קיבוץ אלונים - עמק ניהול מסעדות בגליל בע''מ, אורן שלום, צל אלונים מסעדות בע''מ

מידע על אורן שלום   



קיבוץ אלונים - עמק ניהול מסעדות בגליל בע''מ, אורן שלום, צל אלונים מסעדות בע''מ

תיק אזרחי 1707-09/08     02/09/2010 (א)



תיקים נוספים על קיבוץ אלונים
תיקים נוספים על עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ
תיקים נוספים על אורן שלום
תיקים נוספים על צל אלונים מסעדות בע"מ




א 1707-09/08 קיבוץ אלונים נ' עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ, אורן שלום, צל אלונים מסעדות בע"מ





בפני

כב' השופטת עירית הוד
תובע

קיבוץ אלונים
(מס' אגודה 570003202)
ע"י ב"כ עו"ד א. שמשי
נגד
נתבעים

צדדים שלישיים

1.עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ
ח.פ. 513681155
2.אורן שלום
ת.ז. 05456498
ע"י ב"כ עו"ד ע. בן ארי
3.צל אלונים מסעדות בע"מ
ח.פ. 51-393500-7
ע"י ב"כ עו"ד ת. מדר
נגד

1. צל אלונים מסעדות בע"מ
ח.פ. 51-393500-7
2. מרב נחשון ת.ז. 23622558
ע"י ב"כ עו"ד ת. מדר

פסק דין
רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתובענה כספית על סך 160,416 ₪.

2. התובענה הוגשה על ידי קיבוץ אלונים
(להלן: "הקיבוץ" ו/או "התובע") נגד חברת עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ
(להלן: "עמק")- חברה, אשר לטענת הקיבוץ, שכרה ממנו מבנה המצוי בשטחו לצורך ניהול מסעדה על פי הסכם השכירות מיום 26.4.05. הנתבע מס' 2, מר שלום אורן (להלן: "אורן") הינו הבעלים של עמק. על פי הנטען, במסגרת הסכם השכירות חתם אורן על ערבות אישית לחובותיה של עמק. התובע טוען, כי החל מיום 1.5.05, או בסמוך לכך, עמק הפעילה במושכר מסעדה בשם "צל אלונים". החל מחודש ינואר 2007, או בסמוך לכך אישר התובע את בקשת אורן, לאחר שטען, כי עמק נקלעה לקשיים, להעביר את החזקה וההפעלה במושכר לידי הנתבעת מס' 3, חברת צל אלונים (להלן: "צל אלונים"), חברה אשר הוקמה למטרה זו.

3. הקיבוץ טוען, כי לאורך כל תקופה השכירות, לא שילמה עמק חלק גדול מחובותיה השוטפים בשל טענתה לקשיים הכלכליים. חובה כלפי הקיבוץ גדל מידי חודש והתרעות בנדון לא הועילו. לטענת הקיבוץ, במועד בו הועברה החזקה וההפעלה לידי צל אלונים הסתכם חובה של עמק כלפיו בסך של 120,545 ₪. התובע טוען, כי סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 137,563 ₪. לטענתו, לא הייתה בין הצדדים מחלוקת באשר לחוב האמור ואורן התחייב, כי הוא ישולם במלואו בפריסה.

4. כאמור, החל מחודש ינואר 2007 שכרה צל אלונים את המושכר והמשיכה להפעיל בו את המסעדה. התובע טוען, כי צל אלונים קיבלה על עצמה את מלוא ההתחייבויות כלפיו. לטענתו, בשלב כלשהו סגרה צל אלונים את המסעדה ומאז המקום אינו פעיל. כן ציין הקיבוץ, כי כל הציוד והריהוט של המסעדה נותר נעול במושכר. לטענתו, ביום 19.8 הודיע לצל אלונים, כי במועד סיום תקופת ההסכם, סוף חודש אוקטובר 2008, עליה לפנות את המושכר. לטענתו, חובה של צל אלונים כלפיו עומד על סך של 22,853 ₪.

5. התובע עותר, כי בית המשפט יחייב את התובעים 1 ו-2 לשלם לו סך של 137,563 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כן עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת מס' 3 לשלם לו סך של 22,853 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

6. לטענת עמק ואורן דין התביעה נגדם להידחות. לטענתם, מגרסת התובע עולה, כי הם לא שילמו לו דמי שכירות מחודש מאי 2005 ועד לחודש ינואר 2007 ואף על פי כן הוא לא פעל לשם גביית החוב ו/או הוצאתם מהמושכר וזאת אף כאשר העבירו זכויותיהם במושכר. לטענתם, התנהגות בלתי שגרתית זו טומנת בחובה פרטים אשר התובע בחר שלא לפרטם במסגרת תביעתו.

7. עמק ואורן טוענים, כי עמק הוקמה לצורך ניהול מסעדה בשטח התובע וכי היא חתמה על הסכם שכירות מולו. במסגרת ההסכם האמור, פרעה עמק חוב בסך 50,000 ₪ של השוכר הקודם וכן שילמה לשוכר הקודם סך של 200,000 ₪ עבור תכולת המסעדה. בנוסף, השקיעה במקום סכום כסף גדול לשם רכישת ציוד למסעדה.

8. לטענתם, טרם התקשרה עמק עם התובע בהסכם השכירות ציין הקיבוץ בפני
ה, כי מתנהל הליך משפטי על רקע תכנוני בשל שימוש חורג בשטח המסעדה. בנסיבות אלו הוסכם בין הצדדים, כי במידה והתובע ייאלץ לסיים את החוזה בהתאם להוראה של גורם שלטוני, מנהל מקרקעי ישראל או וועדה לתכנון ובנייה הרי שעמק תפוצה בכל דמי השכירות אשר שולמו על ידה לתובע. לטענתם, נקודת המוצא הייתה שאין זה סביר שעמק תשקיע סכומי כסף נכבדים במידה ותהיה מנועה מלהמשיך ולהפעיל מסעדה במקום בשל קיומו של צו. עמק ואורן טוענים, כי לאור ההליכים התכנוניים הוסכם, כי עד שיובהר מצבה התכנוני של המסעדה לא ישולמו דמי השכירות החודשיים.

9. עוד טוענים עמק ואורן, כי בין התובע ועמק הוסכם, כי למרות שנרשם שתוקף ההסכם הינו לשלוש וחצי שנים הרי שהתקופה תהא ארוכה יותר ויתאפשר למסעדה לפעול במקום ככל שתמצא לנכון וכל עוד לא יהיה צו אשר ימנע את הפעלתה. עמק ואורן הוסיפו, כי החוזה מתייחס לזכותו של יזם נדל"ן כלשהו לבנות בית אבות בשטח אשר על חלקו נמצאת המסעדה אולם לטענתם הובהר להם, כי הסיכוי להקמתו נמוך נוכח התנגדות חברי קיבוץ רבים וכן, אף אם יבנה, קיים סיכוי טוב שהיזם יבחר להמשיך ולהפעיל במקום את המסעדה.

10. לטענת עמק ואורן, בהמשך התברר, כי מצבה התכנוני של המסעדה פשוט בהרבה משסברו תחילה וכי ניתן לקבל ללא מאמץ רב אישור לשימוש חורג. לטענתם, משאושרה בקשה לשימוש חורג לא הייתה מניעה להמשיך בהפעלת המסעדה במקום שכן כל שנדרש התובע לעשות היה לשלם דמי היוון למנהל מקרקעי ישראל. לפיכך, הרי שהיה בידי צל אלונים שנכנסה בנעליה של עמק בהפעלת המסעדה להמשיך בניהול המסעדה במידה והיא הייתה מנוהלת ללא גירעונות כלכליים. אולם, ביום 1.9.08 החליטה צל אלונים לסגור את המסעדה לאחר שנקלעה לחובות כלכליים. עמק ואורן טוענים, כי הם רצו למכור את המסעדה כעסק חי וקיימו פגישות בנושא עם נציגי התובע. לטענתם, התובע התנגד למכירת העסק כעסק חי על אף ניסיונותיהם להסביר לו על הפערים בין מכירת העסק כעסק חי לבין מכירת הציוד כציוד יד שנייה. לטענתם, בנסיבות אלו ובהתאם להוראות סעיף 28.4 להסכם אין הם חייבים דבר לתובע. הנתבעים מס' 1 ו-2 טוענים, כי היה ברור לצדדים, כי במידה והשוכר יבחר לסיים את התקשרותו עם התובע הרי שבכוונתו להעביר את זכויותיו במסעדה כפי שהוא רכש אותן ותוך קבלת מלוא התמורה בגין השקעתו במושכר. לטענתם, שתי האפשרויות היחידות בגינן הוסכם, כי לא יעלה בידי עמק להעביר זכויותיה במושכר היו הקמת בית אבות במקום או מניעה להפעלת מסעדה בשל העדר פתרון לסוגיית השימוש החורג. לטענתם, לכאורה התקיימה האפשרות השנייה, אולם זאת בשליטת התובע אשר הערים עליהם קשיים עת נמנע מתשלום דמי היוון. עמק ואורן שבו על טענתם לפיה בנסיבות אלו ולאור הוראת סעיף 28.4 להסכם אין להם חוב כלפי התובע.

11. עוד טוענים עמק ואורן, כי חתימתו של אורן על גבי ההתחייבות בסוף חוזה השכירות אין בה כדי להקנות לתובע זכות תביעה אישית נגדו. לגישתם, בכדי שהחתימה האמורה תחייב את אורן באופן אישי עליה לעמוד בתנאי חוק החוזים. לעניין זה טענו, כי ניסוח מעורפל של פנייה אשר אינו עומד בדרישת המסוימות מעיד על העדר גמירות דעת באופן שלא יהיה בו כדי לחייב את הצדדים להסכם. לטענתם, בענייננו אין מסוימות ב"התחייבות" של אורן שכן, בין היתר, אין פירוט מתי אמור החתום על המסמך לשלם את חובותיה של עמק וממתי מתגבשים חובות אלו. כמו כן, אין אזכור למושגים ערבות, כתב ערבות או ערבות אישית, בניגוד למה שנטען על ידי התובע. לטענתם, ברור היה, כי לצדדים לא הייתה כוונה שאורן יערוב באופן אישי לחובות עמק. עמק ואורן טוענים, כי במידה והיו מעוניינים בכך, הרי שהיה על התובע לבקש מאורן, כי הוא יצורף לחוזה השכירות ויחתום על כל עמודי החוזה ולא על נספח סתמי אשר צורף לחוזה. עוד טוענים, כי אף אם ייקבע שאורן חב כלפי התובע באופן אישי הרי שמחויבותו תחול רק ממועד חתימתו על הנספח, קרי מיום 17.11.05 ולא ממועד תחילת השכירות.

12. עמק ואורן שבו על טענתם לפיה הם לא שילמו דמי שכירות בהתאם להסכמות אשר התגבשו עם התובע בשל בעיות תכנוניות בהפעלת המושכר כמסעדה. כן טוענים, כי התובע לא שלח לעמק התראה כלשהי ולא פעל נגדה בגין אי התשלום וזאת מהטעם שהדבר נעשה בהסכמתו ובעקבות מחדליו בהכשרת המקום לצרכי מסעדה. לטענתם, ככל שבית המשפט ימצא, כי הם חייבים בתשלום דמי השכירות לתובע הרי שיש להטיל את התשלום על צל אלונים, בהתאם להסכמה אשר התגבשה בינם לבינה.

13. צל אלונים מתנגדת לתובענה וטוענת, כי דינה להידחות. לטענתה, אורן ניהל באמצעות עמק מסעדה במבנה המצוי בבעלות הקיבוץ. בתחילת 2007 החליט אורן להיפטר מהמסעדה. מאחר ואורן ידע, כי לא ניתן למכור את המסעדה, לאור קיומו של

פסק דין
המורה על פינוי המושכר והפסקת השימוש בו עד ליום 2.8.07 הוא פנה למירב נחשון (להלן: "נחשון") אשר עבדה אצלו ואשר סמכה עליו, בידיעה, כי היא לא תפשפש אחר מעשיו ולא תגלה שלמסעדה תוחלת חיים של פחות משנה. לטענתה, נחשון הקימה את צל אלונים אשר הייתה אמורה לנהל את המסעדה במקום החברה של אורן.

14. לטענת צל אלונים, בדיעבד התברר, כי הקיבוץ העביר טיוטת הסכם לפיו צל אלונים שוכרת את המבנה במקום עמק ואורן. במסגרת ההסכם צוין דבר קיומו של הסכם לפיו השימוש במושכר בהתאם להסכם הינו שימוש חורג ועל הקיבוץ להפסיקו עד ליום 2.8.07, אלא אם יינתן היתר כדין עד למועד האמור. צל אלונים טוענת, כי אורן הצליח למנוע מהקיבוץ לדרוש את ההסכם החתום והציע לה להיות שוכרת המשנה שלו כך שהוא יישאר בעל החוזה מול הקיבוץ. לטענתה, דמי שכירות המשנה הועברו ישירות לקיבוץ, כפי שנעשה עם בעלי חוב אחרים של הנתבע. לטענת צל אלונים, אלמלא נרדם התובע על משמרתו הרי שבפברואר 2007 נחשון הייתה יודעת שלמסעדה ישנה תוחלת חיים של חצי שנה והיא הייתה נמנעת מלהיכנס לעסקה.

15. צל אלונים טוענת, כי אכן הייתה כוונה שהיא תשכור את המסעדה במקום הנתבעים האחרים אולם הסכם בנדון לא נחתם. צל אלונים שבה על טענתה, כי ככל שעותק מההסכם היה מועבר לידיה היא לא הייתה חותמת עליו. לטענתה, כאשר התובע הודיע לה, כי עליה לפנות את המושכר לא נאמר לה דבר אודות צו פינוי והעילה אשר נמסרה לה הייתה צבירתם של חובות לא משולמים בגין דמי שכירות.

16. צל אלונים מכחישה את הטענה, כי החוב הינו חוב שלה וטוענת, כי עסקינן בחוב של הנתבעים האחרים. לטענתה, אין בעובדה שהיא העבירה את דמי השכירות ישירות לתובע בכדי להשליך על זכותה להפסיק לעשות כן, בהתאם ליחסיה עם השוכר הראשי.

17. אורן ועמק הגישו הודעת צד שלישי נגד צל אלונים ונחשון. במסגרת ההודעה טענו, כי ככל שבית המשפט ימצא, כי הם חייבים דבר מה לתובע הרי שיש להטיל את החובה על כתפי צל אלונים ונחשון. לטענתם, לאחר שעמק נקלעה לקשיים כלכליים ולא עלה בידה להמשיך בהפעלת המסעדה הציעה נחשון לאורן להפעיל את המסעדה על ידי חברה אשר תקים- צל אלונים. אורן קיבל הצעתה והוסכם, כי צל אלונים תפעיל את המסעדה, תישא בכל עלויות תפעול המסעדה ואורן ימשיך לעבוד במסעדה כשכיר. לעניין זה ציינו אורן ועמק, כי על אף שהוצאו לאורן תלושי שכר הרי שצל אלונים נמנעה מלשלם שכרו במהלך כל התקופה.

18. עוד הוסכם בין הצדדים, כי תמורת מוניטין המסעדה ועבור הזכות לעשות שימוש בציוד אשר בבעלות עמק תשלם צל אלונים את חובותיה של עמק לספקים השונים וזאת כל עוד אורן מועסק במקום. כן הובהר, כי נכון למועד ההתקשרות האמורה נוצר חוב של עמק לקיבוץ, אשר בשלב זה אין לשלמו בשל העניין התכנוני, אולם ככל שהעניין ייפתר הרי שיהיה על צל אלונים לשאת אף בחוב זה.

19. אורן ועמק ציינו, כי חוזה השכירות של המסעדה מול התובע המשיך להיות החוזה של עמק ואת דמי השכירות שילמה צל אלונים, בשל העובדה שנחשון העדיפה שלא להתקשר ישירות עם התובע ותחת זאת לשכור את המקום כשוכר משנה של עמק.

20. לטענת אורן ועמק, היה על צל אלונים לשאת בתשלומים בגין שני רכבים אשר הושכרו בליסינג ולשאת בהוצאות אחזקתם ולאחר סיום התשלום לחברת הליסינג, הרכבים אמורים היו לעבור לבעלות עמק אשר אמורה הייתה להעמידם לרשות צל אלונים כל זמן שזו תמשיך בהפעלת המסעדה. ברם, בפועל לא עמדה צל אלונים בהתחייבות זו ולאחר שהצטבר חוב נכבד נאלצה עמק לשאת בחובות אלו.

21. לטענתם, צל אלונים נשאה בחובות עמק לספקיה השונים, בהתאם למוסכם, בסך של כ- 100,000-120,000 ₪. אורן ועמק טוענים, כי צל אלונים אינה חולקת על הטענה לפיה היא התחייבה לשאת בתשלום חובותיה של עמק והמחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה מתובענה אחרת המתנהלת ביניהם, הינה בשאלה האם התשלומים היו בעבור דמי שימוש במסעדה או עבור הציוד במסעדה, מחלוקת אשר אינה רלוונטית לענייננו. אורן ועמק טוענים, כי בנסיבות אלו הרי שככל שבית המשפט ימצא, כי עליהם לשלם לתובע הרי שעל צל אלונים לשפותם.

22. צל אלונים ונחשון מתנגדות להודעה לצד שלישי וטוענות, כי אורן ידע שמכירת המסעדה בלתי אפשרית לאור קיומו של

פסק דין
המורה על פינוי המושכר והפסקת השימוש בו עד ליום 2.8.07 וידע, כי כל רוכש פוטנציאלי יבדוק את נתוני הרישוי ולא יתקשר עמו בעסקה וכן ידע שנחשון אשר עבדה במסעדה, אינה מבינה בעסקים וסמכה עליו ועל כן היא מהאנשים הבודדים אשר לא יערכו בדיקה מעמיקה. לטענתן, נחשון הקימה את צל אלונים כדי שזו תנהל את המסעדה במקום חברה של אורן. צל אלונים ונחשון טוענות, כי לימים הסתבר, כי לא היה מפגש רצונות בין אורן ועמק לבין צל אלונים שכן צל אלונים סברה, כי היא רוכשת דבר שונה ממה שאורן ועמק התכוונו שהיא תקבל.

23. צל אלונים ונחשון שבו על טענותיהן באשר להסכם אשר הקיבוץ העביר לאורן ועמק לשם החתמת צל אלונים, חוזה אשר כאמור לעיל צל אלונים לא חתמה עליו.

24. לטענתן, אורן, אשר הינו יועץ עסקי, הבטיח לנחשון, כי ילווה את העסק ויתמוך בו אולם בפועל השתמש בעסק לשם קידום ענייניו האישיים וככל שהתגבשו הסכמים הרי שהפר אותם הפרה יסודית. עוד טוענות, כי אורן פעל בזדון כדי למוטט את צל אלונים, טרם יתברר, כי קיים צו סגירה. לטענתן, משנודע לנחשון אודות צו הסגירה היא הודיעה לאורן ועמק על ביטול ההסכמים, ככל שהתגבשו, מחמת הטעיה.

25. צל אלונים ונחשון טוענות, כי החוזה נשוא התביעה הינו חוזה בין התובע והנתבעים מס' 1 ו-2 ואין בעובדה שצל אלונים שילמה את דמי השכירות ישירות לתובע בכדי להקים יריבות בין התובע והצדדים השלישיים.

26. צל אלונים ונחשון טוענות עוד, כי במסגרת תובענה אחרת אשר התנהלה בין הצדדים טענו אורן ועמק, כי צל אלונים התחייבה לשלם את חובות חברת העמק לספקיה. לטענתן, במסגרת התובענה בה עסקינן טוענים אורן ועמק לראשונה, כי צל אלונים התחייבה לשלם גם את חובותיה של חברת העמק לתובע.

27. לטענתן, בין הצדדים קיימת מחלוקת בעבור מה שילמה צל אלונים את חובותיה של העמק ומשכך הרי שאין הצעה וקיבול ולפיכך הרי שלא התגבש חוזה. לטענתן, ככל שהתגבש חוזה הרי שהוא בטל מחמת הטעיה מאחר והן לא ידעו אודות צו הסגירה. לטענתן, מעדות אורן בתובענה אחרת המתנהלת בין הצדדים עולה, כי הוא ידע אודות צו הסגירה אולם נמנע מלמסור מידע לגביו למתעניינים במסעדה. לטענתן, האדם הסביר לא היה מתקשר בהסכם אילו ידע אודות צו הסגירה ועל כן עסקינן בהפרה יסודית המאפשרת לנפגע לבטל את החוזה.

28. לסיום טוענות צל אלונים ומירב, כי אין עילת תביעה נגד נחשון וכי ההתחייבות לשלם את חובותיהם של הנתבעים מס ' 1 ו-2 מיוחסת לצל אלונים בלבד.

הראיות

29. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר איתי אדמון (להלן: "אדמון") – מנהל עסקי של התובע. מטעם הנתבעים מס' 1 ו-2 הוגשו תצהיר עדות ראשית של מר שלום אורן. מטעם הנתבעת מס' 3 והצדדים השלישיים הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' מירב נחשון. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

30. הקיבוץ הגיש תובענה על סך של 160,416 ₪ בגין דמי שכירות אשר לא שולמו לו, לטענתו, בעבור מושכר הנמצא בשטחו ואשר בו נוהלה מסעדה. אין מחלוקת, כי עמק שכרה את המושכר מהקיבוץ והפעילה במקום מסעדה החל משנת 2005. בהמשך ובשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה עמק הסכים הקיבוץ, כי צל אלונים תפעיל את המסעדה במושכר, זאת החל מחודש פברואר 2007. כמו כן אין מחלוקת, כי לעמק וצל אלונים נותרו חובות כלפי הקיבוץ, בגין דמי שכירות אשר לא שולמו בעבור המושכר. המחלוקת הינה על כתפי מי מהנתבעים מוטל לשלם את החובות האמורים.

31. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר אשר הוצג בפני
י מצאתי, כי דין התובענה אשר הגיש הקיבוץ להתקבל, כפי שיפורט. דין ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד צל אלונים להתקבל ודין ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד הגב' נחשון להידחות, כפי שיפורט.

התביעה נגד הנתבעים מס' 1 ו-2

32. בעדותו אישר אדמון, כי היה חוב של עמק וכי התובע המתין לגביו תקופה ארוכה. לטענתו, התובע המתין מתוך התחשבות באורן אשר הבטיח להשיב את הכסף והיה אופטימי לגבי הפעלת המסעדה. לטענת אדמון, אורן דיבר על הכנסת שותף אשר יזרים כסף (עמ' 12 ש' 7-14). לטענתו, הקיבוץ הבין, כי צל אלונים הינה חברה חדשה אשר הוקמה על ידי אורן ונחשון (עמ' 12 ש' 18-19). עוד העיד אדמון, כי הוא אינו יודע מה עשה הקיבוץ כאשר עמק הפסיקה לשלם דמי שכירות בחודש יוני 2006 (עמ' 13 ש' 27-28).

33. אורן העיד, כי בחודש יולי 2006 נסגרה המסעדה בעקבות המלחמה ולטענתו הוא ביקש לא לשלם לקיבוץ עד שהמסעדה תפתח. בהמשך העיד, כי מהמועד האמור לא שילמה עמק לקיבוץ. נטען בפני
ו, כי עד למועד האמור היו לעמק יתרות חוב גדולות כלפי הקיבוץ. אורן לא שלל טענה זו ותחת זאת טען, כי הוא אינו זוכר אולם הוא זוכר שזה היה די מסודר (עמ' 18 ש' 17-23). הנה כי כן, אין מחלוקת, כי מחודש יולי 2006, לכל המאוחר, הפסיקה עמק לשלם את דמי השכירות המגיעים לקיבוץ בהתאם למוסכם בין הצדדים.

34. במסגרת כתב התביעה טען הקיבוץ, כי במועד בו עבר ניהול המסעדה לידי צל אלונים עמד חובה של עמק על סך של 120,545 ₪. לטענתו, סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 137,563 ₪ (סעיף 6 לכתב התביעה). במסגרת כתב הגנתם לא הכחישו עמק ואורן את גובה החוב. טענותיהם בעניין זה היו, כי היה ברור לצדדים, כי הסכום האמור אינו בגדר חוב כל עוד לא מסתיימים ההליכים התכנוניים החלים על המסעדה. כן העלו עמק ואורן טענות באשר לאופן שיערוך הסכום (סעיף 34 לכתב ההגנה).

35. הנה כי כן, אין מחלוקת, כי לעמק נותר חוב בסך 120,545 ₪ לקיבוץ. המחלוקת הינה האם על עמק לשאת בתשלום הסכום האמור או שמא, משלא הוסדרו העניינים התכנוניים ביחס למושכר, הרי שלא חלה על עמק החובה לשלם סכום זה. בשלב זה אקדים ואומר, כי מצאתי שעל עמק לשאת בתשלום חובה כלפי הקיבוץ.

36. במסגרת הסכם השכירות אשר נכרת בין עמק והקיבוץ נקבע בסעיף 28.4 (ראו נספח ג' לתצהיר מטעם התובע), כי "במקרה שהקיבוץ יחויב לסיים את ההסכם על פי דין, כגון על פי הוראה של גורם שלטוני ו/או של מנהל מקרקעי ישראל. באם הסגירה תתחייב כתוצאה מהוראה של מנהל מקרקעי ישראל ו/או של הוועדה לתכנון ובנייה יזרעאלים, יפוצה השוכר בכל דמי השכירות ששולמו לקיבוץ ע"י השוכר".

37. אין מחלוקת, כי הוצא צו אשר חייב את סגירת העסק המנוהל במושכר. במסגרת כתב הגנתם טוענים עמק ואורן, כי בטרם התקשרה עמק בהסכם עם הקיבוץ השכירות ציינו בפני
ה, כי מתנהל הליך משפטי על רקע תכנוני בשל שימוש חורג בשטח המסעדה. בנסיבות אלו התגבשה בין הצדדים ההסכמה המפורטת לעיל. אורן ועמק טוענים, כי נקודת המוצא הייתה שאין זה סביר שעמק תשקיע סכומי כסף נכבדים במידה ותהיה מניעה להמשיך ולהפעיל מסעדה במקום בשל קיומו של צו. לטענתם, לאור ההליכים התכנוניים הוסכם, כי עד שיובהר מצבה התכנוני של המסעדה לא ישולמו דמי השכירות החודשיים.

38. לא עלה בידי עמק ואורן להוכיח, כי התגבשה בין הצדדים הסכמה לפיה עמק לא תשלם דמי שכירות עד שמצבו התכנוני של המושכר יובהר. לא ניתן ללמוד הסכמה כאמור מהאמור בסעיף 28.4 להסכם ואין כל ראיה אחרת התומכת בטענה, כי התגבשה הסכמה כאמור. יתרה מזאת, סבורני, כי האמור בסעיף 28.4 עומד בסתירה לטענת עמק ואורן. שכן, מהסעיף האמור עולה, כי על השוכר חלה חובה לשלם את דמי השכירות ורק במידה וסגירת המסעדה תתחייב כתוצאה מהנסיבות המפורטות בסעיף, ישיב הקיבוץ לשוכר את דמי השכירות אשר שולמו על ידו. מכאן, שאין ממש בטענה כי על השוכר לא חלה חובה לשלם את דמי השכירות עד אשר המצב התכנוני לא יוסדר.

39. עמק ואורן טענו, כי ההסכמה המפורטת בסעיף 28.4 התגבשה בשל העובדה, כי לא היה זה סביר שעמק תשקיע כספים במושכר כאשר ייתכן ותהא מנועה מלהפעיל במקום מסעדה. סבורני, כי ההסכמה לפיה במידה ותהיה מנועה מלהפעיל מסעדה במושכר יושבו לה דמי השכירות אשר שולמו על ידה אכן נותנת פתרון הולם לסוגיה זו. מאידך, טענת עמק ואורן לפיה הוסכם, כי עמק לא תשלם דמי שכירות כלל עד להסדרת הסוגיה אינה סבירה בעיניי.

40. לא זו אף זו, עמק נכנסה למושכר בשנת 2005 וכבר במועד האמור הובהר לה, כי מתנהל הליך משפטי על רקע תכנוני בשל שימוש חורג בשטח המסעדה. עם זאת, אין מחלוקת, כפי שעולה הן מחומר הראיות והן מהעדויות, כי בתחילה עמדה עמק בחובתה ושילמה את דמי השכירות. עמק לא הוכיחה, כי בשלב מאוחר יותר ובשל התפתחויות מסוימות בנוגע להליך שהתנהל בנוגע לשימוש החורג, הוסכם, כי היא לא תשלם את דמי השכירות עד להסדרת העניין.

41. אורן העיד, כי במידה והוא היה מוכר את המסעדה במזומן הוא היה פורע את החוב. בעדותו האמורה הודה אורן למעשה, כי עסקינן בחוב אשר היה עליו לפרוע. בנסיבות אלו נטען בפני
ו, כי הוא לא פרע את חובו בשל קושי כלכלי. אורן השיב, כי לא בדיוק ובהמשך טען, כי ביולי 2006 הוא פנה לקיבוץ היות ולא היה בידו לשלם בשל קושי כלכלי. פנייתו האמורה של אורן לקיבוץ בבקשה, כי יתחשב במצבו הכלכלי ויאפשר לו שלא לשלם את דמי השכירות עומדת אף היא בסתירה לטענתו לפיה עמק לא אמורה הייתה לשלם את דמי השכירות בשל העניין התכנוני. אורן הוסיף והעיד, כי במקביל היה הנושא התכנוני והקיבוץ אמר לו, כי ייתכן שהוא לא יצטרך לשלם בשל הבעיות התכנוניות (עמ' 18 ש' 24-31). אורן אישר, כי במשך כל התקופה הקיבוץ ביקש ממנו לשלם ולטענתו הוא פעל לשם הסדרת העניין. אורן העיד, כי הקיבוץ לא אמר לו לא לשלם את החוב (עמ' 19 ש' 1-7). עדות זו עומדת בסתירה לטענת עמק ואורן ממנה עולה, כי התגבשה הסכמה לפיה עד להסדרת ההליכים התכנוניים לא יהיה על עמק לשלם את דמי השכירות.

42. אורן העיד, כי ב- 10/07 נערכה פגישה בנושא הסדר החוב והוא אמר שצל אלונים תשלם את החוב במהלך הפעלת המסעדה. לטענתו, מצבו ומצבה של עמק היה ידוע לאדמון ועל כן ההצעה הייתה שצל אלונים תשלם את החוב. בהמשך הוסיף, כי צל אלונים לא הצליחה לשלם את החובות האמורים (עמ' 19 ש' 8-21). הנה כי כן, אף בשלב האמור לא טענו עמק ואורן, כי לא חלה על עמק חובה לשלם את דמי השכירות בשל הנושא התכנוני או בגין סיבה אחרת ותחת זאת טענו, כי פעלו לשם הסדרת החוב על ידי צל אלונים.

43. אורן העיד, כי עד פברואר 2007 עמק הייתה אמורה לשלם וכי יש פער זמנים בין חודש יוני 2006 לחודש פברואר 2007 שבו עמק לא שילמה. לאחר שנטען בפני
אורן, כי עמק לא שילמה את התשלומים לקיבוץ טען אורן, כי הוא לא מקבל את הטענה מאחר והדבר נעשה בהסכמה. לטענתו, בקיבוץ ידעו שהוא מחפש להביא מישהו שייקח את המסעדה וישלם את החובות, כפי שהוא עשה קודם לכן (עמ' 19 ש' 22-32). כאמור לעיל, לא הוכח בפני
י, כי התגבשה הסכמה לפיה בשלב זה עמק לא תשלם את דמי השכירות. עדות זו עומדת בסתירה לעדותו, לפיה הקיבוץ לא אמר לו שלא לשלם את החוב ועדותו לפיה במשך כל התקופה דרש ממנו הקיבוץ, כי ישלם את החוב. סבורני, כי עדות אורן לפיה הקיבוץ ידע שהוא מחפש להביא מישהו שייקח את המסעדה וישלם את החובות תומכת דווקא בטענת הקיבוץ באשר לקיומו של חוב של עמק כלפי הקיבוץ. חוב אשר אורן רצה, כי שוכר שייכנס לנכס יכסה, כפי שהוא כיסה את חובו של השוכר הקודם. אף אם הקיבוץ היה מודע לכך שאורן מחפש שוכר שיכסה את חובו, אין בכך בכדי לתמוך בטענת אורן לפיה הקיבוץ הסכים, כי בשלב זה לא ישולמו לו דמי השכירות.

44. אדמון העיד, כי למיטב ידיעתו, התובע לא קיבל הודעה חד משמעית מהוועדה לתכנון ובנייה לפיה יש לסגור את המסעדה לאלתר. כן העיד, כי לא ידוע לו על צו נוסף מלבד צו של בית המשפט. לטענתו, הצו האמור לא בוטל אולם הייתה הארכת מועד (עמ' 9 ש' 5-9).

45. במהלך עדותו נשאל אורן מתי הודיע לו הקיבוץ על סגירת המסעדה באוגוסט 2007. אורן השיב, כי לא הייתה הודעה פתאומית. לדבריו, היה לו קשר אישי קבוע עם נציגת הקיבוץ . בהמשך הוסיף, כי בסוף ניתן היה להמשיך ולהפעיל את המסעדה ומעולם לא הגיע פקח והורה לסגור את המסעדה (עמ' 23 ש' 31, עמ' 24 ש' 1-4). הנה כי כן, עמק לא נאלצה לסגור את המסעדה בגין הנסיבות אשר פורטו בסעיף 28.4 להסכם השכירות. בנסיבות אלו, הרי שהיא לא הייתה זכאית לקבל בחזרה את דמי השכירות אשר שולמו על ידה ובוודאי שאינה פטורה מתשלום חובה בגין דמי השכירות אשר היה עליה לשלם עד למועד בו העבירה את הפעלת המסעדה לידי צל אלונים. כאמור לעיל, מכתב ההגנה עולה, כי אין מחלוקת באשר לגובה חובה של עמק כלפי הקיבוץ.

46. אורן ועמק טענו, כי במידה והקיבוץ היה מאפשר להם למכור את העסק כעסק חי הרי שהיה בידם למכור אותו במחיר טוב ולשלם את חובם לקיבוץ. איני מקבלת טענה זו.

47. אורן אישר, כי ב- 1.9.08 הוא רצה להוציא את הציוד מהמסעדה. אורן נשאל כיצד זה עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה רצה למכור את המסעדה כעסק חי. בתגובה טען, כי הוא פעל לפי הבנה שהמסעדה שייכת לו ומופעלת על ידי צל אלונים וכאשר צל אלונים מפסיקה להפעיל את המסעדה, הזכויות חוזרות אליו. לטענתו, הוא רצה להוציא את הציוד בכדי שנחשון לא תשתלט עליו (עמ' 18 ש' 1-16). מנגד העידה נחשון, כי ביום 1/9 אורן הגיע למסעדה במטרה למכור את הציוד אשר נמצא בה ואמר לה שיש לו קונים (עמ' 30 ש' 5-8). בהמשך נטען בפני
ה, כי אורן טוען, כי הוא רצה להוציא את הציוד, לאחסן אותו ולהחזיר אותו. נחשון השיבה, כי אורן אמר לה שיש קונים לציוד (עמ' 30 ש' 25-26). העובדה שאורן ביקש להוציא את הציוד אשר היה מצוי במושכר מעוררת ספק באשר לאמינות טענתו לפיה היה בכוונתו למכור את העסק כעסק חי, דבר אשר היה מאפשר לו לשלם את החוב לקיבוץ.

48. לא זו אף זו, אורן לא זימן לעדות רוכשים פוטנציאלים לשם תמיכה בטענתו לפיה היה בידו למכור את המושכר כעסק חי, כפי שנטען על ידו. העובדה שאורן נמנע מלזמן לעדות עד רלוונטי, מבלי שנתן לכך הסבר כלשהו, פעולת לרעתו.

49. אדמון העיד, כי לאחר שצל אלונים הפסיקה להפעיל את המסעדה הגיע אורן עם צד שלישי והציע להעביר את המסעדה לצד השלישי. לטענתו, למיטב ידיעתו הוא אמר, כי הקיבוץ אינו מעוניין להמשיך בהפעלת מסעדה במקום (עמ' 10 ש' 17-23). לטענתו, בשל מספר נסיבות שינה הקיבוץ את ייעוד השטחים ועל כן אף אם הצד השלישי היה מציע לשלם את כל חובות השכירות, הקיבוץ לא היה מסכים להכניסו (עמ' 10 ש' 24-28). נטען בפני
אדמון, כי הוא העיד שאלמלא היו חובות, הקיבוץ היה מאפשר לצל אלונים להמשיך בהפעלת המסעדה ומדוע אם כן לא היה מסכים ליתן לצד שלישי המכסה את החובות להפעיל מסעדה במקום. אדמון השיב, כי זה עניין של המועד בו הועלתה ההצעה וכי היה שילוב של דברים. לטענתו, ככל שההצעה האמורה הייתה מגיעה בשלב מוקדם יותר ייתכן שהיא הייתה מתקבלת (עמ' 10 ש' 29-31, עמ' 11 ש' 1-2).

50. בהסכם השכירות נקבע, כי תקופת השכירות תהא מיום 1.5.05 ועד ליום 30.10.08 (סעיף 4 להסכם). כן נקבע, כי ככל שבתום התקופה יהא השוכר מעוניין להמשיך בתקופת השכירות והקיבוץ לא יהיה זקוק למושכר לצורך פרויקט נדלן הרי שניתן יהיה להאריך את ההסכם לתקופה של שנתיים נוספת. עם זאת נקבע, כי עמידת השוכר בתנאי ההסכם ובעיקר ביצוע התשלומים במועד הם תנאי לאופציה להארכת הסכם השכירות. בענייננו אין מחלוקת, כי עמק לא עמדה בהתחייבותה ולא שילמה את דמי השכירות במועד, ולמעשה לא שילמה אותם עד היום. בנסיבות אלו, הרי שלא עמדה לה הזכות להאריך את הסכם השכירות ולפיכך אין בידי עמק ואורן להעלות טענה לפיה במידה והחוזה היה מוארך והיה מתאפשר להם למכור את העסק כעסק חי הרי שהיה בידם לשלם חובם לקיבוץ.

51. יתרה מזאת, בהתאם להסכם השכירות, עמק לא הייתה רשאית להעביר את הזכויות במושכר לצד שלישי מבלי שהקיבוץ נתן הסכמתו לכך. בנסיבות אלו, הרי שאין בעובדה שהקיבוץ לא אפשר את מכירת המסעדה כעסק חי כדי לפעול לטובת הנתבעים מס' 1 ו-2.

52. במסגרת הסכם השכירות, חתם אורן על התחייבות לפיה בהיותו בעליה של עמק הוא מתחייב כלפי הקיבוץ, ביחד ולחוד, בכל התחייבויות עמק. כן צוין, כי התחייבות זו הינה תנאי להסכמת הקיבוץ להתקשרות בהסכם השכירות אשר נכרת בינו לבין עמק. לאור ההתחייבות האמורה טוען הקיבוץ, כי יש לחייב את אורן ואת עמק ביחד ולחוד בתשלום חובה של עמק בגין דמי השכירות.

53. אורן מתנגד לטענות הקיבוץ בעניין זה וטוען, כי במסגרת המשא ומתן הוא הביע מורת רוח מהערבות האישית. לטענתו, הוא הביע הסתייגות באוזניי מר עמוס שרון. עוד העיד אורן, כי הוא הסתייג מהערבות האישית מאחר והרעיון של חברה הוא שהאחריות עליה (עמ' 17 ש' 7-14). אורן אישר, כי החברה הוקמה מספר ימים טרם החתימה על הסכם השכירות וכי היא הוקמה לשם ניהול המסעדה (עמ' 17 ש' 15-18). אורן נשאל האם לאחר שהביע מורת רוח מהערבות האישית, הקיבוץ התעקש על ערבות אישית והשיב, כי נאמר לו שככה זה בכל ההסכמים של הקיבוץ, שיעזוב את זה ויחתום (עמ' 17 ש' 21-22). במהלך עדותו נטען בפני
אורן, כי בעת החתימה הוא היה מודע היטב למשמעות של ערבות אישית והוא חתם. אורן השיב, כי לא השקיע בעניין מחשבה רבה מידי. לטענתו, הכל נעשה במהירות (עמ' 17 ש' 23-25). עדותו האמורה אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה הוא הביע הסתייגות בנדון וחשב שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם נושא האחריות הנפרדת של החברה. סבורני, כי אין ממש בעדות זו וכי אורן ביקש להתחמק מלהעיד, כי היה מודע למשמעות חתימתו על ההתחייבות האמורה. סבורני, כי טענותיו באשר לנסיבות בגינן התנגד לחתימה על ערבות אישית מלמדות, כי הוא אכן היה מודע למשמעות הגלומה בחתימה על התחייבות זו. בהמשך עדותו העיד אורן, כי הוא הבין שהוא חותם על ערבות אישית והוסיף, כי התנגד לכך (עמ' 17 ש' 26-27).

54. אורן ועמק טענו, כי ההתחייבות נוסחה באופן מעורפל וכי לא התקיימו דרישת המסוימות וגמירת הדעת. איני מקבלת טענות אלו. עסקינן בהתחייבות קצרה וברורה ומעדות אורן עולה, כי הוא הבין את משמעות חתימתו.

55. אורן נשאל האם הייתה בטוחה אחרת מלבד הערבות האישית והשיב, כי היה אמון הדדי (עמ' 17 ש' 19-20). כאמור לעיל, אורן העיד, כי עסקינן בחברה חדשה אשר הוקמה ימים ספורים קודם לכן לשם הפעלת המסעדה. בנסיבות אלו, הרי שהתנהלות הקיבוץ אשר דרש, כי אורן יחתום על ערבות אישית הינה סבירה. כאמור, אורן הבין, כי הוא חותם על ערבות אישית ואף אם היו לו הסתייגויות בנדון הרי שאין בכך כדי לפטור אותו מאחריותו.

56. בנסיבות אלו, מקובלת עליי טענת הקיבוץ לפיה יש לחייב את אורן ועמק, ביחד ולחוד, בתשלום דמי השכירות המגיעים לקיבוץ מידי עמק בגין התקופה בה הפעילה עמק את המסעדה במושכר ולא שילמה את דמי השכירות כמוסכם.

57. כאמור, עמק ואורן לא הכחישו את עצם החוב אולם העלו טענות באשר לחובתם לשלם חוב זה וכן העלו טענות באשר לאופן בו שיערך התובע את סכום החוב. לאור האמור לעיל, ומשחזר בו הקיבוץ במסגרת סיכומיו מהסכום המשוערך הנטען על ידו במסגרת כתב התביעה, אני מחייבת את עמק ואורן, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 120,545 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.
התביעה נגד הנתבעת מס' 3

58. במסגרת כתב התביעה טוען הקיבוץ, כי לצל אלונים נותר כלפיו חוב בסך של 22,853 ₪ (סעיף 9 לכתב התביעה). במסגרת כתב ההגנה אשר הגישה צל אלונים, היא לא הכחישה את עצם קיום החוב אולם טענה, כי החובה לשלמו אינה מוטלת על כתפיה, כי אם על כתפי הנתבעים האחרים. לטענתה, לא נכרת בינה לבין הקיבוץ הסכם והיא הפכה לשוכרת משנה של עמק. צל אלונים טוענת, כי אין בעובדה שהיא שילמה את דמי השכירות ישירות לקיבוץ ולא לעמק בכדי למנוע ממנה לחדול מכך (סעיפים 7 ו-9 לכתב ההגנה של צל אלונים). בשלב זה אקדים ואומר, כי טענות צל אלונים בעניין זה אינן מקובלות עליי.

59. אדמון העיד, כי הוא משמש בתפקידו בקיבוץ מינואר 2007 (עמ' 7 ש' 18-19). לטענתו, הוא מעריך, כי מאז שהוא נכנס לתפקידו נערכו בין נחשון לבינו או למיכאלה, חברת הקיבוץ, כחמש פגישות בנוגע לחתימה על החוזה והסבתו מהסכם של עמק להסכם של צל אלונים. לדבריו, לאחר שהעסק הסתבך נערכו פגישות בנוגע להחזרת חובות (עמ' 7 ש' 20-25). אדמון העיד, כי במהלך הפגישות הראשונות אשר עסקו בהסבת הסכם השכירות הוצג לנחשון הסכם הסבת השכירות אולם אין בידו לומר האם היא קראה את ההסכם אם לאו (עמ' 8 ש' 1-8). עוד העיד אדמון, כי נחשון ואורן לא חתמו על המסמך והוא אינו יודע מדוע. לטענתו, התובע לא היה ער לכך במשך תקופה ארוכה (עמ' 8 ש' 9-11). לא די בעובדה שלא נחתם הסכם כאמור כדי לתמוך בטענת נחשון לפיה צל אלונים הייתה שוכרת משנה של עמק ואין לה חובות כלפי הקיבוץ.

60. לטענת נחשון, במהלך השנתיים שפעלה מול הקיבוץ, הקיבוץ ידע שצל אלונים מפעילה את המסעדה (עמ' 31ש' 1-3). נחשון אישרה שהקיבוץ הוציא לצל אלונים חשבוניות וכי היא קיבלה ובדקה אותן. לטענתה, בדיקתה הייתה על פי הערכה גסה והיא סמכה על הקיבוץ (עמ' 31 ש' 4-10).

61. בעת עדותה של נחשון נטען בפני
ה, כי במסגרת היחסים עם הקיבוץ, בשיחות עם מיכאלה ואדמון, הם לא הציגו את צל אלונים כשוכרת משנה. בתגובה טענה נחשון, כי היא נפגשה עם אדמון רק פעם אחת, שנה לאחר שהחלה להפעיל את המסעדה כשהמטרה הייתה להציע לקיבוץ להצטרף כשותף במסעדה. נחשון אישרה, כי מיכאלה הגיעה למסעדה לעיתים קרובות (עמ' 31 ש' 11-17). התרשמתי, כי נחשון ביקשה להתחמק מלהעיד באשר לאופן בו הוצגו הדברים לקיבוץ. בהמשך אישרה נחשון, כי בינה לבין מיכאלה היה ברור שצל אלונים חייבת לקיבוץ כסף בגין העלויות השוטפות (עמ' 31 ש' 18-19). סבורני, כי עדות זו עומדת בסתירה לטענת נחשון לפיה צל אלונים שימשה כשוכרת משנה של עמק, וכי מאחר ולא נכרת בינה לבין הקיבוץ הסכם הרי שאין לצל אלונים חובות כלפי הקיבוץ.

62. במהלך עדותה נטען בפני
נחשון, כי אין ספק שעל צל אלונים לשלם בגין חודשי השכירות האחרונים. נחשון השיבה בחיוב וטענה, כי לצל אלונים אין כסף. לטענתה, היא ידעה ששניים מהשיקים שנתנה לא יכובדו (עמ' 30 ש' 28-31). הנה כי כן, מעדות נחשון עולה, כי היא מסכימה לטענה, כי על צל אלונים מוטלת החובה לשלם בגין חודשי השכירות האחרונים. עוד עולה מעדותה, כי צל אלונים לא עמדה בחובתה האמורה בשל קשיים כלכליים, להבדיל מטעמים לפיהם החובה אינה מוטלת על כתפיה.

63. אורן טען, כי משנת 2007 האחריות לתשלום השוטף היא של צל אלונים בלבד והוא פעל בעניין מתוך מחויבות אישית ובשל קשריו עם חברי הקיבוץ, אולם היה ברור שצל אלונים לקחה על עצמה לשלם את ההתחייבות של עמק (עמ' 21 ש' 29-32). לטענתו, עסקינן בחבות ישירה של צל אלונים לקיבוץ, הן לגבי השוטף והן לגבי העבר (עמ' 22 ש' 1-2). בעת עדותו של אורן נטען בפני
ו, כי בתצהירו הוא טען שצל אלונים הייתה שוכרת משנה של עמק ומכאן שגם לעמק יש אחריות. אורן נשאל האם ביחסים עם הקיבוץ היה ברור שצל אלונים אחראית ישירה. בתשובה טען, כי צל אלונים נתנה שיקים והקיבוץ הוציא חשבוניות ואף נעשה חוזה. לטענתו, מבחינתו זו שכירות ישירה מול הקיבוץ ללא אובדן זכויותיו בהשקעות (עמ' 22 ש' 3-6).

64. אף אם תתקבל טענת צל אלונים לפיה הפעילה את המסעדה בהיותה שוכרת משנה של עמק, הרי שאין בכך בכדי לפתור אותה מהחובה לשלם את דמי השכירות וההוצאות הנלוות בגין התקופה בה הפעילה את המסעדה. אמנם לא נכרת בין הקיבוץ וצל אלונים הסכם שכירות, אולם במהלך תקופת השכירות, בתקופה בה שילמה צל אלונים את דמי השכירות, היא פעלה בהתאם להסכם אשר נכרת בין עמק והקיבוץ. בנסיבות אלו, הרי שהסכם זה מהווה אינדיקציה לגובה דמי השכירות אשר על צל אלונים לשלם לקיבוץ. התרשמתי, כי הוצג לקיבוץ מצג לפיו השכירות הוסבה לצל אלונים והתגבשה חובתה של צל אלונים לשלם את דמי השכירות בגין התקופה בה היה ניהלה את המסעדה במושכר.

65. במסגרת עדותה טענה נחשון, כי צל אלונים הינה הבעלים של הציוד המצוי במסעדה. כן העידה נחשון, כי בעת שאורן ביקש למכור את הציוד האמור, המחלוקת הייתה לגבי השאלה מי יקבל את הכסף בגין מכירת הציוד. נחשון העידה, כי היא סברה שיש למכור את הציוד ובתמורה לשלם משכורות, לשלם לספקים וכן לשלם לקיבוץ בגין חודשי השכירות האחרונים (עמ' 30 ש' 5-19). העובדה שנחשון סברה, כי בכסף אשר תקבל צל אלונים בגין מכירת הציוד עליה לשלם, בין היתר, את דמי השכירות לקיבוץ, אינה עולה בקנה אחד עם טענתה של צל אלונים לפיה החובה לשלם את דמי השכירות לקיבוץ אינה מוטלת על כתפיה.

66. לאור כל האמור לעיל, הרי שעל כתפי צל אלונים מוטלת החובה לשלם את דמי השכירות בגין התקופה בה הפעילה את המסעדה. צל אלונים לא שללה את גובה החוב לו טען הקיבוץ.

67. אדמון העיד, כי הקיבוץ לא הסתיר את המצב התכנוני של המסעדה ואת הבעיה של השגת היתר ולמיטב זכרונו, נחשון אמרה שהמצב התכנוני ידוע לה (עמ' 8 ש' 12-16). למיטב ידיעתו, נחשון עודכנה, במשך הזמן, במצב התכנוני (עמ' 8 ש' 17-18). בהמשך העיד, כי בפגישה אשר נערכה בתחילת 2007 הוא טרח ליידע את נחשון אודות המצב התכנוני (עמ' 9 ש' 10-11). אדמון הוסיף והעיד, כי למיטב ידיעתו לא הייתה מניעה תכנונית להפעלת המסעדה בחודש פברואר 2008. לטענתו, הקיבוץ טרם קיבל היתר אולם ניתנה לו אורכה להשגתו (עמ' 9 ש' 12-16). אדמון העיד, כי התהליכים הדרושים לשם קבלת ההיתר לא הושלמו ובמידה והיו מושלמים, היה ניתן היתר ללא קשר להפעלת מסעדה. בהמשך אישר, כי ההיתר לגביו דובר היה להפעלת מסעדה (עמ' 9 ש' 18-25). אדמון שלל טענה לפיה, מקום בו התובע לא השלים את הפרוצדורה להפעלת המסעדה והיא יכולה לעבוד מבחינה תכנונית הרי שסעיף 28.4 להסכם השכירות נכנס לתוקף (עמ' 9 ש 26-29). לטענתו, במידה וצל אלונים הייתה ממשיכה לשלם את השכירות הרי שהיה בידה להמשיך בהפעלת המסעדה אף לאחר ספטמבר 2008. לטענת אדמון, התובע התחייב לטפל בנושא ההיתר והוא מאמין, כי היה עולה בידו לקבל את ההיתר, ככל שלא היו מתעוררות הבעיות הכספיות בגינן החליט התובע לעכב את ההליך התכנוני אשר עולה כסף רב (עמ' 10 ש' 3-9).

68. כאמור צל אלונים לא עמדה בחובתה לשלם במועד את דמי השכירות בגין המושכר. בנסיבות אלו, מקובלת עליי עמדת הקיבוץ אשר בחר שלא להמשיך בהליכים לשם קבלת ההיתר הדרוש לשם הפעלת מסעדה במושכר ואין בכך כדי לשלול חובתה של צל אלונים לשלם את דמי השכירות בגין התקופה בה הופעלה המסעדה ללא כל מניעה.

69. יתרה מזאת, נחשון אישרה, כי צל אלונים סיימה את השנים 2007-2008 בהפסד כספי (עמ' 39 ש' 28-29). כמו כן העידה, כי סגרה את צל אלונים באוגוסט 2008 בשל חובות. לטענתה, במועד האמור היא לא ידעה על צו הסגירה. לטענת נחשון, היא ידעה שתכננו לבנות שם בית אבות ושיש לה לפחות 9 שנים לעבוד במקום וזה התאים לה (עמ' 29 ש' 27-31, עמ' 30 ש' 1-2). בהמשך שבה והעידה, כי סגרה בשל קשיים כלכליים (עמ' 30 ש' 4). כמו כן, לא עלה בידי צל אלונים לשלול את גרסת הקיבוץ לפיה, הוא פנה אליה בדרישה, כי תשיב את המושכר בתום תקופת השכירות. בנסיבות אלו, הרי שסגירת המסעדה נבעה משיקולים כלכליים ולא תכנוניים ועל כן אף בעניינה של צל אלונים אין תחולה לסעיף 28.4 להסכם השכירות.

70. כאמור, צל אלונים לא הכחישה את גובה החוב, כי אם את חובתה לשלם אותו לקיבוץ. בנסיבות אלו ולאור האמור לעיל, אני מחייבת את צל אלונים לשלם לקיבוץ סך של 22,853 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.8.08 ועד מועד התשלום בפועל.

ההודעה לצד שלישי

71. אורן ועמק הגישו הודעה לצד שלישי נגד צל אלונים ונחשון בטענה, כי ככל שיחויבו לשלם לקיבוץ בגין דמי השכירות הרי שעל הצדדים השלישיים לשפותם.

72. במסגרת ההודעה לצד שלישי טענו אורן ועמק, כי לאחר שעמק נקלעה לקשיים כלכליים בגינם לא עלה בידה להמשיך בהפעלת המסעדה הציעה נחשון, כי היא תפעיל את המסעדה על ידי חברה שהיא תקים, צל אלונים. עוד הוסכם בין הצדדים, כי תמורת מוניטין המסעדה ועבור הזכות לעשות שימוש בציוד אשר בבעלות חברת העמק תשלם צל אלונים את חובותיה של עמק לספקים השונים, זאת כל עוד אורן מועסק במקום. לטענתם, הובהר, כי נכון למועד ההתקשרות האמורה נוצר חוב של עמק לקיבוץ, אשר בשלב זה אין לשלמו בשל העניין התכנוני, אולם ככל שהעניין ייפתר הרי שיהיה על צל אלונים לשאת אף בחובות אלו. הנה כי כן, אורן ועמק טוענים, כי בתמורה לזכות השימוש התחייבה צל אלונים לשאת בחובותיה של עמק, ובכללם חובותיה כלפי הקיבוץ.

73. אורן העיד, כי בפברואר 2007 צל אלונים החלה לשלם את החשבון השוטף. אורן נשאל מה עשה במועד האמור, כאשר ראה שהחוב מיולי 2006 ועד פברואר 2007 לא שולם על ידי צל אלונים. אורן השיב, כי הוסכם שצל אלונים תשלם את החוב ובחודש אוקטובר 2007 הוסכם, כי היא תעשה כן החל מה- 1.1.08, אולם היא לא עשתה כן. אורן אישר, כי צל אלונים המשיכה להפעיל את המסעדה עד לאוגוסט 2008 ושילמה שוטף. אורן נשאל מה עשה כאשר ראה שבמהלך כל החודשים לא שילמה צל אלונים את חובה של עמק כלפי הקיבוץ והשיב, כי זה היה חלק אחד מחובותיה של עמק והוא ניסה להסדיר את החובות. לטענתו, הוא חיפש משקיע שיכסה את חובותיה של עמק (עמ' 20 ש' 1-17).

74. בהמשך נשאל אורן פעם נוספת מה הוא עשה כאשר ראה שנחשון אינה עומדת בהתחייבותה לשלם את חובותיה של עמק לקיבוץ, החל מחודש ינואר 2008. אורן השיב, כי הוא הלך לחפש משקיעים או רוכשים למסעדה (עמ' 26 ש' 30-32). אורן נשאל מה עשה כלפי נחשון והשיב, כי לא עשה דבר (עמ' 27 ש' 1-2). לטענתו, בחודש יוני 2008 טרם הייתה מחלוקת. לאחר שנשאל האם לא הייתה מחלוקת, על אף שנחשון לא שילמה לקיבוץ השיב אורן, כי הייתה מחלוקת אולם היחסים היו בסדר (עמ' 27 ש' 3-14).

75. העובדה שאורן לא פעל נגד צל אלונים או נחשון על אף שלא פעלה בהתאם לחובתה ולא שילמה את החוב לקיבוץ אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול טענתו באשר להסכמות אליהן הגיעו הצדדים. העובדה שהיו לעמק חובות רבים, אשר את חלקם שילמה צל אלונים, ועדות אורן, כי היה עסוק בניסיון להסדיר חובות אלו, יש בה כדי להסביר, מדוע לא פעל נגד צל אלונים על אף שלא שילמה את חובה של עמק לקיבוץ.

76. אורן טען, כי רצה למכור את המסעדה והודיע לעובדים- נחשון ומרק אשר שימש שף המסעדה. לטענתו, השניים הציעו להפעיל את המסעדה מבלי לרכוש אותה. לבסוף הושגה הסכמה בינו לבין נחשון בנדון והוסכם, כי עד שהיא תרכוש את המסעדה היא תשלם דמי שימוש (עמ' 26 ש' 14-23). אורן העיד, כי ההסכם בינו לבין נחשון היה שהיא קיבלה את המסעדה להפעלה מבלי ששילמה דמי שימוש מראש אלא באופן חודשי, על ידי זה שהיא מחזירה חובות לספקים. לטענתו, כל רווחי המסעדה הלכו אליה. עוד העיד, כי תשלום החוב לקיבוץ היה חלק מהתמורה שהיה על נחשון לשלם בעבור הפעלת המסעדה (עמ' 20 ש' 23-29). לטענתו, ההסכם היה שהיא אמורה לשלם 8,000 ₪ לחודש ואת התשלום היא שילמה לספקים אשר כלפיהם היה לעמק חוב. לטענתו, לאחר התשלום לספקים היה עליה לשלם לקיבוץ אולם היא לא עשתה כן (עמ' 20 ש' 32, עמ' 21 ש' 1-5). אורן נשאל מה היה גובה החוב לספקים והשיב, כי סביב 80,000-100,000 ₪ ולטענתו אין עסקינן בסכום המדויק (עמ' 21 ש' 6-8). נטען בפני
ו, כי עסקינן בערך ב- 12.5 חודשים של דמי שימוש. אורן אישר טענה זו וטען, כי בשל כך הוסכם, כי היא תשלם לקיבוץ החל מחודש ינואר 2008 (עמ' 21 ש' 9-11). אורן הופנה לאמור בתצהירו לפיו היה על צל אלונים לשלם חובות ספקים במשך שנה ולאחר מכן לשלם חובות לקיבוץ ונטען בפני
ו, כי היה צו סגירה לפיו תוך חצי שנה תיסגר המסעדה. אורן השיב, כי לא היה צו סגירה וכי הקיבוץ היה מוכן להמשיך ולהשכיר את הנכס במידה והיה מקבל את התשלום (עמ' 25 ש' 23-28).

77. אורן העיד, כי נחשון התחייבה לשלם את חובותיה של עמק. נטען בפני
ו, כי החובות, בהתאם להודעתו למס הכנסה, היו בסך של 600,000 ₪ אורן השיב, כי עסקינן בהפסד וכי הוא התכוון שנחשון תשלם חובות של עמק עד לסך של 500,000 ₪. אורן נשאל האם התכוון, כי נחשון תשלם סכום כאמור כאשר ניתן להפעיל את המסעדה במשך חצי שנה בלבד, השיב, כי הקיבוץ מסודר וכי אף כיום ניתן להפעיל את המסעדה. אורן נשאל האם גם בפברואר 2007 היה ברור באופן חד משמעי שניתן להפעיל את המסעדה ללא הגבלת זמן והשיב בחיוב (עמ' 27 ש' 17-30). לטענתו, אם הסכום של 500,000 ₪ היה משולם, אזי עמק הייתה מסדרת את חובותיה וחוזרת לחיים וכן חובותיו הפרטיים היו נסגרים (עמ' 28 ש' 25-28). אורן העיד, כי נחשון ידעה על הצו לפיו המסעדה תיסגר תוך חצי שנה. לטענתו, היא הייתה מודעת לבעיות התכנוניות. לטענת אורן, נחשון שילמה דמי שימוש כל עוד היא הפעילה את המסעדה ומי שהיה נפגע אם המסעדה הייתה נסגרת היה הוא (עמ' 23 ש' 16-27).

78. התרשמתי, כי הצדדים פעלו מתוך הנחה שניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את המסעדה במושכר. כמו כן, ככל שבמהלך תקופת השכירות לא ניתן היה להמשיך בהפעלת המסעדה בשל טעמים תכנוניים הרי שממילא לא היה צורך להמשיך ולשלם את החוב לקיבוץ.

79. בהמשך נשאל אורן היכן מתועדת ההסכמה בנוגע לתשלום סך של 8,000 ₪ בעבור דמי שימוש. אורן השיב, כי ההסכמה האמורה, כמו יתר ההסכמות, לא תועדה (עמ' 24 ש' 26-29). אכן, ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים לא תועדו בכתב. אין בכך כדי לשלול את טענת אורן באשר להתגבשותן. הנטל להוכחת התגבשות ההסכמות האמורות מוטל על כתפי עמק ואורן.

80. אורן נשאל ממה מורכב הסכום אשר לכאורה התחייבה נחשון לשלם לו והשיב, כי רצה כסף מזומן לשם סגירת חובות אולם במקום זאת הוסכם, כי היא תשלם סכום של 8,000 ₪ לחודש כך שבשנה היא תשלם קרוב ל- 100,000 ₪, כ- 10% מההשקעה (עמ' 24 ש' 30-32). לטענתו, מידי שבוע הוא שאל את נחשון האם בכוונתה לרכוש את המסעדה, היות וזו הייתה מהות העסקה ועד אז הוסכם שהיא תשלם דמי שימוש (עמ' 24 ש' 32, עמ' 25 ש' 1-2).

81. אורן נשאל כיצד הוא העריך את מוניטין המסעדה, אשר פעלה שנתיים, הפסידה ועמדה להסגר. אורן השיב, כי למסעדה היה שם מוצלח באזור. בהמשך פירט את הנסיבות אשר הביאו לדעתו לקשיים הכלכליים של עמק (עמ' 25 ש' 9-15). לטענתו, הקיבוץ נתן קרקע ומבנה חיצוני והוא בנה את פנים המסעדה (עמ' 25 ש' 5-8). בהמשך נטען בפני
ו, כי לפני שרכש את המסעדה פעלה במקום מסעדה אחרת. אורן השיב, כי קנה ציוד לשם הכשרת המסעדה (עמ' 25 ש' 16-19).

82. כאמור לעיל, לטענת אורן הוסכם, כי תחילה ישולמו החובות לספקים ולאחר מכן החוב לקיבוץ. בנסיבות אלו הוא נשאל מדוע הקיבוץ הסכים להמשיך להשכיר את הנכס ולהיות בעל חוב בעדיפות שנייה. אורן השיב, כי הדבר לא נעשה בצורה מסודרת וכי הקיבוץ הבין שאם לא ישלמו לו ותחת זאת ישלמו לספקים הרי שהם יספקו סחורה וכך המסעדה תמשיך לפעול וניתן יהיה לשלם לקיבוץ (עמ' 25 ש' 29-32). טענות אלו מתקבלות על דעתי והדברים האמורים עולים אף בקנה אחד עם עדותו של אדמון באשר לסבלנות אשר גילה הקיבוץ כלפי אורן ועמק בעת שלא עמדו בהתחייבותם לשלם את דמי השכירות במועד.

83. לטענת אורן, ההסכם היה שאם צל אלונים תשלם 500,000 ₪ המסעדה תהא שלה (עמ' 44 ש' 8-9). נחשון טענה, כי הציוד והזכויות במסעדה שייכים לצל אלונים (עמ' 32 ש' 2-3). נחשון נשאלה באיזה סכום רכשה צל אלונים את הציוד ובתשובה שאלה, האם הכוונה לדמי שימוש. בהמשך ולאחר שנשאלה בשנית העידה, כי צל אלונים רכשה את הציוד בכ- 280,000 ₪. לדבריה, המידע האמור נמסר לה מהנהלת החשבונות, לאור הוצאות שהוציאה צל אלונים לטובת חובות של עמק כלפי הספקים (עמ' 32 ש' 4-9). נחשון נשאלה מה הוסכם עם אורן בנדון והשיבה, כי לא היה הסכם לגבי הרכישה. בהמשך טענה, כי דובר על סכום של 500,000 ₪. לטענתה, לאחר שמרק החליט שלא להיכנס לעסק היא הייתה צריכה להשלים סך של 250,000 ₪ בכדי שהיא ואורן יהיו שותפים שווים (עמ' 32 ש' 10-18).

84. בהמשך שללה נחשון טענה לפיה טענה, כי היא התחייבה לשלם חובות של עמק עד לסך של 500,000 ₪ (עמ' 41 ש' 8-9). לטענתה, היא מעולם לא התחייבה לשאת בכל חובותיה של עמק. לטענת נחשון, עמק מלאה בחובות וכשעלה נושא החובות הכוונה הייתה אך ורק תשלום לספקים, בכדי שימשיכו לעבוד עם צל אלונים, עד לסך של 250,000 ₪. נטען בפני
ה, כי בדיון הקודם היא אמרה כי התחייבה לשלם עד לסכום של 500,000 ₪. נחשון שללה טענה זו וטענה, כי לא הייתה נכנסת להרפתקה מגוחכת כזו (עמ' 41 ש' 15-21).

85. נטען בפני
נחשון, כי לתצהירה צורף מכתב שכתב אורן לעו"ד קדוש ובתצהיר היא טענה, כי האמור במכתב משקף את הסכמות הצדדים וממנו עולה, כי אורן אמור היה לקבל מצל אלונים 500,000 ₪. בתגובה טענה, כי בעת כתיבת המכתב הם היו שלושה וכל אחד אמור היה לשלם סך של 170,000 ₪. משנטען בפני
ה פעם נוספת, כי מהמכתב עולה שאורן אמור היה לקבל 500,000 ₪, השיבה, כי אורן כיועץ עסקי העמיד את הדברים בצורה מסוימת במכתב אשר נכתב על ידו. לטענתה, היא לא התחייבה לשלם לו סכום כאמור (עמ' 41 ש' 25-31, עמ' 42 ש' 1-2). לא עלה בידי נחשון להסביר כיצד טענה מחד שהמכתב אשר נכתב לעו"ד קדוש משקף את הסכמות הצדדים ומאידך טוענת, כי אורן אמור היה לקבל רק 340,000 ₪, אותם היו אמורים לשלם היא ומארק ובהמשך משייצא מרק מהתמונה אמור היה אורן לקבל סך של 250,000 ₪ בלבד.

86. לטענת נחשון, הוסכם שהיא תשלם על השקעות שעמק השקיעה עד שהיא נכנסה לתמונה. לטענתה, הוסכם שבסוף כל חודש יבדקו מה הרווחים והחלוקה תהיה כך שאורן יקבל 70% והיא ומרק יקבלו כל אחד 15% עד שכל אחד מהם יגיע לסכום של 170,000 ₪. לטענתה, הדרך האמורה הוסכמה מאחר ולא היה בידה לשלם סכום של 170,000 ₪ (עמ' 32 ש' 29-32, עמ' 33 ש' 1). נחשון העידה, כי בהמשך היא הסכימה לשלם חובות לספקים ובדרך זו לרכוש את החלק שלה (עמ' 33 ש' 5-6). לטענתה, בפועל צל אלונים רכשה את זכויותיה של עמק בסך של כ- 280,000 ₪, על ידי תשלום לספקים (עמ' 33 ש' 29-30).

87. נחשון נשאלה, האם לטענתה היא ואורן שותפים לכל דבר והשיבה, כי לאחר ששילמה סך של 250,000 ₪ הם היו שותפים ואורן פעם הציג עצמו כשותף מלא ופעם הציג אותה כמשלמת חובותיו, הכל בהתאם למה שהיה לו נוח (עמ' 40 ש' 32, עמ' 41 ש' 1-3). נחשון נשאלה האם אין ממש בהחלטת השופטת לפין-הראל בה מתואר אורן כעובד שכיר אשר ניצל את צל אלונים והשיבה, כי יש בעיה בגרסאות. לטענתה, היא ואורן היו שכירים בחברה אולם גם היו שותפים (עמ' 41 ש' 4-7).

88. אורן שלל טענה לפיה הוא היה שותף סמוי בצל אלונים. לטענתו, הוא היה שכיר בצל אלונים. אורן העיד, כי היות והקיבוץ המשיך לראות אותו במקום הוא חשב שהוא שותף בצל אלונים. לטענתו, בחודשיים הראשונים שולמה לו מושכרת ואז הפסיקו לשלם לו. אורן טען, כי בשבועות הראשונים הוא היה מעורב בניהול צל אלונים ובהמשך הפך להיות מנהל האירועים, מאחר ולא היה בידי מירב לעבוד בשעות הערב. אורן נשאל, האם מבחינת הקיבוץ הוא ונחשון החזיקו יחד את המסעדה והשיב, כי הקיבוץ ידע שהמסעדה שייכת לנחשון ולא לו. נטען בפני
ו, כי הוא העיד שהקיבוץ חשב שהוא שותף בצל אלונים אורן השיב, כי מיכאלה, אשת הקשר, הייתה מודעת היטב למצב (עמ' 21 ש' 14-24). עוד נטען בפני
ו, כי הוא טען שהמסעדה שייכת לו וכי נחשון רק מפעילה אותה. אורן השיב, כי הקיבוץ ידע שצל אלונים אשר הפעילה את המסעדה שייכת לנחשון וכי המסעדה שייכת לו (עמ' 21 ש' 25-28).

89. במהלך עדותו, הופנה אורן לאמור במכתב אשר מוען לעו"ד קדוש. נטען בפני
ו, כי הוא אמור היה להיכנס לצל אלונים כשותף ובכדי ליצור תקופת הקפאה בין עמק וצל אלונים הוא השאיר את מניותיו בצד. אורן שלל טענה זו ואמר, כי עסקינן בטיוטה עמה הם ניגשו לעו"ד לשם קבלת ייעוץ ועורך הדין התנגד לעניין. לטענתו, ההסכם לא התממש (עמ' 43 ש' 13-25). אורן שב על טענתו לפיה הוא היה עובד שכיר בצל אלונים. אורן שלל טענה לפיה הוא הציג עצמו בפני
הקיבוץ ומשקיעים כבעל מניות. לטענתו, ייתכן וחלק התבלבלו אולם הובהר למי שביקש מידע, כי הוא הבעלים של המסעדה ונחשון הבעלים של צל אלונים (עמ' 43 ש' 26-32). אורן נשאל האם מילא את התפקידים אשר צוינו במכתב אשר מוען לעו"ד קדוש והשיב, כי המסמך האמור אינו רלוונטי. עוד הוסיף אורן, כי עד מהרה התברר, כי אין בידי נחשון לעבוד בערבים והוא הפך למנהל המסעדה (עמ' 44 ש' 1-6).

90. נחשון נשאלה האם שילמה לאורן עבור התקופה שהוא עבד במסעדה. בתשובה טענה, כי הוא היה יועץ עסקי וכי הם סיכמו שבחודשים הראשונים הם לא ייקחו משכורות מלאות. לטענתה, היו חודשים בהם אורן אמר לה, כי אין בידם למשוך כסף והיו חודשים שהיא לא משכה משכורת. נחשון העידה, כי צל אלונים לא שילמה לאורן משכורת באופן סדיר. לטענתה, הוא היה שותף כמוה והוצאו לו תלושי שכר מאחר והוא אמר, כי אחרי המלחמה היה לו קל יותר לקבל פיצויים אם היו לו תלושי שכר (עמ' 35 ש' 18-30).

91. נחשון נשאלה האם הייתה לאורן זכות חתימה על פנקסי שיקים של צל אלונים וזכות חתימה בבנק והשיבה, כי הוא יועץ עסקי וכל הזמן הוא אמר שהוא יגמור את חובותיו ויכנס כשותף מלא. לטענתה, הוא לימד אותה איך לנהל את החברה והיא סמכה עליו. נחשון העידה, כי בבנק ועל שיקים רק לה היה אישור חתימה. נחשון הוסיפה, כי אורן זייף את חתימתה על שיקים. נחשון נשאלה האם פנתה בנדון לבנק והשיבה, כי יש לה צילום של השיקים (עמ' 34 ש' 3-9). לא ברור כיצד טענתה של נחשון לפיה מששילמה סך של 250,000 ₪ הפכו היא ואורן לשותפים עולה בקנה אחד עם טענתה לפיה אורן הבטיח, כי ייכנס כשותף מלא לאחר שיגמור את חובותיו. כמו כן, העובדה שנחשון הייתה מורשית החתימה היחידה תומכת בטענת אורן לפיה עבד כשכיר בצל אלונים.

92. בעת עדות נחשון נטען בפני
ה, כי היא טענה שהיא הייתה אמורה לשלם חובות של עמק עד 500,000 ₪ וכן טענה, כי הזכויות הן של צל אלונים. בנסיבות אלו נשאלה נחשון מדוע לגישתה היא אינה אמורה לשלם עד לסך של 500,000 ₪. נחשון השיבה, כי העניין לא ברור לה. לטענתה, לא היה לה ברור שעליה לשלם סך של 500,000 ₪. עוד טענה נחשון, כי כאשר היא ביקשה לראות את מצב הכרטסת של עמק בשביל לראות בכמה היא קנתה את חלקה, אורן אמר לה, כי הם מזמן חצי-חצי. נטען בפני
ה, כי לטענתה בעבור רכישת זכויותיה של עמק היה על צל אלונים לשלם את חובותיה. בתשובה טענה, כי היא לא טענה את זה באופן פרטי (עמ' 37 ש' 6-15). נחשון העידה, כי היא שילמה לאורן חצי מסכום ההשקעה אולם לא חלקה עמו רווחים (עמ' 33 ש' 8-14). ברי, כי לא סביר שנחשון תשלם לאורן חצי מהשקעותיו במושכר, השניים יהפכו לשותפים אולם לא יחלקו ברווחים.

93. בעת עדות נחשון נטען בפני
ה, כי בכרטסת צוין סך של 201,000 ₪. נחשון השיבה, כי הסכום הינו משנת 2007. לסכום זה מתווסף סך של 26,500 ₪ לשנת 2008 וכן היו העברות בנקאיות שביצע אורן לצרכים פרטיים והתגלו אחרי ספטמבר 2008 (עמ' 33 ש' 31, עמ' 34 ש' 1-2). בהמשך עדותה שבה נחשון ונשאלה מה הסכום אשר אורן ועמק קיבלו מצל אלונים. נחשון הפנתה לאמור בכרטסת. נטען בפני
ה בשנית, כי מהכרטסת עולה ששולם סך של 201,000 ₪. נחשון השיבה, כי זה הסכום ששולם בשנת 2007 וכי בידה להמציא דפי חשבון על סכומים אשר אינם מופיעים בכרטסת (עמ' 40 ש' 21-24). נחשון העידה, כי שולמו בסביבות 273,000 ₪. נחשון נשאלה מדוע לא צרפה אסמכתאות לסכומים שמעבר לסך של 201,000 ₪ והשיבה, כי היא אינה בקיאה בבניית תצהירים (עמ' 34 ש' 10-14). ברי, כי ככל שיש בידי צל אלונים ונחשון להוכיח, באמצעות אסמכתאות, ביצוע תשלומים מעבר למופיע בכרטסת הרי שהיה עליהם לפעול לשם הגשתם ומשלא עשו כן אין להם להלין אלא על עצמם.

94. נחשון נשאלה האם הסכום האמור אינו עולה על סכום של 270,000 אשר נטען על ידה. נחשון לא השיבה לשאלה ותחת זאת טענה, כי אורן אף קיבל משכורות כיועץ עסקי, כאשר החליט שניתן לקחת משכורת. נחשון נשאלה לגבי המשכורות שאורן לא קיבל והשיבה, כי כשותפים הם לא לקחו משכורות היות ולא יכלו לעשות זאת לחברה (עמ' 40 ש' 25-29). אין בעובדה שאורן קיבל שכר בגין עבודתו בצל אלונים בכדי להשליך על חובתה של צל אלונים לשלם לעמק בגין דמי השימוש.

95. בעדותו טען אורן, כי לא כל התשלומים אשר שילמה צל אלונים שולמו בעבור דמי שימוש. לטענתו, צל אלונים שילמה גם בעבור מלאי ומקדמות על חשבון שכר אשר רובו לא שולם. כמו כן העיד אורן, כי למיטב ידיעתו חלק מהתשלומים הם תשלומים שוטפים שבטעות נכנסו לכרטסת האמורה. כן ציין, כי חלק מהתשלומים לא כובדו (עמ' 29 ש' 8-15).

96. נחשון העידה, כי כל התשלומים המפורטים בכרטסת יצאו בפועל מהקופה של צל אלונים (עמ' 34 ש' 22-23). לאחר שנשאלה האם תשלום מס הכנסה על סך 3,035 ₪ בוצע בפועל השיבה, כי סביר להניח שעסקינן בשיק שניתן מראש ואשר חזר. לטענתה, ככל הנראה יש עוד שניים-שלושה שיקים כאמור. בהמשך העידה, כי היא מעריכה שכל שיק שניתן לאחר ה- 5.9.08 חזר היות והחשבון היה מוגבל (עמ' 34 ש' 24-29). לטענתה, שיק על סך 3,035 ₪ מיום 20.8.08 חזר. בנסיבות אלו נטען בפני
ה, כי אין ממש בטענתה לפיה כל התשלומים המפורטים בכרטסת שולמו בפועל מחשבונה של צל אלונים. נחשון השיבה, כי ניתן לומר שהצהרתה לא מדויקת והוסיפה, כי היא שילמה הרבה מאוד כסף ואם לא שילמה סך של 273,000 ₪ אזי היא שילמה סך של 270,000 ₪ (עמ' 34 ש' 31-32, עמ' 35 ש' 1-3). לטענתה, היא לא דאגה לעדכן את הכרטסת (עמ' 35 ש' 4-5).

97. עוד נשאלה נחשון האם יש תשלומים עבור מלאי שהיה מצוי במסעדה בעת שהיא קיבלה אותה והשיבה, כי בודדים והוסיפה, כי לא היה הרבה מלאי. לאחר שנטען בפני
ה, כי 48,000 ₪ שולמו עבור מלאי השיבה נחשון, כי היא אינה יודעת מזה. לאחר שנשאלה האם היו תשלומים עבור מלאי, העידה, כי אינה זוכרת וכי כאשר היא נכנסה, היה במסעדה קצת מלאי. לטענתה, אינה זוכרת האם זה נמצא בכרטסת תחת הוצאות של עמק. לטענת נחשון, הכרטסת היא עבור חובות ספקים והיא צריכה לבדוק האם היא גם עבור מלאי (עמ' 35 ש' 6-17). בדיון מאוחר יותר נשאלה שוב באשר לתשלום בעבור המלאי ונטען בפני
ה, כי מהכרטסת משנת 2007 עולה, כי אין רכישה של מלאי ציוד והיא נשאלה האם התשלום בעבור המלאי נכנס בכרטסת תחת התשלומים של עמק. נחשון השיבה, כי אינה זוכרת כיצד זה נרשם וכי כמעט לא היה מלאי (עמ' 42 ש' 10-14).

98. צל אלונים ונחשון טענו, כי אורן עשה שימוש בצל אלונים לצרכיו וכי הוא אף פעל במטרה להביא להתמוטטות צל אלונים. נחשון העידה, כי אורן הכניס כספים שאינם שייכים לצל אלונים וצל אלונים השתמשה בהם ולא החזירה אותם לאורן (עמ' 36 ש' 6-12). לטענתה, נכנס סך של 25,000 ₪ שהיה שייך לאשתו של אורן והיא דרשה שייקח את הסכום האמור, אשר לא היה שייך לצל אלונים אולם הוא אמר שאשתו לא יודעת על הסכום ושהם ישתמשו בו. לטענתה, הוא העביר כספים לעסק היות וזה בריא לעסק שהבנק יראה שיש בו פעילות (עמ' 36 ש' 16-26). לטענת נחשון, צל אלונים לא נפגעה מהכנסת הכסף אשר היה שייך לאשתו של אורן אולם נפגעה מדברים אחרים (עמ' 36 ש' 29-30).

99. בעת עדותה נטען בפני
נחשון, כי צל אלונים לא החזירה לאורן ואשתו סך של 78,000 ₪ והיא נשאלה כיצד יש בכך משום ניצול של צל אלונים. בתגובה טענה, כי אורן הוציא חשבוניות על דעת עצמו וכי היא לא רצתה את הכסף אולם אורן לא רצה לקחת אותו. לטענתה, צל אלונים נוצלה לא בזה שהיא קיבלה את הכספים, אלא בזה שלאורן הייתה גישה חופשית לחשבון הבנק. לטענתה, היא הרגישה לאורך כל הדרך שהקיום של צל אלונים הוא לצרכיו הפרטיים של אורן, אשר ביצע העברות בנקאיות ללא ידיעתה, משך שיקים ולקח לכיסו כספים שקיבל בעקבות סגירת אירועים (עמ' 40 ש' 3-18).

100. נחשון אישרה, כי צל אלונים סיימה את השנים 2007-2008 בהפסד כספי (עמ' 39 ש' 28-29). נחשון נשאלה, האם צל אלונים שילמה מיסים בגין הכספים שקיבלה מאורן והשיבה, כי אם יצאה חשבונית הרי שצל אלונים שילמה מיסים בגינם. נחשון נשאלה איזה מס שולם, לאור העובדה שצל אלונים סיימה את השנה בהפסד והשיבה, כי אינה מבינה בתחום (עמ' 39 ש' 30-33, עמ' 40 ש' 1-2). לא עלה בידי צל אלונים ונחשון להוכיח טענתן באשר להתנהלותו הנטענת של אורן.

101. לאור כל המפורט לעיל, סביר בעיניי, כי צל אלונים התחייבה להחזיר את ההשקעה אשר השקיע אורן במושכר עת הגיעו הצדדים להסכם, כי הפעלת המסעדה תעבור לחברת צל אלונים. העובדה שבסופו של יום המסעדה לא הצליחה מבחינה כלכלית אין בה כדי לגרוע מחובתה של צל אלונים לעמוד בהתחייבותה להשיב לעמק ואורן את ההשקעה שהשקיעו במושכר לאחר שאלו חדלו מלהפעיל את המסעדה. זאת ועוד, העובדה, כי אף לגרסת נחשון, היא לא חלקה עם אורן ברווחים מלמדת, כי אין ממש בטענתה לפיה השניים היו שותפים. עדות אורן באשר להסכמות אשר התגבשו בין הצדדים בעניין זה אמינה בעיניי. סבורני, כי סביר שאורן ועמק ידרשו את החזר השקעתם בנכס בתמורה להעברת הזכויות בו. מצאתי כי סביר שהצדדים הגיעו להסכמה שהתמורה שצל אלונים תעביר לעמק עבור השקעתה בנכס תהיה בצורת תשלום חוב לספקים ולתובע. זאת ועוד, גם לא סביר, כי נחשון תשלם לאורן רק מחצית מהסכום ומאידך לא תחלוק עמו ברווחים. יתרה מזאת, כאמור לעיל, טענתה, כי היו שותפים נסתרה עת טענה, כי הוא הבטיח שהוא יכנס כשותף בעסק. כמו כן, כמפורט לעיל, אף העובדה שאורן לא היה מורשה חתימה מלמדת, כי לא היה שותף בצל אלונים. לא עלה בידי נחשון לסתור את טענת אורן לפיה הוא היה שכיר בצל אלונים. הטענה לפיה היה עליה לשלם רק מחצית מהסכום של 500,000 ₪, כאשר ביתרה אמור היה לשאת אורן, אינה סבירה.

102. אין מחלוקת, כי צל אלונים התחייבה לשאת בחובות עבר של עמק וזאת בתמורה לכך שהמסעדה, בה השקיעה עמק כספים רבים, עברה לצל אלונים. המחלוקת הייתה באשר לשאלה האם חובות עמק לקיבוץ נכללים בגדר החובות האמורים או שמא צל אלונים התחייבה לשאת רק בחובות עמק לספקים. לא סביר, כי הוסכם שצל אלונים תישא בחובות כלפי ספקים בלבד, שכן אלו נפלו בהרבה מסכום ההשקעה במושכר. אזכיר כאן, כי על פי עדות אורן שלא נסתרה, לבעלים הקודמים של המסעדה שילמה עמק סך של 250,000 ₪ עבור החזר חוב ותכולת המסעדה ובנוסף השקיעה כספים רבים לשם רכישת ציוד למסעדה.
103. לאור האמור לעיל, דין ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד צל אלונים להתקבל. לפיכך, אני מחייבת את צל אלונים לשפות את עמק ואורן בגין הסכום אותו חויבו לשלם לקיבוץ ב

פסק דין
זה.

104. כאמור, לשם הפעלת המסעדה, הקימה נחשון את צל אלונים- חברה בע"מ. אורן ועמק לא צירפו אסמכתאות בכתב באשר להתגבשות ההסכמות באשר לביצוע התשלום בגין רכישת זכויותיה של עמק. אורן אף העיד, כי ההסכמות לא קיבלו ביטוי בכתב. כאמור, אין מחלוקת, כי צל אלונים התחייבה לשאת בחובות עבר של עמק. מאידך, לא הוכח לפניי, כי נחשון התחייבה לשאת בתשלום האמור באופן אישי. בנסיבות אלו, ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד נחשון באופן אישי נדחית.
התוצאה

105. התוצאה היא, כי אני נעתרת לתובענה אשר הוגשה נגד הנתבעים מס' 1 ו-2 ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 120,545 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.07 ועד מועד התשלום בפועל. כן, אני נעתרת לתובענה אשר הוגשה נגד הנתבעת מס' 3 ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 22,853 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.8.08 ועד מועד התשלום בפועל.

106. אני מחייבת את הנתבעים מס' 1 ו- 2 ביחד ולחוד וכן את הנתבעת מס' 3 בסכום כולל בגין הוצאות התובע ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪ כל אחד ובסך כולל של 20,000 ₪.

107. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

108. כמו כן, ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד הצד השלישי מס' 1 מתקבלת. על הצד השלישי מס' 1 לשפות את הנתבעים מס' 1 ו-2 בגין כל סכום אשר ישלמו לתובע בגין

פסק דין
זה לרבות הוצאות משפט וזאת בתוך 30 ימים ממועד התשלום לתובע, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לתובע ועד מועד התשלום בפועל. ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד הצד השלישי מס' 2 נדחית ללא צו להוצאות.

109. אני מחייבת את הצד השלישי מס' 1 בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בגין ההודעה לצד שלישי בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תש"ע, 02 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בנצרת
ת"א 1707-09-08 קיבוץ אלונים
נ' עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ
ואח'
1 מתוך 26








א בית משפט שלום 1707-09/08 קיבוץ אלונים נ' עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ, אורן שלום, צל אלונים מסעדות בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/09/2010)











תיקים נוספים על קיבוץ אלונים
תיקים נוספים על עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ
תיקים נוספים על אורן שלום
תיקים נוספים על צל אלונים מסעדות בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט