נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, 2. נציג משרד הפנים – אביב בארי - ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ אפיקים

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל 2. נציג משרד הפנים – אביב בארי ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן קיבוץ אפיקים
 
נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, 2. נציג משרד הפנים – אביב בארי - ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ אפיקים
תיקים נוספים על נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל | תיקים נוספים על 2. נציג משרד הפנים – אביב בארי | תיקים נוספים על ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן | תיקים נוספים על קיבוץ אפיקים |

64368
226/03 ערר     20/01/2004




ערר 226/03 נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, 2. נציג משרד הפנים – אביב בארי נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ אפיקים




מדינת ישראל
משרד הפנים - מחוז הצפון
ועדת ערר מחוזית

ערר מס': 226/03
סימוכין ועדה מקומית: 65/00/2003
מקום הבניה: קיבוץ אפיקים
1. נציגת המשרד לאיכות הסביבה - מילכה כרמל

2. נציג משרד הפנים - אביב בארי
העוררים

- נגד -

1. ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן

2. קיבוץ אפיקים

המשיבים
החלטה

לאחר שמיעת הצדדים הועדה מחליטה כדלקמן:

1. העובדות

א. בבקשה נשוא ערר זה התבקש אישורו של היתר לתחנת תידלוק קיימת בחלקות 119 ו-120, גוש 15170, שבקיבוץ אפיקים
(להלן: "הבקשה", "תחנת התדלוק", "החלקות").

ב. תחנת התדלוק ממוקמת באזור מבני משק, הסמוך למפעל קלט אפיקים, אשר מזרחית לו עובר תוואי כביש מס' 90 מבית שאן לצמח.
מכביש זה מערבה, מובילה דרך הכניסה לקיבוץ אפיקים
.
בסמוך לצומת שבין כביש מס' 90 לבין דרך הכניסה לקיבוץ קיימת תחנת תדלוק מסחרית (להלן: "התחנה המסחרית").
לא הרחק מתחנת התדלוק, ממערב לה, קיימים מיכלי דלק סולר (להלן: "המיכלים").

ג. תחנת התדלוק הוקמה לדביר נציג המשיב מס' 2, הלא הוא מבקש ההיתר, לפני כחמישים שנה (להלן: "המבקש/הקיבוץ").
לדברי נציג הקיבוץ נבנתה תחנת התדלוק בהיתר, ויש על כך ראיה בין מסמכי הקיבוץ, אך ההיתר עצמו לא נמצא.

לדברי מהנדס הועדה המקומית במרבית הישובים המוכרים לו, קיימים מתקני תדלוק מקדמת דנה, ששימשו שנים ארוכות אך הישובים בה הן ממוקמות.
בשנתיים האחרונות, לאחר שחלק מהתחנות הפכו מסחריות, ובעקבות פעילות המשרד לאיכות הסביבה, נדרשים בעלי תחנות התדלוק לקבל לגיטימציה, ובמסגרתה נדרשת הסכמת המשרד לאיכות הסביבה, דבר מאפשר הסרת בקרה ראויה על התחנות הקיימות.

ד. הועדה המקומית החליטה בבקשה כדלקמן:

"לאשר בתנאים
...".

על ההחלטה זו עררו העוררים.

2. תמצית טענות העוררים

העוררים טענו בתמצית כדלקמן:

א. תחנת התדלוק הוקמה ללא היתר, והיא תופעלה שנים בדרך רשלנית, שבעקבותיה, פתח המשרד לאיכות הסביבה בהליכי אכיפה.
כך גם שתי התחנות הנוספות המופעלות כניסה לקיבוץ ובתוכו.

ב. קיומן של שלוש תחנות תדלוק בקיבוץ, מיותר, ומשלש את הסיכון לסביבה, שיש בהפעלתן.

ג. אין לאשר את תחנת התדלוק מבלי להתנות את אישורה בסגירת שתי התחנות הנוספות הפועלות בשטח הקיבוץ.

ד. יש להשלים תכנון כולל למיקום תחנות תדלוק, סגור תחנות תדלוק מזהמות, ולא להתיר תחנות תדלוק נוספות, טרם סיום ההליך התכנוני הכולל.

ה. בדיון לפנינו הציגה העוררת מס' 1, מסמכים ונתונים שונים שתמצית תוכנם הנוגעת לענייננו, באה לתמוך בעמדתה, כדלקמן:

- תחנות דלק בלתי מורשות מהוות פגיעה בשלטון החוק, מפגע סביבתי, מפגע בטיחותי, עלולות לפגוע בצרכנים וגורמות לירידת ערך הנכסים הגובלים בתחנות.
לפיכך, חשוב שתחנות דלק יוקמו באופן מוסדר ובכפוף לעמידה בתנאים.

- תחנות דלק זעירות גורמות לפיזור נרחב של מוקדי זיהום רבים יותר, הן עלולות להקשות על איכפת דרישות החוק והתקנות, וקיים נסיון בארה"ב ובאירופה, שם קיימת ממה לצמצם את מספר תחנות התדלוק.

- על פי דו"ח מטעם המשרד לאיכות הסביבה נמצאו בתחנת התדלוק שבמרכז הקיבוץ דלקים שפוכים על פני השטח, והעדר איטום הגורם לחדירת מי גשם ושטיפת דלקים אל הקרקע.

3. העדרו של היתר להקמת התחנה

א. נציג הקיבוץ הציג מסמך, בו נזכר מספר היתר בניה אשר ניתן לתחנת התדלוק בשנת 1962. כאמור, ההיתר עצמו לא נמצא ואין ראיה להתאמתו של היתר כזה לקיים בחלקות.

מכל מקום, דנים אנו בבקשה להיתר, וככזו, נניח לצורך הדיון, כי אין לתחנת התדלוק היתר תקף.
יחד עם זאת, עובדה זו אינה עילה לדחיית הדיון בבקשה על הסף, ואין בה לבדה כדי לדחות את הבקשה.

ככלל ניתנה בעבר הנחית היועהמ"ש דאז, מר מ. שמגר, בעניין האפשרות לדון בבקשה להיתר בניה אשר נבנתה מלכתחילה ללא היתר:

"נמסר לאדם כתב אישום בשל עשיית מעשה או עסק הטעונים רשיון, מבלי שהיה בידו הרשיון הדרוש, כי אז הצעד הטבעי והנכון שאותו נאשם ינקוט בו הוא לפנות לרשות המוסמכת ולבקש את הרשיון עוד לפני בירור משפטו. לא זו בלבד שצעד זה אין בו פגם מוסרי או משפטי, אלא ניראה גם כי עיקר תכליתו של האישום הפלילי יושג על הצד היותר טוב אם הנאשם יצטייד ברשיון שהיה חסר לו מיד עם מסירת כתב האישום לדיו. מכאן שאין כל מניעה לכך שהרשות המוסמכת תזדקק לבקשה כשזו, אף שהמשפט כבר הוגש ועודנו תלוי ועומד נגד המבקש; ואין לו, למבקש, הגנה טובה במשפט מזו שבנתיים ניתן לו הרשיון; ואף זאת טענה להמתקת דינו, שבינתיים הגיש בקשתו לרשות המוסמכת שהרשיון הדרוש יינתן לו...

..אין מניעה לכך שנציג שר המשפטים יודיע (לועדה) שמתנהל משפט ושהדבר איננו צריך להפריע לשיקולים לעצם הענין. הרשויות המוסמכות חייבות לשקול בדבר הענקת הרשיון או סירובו לגופן ש הענינים, ואין להם להתחשב בכך שמבקש הרשיון נענש או עומד להיענש בפלילים על אשר לא הצטייד ברשיון במועדו וכהלכתו. וכשם שהעובדה שהמבקש הועמד בפלילים אינה ראויה שתשפיע לרעה על שיקולי הרשות המוסמכת, כן אין היא ראויה להשפיע עליה לטובה, כגון על-ידי החשת מתן הרשיון אך למטרה זו בלבד שתהא למבקש הרשיון הגנה טובה במשפטו...

ואין לך תוצאה טובה ובסבירה של משפט פלילי ש אי-מילוי אחר דרישת החוק, מזו שהמעוות תוקן בפועל ממש."

ב. את הנסיון העגום, שיש לטענת נציגי העורר מס' 1 עם המבקש, בהקשר לתפעול התחנה, יש לנסות לפתור באמצעי האכיפה הרבים והשונים הקיימים בחוק.
שלילה על הסף של בקשה להיתר, בתוכה גלומה דווקא האפשרות להסדיר הליכים נאותים ותפעול ראוי, אינה אחד מהם.

ג. בין התנאים שהיתנתה הועדה המקומית לאישור הבקשה כלולים גם התנאים הבאים:

- אישור נציבות המים.

- אישור משרד הבריאות.

- אישור אגודת המים עמק הירדן.

- אישור מנהלת הכנרת ונציבות המים.

- אישור המשרד לאיכות הסביבה על עמידה בכל התקנים והתנאים לפי החוק.
ללא אישור כזה על התכניות טרם ביצוע וכן עם גמר ביצוע, לא יומצאו תעודת גמר, או רשיון עסק.

עינינו הרואות, שכל הגורמים הנוגעים לשמירה על איכות המים והסביבה נדרשים לאישור הבקשה, וחזקה עליהם, כי לא יתנוהו, טרם מילוי כל התנאים הנדרשים למניעת כל סכנה ממשית לזיהום המים והסביבה.

מכאן, שדווקא אישור הבקשה, בכפוף לבצוע התנאים כאמור לעיל, מצד אחד, והקפדה על ביצועם, באמצעות הפעלת אמצעי אכיפה, אם לא יעשה הנדרש להוצאת היתר הבניה, הם אלה שיקדמו את העניין החשוב אותו מייצגים העוררים.

4. המצב התכנוני

א. על החלקות חלה התבנית ג/5126 (להלן: "התכנית"), והן מצויות כאמור בתחום איור מבני משק.

ברשימת התכליות של התכנית, בסעיף 17 שלה, נקבע כדלקמן:

"השטח הצבוע חום בתשריט הינו שטח למבני משק הכולל:
רפתות, מכון חליבה, מתבן, לולים, בורות תחמיץ, מחסנים, נגריה, מסגריה, מוסך, סככה, בניני מלאכה ואחסנה, שרותים טכניים, תחנת דלק לצרכי חישוב בלבד, מבנים ומתקנים לדיור וגידול בעלי חיים, מבנים לייצור מזון לבעלי חיים, גנרטור וכן כל הדרוש לקיום פעילות משקית הקשורה בנ"ל".

(ההדגשה אינה במקור - ו.ע.צ.).

ב. מנוסח התכנית מבון כי הבקשה תואמת לה.
בבקשה מוצגות ארבע משאבות דלק, מבנה שרותים, גגון בשטח של כ-50 מ"ר, מבנה משרד בשטח של כ-23 מ,ר וחמישה מיכלים תת קרקעיים.

5. דיון בטענות העוררים

א. לדברי נציגי המשרד לאיכות הסביבה, הועדה המקומית לא הפעילה כל שקול דעת בדווח בבקשה.
מאחר וריבוי תחנות דלק מגדיל את הסיכון של חדירת דלקים לקרקע, יש לצמצם את מספר התחנות, ומעתה ואילך, אין לאשר תחנות תדלוק טרם השלמתו של תכנון כולל לפריסת תחנות תדלוק.
קיימת תחנת תדלוק מסחרית לא הרחק בצמח, היכולה לשמש את כל העוברים והשבים.

ב. לדברי מהנדס הועדה המקומית, הוגשה בקשה לאישור התחנה המסחרית באיזור התעשיה, אך בפועל הוצבה תחנה ניידת מחוץ לאיזור זה, בשטח שצ"פ, והנושא נמצא בטיפול משפטי של הועדה המחוזית.

לגבי המיכלים, הבהיר מהנדס הועדה המקומית, כי מדובר בשני מיכלים גדולים וגלויים, בתו מתקני בטון, שמעולם לא התבקש להם היתר.

אשר לתכנון הכולל, אותו מבקשת העוררת הרי שתכנון כזה הותווה למעשה בתמ"א 18 על שינויה, וחוקים נוספים שחוקקו במסגרת הרפורמה במשק הדלק, והועדה המקומית פועלת בהתאם לכללים שהותוו כנ"ל ובהתאם לתכניות התקופות בישובים השונים.

ג. נציג הקיבוץ הבהיר, כי הקיבוץ החל לפעול למילוי תנאי המשרד לאיכות הסביבה, וברצונו להסדיר את הרישוי לתחנת התדלוק.
מיקום התחנה המסחרית, אינו מאפשר כניסה עם משאיות כבדות ולכן נדרשת לקיבוץ תחנת התדלוק המשמשת את חברת ההובלה של הקיבוץ ואת הטרקטורים שלו.
המיכלים המונחים בסמוך, מה עשרות שנים, שוב אינם נדרשים לקיבוץ, אך מבוקשת הותרתם לתשעים ימים בהם תהא תחנת התדלוק סגורה בשל ביצוע העבודות בה.

ד. כאשר על פי המצב התכנוני החוקי התקף בחלקות, ניתן להקים תחנת תדלוק כזו המוצגת בבקשה, אין לשלול את הקמתה בטענה, כי הגישה התכנונית בעניין תחנות תדלוק השתנתה והמצב התכנוני אינו הולם את הדרישות לשמירה על איכות הסביבה ההולמות את תקופתנו.

אין זה אומר, כי הועדה המקומית הינה חותמת גומי לאישורן של בקשות התואמות לתכנית החלה במקום.

ה. זכותה וחובתה של הועדה המקומית, לבחון את כל ההיבטים התכנוניים וההנדסיים הנוגעים לבקשה, ואף לסרב לה, אם אין היא עומדת בתנאים תכנוניים וטכניים ראויים. אישרו הבקשה אינו אישורו של המצב הקיים, ולפיכך טענות בענין אי שמירת תנאים אלה עד היו, מקומם אצל רשויות האכיפה, לרבות אלה של העוררים.
אישור הבקשה בתנאים, כפי שפורטו בסעיף 3 לעיל, פירושו של דבר, כי היתר יוצא לתחנה, רק לאחר שתעמו בכל הדרישות התכנוניות וההנדסיות, לרבות אלה הנוגעות לאיכות הסביבה.
לפיכך, אין לומר, כי באישור הבקשה יש פגיעה באיכות הסביבה, להבדיל מתפקודה הלקוי, כנטען, טרם האישום.

ו. עניין אחר, היא הטענה, שיש לשנות את מדיניות התכנון.
שינוי כזה יש לעשות במסגרת תכנית.
גם בטרם מאושרת תכנית כזו, יש בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק"), אמצעי למניעת המשך הליכי רישוי הנוגדים תכניות בהכנה, כאמור בסעיפים 77 - 79 לחוק.

סעיפים אלה, העלולים לגרום לפגיעה בזכויות מוקנות, גם אם בסופו של דבר לא תאושרנה התכניות החדשות, כוללים בתוכם גם את אפשרות הבקרה על החלטות הניתנות לפירסומם, במסגרת ערר.

לפיכך, אם מבקשים העוררים לשנות את המצב התכנוני בכל הנגוע למדיניות הפיזור של תחנות תדלוק, עליהם לעשות זאת בדרכים שהיתווה החוק, ולא על דרך של סרוב גורף לכל בקשה לאישורה או הקמתה של תחנת תדלוק, עד אשר בעתיד כלשהו יושלם אותו תכנון חדש וראוי יותר, לשיטת העוררים.

ז. תמימי דעים אנו, עם העמדה, כי השקול של ריבוי תחנות תדלוק, הינו שקול תכנוני לגיטימי, לה נתנה ועדת הערר במחוז המרכז, ביטוי בהחלטתה בערר מס' 207/01 + 202.

אלא שהמקרה שם שונה מענייננו בשניים:

שם היה מדובר בערר על אישורה של תכנית מפורטת, ואילו בענייננו מדובר בקשה להיתר התואם תכנית קיימת.
שם היה מדובר בתוספת של תחנה שלישית, ואילו בענייננו, מדובר בתחנה שניה פנימית לצרכי הקיבוץ.

יחד עם זאת, שקלנו, אם ראוי לאשר את הבקשה בנסיבות העובדתיות שלה מקרה שלפנינו, לרבות בהקשר למספר תחנות התדלוק והמיכלים המצויים בקיבוץ.

ח. שוב אין מחלוקת, שאין צורך במיכלים, ולפיכך מובן שיש להתנות כל היתר בהסרתם. עתה יש לבחון, אם נכון לאשר את הבקשה, כאשר קיימת התחנה המסחרית, ואם נכון להתנות את אישור הבקשה בביטולה.

כנגד התחנה המסחרית ננקטו כאמור הליכי אכיפה, ובמקביל קיים הליך להסדרתה. תחנה זו אינה נשוא הדיון בפני
נו, אך נניח שקיומה הוא עניין שבעובדה.

תחנת התדלוק, היא תחנה פנימית המשמשת את רכבי הקיבוץ לרבות רכב מסחרי וחקלאי שלו.
התחנה המסחרית סמוכה אל הכביש הראשי, הוא כביש מס' 90, ובדרך הטבע תשרת עוברים ושבים.

בנסיבות שתוארו לעיל, ולאור צרכיו המיוחדים של הקיבוץ שלו מפעל גדול וחברת הובלה, אנו סבורים שדווקא ההפרדה בין שתי התחנות, תוך מילויי כל תנאי המשרד לאיכות הסביבה להבטחת הקמת התחנה ותפעולה בדרך שלא יהא בה סיכון לסביבה, הינו שקול תכנוני ראוי במקרה דנן.

ט. יחד עם זאת, אישור תחנת התדלוק, מחוייב להיות מותנה בסילוק המיכלים.

שקלנו את בקשת הקיבוץ להותיר את המיכלים על כנם, לשימוש בתקופה שתחנת התדלוק תהא מושבתת בשל העבודות שיעשו בה להתאמתה להיתר, אך איננו סבורים שמן הראוי להעתר לה.

מובן שבמיכלים לא תבוצע השקעה למניעת זיהום שהם גורמים, כשהם מיועדים לסילוק, ולפחות לא באמצעים ראויים רחוקי טווח.
בנסיבות אלה איננו סבורים שבהחלטת ועדת הערר ראוי שיהא גלום אישור כלשהו להמשך הסיכון שיש בהפעלת המיכלים.
על ההיתר להיות מותנה בסילוק המיכלים, ואין להוציאו טרם אישור הפיקוח של העודה המקומית כי אכן בוצע הדבר.

את הקושי שיש בסילוק המיכלים כאשר בתחנת התדלוק מתוכננות עבודות שישביתוה, יש לפתור בתכנון העבודה בתחנת התדלוק, או בשימוש זמני בתחנה אחרת בסביבה, ולא במתן יד להמשך הזיהום.

6. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר, בכפוף לכך שהיתר הבנייה לתחנת התדלוק יוצא רק לאחר שהמיכלים יסולקו, בהנחיית המשרד לאיכות הסביבה.

ניתן ביום 20.1.04 פה אחד, ע"י יחו"ר הועדה גב' תמי שפיר והחברים/ות:
מר בראון מנדי, מר חפשי יהושע ומר חטיב רג'א.
עו"ד תמי שפיר
דורית מירה
יו"ר ועדת הערר מזכירת ועדת ערר
הנני להביא לידיעתך כי ההחלטה תהיה פתוחה לעיון הציבור, אלא אם כן תוגש בקשה מנומקת למנוע מתן אפשרות לעיון בה, בתוך 21 ימים מתאריך מתן החלטה זו.









ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 226/03 נציגת המשרד לאיכות הסביבה – מילכה כרמל, 2. נציג משרד הפנים – אביב בארי נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, קיבוץ אפיקים (פורסם ב-ֽ 20/01/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן