נ.ל.ן שיווק בע"מ - גן אורנים בע"מ (בפירוק), ח.י.ד. נאמנים 1991 בע"מ, יצחק קורן אחזקות גן בע"מ, דני קורן אחזקות גן בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
נ.ל.ן שיווק בע"מ גן אורנים בע"מ (בפירוק) ח.י.ד. נאמנים 1991 בע"מ יצחק קורן אחזקות גן בע"מ דני קורן אחזקות גן בע"מ
 
נ.ל.ן שיווק בע"מ - גן אורנים בע"מ (בפירוק), ח.י.ד. נאמנים 1991 בע"מ, יצחק קורן אחזקות גן בע"מ, דני קורן אחזקות גן בע"מ
תיקים נוספים על נ.ל.ן שיווק בע"מ | תיקים נוספים על גן אורנים בע"מ (בפירוק) | תיקים נוספים על ח.י.ד. נאמנים 1991 בע"מ | תיקים נוספים על יצחק קורן אחזקות גן בע"מ | תיקים נוספים על דני קורן אחזקות גן בע"מ |

68375
13778/01 א     25/04/2004




א 13778/01 נ.ל.ן שיווק בע"מ נ' גן אורנים בע"מ (בפירוק), ח.י.ד. נאמנים 1991 בע"מ, יצחק קורן אחזקות גן בע"מ, דני קורן אחזקות גן בע"מ




1
בתי המשפט
א 013778/01
בית משפט השלום נתניה
25/04/2004
תאריך:
השופטת הדס עובדיה

בפני
:
נ.ל.ן שיווק בע"מ

בעניין:
התובע
מרדכי עמוס

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . גן אורנים בע"מ (בפירוק)

2. ח.י.ד. נאמנים 1991 בע"מ

3. יצחק קורן אחזקות גן בע"מ

4. דני קורן אחזקות גן בע"מ

5. נעמי דיטקובסקי אחזקות גן בע"מ
6 . יצחק קורן

הנתבעים
אלון קזיוף

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. התובעת סיפקה לנתבעת מספר 1 מוצרי בשר בין המועדים אפריל 2001 עד יוני 2001 , אשר תמורתם בסך 162,894 ₪ לא שולמה לה. (להלן: "הנתבעת" וגם "החברה", "החוב"). למעשה גובה החוב אינו שנוי עוד במחלוקת בין הצדדים.
הנתבעת נקלעה לקשיים כלכלים. ביום 13.1.2003 אושר הסדר נושי הנתבעת, ומונה לה מפרק.
הנתבע מספר 6 היה במועדים הרלוונטים לתובענה מנהל הנתבעת. (להלן: "הנתבע").
2. התובעת מבקשת למחוק את התביעה כנגד הנתבעת, ועותרת היא לחיוב הנתבע בסכום התביעה, בטענה כי ערב לחוב החברה, מכח דוקטרינת הרמת מסך, בטענת תרמית, גזל, רשלנות, מצג שווא רשלני וניהול משא ומתן וקיום חוזה בחוסר תום לב; והנתבע כופר בכך. זו בעיקרה המחלוקת הטעונה הכרעה בתובענה זו.
3. התובענה הוגשה תחילה בסדר דין מקוצר, וזאת כנגד הנתבע, הנתבעת, וכנגד בעלי המניות של הנתבעת, שהן ארבע חברות ובינהן יצחק קורן אחזקות גן בע"מ
ודני קורן אחזקות גן בע"מ
, שהנתבע החזיק במניותיהן, זאת כמפורט בכותרת פסק הדין.
בהתאם להחלטת כב' הרשמת מגי כהן מיום 22.4.2002 בתיק בש"א 13778/01 (להלן: "הבקשה") נמחקה הכותרת סדר דין מקוצר והתביעה הועברה לדיון בסדר דין רגיל.
בתצהיר מנהל התובעת עתרה התובעת למחיקת הנתבעות 2 - 5 ולפיכך התקיים הדיון אך ביחס לנתבעים 1 ו 6. למען הסר ספק נמחקת התביעה כנגד הנתבעות 2 - 5 כמבוקש וכמוסכם.

דיון
ערבות הנתבע לחוב החברה
4. התובעת טוענת כי הנתבע ערב לחוב החברה בכתב ובעל- פה.
בכתב: ב"שורת ערבות" המודפסת בתחתית החשבוניות שהוצאו לחברה על ידי התובעת וצורפו לכתב התביעה, עליהן מבוססת טענת התובעת, ובהן הכיתוב כדלקמן:
" בעלי החב' הקונה ומנהליה ערבים אישית לתשלום הקניה". (להלן: "שורת הערבות")
בעל - פה: במעמד מנהל התובעת מר נתן שדה ומנהל החברה מר יצחק קורן, ובנוכחות שני עדים, שף החברה מר מרדכי אזולאי ומנהל מפעל התובעת מר אברהם דוד.
5. בהחלטת כבוד הרשמת מגי כהן בבקשה מיום 22.4.2002 קבעה כב' הרשמת ביחס לנספחי כתב התביעה, ובכלל זה החשבוניות, כי התובעים לא הניחו בפני
בית המשפט כל מסמך וראשית הראיה המעיד על קיומה של התחיבות לערבות וכן טענתו של ב"כ התובעת כי די בחשבוניות שבהם כתוב בעלי החברה ומנהליה כדי לשמש ראיה בכתב אין בה ממש. דעתי כדעתה. אנמק:
6.א. המדובר בשורה בלתי סטנדרטית בחשבונית מס הנמסרת לאחר אספקת הסחורה, ולאחר גיבוש תנאי ההסכם בין הצדדים, וכפי שאבהיר בהמשך גם לא בהתאם להם.
ב. לא נטען ולא הוכח כי הנתבע הוא אשר חתם על החשבוניות. הנתבע כלל לא נשאל על כך בחקירתו. למעלה מן הצורך יוער כי החתימות שבחשבוניות שצורפו לכתב התביעה נחזות להראות, אף בעין הדיוט, חתימותיהם של אנשים שונים, שאינן דומות לחתימת הנתבע שבתצהירו או על השיק הנראה כחתום על ידו, נספח ב' לכתב התביעה, וכי יש להניח כי נחתמו על ידי מי מעובדי החברה.
ג. הנתבע העיד כי אמנם הוא חתם על השיקים, אך ביחס לחשבוניות ציין כי ראה אותן אך רק באופן כללי, לאחר שנבדקו על ידי החשב וצורפו לשיקים עליהם היה עליו לחתום, לאחר בדיקת החשב. מעדות הנתבע עולה כי בדק חשבוניות רק לעיתים. הנתבע העיד בנוסף כי לא ידע על שורת הערבות ואיש לא הסב את תשומת לבו לקיומה (עדותו בעמודים 26 - 27 לפרוטוקול).
ד. ביחס ל"שורת ערבות" בחשבונית בנוסח דומה לנוסח נשוא התביעה ("אני ערב אישית לפרעון חשבון זה") נפסק בע"א 2643/00 (ת"א) כץ מקס ואח' נ' טיצר סופט בע"מ, דינים מחוזי, כרך לג (6),663 האמור להלן:
"השאלה שעומדת לדיון הינה, האם החתימה על חשבונית מס יוצרת הסכמה לערבות אישית והתשובה לשאלה שלילית. המדובר בחתימה של אנשים מזדמנים על חשבונית מס סטנדרטית, שניתנה לאחר הספקת הסחורה , תוך שרבוב תנאי חריג בשורת תנאים כלליים... אין אנו סבורים שיש בחתימה על חשבונית מס, שיש בה הוראה בדבר ערבות אישית, שאינה שכיחה בחשבוניות מעין אלה, כדי לחייב את המערערים אישית. היתכן כי המשיבה תחתים את כל הבא ליד על חשבונית המס ותהפוך אותו באופן אוטומטי לערב אישית של חובות החברה כלפיה?"
לתוצאה דומה הגיעה דעת הרוב בע"א 3168/99 (ת"א) רמי חרושת מרצפות בע"מ נ' דוידוביץ שמואל, דינים מחוזי, כרך לג (2), 271, בניגוד לדעתה החולקת של כב' השופטת רובינשטיין, זאת ביחס לכיתוב המופיע על טופס הזמנה, לאחר חתימת המזמין, שנחתמה על ידי מנהל החברה עצמו, מבלי שנתנה הבלטה ברורה לשורת הערבות החריגה על הטופס עצמו, ומבלי שהופנה תשומת לב החותם באופן ברור לקיום התנאי.
השווה גם הקבוע בע"א 5616/93 עבדל נאצר איברהים נ' אוטולוקס חלקי חילוף בע"מ, תקדין עליון כרך 96 (2) 49. בנסיבות ענין זה דובר בהסכם של ממש, עליו חתם מנהל חברה ומכוחו חוייב בפרעון החוב, למעשה כצד להסכם, ולא בהוספת "שורת ערבות" כסרח עודף למסמך שעניינו אחר ותכליתו שונה. בטרם נחתם ההסכם נשוא פסק הדין נטל החותם את המסמך לרשותו על מנת לעיין בו לשבועות או חודשים. סבורני כי יש מקום לאבחנה בין נסיבות פסק הדין לענייננו.
ה. העיקר בכל הנוגע ל"שורת הערבות" שבחשבוניות נשוא הענין שבפני
הוא כי אין בה כדי להצביע על גמירות דעת הנתבע לערוב לחובות החברה בגין הזמנת המוצרים, משלא הוכח כי חתם בעצמו על החשבונית, ומשלא היה מודע כלל לאפשרות כי יחוייב מכוחה כערב, ולא הסכים לכך.
דברים אלה נכונים בהתחשב במכלול הראיות הנוגעות גם לאמירות הצדדים בעל -פה, כפי שיפורט בהמשך, ובהתנהגות הצדדים.
גמירות דעת הצדדים להתקשרות בהסכם המסוים היא תנאי ראשוני ויסודי ליצירת חוזה. מבחנה הוא הביטוי החיצוני להצהרת הצדדים ביחס לכוונתם על פי אמות מידה של האדם הסביר דהיינו בקנה מידה אובייקטיבי.
בנסיבות העניין אין לומר כי התקיימו תנאים אלה.
לדרישה היסודית לקיום גמירות דעת להתקשרות בחוזה ולמבחניה ראה:
ג. שלו. דיני חוזים. דין הוצאה לאור בע"מ, מהדורה שניה. בעמוד 85 ואילך.
כן ראה: ע"א 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג (2) 281.
ו. דברים אלה נכונים ביתר שאת עת מדובר בהסכם ליצירת ערבות לחוב הזולת.
ליצירת הסכם ערבות ודרכי הוכחתה ראה: ע"א 457/89 זהבה כהן ואח' נ' שלמה שפילברג ואח' פ"ד מה (2) 177.
7. איני סבורה גם כי הוכח על ידי התובעת כי נכרת בינה ובין הנתבע הסכם ערבות בעל - פה, זאת כמבואר להלן:
א. מעדויות שני הצדדים, הן מנהל התובעת והן מנהל הנתבעת, עולה כי שניהם כאחד ראו בהסכם ערבות הסכם הטעון חתימה וכתב.
בעדות הנתבע העיד: "יכול להיות שהוא ביקש ממני ערבות אישית הרבה ספקים ביקשו מעולם לא חתמתי לאף ספק על ערבות אישית.... אני לא הסכמתי לאף ספק. באופן כללי אני לא חותם ערבויות אישיות לספקים."
(עדותו בעמוד 31 לפרוטוקול שורות 11 - 15).
אף מעדות מנהל התובעת עולה כי במהלך המשא ומתן בין הצדדים דרש מנהל התובעת מהנתבע לחתום על כתב ערבות שהגיש לו, אך לטענתו לא נחתם משלא היתה בידי הנתבע חותמת החברה ובה פרטיה המדויקים. (עדותו בעמוד 20 לפרוטוקול).
מנהל התובעת העיד עוד כי לא ויתר מעולם על דרישתו זו לחתימה ולכתב. (עדותו בעמוד 24 לפרוטוקול שורות 16 - 17).
ב. דרישת מנהל התובעת לחתימת הנתבע על כתב ערבות, ועמידתו עליה מעידים על המשמעות שייחס מר שדה לכיתוב שבחשבוניות, ולדברים שנאמרו לפי טענתו בעל פה, ולפיה אין להסתפק בהם לצורך התקשרות בהסכם ערבות מחייב עם הנתבע.
אך לאחר מעשה "post mortum" ובעיקר לאחר מות החברה מנסה התובעת להצביע על ביטויים אחרים למוסכם, לפי הנטען. איני סבורה כי הצליחה בכך.
ג. עדויות עדי התובעת בכל הנוגע להסכם הערבות, מהותו ותנאיו היו סותרות:
בניגוד לתצהירו העיד שף הנתבעת מר אזולאי כי הערבות שנדרשה והובטחה היתה ערבות בנקאית.(עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול).
בתצהיר מנהל מפעל התובעת מר דוד הוצהר כי נדרש על ידי מנהל התובעת כי הנתבע יחתום על שטר חוב ועל ערבות אישית, שלא נחתמו באותו מועד,בכפוף לכך כי על החשבוניות יופיע שהמנהלים ובעלי החברה יהיו ערבים באופן אישי "או משהו כזה" ומר קורן הסכים.
מעדות מר דוד עולה כי פרטים רבים מהפגישה נשוא העדות לא היו זכורים לעד, כי נושא הערבות היה אך אחד מבין הפרטים שנדונו בפגישה וניכר כי העד אינו מתיימר להבין המשמעויות וההבדלים בין שטר חוב, ערבות אישית, ערבות אישית של מנהל חברה, משכנתא. לא שוכנעתי כי מהעדות עולה קיומה של גמירות דעת הצדדים ליצירת חיוב כלפי הנתבע ממקורותיו בהבדל מאחריות שלקח על עצמו לקיום חובות החברה כמנהלה. הדברים באים לידי ביטוי בדברי העד כדלקמן:
"נכנסו למשרד של אני חושב שזה המשרד של מוטי. אני לא זוכר אותו בפני
ם עכשיו כי עברה תקופה בכל זאת. אני מצביע על מר יצחק קורן. עלה שוב נושא הערבות. אני יודע שקורן אמר לנתן אין לך מה לדאוג אני ערב אישית. אם תהיה בעיה אני אחראי. ושוב פעם לחצו ידיים." (עדותו בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 23 - 26).
ד. מעדות מנהל התובעת עולה כי הגם שבחשבוניות מצויין כי הערבות היא של מנהל החברה ובעלי מניותיה, לא היתה כוונה מצד התובעת לחייב בכיתוב זה את בעלי המניות של החברה וכי מנהלה לא ברר כלל באמצעות רשם החברות מי הם. מכאן שהכיתוב נשאר לפחות בחלקו אף מבחינת התובעת בבחינת דברים סתמיים שאין בהם כדי לחייב איש. תצויין כאן אף בקשת התובעת למחוק את התביעה כנגד בעלי מניות החברה.
ה. עוד עולה מעדות מנהל התובעת כי שמע שמר קורן וגן אורנים הם "בסדר" (עדותו בעמוד 23 לפרוטוקול שורה 23), וכי למעשה החליט לדחות את קבלת כתב הערבות הכתוב והחתום להמשך, משרצה "לעבוד ולהתפרנס" (עדותו בעמוד 22 לפרוטוקול שורה 3). בהמשך העדות הציג מנהל התובעת גירסה מרחיקת לכת עוד יותר מזו שבוטאה בתצהירו, ולפיה "חד משמעי. הוא הסכים ולחץ איתי לחיצת יד שאנחנו מאשרים את ההסכמה ביננו שאכן איציק קורן יהיה ערב באופן אישי לכל הכספים שיגיעו לי מגן האורנים." (עדותו בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 13 - 14).
ו. מנהל התובעת העיד עוד כי אינו משפטן ובנוסף כי הניסוחים "אם ערבות אישית היא ערבות של מנהלים או של בעלים, או כל ניסוח משפטי אחר עבורי הם זהים הכוונה היא זהה כאשר אם יש באותה חברה מעל מספר בעלי מניות או בעלים בסך הכל המשפט הוא סטנדרטי שמופיע בחשבונית אבל על מנת לחזק את המשפט שהיה כתוב בחשבונית הדגשתי פחות או יותר את הניסוח המשפטי שמופיע בחשבונית שאיציק קורן הוא ערב אישי מאחר ולא הכרתי את בעלי המניות האחרים." (עדותו בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 21 - 26).
ז. לא ראיתי לנכון לבסס על עדויות אלה על כל הסתירות שבהן, אי הדיוקים, ההכברה, והעירפול, קביעה לפיה התכוונו הצדדים לכרות הסכם ערבות ונתנו לכוונתם זו ביטוי חיצוני כנדרש.
איני סבורה גם כי נתנה על ידי הנתבע ערבות אישית מאוחרת כנטען בסיכומי התובעת וכי אימרות כגון "אני אדאג באופן אישי כי תקבל את הכסף", אלה ודומותיהן, מצביעות על כוונה לערוב לחוב החברה וליצירת הסכם ערבות, בהבדל מהבטחה לפעול כמנהל בחברה ובשמה.
ח. בנסיבות אלה, ושהגעתי למסקנה לפיה הצדדים עצמם סברו כי יש לחתום על כתב ערבות כתוב, ומשממילא איני סבורה כי הוכח כי נכרת הסכם ערבות בעל פה, לא ראיתי לנכון להתייחס לטענת ב"כ הנתבע לפיה אף כי אין דרישת כתב מהותית להתקשרות בהסכם ערבות, יש דרישת כתב ראייתית, אשר תוצאתה היא כי בהיעדר כתב ערבות לא מוכחת הערבות כנדרש בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, והנוהג לערוך הסכמי ערבות בכתב.
ראה בענין זה פרשנות ש. גינוסר. פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי - חוק הערבות תשכ"ז - 1967. המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, בעמודים 32 - 34.
כן ראה: ע"א 457/89 שאוזכר לעיל, ודרישת הכתב המהותית בהסכם ערבות הנכרת ביחסי בנק - לקוח בסעיף 3 בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב - 1992.
לאור כל האמור לעיל הטענה בדבר חיוב הנתבע כערב לחובות החברה נדחית.

חיוב הנתבע מכח הרמת מסך ההתאגדות, תרמית, מצג שוא, גזל, ניהול משא ומתן וקיום הסכם בחוסר תום לב
8. התובעת טוענת בהסתמך על הסדר הנושים שאושר ביום 13.1.2002, אשר צורף לסיכומי התובעת (ללא נספחים) ומועדו אינו מצויין בו, כי מהפער האדיר בין חובות החברה לנכסיה ומכך כי הפסיקה לפעול ביום 31.8.2001, והופעלה על ידי נאמן בחודשיים שקדמו לכך, יש להסיק כי הנתבע בהתקשרותו עם התובעת רימה אותה, הטעה אותה, ידע מראש עוד בחודש אפריל 2001 עת נכרת ההסכם, ובחודש יוני 2001 עת סופקו המוצרים האחרונים לתובעת, כי החברה בקריסה, לא תשלם בגין הסחורה ולא תפרע השיקים, ולקח סיכון לא סביר בכך וכי לא יידעה בכל זאת.
9. איני סבורה כי ניתן להסיק מהראיות שבפני
כי בעת ההתקשרות בין הצדדים בחודש אפריל 2001 או בעת קבלת המוצרים ומשיכת השיקים ידע הנתבע כי לא תשולם תמורתם, משלא הובאו כל ראיות ביחס לאשראי שעמד לרשות החברה ולמקורות המימון שלה, למחזור עסקיה, לרווחיה והפסדיה, ולסיבות ולנסיבות לפירוקה ולאופן התנהלותה בחודשים הרלבנטיים לתביעה.
בחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק") קבועים התנאים להרמת מסך, ואף לייחוס זכויותיה וחובותיה לאורגנים שלה, זאת בהתקיים הקבוע בסעיף 6 (ג) לחוק הדן בהרמת מסך, ובסעיף 54 לחוק הדן באחריות יחידי האורגן.
לא הוכח כי התקיימו בנסיבות העניין התנאים החריגים או כי יש טעמים מיוחדים לכך, כקבוע בסעיף 6 (ג) לחוק. יצויין כי ביחס להרמת מסך כלפי אורגן החברה כנתבע, עילות הרמת המסך על פי החוק מצומצמות יותר מאשר ביחס לבעלי המניות, כקבוע בסעיף 54 (ב) לחוק. בנסיבות הענין לא נטענו כל טענות ביחס לחברות בעלות המניות בחברה אשר נמחקו מן התובענה ולא הובאו ראיות להרמת מסכיהן.
לא כל יצירת חיוב במטרה להטיב מצב חברה המצויה בקשיים, אפילו מנהלי החברה מודעים כבר להיעדר סיכוי סביר לפרעון החובות לנושים וממשיכים להפעילה בניסיון להצילה מצדיק הרמת מסך.
כך נקבע בע"א (י - ם) 1390/00 חברה לבניין מלון הנביאים נ' אליהו פז ואח',תק - מח 2001 (1) 710.
שם נקבע עוד כי : "דרישה מאורגנים להימנע מלהציל תאגיד המצוי בקשיים , בשל סיכון מוגדל לנושים, תהא תקנה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. ספק אם היא תפעל לטובת הציבור, שכן לא אחת קורה, כי תאגיד המצוי בקשיים שב לאחר מכן לאיתנו, העובדים אינם מפוטרים וחובות כל הנושים נפרעים."
לא הוכח על ידי התובעת כי פעולות הנתבע היו בגדר נטילת סיכון עסקי בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע החוב וכי פועלו של הנתבע לא היה לטובת החברה, או מתוך כוונת מרמה.
10. בנוסף איני סבורה כי היה על הנתבע כמנהל החברה, אף אם היתה בקשיים כלכליים במהלך החודשים הרלבנטיים לתביעה להודיע על כך לתובעת.
"יהא זה מרחיק לכת לדרוש מבעל עסק, כי כל אימת שהוא נמצא בקשיים עסקיים הוא יפרוש לפני לקוחותיו את קשייו, דבר שבהכרח ירחיק לקוחות מעסקו ובכך יחמיר מצבו עוד יותר."
כך נפסק בע"פ 223/88 לארי מרדכי נ' מ"י, פ"ד מג (3) 11.
ראה בענין זה גם ע"א (ת"א) 2643/00 כץ מקס נ' טיצר סופט בע"מ שנזכר לעיל.
העובדה כי החברה הופעלה בחלק מהתקופה באמצעות נאמן מצביעה על כי היה טעם לנסות להמשיך את פעילותה לטובת נושיה.
11. לא ראיתי לנכון לחייב הנתבע בתביעה גם מכח העילות הנזקיות מצג שוא רשלני,גזל ותרמית, משלא הוכחו יסודות העוולות ולרבות ידיעת הנתבע כי החברה לא תשלם בגין המוצרים, הלך רוחו וכוונתו, ומשלא שוכנעתי כי בנסיבות הענין מתקיימים התנאים לחיובו האישי כנושא משרה בתאגיד.
בע"א 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ואח', פ"ד נא (4) 769 נפסק:
"לצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל , נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעולתו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה. מבלי למצות, עשויה להיות בהקשר זה משמעות לנתונים כמו מומחיות אישית של המנהל בענין נשוא ההתקשרות, עליה סמך הצד השני להתקשרות...חובות מקצועיות של המנהל, המבוססות על מיומנות מקצועית שלו - למשל, כרופא, עורך דין או מתכנן... או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסוים את אמונו ובטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי."
וראה גם לאחריות אישית בנזיקין של נושא משרה בתאגיד: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן ואח', פ"ד לה (4)253.
12. גם את הטענות במישור החוזי המופנות כנגד הנתבע באופן אישי לא מצאתי לנכון לקבל. התקשרות התובעת בהסכם נעשתה עם החברה , התובעת מהסיבות שבוארו בעדות מנהלה סיפקה לחברה מוצרים שונים במשך כשלושה חודשים מבלי שמנהלה עמד על דרישתו כי תיחתם כתנאי לאספקת המוצרים ערבות אישית על ידי מנהליה או בעליה, וגילה דעתו בכך כי עסקיו מתנהלים עם החברה ואיתה בלבד. דחיתי כמפורט לעיל טענות התובעת ביחס לערבות הנתבע לחוב החברה ואיני סבורה כי בנסיבות הענין פעל הנתבע במסגרת מערכת יחסים מיוחדת, תוך מתן אמון מיוחד ואישי שנתנה בו התובעת שלא כאורגן של החברה.
מנהל התובעת העיד ביחס למוניטין החברה ולרצונו שלא להחמיץ את ההזדמנות המסחרית ביחסים עמה, דברים אלה מתייחסים בראש ובראשונה לחברה עצמה ולשם הטוב שהיה לה עצמה. משהשתנה מצב החברה והפכה לחדלת פרעון, אין לחייב מנהלה בחובותיה.
ראה בענין זה: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח
(5) 661. כן ראה: ע"א 230/80 פנידר ואח' נ' דוד קסטרו, פ"ד לה (2) 713 וע"א 4612/95 איתמר מתיתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ואח', הנזכר לעיל.
ביתר טענות התובעת לא מצאתי ממש.

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבע בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ומע"מ.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום ד' באייר, תשס"ד (25 באפריל 2004) בהעדר הצדדים
הדס עובדיה
, שופטת








א בית משפט שלום 13778/01 נ.ל.ן שיווק בע"מ נ' גן אורנים בע"מ (בפירוק), ח.י.ד. נאמנים 1991 בע"מ, יצחק קורן אחזקות גן בע"מ, דני קורן אחזקות גן בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/04/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן