שם טוב ראובן - סהר חברה ישראלית לביטוח בע''מ, מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע''מ




שם טוב ראובן - סהר חברה ישראלית לביטוח בע''מ, מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע''מ

תיק אזרחי 10292/99     13/04/2004 (א)



תיקים נוספים על שם טוב ראובן
תיקים נוספים על סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ
תיקים נוספים על מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע"מ




א 10292/99 שם טוב ראובן נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע"מ




1
בתי המשפט

א 010292/99
בית משפט השלום חיפה
13/04/2004
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

שם טוב ראובן

בעניין:
התובע
ג. פרמינגר

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ

2. מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע"מ
הנתבעות
ר. לויתן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

1. רקע:

זו היא תביעה של מבוטח נגד חברת הביטוח לתשלום תגמולי ביטוח ע"פ פוליסת ביטוח בתי צמיחה לפרחי קטיף וענפי קישוט. מר ראובן שם טוב (להלן: התובע) הינו מגדל פרחים באיזור מושב שדה יצחק אשר ביטח את מבני גידול פרחים וחמניות ואת גידולי הפרחים והחמניות בפוליסת ביטוח מס' 00065/97-06-8 (להלן: הפוליסה) מיום 25.12.97 עד יום 30.9.98 אצל הנתבעת 1 שהינה חברת ביטוח באמצעות הנתבעת 2 שהינה שלוחתה של הנתבעת 1. התובע חתם ביום 25.12.97 על הצעה לביטוח ניהול חקלאי אשר פורטו בה בין היתר השטחים המבוטחים שהם- 7 דונם ציטרום, 2 דונם דוביום ו 4 דונם חמניות. התובע טוען בכתב תביעתו שלמרות שהביטוח נכנס לתוקפו ב 25.12.97 הוא הוחתם ע"י הנתבעת 2 על טופס הצעה לביטוח "על החלק" ביום 1.1.98, לאחר רוב האירועים הביטוחיים נשוא התביעה. מנגד הנתבעות טוענות כי הן החתימו את התובע על טופס הצעת הביטוח ביום 1.1.98 לאור העובדה שמאותו מועד הוציאה "סהר" טופס הצעה חדש לקראת שנת הביטוח 1998 כך ששתי הצעות הביטוח מהוות למעשה כמקשה אחת הצעת ביטוח שלמה ומפורטת המחייבות את התובע. בסיכומיו, התובע טוען כי פוליסת הביטוח והרשימה נמסרו לו בפברואר 98, גם זה לאחר רוב האירועים הביטוחיים ומכאן שפוליסת הביטוח תוקנה לרעתו ע"י הנתבעת 2 לאחר שאירע לו הנזק ובצורה המטיבה עם הנתבעות. הנתבעות טוענות להרחבת חזית אסורה שכן פרט אחרון זה לא צוין בכתב התביעה ולא בתצהיר לכן יש לדחות את הטענה.
הצדדים הגישו ראיות מטעמם בתצהירים. על פי הסכמת הצדדים החלטתי מיום 18.6.03 ההכרעה בתיק זה תינתן לפי סיכומי הצדדים תוך ויתור על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות גירסתם.
המחלוקת בין הצדדים משתרעת סביב שלושת האירועים הביטוחיים שלהלן כשאין מחלוקת כי אירועים אלה ארעו וכי נגרמו למבוטח התובע נזקים, אלא שהתובע טוען כי נגרמו יותר נזקים מאשר הנתבעות מסכימות. ואולם, לפני הדיון בנזק, יש לעסוק בכמה שאלות: הרחבת חזית, נטל ההוכחה, ותוכן הפוליסה שבין הצדדים.

2. הרחבת חזית:

הנתבעות טענו, כאמור לעיל, כי סיכומיו של התובע רצופים בהרחבות חזית אסורות וביקשו מבית המשפט להתעלם מהן. התובע טען שהנתבעות החמיצו את השעה להעלאת הטענה להרחבת חזית וכי סכום התביעה לא השתנה. אני דוחה את הטענה של התובע שסכום התביעה הוא סכום סל שבגדרו ניתן לטעון כל טענה שהיא. התובע עורך את כתב תביעתו ומעלה את הטענות העובדתיות הנחוצות להקמת עילתו. אם יש לו טענה עובדתית אחרת נוספת, עליו לתקן את כתב תביעתו ולצורך כך להגיש תצהיר המסביר מדוע לא טען כך מלכתחילה. טענה שלא נכללה בכתב התביעה ולא הוסכם על הוספתה, ואין בפני
הסכמה כלשהיא, היא הרחבת חזית בלתי מותרת. אעסוק בפרטי הטענות כדלקמן:
1. הפוליסה והרשימה הוכנו והודפסו לראשונה בפברואר 98-הנתבעות טוענות כי פרט זה לא צויין בתביעה ולא בתצהיר אלא רק בשלב הסיכומים. ואכן, זו טענה חדשה שלא הועלתה בכתב התביעה ואינה מוכיחה עילה בכתב התביעה ועל כן, לא אדון בה בהיותה הרחבת חזית.
2. תמותת השתילים- התובע לא העלה בתצהירו ו/או בתביעתו כל טענה בדבר תמותת שתילים. גם זו הרחבת חזית בלתי מוסכמת שלא אתחשב בה.
3. התובע הגדיל את הסכום הנתבע בגין אירועים מס' 2 ו- 3 לאחר שהוא תיקן לראשונה בסיכומיו את מחיר החמניות מ 0.70 ₪ לחמנית ל 1 ₪. כאמור, זו הרחבת חזית בלתי מוסכמת ועל כן לא אתיר אותה.
4. טענה לגבי עיכוב בתשלום תגמולי ביטוח לגבי אירועים 2 ו- 3 הועלתה לראשונה בסיכומיו של התובע. טענה זו הנטענת בסיכומיו של התובע מהווה הרחבת חזית שאינה מותרת שכן טענה זו לא נטענה בכתב התביעה, על כן אתעלם מטענה זו.

3. נטל ההוכחה:

הכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה. אפילו אם הנתבעת אינה מביאה שום ראיה, עדיין הנטל על התובע להוכיח את תביעתו. בהעדר הוכחה לתביעה תדחה התביעה. זאת, אפילו כאשר הוכחה התביעה ורק הנזק לא הוכח במידה המאפשרת קביעתו. יפים לענין זה דברי דעת הרוב ב ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה (2) 800, עמוד 808:
על-פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על-פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על-פי אומדנא דדיינא. שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע ? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים" (ע"א 525/79 בעמ' 285). "מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79 [6], בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (reasonable certainty), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין.... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה: ע"א 711/72, בעמ' 400; ע"א 304/68, בעמ' 371). על-כן נפסק, כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנא להוכיח במדוייק את שיעור הנזק, רשאי היה בית-המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ע"א 525/74 בעמ' 288).
גישה זו, שאינה דורשת ודאות גמורה, אך אינה משאירה קביעת הפיצוי לאומדנא דדיינא בלבד, ואשר מעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה, נראית לי כמוצדקת גם מהשיקולים הבאים: ראשית, מקום שנפגע הוכיח את נזקו ואת שיעור הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, זכותו היא לקבל פיצוי כדי הוכחתו, ואין זה מוצדק כלל, כי בית המשפט יתעלם מההוכחות שלפניו, ויפסוק על-פי אומדנתו שלו. כפי שאמר חברי הנכבד, השופט י' כהן: "מי שתובע פיצויים לפי סעיף 10 חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל עקב ההפרה והוא זכאי לנזק זה במלואו" (ע"א 601/75, בעמ' 106); שנית, מבחן הוודאות הסבירה נותן ביטוי לשוני הקיים בין תביעת פיצויים, על-פי סעיף 10 לחוק התרופות, לבין תביעת פיצויים, לפי סעיף 13 לחוק התרופות. בעוד שבעניין אחרון זה, אם הפרת החוזה גרמה נזק שאינו ממון "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין", הרי לעניין סעיף 10 לחוק התרופות אין להסתפק בהוכחת הנזק, ואין בית המשפט רשאי לפסוק בכל מקרה פיצויים "ובשיעור שייראה לו בנסיבות הענין" (ראה: ע"א 140/73 הנזכר, בעמ' 195). עם זאת, אין להגזים יתר על המידה בשיעור השוני בין אמות המידה להערכת הנזק, על-פי שני הסעיפים הנזכרים, שכן מטרת ההערכה בשני המקרים היא שווה, כלומר, החזרת המצב לקדמותו; שלישית, יש בו במבחן הוודאות הסבירה כדי ליצור איזון ראוי בין האינטרס של הנפגע לקבל פיצוי על נזק שנגרם לו, גם אם הוא נתקל בקושי להביא הוכחות ודאיות, לבין האינטרס של המפר, שלא להיות חשוף לתביעת פיצויים, שאינה מעוגנת למערכת העדויות שבמשפט (ע"א 531/71 בעמ' 114).

אמנם, פסק הדין עסק בפיצויים בשל הפרת חוזה, בעוד שכאן אנו עוסקים בתגמולי ביטוח שהם קיום של החוזה, אך אין הבדל עקרוני בין השניים, וגם בתגמולי ביטוח, כמו בפיצויים בשל הפרה, יש לאזן באותה צורה בין האינטרס של התובע המבוטח לקבל תגמולי ביטוח עבור הנזק שנגרם לו לבין האינטרס של חברת הביטוח, שגם הוא לגיטימי לפחות באותה מידה, להיות מחוייבת רק בנזקים שהוכחו.

על כן, על התובע נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות, במידה המאפשרת קביעה עובדתית על ידי בית המשפט.

4. תוכן חוזה הביטוח:

המחלוקת אודות תוכן הפוליסה נובעת מכך שהתובע טוען שלצורך כריתת חוזה ביטוח יחולו הוראות הדין הכללי של "הצעה" ו "קיבול" כאמור בסעיף 1, 5 ו- 6 לחוק החוזים (חלק כללי), וכי במקרה שלו אין הצעת ביטוח היות והוא הוחתם -לאחר תחילת הביטוח וקרות חלק מהנזק- על טופס הצעה "על החלק", או שהוא הוחתם על חלק מהצעת הביטוח שדן בנושאים אחרים ובסכום פרמיה ע"ס 1,300₪ בעוד שהפרמיה בעניינו דנה בנושאים אחרים ועומדת ע"ס עשרות אלפי שקלים,לכן חלק זה אינו רלוונטי לענייניו. לטענתו מה שקובע, לעניין מקרי ביטוח 1, 2 ו-3, חרף העדר הפוליסה, זה ההסכמה בין הצדדים וזאת כי סעיף 2(ב) לחוק חוזה ביטוח לא חל, היות ולפני כן המבטחת כלל לא ביטחה גידולי פרחים. לכן, לטענת התובע, לא ניתן ללמוד על "התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבוטח". לטענתו ההסכמות בין הצדדים היו כדלקמן:
צסטרום- כיסוי ביטוחי ע"ס 141,242$.
חמניות-1 ₪ לפרח ושטח גידול של 4.8 דונם.
נץ חלב (דוביום)- 1 ₪ לפרח ושטח גידול של 2 דונם.

הראיות שהתובע מביא להוכחת ההסכמות שלעיל הינם: דו"ח השמאי על 4.8 דונם, מכתב יהודית שהייתה חתמת במשרדי הנתבעת 2 מיום 1.1.98 לסוכן הביטוח, ומכתבה המקורי של הנתבעת 2 מיום 28.12.97 לנתבעת 1 המבטא, לטענתו, את ניסיונה של המבטחת לשפץ ולהקטין את הכיסוי הביטוחי לאחר קרות הנזק.

התובע מבקש מבית המשפט כי יכריז על תנאי הפוליסה, בהתייחס לנסיבות הנדונות, כעל תנאים מקפחים בחוזה אחיד, היות ופוליסת ביטוח הינה חוזה אחיד. אני דוחה טענה זו של התובע, משום שהינה טענה סתמית ו/או אינה מפורטת ו/או אינה מצביעה על הקיפוח הנטען.

בע"א 89 / 702 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים פ"ד מה (2) 811 נקבע ש "על כריתת חוזה הביטוח חלים דיני הכריתה הכלליים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973." היינו, חוזה ביטוח נוצר ע"י הצעה וקיבול. זאת, למרות שרוב החוזים הנערכים בין צדדים בישראל קשה לזהות בהם בדיוק את ההצעה והקיבול. גם התובע טוען שהיתה הצעה וקיבול, שאם לא כן, לא נקשר חוזה, ואין בסיס לתביעה. השאלה על מה נקשר החוזה.

המחלוקת היא לגבי השטח שביקש התובע לבטח, האם 4.8 דונם או 4 דונם?
התובע טוען כי למרות שהפוליסה נכנסה לתוקף ב 25.12.97 הוא הוחתם על הצעת ביטוח "על החלק" ב 1.1.98 לאחר קרות הנזק, וכי נתוני השטחים נשלחו ע"י הנתבעת 2 לנתבעת 1 רק ב- 28.12.97, גם לאחר קרות הנזק, ומשום מה הם "שופצו" לטובת הנתבעות. להוכחת טענתו התובע צירף את המכתב המקורי של סוכן הביטוח, על נייר מכתבים של הנתבעת 2, לנתבעת 1 מאותו יום ואת תיקוני הנתבעת 2 על גבי מכתב זה, ואת דו"ח השמאי על 4.8 דונם. התובע טען בכתב תביעתו כי השיפוץ נעשה לעניין נתוני השטח של גידולי החמניות אשר הוקטנו משטחן האמיתי ושונו מ- 4.8 דונם ל- 4 דונם. הוא טען ששינויים אלה מהווים למעשה שינוי חד צדדי של החוזה מצד המבטחת, ללא הסכמתו, לכן יש להתעלם מהם. יצויין כי התובע טען בסיכומיו כי השיפוץ היה גם לעניין סכום הכיסוי הביטוחי של החמניות ששונו מ 1 ₪ ל 0.70 ₪. לגבי שינוי זה הוא טוען כי מדובר בשינוי שסותר אינטרס המבוטח לכן לא יעלה על הדעת כי הוא יסכים להקטין את היקף הכיסוי הביטוחי לאחר קרות הנזק. כאמור לעיל, טענה זו הינה בגדר הרחבת חזית בלתי מותרת לכן לא אתחשב בה.

הנתבעות טוענות כי שתי הצעות הביטוח שנחתמו ע"י התובע, ביום 25.12.97 וביום 1.1.98 מהוות למעשה הצעת ביטוח אחת שלמה לאור העובדה כי מאותו מועד, לקראת שנת הביטוח 1998, הוציאה המבטחת טופס הצעה חדש אשר נתבקש המבוטח לחתום עליו וכי על גבי טופס זה מולאו מספר פרטים, אולם שטחי הגידול והיקף הכיסוי לא מולאו פעם נוספת משום שהם מולאו בטופס הצעת הביטוח שמולאה ב 25.12.97 וכן במזכר. הנתבעות טוענות כי בהצעת הביטוח עליה חתם התובע ביום 25.12.97 צויין במפורש שהתובע ביקש שהביטוח יהיה עבור 4 דונם חמניות בלבד. טענות הנתבעות נתמכות בתצהירה של שירלי אינגל, שהינה החתמת של הנתבעת 2 (להלן: החתמת), בהעתק של הצעת הביטוח מיום 25.12.97 המצורף לתצהיר ובמזכר אשר נשלח ביום 28.12.97 ע"י סוכן הביטוח ליהודית, שהייתה באותה עת חתמת בנתבעת 2, ובו ציין ששטח גידול החמניות שהתובע ביקש ממנו לבטח הינו 4 דונם (להלן: המזכר). הנתבעות טוענות כי אכן נעשה שינוי במזכר ע"י יהודית אולם מעיון במזכר עולה שמימין למס' "4" המופיע בשורת הנתונים של גידולי החמניות, מופיע המס' 1 ₪ כאשר המספר 1 מחוק ובמקומו רשום 0.2$. הנתבעות טוענות שנתונים אלו מתייחסים לשינויים שחלו במחיר הביטוח עבור פרח חמניות אחד, והנתון המחוק לא קשור לגודל השטח המבוטח. היות וטענה זו, לעניין השיפוץ במחיר לפרח, הועלתה לראשונה בסיכומיו של התובע וכי אין לה זכר בתצהירו או בכתב תביעתו, היא מהווה הרחבת חזית אסורה שיש להתעלם ממנה. כאמור לעיל, אני מקבל טענה זו של הנתבעות לעניין הרחבת החזית ולא מתחשב בה. כך, שגדר המחלוקת מצטמצמת רק לעניין שטח הגידול. אני מקבל את טענת הנתבעות וקובע שמעיון במזכר המקורי עולה שהשינוי הנטען לא נעשה לגבי שטחי הגידול וששטחים אלה הינם השטחים המוסכמים היות ולא נמחק או נכתב או נעשה דבר לגביהן. התובע לא הצליח להוכיח כי אכן ביטח 4.8 דונם חמניות, מאחר ומהמזכר מיום 28.12.97 ברור ששטח החמניות המבוטח הינו 4 דונם בלבד, ואילו במכתבה של החתמת יהודית מיום 1.1.98 המופנה לסוכן הביטוח אין ולו רמז אחד לעניין השטחים המבוטחים, וכי חוות דעת השמאי "שמביט-טוסמן" מיום 27.2.98 לגבי מקרה הביטוח מיום 10.1.98, מדברת על שטח חמניות מבוטח של 4 דונם בלבד, וכי בפוליסה עצמה שנתקבלה ע"י התובע במהלך חודש פברואר 98, צויין במפורש ששטח גידול החמניות הינו 4 דונם בלבד, מבלי שהתובע "יתקומם" ויודיע לנתבעות, לא בכתב, לא בעל פה ולא בכל דרך אחרת, על הטעות או "השיפוץ" שהוא טוען לו.

התובע טוען כי תצהירה של החתמת אינו קביל שכן היא לא טיפלה בעניינו ואף לא הועסקה כלל בתקופה הרלוונטית ע"י מי מהנתבעות לכן היא אינה מודעת לעובדות הרלוונטיות מידיעתה האישית, וכי היא לא נכחה לישיבת ההוכחות שנקבעה ל- 18.6.03 חרף החלטת בית המשפט מיום 19.11.01. הנתבעות טוענות כי החתמת הצהירה על סמך העובדות שהיו ידועות לה מעיון בתיק הפוליסה וכי תצהיר זה רלוונטי רק לאירועים 2 ו-3. ולעניין ההתייצבות טענו כי לא היה צורך בהתייצבותה של החתמת המצהירה מאחר והצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי יוגשו סיכומים ללא חקירת המצהירים, לכן אין נפקות לאי ההתייצבות.
התובע טוען כי היה על הנתבעות להביא תצהיר עדות ראשית של החתמת, יהודית, או של סוכן הביטוח, וכי רואים בהימנעות זו כמחזקת את הראיות נגדן. וכי למעט החתמת שלא נתנה תצהיר, אין אף אדם אחר אצל מי מהנתבעות שיכול לסתור את גרסתו של התובע.
הנתבעות טוענות לעניין סוכן הביטוח כי משלא הועלה כל טיעון של התובע כלפי הסוכן, לא בכתב התביעה ולא בתצהיר התובע, ומאחר והמסמכים שצורפו לתצהיר החתמת מדברים בעד עצמם, לא היה כל צורך להביא תצהיר של סוכן הביטוח. הנתבעת 2 טענה כי יהודית אינה עובדת כבר למעלה משנתיים אצלה, ושהיא ניסתה לאתר אותה אולם ללא הצלחה היות ועברה למקום מגורים אחר שאינו ידוע לנתבעת 2. בנסיבות אלה, שאי אפשר להעיד את יהודית כיוון שלא אותרה, אין להסיק מסקנות לרעת הנתבעות מאי העדתה.

הנתבעות מתייחסות לטענת "השיפוץ" של התובע כטענת מרמה אשר לשם הוכחתה הפסיקה דורשת מידת הוכחה מוגברת. הנתבעות מסתמכות על פסקי הדין שלהלן:
ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589:
" .. שהצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים.
הייתי קובע איפוא בתור כלל ראשון, שהעיקרון האמור בדיני הראיות הוא בר-הפעלה, רק כאשר המדובר בטענות, המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עמן משום קלון. אך בכך לא סגי. הייתי מוסיף סייג שני, והוא, כי יש להחיל את הכלל האמור רק במקרים הבאים:
א)כאשר נושא התביעה האזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מירמה..."

ראה גם ע"א 89 / 373 פאטמה חסן מסרי נ' ח'לף ח'ליל ח'לף פ"ד מה (1) 729:
"גם בדיון האזרחי תהיה תלויה מידת ההוכחה הדרושה ברצינות נושא הענין. למשל, תידרש עדות יותר ברורה ומשכנעת במשפט אזרחי, שבו מייחסים התנהגות פלילית לאדם... ברוח דברים אלה... אך טבעי הוא, שבית- משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא..."

ובע"א 89 /51 האפוטרופוס הכללי במנהל רכושם של שלום אזו נ' צאלח אסעד אסעד אבו חמדה פ"ד מו (1) 491:
"... עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי..."

ובע"א 90 / 2275 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג פ"ד מז (2) 605:
"לא נתעלמה מאתנו ההלכה, כי לעניין טענת רמייה מוטל על בעל הדין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום לפני בית המשפט (וזאת, בין אם מדברים אנו בנטל מיוחד לעצמו - בצד הנטל המוטל על צד במשפט אזרחי והנטל המוטל על התביעה במשפט פלילי - ובין אם מדברים אנו בנטל הראיות במשפט אזרחי, ובגדריו )- במשקל ראיות כבד במיוחד."

בהסכמת הצדדים ויתרו הצדדים על חקירות נגדיות בתיק, כך שבית המשפט צריך להכריע על סמך החומר הכתוב שהוגש בפני
ו, ההגיון הבריא והשכל הישר. טענת מירמה הינה טענה הדורשת, כאמור, מידה מוגברת של הוכחה. בנסיבות העניין התובע לא הצליח להוכיח שהיתה מירמה בשינוי השטח המבוטח, והוכח למעשה ההיפך. על כן, אני קובע שהשטח המבוטח עמד על 4 דונם ושלא נעשה "שיפוץ" מטעם הנתבעות בענין זה.

5. אירוע ביטוחי מספר 1:

ביום 10.1.98 ארע מקרה ביטוח מס' 1 לפיו נפגעו הגידולים המבוטחים מסוג צסטרום ע"י קרה, בעקבות זאת הוציא שמאי מטעם המבטחת, הנתבעת 1 (להלן: השמאי) ביום 27.2.98 חוות דעת שעל בסיסה קיבל התובע מהמבטחת תגמולי ביטוח בסך 41,569$ לאחר ניכוי ההשתתפות העצמית. ביום 12.7.98 הוציא השמאי תיקון לחוות דעתו וקבע בהתאם כי הנזק עומד על 46,528$ לאחר ניכוי ההשתתפות העצמית. יצויין כי הנתבעת 1 היתה מוכנה להוסיף לתובע, על סמך התיקון, תגמולי ביטוח נוספים על סך 12,572$ בתנאי שהתובע יחתום על תצהיר ויתור, סילוק ושחרור בגין אירוע ביטוח זה.

התובע טוען כי הסכום של 12,572$ שבו מודות הנתבעות ומוכנות לשלמו לתובע בגין אירוע מס' , מהווה בעצם "הודאת בעל-דין", וכי הסכום לו הוא זכאי גבוה בהרבה מהודאות בעל-הדין.

התובע טוען כי השמאי עשה טעויות בתחשיבים שערך לרעת התובע וביישום פוליסת הביטוח: במספר הענפים, בשיעור הפסלות ובחישוב ההוצאות הנחסכות ולדעתו תגמולי הביטוח צריכים להיות שווה ערך ל- 165,047$ היות וסך זה הינו סך הנזקים שנגרמו לגידולים המבוטחים כפי שעולה מ"התחשיב" ו"מהמלצות המדריך" של משרד החקלאות מיום 23.3.98 שצורפו לתצהיר התובע לכן הוא טוען שעל הנתבעות להשלים לו את ההפרש בתגמולי הביטוח שהינו בסך 106,973$. יודגש כי התובע תיקן סכום זה בסיכומיו והעמידו על סך 101,761$, ולכן, הדיון יתייחס לסכום המתוקן, שהוא נמוך מהסכום שנתבע תחילה.

הנתבעות מייחסות את הפערים בין הערכת התובע לבין הערכת השמאי המתוקנת לשני נתונים:
1. כמות הפרחים שניזקו - ההבדלים בין כמויות הפרחים נובעים מאלה:
1.1 כמות הענפים לשתיל: השמאי קבע כי ישנם 11 ענפים לשתיל ולעומתו התובע טען בכתב תביעתו כי קיימים 12 ענפים לשתיל אך בסיכומיו הוא תיקן את זה ל 11 ענפים.
1.2 אחוז הפסילות: השמאי קבע כי אחוז הפסלות הינו 15% וזאת לפי דו"ח מעבדת "שלפ" מיום 4.12.98. התובע טוען כי אחוז הפסלות הוא 5% ולהוכחת טענתו הוא מסתמך על "תחשיב" ועל "המלצות המדריך" של משרד החקלאות. הנתבעות טוענות נגד מסמכים אלה בטענה שאינם עומדים בתנאים הקבועים בפקודת הראיות לצורך החשבתם כחוות דעת מומחה. אני מקבל טענה זו של הנתבעות, כי ה"תחשיב" ו"המלצות המדריך" של משרד החקלאות אינן כשרות להוכחת עדות סברה ודברים שבמומחיות. תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת:
"רצה בעל דין להביא עדות בעניין שבמומחיות יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה מטעמו כפי שנקבע בתקנות סדר הדין (עדויות מומחים, התשט"ו-1954)."

סעיף 25 (ג) לפקודת הראיות קובע כי על חוות הדעת לכלול הצהרת מומחה כי הוראות סעיף זה ידועות לו ולפרט את פרטי השכלתו ונסיונו של המומחה שכן זה אשר יוצר את ההבדל בין חוות דעת שניתן להגישה כראיה לבית המשפט לבין מכתב רגיל המתייחס להתכתבות שנערכה בין הצדדים. השופט קדמי בספרו "על הראיות" חלק שני, בעמ' 678 בהתייחס להגשת חוות דעת מומחה אומר:
"בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודה נקבעו בתוספת הראשונה לפקודה "טפסים" לכל אחת מהתעודות הנדונות כאן, וחובה לערוך את התעודות בנוסח זהה או דומה "ככל האפשר" לנוסח הטפסים האמורים. עמידה בנוסח הבסיסי האמור הינה תנאי לקבילותה של התעודה, ויש ליתן הדעת בהקשר זה להוראות סעיף 25(ג) לפקודה זאת כמובן, כל עוד מוגשת התעודה כראיה מכי הוראות הסעיפים 20 ו- 23 לפקודה".

ברע"א 2750/94 עציוני ובניו בע"מ נ. מוסא אלי, דינים עליון ל"ה 892 קבע כב' השופט אור:
"שנית, הדרך להגשת הדו"ח, המהווה חוות דעת רפואית, היא כמו הדרך להגשת כל חוות דעת או תעודת רופא, בטופס אשר נמצא בתוספת לפקודת הראיות (נוסח חדש)... החלק החשוב לענינינו בטופס זה הוא, שהחתום עליו מצהיר שהוא יודע שחוות הדעת או התעודה הרפואית יוגשו כראיה לבית המשפט וכי דינן של אלה לעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר כדין עדות בשבועה בבית המשפט. דינן הוא אומנם כזה, לפי האמור בסעיף 25(א) לפקודה. החשיבות שבכך היא, שהחתום יודע את האחריות המוטלת עליו, באם המסמך כולל דברים שאינם אמת... אם יתקבל הדו"ח כראיה יהיה זה מבלי שהחתומים עליו נטלי אחריות בפלילים למקרה של קביעה שו שאינה אמת, ואין הנתבעים יכולים לחקרם בחקירה נגדית על האמור בדו"ח..."

לפי כללים אלה, הן "המלצות המדריך" של משרד החקלאות, והן "התחשיב" אינם קבילים כראיה בבית המשפט. לכן אני מקבל את טענת הנתבעות וקובע שלגבי התחשיב מדובר במסמך שאינו נושא תאריך, אינו חתום, אין זה ברור מי כתב אותו, מי ערך אותו ואם הוזהר לגבי אמיתות האמור בו. בתחשיב כלולים עניינים שבמומחיות מבלי שהובאה כל חוות דעת של מומחה להוכחת העניינים שבמומחיות. זאת ועוד התובע לא הצהיר בתצהירו כי הוא עשה את החישובים האלה אלא שהוא צירף את התחשיב לתצהיר על דרך הסתם. המצהיר חייב להביא בתצהירו את כל העובדות שהוא מבקש להוכיחן ואין לערוך תצהיר ע"י אזכור והפנייה למסמך אחר. מכאן שהתחשיב אינו ראיה קבילה. לגבי "המלצות המדריך" של משרד החקלאות, מסמך זה צורף על מנת להוכיח את אחוז הפסילות שהינו עניין שבמומחיות גרידא, לפיכך על התובע להמציא חוות דעת מומחה או תעודת עובד ציבור. מדובר במסמך שאין בו פרטים על עורך המסמך, השכלתו, ניסיונו ויש ספק אם הוא הוזהר כדין לגבי אמיתות האמור בו. הנתבעות טוענות גם שאין המסמך מופנה כלל לתובע אלא למשק אחר לגמרי (אפי שחר).
התובע לא עמד בנטל ההוכחה שכן לא עלה בידו להביא ראיות להוכחת אחוז הפסילות ו/או לסתור את קביעות השמאי לעניין אחוז הפסילות, כאשר לא הביא חוות דעת שמאי מטעמו אלא הסתמך על חוות הדעת מטעם הנתבעות. אני קובע איפוא כי מאחר שהתחשיב והמלצות המדריך אינן ראיות קבילות בבית המשפט, אני דוחה את טענת התובע ומקבל את קביעות השמאי לעניין אחוז הפסלות.

1.3 המחיר לפרח - השמאי חישב את גובה השיפוי בהתאם לתקרת המחיר לפרח הקבועה בפוליסה שהיא 0.5 ₪ ובניכוי נחסכות של 0.07 גילדן אשר שקולים ל- 0.12 ₪, סה"כ המחיר המקסימלי לפרח הוא 0.38 ₪. לעומתו חישב התובע את סכום השיפוי לפי סכום הכיסוי הגלובלי של כל סוג הפרחים, וטען שמחיר הצסטרום הצהוב הוא 0.68 ₪ והוורוד 1.36 ש"ח. הנתבעות טענו בסיכומים שמחירים אלו הנם מוגזמים אף ע"פ נתוני המכירה שלו עצמו.
פרק ב' לפוליסה קובע מפורשות בעמוד 8 תחת הכותרת "בסיס השיפוי" כי תקרת השיפוי הינה פר פרח וכי בכל מקרה השיפוי לא יעלה על סכום הכיסוי הכללי. פוליסת ביטוח היא הסכם ככל הסכם אחר המחייב את שני הצדדים לכן חזקה על התובע להיות מודע לתנאי ההסכם וכי בחישוב השיפוי יש לקחת בחשבון את התקרה לפרח בודד ולא לחשב את גובה הנזק לפי סכום הביטוח המקסימלי הכולל של כל הפרחים. התובע אינו יכול לבחור לו בכל פעם את שיטת חישוב הנזק העדיפה עליו. לכן אני דוחה את קביעות התובע שאין להן בסיס ראייתי ומקבל את קביעות השמאי גם לעניין המחיר לפרח.

קבעתי כבר שלא אדון בנושא תמותת השתילים, שהיא הרחבת חזית. למעלה מן הצורך אדון בכך לגופו של ענין. התובע טוען כי הוא זכאי לשיפוי נוסף בגין הנזק הנטען של תמותת שתילים. הוא טען בזמנו על תמותת שתילים כתוצאה מהאירוע אך דיווח על כך רק 5 חודשים אח"כ וטענתו נבדקה בזמנו ע"י השמאי. הנתבעות טוענות שאומנם התובע דיווח לשמאי על נזקים נוספים אלה אולם הוא עשה זאת רק במהלך יוני 1998, קרי כ- 5 חודשים לאחר האירוע ובכך הוא מנע מהנתבעות לבדוק בזמן אמת את קיומו של קשר סיבתי בין אירוע הקרה לבין אותם נזקים. הן טוענות גם כי לעניין הנזק הנוסף התובע הפר את סעיף 8א לפוליסה אשר קובע כי "...קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על קרות מקרה הביטוח...". הודעה לאחר 5 חודשים אינה תוך זמן סביר. על כן הנני מקבל את טענות הנתבעות בעניין זה וקובע שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לשתילים.

לאור האמור לעיל , אני דוחה את טענות התובע, וקובע כי הוא זכאי, בגין אירוע ביטוחי מספר 1, להפרש בין התשלום שקבע השמאי לאחר תיקון הדו"ח לבין התשלום שקיבל התובע מהנתבעות , היינו לסך של 4,951$.

3. אירוע ביטוחי מספר 2 ו- 3 :

ביום 27.12.97 אירע מקרה ביטוח מס' 2 ובו נפגעו הגידולים המבוטחים מסוג חמניות על ידי סערה. גובה הנזק לפי דו"ח השמאי מטעם הנתבעת 1 מיום 3.3.98 עומד על 12,949₪. חודשיים וחצי לאחר מתן הדו"ח הוא תוקן ע"י השמאי היות ובוטחו בפוליסה 4 דונם של חמניות ולא 4.8 דונם, לכן הוא הקטין בהתאמה את גובה הנזק ל 10,790 ₪. ביום 12.2.98 אירע מקרה ביטוח מס' 3 ובו נפגעו הגידולים המבוטחים מסוג חמניות וכאמור בדו"ח השמאי מיום 14.3.98 גובה הנזק הינו 13,202 ₪.

התובע טוען בכתב תביעתו ובתצהירו שהוא ביטח 4.8 דונם ולא 4 דונם לכן הוא זכאי למלוא הפיצויים היינו: לסך של 12,949 ₪ פחות 1000$ השתתפות עצמית בגין אירוע מס' 2, ולסך של 13,202 ₪ פחות 1000$ השתתפות עצמית בגין אירוע מס' 3. היות והוא קיבל מהנתבעת 1 תגמולי ביטוח בגין כל אחד מהאירועים הביטוחיים בסך של 7,353 ₪ לאחר ניכוי השתתפות עצמית, התובע טוען שהוא זכאי לקבלת ההפרשים דהיינו לסה"כ -עבור שני האירועים- 4,215$ לאחר ניכוי השתתפות עצמית. יצויין כי סכומים אלה תוקנו בסיכומיו ועמדו על סך 14,454 ₪ בגין אירוע מס'2 ועל סך 15,097 ₪ בגין אירוע מס' 3 וזאת לאחר ניכוי השתתפות עצמית, אולם תיקון זה, כאמור לעיל, מהווה הרחבת חזית בלתי מותרת שאתעלם ממנה.

קבעתי כבר שהביטוח היה לשטח של 4 דונם בלבד. על כן, אין התובע זכאי לתיקון המבוקש על ידו, ויש לאמץ את קביעת השמאי מטעם הנתבעות. אני דוחה איפוא את טענות התובע לגבי אירועים 2 ו- 3.

4. אירוע ביטוחי מס' 4 :

בימים 17,18.3.98 ארע מקרה ביטוח מס' 4 לפיו נפגעו הגידולים המבוטחים מסוג חמניות ונץ-חלב (דוביום) עקב סערה. דו"ח השמאי מיום 10.6.98 קבע שהנזק שנגרם הינו על סך שווה 9,733$ או 35,662 ₪ לאחר ניכוי השתתפות עצמית. בהתאם שילמה הנתבעת מס' 1 לתובע את הסכום הנ"ל ביום 23.6.98. התובע הגיש ביום 2.8.98 לשמאי ערעור לפיו סכום הנזק הינו 101,922 ₪, וכי הוא זכאי להפרש ע"ס 55,717 ₪ לאחר ניכוי השתתפות עצמית. הנתבעות טוענות מנגד כי השמאי בדק בצורה יסודית את הערעור אולם לא מצא מקום לשנות את חוות דעתו המקורית.
התובע חולק הן על כמויות הפרחים שניזוקו והן על מחיר הפרחים שניזוקו. הנתבעות טוענות כי אלה הם עניינים שבמומחיות ולצורך סתירת קביעות השמאי, היה התובע צריך להביא חוות דעת מומחה או תעודת עובד ציבור, ולא להסתפק בהגשת תחשיב ומסמכים נוספים אשר אינם יכולים להוות כל הוכחה לטענותיו. אני מקבל טענה זו של הנתבעות. המחלוקת הינה לגבי:
1. הנזק לחמניות: התובע מלין על:
1.1 כמות החמניות: השמאי חישב את הנזק לפי 26,250 חמניות לדונם, לעומת התובע אשר טוען שיש לחשב את הנזק לפי 61,380 חמניות לדונם וזאת בהסתמך על "טופס הערכת נזקים בצמחי נוי" מיום 19.2.97 המאוזכר בערעור שלו, ואשר לפיו התובע מפיק 93 פרחים למטר. הנתבעות הרחיבו וטענו כנגד קבילות טופס זה בטענה שאין הטופס עונה על דרישות פקודת הראיות לעניין חוות דעת מומחה, וכי בסיס החישוב של השמאי באירועים מס' 2 ו- 3 היה זהה לחישוב באירוע זה אך התובע לא הלין על כך בעבר ושתיקתו זו מהווה סיוע לראיות נגדו. טופס זה לא צורף לתצהיר התובע וכל מה שיש בפני
בהמ"ש הינו הפניה למסמך שאינו קיים בתיק. התובע הפנה בתצהירו לתחשיב, ואותו תחשיב מפנה לטופס הזה וזאת בניגוד לכללי עריכת התצהירים שכן הלכה פסוקה היא שאין לערוך תצהיר על דרך של פניה ואזכור של מסמך אחר. זאת ועוד, הטופס אינו ראיה להפקת 93פרחים למטר, והיה על התובע להוכיח זאת, שכן נטל ההוכחה עליו. על כן אני דוחה את טענת התובע ומקבל את חוות דעת השמאי לעניין כמות החמניות לדונם.
1.2 מחיר פרח חמנית: השמאי קבע כי מחיר זה במועד הנזק הינו 0.376 ₪, לעומתו התובע טוען המחיר הינו 0.609 ₪, ולהוכחת טענתו צירף התובע תחשיב. הנתבעות טוענות שוב נגד התחשיב בטענה שכלולים בו לצד העובדות גם עניינים שבמומחיות, וזאת מבלי שמישהו הצהיר על העובדות הכלולות בו ומבלי שהובאה שום חוות-דעת מומחה להוכחת העניינים שבמומחיות וזאת בנוסף לעובדה שהתובע לא הצהיר בתצהירו כי הוא עצמו ערך את החישובים, לכן לא ידוע מי ערך אותו ואם הוזהר לגבי אמיתות האמור בו. כאמור, אין התחשיב מהווה ראיה קבילה לשם הוכחת הטענה, על כן אני מקבל את קביעת השמאי גם לעניין מחיר פרח חמניות.
2. הנזק לנץ החלב (דוביום): השמאי קבע שהנזק הוא של 22,932 ₪, התובע טוען שהנזק הוא 40,824 ₪. הפער בין שתי ההערכות נובע משתי סיבות:
2.1 קריסת המנהרות: התובע חישב את הנזק לפי ההנחה שכל המנהרות קרסו, ואילו השמאי קבע שלא כל המנהרות קרסו. הנתבעות טוענות שגירסת התובע לא מגובה בתצהיר לכן יש להתעלם ממנה, במיוחד בשל כך שגירסתו של השמאי נתמכת בצילומים שצורפו לחוות הדעת. אני מקבל את טענת הנתבעות שכן עולה בבירור מאותם צילומים כי לא כל המנהרות קרסו וכי ישנם חלקים של מנהרות אשר נשארו עומדים. על כן, אני מאמץ את קביעת השמאי בענין זה.
2.2 פער במחיר הפרח: התובע טוען ל- 48 סנט הולנדי לפרח שהם 0.63 ₪, והשמאי ל- 0.42 ₪ לפרח. התובע מסתמך על "דו"ח תנועות מכירה יומי" מיום 3.4.98 שם מופיע מחיר מכירה של 48 סנט הולנדי לפרח ועל "ריכוז כמויות ופדיון פרחים". להוכחת טענתו של התובע בדבר ההפרש במחיר הפרח שהוערך ע"י השמאי לבין המחיר שהוא טוען לו, עמדו בפני
ו כמה אפשרויות, והן: האחת- המצאת חוות דעת של שמאי מטעמו, דבר שהוא לא עשה. השנייה- הצבעה על טעות הבולטת לעין וזועקת לשמיים בחוות דעת השמאי לגבי מחיר הפרח בהשוואתה למחירים בהן נמכרו אותם פרחים בפועל על פי "דו"ח תנועות מכירה יומי" ו "ריכוז כמויות ופדיון פרחים", דבר שלא הצליח להצביע עליו משום שהמחיר הממוצע של אותו פרח על פי דו"ח הפדיון הינו 0.37 ₪, ואילו השמאי העריך את הפרח, לצורך חישוב הנזק, ביותר ממחירו הממוצע ב 0.05 ₪, דהיינו ב - 0.42 ₪ לפרח. העובדה שהיה יום אחד שבו היה מחיר הפרח גבוה יותר, אינה מוכיחה את מחירו של הפרח במידה הראויה. לכן אין לקבל את טענתו של התובע כי השמאי קיפח אותו בקביעת מחיר הפרחים שניזקו.

5. סיכום :

לאור האמור לעיל אני דוחה את עיקר התביעה וקובע שהתובע זכאי לסך של 4,951 $ בגין אירוע מספר 1, היינו להפרש בין התשלום שקבע השמאי לגבי אירוע מספר 1 לאחר בדיקת השגותיו של התובע ובין התשלום שהתובע קיבל מהנתבעת בגין אירוע זה. אני מחייב איפוא את הנתבעות לשלם לתובע 4,951 דולר ארה"ב כפי ערכם בשקלים ביום 27.2.98 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.2.98 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות, בהתחשב בהיקף התביעה שנדחתה אל מול זו שהתקבלה, הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ד (13 באפריל 2004) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט









א בית משפט שלום 10292/99 שם טוב ראובן נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/04/2004)











תיקים נוספים על שם טוב ראובן
תיקים נוספים על סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ
תיקים נוספים על מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט