נסרי נסור ובניו בע"מ - צמח עבודות עפר-עמק הירדן (1991) בע"מ, צמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
נסרי נסור ובניו בע"מ צמח עבודות עפר-עמק הירדן (1991) בע"מ צמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ
 
נסרי נסור ובניו בע"מ - צמח עבודות עפר-עמק הירדן (1991) בע"מ, צמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ
תיקים נוספים על נסרי נסור ובניו בע"מ | תיקים נוספים על צמח עבודות עפר-עמק הירדן (1991) בע"מ | תיקים נוספים על צמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ |

65806
4595/01 א     31/03/2004




א 4595/01 נסרי נסור ובניו בע"מ נ' צמח עבודות עפר-עמק הירדן (1991) בע"מ, צמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ




1
בתי המשפט
א 004595/01
בית משפט השלום נצרת
31/03/2004
תאריך:
כב' השופטת הלמן אסתר
- ס. נשיא
בפני
:
נסרי נסור ובניו בע"מ

בעניין:
התובעת

נגד
1. צמח עבודות עפר-עמק הירדן (1991) בע"מ

2. צמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ
הנתבעים
פסק דין
1. הנתבעות, צמח עבודות עפר, עמק הירדן (1991) בע"מ (להלן: "צמח עבודות עפר") וצמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ
צמח בע"מ, (להלן: "צמח בע"מ") זכו במכרז שהוצא על ידי המועצה המקומית דיר חנא (להלן:"המזמין"), לביצוע עבודות פיתוח בכבישים מס' 21 ו- 19 בדיר חנא.

2. ביום 2/3/98 נערך הסכם בין הנתבעת מס' 2 ובין התובעת, לפיו יבוצעו העבודות בכביש 19 עלידי התובעת כקבלן משנה של הנתבעת. (להלן:"ההסכם") (ההסכם הוגש כנ/1).

3. היריבות

הנתבעות הינן חברות קשורות זו לזו, ועל אף שהן מהוות אישיות משפטית נפרדת, הן נוהלו כאחת, וללא הבחנה בין עסקיהן. על אף שששתיהן זכו במכרז עבודות הפיתוח, ההסכם עם קבלן המשנה נערך עם צמח בע"מ, (בכתובת הצדדים נרשמה צמח עבודות עפר). על אף זאת, ההתכתבות בין הצדדים, החשבוניות, והקשר השוטף של התובעת במהלך הפרויקט היה בעיקר עם מנהלי צמח עבודות עפר, כפי שעולה גם מתצהירי מנהליה של החברה, וכפי שמודה מר אלתר בעדותו. (עמ' 12 לפרוטוקול). הנתבעות הציגו עצמן בפני
התובעת כאישיות אחת בלתי נפרדת.

הנתבעות טענו בהגנתן להעדר יריבות בין צמח עבודות עפר ובין התובעת, שכן הקשר החוזי נקשר עם צמח בע"מ בלבד. במהלך העדויות הוברר כי אין ממש בטענה זו ונדמה היה שהנתבעות חוזרות בהן ממנה. בסיכומיהן טענו הנתבעות כי אין חולק שבין התובעת לנתבעות נחתם הסכם לפיו, תבצע התובעת עבור הנתבעות את העבודה כקבלן משנה. בסתירה לנטען,חזרו הנתבעות וייחדו בסיכומיהן פרק לטענה, שלא היה לה כל מקום עוד, להעדר יריבות בין התובעת ובין נתבעת מס' 1.
הטענה הועלתה בחוסר תום לב ודינה להידחות. הנתבעות הודו בפרשת עדויות ההגנה ובסיכומיהן בקיומו של קשר חוזי מחייב בינן ובין התובעת. זאת ועוד, מן המסמכים שהוגשו עולה בברור כי בקשר עם התובעת לא היתה כל הפרדה בין החברות, ולהיפך, הקשר העיקרי של התובעת היה דווקא עם צמח עבודות עפר, ששימשה קבלן ראשי בפרויקט. הנתבעות עצמן טענו לקיזוז סכומים שרובם, אם לא כולם הם סכומים ששולמו על ידי צמח עבודות עפר.

4. גדר המחלוקת

התובעת טוענת כי בגין העבודות שביצעה על פי ההסכם נותרו הנתבעות חייבות לה סכום של 50,157 ₪ בצרוף ריבית והצמדה מיום 1/8/98.

לגישתן של הנתבעות אין התובעת זכאית לתשלום הסכומים הנתבעים או סכום כלשהו מן הטעמים הבאים:
א. מאחר והתובעת נטשה את העבודה על דעת עצמה, מבלי שהשלימה את ביצועה, אין היא זכאית לתשלום כלשהו (לסעיף 9 להסכם).

ב. הנתבעות זכאיות לקזז את הנזקים שנגרמו להן עקב כך שהתובעת לא עמדה בזמנים שנקבעו בהסכם, איחרה בביצוע העבודה וביצעה עבודה לקויה שחייבה הכנסת קבלנים נוספים לשם השלמה ותיקון העבודה.

5. החשבון הסופי

התובעת החלה בביצוע העבודות על פי ההסכם, בחודש מרץ 1998. לגרסת הנתבעות
ב - 23/7/98 נטשה התובעת את העבודה על דעת עצמה.

שני תשלומים שילמו הנתבעות לתובעת על חשבון עבודתה.
התשלום הראשון שסכומו עמד על 14,000 ₪ שולם ב - 2/7/98 .
תשלום שני בסך 26,000 ₪ שולם ביום 24/9/98.

ביום 1/8/98 (כשבוע לאחר הפסקת העבודה), ערכה התובעת חשבון סופי בסך 128,365.59 ₪ (לא כולל מע"מ). יש מחלוקת בין הצדדים, מתי הוגש החשבון לנתבעות, אך על פי החותמת המוטבעת עליו, ועל פי עדויות ההגנה הוגש החשבון לנתבעות רק ב - 2/5/00.
חשבון זה תוקן על ידי מאן דהוא אצל הנתבעות והועמד על 84,345 ₪. (ת/2+ת/3).
מנהל התובעת הצהיר כי החשבון תוקן ואושר על ידי מהנדס הנתבעות מר אבנר ברק, אשר הפנה אותו למנהל העבודה מר אחסאן, ממנו קיבל את החשבון. לגרסת התובעת מדובר בחשבון מאושר, שהווה בסיס גם לפגישות מאוחרות יותר עם הנתבעות במטרה להגיע להבנה.

הנתבעות טוענות לעומת זאת שהחשבון לא אושר על ידן, אלא תוקן על ידי מנהלת החשבונות, אשר איננה מוסמכת לאשר חשבונות וכל מה שעשתה אותה גברת היה להתאים אתהחשבון שהוגש על ידי התובעת לחשבון שהוגש למזמין.

על סמך העדויות והראיות שהובאו, אני קובעת כי התובעת הוכיחה שסכום העבודות שביצעה אושר ונקבע בת/3, כחשבון סופי לצורך התחשבנות בין הצדדים, וזאת מן הנימוקים הבאים:

א. התמורה נקבעה בסעיף 4.ב. להסכם. סוכם כי קבלן המשנה זכאי לקבל את מלוא תמורת העבודה, לפי ההסכם עם המזמין, בניכוי עמלה של 7% וחיובים נוספים שפורטו שם.
חישוב התמורה המוסכמת לשיטתן של הנתבעות איננה עניין מסובך, והוא נגזר מן הסכום ששולם להן על ידי המזמין. למרות האמור לא ערכו הנתבעות חשבון נגדי, וגם היום משחלפו שנים מעת ביצוע העבודה, לא טרחו לחשב מהו השכר המגיע לטענתן לתובעת.
אם ת/3 איננו מהווה חשבון סופי מאושר, כנטען, יש להניח שבידי הנתבעות היה חשבון מאושר אחר, עליו יכלו להסתמך.

ב. לגרסת ההגנה מנהלת החשבוניות איננה מוסמכת לאשר את החשבון, והגורם היחיד שהיה מוסמך לעשות כן, הוא מנהל הנתבעת מר חגי ניר.
לפי הסבר זה, התיקונים שנעשו על ידי מנהלת החשבונות הם חלק מן התהליך הפנימי של בדיקת החשבון, תהליך שלא הושלם, ואם כך הם פני הדברים, לא ברור מדוע מצא לנכון מאן דהוא מטעם הנתבעות למסור את החשבון המתוקן (באמצע תהליך הבדיקה) לידי התובעת. הנתבעות גם לא הסבירו מדוע לא הושלם תהליך הבדיקה של החשבון, אם כטענתם היה צורך באישורו על ידי גורם מוסמך אחר.

ג. החשבון נבדק באמצע שנת 2000, זמן רב לאחר שנסתיימו העבודות, כולל השלמות שבוצעו על ידי קבלנים אחרים, ובדיקת החשבון מול חשבון המזמין יכולה הייתה לקחת בחשבון את כל הנתונים האלה.

ד. הנתבעות לא זימנו לעדות את מנהלת החשבונות שתיקנה את החשבון, את המהנדס מר ברק, או מנהל העבודה, מר אחסן שלפי העדויות מסר את החשבון לתובעת. לא הומצאו גם החישובים שערך מנהל העבודה (עמ' 21 שורות 11 - 12).

ה. הנתבעות הודו במספר הזדמנויות שהסכום 84,345 ₪ (בתוספת מע"מ), הוא הסכום שאושר כמשקף את היקף העבודות שבוצעו.

מר חגי ניר הודה בחקירה שהתנהלה במסגרת בקשת הרשות להגן (עמ' 1), כי הסכום הנקוב בחשבון, לאחר תיקונו הוא הסכום הנכון, ועליו צריך להתווסף מע"מ.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 8/1/03 חזר והודה ב"כ הנתבעות, כי החשבון אושר, אבל טען כי בפי הנתבעות יש טענה לקיזוז נזקים שנגרמו להן עקב הפסקת העבודה.

ביום 22/12/00 נפגשו הצדדים לישיבה שנועדה לנסות לגשר על הפערים בעמדותיהם.
בסיום הישיבה הפיקו הנתבעות דף סיכום (ת/5), שבו רשם מר ניר את העמדות השונות של הצדדים, באמצעות טבלה. על פי רישומי הנתבעות מספר נתונים לא היו כלל במחלוקת ובינהם סכום החשבון המאושר.
המחלוקת בין הצדדים צומצמה לגובה הסכום שיש לקזז מהתשלום כתוצאה מכך שהעבודות הושלמו על ידי קבלן אחר.

במכתב ששוגר על ידי ב"כ הנתבעות ביום 15/1/01, ואשר הוכתר במילים "מבלי לפגוע בזכויות", חזרו הנתבעות והציעו לסיים את הסכסוך על ידי תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת העומד על 27,935 ₪ בלבד.

הנתבעות מתנגדות להסתמכותה של התובעת על מסמכים אלה, בטענה שהם חוסים תחת כנפי החסיון של מסמכים שהוחלפו בין הצדדים לצרכי מו"מ.

ההלכה היא, כי מסמכים שנערכו במסגרת מו"מ לפשרה, בין אם הוכתרו במילים "מבלי לפגוע בזכויות" ובין אם לאו, הם אמנם קבילים, אך למי שהוא צד להם עומדת טענה לחסיון שמשמעה כי לא ניתן יהיה להציגם ולסתמך עליהם כהודאת בעל דין. (ראה ספרו של קדמי על הראיות, חלק שני בעמ' 1000 ואילך).
ההלכה חלה אך ורק כאשר ברור שהצדדים התכוונו כי תוכנו של המסמך יהווה חלק מן המו"מ לקראת פשרה.

אין חולק כי הפגישה שנערכה בין הצדדים נועדה לקרב אותם ולנסות להגיע להסדר.
עם זאת, המסמך ת/5 על פניו איננו מסמך המשקף את המו"מ שנוהל בין הצדדים, והוא לא נועד להציע פתרונות כדי לגשר על הפערים, אלא יש בו הצגה של העמדות השונות של כל צד.
המסמך משקף את הדרישות עימן הגיע כל צד למו"מ ומציג את המחלוקת אך אינו מכיל כל הצעה או עמדה לסיום המחלוקת בפשרה. כפי שניתן לראות גם מת/6, הנתבעת הציעה לשלם סכום שאינו שנוי במחלוקת.

ת/5 מכיל אם כך הודאה של הנתבעות בסכומו של החשבון הסופי המאושר, שלא היה כלל נושא למו"מ, והודאתה רק מצטרפת ומחזקת את יתר הראיות שבמילא מובילות למסקנה זו.

ו. מר ניר מתייחס בסעיף 10 לתצהירו למה שהוא מכנה "הצעת הפשרה", ומסביר כי הסכים לצורך פשרה בלבד, לוותר על ההתחשבנות בנוגע לנזקים שנגרמו על ידי התובעת. בכך מחזק מר ניר את ההנחה שעל סכום החשבון הסופי לא הייתה מחלוקת, והיא התמקדה בהיקף הסכומים שיש לקזז מן החשבון בגין נזקים שנגרמו לנתבעות בלבד.

6. הפרת ההסכם ושלילת התמורה

סעיף 9 להסכם קובע כדלקמן:

"מבלי לפגוע מכלליות האמור בסעיף 8 לעיל מוסכם על הקבלן כי צמח רשאי לסלקו מאתר העבודה מהסיבות כדלקמן, וזאת מבלי לשלם לו כל סכום נוסף במועד הסילוק.
(1) הקבלן אינו עומד בקצב ביצוע העבודה, לפי שיקול דעתה הבלעדי של צמח ומהזמין.
(2) ..... ".
הנתבעות לא הוכיחו ואף לא טענו, שהתקיימו תנאיו של סעיף 9 הנ"ל. סעיף 9 איפשר לנתבעות, לכל היותר, אם סברו שהתובעת איננה עומדת בקצב העבודה המוסכם, להורות על סילוקה מן האתר, תוך הפעלת הסנקציה הדרסטית הקבועה בסעיף זה. לא זאת בלבד שהנתבעות לא מימשו את האפשרות הזו, ולא הורו לתובעת להפסיק עבודתה ולטענתן אף דרשו ממנה לחזור חעבודה, אלא, הוכח כי לאחר שהפסיקה התובעת את עבודתה (ולמרות הטענה שעשתה זאת על דעת עצמה), שילמו לה הנתבעות תשלום נוסף בסך של 26,000 ₪.

העובדה שהתובעת איחרה בביצוע העבודות, גם אם היא נכונה אינה גוררת בהכרח שלילת התמורה המגיעה לה בגין העבודה שכבר בוצעה על ידה.

7. הקיזוז

נטל הראיה מוטל על הטוען לקיזוז להוכיח טענתו, ובכלל זה עליו לשכנע בקיומה של זכות ברת קיזוז על פי הדין, סכומה ושיעורה (ע"א 4506/91 - צבי אהרוני נ' א.ש.ת. כספים בע"מ ו-3 אח', תק-על 94(2), 1623 ,עמ' 1625 ו ע"א 411/87 - עמי חזן ואח' נ' פנינה דגן ואח', פ"ד מג(2), 273 ).
אין מחלוקת לגבי קיומה של זכות על פי דין לקזז חיובים בלתי קצובים הנובעים מאותה עיסקה. השאלה היא האם הוכיחו הנתבעות שאכן נגרם להן נזק כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת, ואם כן, מהו שיעורו?

נראה כי אין חולק שהעבודה התמשכה מעבר לזמן שהוקצב לה, וכי התובעת הפסיקה את העבודה בטרם הושלמה. מן הראיות, לרבות עדויות ההגנה עולה כי לפחות חלק מן העיכובים נגרמו מסיבות שאינן כרוכות בתובעת, כגון: התנגדות השכנים והתמשכות הליכי הפקעה (עמ' 12 שורה 30-34, עמ' 13, עמ' 15 שורות 32-34 עמ' 16 שורות 10-14).

בפרוטוקול הישיבה שנוהלה ביום 28/4/98 בין נציגי המזמין, הנתבעות והתובעת
(נ/5), הגיבו הנתבעות על תלונות המזמין ביחס להתמשכות העבודה, בטענה שלא ניתן לעבוד בכביש ברציפות, בשל סיבות שאינן קשורות לעבודת הקבלן.
טענה זו חוזרת על עצמה גם בישיבה שהתנהלה ביום 19/5/98 (נ/6).

מנגד, יש תימוכין לטענת הנתבעות, במכתבים שהופנו לתובעת וכן בפרוטוקולים שנוהלו בישיבות עם המזמין (נ/5-נ/8), שלפחות חלק מן העיכובים נבעו מקצב התקדמות לא משביע רצון של הקבלן.
ניתן לקבוע כי להתנהגות הקבלן היתה תרומה להתמשכות העבודה, אך היא לא היתה הגורם היחיד.

הנתבעות טוענות כי כתוצאה מהעיכוב בעבודת הקבלן נגרם להן נזק כספי בשל סירובו של המזמין לשלם להן כדרישתן התייקרויות בשווי של 7,833 ₪.
הנתבעות מסתמכות על חשבון סופי (נ/19), ועדותם של עדי ההגנה.

אלא שהנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח מהי מידת הנזק שנגרם להן, אם נגרם כתוצאה מהתנהגות התובעת. ראשית, הוברר כי פרט להתנהגות הקבלן נגרמו עיכובים ממשיים בהתקדמות העבודה מסיבות שאינן תלויות בו כלל, ולא עלה בידי הנתבעות להצביע על היקף האיחור שנגרם בעטיה של התנהגות הקבלן.

בפרט נכונים הדברים נוכח העובדה שסכום ההתייקרות שנתבע נוגע לעבודות שבוצעו בשני הכבישים, 21 + 19 , בעוד שהעבודות בכביש מס' 21 לא היו כלל באחריות התובעת (ראה בעדותו של מר חגי ניר בעמ' 22 שורות 30-32.

חיזוק נוסף למסקנה שהנתבעות נוקבות בסכום סתמי ולא מבוסס ניתן לשאוב גם מן העובדה שבבקשתן למתן רשות להגן, (שהפכה לכתב הגנה) נטען לנזק שונה לחלוטין. שם טען אותו עד (מר ניר) לנזק בסעיף ההתייקרות בגובה של 24,800 ₪. (סעיף 20 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן)

מעבר לכך, לא הובאה כל ראיה לכך שדרישת הנתבעות לתשלום עבור ההתייקרויות נדחתה מסיבות הקשורות בתובעת.

8. קבלנים חלופיים

הנתבעות מבקשות לקזז מחובן את הנזקים שנגרמו להן עקב העסקתם של קבלנים אחרים לצורך השלמת ותיקון עבודתה של התובעת.

בסעיף 21 לתצהירו של מר ניר, התומך בבקשת הרשות להגן, נטען כי לקבלן החליפי שולם סך של 22,227 ₪ מעבר לתמורה שהייתה התובעת אמורה לקבל וסכום זה הוצג כנזק שנגרם לנתבעות בהיבט זה.
ב"כ התובעת התנגד בפתח עדויות ההגנה לכל הרחבת חזית ביחס לטענות שנטענו בבקשת הרשות להגן, וזהו טעם מספיק לדחיית כל טענה שהועלתה לראשונה בתצהירי הנתבעות ובעדויותיהן ביחס לנזקים נוספים שנגרמו להן כתוצאה מהעסקת קבלנים חלופיים.

הנתבעות מבקשות לקבוע שהעסקת שני הקבלנים - נעאמנה יוסף אסעד (בעלות של
28,577 ₪), וסאלם באסם (בעלות של 22,227 ₪), נגרמה כתוצאה מהפרת ההסכם עם התובעת, ויש לקזז כל סכום ששולם להם מתוך יתרת החוב המגיעה לתובעת.

טענה זו ראויה להדחות משני טעמים:

א. הנזקים הנתבעים מכח העסקתו של מר נעאמנה מהווים הרחבת חזית.

ב. עבודתם של הקבלנים הנוספים כללה לפי הטענה, תיקונים והשלמות לעבודתה של התובעת.
עבודות שלו בוצעו על ידי התובעת לא אושרו לה לתשלום, לכן השלמתן יכולה הייתה להיות כרוכה בגרימת נזק לו הוכח למשל שעלות עבודתם הייתה גבוהה יותר מזו שסוכמה עם התובעת.

ודאי שלא ניתן לראות בתמורה המלאה ששולמה לקבלנים החלופיים משום נזק שנגרם לנתבעות, ועליהן היה לבסס את סכום הנזק שנגרם להן בפועל, לצורך השלמת או תיקון עבודות שתמורתן שולמה לתובעת.

מר דודו אלתר, החזיק בידיו כתב כמויות של הקבלן נעאמנה אך לא יכול היה להסביר אילו מן עבודות לא בוצעו על ידי התובעת או בגדר תיקונים לעבודתה. לפי עדותו בזמן הרלוונטי לא היה כבר בתפקיד. (עמ' 17-18 לפרוטוקול). גם מר ניר לא יכול היה גם ליתן פרטים מדוייקים יותר לגבי עבודת הקבלנים.

מי שמסוגל היה לכאורה לפרט את הליקויים בעבודת התובעת והתיקונים שנדרשו עקב כך היה מנהל העבודה מר אחסן, או המהנדס מר ברק, אבל אותם בחרו הנתבעות שלא לזמן.

על אף שהנתבעות לא הוכיחו את גובה הנזק שנגרם להן והראוי לקיזוז לא ניתן לדחות את תביעתן במלואה שכן כשם שת/5 מהווה הודאה מצד הנתבעות בסכומו של החשבון המאושר, כך הוא מהווה הודאה מצד התובעת בזכותן של הנתבעות לקזז מתוך יתרת התשלום סך של 12,157 ₪ עבור הנזקים שנגרמו להן כתוצאה מהפסקת עבודתה.

הנתבעות לא הצליחו להוכיח כי הן זכאיות לקזז סכום גבוה יותר, כפי שדרשו בת/5 ובבקשת הרשות להגן, ועל כן הסכום שיקוזז הוא בהתאם להודאת התובעת בלבד.

9. לסיכום

אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את סכום החשבון הסופי המאושר 84,345 ₪, בניכוי הסכומים ששולמו - 34,188 ₪, ובקיזוז הנזקים שנגרמו לנתבעות בסך 12,157 ₪. סך הכל 38,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת החשבון הסופי, 2.5.00 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום, ט' בניסן, תשס"ד (31 במרץ 2004) בהעדר הנוכחים.

הלמן אסתר
- שופטת
סגנית נשיא
מירית








א בית משפט שלום 4595/01 נסרי נסור ובניו בע"מ נ' צמח עבודות עפר-עמק הירדן (1991) בע"מ, צמח מפעלים אזוריים בעמק הירדן בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/03/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן