מרקי טובה 91 (1995) בע''מ - פלג תעשיות מזון (1989) בע''מ, שנון פטר, שנון ליאור

מידע על שנון פטר    מידע על שנון ליאור   



מרקי טובה 91 (1995) בע''מ - פלג תעשיות מזון (1989) בע''מ, שנון פטר, שנון ליאור

תיק אזרחי 59543/00     25/03/2004 (א)



תיקים נוספים על מרקי טובה 91 (1995) בע"מ
תיקים נוספים על פלג תעשיות מזון (1989) בע"מ
תיקים נוספים על שנון פטר
תיקים נוספים על שנון ליאור




א 59543/00 מרקי טובה 91 (1995) בע"מ נ' פלג תעשיות מזון (1989) בע"מ, שנון פטר, שנון ליאור




6
בתי המשפט
א 059543/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
25/03/2004
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:

מרקי טובה 91 (1995) בע"מ

בעניין:
התובע/ים
רות גבעון

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
פלג תעשיות מזון (1989) בע"מ

שנון פטר

שנון ליאור
הנתבע/ים
מאיר פיש

ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

התובעת מנהלת בית חרושת לייצור מרקים, תבלינים ואריזות מזון. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "החברה") עסקה במתן שירותי הסעדה (ארוחות מוכנות) למפעלים ולמוסדות, ונתבעים 2 (להלן: "פטר") ו- 3 (להלן: "ליאור") (להלן: "הנתבעים") הם בעלי מניותיה, ולטענת התובעת גם מנהליה.

ביום 6/6/00 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 135,171 ₪ נגד הנתבעת 1 בלבד, בטענה כי היא סיפקה לה סחורה בחודשים 12/99 עד 3/00 אשר תמורתה לא שולמה ע"י הנתבעת למרות דרישות של התובעת. כמו כן טענה התובעת כי תנאי התשלום המוסכמים בין הצדדים היו שוטף +60, וכי הנתבעת לא חלקה על סכום החוב אלא שטענה כי בשל קשיים לא היה ביכולתה לשלמו באותו מועד.

חודש לאחר מכן, ביום 6/7/00 הגישה התובעת בקשה לצירוף נתבעים 2 ו- 3. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבעים הזמינו את הסחורה במצג כוזב לפיו אם תסופק הסחורה, תמשיך הנתבעת לפעול, והכספים שיתקבלו אצלה ישמשו לתשלום החוב לתובעת. תקופה ארוכה הוליכו הנתבעים 2 , 3 את התובעת שולל בדרישה לספק סחורה במקביל לבקשת ארכה לפירעון החוב תוך הבטחה כי הנתבעת זכאית לקבל סכום כסף גדול שישמש לפירעון החוב לתובעת.

בינתיים נודע לתובעת כי שבועיים לפני הגשת כתב התביעה המתוקן סגרה הנתבעת את מפעלה ללא כל הודעה מוקדמת כשעד הרגע האחרון המשיכו נתבעים 2, 3 לטעון כי בקרוב יפרעו את החוב לתובעת, ביודעם כי לא יוכלו לעשות זאת.

לטענת התובעת יש בהתנהגות נתבעים 2, 3 משום שימוש לרעה במסך ההתאגדות, בכך שהזמינו סחורה כשידעו שמצבה של הנתבעת קשה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. לטענת התובעת נראה כי כבר בעת הזמנת הסחורה ידעו הנתבעים כי לא יוכלו לפרוע את תמורת הסחורה.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן בה הכחישה בין היתר את סכומו של החוב והחתימה הנטענת על החשבוניות שצירפה התובעת לכתב התביעה.

הנתבעים הגישו בקשת רשותלהתגונן ובה טענו בין היתר כי ליאור לא עסק מעולם בהזמנת סחורה ובתקופה הנטענת גם לא עסק בכך פטר. כמו כן טענו כי מעולם לא הוצג בפני
התובעת מצג שווא כלשהו. הנתבעת התנהלה כמעט עד יומה האחרון בדרך העסקים המקובלת ורק אירועים שלא היו בשליטתה ותקלת יצור, הביאו לכך שהיא חדלה לפעול מספר חודשים לאחר שהיא הפסיקה את ההתקשרות עם התובעת. כמו כן טענו כי מעולם לא אמרו למנהלי התובעת כי הנתבעת אמורה לקבל סכום כסף גדול, ודבר זה אינו סביר בהתחשב בכך שעסקה של הנתבעת היה אספקת מזון מוכן, התקבולים התקבלו בצורה שוטפת והועברו לבנק. לבסוף טענו הנתבעים כי מעולם לא עשו עסקה אישית עם התובעת וכל ההתקשרות יתה בין התובעת לנתבעת בלבד.

בתצהירי העדים מטעם התובעת ובסיכומיה הוספה הטענה כי בדצמבר 1999 התחייב פטר אישית בפני
רוני מרציפרו, מנהל התובעת עפ"י תצהירו, ת/1, כי החשבוניות בגין הסחורה ישולמו וכי רק בגין כך הסכימה התובעת להמשיך ולספק לנתבעת סחורה. כך גם נאמר בתצהירו של יוסי שמש, מנכ"ל התובעת בתקופה הרלוונטית עפ"י האמור בתצהירו, כי בשלב כלשהו בשנת 1999 החלה הנתבעת לפגר בתשלומים ובעקבות זאת החליטה התובעת להקפיא את הספקת המוצרים לנתבעת. לטענתו, נודע לו מרוני מרציפרו כי הוא הסכים להמשיך ולספק לנתבעת סחורה לאחר שפטר ביקר במשרדו והבטיח אישית כי החשבוניות בגין הסחורה יפרעו.

להשלמת התמונה אציין כי נגד הנתבעת ניתן צו פירוק ביום 23/9/01 (תיק פש"ר 306/01 בפני
כב' השופטת ב. גילאור בבית המשפט המחוזי בחיפה). כמו כן יצויין כי התובעת לא הגישה תביעת חוב בתיק הפירוק. בעקבות זאת הועמדו ההליכים כנגד החברה.

אקדים ואומר כי לא מצאתי יסוד לתביעה שהוגשה כנגד הנתבעים באופן אישי.

מהחשבוניות שהגישה התובעת (ושעל נכונות תוכנן חלקו הן החברה והן הנתבעים) וכן מדף ריכוז החשבוניות (נספח ב' לתצהירו של רוני מרציפרו, ת/1) עולה כי חשבונית אחת בלבד על סך של 166 ₪ הוצאה ע"י התובעת בחודש דצמבר 1999. החשבונית הבאה, בסך של 216 ₪ הוצאה ביום 2/1/00 ויתר החשבוניות הוצאו עד ליום 22/3/00 . עפ"י גרסת התובעת, משקף יום הוצאת החשבונית את היום שבו סופקה הסחורה, ולטענתה היה על הנתבעת לשלם את תמורתה ב- 1/2/00.

גם עפ"י גרסה זו ובהתחשב בכך שגם לטענת התובעת תנאי האשראי היו שוטף + 60 היה על הנתבעת לבצע את התשלום הראשון (למעט אותה חשבונית על סך של 166 ₪) רק ביום 1/4/00.

מעדויות הנתבעים עולה כי בין התובעת לנתבעת נתגלעו מחלוקות בקשר לתנאי התשלום וביום 22/3/00 הודיע ליאור בשם הנתבעת לתובעת כי:
"בהמשך לפגישתנו במפעל ועל פי ההבנות שהיו בינינו בקשר להמשך עבודה, הינני להודיעך על הפסקת ההתקשרות העסקית בין פלג למרקי טובה. לא נוכל לעבוד על פי שיטת התשלום אותו אתם מבקשים וזה בעצם משמיט את אופציית המשך העבודה המשותפת... באם מדיניותך תשתנה בעתיד אל תהססו ליצור קשר...".

על כך השיב רוני מרציפרו בשם התובעת ביום 26/3/00:
"צר לי מאוד על החלטתך. בתקופת עבודתינו המשותפת נהנינו לשרת לקוח כמותך. נקווה שבעתיד נוכל לחדש קשרינו. כמו כן אבקשך לשלוח אלינו בהקדם תשלום עבור אסקת הסחורה לחודשים ינואר פברואר ומרץ".

לאור טענות התובעת כפי שפורטו לעיל הרי שלמעלה מהצורך אתייחס לאופן ניהול הנתבעת ע"י הנתבעים (הגם שכל אחד מהם הכחיש כי ניהל את הנתבעת). מעדויות שונות, כולל של הנתבעים עצמם עולה כי בשנת 1999 היו לנתבעת קשיי נזילות, אולם מעדויות מטעם התובעת עולה כי דבר זה נאמר לתובעת ע"י פטר אשר ביקש לגרסת שני הצדדים ארכה לתשלום. עצם העובדה שמסיבות שונות היו לתובעת קשיי נזילות והיא נקטה צעדים על מנת לשפר את מצבה, אין בה כדי ללמד כי היא ניהלה את עסקיה בדרך רשלנית או תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים, מתוך אדישות המושתתת על הסתמכות על מסך ההתאגדות.

מתצהיר של ליאור שניתן על ידו בתמיכה לבקשה למתן הוראות מטעם עו"ד ראובן גוברין בתפקידו ככונס נכסים על פי המחאת זכות בתיק הוצאה לפועל של בנק הפועלים, שהוגש ע"י התובעת (ת/8) עולה כי במרץ 1997 התקשרה הנתבעת בהסכם עם רפאל והיא סיפקה לה שירותי הסעדה משך כלוש שנים. בין היתר התחייבה הנתבעת שזכתה במכרז להמציא ערבות ביצוע וכן להיערך לכך שיהיה בידה מקורות מימון לביצוע השקעה כספית גדולה ומימון הוצאות שוטפות ולשם כך קיבלה הלוואה מהבנק, והתקבולים שהיו מתקבלים מרפאל היו מעוברים, ככלל, לבנק. ככל העולה מהתצהיר, בין היתר תרמה רפאל למצוקת הנזילות של הנתבעת בכך שפיגרה בתשלומים שהתחייבה לשלם ואשר בהם היתה מותנית המשך העמדת האשראי ע"י הבנק. בסופו של דבר הסתיים החוזה בין הנתבעת לרפאל באפריל 2000 והנתבעת לא נגשה למכרז החדש שהוציאה רפאל כפי שהיא חייבת לעשות עפ"י דין. עפ"י אותו תצהיר, שלא נעשה לצרכי התביעה שבפני
, נותרה רפאל חייבת לנתבעת סכום של 306,179 ₪ אותו לא שילמה לה ולא העבירה לכונס.

מכאן שתצהיר זה תומך דווקא בגרסת הנתבעים כי עסקיה של הנתבעת נוהלו באופן שוטף, כאשר הגיעו לה תקבולים שוטפים.

כמו כן העידו הנתבעים כי מספר לקוחות הפסיקו הזמנת מזון מהתובעת בתקופה שלאחר הפסקת ההתקשרות בינה לבין התובעת, ויש להניח שגם זה הביא לכך שבסופו של דבר פסקה פעילותה של הנתבעת. עדות זו נתמכה ע"י מכתבי הלקוחות האמורים שכל אחד מהם הודיע לנתבעת מסיבותיו שלו על הפסקת ההתקשרות איתה. וגם אם לא הביאו הנתבעים את מנהלי אותם חברות לעדות הרי שלאור המצאת המסמכים האמוים ע"י הנתבעים, יכלה התובעת לסתור את טענת הנתבעים באמצעות אותם לקוחות שזהותם היתה ידועה להם, אך היא לא עשתה כן.

לא הוגשו ראיות המצביעו על כך שהיה ידוע לנתבעים, בעת ביצוע ההזמנות (שלא נעשו על ידם) כי הנתבעת לא תעמוד בהתחייבויותיה: לא שיקים חוזרים, לא הגבלה בבנק ולא החלפת שיקים קודמים באחרים.

כאמור טענה התובעת, גם אם באיחור, כי פטר התחייב אישית כי התשלומים בגין הסחורה יפרעו. ראשית, נוסח זה בתצהיר אינו מלמד על התחייבות שלו כי במידה והנתבעת לא תוכל לעמוד בתשלום ישא בה הוא עצמו מכיסו. שנית אנשי עסקים מיומנים כפי שהיו רוני מרציפרו ופטר יודעים היטב את ההבדל שבין התחייבות אישית במובנה המשפטי כולל גמירות הדעת הנדרשת לכך לבין אמירה שאין בה אלא הבעת אמון של מנהל בחברה שהוא מנהל (או ניהל). התובעת באמצעות מנהלה היתה מודעת היטב לכך שלחברה בע"מ יש אישיות משפטית נפרדת ממנהליה ובעלי מניותיה. עפ"י עדותו של יוסי שמש דאגה זו היא שהביאה לכך שהתובעת הקפיאה את אספקת הסחורה לתובעת. למרות זאת, כאשר חזרה התובעת לספק לנתבעת סחורה, לטענתה על סמך התחייבות של פטר לשאת בחוב באופן אישי, היא לא מצאה לנכון להחתימו על ערבות אישית. אילו גבשה התובעת החלטה שלא להמשיך ולספק לנתבעת סחורה אלא אם תקבל ערבויות אישיות, דווקא בנסיבות אלה, כאשר לטענתה מפגרת הנתבעת בתשלום ואף מודיעה מדי פעם על קשיי נזילות, היתה התובעת עומדת על קבלת ערבות בכתב. משלא עשתה כן בנסיבות דלעיל, אני דוחה את טענתה על התחייבות כזו בע"פ.

כמו כן לא הוכחה טענת התובעת כי הנתבעים הציגו בפני
ה מצג שווא לפיו צפויה הנתבעת לקבל סכום כסף גדול ממנו תשלם לתובעת, וכי גרמו לה בטענת שווא זו להמשיך ולספק לה סחורה. כאמור דווקא הנתבעת היא זו שהודיעה לתובעת על הפסקת יחסי המסחר ביניהן. כמו כן לא הוכח כי בעת הזמנת הסחורה ידעו הנתבעים כי הנתבעת לא תעמוד בהתחייבויותיה.

בנוסף, כעולה מבין השיטין אף מתצהירו של רוני מרציפרו, לא ביצע אף אחד מהנתבעים את ההזמנות באופן אישי. גם לגרסתה של התובעת, מתצהירו של רוני מרציפרו ת/1 וכן מהעדויות עולה כי לאחר קביעת עקרונות ההסכם בין הצדדים, קיבלה מנהלת המכירות אצל התובעת הגב' פאני סטל הזמנות טלפוניות. הגב' סטל לא מסרה עדות וממילא לא הוכיחה התובעת מי ביצע את ההזמנות. גם קבלת הסחורה, אף לשיטתה של התובעת, בוצעה אצל הנתבעת ע"י עובדים שונים. התובעת לא זימנה לעדות את מחלק הסחורה שהוא עובד שלה, על מנת להעיד מי אצל הנתבעת קיבל את הסחורה, ואולם, גם לשיטתה של הנתבעת בעדויות שהגישה, לא היו אלה הנתבעים.

גם העובדה שהתובעת הגישה מתכתחילה את התביעה נגד הנתבעת בלבד, ולא העלתה ולו שמץ מהטענות בדבר מצגי שווא שנטענו על ידה בכתב התביעה המתוקן, לא כל שכן בטענות אליהן התפרשה במסגרת תצהירה - מביאים למסקנה כי אף היא עצמה לא סברה שקיימת אחריות אישית של הנתבעים, אלא שהיא הוסיפה אותם לאחר מכן משחששה כי תביעתה נגד הנתבעת תיכשל. התובעת אף לא עשתה את המאמץ המינימלי להיפרע מהנתבעת בכך שלא הגישה תביעת חוב למפרק.

פסיקתה:

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.
התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום ג' בניסן תשס"ד, 25 במרץ 2004 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.
מותר לפרסום מיום 25/03/2004.

רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת








א בית משפט שלום 59543/00 מרקי טובה 91 (1995) בע"מ נ' פלג תעשיות מזון (1989) בע"מ, שנון פטר, שנון ליאור (פורסם ב-ֽ 25/03/2004)











תיקים נוספים על מרקי טובה 91 (1995) בע"מ
תיקים נוספים על פלג תעשיות מזון (1989) בע"מ
תיקים נוספים על שנון פטר
תיקים נוספים על שנון ליאור




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט