חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד - חברת שלמה שפס ובניו בע"מ

 
חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד - חברת שלמה שפס ובניו בע"מ
תיקים נוספים על חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד | תיקים נוספים על חברת שלמה שפס ובניו בע"מ

13460/03 א     25/04/2004




א 13460/03 חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד נ' חברת שלמה שפס ובניו בע"מ




1
בתי המשפט
א 013460/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:
חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד

בעניין:
התובעת
אנושי גד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
חברת שלמה שפס ובניו בע"מ
הנתבעת
שרים-יהודה גיא

ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

בפני
תביעה כספית בסך של 10,379 ₪

פרשת התביעה

בין התובעת, חברת כ"א והנתבעת חברת בניה, נחתם ביום 14.6.01הסכם, לפיו התובעת תגייס כוח אדם עבור הנתבעת, לפי הזמנת התובעת. בעת ההתקשרות, ברור היה לצדדים, כי העובדים יעבדו 10 חודשים בלבד כדי למנוע מהם לצבור זכויות לדמי הבראה ופיצויי פיטורין. לכן תוקפו של ההסכם הוא ל- 10 חדשים.
במהלך חודש יולי 2001, החלו לעבוד אצל הנתבעת, שני עובדים לא מקצועיים, באתר חגית בבת שלמה, אשר גייסה עבורה התובעת.
בתום עשרת החודשים פנה מנהל התובעת, מר שפרבר למנכ"ל הנתבעת, בע"פ, לעניין עלויות נוספות של העסקת העובדים מעבר לתקופת אי הזכאות שלהם אך לא נענה.
ביום 6.6.02, פנה מר שפרבר במכתב לגב' בוטניק, עובדת הנתבעת באותו עניין וציין כי במידה ועובדים אלה יצברו וותק, לעניין דמי הבראה ופיצויי פיטורין, תחויב הנתבעת בעלויות אלה.
באותו יום 6.6.902, שלח מכתב נוסף והציע לנתבעת להאריך את תוקף ההסכם.
כשבוע לאחר מכן, ומשלא נענה לשני המכתבים, טלפן אל הגב' בוטניק, אשר אישרה את קבלת המכתבים, והוא, מר שפרבר הודיע לה כי כדי למנוע מהעובדים צבירת וותק לזכויות, יש להחליפם. היא השיבה לו כי אלה יוסקו ככל שיידרש על המשמעויות הכלכליות הכרוכות בכך.
הסבר זה ניתן טלפונית גם לגב' לוי מטעם הנתבעת.
אותם שני עובדים המשיכו בעבודתם, עד ליום 1.9.02.
עם הפסקת עבודתם, שילמה להם התובעת פיצויי פיטורין ודמי הבראה. הנתבעת מסרבת לשלם לתובעת את סעיפי החשבון הנוגעים לפיצויי פיטורין ודמי הבראה ששולמו לעובדים אלה.
מטעם התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית, מר שפרבר, מנהלה אשר פירט כי המשא ומתן לעניין העובדים נעשה מטעם הנתבעת על ידי הגב' בוטניק. עניין העלות הנוספת, בגין העסקת העובדים מעבר ל-10 חודשים, הוסבר לגב' בוטניק, וצויין בסעיף 19 ב' לנספח ו' לכתב ההגנה. במסמך זה ציין מר שפרבר, כי בתום 10 חודשי עבודה, יהיה חיוב רטרואקטיבי בגין הבראה ופיטורין.
הוא הסכים לוותר על התוספת שנמחקה בתנאי שההסכם יהיה ל- 10 חודשים בלבד. וכך נקבע בהסכם שנחתם שתוקפו ל- 10 חודשים - ס' 26 להסכם.

לא היתה כל בעיה להחליף, בתום 10 חודשי העסקתם, את אותם עובדים בלתי מקצועיים, כדי למנוע עלויות נוספות של דמי הבראה ופיצויי פיטורין.

בח.נ. השיב כי סעיף 19 להסכם, מגלם את עלויות לעשרה חודשים. ההסכם משקף את מפגש הרצונות בין הצדדים.
כן השיב, כי למכתב מיום 6.6.02, לוותה שיחת טלפון מצידו, לוודא שהמכתב הגיע והובן כראוי.
לא נאמר לו להוציא את עובדיו כדי לא להגדיל את העלויות והעובדים בפועל המשיכו לעבוד. זאת, לאחר שהבין משיחתו עם גב' בוטניק, שלא תהיה כל בעייה עם עניין תשלום זכויות העובדים.
את המכתב השני מאותו יום 6.6.02, בגין הארכת ההסכם, הוציא כיוון שהבין כי הצדדים ימשיכו לעבוד יחד. הוא ענה שעד נובמבר, דיבר רק עם סוזי ולא עם בוטניק, ואז , בחודש נובמבר, אמרה לו בוטניק שמאותו זמן מנכ"ל הנתבעת מטפל בנושא הכספים.
בתום עשרה חודשים לא הופסק ההסכם, אך הוא התריע בפני
הנתבעת לעניין עבודת העובדים מעבר לעשרה חודשים. העובדים הם עובדי התובעת אשר אחראית לשכרם.

ב"כ התובעת בסיכומיו, מפנה למה שלדעתו הינו סתירה בגירסת הנתבעת, בכך שלגב' בוטניק היו סמכויות נרחבות אצל הנתבעת, אך לא היו לה סמכויות בענייני כספים, גם בסכומים לא גבוהים. גב' בוטניק לא הציגה כל הוראות בכתב שניתנו לה על ידי מר שפס.

סתירה נוספת לטענתו, היא העובדה, שמר שפס ענה שאיננו יודע של מי כתב היד בתיקון בנספח ו' לכתב ההגנה, כאשר הגב' בוטניק ענתה כי הביאה את המפורט בתיקון בפני
מר שפס. לא ייתכן כי הנתבעת לא השיבה בכתב לדרישה כספית. מדובר בנתבעת, העוסקת בענייני עובדים, ויודעת את משמעות העסקתם מעבר ל -10 חודשים. נושא הוספת התשלום הובא לידיעת הנתבעת באותו תיקון שביקש מר שפרבר ולא נתקבל על ידי הנתבעת
לשיטתו, גירסת הנתבעת לעניין אירועי ה- 6.6.02 איננה סבירה, אחרת לשם מה נועדת הפגישה בחודש נובמבר 2002.
שני המכתבים מיום 6.6.02, אינם קשורים זה לזה, והמכתב השני, לא קושר עצמו בשום צורה שהיא לשני.
אילו התובעת היתה יודעת שבתום עשרה חודשים, לא ישולמו זכויות התובעים, היתה מחליפה את העובדים ללא כל בעייה.
עצם המשך העסקת העובדים על ידי הנתבעת, מחייב אותה בתשלום זכויותיהם הנוספות כתוצאה מהעסקתם, מעבר ל- 10 חודשים.

יש להעריך את כוונת הצדדים תוך עמידה על התנהגותם. מדובר בחוזה מסחרי שיש לפרשו על פי התכלית המסחרית של העיסקה. ההגיון המסחרי מחייב שהנתבעת תשלם את העלויות הנוספות הנובעות מהעסקת העובדים. התנהגות הנתבעת לא צודקת, לא הגיונית ומהווה עשיית עושר ולא במשפט.
בכך שהנתבעת, המשיכה להעסיק את העובדים, לאחר שקיבלה את המכתב לדרישה הכספית, מיום 6.6.02, היא הביעה את הסכמתה להצעת התובעת. התובעת לא עשתה להקטנת הנזק, כי לא היה מדובר בכל נזק צפוי. התובעת סברה שתקבל את הסכומים עבור זכויות העובדים מהנתבעת.

מי שטוען נגד מסמך בכתב, זו הנתבעת, הטוענת כנגד המסמך הראשון מיום 6.6.0.2, ובו דרישת התשלום.

פרשת ההגנה

מר שפרבר, מנכ"ל התובעת, פנה אל מר שפס, מנהל הנתבעת בהצעת התקשרות להעסקת עובדים. להצעה צורפה טיוטת הסכם התקשרות. טיוטת ההסכם הועברה לגברת בוטניק, העוסקת בכח אדם. האחרונה העבירה למר שפרבר טיוטת חוזה אחרת, הנהוגה אצל הנתבעת.
מר שפרבר, מטעם התובעת, ערך על הטיוטה תיקונים בכתב ידו, והעבירם לגב' בוטניק.
מר שפרבר ביקש להוסיף סעיף, והוא נרשם בכתב ידו על טיוטת ההסכם כסעיף 19ב', לפיו בתום 10 חודשי עבודה יתבצע חיוב רטרואקטיבי בגין דמי הבראה ופיצויי פיטורין... תוספת זו לא הוסכמה על הנתבעת ,ולא הוכנסה לנוסח ההסכם שנחתם בין הצדדים.
לא הוסבר לנתבעת או למי מטעמה, מדוע ההסכם הינו ל- 10 חודשים.
ההסכם בין הצדדים, נחתם ביום 14.6.01.
מר שפרבר פנה אל הנתבעת והשאיר לשיקולה אם להחליף את העובדים לאחרים או להחליפם באחרים. הנתבעת בחרה להשאיר את אותם עובדים. לנתבעת לא היתה כל כוונה, לשלם לתובעת כל סכום נוסף מעבר למוסכם בהסכם.
כפי שנאמר כבר בשיחות טלפוניות קודמות, כך גם בפגישה מיום 6.11.02 נאמר מפורשות למר שפרבר, כי הנתבעת לא תשלם כל סכום נוסף עבור העובדים, וכי התובעת רשאית להפסיק מיד את עבודתם אצל הנתבעת.

התובעת שלחה לנתבעת, ביום 6.6.02 שני מכתבים. הראשון נספח ב' לכתב התביעה בו היא מפרטת, כי ההסכם בין הצדדים, לא מתייחס להעסקת העובדים מעבר ל- 10 חודשים, וכן תוספת בניגוד להסכם, כי הנתבעת תחוייב בדמי הבראה ופיצויי פיטורין. תוספת זו נדחתה כבר בעבר על ידי הנתבעת, כאשר התובעת ניסתה להכניסה לטיוטת ההסכם בין הצדדים.

הנתבעת, באמצעות גב בוטניק, הודיע לתובעת, כי איננה מתכוונת לשלם כל סכום שלא הוסכם עליו. כתגובה להודעה זו של הנתבעת, שלח מר שפרבר מכתב נוסף באותו יום לפיו, הוא מציע לנתבעת, לאשר את המשך תוקף ההסכם ללא הגבלת זמן.

גב' בוטניק הודיע למר שפרבר כי הנתבעת לא תשלם לתובעת כל סכום שהוא שלא נקבע בהסכם, וכן הודיעה לו כי מר שפס בלבד עוסק בנושא הכספים.
כך נאמר לו גם על ידי גב סוזי, מטעם הנתבעת.

מר שפרבר, בחר להשאיר את שני העובדים להמשיך לעבוד, מבלי לקבל תשלום נוסף מעבר לנקוב בהסכם.

מר ישראל שפס, מנהל הנתבעת, בתצהיר עדות ראשית מטעמו, מפרט כי העובדים, הם עובדי התובעת לכל דבר ועניין, וביצעו עבודה באתר של הנתבעת.
הגב' בוטניק, הודיע למר שפרבר, לאחר קבלת המכתב מיום 6.6.02, בנוכחותו ובהוראתו, כי הנתבעת לא תשלם לתובעת כל סכום שהוא מעבר לנקוב בהסכם.
בח.נ. השיב, כי על ההסכם חתמה גב בוטניק בשמו. היא זו שניהלה את המו"מ עם התובעת.

לכשהתקבל המכתב הראשון מיום 6.6.02, אמר לגב' בוטניק להודיע למר שפרבר, להוציא את עובדיו מאתר. גב' בוטניק הודיע זאת למר שפרבר טלפונית. מיד, התקבל המכתב השני מיום 6.6.02, שבו ההצעה להאריך את החוזה, המכתב השני סתר את הראשון וגרם לו עם קבלת מכתב זה, להבין כי המכתב הראשון איננו רלוונטי. המכתב השני אומר שהתובעת ממשיכה את החוזה בצורה הרגילה.

עדת הגנה נוספת, גב' סוזי לוי, הצהירה כי הבהירה למר שפרבר, שרק מר שפס, עוסק בענייני כספים אצל הנתבעת, מעולם לא הובהר על ידה למר שפס , מה שהוא כינה "ההגיון העסקי של החיוב הנוסף לשביעות רצונה".
עדת ההגנה הגב בוטניק, בתצהיר עדות ראשית מטעמה, מפרטת כי ההסכם בין הצדדים נערך לאחר משא ומתן. ההסכם גיבש את מערכת ההסכמות בין הצדדים, ונחתם לאחר שחלק מהערותיו של מר שפרבר, נתקבלו והוכנסו להסכם, וחלקן האחר לא התקבל על דעת ה נתבעת.

היא אמרה למר שפרבר, כי העובדים יידרשו לפחות ל-3 חודשים. תקופת החוזה למשך 10 חודשים, נקבעה על ידי שפרבר. ההסכם הינו הסכם מסגרת, ומכוחו הנתבעת יכולה למשוך עובדים מהתובעת על פי דרישתה.
היא ומר שפס אמרו מפורשות למר שפרבר, כי הנתבעת לא תשלם לתובעת כל סכום שהוא מעבר למה שהתחייבה בחוזה. הם העמידו בפני
ו את האפשרות להוציא מיידית את שני העובדים מאתר הבנייה. כל זאת הודע למר שפרבר, גם לאחר קבלת המכתב הראשון מיום 6.6.02. ואז, נשלח המכתב השני מאותו יום ובו הצעה להאריך את ההסכם ללא הגבלת זמן. היה ברור מהמכתב השני, כי התובעת בחרה להמשיך את ההתקשרות בתנאי ההסכם הקיים. היא גם הבהירה לו כי מי שעוסק בענייני כספים, אצל הנתבעת, הינו מר שפס בלבד.

היא עולם לא אמרה למר שפרבר להשאיר את העובדים, אלא נהפוך הוא, היא אמרה שהוא יכול להחליפם. בכל מקרה לא ישולמו כספים נוספים.

בחקירה נגדית השיבה, כי כל שיחה בינה לבין מר שפרבר דווחה למר שפס, אשר אישר לה מה לענות לו.
לפני חודש נובמבר שפס ושפרבר שוחחו רק באמצעותה.
למכתב דרישת התשלום ענתה טלפונית למר שפרבר והודיעה לו, מפורשות, שלא ישולמו נוספים מעבר להסכם. לאור זאת התובעת הוציאה את המכתב השני, שהוא הארכת ההסכם.
מכך, הובן על ידי הנתבעת, כי הצדדים ממשיכים את ההסכם ביניהם, הכל מתנהל כשורה והמכתב הראשון, מיום 6.6.02, ובו דרישת התשלום, בטל.
היתה לה סמכות לנהל משא ומתן, לחתום על הסכמים, לענות לשאלות על פי הנחיות מר שפס, אך לא להתחייב בענייני כספים. סמכות זאת היתה של מר שפס בלבד.

ב"כ הנתבעת בסיכומיו, מציין כי ההסכם נחתם לאחר שהוחלפו טיוטות. ההסכם קובע את תנאי ההעסקה, ואת היות העובדים מועסקים על ידי התובעת.
בתום תקופת ההסכם הוא הוארך, בהתנהגות הצדדים. באותם תנאי ההסכם המקורי, אך ללא הגבלת זמן. על התובעת היה להקטין את הנזק, בכך שהיתה מוציאה את שני העובדים, מאתר העבודה של הנתבעת ומחליפה אותם באחרים. לא הוסכם על תוספת תשלום עבור העסקתם.

התובעת חידשה את דרישתה לקבל כספים נוספים, רק לאחר שהסתיים הפרוייקט.
על התובעת מוטל נטל הראיה, כדי להוכיח, שמה שמחייב בין הצדדים, הוא לא ההסכם הכתוב ביניהם.

דיון

ההתקשרות בין הצדדים, הינה על פי הסכם שנחתם ונכרת ביניהם, מיום 14.6.01.
ההסכם נחתם בין הצדדים, לאחר משא ומתן ביניהם, לגבי ניסוחו הסופי והחתום.

הצדדים הציגו בפני
את טיוטות ניסוחי ההסכם שהועברו ביניהם, בהן כל צד הביע את דרישותיו לעניין סעיפי ההסכם.

אחת הטיוטות שהועברו בין הצדדים, היא נספח ה' לכתב ההגנה, שזוהי טיוטת הסכם בכתב ידו של מי מטעם התובעת, ובו תיקונים שהתובעת דורשת שיוכנסו להסכם.

אחד התיקונים המבוקשים בטיוטה זו על ידי התובעת, הוא סעיף 19 ב', לפיו "בתום 10 חודשי עבודה, יישאר החיוב כפי המוסכם לעיל ויתבצע חיוב רטרואקטיבי בגין הבראה ופיצויי פיטורין בעת הזכאות (על פי אישור מקדים) בתוספת 4.93.5 הפרשת מעביד בגין ביטוח לאומי".

תוספת זו הוצעה על ידי מר שפרבר, כך הצהירה הגב' בוטניק, מטעת הנתבעת, ועדותה זו לא נסתרה.

הצעתו זו של מר שפרבר לא התקבלה על דעת הנתבעת, כך הצהירה אותה גב' בוטניק ואף עדותה זו לא נסתרה.
על כן, בטיוטת ההסכם שהוצגה בפני
, תוספת זו בכתב יד נמחקה ע"י מי מטעם הנתבעת והוחזרה לתובעת להמשך המו"מ.

גמירות הדעת של שני הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם שנחתם ביניהם, הינה כזו, שהצעתו זו של מר שפרבר לא מתקבלת ולא היוותה חלק מההסכם ביניהם. דהיינו, לא מדובר במחלוקת שלא היתה קיימת בזמן גיבוש תנאי החוזה, ועלתה לראשונה עם סיום תוקפו. מדובר במפורש בנושא שהועלה על ידי התובעת, נדון ונידחה על ידי הנתבעת. כך עולה מהמסמכים שהוצגו בפני
ומעדויות שני הצדדים.
מדובר הנושא, שהועלה בעת המשא ומתן בין הצדדים, התובעת דרשה שהנתבעת תתחייב, כי בתום 10 חודשי ההסכם, יתווספו לחיובי הנתבעת חיוב רטרואקטיבי בגין הבראה ופיצויי פיטורין, בעת הזכאות. הנתבעת סירבה שתנאי כזה יתווסף להסכם וההסכם נחתם ללא תנאי זה.

בעצם חתימת התובעת על ההסכם, מבלי שנכלל בו תנאי זה, אותו כאמור דרשה קודם לכם, הביע התובעת את דעתה, לעניין גמירות הדעת של ההסכם, כי הינה מסכימה שתנאי זה לא יחול על הנתבעת.

התובעת ויתרה על דרישתה לתוספת זו בהסכם, בעצם חתימתה על ההסכם כפי שהוא.

התובעת הציגה בפני
שני מכתבים ששלחה לנתבעת ביום 6.6.02. המכתב הראשון, בו היא כותבת בסעיף 4 "מכיוון שלא מופיע סעיף לגבי העניין בהסכם ההתקשרות בינינו, ראיתי לנכון להסב את תשומת לבכם לנושא"

ובסעיפים 3, ו- 5 לאותו מכתב נרשם כי אם עובד יעבוד מעבר ל-10 חודשים הנתבעת תחוייב בדמי הבראה ופיצויי פיטורין.

תמוהה בפני
פנייה זו של התובעת, ובפרט המפורט בסעיף 4. האמור בו איננו תואם את מצב הדברים כפי שהיה טרם כריתת ההסכם.

הצדדים דנו בשאלה זו. היא הועלתה על ידי התובעת, בטיוטת ההסכם, ס' 19ב' לנספח ה'. התובעת ביקשה שסעיף כזה יוכנס להסכם, הנתבעת סירבה וההסכם נחתם ללא תוספת זאת.

גם התובעת בכתב התביעה, מסכימה כי המכתב הנ"ל, הוא הראשון שנשלח באותו יום, והמכתב שנוסחו יפורט להלן הוא השני שנשלח באותו יום.

המכתב השני מאותו תאריך, מדבר על כך שהתובעת מציעה לנתבעת להאריך את ההסכם, ללא הגבלת זמן ונושאו של המכתב הוא "הארכת תוקף הסכם ההתקשרות".

לא ברורה טענת התובעת במכתב הראשון, לפיה, אין בהסכם סעיף המתייחס להעסקת העובדים מעבר ל- 10 חודשים. כאמור, נושא זה לא הוכנס להסכם, על דעת הצדדים, לאחר שדנו באפשרות להוסיפו, והוא נדחה על ידי הנתבעת. לא ניתן לומר, כי ההסכם בין הצדדים לא מתייחס לנושא זה בעלמא. זו היתה כוונתם המפורשת של הצדדים בעת כריתת ההסכם.

לשיטת הנתבעת, על פי עדות גב' בוטניק, מי מטעם הנתבעת, הודיע טלפונית לתובעת, מיד עם קבלת המכתב הראשון, כי הנתבעת מסרבת לשלם את התוספות שנדרשו על ידי התובעת במכתב הראשון, ואז נשלח המכתב השני, שבעקבותיו המשיכו הצדדים לנהוג על פי ההסכם. הם האריכו את תקופת ההסכם המקורית, על פי כל תנאי ההסכם ככתבם וכלשונם.

אינני מקבלת את גירסת מנהל התובעת, לפיה, הוא הסכים למחיקת ס' 19 ב' לטיוטת הצעתו בתנאי שההסכם יהיה ל- 10 חודשים בלבד. אין כל איזכור לכך בהסכם, והראיה שהמכתב השני , מיום 6.6.02, לעניין הארכת ההסכם מדבר על הארכת הסכם ללא הגבלת זמן. במכתב אין את אותו תנאי לפיו הנתבעת תשלם את דמי ההבראה ופיצויי הפיטורים, לכך יש להוסיף כי דרישות התובעת לתשלום הסכום מושא תביעה זו, החלה רק לאחר שההסכם בין הצדדים בפועל הסתיים.

אני מקבלת את גירסת הנתבעת, כי הודע לתובעת על סירוב הנתבעת לשלם את התוספות, על פי הדרישה במכתב הראשון. ההודעה ניתנה טלפונית על ידי גב' בוטיניק למר שפרבר. אני מקבלת גירסה זו כיוון, שהמכתב השני ,ובו הארכת ההסכם יצא ללא כל תנאי נוסף, לו אכן התכוונה התובעת, לא להאריך את ההסכם ללא תוספת תשלום זכויות העובדים מעבר ל- 10 חודשים, היה עליה להוסיף תנאי זה מפורשות, במכתב השני, שבו הוצעה הארכת ההסכם ללא הגבלת זמן. גם כיוון שמדובר בתנאי שלטענתה הינו קרדינלי וגם כיוון שעל נושא זה היתה מחלוקת כתובה, טרם החתימה על ההסכם המקורי.

מר שפרבר סתר עצמו כאשר השיב בחקירתו, כי ביום ששלח את הפקס, טילפן לוודא קבלתו אצל הנתבעת, בתצהירו ובכתב התביעה, טען, כי רק שבוע לאחר שליחת המכתב טילפן לנתבעת.

בנוסף, טוענת התובעת כי הנתבעת לא ענתה בכתב למכתב דרישת התוספת. לענין הכתב יש לציין כי גם למכתב השני של התובעת, ובו ההצעה להארכת ההסכם, לא ענתה במכתב, והחוזה הוארך בפועל.
בנוסף, גם התובעת, אשר לשיטתה, בטלפון, גם הגב' בוטניק, וגם אותה סוזי הבינו כי יש לשלם את התוספות הנדרשות, לא הוציאה סיכום דברים בעניין זה בכתב.

כאן המקום לציין כי לא מדובר בעובדים מקצועיים. משכך אין כל הגיון שהנתבעת תתעקש על העסקתם, ותסכים לשלם תוספת תמורה בגין העסקתם, כאשר, כעובדים לא מקצועיים ניתן להחליפם מיידית.

גמירות הדעת של הצדדים מעוגנת בסעיף 2 לחוק החוזים, לגבי המציע ובסעיף 5 לגבי הניצע. הוראות חוק החוזים, נותנות תוקף לכוונות הצדדים רק על פי הביטוי החיצוני שלהן, ולא לפי כוונות פנימיות של הצדדים. ראה דיני חוזים, פרופ' שלו עמ' 86.

החוק קובע השתקפות חיצונית של כוונת הצדדים. גמירות דעת הצדדים, נבחנת במבחן האדם הסביר. ובנסיבות העניין התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה. כך בספרה של פרופ' שלו עמ' 87 ובע"א 532/82 גרדוס נגד גרדוס פד"י לט (3) 617.

במקרה שבפני
, כאמור לעיל, לא מדובר בשאלה שלא עלתה לדיון, טרם חתימת ההסכם. לא רק שהועלתה, אלא שנרשמה כתוספת לטיוטת ההסכם בכתב ידו של מר שפרבר. כפי שהעידה גב' בוטניק, ועדותה לא נסתרה, נושא זה נדחה על ידי הנתבעת, וההסכם נחתם מבלי שהיווה חלק ממנו.

המכתב השני, מיום 6.6.02, בו כותבת התובעת כי ההסכם יוארך ללא הגבלת זמן, כאמור לעיל, לא מתייחס כלל לאמור במכתב הקודם מאותו יום. עובדה זו מחזקת את גירסת הנתבעת, כי משקיבלה את המכתב הראשון, הודיעה טלפונית לתובעת, כי אין בכוונתה לשלם כל תוספת תשלום שהיא, וכי התובעת יכולה להוציא את העובדים מאתר.

לאחר הודעה טלפונית זו, שלחה התובעת את המכתב השני, בו כאמור אין כל איזכור לעניין תוספת התשלום, וזאת לאור אותה תשובת הנתבעת בשיחת הטלפון.

המכתב השני, המהווה הצעת התובעת להמשך ההסכם, בהיותו בלתי מסוייג, מכוון לכך, שההסכם יימשך באותם תנאים, וללא כל תוספות..

יש לשים לב, כי אותו מכתב המאריך את החוזה ללא הגבלת זמן, מאפשר את קיום החוזה, למשך יותר מ- 10 חודשים, ולמרות זאת לא דאגה התובעת להוסיף בו את הפיסקה, לפיה על הנתבעת לשלם את זכויות העובדים לאחר 10 חודשים.

ב"כ התובעת בסיכומיו, מדגיש, כי אותו תיקון בהצעת התובעת בסעיף 19ב' לטיוטת ההסכם, לא נתקבל על ידי הנתבעת.

כמו כן מציין הוא שאין קשר בין שני המכתבים מיום 6.6.02, ואין התייחסות בשני שהוא חזרה מהראשון או קשור אליו. באין קשר בין שני המכתבים, המכתב השני הוא עצמאי, ובו הצעה להארכת ההסכם ללא תנאים.

בתיק אזרחי ת"א יפו בבית המשפט המחוזי בת"א 1628/01 הד-אוד מערכות מחשבים נ. סימנטיק ואח' תקדין 2001 (3) פסק בית המשפט כי בהמשך היחסים העסקיים לאחר פקיעת חוזה, נוצר חוזה לא כתוב, חוזה בהתנהגות שהצדדים הסכימו שתנאיו יהיו דומים לתנאים שנקבעו בחוזה בכתב, אולם הוא יהיה לתקופה לא מוגבלת. בית המשפט פסק כי התנהגות הצדדים יצרה חוזה שאינו מוגבל בזמן ושסיומו יקבע על ידי מתן הודעה מוקדמת בזמן סביר.
בית המשפט התייחס לערעור אזרחי 442/85 משה זוהר נ. מעבדות טרבינול (ישראל) פד"י מ"ד (3) עמ' 661 שבו נקבע על ידי כב' השופטת נתניהו כי אם להסכם נקצב זמן, הוא מסתיים בתומו, אלא אם הוארך הזמן במפורש או על ידי התנהגות הצדדים.

בית המשפט קבע כי אם הימשיכו הצדדים את היחסים העיסקיים ביניהם, לאחר תום החוזה, חזקה עליהם שימשיכו גם את תנאיו. בהעדר הודעה מפורשת, אחרת, המשך ההתקשרות העסקית בין הצדדים היתה בתנאי ההסכם המקורי.

לעניין קבלת הצעת התובעת, בהתנהגות, הרי שסעיף 6(א) לחוק החוזים, מאפשר, קיבול "במעשה לביצוע חוזה או בהתנהגות אחרת" צורה אחרת לעשיית חוזה יכולה להיות התנהגות. ראה פרופ' שלו עמ' 278.

טוען ב"כ התובעת, כי הגב' בוטניק, סתרה עצמה בכך שטענה כי היא מוסמכת לדברים מסויימים בשם התובעת ולא מוסמכת לאחרים. אינני רואה כל סתירה בכך שבעל סמכות מאציל סמכויות מסויימות לעובדיו ואחרים לא.
מדובר בנוהלי ושיטות עבודה, שאינן בלתי חוקיות, ולא מדובר בכל סתירה שהיא.

עוד ראוי לציון, כי תקופת ההסכם בין הצדדים, כפי שנרשמה, היא ל- 10 חודשים, אך ניידות העובדים היתה גמישה.
לא מוזכר בהסכם כי אותם עובדים יעבדו לכל אורך תוקפו של ההסכם אצל הנתבעת.

הגב' בוטניק, הצהירה כי ההסכם הינו הסכם מסגרת, אשר מתוקפו יכולה הנתבעת למשוך עובדים מהתובעת לפי דרישתה. אין כל קשר בין תקופת ההסכם למשך עבודת עובדים מסויימים מטעם התובעת אצל הנתבעת.

שני הצדדים הסכימו כי לא היתה כל בעיה להחליף את העובדים אשר לא היו מקצועיים בכל עת שהיא.

לאור כל המפורט בפסק דיני זה, אני מקבלת את גירסת הנתבעת לפיה, התחייבה רק לאמור בהסכם שנחתם בין הצדדים. היחסים בין הצדדים עם תום תוקפו של ההסכם בכתב הוארכו הן על פי הצעת התובעת במכתבה מיום 6.6.02, (המכתב השני), והן על פי התנהגות הצדדים. כל תנאי ההסכם הכתובים חלו גם על תקופת הארכתו.

משכך, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום ד' באייר, תשס"ד (25 באפריל 2004) בלשכתי.

פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת









א בית משפט שלום 13460/03 חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד נ' חברת שלמה שפס ובניו בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/04/2004)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד      דוח מידע משפטי על חברת שלמה שפס ובניו בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על חברת גל א.ש. 2002 יזמות פרויקטים וכח אד      דוחות מידע עסקי על חברת שלמה שפס ובניו בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן