אד מרי השקעות בע"מ, עידן גל השקעות בע"מ - דיצה השקעות וניהול בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אד מרי השקעות בע"מ עידן גל השקעות בע"מ דיצה השקעות וניהול בע"מ
 
אד מרי השקעות בע"מ, עידן גל השקעות בע"מ - דיצה השקעות וניהול בע"מ
תיקים נוספים על אד מרי השקעות בע"מ | תיקים נוספים על עידן גל השקעות בע"מ | תיקים נוספים על דיצה השקעות וניהול בע"מ

713602
111/08 הפ     21/10/2010




הפ 111/08 אד מרי השקעות בע"מ, עידן גל השקעות בע"מ נ' דיצה השקעות וניהול בע"מ








בית המשפט המחוזי בנצרת



ה"פ 111-08 דיצה השקעות וניהול בע"מ
נ' אד מרי השקעות בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופט
יונתן אברהם


מבקשות

1.אד מרי השקעות בע"מ
2.עידן גל השקעות בע"מ



נגד


משיבה

דיצה השקעות וניהול בע"מ



החלטה

ביום 3.12.09, נכרת הסכם פשרה בין הצדדים לאחר ובעקבות הגשת תובענה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, ע"י המשיבה, כנגד המבקשות. במסגרת הסכם הפשרה סוכמו בין הצדדים שתי אופציות.
לפי האופציה
האחת ישולם סכום כספי ע"י המבקשות למשיבה, תוך 120 יום מן המועד הנ"ל, ובמקרה זה יהיו ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, בגינם הוגשה התובענה, בטלים, וכן תבוטלנה הערות האזהרה שנרשמו בגין אותם הסכמים.
לפי האופציה השניה , אשר הוסכם כי תחול בחלוף תקופת 120
הימים הנ"ל ובמידה שלא ישולם הסכום הנ"ל, יקוימו אותם הסכמים בשינויים עליהם הסכימו הצדדים בהסכם הפשרה.
בהסכמת הצדדים, ניתן בו ביום תוקף של

פסק דין
להסכמותיהם.

ביום 31.5.10 הגישה המשיבה בקשה למתן פסיקתא לחיוב המשיבה ב

פסק דין
עפ"י האופציה השניה
שפורטה לעיל, זאת בטענה כי מועד 120 הימים הנ"ל חלף וכי המבקשות לא ממשו את האופציה הראשונה הנ"ל ולא שלמו את הסכום עליו הוסכם, ועל כן יש לחייבן לפי האופציה השניה.
ביום
1.6.10 הוריתי על קבלת תגובת המבקשות לבקשה הנ"ל תוך 21 יום . מועד זה הוארך לבקשת המבקשות עד ליום 25.7.10. על אף האמור, לא הוגשה תגובה אף בחלוף המועד המוארך.
ביום 15.8.10
הגישה המבקשת בקשה חוזרת לאישור הפסיקתא לפי האופציה השניה וכן ביקשה למנות כונס נכסים לצורך העברת הזכויות נשוא ההסכמים על שמה.
בהעדר תגובה לבקשתה מיום 31.5.10, על אף חלוף המועד, נעתרתי לבקשת המשיבה ונחתמה בים 29.8.10, פסיקתא כבקשתה וכן מונה בא כוחה עו"ד פרידמן ככונס לביצוע ההעברה.

ביום
7.9.10 הוגשה ע"י המבקשות הקשה לביטול הפסיקתא הנ"ל וכן ביטול ההחלטה למינוי הכונס אשר ניתנו בהעדר תגובתן.
בבקשתן הנוכחית טענו כי לא נתקיים זלזול מצדן בהחלטות בית המשפט וכי אי
הגשת התגובה נבעה מביטול יפוי כח שניתן למיופה כח לפעול בענין, לפרק זמן מסוים שלאחריו חודש יפוי הכח, וכן מטעות בתום לב באשר למועד הגשת התגובה, מעומס עבודה משרדית אצל ב"כ המשיבות ועוד.
כן טענו כי סיכויי הצלחת טענותיהן בבקשה למתן הפסיקתא הם גבוהים והבקשה היתה נדחית אילולא מחדלן בהגשת התגובה. במישור זה טענו כי המשיבה הכשילה עסקת מכר שנרקמה בינן לבין חברת מישיר בע"מ, בכך שלא הגיבה ונענתה לבקשת ב"כ חברת מישיר, ליתן "מכתב כוונות " חתום ע"י המשיבה ובו יפורטו ע"י המשיבה הסכום המדויק שעל חברת מישיר לשלם למשיבה לצורך ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבה. לטענת המבקשות, עסקה זו עם מיתר נועדה לאפשר למבקשות לממש את האופציה הראשונה בהסכם הפשרה ועל כן , נוכח הכשלתה ע"י המשיבה , אין זכאית המשיבה לאכיפת האופציה השניה.
במסגרת הבקשה אף הפנו המשיבות לפסיקה נרחבת אשר לדידן תומכת בטענותיהם הנ"ל.
נוכח האמור לעיל בקשו לבטל את ההחלטה למינוי הכונס וכן את הפסיקתא שנחתמה.

המשיבה מתנגדת לבקשת המבקשות ומבקשת לדחותה.
לטענתה גילו המבקשות זלזול כלפי החלטת בית המשפט שהורתה על מתן תגובתם וכי הבקשה עצמה יש בה כדי נסיון להטעות ולהוליך שולל את בית המשפט.
לטענתה, המועדים שנקבעו בהסכם, נקבעו תוך פשרה של ממש שעשתה המשיבה, זאת לאחר שהן בקיום ההסכם והן בהליכי המשפט נקטו המשיבות סחבת מכוונת בקיום
המוטל עליהם.
באשר לאי הגשת התגובה לבקשה למתן פסיקתא, ידעו לטענתה המשיבים היטב על מועד התגובה ובמשך תקופה ארוכה לא טרחו להגישה. כן התעלמו מן החיוב לפי פסק הדין ולא שילמו את הסכומים עליהם הוסכם. כן נטען שהמשיבות יכלו לבקש ארכה אך גם זאת לא טרחו לעשות. כן נטען כי בתקופה בה נאמר שיפוי הכח בוטל (6.5.10 – 25.8.10), המשיך ב"כ המשיבות לפעול בשמן, ובן היתר הגיש בקשה להארכת המועד עד ליום 25.7.10, ואף פנה אל ב"כ המשיבה במכתב ארוך ומפורט ביום 9.5.10.
באשר לסיכויי ההצלחה טענה המשיבה כי בתיק ניתן

פסק דין
חלוט ולא ניתן לשרבב לתוכו כעת, טענות חדשות בנוגע לעסקה בין המבקשים לצד ג', וכן טענות כי עסקה זו טורפדה ע"י המשיבה, שכן אלו דורשות שמיעת ראיות והוכחה.
כן נטען כי אין די בתצהיר מר לוי שצורף שהנו עדות שמועה בכל הנוגע לטענות בענין חברת מישיר.
לחלופין טענה המשיבה כי הוראות פסק הדין ברורות ואינן מותלות בכוונות צדדים שלישיים או תכניות כלכליות של המבקשות. נטען כי ממילא הפניה הראשונה של ב"כ המבקשות אל ב"כ המשיבה, בענין מכירה או מו"מ של המבקשות עם צדדים שלישיים, המהווה אישור כי עם חברת מישיר אכן מתנהל מו"מ, נעשתה רק כחודש לאחר חלוף מועד 120 הימים הנ"ל, ביום 26.4.10.
פנייתה השניה של
חברת מישיר , עפ"י גרסת המבקשות, אל ב"כ המשיבה נעשתה
4
ימים לפני חלוף
120 הימים הנ"ל ובמענה לה פורט סכומי החוב אולם על אף האמור לא שולם
מאומה עד חלוף מועד 120 הימים. נוכח המפורט, ביקשה כי הבקשה תידחה .
בתגובה לתשובת המשיבה, שבו המבקשות על טענותיהן וטענו כי אין בתשובת המשיבה טענה
מבוססת כלשהיא להותרת הפסיקתא על כנה.

דיון.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן, נחה דעתי שאין ממש בבקשת המבקשות לביטול הפסיקתא ודינה להידחות.
באשר למחדל
אי הגשת התגובה על אף מתן הארכה, סבורני כי יש לקבל את טענת המבקשות לפיה לא נבע מחדלן מטעמים של הפגנת זלזול כפי בית המשפט, על אף שאין לקבל את הסיבות שנמנו בבקשתם כסיבות מוצדקות. די יהיה בכך שאזכיר כי המועד הוארך פעם אחת לבקשת ב"כ המבקשות. גם ביטול יפוי הכח אינו מהווה סיבה מוצדקת לאי ההגשה שכן אין הוא
"טעם חצוני" אלא מחדל הכרוך במבקשת ואורגניה.
עפ"י ההלכה הנוהגת די בכך כי בית המשפט ישוכנע שלא נתקיים זלזול מכוון
בהחלטותיו ובהליכים המשפטיים, אף בהעדר סיבה מוצדקת למחדל, על מנת שבית המשפט יעבור לשלב הבדיקה השני, של
סיכויי הצלחת המבקש בהליך שקדם למתן ההחלטה במעמד צד אחד, שהוא המבחן העיקרי.

בעניין זה, של בחינת סיכוייה ההצלחה, לא שוכנעתי כי עומדת למבקשות עילת ביטול.
הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים
הצדדים נחתם בתיווכו של בית משפט זה, לאחר שהחלה שמיעת העדויות, ועל מנת לסלק את כל הטענות ההדדיות של הצדדים , על כן אין לאלץ לתוכו ולכלול בו התחייבויות חדשות שהצדדים לא כללו בו.
עיון בהסכם מלמד כי בנוגע לאופציה הראשונה , חלה חובה מקדימה על המבקשות לשלם תוך מועד קצוב
סכום שתשלומו אינו מותנה
בקיום חיוב כלשהוא מצד המשיבה. חיוב המשיבה לפי האופציה הראשונה, לביטול הערות האזהרה, ולדיווח לרשות המיסים, נוסד רק לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, ולא לפניו. אין חולק כי התשלום לא בוצע ובנסיבות אלה לא חל חיוב כלשהוא על המשיבה, אף לא חיוב למסור הצהרת כוונות אודות ביטול הערות האזהרה, או פירוט סכומי החיוב של המבקשות כלפיה לבקשת צדדי ג' כלשהם.
יש לזכור כי חיוב ביטול הערות האזהרה שנטלה על עצמה המשיבה, קיבל תוקף של

פסק דין
יחד עם יתר החיובים בהסכם הפשרה וב"כ המשיבות הודיע במכתב התשובה שלו (מיום 15.3.10) למכתבו של ב"כ חברת מישיר, כי המשיבה תפעל על פי הסכם הפשרה.
העובדה שב"כ חברת מישיר לא הסתפק בכך ודרש מכתב כוונות מפורש, אין בה כדי להטיל על המשיבה חובה לעשות כן שעה שעל פי הסכם הפשרה המשיבה לא חוייבה לעשות כן.
אשר על כן אין לראות בסירובה הנ"ל של המשיבה, משום הפרת חיוב עפ"י הסכם הפשרה.
כאמור חיוב התשלום לפי האופציה הראשונה לא היה חיוב מותנה בפעולה כלשהיא מצד המשיבה והואיל שאין חולק כי המבקשות לא עמדו בו, פשיטה שנוכח הסכם הפשרה פקעה האופציה הראשונה שעמדה למבקשות, ונכנסה תחתיה לתוקף האופציה החלופית עליה הסכימו הצדדים ואשר קיבלה ביטויה בפסיקתא שנחתמה ע"י בית משפט זה. מינוי הכונס עליו הוחלט הנו פועל יוצא של האופציה החלופית ונועד לאפשר מימושה, ועל כן יש להותירו על כנו.

אשר על כן נדחית בקשת המבקשות.
המבקשות ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסכום כולל של 3,000 ₪ ועליהם מע"מ כדין.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ בצדדים.

ניתנה היום,
י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 111/08 אד מרי השקעות בע"מ, עידן גל השקעות בע"מ נ' דיצה השקעות וניהול בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/10/2010)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן