גב' עטרה משה - שיווקית פרוייקטים בנייה ומסחר (1997)בע''מ,היבשר יהושע

מידע על היבשר יהושע   



גב' עטרה משה - שיווקית פרוייקטים בנייה ומסחר (1997)בע''מ,היבשר יהושע

דיון מהיר 7112/03     02/05/2004 (דמ)



תיקים נוספים על גב' עטרה משה
תיקים נוספים על שיווקית פרוייקטים בנייה ומסחר (1997)בע"מ
תיקים נוספים על היבשר יהושע




דמ 7112/03 גב' עטרה משה נ' שיווקית פרוייקטים בנייה ומסחר (1997)בע"מ,היבשר יהושע




1
בתי המשפט

דמ 7112/03
דמ 7113/03
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו
02/05/2004
תאריך:
כב' השופטת דוידוב-מוטולה סיגל

בפני
:

גב' עטרה משה

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . שיווקית פרוייקטים בנייה ומסחר (1997)
בע"מ
2 . היבשר יהושע
הנתבעים
גלית דורון

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעת, גב' עטרה משה
, עבדה בנתבעת 1 - שיווקית פרויקטים בניה ומסחר (1997) בע"מ - החל מיום 1.1.00 ועד יום 31.5.03. מדובר בחברה בבעלותו של הנתבע 2 - מר יהושע היבשר - ובהנהלתו, אשר הפסיקה פעילות ביום 31.5.03 לאחר שהוכרזה כ"לקוח מוגבל חמור" ע"י הבנק באמצעותו פעלה. התביעה שבפני
נו הנה להפרש פיצויי פיטורים, הפרש דמי הבראה, ודמי הודעה מוקדמת. התובעת מכוונת את תביעתה לא רק כנגד החברה אלא גם כלפי מר היבשר באופן אישי, ומבקשת כי נבצע לצורך כך הרמת מסך.

2. להלן נפרט את טענות הצדדים בפני
נו, הן לגוף התביעה והן לעניין הרמת המסך, ובהמשך את הכרעתנו בשני הנושאים.
טענות הצדדים

3. התובעת טענה כדלקמן:

א. כי פוטרה "מהיום להיום", באמצעות מכתב מיום 31.5.03 אשר הוצג בפני
נו, ואשר הודיע על הפסקת פעילותה של החברה באופן פתאומי. משכך, הנה דורשת חלף הודעה מוקדמת בגובה חודש שכר, בסך 5,677 ₪.

במענה לטענות הנתבעים בהקשר זה התובעת הכחישה כי קיבלה הודעה טרם לכן בעל פה, למעט הבעת חששות כללית מצד מר היבשר לגורל החברה לאחר שנודע כי חשבון החברה הוגבל, וכאשר במקביל עשה כל מאמץ על מנת להסיר את ההגבלה ולהמשיך בפעילות.

ב. כי קיבלה, כתשלום ע"ח פיצויי פיטורים, סך של 14,000 ₪ בלבד, הגם שסכום פיצויי הפיטורים המגיע לה - בהתחשב בתלוש השכר האחרון - עומד על 19,869 ₪. התובעת הסבירה כי הכלילה במסגרת שכרה, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, את כל רכיבי השכר שהופיעו בתלוש השכר למעט נסיעות, היינו את הרכיבים "משכורת", "ש"נ גלובלי" ו - "הק' ש"ע 7".

התובעת הדגישה כי סכום פיצויי הפיטורים חושב ע"י יועצת המס של החברה ואושר ע"י מר היבשר במסגרת טופס 161 שהופנה לרשויות המס (ת/2) ונחתם על ידו. עוד הדגישה כי קיבלה את רכיב השעות הגלובליות בגין שעות עבודתה הרגילות לאחר מעבר החברה מתל אביב לראש העין. עם זאת הודתה, בחקירתה הנגדית, כי לעתים נשארה חצי שעה או שעה מעבר לשעות העבודה הרגילות, כאשר לא ציפתה לקבל בגין כך תמורת שעות נוספות שכן גם בעת שאיחרה לא בוצעה התחשבנות מדוקדקת.

ג. כי טרם קיבלה את דמי ההבראה בגין השנים 2002 ו - 2003, בסך כולל של 2,684 ₪. התובעת הדגישה כי קיבלה דמי הבראה בכל שנה בגין השנה הקלנדרית הקודמת.

ד. כי יש לבצע הרמת מסך ולחייב את הנתבע 2 (שהיה הבעלים של 50% ממניות החברה כאשר יתרת המניות הוחזקה ע"י אשתו) באופן אישי בחוב כלפיה. התובעת ציינה כי מר היבשר ממשיך עד היום לעבוד באותו תחום ועם אותם ספקים, באמצעות אישיות משפטית אחרת. עוד הדגישה, כי בכל ההזדמנויות בהן פנתה למר היבשר בבקשה כי ישלם את חובו, לא הכחיש את הסכומים ורק הסביר כי "אין לו כסף".

4. הנתבעים טענו, לעומתה, כדלקמן:

א. כי אין כל סיבה משפטית לבצע הרמת מסך, ולאור זאת יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2.

ב. כי אין להביא בחשבון, בחישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים, את הרכיב של "הק' ש"ע 7" או "שעות נוספות גלובליות". בהקשר זה ציינו כי רכיב השעות הגלובליות שולם כתחליף חוקי לשעות נוספות שבוצעו בפועל ע"י התובעת מעת לעת. יצוין כי בתלושי שכר מתחילת עבודתה אכן קיבלה התובעת, מעת לעת, תמורת שעות נוספות.

ג. כי התובעת זכאית סך הכל לפיצויי פיטורים בסך של 16,810 ₪, מתוכם קיבלה סך של 14,000 ₪. היתרה קוזזה כנגד ימי חופשה עודפים שלקחה התובעת, בסך 3,088 ₪ (ימי החופשה העודפים, שיעורם הכספי וכן זכות הנתבעת לקזזם - לא הוכחשו ע"י התובעת).

ד. כי נכון שהנתבע 2 חתם על טופס 161 בו מופיע רכיב השעות הגלובליות כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אך זאת נוכח המצב הרגשי בו היה נתון ביום בו התברר לו כי החברה תיאלץ להיסגר. עוד הדגיש כי יועצת המס חישבה מלכתחילה את פיצויי הפיטורים באופן שאינו לוקח בחשבון את השעות הגלובליות, אך לאור בקשת התובעת, ומצבו הרגשי כאמור, הסכים כי תתקן זאת.

ה. כי נמסר לתובעת, כבר ביום 9.5.03 עת התברר לנתבעת כי הפכה ללקוח מוגבל חמור, כי עבודתה תופסק בתום החודש, ולפיכך אינה זכאית לחלף הודעה מוקדמת אלא לכל היותר בגין 9 ימים.

ו. כי התובעת קיבלה, מדי שנה, דמי הבראה בגין אותה שנה, כך שיתרת החוב בגין רכיב זה הנה בגין שנת 2003 בלבד, היינו 878 ₪. כיון שהנתבע 2 שילם לתובעת, לאחר הגשת התביעה, סכום נוסף של 930 ₪ (והתובעת אישרה זאת), הרי שלא נשארת כלל יתרה.

הכרעה

דמי הבראה

5. לאחר עיון בתלושי השכר שהוצאו לתובעת בגין כל תקופת עבודתה, עולה כי קיבלה דמי הבראה כדלקמן:

בשנת 2000 - 0;
בשנת 2001 - עבור 5 ימים;
בשנת 2002 - עבור 6 ימים;
בשנת 2003 - 0.

6. השוואה בין דמי ההבראה שקיבלה התובעת בפועל לבין זכויותיה מכוח צו ההרחבה הכללי במשק מלמדת כי קיימת יתרה לזכותה לא רק בגין שנת 2003 (כפי שמודים הנתבעים), אלא גם בגין שנת 2002 כטענתה, בגין 6 ימים. זאת, שכן עולה מהתלושים כי התשלום בכל שנה היה בגין השנה הקודמת, כטענת התובעת, וכאשר בניגוד לסברה שהעלה בפני
נו הנתבע 2 - קיימת זכאות לדמי הבראה גם בגין שנת העבודה הראשונה (כאשר זכאות זו נוצרת עם סיום אותה שנה).

7. נוכח האמור, התובעת זכאית לדמי הבראה בגין 6 ימים, לפי התעריף הרלוונטי לשנת 2002, היינו 301 ₪, וסך הכל 1,806 ₪, ובנוסף 878 ₪ בהם מודים הנתבעים בגין שנת 2003. בהפחתת 930 ₪ ששולמו - היתרה הכוללת הינה 1,754 ₪.

הודעה מוקדמת

8. הנתבעים מודים כי ההודעה הפורמלית והכתובה, כדרישת החוק, על סיום העבודה, ניתנה לתובעת רק ביום 31.5.03, מועד סיום יחסי העבודה בפועל. עם זאת, וכמפורט לעיל, טוענים הם כי התובעת ידעה, החל מיום 9.5.03, כי החברה תיסגר, ולאור זאת מבחינה מהותית קיבלה הודעה מוקדמת כשלושה שבועות טרם פיטוריה.

9. לאחר שקילת כלל הנסיבות, החלטתי לתת אמון בגרסת התובעת, לפיה ידעה באופן כללי על מצב החברה ועל ההגבלה החמורה אותה קבע הבנק, ועם זאת לא נמסר לה כי כתוצאה מכך החברה תיסגר - בין בכלל, ובין בסוף אותו חודש בפרט. קל וחומר, כאשר הנתבע 2 עשה מאמצים ניכרים, משך כל אותו חודש, על מנת לבטל את ההגבלה ולאפשר את המשך פעילותה של החברה. התובעת היתה שרויה לפיכך בחשש טבעי בנוגע לגורלו של מקום עבודתה, אך אין בכך כדי לקיים את דרישותיו של חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן - "החוק").

10. נוכח האמור, אני קובעת כי התובעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת, לפי סעיף 7 לחוק, בגובה שכר עבודתה החודשי הרגיל (ללא שעות גלובליות וללא נסיעות), היינו 5,179.22 ₪.

הפרש פיצויי פיטורים

11. המחלוקת המשפטית העיקרית בין הצדדים בנוגע לפיצויי הפיטורים נוגעת להכללת רכיב השעות הנוספות הגלובליות כחלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. כפי שצוין לעיל, הצדדים מסכימים כי משך תקופת עבודתה הראשונה של התובעת קיבלה תמורת שעות נוספות כדין ככל שנשארה שעות נוספות, כאשר בשלב מסוים - חודש 6/02 לפי התלושים - הפסיקה לקבל תמורה כאמור ובמקומה סוכם על תשלום גלובלי שיתווסף למשכורתה. לטענת הנתבעים, היה זה תחליף גלובלי, כמקובל, לשעות נוספות שבוצעו בפועל. התובעת, לעומתם, גרסה כי מדובר בתוספת שכר בגין עבודתה הרגילה, הגם שהודתה כי ביצעה מעת לעת שעות נוספות, בהיקף קטן, בגינן לא ביקשה תמורה כלשהי.

12. יצוין, להשלמת התמונה, כי רכיב השעות הגלובליות עמד, בחודש עבודתה האחרון של התובעת, על הסך של 498 ₪, בעוד ששאר רכיבי שכרה הגיעו יחד ל - 5,179.22 ₪ (ללא נסיעות).

13. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964, קובעות אילו רכיבים יובאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים, כאשר רכיב שעות נוספות גלובליות אינו ביניהם. עם זאת, כבר נקבע כי אין ללמוד על מהותו של רכיב, והאם הנו חלק משכר היסוד אם לאו, רק מכינויו; יש להיכנס לעומקם של דברים ולבדוק האם הרכיב שולם בגין העבודה הרגילה והשגרתית או שמא קבלתו היתה מותנית בתנאי.

14. ככלל, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות הנו בגדר תוספת מותנית, שאינה חלק מהשכר הרגיל המובא בחשבון לצורך תשלום פיצויי הפיטורים. הפסיקה הוסיפה וקבעה כי גם תשלום גלובלי בעבור שעות נוספות, הבא כתחליף לתמורת שעות נוספות מדווחות - לא ייחשב כחלק מהשכר הרגיל לצורך תשלום פיצויי פיטורים, לפחות כאשר העובד ביצע שעות נוספות בפועל (דב"ע נו/224-3 ינקו רושו - כרמל מערכות מיכלים בע"מ, עבודה ארצי כרך כט (1) 357).

15. נוכח האמור, ובהתחשב בנתון העובדתי - ששני הצדדים הסכימו לו למעשה - לפיו התובעת ביצעה שעות נוספות בפועל, גם אם כטענתה בהיקף קטן, בלא לקבל בגינן תמורה נפרדת, נראה לנו כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, לשכנע כי דובר ברכיב שהנו חלק מהשכר הרגיל שאמור להילקח בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. העובדה כי המעביד חתם על טופס 161 הקובע אחרת אינה משמעותית בעינינו בנסיבות מקרה זה, נוכח ההסבר שנתן בדבר המצב הנפשי בו היה נתון באותה עת.

16. על אף האמור לעיל, התובעת עדיין זכאית להפרש פיצויי פיטורים בסך 3,695.6 ₪, וזאת לאחר הכפלת משכורתה הקובעת - ללא רכיב השעות הגלובליות - בתקופת עבודתה, ובהתחשב בסכום שקיבלה ע"ח פיצויי פיטורים כמפורט לעיל. כיוון שמוסכם על התובעת כי יש לקזז מסכום זה 3,088 ₪ בגין ימי חופשה עודפים - היתרה לתשלום הנה 607.6 ₪.

17. במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעים טענו גם לאי הכללת הרכיב "הק' ש"ע 7" כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, אך זאת כאשר הנתבע 2 עצמו הודה למעשה כי הרכיב שולם בגין העבודה הרגילה וללא תנאי כלשהו (עמ' 7 לפרוטוקול). לאור זאת אנו מקבלים את עמדת התובעת (עמ' 2 לפרוטוקול) כי היה זה חלק מהשכר הרגיל שיש לקחתו בחשבון לצורך חישוב הפיצויים, והוא אכן נלקח בחשבון במסגרת החישוב בסעיף 15 לעיל.

הרמת מסך:

18. כבר נפסק כי נקודת המוצא הנה כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה:

"הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע נג / 205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כז 345, בעמ' 350).

19. עם זאת, במקביל לעקרון זה קיימת גם האפשרות להרמת מסך ההתאגדות במקרים המתאימים, תוך הרחבה מסוימת בשנים האחרונות של העילות ושל המקרים אשר יצדיקו שימוש בכך (א' חביב - סגל, מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך, עיוני משפט יז (1) 197; א' חביב - סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, כרך א', עמ' 245 ואילך; סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999).

20. בהקשר של נושים שהנם עובדים, כבר קבע כב' בית הדין הארצי כי עסקינן בקטגוריה מיוחדת:

"מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שרותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הבטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת... חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה - בין אם אישי הוא או קיבוצי - אלא גם, ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה..." (ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (39) 35).

ובמקום אחר:

"אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך. אכן, סבור אני שבכל הנוגע לזכויות של עובדים, עקרונות תום הלב ותקנת הציבור מחייבים להגמיש את הדרכים להגיע אל המעסיק האמיתי, אל בעל השליטה, אל אותו גורם - כמו בעניננו - שבמהלך העסקים מפעיל למעשה את החברה, תוך שימוש לא מתאים ולא מסודר בחברת האם או בגופים כלכליים אחרים שלו" (שם, וראו גם ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (94) 35; ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובנין חברה קבלנית לבנין בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (88) 34).

21. לאחר בחינת ההלכות שצוינו לעיל והעילות להרמת מסך, מול טענות התובעת בקשר לכך מהבחינה העובדתית, לא שוכנענו כי קיים בסיס מספיק להרמת מסך במקרה שלפנינו. זאת, שכן לא הוכח - ולמעשה אף לא נטען - כי החברה הוקמה למטרות תרמית, ו/או כי נכסיה עורבבו עם נכסיו של מר היבשר, ו/או כי המימון העצמי שניתן לה היה דק מדי, ו/או כי הוברחו נכסים אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, ו/או כי מר היבשר ניהל את החברה באופן שאינו לטובת החברה או שיש בו הטלת סיכון בלתי סביר, ו/או כי השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לקפח את עובדיה או לסכל את דיני העבודה או נעשה בחוסר תום-לב. כן לא הוכחה, ולמעשה אף לא נטענה, כל עילה מוכרת אחרת להרמת מסך.

22. לאור זאת אנו קובעים כי התובעת עבדה בחברה בע"מ (הנתבעת 1), אשר היתה מעבידתה ונשאה כלפיה בכל מחויבויות המעביד מכח דין והסכם, כולל תשלום שכרה בגין חודש עבודתה האחרון וכן מרבית פיצויי הפיטורים המגיעים לה. חברה זו היא בעלת הדין הרלוונטית והראויה - בלא שהוכחה בפני
נו הצדקה משפטית בנסיבות אלו לחיוב אישי של הנתבע 2. לאור זאת, אף אם המשמעות המעשית הנה כי לתובעת יהא קשה לממש את פסק דיננו נוכח מצבה הכספי הנוכחי של הנתבעת - איננו סבורים כי זו סיבה מספקת, העומדת בפני
עצמה, לביצוע הרמת מסך, תוך פגיעה הכרחית בכל היתרונות הכלכליים והאחרים העומדים מאחורי אישיותן המשפטית הנפרדת של חברות. מובן כי לתובעת שמורה הזכות לפנות בבקשה לפירוק החברה ככל שמתקיימים התנאים החוקיים לכך, ו/או כל סעד רלוונטי אחר העומד לה בדין.

סיכום

23. סוף דבר - התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. הנתבעת 1 תשלם לתובעת את הזכויות כדלקמן:

א. הפרש דמי הבראה בסך 1,754 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה החל מיום 31.5.03 ועד התשלום בפועל;

ב. חלף הודעה מוקדמת בסך 5,179.22 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 31.5.03 ועד התשלום בפועל;

ג. הפרש פיצויי פיטורים בסך 607.6 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 31.5.03 ועד התשלום בפועל;

ד. הוצאות המשפט, בהתחשב בתוצאה הכוללת, בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"א באייר, תשס"ד (2 במאי 2004) בהעדר הצדדים
דוידוב מוטולה סיגל, שופטת
קלדנית: שירלי אי מרמן








דמ בית דין אזורי לעבודה 7112/03 גב' עטרה משה נ' שיווקית פרוייקטים בנייה ומסחר (1997)בע"מ,היבשר יהושע (פורסם ב-ֽ 02/05/2004)











תיקים נוספים על גב' עטרה משה
תיקים נוספים על שיווקית פרוייקטים בנייה ומסחר (1997)בע"מ
תיקים נוספים על היבשר יהושע




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט