מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע''מ - דרך ארץ הייווייז (1997) בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע"מ דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע''מ - דרך ארץ הייווייז (1997) בע''מ

81/04     11/03/2004 ()



תיקים נוספים על מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע"מ
תיקים נוספים על דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




ערר 81/04 מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ערר 81/04
(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995

בענין: מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע"מ

העוררת

- נגד -

דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ

המשיבה
פסק דין
העוררת הינה הבעלים הרשום של הרכב נשוא ערר זה. העוררת העבירה את השימוש ברכב לידי מר מילאד ריאד, שהועסק כקבלן משנה על ידי חברת תעבורה חטיבת עפר בע"מ (להלן: "החברה הקבלנית") בביצוע עבודות בכביש האגרה, החל משנת 2002 ועד היום. ביום 30.12.03, עת נסע מר מילאד בכביש האגרה לצורך ביצוע עבודות בו, עוכב הרכב על ידי עובדי המשיבה, בעקבות חיוב סך של 36,352.26 ₪.

ביום 15.01.04 הגישה העוררת את כתב הערר דנן.

לטענת העוררת, היא מעולם לא קיבלה לידיה את חשבוניות המשיבה וכך טען גם מר מילאד. מבירור שעשתה העוררת עולה כי סכום דמי השימוש המקוריים הינם בסך 1,558.91 ₪ ויתרת החוב הינה בגין ריבית פיגורים וקנסות. החיוב הראשון הינו מחודש פברואר 2003, ומאז נסע הרכב על הכביש פעמים רבות ומעולם לא נמנעה כניסתו ואף לא התקבלה התראה כל שהיא מאת המשיבה ו/או דרישה לתשלום אגרה. מר מילאד טען כי מאחר והוא ביצע עבודות בכביש האגרה והשתמש בכביש זה לצורך ביצוע אותן עבודות הרי שהוא סבר כי הוא נפטור מתשלום האגרה בגין נסיעה בכביש. עוד טוענים העוררת ומר ריאד, כי נודע להם לראשונה על קיומו של החיוב רק בעת שנתפס הרכב על ידי המשיבה ומאחר ולא התקבלה בידי העוררת ו/או מי מטעמה חשבון עבור הנסיעות ו/או דרישה לתשלום דמי השימוש יש לקבל את הערר ולבטל את כלל החיובים בגין החשבוניות, למעט תשלום סכום האגרות המקורי.

המשיבה טוענת כי פעלה בהתאם לתקנות כביש האגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), תשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה") ושלחה את החשבוניות למענה הרשום של העוררת. כל החשבוניות ביחס לרכב שנשלחו בדואר רשום (נסחפים ב', ד', ו', ז', ח' וט'), נשלחו לכתובת החברה כפי שהיא מופיעה במשרד הרישוי "ד.נ. הנגב 00000 0000 לקיה 84000" והיא צירפה פלט של רשות הדואר אשר ממנו עולה מה עלה בגורלם של דברי הדואר. לטענת המשיבה, כל החשבוניות שנשלחו בדואר רשום (למעט חשבונית נספח ט' אשר לגביה נמסר כי היא הוחזרה לשולח מאחר ו-"הנמען לא ידוע") נרשם לגביהם באישור רשות הדואר כי "הועבר ללקוח קדירת אלצאנע בבאר שבע", ומאחר ולא נרשם כי הן חזרו למשיבה עולה כי כולן נמסרו לעוררת. המשיבה צירפה תדפיס מרשם החברות לפיו עולה כי כתובתה של העוררת הנה "כפר טייבה 40400". המשיבה טוענת כי לא היה טעם בשליחת החשבוניות לכתובת הרשומה ברשם החברות שכן החשבוניות כלל לא היו מגיעות ליעדן היות וכתובת המבקשת אינה מפורטת דיה. עוד טוענת המשיבה כי טענתו של מר מילאד בדבר אי קבלת החשבוניות אליו אינה רלוונטית היות והחשבוניות כלל לא נשלחו אליו כי אם לעוררת שהיא בעלת הרכב הרשומה, כנדרש על פי התקנות.

ביום 22.02.04 נערך דיון בערר זה, בנוכחות הצדדים. ב"כ העוררת הפנה את הועדה לסעיף 14 לתגובת המשיבה בה צוין כי דברי הדואר הועברו ללקוח בשם "קדירת אלצנאע" ועטן כי אין לעוררת כל קשר עם אדם בשם קדרת אלצנאע וכי המדובר בשבט אחר. עוד טען ב"כ העוררת, כי המשיבה התנהגה בחוסר תום לב כלפי העוררת והמחזיק ברכב מאחר וידעה כי הרכב שימש את המחזיק ברכב לצורך ביצוע עבודות בכביש האגרה עבור החברה הקבלנית המבצעת עבודות עבור המשיבה. מנגד טען ב"כ המשיבה כי כאשר ביצע הרכב עבודות בכביש האגרה הוא ידע ו/או היה צריך לדעת שהנסיעה בכביש כרוכה בתשלום אגרה ונוכח זאת חוסר תום לב של המחזיק בפועל ברכב זועק. באשר למסירת דברי הדואר לקדירת אלצנאע טוען ב,כ המשיבה כי ייתכן ואלצנאע היה מיופה כחה של העוררת.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים, הוחלט לדחות את הערר בעיקרו, אך להפחית מסכום החיובים על פיצוים והוצאות גבייה, וזאת מן הטעמים הבאים:

1. סעיף 6א. לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), שכותרתו "החיוב בתשלום האגרה" קובע:

"החייב התשלום האגרה לפי הוראות חוק זה הוא מי שהיה בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב במועד הנסיעה בכביש האגרה, זולת אם הוכיח שהרכב נגנב ממנו."

2. תקנה 5 לתקנות האכיפה מסדירה את דרך המצאת החשבון לחייבים כדלקמן:

"(א) חשבון יומצא לחייב -
(1) אם הוא כולל חיובים בשל נסיעות בלבד - בדואר רגיל;
(2) אם הוא כולל חיוב בשל פיצוי והחזר הוצאות - בדואר רשום;
(3) ...
(ב) חשבון שנשלח בדואר רגיל, לפי המען כאמור בתקנה 6, ושולמו בעדו, מראש, דמי הדואר, יראו כאילו הגיע לתעודתו ביום הרביעי שלאחר תאריך הוצאת החשבון.
(ג)...
(ד)...".

3. בנסיבות דנן, מדובר ב"חייב רגיל", אשר לגביו קובעת תקנה 6 (3) לתקנות, כי המען להמצאת החשבון הינו "מענו הרשום ברישומי רשות הרישוי במועד יצירת החיוב האחרון מבין החיובים הכלולים בחשבונו".

4. הועדה מקבלת את טענת המשיבה, כי במקרה דנן לא קמה לה החובה על פי החוק ו/או התקנות לשלוח את החשבוניות החיוב למחזיק בפועל של הרכב (להבדיל מהבעלים הרשום).

5. המשיבה טוענת, כי היא פעלה בהתאם לאמור בחוק ובתקנות בכל הנגוע לשליחת החשבוניות בדואר רגיל ובדואר רשום לכתובת העורר המופיעה במשרד הרישוי, ולראיה מרבית דברי הדואר שנשלחו בדואר רשום לא הוחזרו על ידי רשות הדואר למשיבה. המשיבה הגישה את תצהירה של הגב' ליאורה אליאש, התומך בטענות אלו.

6. אולם, לא ניתן להתעלם מהאמור בפלט רשות הדואר המתייחס לחשבוניות שנשלחו בדואר רשום לעוררת, ואשר צורפו לתצהירה של הגב' אליאש, מהן עולות קיומן של נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע יתכן ודברי הדואר לא הגיעו ליעדם.

7. מאישורי רשות הדואר אשר הגישה המשיבה עולה, כי כל החשבוניות, למעט חשבונית נספח ט', שנשלחו בדואר רשום "הועברו ללקוח קדירת אלצאנע בבאר שבע". באשר לחשבוניות אשר נשלחו בדואר רגיל אין כל אזכור מה עלה בגורלן.

8. במהלך הדיון בערר הדגישה וטענה העוררת כי אין לה כל קשר עם אדם בשם "קדרת אלצאנע" וכי המדובר בשבט אחר. מנגד, טען ב"כ המשיבה כי מבחינת המשיבה דברי הדואר התקבלו בידי העוררת ויתכן וקדירת אלצאנע הוא מיופה כוחה של העוררת. לשאלת הועדה מה יקרה אם יתברר כי הדואר נמסר בטעות למישהו אחר השיב ב"כ המשיבה כי כל מקרה ייבחן לגופו אם יתגלה כי הדואר הרלבנטי לא התקבל אצל העוררת.

9. עיון התדפיס רשם החברות (נספח יא' לתגובת המשיבה) ובשמות נותני התצהירים מטעם העוררת מראה, כי אין כל קשר, לכאורה, בין השמות המופיעים שם לבין השם "קדרת אלצאנע".

10. מנגד העוררת לא שכנעה אותנו כי הכתובת המלאה של הרכב כפי שהיא מופיעה במשרד הרישוי, הינה כתובת שגויה או חלקית. זאת ועוד, מבלי לקבוע דבר בעניין, הרי שהעובדה לפיה דברי הדואר שנשלחו לעוררת נלקחו על ידי לקוח בשם "קדירת אלצאנע" ואשר לטענת העוררת איננו קשור אליה, מעורר תמיהות מאחר והמשיבה שלחה מספר דברי דואר רשום בתאריכים שונים, ומרביתם נמסכו על ידי "קדירת אלצאנע" ולא הוחזרו לרשות הדואר, אם אכן נלקחו בטעות.

11. כמו כן, איננו יכולים להתעלם מעבודה שחשבונית מיום 28.10.03 - "קנסות" בגין 62 ניעות בסכום כולל של 19,533.72 ₪ (חשבונית נספח ט'), הוחזרה למשיבה ביום 21.12.03 מהסיבה "הנמען לא ידוע בת.ד.".

12. מאחר שביום 21.12.03 או בסמוך לכך, הוחזר דבר הדואר בצירוף החשבונית נספח ט' למשיבה על ידי רשות הדואר, הרי שביום 30.12.03 עת עוכב הרכב על ידי המשיבה, ידעה המשיבה או היה עליה לדעת, כי קיימת בעייתיות בדבר שליחת חשבוניות לכתובת העוררת והיה עליה לבדוק את הסיבה לכך בטרם החליטה לעכב את רכבה של העוררת.

13. בעניין זה עולה מידת מה של "עצימת עיניים" מצידה של המשיבה ואי עמידה באמות המידה אשר התווינו ב

פסק דין
בערר 180/03 ראני נאסר נגד דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
- מיום 19.11.03 בעניין דרך משלוח החשבונות לחייבים (ראה סעיף 45 לפסק הדין), וזאת בנסיבות מיוחדות בהן מבקשת המשיבה לממש את סמכות האכיפה הנתונה בידיה ולתפוס את רכבה של העוררת.

14. יחד עם זאת, הועדה אינה יכולה להתעלם מאדישותם של העוררת ומר מילאד בכל הנוגע לשימוש ברכב בכביש האגרה והסדרת נושא תשלום האגרה, בתקופה כה ארוכה בה נעשה שימוש ברכב בכביש האגרה.

15. העוררת מסרה את הרכב לשימושו של מר מילאד בשלהי שנת 2002, כאשר הרכב נשאר רשום על שמה ובבעלותה. מר מילאד עבד כקבלן משנה בחברה הקבלנית משלהי שנת 2002 ועד למועד עצירת הרכב. על העוררת ו/או מר מילאד היה להסדיר מראש אתך עניין תשלומי האגרה למשיבה ודרך משלוחם אל מול החברה הקבלנית ו/או המשיבה, כשם שבוודאי דאג מר מילאד לשלם חיובים אחרים החלים על הרכב כגון חידוש רישיון רכב וכיוצא בזה.

16. מר ריאד קובל על כך, כי מעולם לא קיבל מאת המשיבה דרישה ו/או פניה לתשלום דמי שימוש בכביש האגרה עובר לתפיסת הרכב, ואולם קבענו כי אין לקבל טענה זו מאחר ולא חלה על המשיבה חובה לשלוח חיובים למחזיק ברכב.

17. אף אם נקבל את טענתו של מר מילאד (אשר חוזקה בתצהירה של העוררת) כי הוא סבר בתום לב שבהיותו קבלן משנה אצל המשיבה אין עליו חובה לדאוג לתשלומי האגרה, הרי שהעוררת ו/או מר מילאד לא צירפו כל ראיות ו/או אישורים אשר יש בהם כדי לתמוך בסברה זו כגון הסכם ו/או הסדר מיוחד עם החברה הקבלנית בנוגע לנסיעות בכביש האגרה וכיוצא בזה.

18. יש לציין כי הוראות החוק והתקנות שותקות לעניין פטור כלשהו ו/או הנחות מתשלומי אגרה לקבלני ביצוע עבודות בכביש האגרה.

19. בהקשר זה, המשיבה השיבה לבקשת הועדה בהודעה מיום 25.02.04, כדלקמן:

"1. חברת התעבורה חטיבת עפר בע"מ הנה אחת מקבלני ביצוע, אשר ביצעו עבודות בכביש האגרה (להלן - "קבלני ביצוע").
2. נוהל עבודה של המשיבה, בנוגע לקבלני הביצוע קבע, כי נסיעות אשר ביצעו בכביש האגרה, לצורך עבודות המאושרות על ידה, ישתלמו על ידי קבלני ביצוע ויזוכו על ידי המשיבה בהתאם לנוהל (להלן: "הנסיעות המזוכות").
3. לקבלני ביצוע אין כל הנחות ו/או פטור כלשהו, מתשלום האגרה כהגדרתה בחוק כביש האגרה (כביש חוצה ישראל), התשנ"ה- 1995".
20. העוררת ומר מילאד צירפו תצהירים ובהם העידו, בין היתר, על היותו שלמר מילאד קבלן משנה של החברה הקבלנית, ואילו המשיבה לא הגיבה לטענה זו ולא ביקשה לחקור את המצהירים על תצהיריהם, למעט הודאתה, כי החברה הקבלנית הנה אחת מקבלני הביצוע בכביש האגרה.

21. בפני
הועדה הוכח, כי העוררת - והיא בלבד - חויבה בסכום החשבוניות. על כן, אין באפשרותה של הועדה לקבוע דבר לעניין "הנסיעות המזוכות", שכן המדובר בזיכויה של החברה הקבלנית, שהינה צד שלישי שאיננו בעל דין בתיק דנן. ואולם, מבלי לקבוע דבר בעניין, ייתכן וקמה לה לעוררת עילת תביעה בעניין זה והדרך בפני
ה פתוחה על מנת שתמצה את הדין אל מול החברה הקבלנית.

22. ב

פסק דין
מיום 10.03.04 בערר 662/03 ירון בן חמו ויצחק בן חמו נ' דרך ארץ הייויז (1997) קבעה הועדה כדלקמן:
"... ועדת הערר מוסמכת להעמיד את שיקול דעתה שלה במקום שיקול דעתה של הרשות שקיבלה את ההחלטה המקורית...".
עוד נאמר בפסק הדין הנ"ל כי: "... אין בחוק כל כוונה מיוחדת למוע מועדת הערר להעמיד את שיקול דעתה במקום שיקול הדעת של המשיבה, בכל הנוגע להפחתת סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות. ועדת הערר מצויה בדעה, כי פרשנות סבירה, מדתית והולמת של סעיף 37 לחוק בתי דין מינהליים, מאפשרת לה להפחית את סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות, גם בנסיבות בהן נקבע כי המשיבה עמדה בדרישות הדין, וזאת - לאור נסיבות ועובדות שונות המובאות בפני
ועדת הערר".

מן האמור לעיל עולה, כי בידי הועדה נתונה הסמכות להפחית את סכום הפיצוי והחזר ההוצאות.

23. שקלול מכלול הנסיבות שלעיל, מוביל אותנו למסקנה כי הערר נדחה בעיקרו, באופן זה שהעוררת תשלם למשיבה את מלוא התשלום בגין הנסיעות בכביש האגרה, בתוספת פיצוי והחזר הוצאות (רכיב "הקנסות" בחשבוניות) בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ בלבד. סכום זה כולל את דמי האחסון על פרק הזמן בו עוכב רכבה של העוררת אצל המשיבה. יחד עם זאת, העורר יחוב בדמי אחסון מלאים למשיבה החל מיום 15.3.04, אם עד מועד זה לא ישלם את סכום החוב הפסוק למשיבה.

24. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.
ניתן היום, יח באדר, התשס"ד (11.3.04).

עו"ד עופר גמליאל עו"ד אילן בומבך
מר ניצן יוצר
חבר הועדה יו"ר הועדה חבר הועדה








ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 81/04 מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/03/2004)











תיקים נוספים על מא. מד אל נסאסרה להשקעות בע"מ
תיקים נוספים על דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט