אלום דש פרוייקטים 1994 בע''מ - בנימין פולק, יצחק מאיר
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
אלום דש פרוייקטים 1994 בע"מ בנימין פולק יצחק מאיר

מידע על בנימין פולק    מידע על יצחק מאיר   



אלום דש פרוייקטים 1994 בע''מ - בנימין פולק, יצחק מאיר

תיק אזרחי 113839/01     29/03/2004 (א)



תיקים נוספים על אלום דש פרוייקטים 1994 בע"מ
תיקים נוספים על בנימין פולק
תיקים נוספים על יצחק מאיר




א 113839/01 אלום דש פרוייקטים 1994 בע"מ נ' בנימין פולק, יצחק מאיר




1
בתי המשפט
א' 113839/01
א' 170202/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/03/2004
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

אלום דש פרוייקטים 1994 בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1. בנימין פולק

2. יצחק מאיר
הנתבעים
פסק דין
1. התובעת הגישה נגד הנתבעים לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 4-01-03476-12 שטר חוב על סך 45,447 ₪, שמועד פרעונו 27/7/97 (להלן: "שטר החוב").

2. הנתבעים הגישו התנגדויות לביצוע השטר. ניתנה להם רשות להתגונן. הדיון בענין שני הנתבעים אוחד והתקיים דיון לגופו של ענין בתיק העיקרי.

3. רקע עובדתי:
א) ביום 20/2/97 נחתם הסכם בין התובעת ובין פלגל 1988 בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "פלגל"), וזאת לצורך ביצוע עבודות אלומיניום בבנין של יצחק מאיר
(הנתבע 2) ברחוב בן גוריון 36 רמת השרון.
חברת פלגל היא חברה בניהולו של הנתבע 1 - פולק.

עפ"י ההסכם היתה התמורה צריכה להיות 70,000 ₪ + מע"מ, ובסעיף 12 להסכם נכתב, כי כל ההתחיבויות יהיו באחריות וערבות יצחק מאיר
.
יצחק מאיר
לא חתום על ההסכם, ומנהל התובעת אישר בחקירתו כי ככל הנראה יצחק מאיר
לא הסכים לחתום על ההסכם.

ב) ביום 3/3/97 נחתם ע"י התובעת מסמך הנושא כותרת "נספח להסכם לעבודות אלומיניום למבנה של יצחק מאיר
רח' בן גוריון רמה"ש" וממנו עולה, כי סוכם שיצחק מאיר
ישלם 35,000 ₪ וכנגד אותו תשלום מתחיבת התובעת ליצר ולהרכיב את כל עבודות האלומיניום ללא עיכובים בהתאם ללוח זמנים שיקבע בין התובעת ופלגל.

ג) ביום 5/3/97 שילם יצחק מאיר
סך 35,000 ₪ לתובעת. (קבלה צורפה כנספח ד' לתצהיר התובע), וביום 6/3/97 נתנה התובעת ערבות בנקאית על סך 17,500 ₪ ליצחק מאיר
.

מר פולק לא שילם את מלוא התחיבויותיו לתובעת והתובעת לא הסכימה להמשיך בביצוע העבודות ללא תשלום.
לפיכך, נחתם ביום 20/7/97 הסכם חתום ע"י פולק ויצחק מאיר
(ת/1).
מההסכם עולה, כי התובעת מתחיבת ליצר ולספק את עבודות האלומיניום למבנה של יצחק מאיר
עד ליום 20/9/97 וזאת "עם הגשת חשבון שיפורט להלן ואישורו ע"י המזמין וכן קבלת שטר בחתימתו של מר פולק בנימין וכן בחתימתם של הערבים מר מאיר יצחק ומאיר אמנון לפרעון בתאריך 20/11/97...".
החשבון שפורט היה על סך 45,447 ₪ כולל מע"מ, וזהו סכום שטר החוב.
ההתחיבות הותנתה בתשלום חוב מע"מ על סך 5,950 ₪ ע"י מר פולק עד ליום 14/8/97, והמצהיר מטעם התובעת אישר, שתשלום כזה התקבל.

ד) שטר החוב, נשוא התביעה, ניתן במסגרת ההסכם ת/1.
4. תמצית טענות התובעת:
פולק שילם ע"ח חובו סך 20,000 ₪ בלבד ולפיכך נותר חייב 15,000 ₪ + מע"מ על כל הסכום + ריבית פיגורים, ויצחק מאיר
חב את החוב מכח ערבותו לחובו של פולק.

5. תמצית טענותיו של פולק:
א) מלוא סכום השטר שולם לתובעת, ולפיכך, התובעת פועלת בחוסר תום לב כאשר היא דורשת את החוב הן ממנו והן מיצחק מאיר
.

ב) התובעת הפרה את הסכם התשלומים בינה ובין פלגל ועושה עושר ולא במשפט.

ג) הריבית בשעור 1.5% לחודש כלל לא היתה מוסכמת.

6) תמצית טענותיו של יצחק מאיר
:
א) שטר החוב וההסכם ת/1 נחתם על ידו תוך "אילוץ" כמשמעותו בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 ודינו להתבטל.

ב) הריבית הנדרשת כלל לא הוסכמה.

ג) התובעת הבטיחה ליצחק מאיר
, כי במידה וישלם 35,000 ₪ היא תסיים את עבודות האלומיניום בביתו. הוא אכן עמד בהסכם ושילם את הסכום המוסכם, אך למרות זאת התובעת סירבה להמשיך בעבודות, במידה ופלגל/פולק לא ישלמו את מלוא חובו.

ד) מלוא סכום השטר שולם לתובעת ע"י פולק.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:
א) עסקינן בתביעה שטרית וטענות הנתבעים הן מסוג "הודאה והדחה" ולפיכך, הנטל להוכחת הטענות מוטל עליהם.

ב) האם הוכיחו הנתבעים כי לא קיים חוב כלפי התובעת?
התשובה לכך היא שלילית.

מר פולק ציין בתצהירו (סעיף 11) כי סכום השטר הורכב מסך 35,000 ₪ + מע"מ וכן תוספת של ריבית מיום תחילת הסכם הבצוע של העבודה עד ליום פרעונו של השטר, וסך כל השטר היה 45,447 ₪.
דהיינו - מר פולק עצמו הכיר בכך שסוכם על ריבית, אך לא ידע לנקוב באחוז הריבית.

מר פולק טען, כי שילם את החוב בתשלומים כדלקמן:
סך 20,000 ₪ ביום 29/6/98 התובעת מכירה בסכום זה
סך 20,000 ₪ במזומן ביום 21/12/99 התובעת מכחישה
תשלום זה.

לטענתו, יתרת תמורת השטר שולמה בהמחאות לתובעת אך לא קיבל קבלה או חשבונית עד עצם היום הזה.

מר פולק טען, כי ספרי חברת פלגל נלקחו ע"י שלטונות המס ולפיכך אין ברשותו את כל המסמכים שיכולים לתמוך בטענותיו.

ביום הדיון המציא מר פולק את המסמך נ/1.

זהו מסמך הנושא כותרת "קבלה", וממנו עולה, כי לכאורה קיבלה ממנו התובעת סך 20,000 ₪ במקום שיק שחזר וזאת ביום 17/8/99.

מר גינזבובסקי מטעם התובעת הכחיש, כי קיבל סכום זה וכי חתם על המסמך
נ/1.

מר פולק עצמו טען בדיון, כי שילם את הכסף למר משה לוי (מי שהיה מנכ"ל התובעת).

מר לוי לא זומן לעדות ע"י מי מהנתבעים, אולם מהשוואה של חתימתו של מר לוי על מסמך (נספח ז' לתצהיר התובעת) ולחתימה על נ/1, ניתן לראות גם בעין לא מקצועית כי אין מדובר בחתימתו של מר לוי.
החתימה דומה יותר לחתימתו של מר גינזבורסקי, ומשלא טוען מר פולק כי שילם לידיו של מר גינזבובסקי, הרי משלא הוכח כלל כי אכן המסמך נ/1 ניתן על ידו, הרי שמר פולק לא הוכיח כלל במסמכים כי שילם את אותם 20,000 ₪ במזומן.

מר פולק טען כי מחשבונית המס מספר 2222 (ת/2) שהוצאה לפלגל ע"י התובעת ביום 21/12/99 עולה, כי אכן הוצאה החשבונית בגין 20,000 ₪ אשר שולמו במזומן
וכן מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה ע"י התובעת, ניתן לראות שאין כלל יתרת חוב לפלגל אצל התובעת.

המצהיר מטעם התובעת הכחיש את הטענה, וציין כי חשבונית 2222 כלל לא נשלחה לפלגל ועובדה שמקור החשבונית נמצא אצל התובעת (המקור הוגש ע"י התובעת וסומן ת/2) וכי על קיומה של החשבונית ידע מר פולק רק כתוצאה ממסמכים שהוחלפו בין הצדדים בהליכים המקדמיים.

חיזוק לטענת מנהל התובעת, ניתן למצוא בתצהירו של מר פולק אשר תמך בהתנגדות לביצוע שטר.
בסעיף 12 לאותו תצהיר, הצהיר מר פולק כי את החשבונית קיבל רק כשנה וחצי לאחר ביצוע התשלומים.
דהיינו - אם התשלום לגרסתו היה ביום 21/12/99 הרי שהוא קיבל את החשבונית רק סמוך לפני או אחרי לפתיחת תיק ההוצל"פ (מרץ 2001) ולא קיבל את החשבונית בדואר, כפי שניתן היה להבין מחקירתו הנגדית של מר פולק.
מר גינזברובסקי העיד, כי לא שלח את החשבונית לפלגל/פולק וזאת, כיוון שהתובעת נוכחה לדעת כי לא שולם סכום המע"מ ע"י פולק וכי החשבונית לא הוצאה כלל בגין סכום מזומן ששולם.
מקובלת עלי עמדתו של מר גינזברובסקי, ומר פולק אף לא הוכיח כיצד שילם את "יתרת תמורת השטר" באמצעות המחאות.

לסיכום:
הנתבעים לא הוכיחו כלל כי פולק שילם את מלוא החוב לתובעת.

ג) האם הריבית שסוכמה היתה בשעור 1.5% לחודש?
ההסכם בין הצדדים הוא ת/1.
המסמך נכתב בעט שחור, למעט חתימות פולק ומאיר יצחק בעט כחול, וכן תוספת בעט כחול ובה כתוב:
"כל עיכוב בפרעון הסכומים הרשומים יהיה נושא ריבית פיגורים בסך 1.5% לחודש".

תוספת זו היא אינה חלק בלתי נפרד מההסכם והצדדים לא חתמו ליד אותה תוספת את חתימותיהם.
לטענת הנתבעים, כלל לא היתה תוספת כזו, עת חתמו על ההסכם, ומקובלת עלי טענתם זו, בהתחשב בכך שלא חתמו ליד אותה תוספת באשר לריבית.

מתצהירו של מר פולק (סעיף 11) עולה מפורשות כי היה סיכום בדבר תוספת ריבית, אך לטענתו אין מדובר בשעור של 1.5% ריבית לחודש.
שמשמעו - 18% ריבית לשנה.
מסעיף 11 לתצהירו של מר פולק ניתן להגיע לחישוב של גובה הריבית המוסכמת לגרסתו.
לגרסתו סך 45,447 ₪ מורכב מ- 35,000 ₪ + מע"מ + ריבית עד ליום 20/11/97 - מועד פרעון השטר, דהיינו ריבית עבור ארבעה חודשים שכן השטר נחתם ב- 20/7/97.
חישוב פשוט מעלה, כי סכום הריבית הוא 4,497 ₪, דהיינו 9.98% עבור 4 חודשים ולפיכך, הריבית החודשית היא 2.47% לחודש.
כלומר, אחוז ריבית גבוה מהסכום שנקבע בהסכם, ולפיכך - משדרשה התובעת 1.5% ריבית לחודש, אין לפסוק לה ריבית גבוהה יותר, אך ודאי שאין להפחית מסכום הריבית שנדרש על ידה.

לסיכום:
מסכום השטר עולה, כי הריבית שהוסכמה היתה לפחות בסכום שנכתב בהסכם.

ד) האם יצחק מאיר
חתם על שטר החוב כתוצאה מ"אילוץ"?
המצהיר מטעם התובעת אישר בחקירתו, כי לו לא היה מסכים יצחק מאיר
לשלם חלק מהחוב ולערוב לחובות פלגל, אזי לא היתה ממשיכה התובעת בעבודות.
מר מאיר העיד, כי בחודש ספטמבר, ערב ראש השנה, הסתיים חוזה השכירות הדירה, שבה התגוררה משפחתו והוא מצא עצמו ללא דירה שכורה ובמצב שבו התובעת מסרבת לבצע עבודות אלומיניום בדירה, ולפיכך נאלץ בעל כורחו לחתום על ההסכם ושטר החוב.

על פי סעיף 17 ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973:
"כפיה:
א) א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחד מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
ב) ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.

עושק:
מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

ביהמ"ש בע"א 2299/99 אברהם שפייר נ' חב' דיור לעולה, פד"י נ"ה (4) 213, 234 - 235, הביא מדברי ביהמ"ש העליון בע"א 1569/93 יוסי מאיר נ' פרנפורד (ישראל) בע"מ, פד"י מ"ח (5) 705 בעמוד 719, שם התיחס ביהמ"ש לבעיתיות בהבחנה בין לחץ כלכלי לגיטימי ובין לחץ כלכלי ההופך לכפייה.
"בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה.
עניננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי - חברתי - כלכלי, ואשר חיי עסקים ומחסר תקינים והוגנים לא יכלו לשאתם".

יפים לענין זה, גם הדברים שנאמרו בע"א (חיפה) 4710/98 משה משה נ' א.ש.ט.ס ייזום ושיווק בע"מ, תק' - מ"ח 98 (3) 1630.
"גם טענת החתימה תחת לחץ, היינו טענת הכפיה/העושק, אינה מקובלת עלי. לא כל חתימת הסכם שתנאיו גרועים - לכאורה - מתנאי השוק, מעידה על החותם כי פעל תחת לחץ. יתרה מזו, יכול אדם לחתום על חוזה, על שטר וכל כיו"ב מחמת לחץ כלכלי או אישי בו הוא נתון, ובכל זאת לא יגיעו הדברים עד כדי עושק או כל עילת ביטול דומה. טול, דרך משל, אדם הנתון במאסר, אשר לצורך גיוס הסכום הנדרש לשחרורו בערבות מוכר הוא נכס מנכסיו: כלום יכול אתה לומר כי מכירה זו נעשתה מחמת כפיה או עושק? הן הברירה - בידו היתה.
להנחת דעתו של המערער, הסבור כי לא התקשר בהסכמים עם המשיבה מרצונו החופשי, אוסיף ואומר כי הכפיה (ס' 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973) והעושק (שם, סעיף 18), אינם נמדדים בקנה מידה סובייקטיבי. אין אמונתו של אדם כי אולץ להתקשר בחוזה מביאה לידי הכרה ביכולת ביטולו, והדרך מאמונה זו ועד למתן גושפנקה משפטית לה - רחוקה וזרועת מוקשים..."

ביהמ"ש העליון ב

פסק דין
מיום 28/3/2004 ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד ד"ר יוסף שגב ואריה דגן (טרם פורסם) הרחיב לגבי עילת ה"עושק" בסעיף 28 לפסה"ד, שם נאמר:
"...הלכה היא ביטולו של הסכם, או תנאי בו, מחמת שההתקשרות בהסכם היתה נגועה בעושק, מותנה בקיומם של שלושה: "חולשתו" של אחד המתקשרים - הבאה לכלל ביטוי במצוקה, בחולשה שכלית או גופנית, או בחוסר נסיון; מודעותו של המתקשר ל"חולשה" זו, וניצולה לצורך קביעת תנאים בהסכם הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973). עילת הביטול קמה בהצטרפותם יחד של שלושת היסודות האלה. יסודותיה של עילת העושק אינם רק יסודות מצטברים, הם גם "שלובים זה בזה ככלים שלובים" (ראו דברי השופט י. טירקל בע"א 403/80 סאסי ואח' נ' קיקאון, פ"ד ל"ו (1) 762, 767). תנאים גרועים במיוחד עשויים לעורר חשש בדבר שלמות הרצון של המתקשר הנפגע. "חולשה" חמורה שלו מחייבת בדיקה קפדנית של סבירות התנאים שנקבעו בהסכם. ניצול קיצוני של חולשה מטיל אף הוא צל על ההסכם ומחייב הארה קפדנית של התנאים שנכללו בו. קיומו הברור ואופיו החמור של כל אחד מן היסודות האלה עשוי לשמש סימן וראיה לכך כי נתקיימו בו, בהסכם היסודות האחרים, המקימים את עילת העושק (ראו פרידמן וכהן, חוזים, הוצאת אבירם, 1992, בעמ' 976 ו- 980, ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, בעמ' 261 - 253; ע"א 3156/98 יצחק בן ישי נ' אלכס ויינגרטן ואח', פ"ד נ"ה (1) 939).
כבר נקבע, כי כל אחד מן היסודות האמורים צריך להתקיים במלוא תוקפו קיומן של מצוקה קשה של המתקשר או "חולשה" חמורה אחרת שלו, אינן גורעות מן הצורך להצביע על קיומם של תנאים - "הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". תנאים חמורים במיוחד אינם מייתרים את הצורך בקיומם של מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון, כבדי משקל, ואינן פוטרות את הטוען לעושק להוכיח את מודעותו של הצד האחר לחולשותיו או למצוקתו. מקום בו אחד מיסודותיה של העילה מוצא לו ביטוי חמור במיוחד, מוטל לעתים הנטל הראייתי הרובץ על המבקש להוכיח את קיומם של היסודות האחרים, אך בכך אין כדי להמעיט את הדרישה, כי גם היסודות האחרים יתקיימו במלואם, כי מצוקת המתקשר תהא מצוקה חמורה וכי תתקיים מודעות מלאה לה אצל המתקשר האחר ...
אין די בעובדה, שהמתקשר נתון ללחץ חברתי משפחתי וללחץ אישי פנימי המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל (ראו דברי השופט י' קדמי בע"א 4839/92 גנז נ' כץ פ"ד (4) 749 בעמוד 756...".
במקרה דנן, אני סבורה כי לא היה "אילוץ" כמשמעותו בחוק החוזים המאפשר ביטול ההסכם, וכי החתימה על שטר החוב לא היתה בגדר "אילוץ" במובנו המשפטי, וכשם שלאחר מכן הגיע יצחק מאיר
להסכם עם התובעת באשר לביצוע עבודות בביתו (שאינן חלק מהתביעה דנן) ללא קשר לפלגל או לפולק, כך גם יכל להגיע להסדר ישיר עם התובעת, מבלי לערוב לחובם של פלגל/פולק, ולאחר מכן, היה יכול לתבוע את פולק/פלגל בגין הפרת ההסכם בינו ובינם.

8. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

ב) עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 4-01-03476-12 - בטל.

ג) הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ + מע"מ.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום ז' בניסן, תשס"ד (29 במרץ 2004) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 113839/01 אלום דש פרוייקטים 1994 בע"מ נ' בנימין פולק, יצחק מאיר (פורסם ב-ֽ 29/03/2004)











תיקים נוספים על אלום דש פרוייקטים 1994 בע"מ
תיקים נוספים על בנימין פולק
תיקים נוספים על יצחק מאיר




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט