ניסים ורות (רוזה) מואב - . לומיר אחזקות בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ניסים ורות (רוזה) מואב . לומיר אחזקות בע"מ
 
ניסים ורות (רוזה) מואב - . לומיר אחזקות בע"מ
תיקים נוספים על ניסים ורות (רוזה) מואב | תיקים נוספים על . לומיר אחזקות בע"מ

6354
1383/00 הפ     25/06/2001




הפ 1383/00 ניסים ורות (רוזה) מואב נ' . לומיר אחזקות בע"מ




בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 001383/00
ה"פ 001449/00
ה"פ 00478/01

בפני
כב' השופט אמנון סטרשנוב
בעניין: 1. ניסים ורות (רוזה) מואב

2. ששון ושושנה רחמים
3. ראובן מור

ע"י ב"כ עו"ד י' בן מנחם

המבקשים
נגד

1. לומיר אחזקות בע"מ

2. יחזקאל אלעני

ע"י ב"כ עו"ד מ' שחור

המשיבים
פסק - דין
1. בין המבקשים לבין המשיבים פרץ סכסוך על רקע רכישת חנויות בבנין מסחרי ע"י המבקשים. עיקרו של הסכסוך נבע מאיחור במסירת החנויות ע"י המשיבים למבקשים, שבגינו הם תבעו פיצויים.

בהסכמת הצדדים, הועבר הסכסוך ביניהם לבוררות ביום 27.9.00 הוציא הבורר, עו"ד מרדכי גלוסקה, מתחת ידו פסק בוררות מפורט ומנומק כהלכה (להלן - פסק הבוררות או הפסק).

ביום 4.10.00 הגישו המבקשים בקשה לבימ"ש זה לאישור פסק הבוררות, לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (ה"פ 1383/00). המשיבים מצידם, הגישו ביום 19.10.00 בקשה לביטול פסק הבורר, בהתבסס על חלופות שונות של סעיף 24 לחוק הבוררות, מאחר ולטענתם נפלו בפסק הבוררות פגמים המחייבים את ביטולו, או למצער את תיקונו (ה"פ 1449/00).

בתאריך 28.3.01 הגישו המשיבים בקשה נוספת לביטול פסק הבורר, הפעם בעילה המבוססת על סעיף 24(10) לחוק הבוררות, וזאת לאחר שהתגלה להם בהקלטה שנערכה ע"י חוקר פרטי כי: "לבורר יחסים רבים המגלים אינטרסים משותפים עם ב"כ המשיבים אשר הועלמו מן המבקשים" (סעיף 5 לבקשה בה"פ 478/01).
טענות המשיבים כנגד פסק הבורר

2. לאחר שמיעת הראיות, קבע הבורר בפסק מפורט ומנומק היטב, המשתרע על 26 עמודים, כי המשיבים אחראים לאיחור במסירת החנויות למבקשים, ועל כן הוא חייב אותם בפיצויים בסך
העולה על 1,700,000 ש"ח (סעיף 36 לפסק הבורר).
הבורר שמע ראיות וערך חישובים מחישובים שונים אשר על בסיסם הגיע למסקנות אליהן הגיע.

שלוש הן טענותיו המרכזיות של ב"כ המשיבים, עו"ד מ' שחור
, כנגד פסק הבורר לגופו, כפי שהועלו על ידו בה"פ 1449/00:

א. שגה הבורר בכך שקבע את "מועד המסירה הנורמטיבי" של החנויות ביום 1.3.95, כאשר בפועל זומנו המבקשים ע"י המשיבים למסירת החזקה בהן כבר בחודש ספט' 94, דהיינו, שישה חודשים לני המועד שנקבע ע"י הבורר.

ב. למרות שבחוזה שנחתם בין הצדדים נקבעה שיטת הצמדה (שיערוך) למדד תשומות הבניה, "בחר הבורר לפסוק שיערוך בניגוד לעיקרון השערוך שקבוע בחוזה. הבורר פסק הצמדה למדד בצירוף ריבית" (סעיף 27 לבקשה לביטול פסק הבורר).

ג. הבורר פגע בזכויות המשיבים להביא בפני
ו ראיות, מאחר ודחה את בקשתו של בא כוחם, עו"ד שחור, לחייב את השמאי להציג את המסמכים ששימשו כבסיס לחוות דעתו (סעיף 28 לבקשה).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, ולאחר שקראתי בעיון את פסק הבורר - לא מצאתי כל ממש באף אחת מהטענות שהעלה ב"כ המשיבים כנגד הפסק.

מועד המסירה

3. מן העובדות בפרשה זו עולה, כי המבקשים אכן זומנו למסירת החזקה בחנויות כבר בחודש ספט' 1994, אך עקב ויכוחים ומחלוקות כספיות בין הצדדים בוצעה המסירה הפיזית בפועל רק בסוף חודש פבר' 1995, כאשר המבקשים החלו בהשכרת החנויות רק בחודש ספט' 95.

מסקנתו של הבורר בנקודה זו היתה כדלהלן:

"13.2 השאלה שבמחלוקת איפוא היא מה גורל אותה שנה שחלפה בין מועד משלוח המכתב לתובעים (ספטמבר 1994) לבין מועד תחילת ההשכרה על ידי התובעים - יוני 1995 (לגבי חלק מחנות מואב) וספטמבר 1995 לגבי החנויות האחרות.

13.3 בהקשר זה מצאתי לחלק את האחריות בין הצדדים. חלוקת אחריות לא רק משום נקיטת מהלך של פשרה אלא חלוקת אחריות מהותית המטילה על הנתבעים והתובעים אשמה שווה לכך שההתדיינות בשאלת תנאי המסירה התמשכה מספטמבר 1994 ועד פברואר 1995 ואחריות שווה על הצדדים לכך שלא נעשה שימוש בחנויות בין מרץ 1995 לספטמבר 1995.

13.4 באשר לתקופה שמאד המסירה ועד למועד תחילת ההשכרה הנטל
על התובעים להראות שניסו להשכיר את החנות אולם נכשלו בכך. הם לא
הביאו כל ראיה לכך.

13.5 סיכומו של דבר שאני מעמיד את המועד הנכון למסירה על 1.3.95"

(סעיפים 13.2 עד 13.3 לפסק הבורר).

4. לא מצאתי כל פגם בהחלטתו זו של הבורר, אשר קבע - בהסתמך על העדויות והראיות
שהיו בפני
ו - כי חלוקת האחריות לאיחור במסירה בתקופה שבין ספט' 94 (מועד שיגור
המכתב ע"י המשיבים) ועד חודש ספט' 95 (מועד השכרת החנויות ע"י המבקשים), חלה
שווה בשווה על שני הצדדים, ועל כן הגיע למסקנה כי המועד הראוי למסירה היה במחצית
התקופה - 1.3.95.
יתרה מזו, אין חולק כי המסירה הפיזית של החנויות לידי המבקשים נעשתה בסוף חודש
פבר' 95 - ולא קודם לכן, ומכאן שהיה בסיס מוצק לקביעתו של הבורר בנקודה זו.

כאן המקום לציין, כי בפועל היו החנויות אמורות להמסר למבקשים כבר ביום 31.3.92,
דהיינו, כשלוש שנים לפני כן (כשבעניין זה לא העלה ב"כ המשיבים כל טענה כעד פסק
הבוררות).

שיטת השערוך
5. בפסק הבוררות נימק הבורר את דרך החישוב שערך לעניין השיערוך וההצמדה של
הסכומים בהם חייג את המשיבים, כדלהלן :

"עלי לדון בשיטת השערוך וההצמדה של הסכומים הנתבעים בתביעות
ובתביעות שכנגד. שיטת ההצמדה על פי ההסכם היתה הצמדה למדד
תשומות הבניה למגורים.
התובעים בנו את תביעתם לפיצויים בגין האחור במסירה על הפרשי
הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית צמודה על פי חוק פסיקת ריבית
והצמדה. אני מקבל את עמדתם של התובעים בהקשר זה אך ורק
בחלקה - תואיל וההסכמים שערנו התובעים עם אלו ששכרו מהם
חנויות (נ/56, נ/57, נ/58) וכן ההסכם של בנק דיסקונט הם צמודי מדד
הרי שגם הפיצויים המוסכמים יהיו צמודי מדד. שיעור הריבית נתון
לשיקול דעתי ואני קובע כי שיעור הריבית שתתווסף להפרשי ההצמדה
יהיה 2%, הריבית תהית צמודה ותתווסף לערן אחת לשנה.
שיטת חישוב הפיצויים בגין האחור במסירה תיעשה באופן שיקבע
מחיר הדולר של השכרת החנות, תעשה המרה של המחיר הדולרי בשער
הדולר שהיה במועד שהיא אמצע התקופה והחל ממועד זה ישא הסכום
הפרשי הצמדה וריבית. את השערוכים ערכתי ליום 16.9.80 לאחר
פרסוס מדד אוגוסט 2000. הריבית חושבה עד למועד זה" (סעיף 30
לפסק).

6. הבורר היה ער איפוא, לכך ששיטת ההצמדה על פי ההסכם "היתה הצמדה למדד תשומות
הבניח למגורים", ולא התעלם מכך, כטענתו הבלתי מבוססת של ב"כ המשיבים.

לא מצאתי כל פגם בשיטת החישוב שערך הבורר לעניין שיערוך הפיצויים. לא שוכנעתי
כלל, כי אף אם ערך הבורר, באופן חלקי, שיטת חישוב שונה משהו מכפי שנקבע בהסכם,
הרי שהדבר גרם לפגיעה כלשהי בזכויותיהם של המשיבים.
בכל מקרה, לא נתקיימה כאן ולו אחת מהעילות הקיימות בחוק לביטול פסק בוררות, לפי
סעיף 24 לחוק הבוררות,.

פגיעה בהבאת הראיות

7. לא מצאתי ממש בטענה זו, שלפיה קופחו זכויותיהם של המשיבים עקב העובדה שנדחתה
בקשתם לחייב את השמאי, מר איש-שלום, להציג את המסמכים ששימשו בסיס לחוות
דעתו .
אין חולק, כי הבורר איפשר לב"כ שני הצדדים לחקור ארוכות את השמאים שהעידו בפני
ו,
כולל את מר איש-שלום, והם ניצלו את זכות החקירה הנגדית במלואה.

החלטתו של הבורר לדחות את בקשת ב"כ המשיבים לחייב את השמאי להציג את
המסמכים ששימשו אותו בהכנת חוות דעתו, נמצאת בתחום שיקול דעתו המלא של הבורר,
ואין מקום להתערבות בה עם אם בורר או שופט אחר היו מגיעים להחלטה שונה בבקשה
שכזו .

סוף דבר, גם בנקודה זו לא מצאתי כי נפגעה זכותם של המשיבים בהבאת ראיותיהם בפני

הבורר, ועל כן גם לא קמה להם עילת ביטול לפי סעיף 4(24) לחוק הבוררות.

8. כאן המקוס לציין - לגבי כל טענותיהם של המשיבים כי נפסק לא אחת, כי : "אין בתי
המשפט יושבים לערעור על פסק בורר. לפיכך, בדיקת הפסק אינה נעשית על-פי
הקריטריונים של ערכאה שיפוטית" (ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית בע"מ, פ"ד מב(3) 265,
בעמ' 274).

ברוח זו נקבע ע"י ביהמ"ש העליון גם ברע"א 1260/94 בן חיים נ ' אבי חן בע"מ ואח', פ"ד
מח (4) 826, בעמ' 832-831 :

"לגופה של הכרעה נראה לי, כי בית המשפט המחוזי בחן את הכרעתו של
הבורר באמת מידה ערעורית. דרד זו אינה פתוחה לפני בית המשפט
במסגרת הליך לביטול פסק בוררות, שכן, 'הכלל הוא, כידוע, שבדונו
בפסק בוררות אין בית המשפט משים עצמו ערכאת ערעור על פסיקת
הבורר', ו'טענות היפות לערעור על פסק דינו בית-משפט אינן יפות
כל-עיקר לתקיפתו של פסק בוררות...' (רע"א 1512/92 קירת חברה
קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' צ' נזר ואח' (נ) בעמ' 532, והאסמכתאות
המאוזכרות בפסק הדין; וספרה של פרופ' ש' אוטולנגי, בוררות - דין
ונוהל (דע פורט, מהדורה 3, תשנ"א) 426-425). לא למותר להטעים, כי
דרך זו - שבעבר איפיינה את הביקורת על פסק בורר מכוח עילת הביטול
של 'טעות על פני הפסק', ששוב אינה נמנית עם עילות הביטול המוכרות
- אינה פתוחה לפני בית המשפט גם במקרה שבו חויב הבורר לפסוק
בהתאם לדין המהותי".
(ראה עוד - רע"א 311/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו
בע"מ, פ"ד מה (5) 511).

והדברים ישימים וראויים גם לענייננו.

נראה לי כי במקרה דנן מבקשים המשיבים, הלכה למעשה, להשיג על תוצאות פסק הבורר
בדרך של הגשת ערעור "ומנסים להלביש את עמדתם זו במחלצות של עילות תקיפה על
פסק בורר", כדברי השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 4782/00 (מיום 3.9.00 - לא פורסם).

ה"פ 478/01 - סעיף 10(24) לחוק הבוררות

9. ביום 28.3.01, כששה חודשים לאחר הגשת הבקשה הראשונה לביטול פסק הבוררות (ה"פ
1449/00), הגיש ב"כ המשיבים, עו"ד מ' שחור
, בקשה נוספת לביטול הפסק - הפעם בעילה
לפי סעיף 10(24) לחוק הבוררות (ה"פ 478/01).

הבסיס העובדתי הרעוע למדי אשר שימש את היסוד לבקשה זו, היתה הקלטה של שיחת
טלפון שערך חוקר פרטי, שנשכר ע"י המשיבים, עם עו"ד א' פוני ממשרדו של הבורר, עו"ד
גלוסקה. זאת - ככל הנראה - במטרה ברורה לגלות קשרים בלתי כשרים או אינטרסים
משותפים בין הבורר לבין ב"כ המבקשים (לאחר שהללו זכו בבוררות שניתלו עם
המשיבים), עוה"ד יצחק בן מנחם.

כל שעלה בידי החוקר הפרטי לדלות מעו"ד פוני במהלך השיחה המוקלטת, היה כי הוא
"מכיר" את משרדו של עו"ד בן-מנחם ; כי הוא "לא קשור לנושא פרוייקט הדירות שנדון
בבוררות וכי: "אני יודע? יש לו פה עסקים אחרים איתנו. מה זה חשוב?" (ראה תמליל
הקלטה).

10. בהסתמך על שברי דברים בלתי ברורים אלה, אותם ניסה החוקר הפרטי, במאמציו כי
רבים, לדלות מעו"ד פוני - ושאינם מעידים בעיני, דבר או חצי דבר על קשרים מסתוריים
ובלתי לגיטימיים בין שני משרדי עוה"ד - הגיע ב"כ המשיבים עו"ד מיכאל שחור, למסקנה
הנחרצת כי קיימת עילה נוספת לביטול הפסק, לאחר ש"נתגלה" כי: "לבורר יחסים רבים
המגלים אינטרסים משותפים עם ב"כ המשיבים אשר הועלמו מן המבקשים" (סעיף 3
לבקשה בה"פ 478/01).

כאן המקום לציין, כי בפתח הדיון בבוררות דנן הודיע הבורר, עו"ד גלוסקה, כי הוא ועו"ד
י' בן מנחם מופיעים יחדיו בבוררות בנושא אחר, ולא מעבר לכך.

11. במצב דברים זה ונוכח היותה של טענה זו מבוססת על כרעי תרנגולת שבבסיסה
אינפורמציה בלתי בדוקה ובלתי מהימנה, שלא לומר קטעי רכילות שניסה החוקר הפרטי
לדלות לאחר מתן פסק הבורר - המלצתי המלצה חמה בפני
ב"כ המשיבים לחזור בו לאלתר
מבקשתו החריגה והבלתי מקובלת הלזו, ובכך אף לחסוך בהוצאות מיותרות (החלטה בעמ'
4 לפר').

לאור המלצה זו, ביקש ב"כ המשיבים, עו"ד שחור, לשוחח עם עו"ד פוני ממשרדו של עו"ד
גלוסקה על מנת להבהיר את הנושא. בעקבות שיחה זו, שוכנע, ככל הנראה, גם עו"ד שחור
בכך שלא היו "קשרים רבים בין המשרדים", כלל ועיקר, ועל כן הוא מבקש למחוק את
הבקשה בהמרצת הפתיחה, ללא צו להוצאות.

12. הנני נעתר לבקשה למחיקת הבקשה בה"פ 478/01, ללא צו להוצאות, אמנם, אך בצירוף
שתי הערות :

האחת - לא מצאתי בחומר שבפני
כל פגם או דופי בהתנהגותם של משרד עוה"ד גלוסקה
מזה ועו"ד בן-מנחם מזה בפרשה הנדונה, או כי נתקיים ביניהם קשר קונספירטיבי כלשהו,
כפי שראו המשיבים ובא כוחם בעיני רוחם. יתר על כן - הבורר עוה"ד גלוסקה הצהיר
מפורשות בפתח הדיון בבוררות כי אין למשרדו כל קשר עם עו"ד בן-מנחם שייצג את
המבקשים בפני
ו, למעט הופעה משותפת בבוררות בנושא אחר, ולא היה כל מקום לפקפק,
להרהר או לחקור אחר הודעה מפורשת והוגנת שכזו.

ההערה השניה - גם נוכח רמת האתיקה הנמוכה, לצערנו, של חלק מעורכי הדין המופיעים
במקומותינו - סבור הייתי (ואקווה שלא חטאתי בתמימות יתרה), כי קיים סוג מסויים של
טענות מקוממות, מכפישות ובלתי מבוססות כל צרכן, אשר עורכי דין המכבדים את עצמם
- ואת זולתם - לא יהינו להעלות על דל שפתותיהם, שלא לומר על כתבי טענותיהם.

סוף דבר
13. הבקשה בה"פ 478/01 - נמחקת בזה, ללא צו להוצאות.

הנני נעתר לבקשה בה"פ 1383/00 ובתוקף סמכותי לפי סעיף 23 לחוק הבוררות
התשכ"ח1968- מחליט לאשר את פסק הבוררות מיום 27.9.00, תוך דחיית הבקשה לביטול
הפסק (ה"פ 1449/00).

המשיבים ביחד וכ"א לחוד, ישלמו למבקשים הוצאות הבקשות בה"פ 1383/00 וה"פ
1449/00 בסך 50,000 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן

פסק דין
זה ועד התשלום
בפועל.

ניתן היום 25 ביוני 2001 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים בדואר רשום.
אמנון סטרשנוב
, שופט








הפ בית משפט מחוזי 1383/00 ניסים ורות (רוזה) מואב נ' . לומיר אחזקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/06/2001)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן