נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, נציג משרד הפנים – אביב בארי - ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ מעגן

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל נציג משרד הפנים – אביב בארי ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן קיבוץ מעגן
 
נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, נציג משרד הפנים – אביב בארי - ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ מעגן
תיקים נוספים על נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל | תיקים נוספים על נציג משרד הפנים – אביב בארי | תיקים נוספים על ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן | תיקים נוספים על קיבוץ מעגן |

64308
227/03 ערר     20/01/2004




ערר 227/03 נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, נציג משרד הפנים – אביב בארי נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ מעגן




מדינת ישראל
משרד הפנים - מחוז הצפון
ועדת ערר מחוזית

ערר מס': 227/03
סימוכין ועדה מקומית: 65/00/2003
מקום הבניה: קיבוץ מעגן
1. נציגת המשרד לאיכות הסביבה - מילכה כרמל

2. נציג משרד הפנים - אביב בארי
העוררים

- נגד -

1. ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן

2. קיבוץ מעגן

המשיבים
החלטה

לאחר שמיעת הצדדים מחליטה הועדה לדחות את הערר:

1. העובדות

א. בבקשה נשוא ערר זה התבקש אישורו שבהיתר לסככת תידלוק ומשטחים למיכלים קיימים, בחלקות 12 ו-19, גוש 15714, שבקיבוץ מעגן
(להלן: "הבקשה", "תחנת התדלוק", "החלקות").

ב. תחנת התדלוק הוקמה לפני כחמישים שנה, ולטענת נציג המשיב מס' 2, הלא הוא מבקש ההיתר, (להלן: "המבקש"), היא הוקמה באישור הגורמים המיישבים.

יחד עם זאת, במסמכי המשיבה מס' 1 (להלן: "הועדה המקומית"), לא נמצא היתר לתחנת התדלוק.

ג. הועדה המקומית החליטה בבקשה כדלקמן:

"לאשר בתנאים
...".

ד. על ההחלטה זו עררו העוררים.

2. תמצית טענות העוררים

העוררים טענו בתמצית כדלקמן:

א. תחנת התדלוק הוקמה ללא היתר, תופעלה שנים בדרך רשלנית, שבעקבותיה, פתח המשרד לאיכות הסביבה בהליכי אכיפה.

ב. המיקום המוצע לתחנת התדלוק מצוי סמוך לכנרת וקיים חשש כבד לזיהום מימיה.

ג. אין כל צורך בקיומן של תחנות תדלוק בכל ישוב.
לפיכך, טרם אישורה של כל תחנת תדלוק מסביב לכנרת, יש להשלים תכנון כולל למיקום תחנות תדלוק.

3. העדרו של היתר להקמת התחנה

א. ככלל ניתנה בעבר הנחית היועהמ"ש דאז, מר מ. שמגר, בענין האפשרות לדון בבקשה להיתר של בניה אשר נבנתה מלכתחילה ללא היתר:

"נסמך לאדם כתב אישום בשל עשיית מעשה או עסק הטעונים רשיון, מבלי שהיה בידו הרשיון הדרוש, כי אז הצעד הטבעי והנכון שאותו נאשם ינקוט בו הוא לפנות לרשות המוסמכת ולבקש את הרשיון עוד לפני בירור משפטו. לא זו בלבד שצעד זה אין בו פגם מוסרי או משפטי, אלא ניראה גם כי עיקר תכליתו של האישום הפלילי יושג על הצד היותר טוב אם הנאשם יצטייד ברשיון שהיה חסר לו מיד עם מסירת כתב האישום לדיו. מכאן שאין כל מניעה לכך שהרשות המוסמכת תזדקק לבקשה כשזו, אף שהמשפט כבר הוגש ועודנו תלוי ועומד נגד המבקש; ואין לו, למבקש, הגנה טובה במשפט מזו שבנתיים ניתן לו הרשיון; ואף זאת טענה להמתקת דינו, שבינתיים הגיש בקשתו לרשותך המוסמכת שהרשיון הדרוש יינתן לו...

..אין מניע הלכך שנציג שר המשפטים יודיע (לועדה) שמתנהל משפט ושהדבר איננו צריך להפריע לשיקולים לעצם הענין. הרשויות המוסמכות חייבות לשקול בדבר הענקת הרשיון או סירובו לגופן ש הענינים, ואין להם להתחשב בכך שמבקש הרשיון נענש או עומד להיענש בפלילים על אשר לא הצטייד ברשיון במועדו וכהלכתו. וכשם שהעובדה שהמבקש הועמד בפלילים אינה ראויה שתשפיע לרעה על שיקולי הרשות המוסמכת, כן אין היא ראויה להשפיע עליה לטובה, כגון על-ידי החשת מתן הרשיון אך למטרה זו בלבד שתהא למבקש הרשיון הגנה טובה במשפטו...

ואין לך תוצאה טובה ובסבירה של משפט פלילי ש אי-מילוי אחר דרישת החוק, מזו שהמעוות תוקן בפועל ממש."

ב. את הנסיון העגום, שיש לטענת נציגי העורר מס' 1 עם המבקש, בהקשר לתפעול התחנה, יש לנסות לפתור באמצעי האכיפה הרבים והשונים הקיימים בחוקים השונים.
שלילה על הסף של בקשה להיתר, בתוכה גלומה דווקא האפשרות להסדיר הליכים נאותים ותפעול ראוי, אינה אחד מהם.

ג. בין התנאים שהיתנתה הועדה המקומית לאישור הבקשה כלולים גם התנאים הבאים:

- הגשת תכנית מפורטת לסילוק שפכין (מים וביוב) ואופן ההתחברות למערכת הביוב המרכזית.

- אישור אגודת המים עמק הירדן.

- אישור מנהלת הכנרת ונציבות המים.

- אישור המשרד לאיכות הסביבה.

עינינו הרואות, שכל הגורמים הנוגעים לשמירה על איכות המים והסביבה נדרשים לאישור הבקשה, וחזקה עליהם, כי לא יתנוהו, טרם מילוי כל התנאים הנדרשים למניעת כל סכנה ממשית לזיהום המים והסביבה.

מכאן, שדווקא אישור הבקשה, בכפוף לבצוע התנאים כאמור עליל, מצד אחד, והפקדה על ביצועם, באמצעות הפעלת אמצעי אכיפה, אם לא יעשה הנדרש להוצאת היתר הבניה, הם אלה שיקדמו את העניין החשוב אותו מייצגים העוררים.

4. המצב התכנוני

א. על החלקות חלה התבנית ג/5238, המייעדת אותן למבני משק (להלן: "התכנית").

ברשימת התכליות של התכנית, בסעיף 17 שלה, נקבע כדלקמן:

"השטח הצבוע חום בתשריט הינו שטח למבני משק הכולל:
רפתות, מכון חליבה, מתבן, לולים, בורות תחמיץ, מחסנים, נגריה, מסגריה, מוסך, סככה, בניני מלאכה ואחסנה, שרותים טכניים, תחנת דלק לצרכי חישוב בלבד, מבנים ומתקנים לדיור וגידול בעלי חיים, מבנים לייצור מזון לבעלי חיים, גנרטור וכן כל הדרוש לקיום פעילות משקית הקשורה בנ"ל".

(ההדגשה אינה במקור - ו.ע.צ.).

ב. תחנת התדלוק עונה על ההגדרה הקבועה בתכנית.
בבקשה מוצגים שני מיכלי דלק ושתי משאבות, האחת לסולר והשניה לדלק אוקטן 95. ומעליהן גגון קטן בשטח של כ-10.6 מ"ר.

לדברי מהנדס הועדה המקומית, אשר לא נסתרו, אושרה התכנית, כרב התכנית שסביב הכנרת באישור המועצה הארצית.
מכל מקום, שאלות הנגועות לתוקף התכנית, אינם בתחום סמכותנו. מה גם שמדובר בתכנית משנות השמונים, שהזמן להשגה עליה חלף זה מכבר.

5. דיון בטענות העוררים

א. העוררת מס' 1, הציגה בפני
נו מסמכים מסכמים ונתונים שונים שתמציתם כדלקמן:

- תחנות דלק בלתי מורשות מהוות פגיעה בשלטון החוק, מפגע סביבתי, מפגע בטיחותי, עלולות לפגוע בצרכנים וגורמות לירידת ערך הנכסים הגובלים בתחנות.
לפיכך, חשוב שתחנות דק יוקמו באופן מסודר ובכפוף לעמידה בתנאים.

- תחנות דלק זעירות גורמות לפיזור נרחב של מוקדי זיהום רבים יותר. הן עלולות להקשות על אכיפת דרישות החוק והתקנות, וקיים נסיון בארה"ב ואירופה, שם קיימת מגמה לצמצם את מספר תחנות התדלוק.

ב. כאשר על פי המצב התכנוני החוקי התקף בחלקות, ניתן להקים תחנת תדלוק, כזו המוצגת בבקשה, אין לשלול את הקמתה בטענה, כי הגישה התכנוני בעניין תחנת תדלוק השתנתה, והמצב התכנוני אינו הולם את הדרישות לשמירה על איכות הסביבה ההולמות של תקופתנו.

אין זה אומר, כי הועדה המקומית הינה חותמת גומי לאישורן של בקשות התואמות לתכנית החלה במקום.

ג. זכותה וחובתה של הועדה המקומית, לבחון את כל ההיבטים התכנוניים וההנדסיים הנוגעים לבקשה, ואף לסרב לה, אם אין היא עומדת בתנאים תכנוניים וטכניים ראויים. אישור הבקשה אינו אישורו של המצב הקיים, ולפיכך טענות בענין אי שמירת תנאים אלה עד היו,מקומן אצל רשויות האכיפה, לרבות אלה של העוררים.
אישור הבקשה בתנאי, כפי שפורטו בסעיף 3 לעיל, פירושו של דבר כי היתר יוצא לתחנה רק לאחר שתעמוד בכל הדרישות התכנוניות וההנדסיות, לרבות אלה הנוגעות לאיכות הסביבה ומי הכנרת.
לפיכך אין לומר שוב, כי באישור הבקשה יש פגיעה בעניינים אלו.

ד. עניין אחר, היא הטענה, כי יש לשנות את מדיניות התכנון.
שינוי כזה יש לעשות במסגרת תכנית, ואף בטרם מאושרת תכנית כזו, יש בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), אמצעי למניעתך המשך הליכי רישוי, הנוגדים תכניות בהכנה, כאמור בסעיפים 77 - 79 לחוק.
בסעיפים אלה, שעלולים לגרום לפגיעה בזכויות מקונות, גם אם בסופו של דבר לא תאושרנה התכניות החדשות, כוללים בתוכם גם את אפשרות הבקרה על החלטות אלה במסגרת ערר.
לפיכך, אם מבקשים העוררים לשנות את המצב התכנוני בכל הנוגע למדיניות הפיזור ש תחנות תדלוק סביב אגן הכנרת, עליהם לעשות זאת בדרכים שהיתווה החוק, ולא על דרך של סרוב גורף לכל בקשה, לאישורה או הקמתה של תחנת תדלוק, עד אשר בעתיד כלשהו יושלם אותו תכנון חדש, וראוי יותר, לשיטת העוררים.

6. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת הועדה המקומית, ואנו דוחים את הערר.

ניתן ביום 20.1.04 פה אחד, ע"י יחו"ר הועדה גב' תמי שפיר והחברים/ות:
מר בראון מנדי, מר חפשי יהושע ומר חטיב רג'א.

עו"ד תמי שפיר
דורית מירה
יו"ר ועדת הערר מזכירת ועדת ערר
הנני להביא לידיעתך כי ההחלטה תהיה פתוחה לעיון הציבור, אלא אם כן תוגש בקשה מנומקת למנוע מתן אפשרות לעיון בה, בתוך 21 ימים מתאריך מתן החלטה זו.








ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 227/03 נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, נציג משרד הפנים – אביב בארי נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ מעגן (פורסם ב-ֽ 20/01/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן