ההתקנה הלקויה של מערכת האזעקה על היתכנות הפריצה, בטלה לעומת גורמים נוספים שאינם ברי חבות, כגון גודל שטח העסק של המבוטחת, ושגה בקובעו כי מרגע בו בוצעה החדירה לעסק, הגניבה הייתה בלתי נמנעת, שכן לטענתה, לו הייתה מותקנת האזעקה כנדרש, מצופה היה כי תפעל בזמן הפריצה, היה נשלח אות למוקד, והסייר שהיה נשלח למקום יכול היה להבחין בהתרחשות ולמנוע את הפריצה, ולפחות להקטין הנזקים, במיוחד כאשר מדובר בגניבה של מלגזות, אירוע שאינו מתרחש בדקות ספורות, ודורש אמצעי עזר כגון משאית וכדומה.

לבסוף, טוענת המשיבה, כי בכל מקרה, פסיקת פיצוי בשיעור של 20% בלבד הינה על הצד הנמוך, והיה מקום לפסוק פיצוי בשיעור גבוה יותר.

דיון

9.
בית משפט קמא קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד, וזאת בהסתמך על דוקטרינת ה"עמימות הראייתית", דוקטרינה שאומצה במסגרת תביעות של רשלנות רפואית, ועל פיה במקרים מסויימים, בהם מתעורר קושי בהוכחת קשר סיבתי, ניתן להסתפק בקשר סיבתי הסתברותי. בית המשפט ציין כי קיימים שלושה סוגי מקרים בהם ניתן להחיל את דוקטרינת העמימות הראייתית: כאשר קיים קושי להוכיח קשר סיבתי בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק; כאשר קיימים מספר מזיקים ולא ידוע מי המזיק שגרם את הנזק לניזוק; וכאשר ידוע כי הנתבע הוא אחד מגורמי הנזק, אך לא ידוע מהו היקף הנזק שגרם.

10.
בית המשפט ציין, כי המקרה נשוא הדיון נכנס לגדרי המקרה הראשון, בו קיים קושי להוכיח קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק. בית המשפט ציין, כי גם אם היה מניח שהמערערת התרשלה באופן התקנת האזעקה, ולא פעלה על פי ההנחיות, כפי שהלכה למעשה היא מודה, הרי שלאור העובדה שמבחינה טכנית לא ניתן היה להתקין את המשדר במבנה בו אוחסנו המלגזות, ולאור עדות המומחה כי הליקויים שמצא באופן ההתקנה לא היה בהם כדי להשפיע על אירוע הפריצה ותוצאותיו -הרי שקיים קושי להוכיח כי גם אם מערכת האזעקה הייתה מותקנת כנדרש בהנחיות המשיבה - הייתה נמנעת הפריצה. בית המשפט ציין, כי בנסיבות המקרה "לא ברור מה מידת התרומה של רשלנותה של הנתבעת בהתקנת האזעקה לבין אירוע הפריצה", וכי לפיכך "לכאורה התביעה הייתה צריכה להידחות כי לא הוכח לפי מאזן ההסתברויות שהתרומה של הנתבעת לנזק עלתה על 50%", ואולם, כאמור, בהסתמך על דוקטרינת העמימות הראייתית, קבע בית המשפט כי "ניתן להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי בלבד...".

11.
מכאן שבית משפט קמא קבע, הלכה למעשה, ועל כך לטעמי לא יכולה להיות מחלוקת, כי השתכנע שהמערערת התרשלה באופן התקנת מערכת האזעקה, מסקנה העולה גם מחוות דעת מומחה המשיבה (נספח ב' לתיק מוצגי המערערת), שקבע כי מערכת האזעקה לא הותקנה בהתאם להוראות המשיבה ופירט את הליקויים בהתקנה (עמ' 4 - 5 לחוות הדעת). כך למשל, המשדר, מקודד ההפעלה של האזעקה,
והחייגן למוקד - לא הותקנו במבנה בו אוחסנו המלגזות אלא בביתן אחר, וללא כל מיגון, ובאופן שניתן לנתקם בקלות, כפי שקרה בפועל. לדעת המומחה, "התקנה לקויה ולא מקצועית של מערכת האזעקה במקום תרמה לכך כי זאת לא הופעלה כלל במהלך הפריצה וכי ניטרול המערכת בוצע ללא כל קושי וללא כל הפרעה בידי הפורצים". בית משפט קמא פירט ארוכות את האמור בחוות הדעת ואת חקירתו הנגדית של המומחה, ועל אף שלא ציין מפורשות כי הוא מקבל את חוות הדעת, נראה כי הסתמך עליה, לפחות באופן חלקי.

12.
יצוין בהקשר זה, כי יש לקבל את טענת המשיבה לפיה לא היה מקום לייחס את דברי המומחה לפיהם הליקוי שנמצא לא השפיע על אירוע הפריצה לכלל הליקויים אותם פירט המומחה, שכן הדברים נאמרו בקשר עם ליקוי ספציפי. כאמור, בחוות דעתו המומחה מציין כי התקנה לקויה של האזעקה תרמה לכך שנטרול האזעקה נעשה בקלות, ולכך שהאזעקה כלל לא הופעלה. גם בחקירתו הנגדית חזר על דברים אלה, ודבריו כי הליקוי לא השפיע על הפריצה התייחסו לליקוי אחד מסויים ולא לכל הליקויים שציין המומחה בחוות דעתו (עמ' 21 - 24 לפרוטוקול). המומחה ציין בעדותו כי אם המערכת הייתה מותקנת לפי ההנחיות היא הייתה צריכה לעבוד, וכי גם בתנאיי המקום, דהיינו המבנה המתכתי, ניתן היה להתקין את מערכת האזעקה באופן שהייתה פועלת, אך בסופו של יום היא הותקנה באופן שגוי (עמ' 21 לפרוטוקול).

13.
רשלנותה של המערערת באה לידי ביטוי גם בכך שלא דיווחה למשיבה או למבוטחת על הקושי שהתעורר בהתקנת האזעקה בהתאם להנחיות המשיבה. גם בית משפט קמא התייחס לכך, אומנם על דרך אגב, וציין כי "אומנם הוא שהנתבעת [המערערת] לא תכננה את מערכת המיגון בעסק, אולם מחובתה היה לפחות כמתקינת אזעקה ובמקום שהיה עליה לדעת - יש להניח כמתקינה סבירה להתריע בפני
הלקוח כי מערכת האזעקה אותה ביקש להתקין על פי דרישת הסוקר - בנסיבות נתוני העסק אינה לעניין".

14.
מבלי לקבוע מסמרות אם בענייננו יש מקום להיעזר בדוקטרינת ה"עמימות הראייתית" שאומצה בפסיקה במסגרת תיקי רשלנות רפואית [ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח, פ"ד מב(3)312; ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל ע"י דוחה מנחם (פורסם בנבו, 14.12.06)], כאשר
הסיטואציות בהן אומצה הדוקטרינה אינן דומות למקרה דנן, והרציונאליים העומדים בבסיסה קשורים קשר הדוק למקרים של נזקי גוף בהם מתעורר קושי להוכיח קשר סיבתי מסיבה זו או אחרת, הרי שהיה ניתן במקרה דנן לבחון קיומו של קשר סיבתי על פי דיני הראיות ונטלי ההוכחה "הרגילים".

15.
אני סבורה שבמקרה זה הוכח קשר סיבתי ברמת ודאות של 51% לפחות, הנדרשת במשפט אזרחי. לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שאילו הותקנה האזעקה כנדרש, או למצער, אילו היה מדווח על הקושי בהתקנתה בהתאם להנחיות והייתה ניתנת למבוטחת ולמשיבה האפשרות לשקול אופציה אחרת או למצוא פתרון להתקנה או לפחות לדעת שהמיגון אינו מושלם - היה ניתן למנוע את הפריצה. אומנם לא ניתן לקבוע בוודאות של 100% שהפריצה הייתה נמענת, ואולם, לטעמי קיימת לכך הסתברות של לפחות 51%, ודי בכך. אומנם בית משפט קמא ציין כי "סייר גם אם היה מגיע למקום יש סבירות כי לא היה מגלה את הפריצה לעסק", ואולם, אין בכך כדי לשלול או כדי לקבוע כי לא הוכח ב-51% כי אילו הייתה פועלת האזעקה והיה נשלח אות למוקד היה יכול סייר מטעם המוקד לגלות את הפריצה, ולכל הפחות להקטין את הנזק, שהרי מדובר בגניבה "מתמשכת", שכן שלוקח זמן רב להשלים גניבת מלגזות, דבר שהיה מאפשר לסייר לגלות את הפריצה והגניבה, ולפחות למנוע או להפחית את הנזק.

אומנם, ההנחיות שנתנה המשיבה להתקנת האזעקה עוררו בעיות לאור העובדה שהמבנה בו אוחסנו המלגזות היה עשוי ממתכת ששיבשה את יכולת השידור, ועל כן הלכה למעשה לא היה ממש טעם בהתקנת המשדר במבנה זה, ואולם, "הפתרון" שמצאה המערערת בכך שהתקינה את המשדר והמערכות הנוספות בביתן אחר - שהיה ללא כל אמצעי מיגון, אף לא דלת עם מנעול - לא היה סביר, ויש בכך כדי להרים את הנטל הן להוכחת הרשלנות והן להוכחת הקשר הסיבתי. כפי שהעיד המומחה, ניתן היה למצוא פתרון אחר כדי להתקין את מערכת האזעקה, ובכל מקרה הפתרון שסיפקה המערערת, בשילוב עם העדר הדיווח, מרים לטעמי את הנטל להוכחת קשר סיבתי במקרה זה.

16.
לאור כל האמור לעיל אני סבורה, גם אם מנימוק שונה מנימוקו של בית משפט קמא, כי יש להטיל במקרה זה אחריות על המערערת.

17.
ואולם, כפי שקבע גם בית משפט קמא, לא ניתן להטיל את מלוא האחריות על המערערת. הנחיות המשיבה בדבר אופן התקנת מערכת האזעקה לא תאמו למצב בפועל, ועל אף שהיה גם על המערערת להיות ערה לכך ולדווח על כך לגורמים הרלוונטיים, הרי שלא ניתן לפטור מאחריות את המבוטחת בגין "כשל" זה. גם המומחה מטעם המשיבה העיד כי יש בעייתיות בהתקנה המשדר בתוך המבנה בו אוחסנו המלגזות מאחר והוא עשוי ממתכת שעשויה לחסום את יכולת השידור. במילים אחרות, יש להטיל במקרה זה רשלנות תורמת על המשיבה, שבאה בנעליה של מבוטחת.

18.
באשר לאופן חלוקת האחריות, הגם שיתכן ולו שמעתי את הראיות בשבתי כערכאה דיונית הייתי מחלקת את האחריות באופן מעט שונה לצד זה או אחר, אינני סבורה שבשבתי כערכאת ערעור זה המקרה להחליף את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי
מהנסיבות, ולכן אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא, שהטיל במקרה זה אחריות על המערערת בשיעור של 20% מהנזק, ודין הערעור והערעור שכנגד להידחות.



19.
לבסוף ומעבר לנדרש, יצוין, כי בצדק דחה בית משפט קמא את טענת המערער להעדר היריבות. התביעה הוגשה בקשר עם התקנת מערכת האזעקה ולא בקשר עם ההסכם למתן שירותי מוקד (נספח ג' לתיק מוצגי המערערת), שעיון בו מלמד כי הוא אומנם כולל הגבלות כאלו ואחרות על אחריות המערערת, אולם הוא אינו מתייחס למערערת בכובעה כמתקינת האזעקה, אלא רק לתפקידה כנותנת שירותי מוקד, ואין להתערב בקביעת בית משפט קמא בהקשר זה.

סוף דבר

20.
לאור כל האמור לעיל, דין הערעור והערעור שכנגד - להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תוחזר לה, באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ט אב תש"ע, 09 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.















עא בית משפט מחוזי 1607/09 מוקד אמון סביון (1981) בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/08/2010)











תיקים נוספים על מוקד אמון סביון (1981) בע"מ
תיקים נוספים על הדר חברה לביטוח בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט