petre craciun - רמט בע''מ, א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע''מ, א.א.ד. שירותי כח אדם בע''מ ואח'




petre craciun - רמט בע''מ, א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע''מ, א.א.ד. שירותי כח אדם בע''מ ואח'

תובענה ארגונית 6484/06     21/10/2010 (תעא)



תיקים נוספים על petre craciun
תיקים נוספים על רמט בע"מ
תיקים נוספים על א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ
תיקים נוספים על א.א.ד. שירותי כח אדם בע"מ




תעא 6484/06 petre craciun נ' רמט בע"מ, א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ, א.א.ד. שירותי כח אדם בע"מ ואח'






בפני

כב' השופטת חנה בן יוסף

נ.צ. גב' רונית כהן

תובע

petre craciun
ע"י ב"כ עו"ד עדי מני
נגד
נתבעות

1.רמט בע"מ

ע"י רו"ח עליזה שרון
- בהקפאת הליכים

2.א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ

3.א.א.ד. שירותי כח אדם בע"מ
4.דנה שירותי כח אדם בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שירה רייך
פסק דין
רקע כללי:
1. לפנינו תביעה שהגיש מר פטר קראקיון (להלן: "התובע") כנגד רמט בע"מ
(להלן "רמט"), א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ (להלן: "אשת"), א.א.ד שירותי כוח אדם בע"מ (להלן: "אאד") ודנה שירותי כוח אדם בע"מ (להלן: "דנה", "התאגיד"), לתשלום הפרשי שכר, פיצויי הלנת שכר, ניכויים מהשכר, פיצויי פיטורים והלנתם, תמריץ אי היעדרות, דמי כלכלה, פיצויי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, החזר גביית תשלום על יציאה לחופשה, פדיון חופשה, דמי חגים, קרן תרבות ודמי ביגוד.
2. בסיכומיו ויתר התובע על תביעותיו בגין הפרשי שכר, קרן תרבות ודמי ביגוד. משכך, מתייתר הצורך לדון ולהכריע באשר לרכיבים הללו.
3. התביעה במקורה הוגשה כנגד רמט בלבד. בכתב ההגנה המקורי שהוגש צורפו, לבקשתן, אשת ואאד כנתבעות.
4. בכתב התביעה המתוקן הוספה גם חברת דנה כנתבעת.
5. התובע הינו אזרח רומני אשר הגיע ארצה באשרת עבודה ב/1 והועסק בעבודות בנייה.
6. רמט הינה חברה העוסקת בבנייה והיא חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. רמט חתומה על מסמך "הצהרת מעסיק" של משרד התמ"ת- יחידת הסמך לעובדים זרים.
7. אשת ואאד הינן חברות כוח אדם פרטיות העוסקת במתן "שירותי קרקע"- דואגות להעמדת מגורים לעובדים, הנפקת תלושי שכרם, ביטוחם הרפואי ומתן שירותים נוספים לחברות שונות.
8. חברת דנה הינה תאגיד מורשה להעסקת עובדים זרים.
9. התובע החל לעבוד באתריה של רמט בחודש 9/2001 ועד לחודש 6/2005, עת נפסקה העסקתו של התובע עקב "חוק ההסדרים" והמעבר לתאגידים (להלן "התקופה הראשונה"), והוא הועבר לעבוד בחברת דנה.
10. התובע עבד בדנה מחודש 6/2005 ועד ליום 31.12.05 (להלן "התקופה השנייה"). אין חולק כי בין התובע לדנה התקיימו יחסי עובד ומעביד.
11. תחילה יוצגו כל הנתבעות על ידי ב"כ אחת- עוה"ד שירה רייך. ביום 4.11.08 נשלחה הודעה בדבר העברת ייצוג רמט לעו"ד גולן אשטון ממשרד דוד מרחב. לאחר החלפת הייצוג הגיש ב"כ רמט בקשה לתיקון כתב הגנה (לאחר שכתב ההגנה כבר תוקן פעם אחת). הבקשה נדונה בפני
כב' הרשמת וייסמן (כתוארה אז) ונדחתה על ידה. רמט הגישה ערעור על ההחלטה. הערעור נידון בפני
כב' השופטת עציון, אשר קיבלה את הערעור תוך חיוב רמט בהוצאות (עב 3334/09). על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. בקשתו נדחתה (ברע 284/09).
12. בעקבות החלטת כב' השופטת עציון, הגישה רמט כתב הגנה מתוקן מטעמה ביום 5.5.09 וכן תצהירים משלימים מטעם גב' חני קרודו ומר ולאדימיר שיטמנטר.
13. ביום 13.9.09 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי צו הקפאת הליכים כנגד רמט. בעקבות הצו הגישו אשת ואאד בקשה לעיכוב הליכים כנגדן. ביום 8.11.09 נדחתה בקשתן לעיכוב הליכים.
14. ביום 26.11.09 ניתן תוקף להסדר הנושים של חברת רמט ועניינה של רמט נמצא תחת פיקוחה של רו"ח עליזה שרון
מתוקף תפקידה כנאמנת בהקפאת הליכים של רמט. משכך שוחרר ב"כ רמט ביום 9.12.09 מייצוג.
15. מאחר ורמט נמצאת בהקפאת הליכים, אין בדיון שלהלן, ככל שהוא מתייחס לרמט, כדי להוות הכרעה או חיוב לגביה.
16. מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
17. מטעם אשת, אאד ודנה העידו מר דוד גרינברג אשר שימש כמנכ"ל אאד ודנה, ומר שלמה טורג'מן אשר שימש כמנכ"ל אשת במועדים הרלבנטיים לתביעה.
18. מטעם רמט העידו מר ולאדימיר שיטמנטר- מנהל פרויקט ברמט בתקופה הרלבנטית לתביעה, והגב' חנה קרודו- מנהלת כוח אדם ברמט.

תמצית טענות התובע בכתב התביעה המתוקן:
19. התובע עבד אצל רמט באמצעות אשת ואאד (סעיף 14). התובע עבד אצל רמט באמצעות אשת מחודש 9/2001 ועד חודש 12/2003. התובע עבד אצל רמט באמצעות אאד מחודש 1/2004 ועד חודש 6/2005 (ס' 15-16).
20. נסיבות סיום העסקת התובע הן בתקופה הראשונה והן בתקופה השנייה מזכות בפיצויי פיטורים והלנתם.
21. התובע זכאי לקבל תמורת הודעה מוקדמת בגובה חודש עבודה אחד.
22. על חברת דנה לשלם לתובע את רכיבי תמריץ אי היעדרות ותוספת כלכלה בלבד.
23. על העסקת התובע חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבנייה והעבודות הציבוריות שבין המרכז הארצי של ארגוני הקבלנים והבונים בישראל לבין הסתדרות פועלי הבניין.
24. הנתבעות ניכו משכרו של התובע ניכויים שלא כדין.
25. הנתבעות מחויבות על פי הדין, ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הבניין, להפריש עבור התובע מדי חודש סכום של 4% לקרן פנסיה. בהתאם לפסיקה, כאשר לא ניתן לבצע את ההפרשות לקרן פנסיה, יש לשלם את סכום ההפרשות במישרין לעובד.
26. בכתב התביעה נטען כי התובע עבד עבור הנתבעות בממוצע 236 שעות בחודש בשכר מינימום של 17.93 ₪ לשעה (ס' 55).
27. התובע יצא במהלך עבודתו לחופשת מולדת. נציגי רמט ואשת ביקשו ממנו לשלם להן סך של 600$ על מנת שיוכל לחזור לעבוד אצלן לאחר החזרה מחופשתו. התובע זכאי להחזר עבור הכסף שנגבה ממנו על יציאתו לחופשה.
28. התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בהתאם לאמור בחוק חופשה שנתית תשי"א- 1951.
29. עבודתו של התובע הושבתה בימי החג היהודיים והוא לא קיבל שכר עבור כל הימים הללו. משכך זכאי לתשלום ההפרש עבור 9 ימי חג בשנה.
30. הנתבעות לא שילמו לתובע תמריץ אי היעדרות בניגוד להסכם הקיבוצי בענף הבנייה.

תמצית טענות הנתבעות 1-4 בכתב ההגנה המתוקן:
31. התובע עבד אצל רמט באמצעות אשת ואאד (ס' 2, ס' 9.14). לאחר מכן עבד התובע אצל חברת דנה וזאת עד להתפטרותו.
32. הנתבעות שילמו לתובע את כל המגיע לו על פי הדין והעניקו לו בונוסים ופרמיות בגין עבודה טובה ויעילה.
33. בידי התובע כל תלושי השכר אשר הוצאו לו בגין חודשי עבודתו.
34. התובע קיבל תמורת חופשה. התובע זכאי לתבוע פדיון חופשה בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות, בכפוף לטענת התיישנות.

תמצית טענות רמט בכתב ההגנה המתוקן מיום 5.5.09:
35. התובע עבד אצל רמט באמצעות אשת ואאד. התובע עבד אצל רמט באמצעות אשת מחודש 9/2001 ועד חודש 12/2003. התובע עבד אצל רמט באמצעות אאד מחודש 1/2004 ועד חודש 6/2005. בחודש 6/2005 עבר לעבוד בחברת דנה.
36. רמט אינה המעסיקה הפורמאלית של התובע. רמט שילמה לנתבעות 2-4 תשלום בעבור שכר התובע. שכרו של התובע שולם על ידי הנתבעות 2-4. אין בעובדה שלתובע הונפקה אשרת עבודה על שם רמט בכדי ללמד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לרמט.
37. החל מחודש 6/2005 המשיך התובע לעבוד באתרי רמט באמצעות חברת דנה וככל שיש לו טענה בנוגע לפיצויי פיטורים עליו לפנות לדנה. התובע טוען כי יחסי העבודה בינו ובין דנה הסתיימו בנסיבות של התפטרות בדין מפוטר, עקב בקשת דנה מהתובע לעבור לעבוד במקום מרוחק מעל 60 ק"מ ממקום עבודתו הראשון. מי שחבה ברכיב זה הינה חברת דנה שעה שקלטה את התובע לעבוד אצלה תוך שמירת רצף זכויות.
38. לתובע שולם מלוא שכרו כדין ובהתאם לתלושי השכר אשר הונפקו על ידי הנתבעות 2-4.
39. כל מסגרת תשלום שכרו של התובע לרבות ניכויים משכרו נעשו על ידי אשת ואאד בלבד.
40. התובע אינו זכאי לתוספת כלכלה משרכיב זה כלול בשכר התעריפי המצוין בטבלאות השכר אשר על בסיסם שולם השכר לתובע. לחילופין מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד.
41. לתובע שולם תמריץ אי היעדרות כחלק מהשכר התעריפי הנקוב בטבלאות השכר. בנוסף, התובע נעדר מעבודתו פעמים רבות. לחילופין מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד. רמט שילמה לתובע בונוסים ופרמיות המהווים חלק מתשלום תמריץ אי היעדרות.
42. משלא הוקמה קרן חסכון, רמט הייתה מנועה מלהפריש תשלום בשיעור 4% משכרו של התובע בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. החל חודש 7/2005, עת הוקמה קרן חסכון כאמור על ידי אגף שוק ההון של משרד האוצר, הפרישה דנה בגין התובע סך של 700 ₪ מידי חודש בגין פיצויי פיטורים והרכיב הפנסיוני.
43. הנתבעות לא גבו מהתובע תשלום בגין יציאה לחופשת מולדת. בחודש 11/2003 שולם לתובע פדיון חופשה וניתנה לו מפרעה לשם נסיעה לחופשת מולדת.
44. לתובע ניתנו חופשות. התובע יצא לחופשת מולדת ולא עבד בימים בהם ירד גשם. חלה התיישנות על רכיב זה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית.
45. לתובע שולמו דמי חגים.
דיון והכרעה:

זהות המעסיק:
46. קיימת מחלוקת בשאלת זהות המעסיק החב בהענקת הזכויות לתובע. בעוד שהתובע טוען כי יש לראות ברמט כמעסיקה במשותף עם הנתבעות 2-4, הרי שרמט טוענת כי אינה מעסיקתו הפורמאלית של התובע אלא הנתבעות 2-4 והנתבעות 2-4 טוענות כי יש לראות בתובע עובד של רמט בלבד.
47. לטענת אשת ואאד, בכתב התביעה המתוקן וברשימת המוסכמות והפלוגתאות, צוין כי המעבידה היחידה של התובע הינה רמט, ולכן טענת התובע בסיכומיו לפיה אשת ואאד הינן מעסיקות במשותף עם רמט, הינה הרחבת חזית אסורה.
48. טענה זו של באת כוח הנתבעות הינה תמוהה, כפי שיפורט להלן:
ראשית, במועד בו הוגש כתב ההגנה המקורי, ביום 29.8.06, נתקבלה הודעה מוסכמת לבית הדין וזו לשונה:
"הצדדים הגיעו להסכמה כדלקמן:
1. לכתב התביעה יתווספו שתי הנתבעות הבאות:
א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ ח.פ....
א.א.ד שירותי כוח אדם בע"מ ח.פ....
2. כתב התביעה יתוקן ובכל מקום בו יש התייחסות לנתבעת – כאילו ההתייחסות היא אל שלוש (הנתבעת המקורית ושתי הנתבעות שיתווספו).
3. יוגש כתב הגנה מטעם שלושת הנתבעות." (ההדגשות במקור).
ההודעה חתומה על ידי באי כוח התובע והנתבעות.
מההודעה המוסכמת עולה במפורש כי כתב התביעה מתייחס אל שלוש הנתבעות- רמט, אשת ואאד.
שנית, בכתב התביעה המתוקן טען התובע במפורש כי הועסק אצל רמט באמצעות אשת ואאד (סעיפים 14-16). גם בסעיף הסיכום לכתב התביעה המתוקן (ס' 90) טען התובע כי הוא זכאי לקבל "...מהנתבעות, ביחד ולחוד, את הסכומים שלהלן:..."
שלישית, הנתבעות עצמן טענו בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמן כי התובע עבד אצל רמט באמצעות אשת ואאד (ס' 2, ס' 9.14).
בנוסף, ושלא כפי טענת הנתבעות בסעיף 1 לסיכומים שהוגשו מטעמן, במסמך המוסכמות והפלוגתאות שנערך במועד הקד"מ מיום 30.6.08, נכתב כדלקמן:
"מוסכמות:
1. התובע הועסק ע"י נתבעת 1 מחודש 9/01 ועד 7/05.
2. נתבעות 2 ו-3 סיפקו לנתבעת 1 שירותי קרקע.
3. בחודש 7/05 החל לעבוד בתאגיד – הנתבעת 4.
4. ..."
מכאן, כי הן התובע והן אשת ואאד הסכימו כי התובע הועסק אצל רמט באמצעות אשת ואאד. התובע טען כך כבר במועד הגשת כתב ההגנה המקורי- בהודעה מיום 29.8.06, וכן במסגרת כתב התביעה המתוקן. אין מדובר, כטענת הנתבעות בהרחבת חזית פסולה. כמו כן, במוסכמה מספר 2 לרשימת המוסכמות, אותה השמיטו הנתבעות בתיאור רשימת המוסכמות בסיכומיהן, צוין כי אשת ואאד סיפקו לרמט שירותי קרקע.
49. לאחר התייחסות זו, יש לדון לגופו של עניין מי היו מעסיקותיו של התובע לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה.
50. בית הדין הארצי התווה בפסק דינו המנחה דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות, פד"ע כ"ד 535, את סימני ההיכר העיקריים לקביעת זהותו של המעביד: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו, למי הבעלות על אמצעי הייצור, האם העבודה אשר עבורה נשכר העובד נעשית לצורך עסקו המרכזי של המשתמש בעבודה והאם יש למשתמש עסק משלו במסגרתו משולב העובד.
51. בע"ע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע,

פסק דין
מיום 29.12.04, סוכמה ההלכה כדלהלן:
"המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לענין. על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה משקל יש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר.
בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא – מיהו לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן".
(סעיף 11 לפסק הדין).
52. נקודת המוצא שנקבעה בפסיקה היא כי המשתמש הוא המעסיק, אלא אם יוכח כי קיימת התקשרות אותנטית בינו לבין הקבלן ובין הקבלן לעובד, וכי מטרת התקשרויות אלה אינה מנוגדת לתקנת הציבור ולא נועדה להתחמק מחובות המשתמש כמעסיק.
53. התרשמנו כי מבחני ההעסקה אותם קבעה הפסיקה, תומכים במסקנה כי רמט, אשת ואאד היו מעבידות במשותף של התובע בתקופה הראשונה, כפי שיובא להלן:
א. מי הסדיר את העסקת התובע?: אין מחלוקת כי התובע הובא לישראל לעבוד בענף הבנייה, על פי אשרות עבודה שנתנו לרמט מרשויות המדינה. בהתאם לחוק, עובדים זרים רשאים לעבוד אך ורק אצל מעסיק אשר על שמו ניתנה האשרה. כפי שעולה מן הנספחים אשר צורפו לכתב התביעה המתוקן רמט הנפיקה לתובע אשרות עבודה במהלך תקופת עבודתו. בעניין זה אין ספק בדבר זהות המעסיק, שעה שאשרת העבודה עבור התובע הוצאה על שמה של רמט.
ב. מי קיבל את התובע לעבודה?: כפי שהובא לעיל, רמט הנפיקה לתובע אשרת עבודה ומשכך ניתן להסיק כי היא זו אשר קיבלה את התובע לעבודה. בנוסף, העיד התובע בחקירתו הנגדית: "הביאה אותי לארץ חברה מרומניה. המזכירים של א.ש. (צ"ל א.ש.ת- ח.ב.י) הם קיבלו אותי" (עמ' 8, ש' 14). מכאן כי הן רמט והן אשת קיבלו את התובע לעבודה.
ג. מי פיקח על עבודתו של התובע?: התובע הועסק בארץ באתרים של רמט ונשמע להוראות נציגי רמט, אשת, אאד ודנה. התובע מעיד: "כשאתה אומר שהיה איש רומני מטעם החברות שדאג לנו, אני אומר שזה היה המזכיר שדאג לענייני המגורים וכו'. המזכיר של החברה שהייתה באותו זמן, ב- 2001 הייתה א.ש. (צ"ל א.ש.ת- ח.ב.י) והמזכיר היה ניקולאי ואחד מריאן... כשהייתה לי בעיה בעניין השכר פניתי תחילה למזכיר, אחר כך הייתי מתקשר לחברה שהייתי עובד – א.ש. אחר כל א.ד. ובסוף דנה... אחר כך היה המהנדס ולדימיר שהייתי מסביר לו במה מדובר." (עמ' 4, ש' 19-25)
ובהמשך: "המהנדס ולדימיר הוא מהנדס העבודה בחדרה. הוא היה מטעם רמט. הוא היה המנהל הישיר שלי באתר העבודה. בדרך כלל גבי נתן לי הוראות. לעיתים רחוקות, ולדימיר. גבי היה מנהל העבודה של רמט." (עמ' 8, ש' 15-17).
מר טורג'מן העיד: "חברת א.ש.ת סיפקה שירותי קרקע לרמט שכללו טיפול בכל חיי היום יום, הכל חוץ מעבודה מקצועית בבניה. כל בעיה שהייתה לתובע הוא פנה לנציגים של חברת א.ש.ת למעט תחום עבודת הבניה." (עמ' 14, ש' 26-28).
מכאן כי התובע היה פונה הן לנציגי אשת ואאד והן לנציגי רמט, ונציגי שלושת הנתבעות פיקחו על עבודתו.
ד. דיווחים לרשויות המדינה: אשרות העבודה הוצאו, כאמור, על שמה של רמט. אשת ורמט הן שהנפיקה לתובע את תלושי השכר. אשת ואאד ביטחו את התובע בביטוח רפואי. תיק הניכויים המופיע על תלוש שכרו של התובע היה על שם אשת ואאד וההעברות לביטוח הלאומי נעשו על ידן (עמ' 15, ש' 5 ועמ' 13, ש' 13).
ה. זהות הנושא בתשלום השכר: שכרו של התובע שולם לאשת ואאד על ידי רמט, ואשת ואאד העבירו את המשכורות לתובע. התובע העיד בחקירתו: "החברות שהיה להם קשר עם רמט שילמו את השכר. אותן חברות נתנו לי מגורים. כנ"ל גם לגבי הביטוח הרפואי." (עמ' 4, ש' 17-18). גב' קרודו העידה: "היה חוזה ומנהלי חברות כ"א התחייבו לשלם לעובדים, על פי חוק." (עמ' 19, ש' 25).
ו. כיצד ראו הצדדים את יחסי העבודה ביניהם?: מעדותו של התובע עולה כי ראה ברמט כמעסיקתו (עמ' 4, ש' 14-16).
54. התובע עבד באתרי העבודה של רמט והיה כפוף, בין השאר, לפיקוח של מנהלי העבודה מטעמה. רמט היא זו שהעבירה לאשת ואאד את תמורת העבודה של התובע. התובע היו רשום על אשרת עבודה של רמט.
55. מאידך, אשת היא זו שקיבלה בפועל את התובע לעבודה. אשת ואאד דאגו למגורי התובע והם היו הכתובת הראשונה למענה לבעיות התובע. אשת הנפיקה תלושי שכר כשהיא מוגדרת באותם תלושים כמעסיקתו של התובע. אשת ואאד דאגו לתשלום שכרו של התובע, העניקו הסעות, דאגו לשאר תנאיו הסוציאליים ובפועל שילמו לתובע את שכרו כמפורט בתלושי השכר (עמ' 12, ש' 23).
56. כמו כן יצוין כי הנתבעות 2-3 הן חברות אשר עיקר עיסוקן הינו אספקת עובדים זרים ובהם התובע, אך ורק בענף הבניין.
57. אם כן, בחינת מכלול הראיות בענייננו תוך יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה בדבר קביעת זהותו של המעביד ושיקולים של אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכוח משפט העבודה המגן, כפי שהובאו לעיל, מובילים למסקנה, כי רמט ואשת היו מעבידות במשותף של התובע מחודש 9/2001 ועד חודש 12/2003, רמט ואאד היו מעבידות במשותף של התובע מחודש 1/2004 ועד חודש 6/2005. מחודש 6/2005 מעבידתו של התובע הייתה חברת דנה, וזאת עד לחודש 12/05.

תחולת ההסכם הקיבוצי בענף הבניין על העסקת התובע:
58. סעיף 3 להסכם הקיבוצי בענף הבניין קובע כי ההסכם הקיבוצי חל על כל מעסיק ועובד בענף הבניין. בהתאם לתוספת תש"ס להסכם הקיבוצי, ההסכם בענף הבניין, לרבות התוספת, חלים על כל המעסיקים בענף הבניין. רמט הינה מעסיקה בענף הבניין. גם אשת אאד ודנה, בהיותן חברות לשירותי קרקע המתפקדות כחברות קבלניות, הינן מעסיקות בענף הבניין. שעה שהחברה עוסקת בבניין, הרי שעל העובדים בה, חל ההסכם הקיבוצי בענף זה (ראה: דב"ע לא/4-1 בנק אוצר לחייל בע"מ – מרכז הסתדרות הפקידים, פד"ע ב, 260). בהתאם לסעיפי המבוא של תוספת תש"ס, יש להחילה על כל העובדים העוסקים בבניין, לרבות העובדים הזרים. בית הדין הארצי פסק, זה מכבר, כי ההסכם הקיבוצי בענף הבניין חל גם על העסקת עובדים זרים בענף הבניין [ראה: ע"ע 453/06 דאטקו – שומרוני בע"מ, מיום 20.8.07. (להלן: "עניין דאטקו")].

זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת:
59. בשנת 2005 השתנתה מתכונת העסקת העובדים הזרים בישראל, כאשר אלו החלו להיות מועסקים באמצעות תאגידי כוח אדם מורשים להעסקת עובדים זרים. אין מחלוקת כי בחודש יוני 05' הופסקה עבודתו של התובע בנתבעות, עקב שינוי שיטת ההעסקה של עובדים זרים בענף הבניין והוא המשיך לעבוד באותו מקום עבודה תחת חברת דנה.
60. בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 137/08, 149 אלינדז – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ, (לא פורסם, 22.8.2010) (להלן: עניין אלינדז) דן בסוגיית זכאותם של העובדים הזרים בענף הבניין לפיצויי פיטורים עם המעבר לעבודה בתאגידי כוח אדם. נקבע, כי אין מדובר במצב של סיכול חוזה ומשכך חלה חובה על חברות הבנייה, שהפסיקו להעסיק את העובדים כתוצאה מהחלטת הממשלה, לשלם פיצויי פיטורים לעובדים עם הפסקת קשרי העבודה ביניהם, בין אם העובד המשיך לעבוד באותו מקום עבודה ובין אם לאו.
61. עוד נקבע כי אם חברת הבנייה לא שילמה לעובד את פיצויי הפיטורים והעובד המשיך לעבוד באותו מקום עבודה וסיים את עבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, אזי תהיה חברת כוח האדם חייבת בתשלום פיצויי פיטורים על מלוא תקופת עבודתו של העובד באותו מקום העבודה. כלומר, גם עבור תקופת העבודה בחברת הבנייה וגם עבור תקופת העבודה בחברת כוח האדם (סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים).
62. בסעיף 1יא(ו)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991, נקבע, כי "על מעביד ששילם כספי פיקדון לגבי עובד זר לא יחולו לגבי התקופה שבעדה הופקדו הכספים ועד גובה הסכום שהופקד הוראות חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963."
63. אין חולק, כי חובת הפיקדון חלה על התאגיד אך מן היום שבו העובד מועסק על ידו.
64. מאחר והתובע מודה כי החל מחודש 6/05, עת עבר לדנה, הפרישה דנה עבורו סך של 700 ₪ בכל חודש על חשבון פיצויי פיטורים ותשלום קרן פנסיה, אין היא חבה בתשלום בגין תקופת ההעסקה אצלה.
65. כאמור, במקרים בהם העובד המשיך לעבוד באותו מקום עבודה וסיים את עבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, אזי חברת כוח האדם תהיה חייבת בתשלום פיצויי פיטורים גם עבור תקופת העבודה בחברת הבנייה וגם עבור תקופת העבודה בחברת כוח האדם. התובע טען לראשונה בכתב התביעה המתוקן כי התפטר מעבודתו בחברת דנה בנסיבות במזכות בפיצויי פיטורים, שכן באותה עת שנדרש ממר גרינברג- מנהל דנה, לעבור לעבוד באזור ירושלים, התגורר עם חברתו בחדרה המרוחקת מעבר ל-60 קילומטרים מהמקום בו נדרש לעבוד. טענה זו לא עלתה מהמסמכים הרלבנטיים המצויים בתיק ואשר מתארים את השתלשלות האירועים בזמן אמת, כפי שיפורט להלן.
66. לעניין נסיבות התפטרותו מדנה, מקובלת עלינו גרסת הנתבעות כפי שהובאה על ידי מר גרינברג בתצהירו ובעדותו ולפיה התובע היה מעוניין לעבוד בחברת "חן" וחתם על חוזה עימה. לדנה נשלח מכתב מאת תאגיד חן ולשונו: "העובד הרשום מטה ביקש להירשם בחברתנו לאחר שהגיש מכתב התפטרות מחברתכם. אבקש לשחררו מרישומי התמ"ת ע"מ שנוכל לרשום אותו בהקדם" (נספח ה' לתצהיר מר גרינברג). במענה למכתב זה השיב מר גרינברג לתאגיד חן כי התובע לא הגיש מכתב התפטרות לדנה (נספח ו' לתצהיר מר גרינברג). בתגובה שיגר התובע מכתב שכותרתו "הודעה מוקדמת על סיום עבודה בחברה" ובמסגרתו לא עלתה כל טענה להתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים (נספח ז' לתצהיר מר גרינברג). לעניין זה העיד מר גרינברג: "אני זוכר שקיבלתי מכתב מתאגיד בשם חברת "חן" שהתובע הודיע להם שהוא התפטר מהתאגיד שבבעלותי, דנה, וחתם חוזה בחברה "חן" ומבקשים ממני לבצע את פעולת השחרור. ביקשתי מחברת "חן" שישלחו לי את מכתב ההתפטרות שצורף כנספח ז' לתצהירי ועל סמך זה הוצאתי מכתב לחברת "חן" שהעובד שוחרר" (עמ' 12, ש' 12-16).
67. שוכנענו כי התובע היה מעוניין לעבוד בתאגיד "חן" וחתם על חוזה העסקה עימם ללא קשר למעבר דנה לירושלים. מעבר לדרוש נציין כי אף אם הייתה מתקבלת גרסת התובע לעניין נסיבות פיטוריו, כלל לא בטוח כי הנסיבות אותן תאר התובע מזכות בפיצויי פיטורים, במיוחד בהתחשב במעמדו של התובע ובנסיבות בהן ניתנה לו אשרה לשהות בארץ- כעובד זר בענף הבנייה. אולם מאחר וגרסת הנתבעות היא שמהימנה בעניינו, אין צורך להידרש לשאלה זו.
68. לאור האמור אנו קובעים כי התובע לא סיים את עבודתו בדנה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. מכאן, לאור האמור בעניין אלינדז, לא התקיימו התנאים לחיוב דנה בתשלום פיצויי פיטורים עבור מלוא תקופת עבודתו של התובע באותו מקום העבודה, היינו, על תקופת העבודה הראשונה.
69. לפיכך, מסקנת דברינו הינה כי חברות רמט, אשת ואאד שהעסיקו את התובע עד שהופסקו קשרי ההעסקה, על רקע החלטת הממשלה, חייבות לשלם פיצויי פיטורים לתובע בגין תקופת עבודתו אצלן, גם במקרה בו עם המעבר המשיך העובד לעבוד באותו "מקום עבודה" בו עבד קודם לכן- דהיינו בדנה.
70. על מנת לחשב את פיצויי הפיטורים על פי חוק,יש לקחת בחשבון את שכר היסוד של התובע בלא תוספות שכר מותנות, לרבות תוספת בעד עבודה בשעות נוספות. שכר היסוד של התובע, כפי שעולה מתלושי השכר, היה 3,335 ₪ לחודש. התובע עבד אצל רמט ואשת במשך 28 חודשים ואצל רמט ואאד במשך 18 חודשים. לפיכך, התובע זכאי מרמט ואשת לפיצוי פיטורים בסך 7,782 ₪ (3,335x28/12), ומרמט ואאד לפיצוי פיטורים בסך 5,002 ₪ (3,335x18/12).
71. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מצאנו לנכון להעמידם במקרה דנן על הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום סיום ההעסקה והמעבר לתאגיד, מששוכנענו בדבר קיומה של מחלוקת כנה בדבר עצם קיום החוב.
72. באשר לתביעה לדמי הודעה מוקדמת, הרי משקבענו כי התובע התפטר מדנה ונסיבות התפטרותו אינן מזכות בפיצויי פיטורים, נדחית תביעתו לדמי הודעה מוקדמת.
פדיון חופשה שנתית:
73. הנטל להוכחת תשלום זכויות קוגנטיות כגון פדיון ימי חופשה, מוטל לפתחן של הנתבעות. המטרה הסוציאלית העומדת בבסיסו של חוק חופשה שנתית הינה לאפשר לעובד לצאת במהלך עבודתו לחופשות. הנתבעות לא ניהלו פנקס חופשות. משלא הציגו הנתבעות ראשית ראיה לעניין זה, דין רכיב תביעה זה להתקבל.
74. תקופת התיישנות התביעה לפדיון ימי חופשה, לפי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית היא 3 שנים. משהוגשה התביעה פחות משנה לאחר סיום יחסי העבודה, עומד התובע בדרישת החוק לעניין זה והינו זכאי לפדיון חופשה עבור כל תקופת העבודה.
75. כאמור, התובע עבד אצל רמט ואשת במשך 28 חודשים ואצל רמט ואאד במשך 18 חודשים. מכתבי הטענות עולה כי הצדדים מסכימים כי שכרו היומי של התובע עמד על 143 ₪. עוד עולה כי מהסכום שייפסק לתובע יש להפחית סך של 3,353 ₪ ששולמו בתלוש חודש 11/2003 בגין פדיון חופשה בתקופת העבודה ברמט ואשת. התובע זכאי ל-12 ימי חופשה עבור כל שנה. לפיכך, התובע זכאי מרמט ואשת לפדיון חופשה בסך 4,004 ₪ (143x28 ימים) בהפחתת 3,353 ששולמו בגין רכיב זה, זכאי התובע מרמט ואשת לסך של 651 ₪. מרמט ואאד זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 2,574 ₪ (143x18).

דמי חגים:
76. בהתאם לסעיף 15 להסכם הקיבוצי בענף הבנייה, העובד הזר זכאי לתשלום עשרה ימי חג בשנה לאחר השלמת תקופת עבודה בת שלושה חודשים, להוציא ימי חג החלים בשבת. סעיף 15.1 להסכם קובע כי הזכאות לתשלום בעד ימי חג חלה על "עובד המועסק על בסיס התקשרות שאינו חודשי", כפי העניין שבפני
נו, "זאת בתנאי שהעובד לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא אם המעסיק הסכים לכך".
77. כבר נפסק, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כי העובד נעדר מעבודתו סמוך ליום החג [ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן (1980) בע"מ, מיום 28.5.07] ובנטל זה לא עמדו הנתבעות. על כן, התובע זכאי לתשלום עבור ימי חג.
78. התובע תובע 9 ימי חג עבור כל שנת עבודה, וסה"כ 4,949 ₪ (46/12x 9x 143.44). התובע מודה, וכך גם עולה מתלושי השכר, כי קיבל מהנתבעות סך של 2,391 ₪ בגין דמי חגים במהלך תקופת עבודתו. מהתלושים עולה כי סך של 1,136 ₪ מתוכם שולם במהלך תקופת העבודה ברמט ואשת, וסך של 1,255 ₪ מתוכם שולם במהלך תקופת העבודה ברמט ואאד.
79. לפיכך, התובע זכאי מרמט ואשת לדמי חגים בסך 3,012 ₪ (28/12 x 9 x 143.44) בהפחתת 1,136 ₪ ששולמו בגין רכיב זה, זכאי התובע מרמט ואשת לסך של 1,876 ₪. מרמט ואאד זכאי התובע לדמי חגים בסך 1,936 ₪ (18/12 x 9 x 143.44) בהפחתת 1,255 ₪ ששולמו בגין רכיב זה, זכאי התובע מרמט ואאד לסך של 681 ₪.

תמריץ אי היעדרות:
80. בפסק הדין של בית הדין הארצי, סק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי הבניין והעץ (להלן "הסכסוך הקיבוצי"), אשר ניתן לאחרונה (15.11.09), נקבע כי תמריץ אי היעדרות כלול, לגבי העובדים בדרגה 1 ששולם להם שכר מינימום, בשכר הטבלאי.
81. בית הדין הארצי הדגיש כי בהסדר זה קיים חשש לקיומה של הפלייה פסולה של העובדים הזרים לעומת חבריהם העובדים הישראלים והנחה את הצדדים לקבוע הסדר חדש ומפורט לעניין תשלום תמריץ אי היעדרות, אשר יענה על דרישות החוק והפסיקה. נקבע כי דינו של ההסדר בעניין תמריץ אי היעדרות להתבטל. ביום 1.1.2010 נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף הבניין (הסכם 2010). לבקשת הצדדים, הוארך ביום 16.2.2010 מועד כניסת הוראת הבטלות עד ליום 31.7.2010 או עד למועד בו יורחבו הוראות ההסכם הקיבוצי החדש, לפי המוקדם.
82. בהסכם 2010 בוטלו כל התוספות ורכיבי השכר שנהגו בעבר ובכלל כך תמריץ אי היעדרות וכלכלה ושוויים גולם בטבלאות השכר.
83. לטענת התובע בסיכומיו, אין להחיל בעניינו את הקביעות שבסכסוך הקיבוצי משהתקבל לעבודה לאחר ניסיון קודם ומשלא שולם לו שכר מינימום.
84. באשר לטענת התובע לניסיון קודם הרי שאין בה לשנות את העובדה שהתובע היה עובד בדרגה 1. בנוסף, הוכח כי התובע השתכר שכר מינימום ולא למטה מכך. משכך, אנו מתבססים על הקביעה בסכסוך הקיבוצי לפיה משהתובע היה בדרגה 1 ומששולם לתובע שכר מינימום, הרי שתמריץ אי היעדרות כלול בשכר הטבלאי, ומשכך דין רכיב תביעה זה להדחות.

תוספת כלכלה:
85. בהסכם 2000 חולק רכיב תוספת כלכלה לשניים:
א. תוספת 2000 (כלכלה) – תוספת קבועה המשולמת לעובד. שיעורה הועמד בתוספת 2000 על סך 509.57 ₪ לחודש. כמו כן, תוספת זו היא תוספת פנסיונית (ס' 5 לפרק הביאורים בהסכם 2000).
ב. יתרת דמי כלכלה – שיעורה הועמד על סך 257.50 ₪ לחודש. 'יתרת דמי הכלכלה' משולמת לפי ימי עבודה בפועל. כמו כן, יתרת דמי כלכלה תשולם לעובדים "...העובדים מחוץ למקום מגוריהם והלנים שם לפי דרישת הקבלן ואינם חוזרים יום יום לביתם..." אשר לא ניתנה להם כלכלה בעין באתר הבנייה, שכן בהתאם להסכם 2000 "אם תינתן כלכלה בעין באתר העבודה, לא תשולם יתרת הכלכלה, ומתן הכלכלה תבוא במקום תשלום יתרת דמי כלכלה".
86. בסכסוך הקיבוצי דן בית הדין הארצי דן בשאלה אם הרכיבים - תמריץ אי היעדרות ותוספת כלכלה - כלולים בתעריפי השכר שבטבלאות או שמא מחויבים המעסיקים בתשלום התוספות בנוסף לתעריפים שבטבלאות. לאחר שבית הדין הארצי פירש את הוראות הסכם 2000 הוא השיב על השאלה בחיוב וקבע כי הרכיבים תמריץ אי היעדרות, תוספת 2000 כלכלה ויתרת דמי כלכלה כלולים בתעריפים שפורטו בטבלאות. בסכומים הנקובים בטור האמצעי של הטבלה כלולים הרכיבים תמריץ אי היעדרות ותוספת 2000 כלכלה. בסכומים הנקובים בטור השלישי של הטבלה כלול הרכיב יתרת דמי כלכלה.
87. נקבע כי עובד שמוכח כי שולם לו שכר מינימום לא יהיה זכאי לתשלום תמריץ אי היעדרות ותוספת 2000 (כלכלה) (כי רכיבים אלו נכללים בטור האמצעי של הטבלה) אולם אותו עובד יהיה זכאי לתשלום יתרת דמי כלכלה (הרכיב הכלול בטור השלישי של הטבלה), ככל שיוכח כי לא ניתנה לו כלכלה בעין.
88. הנה כי כן, מאחר ולתובע שולם שכר מינימום, הוא אינו זכאי לתוספת 2000 ודין רכיב תביעה זה להדחות.
89. באשר ליתרת דמי כלכלה- לא נטען ולא הוכח כי ניתנה לתובע כלכלה בעין. משכך זכאי התובע לתוספת של 257.50 ₪ לחודש.
90. רמט ואשת ישלמו לתובע סך של 7,210 ₪ (28x 257.50 ₪) בגין יתרת דמי כלכלה ורמט ואאד ישלמו לתובע סך של 4,635 ₪ (18x 257.50 ₪) בגין יתרת דמי כלכלה.

פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה:
91. אין מחלוקת, כי הנתבעות 1-3 לא ביטחו את התובע בקרן פנסיה.
92. סעיף 7.8 לתוספת תש"ס קובע כי על אף האמור בהסכם הקיבוצי, לא תחול על עובד זר חובת הביטוח בפנסיה מקיפה. ההסכם קבע שעד לגיבוש תוכנית פנסיה, יופקדו ההפרשות משכרו של העובד בקרן חיסכון. התנאי לביצוע ההפרשות הוא הקמת קרן בכפוף להוראות אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר. אישור משרד האוצר לא ניתן ולא הוקמה קרן. לטענת הנתבעות, משלא חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף הבניין, לא זכאי התובע לכל הפרשה או לתמורה בגין אי הפרשה.
93. איננו מקבלים טענות אלו. הוכחה תחולתו של ההסכם הקיבוצי על הצדדים ואין באי הקמת הקרן כדי לפגוע בזכותו של התובע להפרשות לפנסיה. לפי ההלכה הקיימת, משלא הפריש מעסיק את ההפרשות לקופת הגמל - עליו לשלם לעובד ישירות את אותן הפרשות בשל הנזק שנגרם לעובד (ע"ע 324/05 אצ'לדייב - עמישב,

פסק דין
מיום 27.3.06). על פי ההסכם הקיבוצי ותוספת תש"ס, על המעסיק להפריש לזכותו של העובד סך של 6% משכרו לקרן פנסיה. סעיף 7.8 בפרק י"ג להסכם הקיבוצי מוציא את העובדים הזרים מתחולת ההסדר הפנסיוני, אך קובע הסדר חלופי, לפיו יערוך המעביד לעובדיו תוכנית חסכון ויפריש 4% משכרו של העובד לתוכנית זו.
94. משקבענו כי ההסכם הקיבוצי חל על הצדדים, ומשאין חולק כי הנתבעות לא הפרישו עבור התובע סכומים כלשהם לקרן פנסיה, אנו קובעות כי על הנתבעות לפצות את התובע בסכום השווה לסכום אשר היה עליהם להפריש עבורו לפנסיה בשיעור של 4% משכרו. השכר הקובע לחישוב ההפרשות לקרן פנסיה יעמוד על 3,335 ₪ (זאת משקבענו כי לאור הקביעה בסכסוך הקיבוצי, התובע אינו זכאי לתוספת 2000 ותמריץ אי העדרות). משכך, אנו מחייבים את הנתבעות רמט ואשת בתשלום בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 3,735 ₪ (4% x 3,335 x 28 חודשים), ואת הנתבעות רמט ואאד בתשלום בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 2,401 ₪ (4% x 3,335 x 18 חודשים).

ניכויים:
95. התובע זנח תביעה זו בסיכומיו ומשכך דינה להדחות.

סוף דבר:
96. אנו חוזרות ומציינות כי ההכרעות דלעיל המתייחסות לרמט, אין להם תוקף אופרטיבי בהיות רמט בהקפאת הליכים.
97. על יסוד כל האמור לעיל יחויבו יתר הנתבעות כדלהלן:
98. אשת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין:
א. פיצוי פיטורים בסך 7,782 ₪, בתוספת פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית בחוקית מיום סיום ההעסקה והמעבר לתאגיד- 30.6.05- ועד לפירעון.
ב. פדיון חופשה שנתית בסך 651 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.
ג. דמי חגים בסך 1,876 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.
ד. יתרת דמי כלכלה בסך 7,210 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.
ה. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 3,735 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.

99. כמו כן תשלם אשת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כדין בסך של 4,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד הפירעון המלא בפועל.

100. אאד תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין:
א. פיצוי פיטורים בסך 5,002 ₪, בתוספת פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית בחוקית מיום סיום ההעסקה והמעבר לתאגיד- 30.6.05- ועד לפירעון.
ב. פדיון חופשה שנתית בסך 2,574 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.
ג. דמי חגים בסך 681 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.
ד. יתרת דמי כלכלה בסך 4,635 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.
ה. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 2,401 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.06 ועד לפירעון.

101. כמו כן תשלם אאד לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כדין בסך של 3,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד הפירעון המלא בפועל.

102. משהתביעה כנגד חברת דנה נדחתה במלואה, ישלם התובע לחברת דנה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין בסך של 2,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד הפירעון המלא בפועל.
ניתן היום, י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.
נציגת ציבור, גב' רונית כהן

חנה בן יוסף
, שופטת
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
תע"א 6484-06 petre craciun
נ' רמט בע"מ ואח'
1 מתוך 20









תעא בית דין אזורי לעבודה 6484/06 petre craciun נ' רמט בע"מ, א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ, א.א.ד. שירותי כח אדם בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 21/10/2010)











תיקים נוספים על petre craciun
תיקים נוספים על רמט בע"מ
תיקים נוספים על א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ
תיקים נוספים על א.א.ד. שירותי כח אדם בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט