חוה רימון - דן בן כנען

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
חוה רימון דן בן כנען
 
חוה רימון - דן בן כנען



300698/96 עב     12/07/1999



תיקים נוספים על חוה רימון
תיקים נוספים על דן בן כנען




עב 300698/96 חוה רימון נ' דן בן כנען





חוה רימון

בעניין:
התובעת
עדן

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
דן בן כנען


הנתבע

בעצמו
פסק דין
1. ענינה של התביעה שבפני
הוא - קביעת מעמדה של התובעת כ"עובדת" אצל הנתבע או כעובדת עצמאית, וכן - תביעה להפרשי שכר עבודה ופיצויי הלנה על פי חוק הגנת השכר תשי"ח - 1958, ופדיון ימי חופשה על פי חוק חופשה שנתית תשי"א - 1951.

2. הנתבע הינו עורך ומוציא לאור של ירחון בשם "העידן החדש - עידן האור" וירחונים אחרים, והתובעת הועסקה אצלו במשרה חלקית של 60% מחודש יוני 1994 כעורכת משנה של הירחון, ייזום וכתיבת כתבות וביצוע ראיונות.
מועד סיום עבודתה של התובעת שנוי במחלוקת בין הצדדים:
הנתבע טוען כי סיימה עבודתה בדצמבר 94', ואילו התובעת טוענת כי עבדה עד מרץ 95'.

3. על פי המוסכמות - סוכם בין הצדדים על תשלום שכר עבודה חודשי בסך 2,600 ש"ח ברוטו.
בחודשים יוני 94' ועד דצמבר 94' שולם לנתבעת בכל חודש שכר של 2,000 ש"ח
נטו, פרט ליוני 94' בו שולם 1,000 ש"ח מכיוון שבו עבדה התובעת באופן חלקי
ובספטמבר 94' בו שולם לה 2,084 ש"ח.

4. המחלוקת הנטושה בין הצדדים היא: מה היה מעמדה של התובעת אצל הנתבע, האם היתה עובדת או עבדה כעצמאית, וכן - האם עבדה התובעת אצל הנתבעת גם בחודשים ינואר, פברואר, מרץ 95', והאם היא זכאית לשכר בגין חודשים אלה ובאיזה שיעור?

5. להלן תמצית טענות התובעת:
א. לטענת התובעת, היא הועסקה על ידי הנתבע עד מרץ 95' , כאשר עבור חודשים ינואר מרץ 95' לא שולמה לה כלל משכורת, ועל כן היא זכאית לשכר עבור חודשים אלה בסך של 7,800 ש"ח.

ב. לטענתה, הנתבע הפחית משכר הברוטו של הנתבעת בחודשים יוני - דצמבר 94' סך העולה על סך הניכויים אשר היה עליו לנכות על פי דין, ולפיכך יתרת השכר שיש לשלם לתובעת עבור חודשים אלה הוא 2,077 ש"ח.

ג. לטענת התובעת היא זכאית לפדיון חופשה של 12 יום בסך כולל של 1,117 ש"ח כולל הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה.

5. להלן תמצית טענות הנתבע:
א. לטענת הנתבע, בינו לבין התובעת לא התקיימו יחסי עובד - מעביד.

ב. הנתבע טוען כי התובעת עזבה את העבודה בסוף דצמבר 94'. כך שלא מגיע לה שכר עבור חודשים ינואר - מרץ 95'.
מכיוון שהיה על התובעת להשלים ראיון, היא סיימה אותו בימים הראשונים של חודש ינואר 95', ועליו קיבלה שכר שניתן לה בינואר (שכר של חודש דצמבר).

ג. באשר לטענה בגין הניכויים טוען הנתבע כי התובעת דחתה את פתיחת תיק המע"מ, ועל כן נאלץ הנתבע לשלם את עלויות מס הכנסה, מס מעסיקים וביטוח לאומי.

ד. לטענת הנתבע, קיבלה התובעת ב- 16.1.95 את שכרה ומאז ועד לסופו של חודש מאי 95' נעלמו עקבותיה, והנתבע לא הצליח למצוא אותה, למרות נסיונותיו.

ה. הנתבע טוען עוד כי התובעת עבדה במספר מקומות שונים במקביל לעבודתה אצלו, וזה ללא ידיעתו והסכמתו.

ו. לטענתו, התובעת קיבלה את כל החופשה המגיעה לה - השתתפה בין חודשים יוני - דצמבר 94' בסדנאות וסמינרים בני ימים אחדים, ואף נסעה לתורכיה במהלךחודש דצמבר 94', כאשר שכרה שולם לה במלואו.

ז. לטענת הנתבע, מתוך הגינות השאיר את שמה של התובעת כעורכת משנה עד לגליון חודש אפריל, אשר "ירד" לדפוס באמצע מרץ, כשם שכל מהדורה יורדת לדפוס עד אמצע החודש שלפני החודש בו יוצא הירחון לאור.
לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן:

1. באשר למעמדה של התובעת כעובדת, או כעצמאית - כבר נפסק בבג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, עבודה עליון כרך מד' 573 כי יש לבחון את הנסיבות על פי מבחן ההשתלבות.

2. בבג"ץ מור קבע כב' הנשיא ברק כי "מבחן ההשתלבות המקובל בקביעת יחסי מעביד עובד בתחום דיני העבודה (ראה דב"ע לא3-27/ עירית נתניה - בירגר, פד"ע ג' 177; בג"ץ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לו' (1) 423).
על פי מבחן ההשתלבות עובד הוא אדם המשתלב במפעל (הפן החיובי) ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (הפן השלילי). הפן החיובי מחייב קיומו של "מפעל" (בין מפעל יצרני ובין מתן שירותים) שניתן להשתלב בו, באופן שהמועסק מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו גורם חיצוני. הפן השלילי מחייב שהמועסק אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני".

3. במקרה הנדון מתקיים בתובעת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
אכן, קיים כאן "מפעל" - הירחון, ותפקידה של התובע ככותבת כתבות ומבצעת ראיונות במטרה להביא להוצאת ירחון חדש בכל חודש, היתה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל.
מעדות הנתבע עצמו עולה כי פיקח על התובעת, נתן לה הוראות והנחיות, והיא אף השתמשה בציוד של הנתבע כמו (טייפריקורדר וקלטות).
לנתבע היתה סמכות לשנות את מה שכתבה התובעת או לא להדפיס אותו.

4. התובעת עבדה בעיקר מביתה, אך לענין זה כבר נפסק בדב"ע מב3-123/ תחיה סגל נ' רחל גור כי "העובדה שהעבודה מתבצעת בביתו של המבצע אינה כשלעצמה קובעת, אותה עבודה אינה מונעת סיווג יחסים כיחסי עובד ומעביד, עת ב"מפעל" מדובר וניתן ליישם את מבחן ההשתלבות".
דיעה דומה הובאה גם בדב"ע נב3-158/ רות יאיר נ' גלוברמן פד"ע כה' עמ' 31.

5. ובאשר לפן השלילי - ושאלת קיומו של עסק עצמאי:
סימני ההיכר ל"עסק עצמאי" הם פעילות שיש בה השקעה, יש בה הוצאות ויש בה רווח תפעולי או הפסד תפעולי.
בדב"ע נב3-254/ פריץ חיים ואח' נ' מפעל הפייס פד"ע כו' עמ' 372, נאמר, כי סימן ההיכר החשוב, אם לא העיקרי שבהם עולה מתוך התשובה לשאלה: מי נהנה מיעול העבודה והחסכון בהוצאות. אם זהו "בעל העסק" ולא המזמין, הרי זה עסק עצמאי.

6. לא הוכח כי לתובעת היה "עסק משלה" לכתיבת כתבות.
התובעת אף קיבלה משכורת מהנתבע, ללא קשר לכמות הכתבות שביצעה.
התובעת אכן עבדה לפחות תקופה מסויימת קצרה, במקום אחר במקביל לעבודתה בנתבע. אך אין בכך כדי לשלול את היותה של התובעת "עובדת" של הנתבע.
מכלול עובדות אלה מצביע על כך, שלא מתקיים במקרה הנדון הפן השלילי - של קיום עסק עצמאי, של מבחן ההשתלבות.

7. גם על פי מבחן הקשר האישי יש לראות את התובעת כעובדת של הנתבע.
אחד העקרונות של היחסים שיש לראותם כיחסים בין "עובד" ל"מעביד" הוא האופי האישי של ההתחייבות לעבוד. בעקרון חובתו של עובד הוא לבצע את העבודה בעצמו באופן אישי. זוהי חובתו העיקרית של העובד כלפי מעבידו, ואין הוא רשאי להעסיק אדם שלישי אלא באישורו של המעביד.
במקרה הנדון אכן ביצעה התובעת את העבודה בעצמה, עליה אישית הוטלו התפקידים של הכנת הכתבות ותפקיד עורכת מישנה, וכך זה בוצע בפועל.

8. יש להתייחס גם לצורת התשלום, לפיה קיבלה התובעת את שכרה כנגד חשבוניות, ולא באמצעות תלוש שכר, וזאת לפי הסיכום בין הצדדים (לראיה - מכתבה של התובעת, נספח 1 לכתב ההגנה).
ואולם, למרות שלא קיבלה תלוש שכר, שילם עבורה הנתבע למס הכנסה וביטוח לאומי.
בדב"ע לא2-6/ יוסף עטיה נ' דירום עם נאמר, כי ניכוי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי משכרו של עובד המצטרף לנסיבות אחרות, יכול להוסיף חיזוק יתר לטענה למעמדו של "עובד", אך אין הכרח להסיק מסקנה שלילית, מכך שמעסיק לא מילא את חובתו החוקית ולא ניכה תשלומים הנ"ל.

9. לפיכך, עובדה זו של הפרשת ביטוח ומס הכנסה על ידי הנתבע, מתווספת בענייננו למכלול העובדות המצביעות על כך, כי אכן התקיימו בין התובעת לנתבע יחסי עובד - מעביד.

10. לגבי הפרשי שכר לחודשים יוני - דצמבר 94'.
לטענת הנתבעת, הדיווח של הנתבע למס ההכנסה וביטוח לאומי היה שגוי, ולפיכך קיזז משכרה יותר מהנדרש. לשם הוכחת טענותיה, הביאה התובעת חוות דעת של רואה חשבון, בו ישנם נתונים לגבי הקיזוז שאמור היה להתבצע ממשכורתה (ת4/).
הנתבע בעדותו וגם בסיכומיו (עמ' 6 לסיכומים) מציין, כי אם ניכה שלא כדין ישלם את יתרת הכסף, כאשר הוא מקבל לשם כך את חישוביו של רואה החשבון.
לפיכך יתרת השכר שישלם הנתבע לתובעת הוא בסך 2,077 ש"ח בעבור קיזוז יתר למס הכנסה וביטוח לאומי.

11. האם זכאית התובעת לשכר עבור החודשים ינואר - מרץ 95'?
התובעת טוענת כי עבדה בחודשים אלה, ולהוכחת טענתה העידה כי ערכה פגישה עם גב' רחל בת אדם לצורך ראיון איתה ב- 9.2.95 יחד עם הנתבע (עמ' 4 לפרוטוקול).
על כך טוען הנתבע (עמ' 11 לפרוטוקול), כי הראיון הנ"ל נערך בתחילת ינואר, לפני שקיבלה התובעת את משכורתה ונעלמה.

12. לזכות התובעת עומדת העובדה כי בגליונות הירחון "העידן החדש עידן האור" לחודשים פברואר, מרץ, אפריל אשר הוגשו לבית הדין, צויינה התובעת כעורכת משנה.
אם אכן חדלה התובעת לעבוד בחודש דצמבר 94' כנטען על ידי הנתבע, מדוע המשיך וציין את שמה כעורכת משנה של העיתון, שהוא תפקיד מרכזי וחשוב?
נתון זה של איזכור שם התובעת בירחונים עד חודש אפריל 95' מעביר את הנטל אל הנתבע להוכיח כי אכן התובעת לא עבדה בחודשים אלה.

13. לתמיכה בגירסתו הגיש הנתבע במצורף לכתב הגנתו את מכתבם של בני הזוג ציפורה ויהודה אלפרין.
בהמשך הדיון הסתבר כי נכתב בכתב ידו של הנתבע, והוא זה שהחתים עליו את בני הזוג.

14. במכתב יש נסיון לשוות לו אופי של מכתב אישי ונרגש, אך הוא כשלעצמו מעורר תמיהות רבות:
אם אכן מדובר במכתב אישי, מדוע חתם עליו גם הנתבע?
יתר על כן - בחקירה נגדית העיד מר אלפרין, כי לא ידע שהתובעת "נעלמה" ושמע על כך רק מאשתו.
בכל זאת נכתבו, כביכול - מפיו, דברים נרגשים בזכות "הסליחה לתובעת".

15. המכתב מעורר גם תמיהה משום שרבים בו הפרטים אשר רלבנטיים רק לתביעה המשפטית שבפני
- למשל: ציון נסיעתה של התובעת לטורקיה, כדי להוכיח כי אכן קיבלה חופשה שנתית.
כמו כן מכיל המכתב מחמאות רבות לנתבע, עד כדי הגזמה, החורגות לפי התרשמותי מכמות סבירה של מחמאות הנכתבות במכתב רגיל.

14. כאמור לעיל - מעורר המכתב תמיהות רבות.
את התמיהות יישבה עדותם של בני הזוג בבית הדין אשר העידו במבוכה רבה כי "מה שכתוב במכתב זה הפרשנות של הנתבע לאור האינטרס שלו ומערכת היחסים שלו עם חוה. אנו סבלנו מזה שמעשינו מעורבים בעקבות המכתב בזה. כל הינסוח הוגש לנו כתוב לחתימה והוא הקריא לנו.
חתמתי כי היה איזה שהוא הבעה של אמון ולחץ מסויים רגשי שאני הייתי מותשת באותו יום מנסיעות ואמרתי שאקח איזה צעד מאחר ודן מבקש". (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 4-8).

15. זאת ועוד - בניגוד לטענת הנתבע בעדותו ובכתב הגנתו כי התובעת נעלמה כליל החל מדצמבר 94', העידה גב' ציפורה אלפרין (עמ' 9 שורות 2-3) כי באחד הימים של סוף פברואר התקשרה אליה התובעת והזמינה מאמר של העדה לעיתון.
עדות זו מערערת את יסודות דברי הנתבע.

16. התובעת תמכה את גירסתה בעדות ד"ר רוזנר, אשר עבד עמה בעיתון והעיד (בעדות שלא נסתרה) כי שוחח עם התובעת מספר פעמים בטלפון במהלך חודש מרץ 95' ואף נפגש איתה בקשר להכנת כתבה שלו לירחון העידן החדש אשר יצא בחודש אפריל 95'.
מדובר בכתבה "פשר החלומות" באותו ירחון.

15. על פי כל האמור לעיל אני מעדיפה את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבע, וקובעת כי עדות התובעת לפיה עבדה עד מרץ 95', וערכה כתבות בעיתון - לא נסתרה.

16. הטבלה שהוכנה על פי נתוני רואה החשבון בת4/ לא נסתרה, וממנה עולה כי שכרה של התובעת היה אמור להיות 2,600 ש"ח ברוטו לחודש.
לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 7,800 ש"ח כהפרשי שכר עבודה לחודשים ינואר - מרץ 95'.

17. על פי נתוני רואה החשבון ניכה הנתבע שלא כדין משכרה של התובעת סך 2,077 ש"ח משכר הנטו, ואין כל ראיה כי התשלומים הועברו לרשות כלשהי בעיקר על יסוד טענת הנתבעת כי התובעת לא היתה עובדת שכירה.
לפיכך - אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 2,077 ש"ח כהפרשי שכר לחודשים יוני עד דצמבר 94'.

18. מאחר שבין הצדדים היתה מחלוקת של ממש בדבר מעמדה של התובעת איני מחייבת את הנתבע בתשלום פיצויי הלנה.
הסכומים הנקובים בסעיפים 16 ו- 17 אותם חוייב הנתבע לשלם לתובעת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם על פי חוק הגנת השכר ועד ליום התשלום בפועל.

19. התובעת טענה כי היא זכאית לפדיון חופשה.
נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, כאמור בס' 26 (דב"ע לא3-22/ ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215).

20. התובעת טענה כי לא קיבלה ימי חופשה כלשהם.
הנתבע לא הרים את הנטל ולא הראה כי התובעת קיבלה חופשה כלשהי בשכר.
במכתבם של הזוג אלפרין ניסה הנתבע לטעון "דרכם" כי התובעת נסעה לטורקיה וקיבלה שכר עבור ימי הנסיעה.
אין באמירה זו משום הוכחה על מתן חופשה כלשהי:
הנתבע עצמו לא חזר על כך בעדותו, לא פירט כמה ימי חופשה קיבלה התובעת (או שמא נסעה לסוף שבוע הכולל ימים שאינם ימי עבודה) ולפיכך אני קובעת כי לא הורם הנטל שהיה מוטל על הנתבע.
הנתבע ישלם לתובעת סך 1,117 ש"ח כפדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (26.11.95) ועד ליום התשלום בפועל.

21. מאחר שכל תביעות התובעת נתקבלו, ישלם הנתבע לתובעת סך 2,500 ש"ח + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.
לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ח בתמוז תשנ"ט, 12 ביולי 1999 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 12/07/1999

ע. פוגל, שופטת

רחל רוזה / d30069896z
1
בתי הדין לעבודה
עב 300698/96

בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
כב' השופטת פוגל עליה

בפני









עב בית דין אזורי לעבודה 300698/96 חוה רימון נ' דן בן כנען (פורסם ב-ֽ 12/07/1999)











תיקים נוספים על חוה רימון
תיקים נוספים על דן בן כנען




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט